ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨סיפורי מעשיות - מעשה מעשה מביטחון / מעשה מבעל ביטחון
ענה ואמר עוד סיפרתי מעשה מבטחון וזו היא מלך אחד אמר בליבו מי ימצא שלא יהיו לו לדאוג יותר ממני כי יש לי כל טוב ואני מלך ומושל והלך לחקור אחרי זה. והיה הולך בלילה והיה עומד אחורי הבתים להקשיב ולשמוע את דברי העולם. והיה שומע דאגות כל אחד שזה אינו הולך לו כסדר בחנות ואחר כך הלך לבית אחר ושמע שיש לו דאגה שהוא צריך למלכות וכן שאר כל הדאגות של כל אחד ואחד. אחר כך הלך וראה בית אחד נמוך עומד בתוך הקרקע והחלונות למטה סמוכים ממש לארץ והגג נופל ונשבר. וראה ששם יושב אחד ומנגן על הכינור שצריך להקשיב מאוד כדי לשמוע את הקול והוא שמח מאוד וקדירה עם משקה עומדת לפניו והמשקה היה יין והמאכלים עומדים לפניו והוא שמח מאוד מלא שמחה בלא דאגה כלל. הלך ונכנס לתוך הבית ושאל בשלומו, והשיבו. וראה הקדירה עם המשקה לפניו והמיני מאכלים והוא רק מלא שמחה וכיבד את המלך לשתות ושתה עם המלך והיה המלך שותה גם כן למען האהבה. אחר כך שכב לישון וראה שהוא אך שמח בלי שום דאגה ובבוקר עמד המלך וגם הוא עמד וליוה את המלך ושאל אותו המלך, מאין אתה לוקח זאת? והשיב לו אני יכול לתקן כל תיקוני הדברים שנתקלקלו (שקורין נאפריווקיס) כי מלאכה שלמה איני יכול רק תיקוני הדברים שנתקלקלו ואני יוצא בבוקר ואני מתקן איזה דברים וכשאני מקבץ מזה איזה סך חמישה ששה זהובים אני קונה לי כל אלו הדברים של אכילה ושתייה. כששמע המלך זאת, אמר בליבו אקלקל לו זאת. ונתן כרוז שכל מי שיהיה לו דבר לתקן לא ייתן לשום אדם לתקן רק יתקן בעצמו או יקנה לו הדבר הזה חדש. בבוקר הלך לשאול אחר תיקוני הדברים ואמרו לו שגזר המלך שלא ליתן לשום אדם לתקן שום דבר. וירע בעניו אך בטח בה'. והלך וראה גביר אחד שחוטב עצים ושאל אותו: למה אתה חוטב עצים, האם זה כבודך? אמר לו, חיזרתי אחר איש שיחטוב עצים ולא מצאתי והוכרחתי לחטוב בעצמי. אמר לו תן לי ואני אחטוב עימך וחטב העצים ונתן לו הגביר זהב אחד ראה שזה טוב והלך לחטוב עוד עצים ונתן לו הגביר זהב אחד ראה שזה טוב והלך לחטוב עוד עצים עד שקיבץ שישה זהובים וקנה שוב כל הסעודה והסעודה הייתה סעודה [ובזה הלשון אמר רבינו ז"ל: "אין דיא סעודה איז גיוון א סעודה"]. והמלך הלך שוב אחרי חלון ביתו לראות וראה שזה יושב והמשקה והמאכלים לפניו. והוא שמח מאוד. הלך המלך ונכנס לתוך הבית וראה כנ"ל. ושכב גם כן שם כמו בלילה הראשון ובבוקר עמד האיש וליוה את המלך ושאל לו: מאין אתה לוקח זאת כי צריך להוציא עליו ממון? והשיב לו, דרכי היה לתקן כל הדברים שנתקלקלו ואחר כך גזר המלך שלא ליתן לשום אדם לתקן וחטבתי עצים עד שקבצתי ממון לזה כנ"ל. והלך המלך מאיתו וגזר שלא יתנו לשום אדם לחטוב עצים. ויהי כאשר בא אל האדם לחטוב עצים והשיב לו שגזר המלך גזר דין שלא ליתן לשום אדם לחטוב עצים וירע בעניו, כי אין כסף. אך בטח בה'. והלך וראה אחד מנקה דיר ושאל אותו, מי אתה שתנקה דיר? השיב לו חיזרתי ולא מצאתי מי שינקה לי והוכרחתי לנקות בעצמי. אמר לו: תן לי ואני אנקה. עמד