ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - כה - שיחות השיכים להתורות
אות כה שיך למאמר פתח רבי שמעון אחר שאמר רבנו זכרונו לברכה מאמר זה הנ"ל אמר בדרך צחות. היום אמרתי שלשה דברים שלא כדברי העולם. א העולם אומרים שספורי מעשיות מסגל לשנה. ואני אמרתי שעל ידי ספורי מעשיות מעוררין בני אדם משנתם. ב העולם אומרים שמספורי דברים אינם באים לידי הריון ואני אמרתי שמספורי דברים של הצדיק שמעורר על ידי זה בני אדם משנתם על ידי זה בא פקידת עקרות. ג העולם אומרים כי הצדיק האמת המפלג במעלה אין צריך למעות הרבה כי למה לו מעות ואני אמרתי שיש התבוננות כזה שצריך לזה כל הון דעלמא [אמר המעתיק שמעתי בשם איש אחד מאנשי רבנו זכרונו לברכה ששמע מפיו הקדוש לענין מה שרצונו היה שידפסו הספורי מעשיות גם בלשון טייטש שאנו מדברים בו ואמר אז שיכול להיות בנקל שאשה שהיא עקרה תקרא בהם איזה מעשה ועל ידי זה תפקד לטובה ותזכה לבנים, עד כאן שמעתי. ויש סמיכות לזה ממה שמבאר במאמר הנ"ל שעל ידי ספורי מעשיות אלו נעשה פקידת עקרות] אות כה בחרף בשנת תקס"ה נסע רבנו זכרונו לברכה למעדוועדיווקע על שבת שירה לומר שם תורה כמנהגו. באותה העת היתה בתו חיה שהיתה אז בקהלה קדושה הנ"ל והיתה חולה על העינים שגדל לה על העינים מה שקורין בילמא [יבלת], וכמעט שנסמית בעיניה. וכשבא רבנו זכרונו לברכה למעדוועדיווקע נודע לו ואמר אז התורה ויסב אלהים הנדפסת בלקוטי א' בסימן בסימן ס"ב, שמובא שם מאמר הזוהר הקדוש עלמתא שפירתא דלית לה עינין, ונתרפאה על ידי זה. וכשבא לביתו ספר לפני זאת המעשה בעצמו והבנתי מתנועותיו הקדושות שהיה אצלו דבר גדול ונפלא ענין זה שהמשיך לה רפואה על ידי דבור מתורתו הקדושה כי כל מה שעבר על זרעו הקדושים נוגע עד למרחוק. כי כל מה שעובר על כל אדם יש בו נסתרות הרבה כי אין דבר לריק חס ושלום וכל הגדול במעלה יותר כל מה שעובר עליו נוגע למרחוק יותר אבל זרעו הקדושים עצמה וגדלה מעלתם ברום גבהי מרומים כמבאר במקום אחר וכל מה שעבר עליהם היה בכל דבר מלחמות גדולות כי נוגע למרחוק מאד אות כז התורה שבסימן ס"ג המתחלת סוד כונת המילה. נאמרה בבקר קדם סעדת שחרית בשבת שקדם הברית מילה של בנו הקדוש שלמה אפרים זכרונו לברכה שנת תקס"ה סמוך לראש חדש ניסן. ואחר שיצאו רב העולם שבאו לקבל פנים כנהוג שנקרא שלום זכר. ומעשה שהיה כך היה. אחר שיצאו ההמון עם נשארנו אנחנו עומדים לפניו בתוך כך הסתכל על המנעל שלי שנתעקם מאד הינו שהעקב [סוליה] נתעקמה הרבה לפניו על פני המנעל. ענה ואמר המנעל שלך הוא דומה כמי שטופחין בפנים [לנעלך יש פנים כסטירה בפנים]. ואחר כך שתק מעט והנה אנחנו בודאי היינו מאמינים שכל דבריו אינם פשוטים ובודאי יש בהם רזין גדולים וכמבאר בסימן מ"ב עין שם. אחר כך ענה ואמר שיחות חלין שלנו ודחק תבת " [שלנו] " יאמר לי איזה מקבל איך