ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה יז - וַיְהִי הֵם מְרִיקִים שַׂקֵּיהֶם... ומרומם קרנם של כל אחד ואחד כנ"ל שעל ידי זה התגלות האהבה כנ"ל נמצא שהצדיק מגלה היראה והאהבה ב. וכשנחשך אצל אחד היראה והאהבה בבחינת: "אלביש שמים קדרות ושק אשים כסותם" "שמים" זה בחינת אש ומים הינו יראה ואהבה נתלבשים בקדרות ונחשכים ונתכסים בשק דהינו שנחשך אצלו היראה והאהבה זה מחמת שנחשך אצלו אור הצדיק שממנו מקבלין יראה ואהבה כנ"ל כי לפעמים יש שנחשך אצל אחד אור הצדיק ואינו זוכה להבין ולראות אורו הגדול ואף שהוא אצל הצדיק אינו יכול לטעם ולהבין ולראות ... שהוא שער גן עדן שדרך שם עולין כל הנשמות ואורו גדול מאד אף על פי כן אצלו היה מקום חשך ואפלה ועל כן מכרו בשמחה רבה לאברהם, כמובא וכמו כן כשנחשך אור הצדיק שהוא מאיר בכל העולמות, מכל שכן בעולם הזה ואף על פי כן אצלו אינו מאיר כלל אדרבא הוא חשך אצלו וזה מחמת עכירת המעשים וכסילות השכל שעל ידי מעשים רעים נתחשך שכלו בכסילות דהינו דעות נפסדות וחכמות נכריות כמו שכתוב: "חכמים המה להרע, ולהיטיב לא ידעו" כי על ידי מעשיהם ... הם מריקים שקיהם" הינו בחינת "לבשו שמים קדרות ושק וכו'" 'שמים' הינו יראה ואהבה כנ"ל וכשהם מריקים את השק והחשך מן היראה והאהבה והנה איש צרור כספו בשקו זה בחינת הצדיק בחינת: "צרור הכסף לקח בידו" שהם הצדיקים, כמו שפרש רש"י שם בשקו, הינו שאור הצדיק נתחשך ונתלבש ונתכסה בקדרות ושק הינו שמרגישים שהשק והחשך שהיה על היראה והאהבה זה מחמת שק וחשך שנחשך להם אור הצדיק כנ"ל ויראו את צררות כספיהם המה ואביהם הינו שראו והכירו שצרורות כספיהם תלוי בהחמר והצורה שנקרא ...