וניקה אותה ונתן לו שני זהובים וקנה שוב כל הסעודה הנ"ל והלך לביתו [והסעודה הייתה סעודה] והיה שמח מאוד. הלך המלך שוב לראות וראה שוב ככל הנ"ל ונכנס לבית כנ"ל. הלך המלך וגזר שלא ליתן לשום אדם לנקות דיר. בבוקר הלך האיש לחזור לנקות דירים והשיבו לו שהמלך גזר על זה כנ"ל. הלך האיש והשכיר עצמו לאיש חיל אצל המיניסטר שלוקח חיל למלך כי יש חיל שלוקחים אותם בזרוע מה שמגיע לו מהמדינה ויש חיל ששוכרים אותם. והלך הוא והשכיר עצמו לאיש חיל והתנה עם המיניסטר שאינו משכיר עצמו לעולם כי אם לזמן ובכל יום ויום בבוקר ייתן לו שכרו. והמיניסטר הלביש אותו תיכף בבגדי אנשי חיל ותלה לו חרב בצידו ושלח אותו למקום שצריך. אחר כך לעת ערב כשעשה כל פעולתו השליך הבגדים מעליו וקנה לו כל הסעודה הנ"ל והלך לביתו [והסעודה הייתה סעודה] והיה שמח מאוד. הלך המלך שוב לראות וראה שהכל מוכן לפניו והוא שמח מאוד כנ"ל ונכנס לביתו ושכב כנ"ל ושאל אותו כנ"ל וסיפר לו ככל הנ"ל. הלך המלך וקרא למיניסטר וציוה עליו שלא ירים את ידו לשלם משכורת לשום אדם באותו היום. בבוקר הלך למיניסטר שישלם שכרו עבור היום ולא רצה שאל לו: הלא התניתי עמך שתשלם לי בכל יום? השיב לו, שהמלך גזר שלא לשלם לשום אדם היום. וכל מה שטען עמו לא הועיל. והשיב לו מוטב שאשלם לך מחר בעד שני ימים והיום אי אפשר לשלם לך. מה עשה? הלך ושבר חתיכה מהחרב ותיקן שם עץ במקומה ולא היה נראה וניכר מבחוץ כלל והלך ומישכן אותה החתיכה וקנה שוב כל הסעודה הנ"ל [והסעודה הייתה סעודה]. הלך שוב המלך וראה שהשמחה בשלמות כמקודם ונכנס שוב לביתו ושכב שם כנ"ל, ושאל אותו כנ"ל וסיפר לו ככל הנ"ל שהוכרח לשבור הלהב של החרב מן הקתא והשכין אותה כדי לקנות לו צרכי הסעודה ואחר כך כשאקבל מעות בעד אותו היום אפדה ואתקן את החרב שלא יהיה ניכר כלל כי אני יכול לתקן כל הדברים שנתקלקלו [ולא יגיע שום היזק למלך]. הלך המלך לביתו וקרא את המיניסטר וציוה עליו באשר שיש אדם שחייב מיתה בכן תקרא אותו האיש חיל ששכרת שיהיה איש חיל ותצווה אותו דווקא שהוא יחתוך ראשו של החייב מיתה. הלך המיניסטר ועשה כן וקרא אותו ובא לפני המלך. והמלך ציווה שיתאספו כל השרים כדי לראות השחוק הזה שנמצא איש שנעץ חתיכת עץ במקום החרב. והוא בא לפני המלך ויפול לפני רגליו ושאל לו אדוני המלך על מה נקראתי? השיב לו המלך כדי לחתוך הראש של החייב מיתה. השיב לו והתחנן לפניו באשר שמעולם לא שפך דם בכן יקרא אחר לזה. והמלך השיב לו שהוא דווקא מוכרח עתה לשפוך דמו אמר למלך האם יש פסק ברור על זה ואולי אין הדין ברור שהוא חייב מיתה ואני לא שפכתי דם מעולם מכל שכן שאשפוך דם שאינו ברור אם הוא חייב מיתה. השיב לו המלך בודאי הדין ברור שהוא חייב מיתה כי בודאי יש פסק על זה (שקורין דקריט) ועתה מוכרח דווקא שאתה תשפוך את דמו. ראה שאי אפשר לפעול אצל המלך. פנה בעצמו אל השם יתברך ואמר אל שדי אני לא שפכתי דם מעולם ובאם זה האיש אינו חייב מיתה יהיה נעשה מהברזל עץ וחטף החרב ושלפה מתערה וראו הכל שהוא עץ ונעשה שם שחוק גדול. ראה המלך שהוא איש נאה כזה ופטרו לשלום.
ענה ואמר