בהווערטיל הזה כלולים כל הכונות של מילה ומה שהוא גבוה מכונות. והתחיל לזרק מפיו הקדוש בחן קדוש ונורא ואמר יש וטפח לו על פניו, ויש וטפח לו בסנדלו והזכיר מאמר רבותינו זכרונם לברכה (יבמות מב. ) : לענין סנדל שאמרו שם לענין מעברת חברו גזרה שמא יעשה סנדל למשל וכו' כמי שבא וטפח לו על פניו וכו' וגם הזכיר מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (נדה כה:) : דרוסת איש וכו' מה שעשתה ענווה עקב לסלותא. ובכל אלו הענינים מרמז שיש סודות התורה בענין העקב והסנדל ובענין טפחו בפניו שהזכיר וכל זה נוגע לענין פגם הברית ותקונו שכל זה ענין מילה שהוא תקון הברית כמובן מכל הנ"ל למשכיל. ואחר כך ענה ואמר כל התורה המבארת בסימן הנ"ל ועדין אין אתנו יודע עד מה. וגם התורה הנ"ל לא אמר בבאור קשר הענינים רק הכל בדרך רמז והתנוצצות ובכל זה ראינו בעינינו גבורות הבורא יתברך איך בדברי שיחה של הצדיקים האמתיים מלבשים סודות כאלה. והשם יתברך יראנו נפלאות שנזכה להבין כל זה בשלמות [אמר המעתיק שמעתי שאחר שאמר רבנו זכרונו לברכה, מאמר סוד כונת המילה הנ"ל שאלו אותו אחר כך קצת מאנשי שלומנו איזה שאלות במאמר זה כי קצת דברים אינם מובנים שם כל כך וגם קשר המאמר אינו מובן כל כך. השיב להם רבנו זכרונו לברכה מי חיב לכם שאין לכם השגה וידיעה בענינים דקים ורוחניים] אות כח מאמר ויאמר בעז אל רות סימן ס"ה נאמר בקיץ תקס"ו סמוך לפטירת בנו הילד הקדוש והנורא מורנו הרב רבי שלמה אפרים זכרונו לברכה. ואז עמד לפניו מורנו הרב רבי נתן זכר צדיק לברכה עם עוד אחד על העליה שהיה לאדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה על ביתו. ואדוננו מורנו ורבנו זכר צדיק לברכה ספר עמם מגדל צערו ויסורים שלו הגדולים שיש לו מכל צד ומצדי צדדים והאריך בזה קצת כי היה מלא יסורים רבים ועצומים מאד מבית ומחוץ בכל עת תמיד. ובתוך דבריו ענה ואמר מה אתם יודעים מה גדול ועצום השבר הזה שהיה בעולם ענין הסתלקות הילד הנ"ל, כל לבבי נשבר ונתק ממקומו. והתחילו הדמעות הקדושות לירד על לחייו ותכף ומיד נשמטו מלפניו מעצם הבושה שנפל עליהם על שראו בכיתו בפניהם עד שנדמה להם כאלו נהפך כל העולם ונחרב. וכבר מבאר במקום אחר ברמז קצת מענין התקוה הגדולה שהיה ראוי לבוא לכלל ישראל אם לא היה נפטר הילד הקדוש הנ"ל. ואחר כך ביום שאחר זה שהיה ביום ששי ערב שבת קדש אמר להם אם לא היו יורדים תכף היה מספר להם דבר יפה מאד. וביום זה אמר להם המאמר ויאמר בעז אל רות הנ"ל המדבר מענין תקון הנשמות ומה שצריכין מאד לבעל השדה שישגיח עליהם ויתקנם וזה שחוגר מתניו להיות בעל השדה עוברין עליו יסורים הרבה בלי שעור רחמנא לצלן. והוא בגדל כחו עובר על כלם ועושה פעלות השדה כמו שצריך, עין שם במאמר הזה וזה היה שיך לענין הספור מהיסורים העוברים עליו שספר לפניהם ביום שלפניו כנ"ל
אות כה

שַׁיָּךְ לַמַּאֲמָר פָּתַח רַבִּי שִׁמְעוֹן

אַחַר שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מַאֲמָר זֶה הַנַּ"ל אָמַר בְּדֶרֶךְ צַחוּת.

הַיּוֹם אָמַרְתִּי שְׁלשָׁה דְּבָרִים שֶׁלּא כְּדִבְרֵי הָעוֹלָם.

א הָעוֹלָם אוֹמְרִים שֶׁסִּפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת מְסֻגָּל לְשֵׁנָה.

וַאֲנִי אָמַרְתִּי שֶׁעַל יְדֵי סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת מְעוֹרְרִין בְּנֵי אָדָם מִשְּׁנָתָם.

ב הָעוֹלָם אוֹמְרִים שֶׁמִּסִּפּוּרֵי דְבָרִים אֵינָם בָּאִים לִידֵי הֵרָיוֹן

וַאֲנִי אָמַרְתִּי שֶׁמִּסִּפּוּרֵי דְבָרִים שֶׁל הַצַּדִּיק שֶׁמְּעוֹרֵר עַל יְדֵי זֶה בְּנֵי אָדָם מִשְּׁנָתָם עַל יְדֵי זֶה בָּא פְּקִידַת עֲקָרוֹת.

ג הָעוֹלָם אוֹמְרִים כִּי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת הַמֻּפְלָג בְּמַעֲלָה אֵין צָרִיךְ לְמָעוֹת הַרְבֵּה כִּי לָמָּה לוֹ מָעוֹת

וַאֲנִי אָמַרְתִּי שֶׁיֵּשׁ הִתְבּוֹנְנוּת כָּזֶה שֶׁצָּרִיךְ לָזֶה כָּל הוֹן דְּעָלְמָא

[אָמַר הַמַּעְתִּיק

שָׁמַעְתִּי בְּשֵׁם אִישׁ אֶחָד מֵאַנְשֵׁי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁשָּׁמַע מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ לְעִנְיַן מַה שֶּׁרְצוֹנוֹ הָיָה שֶׁיֻּדְפְּסוּ הַסִּפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת גַּם בִּלְשׁוֹן טַייטְשׁ שֶׁאָנוּ מְדַבְּרִים בּוֹ

וְאָמַר אָז שֶׁיָּכוֹל לִהְיוֹת בְּנָקֵל שֶׁאִשָּׁה שֶׁהִיא עֲקָרָה תִּקְרָא בָּהֶם אֵיזֶה מַעֲשֶׂה וְעַל יְדֵי זֶה תִּפָּקֵד לְטוֹבָה וְתִזְכֶּה לְבָנִים, עַד כַּאן שָׁמַעְתִּי.

וְיֵשׁ סְמִיכוּת לָזֶה מִמַּה שֶּׁמְּבאָר בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל שֶׁעַל יְדֵי סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת אֵלּוּ נַעֲשֶׂה פְּקִידַת עֲקָרוֹת]

אות כה

בַּחֹרֶף בִּשְׁנַת תקס"ה נָסַע רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לְמֶעדְוֶועדִיוְוקֶע עַל שַׁבַּת שִׁירָה לוֹמַר שָׁם תּוֹרָה כְּמִנְהָגוֹ.

בְּאוֹתָהּ הָעֵת הָיְתָה בִּתּוֹ חַיָּה שֶׁהָיְתָה אָז בַּקְּהִלָּה קְדוֹשָׁה הַנַּ"ל

וְהָיְתָה חוֹלָה עַל הָעֵינַיִם שֶׁגָּדַל לָהּ עַל הָעֵינַיִם מַה שֶּׁקּוֹרִין בִּילְמֶא [יַבֶּלֶת], וְכִמְעַט שֶׁנִּסְמֵית בְּעֵינֶיהָ.

וּכְשֶׁבָּא רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לְמֶעדְוֶועדִיוְוקֶע נוֹדַע לוֹ

וְאָמַר אָז הַתּוֹרָה וַיַּסֵּב אֱלהִים הַנִּדְפֶּסֶת בְּלִקּוּטֵי א' בַּסִּימָן בְּסִימָן ס"ב, שֶׁמּוּבָא שָׁם מַאֲמַר הַזוהַר הַקָּדוֹשׁ עֻלֵמְתָּא שַׁפִּירְתָּא דְּלֵית לָהּ עַיְנִין, וְנִתְרַפְּאָה עַל יְדֵי זֶה.