עוד סיפרתי מעשה מבטחון וזו היא

מלך אחד אמר בליבו

מי ימצא שלא יהיו לו לדאוג יותר ממני

כי יש לי כל טוב ואני מלך ומושל

והלך לחקור אחרי זה.

והיה הולך בלילה

והיה עומד אחורי הבתים

להקשיב ולשמוע את דברי העולם.

והיה שומע דאגות כל אחד

שזה אינו הולך לו כסדר בחנות

ואחר כך הלך לבית אחר

ושמע שיש לו דאגה שהוא צריך למלכות

וכן שאר כל הדאגות של כל אחד ואחד.

אחר כך הלך וראה

בית אחד נמוך עומד בתוך הקרקע

והחלונות למטה סמוכים ממש לארץ

והגג נופל ונשבר.

וראה ששם יושב אחד ומנגן על הכינור

שצריך להקשיב מאוד כדי לשמוע את הקול

והוא שמח מאוד

וקדירה עם משקה עומדת לפניו

והמשקה היה יין

והמאכלים עומדים לפניו

והוא שמח מאוד

מלא שמחה בלא דאגה כלל.

הלך ונכנס לתוך הבית ושאל בשלומו, והשיבו.

וראה הקדירה עם המשקה לפניו והמיני מאכלים

והוא רק מלא שמחה

וכיבד את המלך לשתות ושתה עם המלך

והיה המלך שותה גם כן למען האהבה.

אחר כך שכב לישון

וראה שהוא אך שמח בלי שום דאגה

ובבוקר עמד המלך

וגם הוא עמד וליוה את המלך

ושאל אותו המלך, מאין אתה לוקח זאת?

והשיב לו

אני יכול לתקן כל תיקוני הדברים שנתקלקלו

כי מלאכה שלמה איני יכול

רק תיקוני הדברים שנתקלקלו

ואני יוצא בבוקר

ואני מתקן איזה דברים

וכשאני מקבץ מזה איזה סך חמישה ששה זהובים

אני קונה לי כל אלו הדברים של אכילה ושתייה.

כששמע המלך זאת, אמר בליבו

אקלקל לו זאת.

ונתן כרוז

שכל מי שיהיה לו דבר לתקן

לא ייתן לשום אדם לתקן

רק יתקן בעצמו או יקנה לו הדבר הזה חדש.

בבוקר הלך לשאול אחר תיקוני הדברים

ואמרו לו שגזר המלך שלא ליתן לשום אדם לתקן שום דבר.

וירע בעניו

אך בטח בה'.

והלך וראה גביר אחד שחוטב עצים

ושאל אותו: למה אתה חוטב עצים, האם זה כבודך?

אמר לו, חיזרתי אחר איש שיחטוב עצים ולא מצאתי

והוכרחתי לחטוב בעצמי.

אמר לו תן לי ואני אחטוב עימך

וחטב העצים ונתן לו הגביר זהב אחד

ראה שזה טוב

והלך לחטוב עוד עצים

ונתן לו הגביר זהב אחד

ראה שזה טוב והלך לחטוב עוד עצים

עד שקיבץ שישה זהובים וקנה שוב כל הסעודה

והסעודה הייתה סעודה

[ובזה הלשון אמר רבינו ז"ל: "אין דיא סעודה איז גיוון א סעודה"].

והמלך הלך שוב אחרי חלון ביתו לראות

וראה שזה יושב והמשקה והמאכלים לפניו.

והוא שמח מאוד.

הלך המלך ונכנס לתוך הבית וראה כנ"ל.

ושכב גם כן שם כמו בלילה הראשון

ובבוקר עמד האיש וליוה את המלך

ושאל לו: מאין אתה לוקח זאת

כי צריך להוציא עליו ממון?

והשיב לו, דרכי היה לתקן כל הדברים שנתקלקלו

ואחר כך גזר המלך שלא ליתן לשום אדם לתקן

וחטבתי עצים עד שקבצתי ממון לזה כנ"ל.

והלך המלך מאיתו

וגזר שלא יתנו לשום אדם לחטוב עצים.

ויהי כאשר בא אל האדם לחטוב עצים

והשיב לו שגזר המלך גזר דין שלא ליתן לשום אדם לחטוב עצים

וירע בעניו, כי אין כסף.

אך בטח בה'.

והלך וראה אחד מנקה דיר

ושאל אותו, מי אתה שתנקה דיר?

השיב לו חיזרתי ולא מצאתי מי שינקה לי

והוכרחתי לנקות בעצמי.

אמר לו: תן לי ואני אנקה.

עמד וניקה אותה

ונתן לו שני זהובים

וקנה שוב כל הסעודה הנ"ל

והלך לביתו

[והסעודה הייתה סעודה]

והיה שמח מאוד.

הלך המלך שוב לראות וראה שוב ככל הנ"ל

ונכנס לבית כנ"ל.