וּכְשֶׁבָּא לְבֵיתוֹ סִפֵּר לְפָנַי זאת הַמַּעֲשֶׂה בְּעַצְמוֹ

וְהֵבַנְתִּי מִתְּנוּעוֹתָיו הַקְּדוֹשׁוֹת שֶׁהָיָה אֶצְלוֹ דָּבָר גָּדוֹל וְנִפְלָא עִנְיָן זֶה שֶׁהִמְשִׁיךְ לָהּ רְפוּאָה עַל יְדֵי דִּבּוּר מִתּוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה

כִּי כָּל מַה שֶּׁעָבַר עַל זַרְעוֹ הַקְּדוֹשִׁים נוֹגֵעַ עַד לְמֵרָחוֹק.

כִּי כָּל מַה שֶּׁעוֹבֵר עַל כָּל אָדָם יֵשׁ בּוֹ נִסְתָּרוֹת הַרְבֵּה כִּי אֵין דָּבָר לָרִיק חַס וְשָׁלוֹם

וְכָל הַגָּדוֹל בְּמַעֲלָה יוֹתֵר כָּל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו נוֹגֵעַ לְמֵרָחוֹק יוֹתֵר

אֲבָל זַרְעוֹ הַקְּדוֹשִׁים עָצְמָה וְגָדְלָה מַעֲלָתָם בְּרוּם גָּבְהֵי מְרוֹמִים כַּמְבאָר בְּמָקוֹם אַחֵר

וְכָל מַה שֶּׁעָבַר עֲלֵיהֶם הָיָה בְּכָל דָּבָר מִלְחָמוֹת גְּדוֹלוֹת כִּי נוֹגֵעַ לְמֵרָחוֹק מְאד

אות כז

הַתּוֹרָה שֶׁבְּסִימָן ס"ג הַמַּתְחֶלֶת סוֹד כַּוָּנַת הַמִּילָה. נֶאֶמְרָה בַּבּקֶר קדֶם סְעֻדַּת שַׁחֲרִית בַּשַּׁבָּת שֶׁקּדֶם הַבְּרִית מִילָה שֶׁל בְּנוֹ הַקָּדוֹשׁ שְׁלמה אֶפְרַיִם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שְׁנַת תקס"ה סָמוּךְ לְראשׁ חֹדֶשׁ נִיסָן.

וְאַחַר שֶׁיָּצְאוּ רב הָעוֹלָם שֶׁבָּאוּ לְקַבֵּל פָּנִים כַּנָּהוּג שֶׁנִּקְרָא שְׁלוֹם זָכָר.

וּמַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה כָּךְ הָיָה.

אַחַר שֶׁיָּצְאוּ הַהֲמוֹן עַם נִשְׁאַרְנוּ אֲנַחְנוּ עוֹמְדִים לְפָנָיו

בְּתוֹךְ כָּךְ הִסְתַּכֵּל עַל הַמִּנְעָל שֶׁלִּי שֶׁנִּתְעַקֵּם מְאד

הַיְנוּ שֶׁהֶעָקֵב [סוליה] נִתְעַקְּמָה הַרְבֵּה לְפָנָיו עַל פְּנֵי הַמִּנְעָל.

עָנָה וְאָמַר הַמִּנְעָל שֶׁלְּךָ הוּא דּוֹמֶה כְּמִי שֶׁטּוֹפְחִין בַּפָּנִים

[לְנַעַלְךָ יֵשׁ פָּנִים כִּסְטִירָה בַּפָּנִים].

וְאַחַר כָּךְ שָׁתַק מְעַט

וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ בְּוַדַּאי הָיִינוּ מַאֲמִינִים שֶׁכָּל דְּבָרָיו אֵינָם פְּשׁוּטִים וּבְוַדַּאי יֵשׁ בָּהֶם רָזִין גְּדוֹלִים וְכַמְבאָר בְּסִימָן מ"ב עַיֵּן שָׁם.

אַחַר כָּךְ עָנָה וְאָמַר שִׂיחוֹת חֻלִּין שֶׁלָּנוּ

וְדָחַק תֵּבַת " [שֶׁלָּנוּ] "

יאמַר לִי אֵיזֶה מְקֻבָּל אֵיךְ בְּהַוֶּוערְטִיל הַזֶּה כְּלוּלִים כָּל הַכַּוָּנוֹת שֶׁל מִילָה וּמַה שֶּׁהוּא גָּבוֹהַּ מִכַּוָּנוֹת.

וְהִתְחִיל לִזְרק מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ בְּחֵן קָדוֹשׁ וְנוֹרָא

וְאָמַר יֵשׁ וְטָפַח לוֹ עַל פָּנָיו, וְיֵשׁ וְטָפַח לוֹ בְּסַנְדָּלוֹ

וְהִזְכִּיר מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: לְעִנְיַן סַנְדָּל שֶׁאָמְרוּ שָׁם לְעִנְיַן מְעֻבֶּרֶת חֲבֵרוֹ גְּזֵרָה שֶׁמָּא יֵעָשֶׂה סַנְדָּל לְמָשָׁל וְכוּ' כְּמִי שֶׁבָּא וְטָפַח לוֹ עַל פָּנָיו וְכוּ'

וְגַם הִזְכִּיר מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: דְּרוּסַת אִישׁ וְכוּ' מַה שֶּׁעָשְׂתָה עֲנָוָוה עָקֵב לְסִלּוּתָא.

וּבְכָל אֵלּוּ הָעִנְיָנִים מְרֻמָּז שֶׁיֵּשׁ סוֹדוֹת הַתּוֹרָה בְּעִנְיַן הֶעָקֵב וְהַסַּנְדָּל וּבְעִנְיַן טְפָחוֹ בְּפָנָיו שֶׁהִזְכִּיר

וְכָל זֶה נוֹגֵעַ לְעִנְיַן פְּגַם הַבְּרִית וְתִקּוּנוֹ

שֶׁכָּל זֶה עִנְיַן מִילָה שֶׁהוּא תִּקּוּן הַבְּרִית כַּמּוּבָן מִכָּל הַנַּ"ל לַמַּשְׂכִּיל.

וְאַחַר כָּךְ עָנָה וְאָמַר כָּל הַתּוֹרָה הַמְבאֶרֶת בַּסִּימָן הַנַּ"ל וַעֲדַיִן אֵין אִתָּנוּ יוֹדֵעַ עַד מָה.

וְגַם הַתּוֹרָה הַנַּ"ל לא אָמַר בְּבֵאוּר קֶשֶׁר הָעִנְיָנִים

רַק הַכּל בְּדֶרֶךְ רֶמֶז וְהִתְנוֹצְצוּת

וּבְכָל זֶה רָאִינוּ בְּעֵינֵינוּ גְּבוּרוֹת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ אֵיךְ בְּדִבְרֵי שִׂיחָה שֶׁל הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים מְלֻבָּשִׁים סוֹדוֹת כָּאֵלֶּה. וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יַרְאֵנוּ נִפְלָאוֹת שֶׁנִּזְכֶּה לְהָבִין כָּל זֶה בִּשְׁלֵמוּת

[אָמַר הַמַּעְתִּיק שָׁמַעְתִּי שֶׁאַחַר שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, מַאֲמַר סוֹד כַּוָּנַת הַמִּילָה הַנַּ"ל

שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ אַחַר כָּךְ קְצָת מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ אֵיזֶה שְׁאֵלוֹת בְּמַאֲמָר זֶה

כִּי קְצָת דְּבָרִים אֵינָם מוּבָנִים שָׁם כָּל כָּךְ

וְגַם קֶשֶׁר הַמַּאֲמָר אֵינוֹ מוּבָן כָּל כָּךְ.

הֵשִׁיב לָהֶם רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מִי חַיָּב לָכֶם שֶׁאֵין לָכֶם הַשָּׂגָה וִידִיעָה בְּעִנְיָנִים דַּקִּים וְרוּחָנִיִּים]

אות כח

מַאֲמָר וַיּאמֶר בּעַז אֶל רוּת סִימָן ס"ה נֶאֱמַר בְּקַיִץ תקס"ו סָמוּךְ לִפְטִירַת בְּנוֹ הַיֶּלֶד הַקָּדוֹשׁ וְהַנּוֹרָא מוֹרֵנוּ הָרַב רַבִּי שְׁלמה אֶפְרַיִם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה.

וְאָז עָמַד לְפָנָיו מוֹרֵנוּ הָרַב רַבִּי נָתָן זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה עִם עוֹד אֶחָד עַל הָעֲלִיָּה שֶׁהָיָה לַאֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עַל בֵּיתוֹ.

וַאֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה סִפֵּר עִמָּם מִגּדֶל צַעֲרוֹ וְיִסּוּרִים שֶׁלּוֹ הַגְּדוֹלִים שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִכָּל צַד וּמִצִּדֵּי צְדָדִים

וְהֶאֱרִיךְ בָּזֶה קְצָת

כִּי הָיָה מָלֵא יִסּוּרִים רַבִּים וַעֲצוּמִים מְאד מִבַּיִת וּמִחוּץ בְּכָל עֵת תָּמִיד.

וּבְתוֹךְ דְּבָרָיו עָנָה וְאָמַר

מָה אַתֶּם יוֹדְעִים מַה גָּדוֹל וְעָצוּם הַשֶּׁבֶר הַזֶּה שֶׁהָיָה בָּעוֹלָם עִנְיַן הִסְתַּלְּקוּת הַיֶּלֶד הַנַּ"ל, כָּל לְבָבִי נִשְׁבַּר וְנִתַּק מִמְּקוֹמוֹ.

וְהִתְחִילוּ הַדְּמָעוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת לֵירֵד עַל לְחָיָיו

וְתֵכֶף וּמִיָּד נִשְׁמְטוּ מִלְּפָנָיו מֵעצֶם הַבּוּשָׁה שֶׁנָּפַל עֲלֵיהֶם

עַל שֶׁרָאוּ בְּכִיָּתוֹ בִּפְנֵיהֶם

עַד שֶׁנִּדְמָה לָהֶם כְּאִלּוּ נֶהְפָּךְ כָּל הָעוֹלָם וְנֶחֱרָב.

וּכְבָר מְבאָר בְּמָקוֹם אַחֵר בְּרֶמֶז קְצָת מֵעִנְיַן הַתִּקְוָה הַגְּדוֹלָה שֶׁהָיָה רָאוּי לָבוֹא לִכְלַל יִשְׂרָאֵל אִם לא הָיָה נִפְטַר הַיֶּלֶד הַקָּדוֹשׁ הַנַּ"ל.

וְאַחַר כָּךְ בַּיּוֹם שֶׁאַחַר זֶה שֶׁהָיָה בְּיוֹם שִׁשִּׁי עֶרֶב שַׁבַּת קדֶשׁ

אָמַר לָהֶם אִם לא הָיוּ יוֹרְדִים תֵּכֶף הָיָה מְסַפֵּר לָהֶם דָּבָר יָפֶה מְאד.

וּבְיוֹם זֶה אָמַר לָהֶם הַמַּאֲמָר וַיּאמֶר בּעַז אֶל רוּת הַנַּ"ל הַמְדַבֵּר מֵעִנְיַן תִּקּוּן הַנְּשָׁמוֹת וּמַה שֶּׁצְּרִיכִין מְאד לְבַעַל הַשָּׂדֶה שֶׁיַּשְׁגִּיחַ עֲלֵיהֶם וִיתַקְּנֵם

וְזֶה שֶׁחוֹגֵר מָתְנָיו לִהְיוֹת בַּעַל הַשָּׂדֶה עוֹבְרִין עָלָיו יִסּוּרִים הַרְבֵּה בְּלִי שִׁעוּר רַחֲמָנָא לִצְלַן.

וְהוּא בְּגדֶל כּחוֹ עוֹבֵר עַל כֻּלָּם וְעוֹשֶׂה פְּעֻלּוֹת הַשָּׂדֶה כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ, עַיֵּן שָׁם בַּמַּאֲמָר הַזֶּה

וְזֶה הָיָה שַׁיָּךְ לְעִנְיַן הַסִּפּוּר מֵהַיִּסּוּרִים הָעוֹבְרִים עָלָיו שֶׁסִּפֵּר לִפְנֵיהֶם בַּיּוֹם שֶׁלְּפָנָיו כַּנַּ"ל
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה סב - אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל
...- תורה סב - אלה מסעי בני ישראל "אלה מסעי בני ישראל" [עיין בלקוטי קמא סי' מ' בשם ס' עשרה מאמרות] שמסעי בני ישראל דהינו הנסיעות שבני ישראל נוסעין ממקום למקום הם מכפרין על אלה אלקיך ישראל, הינו על פגם עבודה זרה כי אפילו כשאין עובדין עבודה זרה, יש פגם עבודה זרה כי קלקול האמונה היא גם כן בחינת עבודה זרה וכמו שמובא על פסוק: "וסרתם ועבדתם אלהים אחרים" שתכף כשסרים מהשם יתברך, הוא בחינת עבודה זרה ועל ידי הנסיעות של ישראל נתכפר 'וכל זמן שיש עבודה זרה בעולם...
שיחות הר"ן - אות קכד
...פעם אחת שאל אותי בלשון תמה השמעת ממני דברי מוסר ? ואמר שאינו יכול לומר דברי מוסר כי כל דבור מוסר שלו הוא מטבל ומרחץ בדמעות ומחמת זה אינו יכול לומר מוסר בפרוש ובתחלה היה אצלנו קצת תמיהה מה שאמר שאינו אומר מוסר כי לפי דעתנו כל דבריו הם דברי מוסר גדול מאד מאד כאש בוערת ממש אך באמת לא היה רגיל לומר דברי מוסר בפרוש כדרך המוכיחים אבל אף על פי כן כל דבריו וכל שיחותיו היה רק מענין עבודת ה' וכל דבריו היה כגחלי אש ממש ומי שזכה לשמע דבור מפיו היה נכנס בקרבו...
שיחות הר"ן - אות קפח - גדולות נוראות השגתו
...לו צערו, כגון: מחולה וכיוצא, כשאינו מרגיש הצער והיסורים כמו החולה בעצמו וכו' והיוצא מדבריו הוא שהוא מרגיש הצער והיסורים כשבאין לפניו שיתפלל על החולה וכיוצא כמו החולה בעצמו ממש וכן נשמע מפיו כמה פעמים ואמר: בתחלה הייתי מבקש מאתו יתברך שאהיה מרגיש צער ויסורים של ישראל כי לפעמים היה אחד בא וספר לי צערו ולא הייתי מרגיש הצער והייתי מתפלל שארגיש צערו של ישראל עכשו כשאחד מספר לי צערו אני מרגיש בעצמי הצער יותר ממנו וממש נוטפין ממני הדמים מגדל הצער שאני מרגיש...
חיי מוהר"ן - קעא - נסיעתו ללמברג
...גבוה עוד יותר ויותר אפילו מהספר הנשרף והוא ספר הגנוז. ואמר שאפילו גופו סלק כשכתבו ואותו הספר לא שזפתו עין. ואמר שהוא בחינת רזין דרזין כלומר אצלו נגד שאר הדברים שהוא מגלה] ואמר שמשיח יגיד על זה פרוש וספר הגנוז הזה כבר היה נגמר אצלו בתחלת שנת תקס"ו הינו חמש שנים קדם הסתלקותו. ועתה עמד והתבונן לאיזה דרגא הגיע אחר כך כי מעולם לא עמד על מדרגה אחת עד היום שנסתלק וממש בכל שעה ושעה השיג חדשות לפי מדרגתו הנוראה מאד. והבן מאד מאד כי מעלת גדלת ספר הגנוז לית...
תורת א"י של רבי נחמן מברסלב. מה עניינה?
...לבין לפני ארץ ישראל? רמז, תורה מלמעלה למטה ומלמטה למעלה. מה הקשר של הדברים? * אמר רבי נחמן מברסלב breslev.eip.co.il/?key=546 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רעט - יש שאומרים תורה מלמטה למעלה דע שיש שאומרים תורה מלמטה למעלה והיא מלמטה רחבה מאד שלמטה מרחיבין הדבר ומגדילין אותו מאד ולמעלה הוא קצר, והולך ומקצר ועולה עד שלמעלה מעלה הוא קצר מאד מאד כי למעלה לא נשאר ממנה כלום, רק מעט מעט כי בודאי יש שם איזה ניצוץ הקדוש אבל יש להפך שאומרים תורה מלמעלה למטה ושם...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה לט - לְכוּ חֲזוּ מִפְעֲלוֹת ה', אֲשֶׁר שָׂם שַׁמּוֹת בָּאָרֶץ
...מפעלות ה', אשר שם שמות בארץ "לכו חזו מפעלות ה', אשר שם שמות בארץ" כי באמת הדבר נפלא ונורא מאד אשר ברא השם יתברך את כל הבריאה שיש בה כמה וכמה דברים נפלאים ונוראים הרבה מאד מאד מה רבו מעשי ה' ! ואפילו בזה העולם לבד עצמו נפלאות ה' אשר ברא דוממים וצומחים וכו' ומי יוכל לשער גדלת ה' שיש בבריות של זה העולם מכל שכן שאר העולמות והכל כאשר לכל לא נברא אלא בשביל ישראל וישראל בעצמן, עקר בריאתן בשביל בחינת שבת, שהוא התכלית כי שבת הוא תכלית מעשה שמים וארץ שהוא...
שיחות הר"ן - אות יב
...גדולות ואינם יכולים לתת עצה לנפשם איך לעשות מחמת גדל הבלבולים והמניעות שיש להם וכל מה שרוצים לעשות בעבודת ה' קשה להם לעשות כראוי דע שזה בעצמו שהם מתיגעים ולהוטים לעשות איזה עבודה או לקדש עצמו באיזה קדשה אף על פי שאינם יכולים לגמר כראוי זה בעצמו שהם מתיגעים ולהוטים אחר זה הוא בחינת קרבנות בבחינת: "כי עליך הרגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה" ואיתא בתקונים שזה בחינת תפילה שהיא בחינת קרבנות הינו כשרוצים להתפלל ואין מניחין אותו ומבלבלין אותו בכמה מיני בלב
שיחות הר"ן - אות קסב - יגיעתו וטרחתו בעבודת ה'
...ה' בקהלת זלאטיפאלי התענה פעם אחת משבת לשבת וביום ששי הכרח לנסע להמרחץ כי לא היה יכול לילך ואמר שזה היה מחמת שנודע הדבר לרבים שהוא מתענה מחמת זה נחלש כל כך רבנו זכרונו לברכה אף על פי שהיה לו חדר מיחד בכפר שישב בו לבדו אף על פי כן היה הולך על פי הרב על פני השדה בתוך איזה יער וכיוצא והיה מתבודד שם הרבה ופעם אחת הלכתי עמו בקהלת מעדוועדווקע שהיה דר שם בתחלה כמבאר לעיל והלכתי עמו אנה ואנה אצל השדות וההרים ונטה ידו על פני השדות וההרים ואמר לי. על כל אלו...
שיחות הר"ן - אות רמב - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
...- שיחות מורנו הרב רבי נחמן אמר: ענין עין הרע הוא כי יש כח ממש בהראיה כי כח הראות הולך לחברו ומזיקו כשעינו רעה כי הראיה היא כח ממש שהולך כח הראות ופוגע בהדבר הנראה וכשעינו רעה מזיק בראיתו ממש כנ"ל ועל כן נדה כשתסתכל במראה ימצא שם רשם דם כמובא ודע שסגלה לעין הרע סנפיר של דג לעשן בו וסימן סנפיר בגימטריא רע עין וביותר מסגל סנפיר של מן דגים שקורין אותו שלעיין לשון נופל על לשון, של עין עוד שמעתי בשמו זכרונו לברכה, נסח אחר לתלות הסנפיר הנ"ל על האדם או תינוק...
ספר המידות - התבודדות
ספר המידות - התבודדות חלק א' א. מי שמתבודד את עצמו ובודל את עצמו מבני אדם, מזדקקין עליו מלמעלה. ב. על ידי התבודדות ומפנה לבו לבטלה בא לכעס. חלק שני א. השיחה שאדם משיח בינו לבין קונו, השיחה הזאת נעשית אחר כך גאלה וישועה לבניו.
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 1.0469 שניות - עכשיו 23_06_2025 השעה 17:26:11 - wesi2