הלך המלך וגזר שלא ליתן לשום אדם לנקות דיר.

בבוקר הלך האיש לחזור לנקות דירים

והשיבו לו שהמלך גזר על זה כנ"ל.

הלך האיש והשכיר עצמו לאיש חיל

אצל המיניסטר שלוקח חיל למלך

כי יש חיל שלוקחים אותם בזרוע מה שמגיע לו מהמדינה

ויש חיל ששוכרים אותם.

והלך הוא והשכיר עצמו לאיש חיל

והתנה עם המיניסטר שאינו משכיר עצמו לעולם

כי אם לזמן

ובכל יום ויום בבוקר ייתן לו שכרו.

והמיניסטר הלביש אותו תיכף בבגדי אנשי חיל

ותלה לו חרב בצידו

ושלח אותו למקום שצריך.

אחר כך לעת ערב כשעשה כל פעולתו

השליך הבגדים מעליו וקנה לו כל הסעודה הנ"ל

והלך לביתו

[והסעודה הייתה סעודה]

והיה שמח מאוד.

הלך המלך שוב לראות

וראה שהכל מוכן לפניו והוא שמח מאוד כנ"ל

ונכנס לביתו ושכב כנ"ל

ושאל אותו כנ"ל

וסיפר לו ככל הנ"ל.

הלך המלך וקרא למיניסטר

וציוה עליו שלא ירים את ידו לשלם משכורת לשום אדם באותו היום.

בבוקר הלך למיניסטר שישלם שכרו עבור היום

ולא רצה

שאל לו: הלא התניתי עמך שתשלם לי בכל יום?

השיב לו, שהמלך גזר שלא לשלם לשום אדם היום.

וכל מה שטען עמו לא הועיל.

והשיב לו מוטב שאשלם לך מחר בעד שני ימים

והיום אי אפשר לשלם לך.

מה עשה?

הלך ושבר חתיכה מהחרב ותיקן שם עץ במקומה

ולא היה נראה וניכר מבחוץ כלל

והלך ומישכן אותה החתיכה

וקנה שוב כל הסעודה הנ"ל

[והסעודה הייתה סעודה].

הלך שוב המלך וראה

שהשמחה בשלמות כמקודם

ונכנס שוב לביתו ושכב שם כנ"ל, ושאל אותו כנ"ל

וסיפר לו ככל הנ"ל

שהוכרח לשבור הלהב של החרב מן הקתא

והשכין אותה כדי לקנות לו צרכי הסעודה

ואחר כך כשאקבל מעות בעד אותו היום

אפדה ואתקן את החרב שלא יהיה ניכר כלל

כי אני יכול לתקן כל הדברים שנתקלקלו

[ולא יגיע שום היזק למלך].

הלך המלך לביתו

וקרא את המיניסטר

וציוה עליו באשר שיש אדם שחייב מיתה

בכן תקרא אותו האיש חיל ששכרת שיהיה איש חיל

ותצווה אותו דווקא

שהוא יחתוך ראשו של החייב מיתה.

הלך המיניסטר ועשה כן

וקרא אותו ובא לפני המלך.

והמלך ציווה שיתאספו כל השרים

כדי לראות השחוק הזה

שנמצא איש שנעץ חתיכת עץ במקום החרב.

והוא בא לפני המלך

ויפול לפני רגליו ושאל לו

אדוני המלך על מה נקראתי?

השיב לו המלך

כדי לחתוך הראש של החייב מיתה.

השיב לו והתחנן לפניו

באשר שמעולם לא שפך דם

בכן יקרא אחר לזה.

והמלך השיב לו

שהוא דווקא מוכרח עתה לשפוך דמו

אמר למלך

האם יש פסק ברור על זה

ואולי אין הדין ברור שהוא חייב מיתה

ואני לא שפכתי דם מעולם

מכל שכן שאשפוך דם שאינו ברור אם הוא חייב מיתה.

השיב לו המלך בודאי הדין ברור שהוא חייב מיתה

כי בודאי יש פסק על זה

ועתה מוכרח דווקא שאתה תשפוך את דמו.

ראה שאי אפשר לפעול אצל המלך.

פנה בעצמו אל השם יתברך ואמר

אל שדי

אני לא שפכתי דם מעולם

ובאם זה האיש אינו חייב מיתה

יהיה נעשה מהברזל עץ

וחטף החרב ושלפה מתערה

וראו הכל שהוא עץ ונעשה שם שחוק גדול.

ראה המלך שהוא איש נאה כזה ופטרו לשלום.
סיפורי מעשיות - מעשה ה - מעשה מבן מלך שהיה מאבנים טובות / מעשה בן מלך שעשוי מאבנים טובות
.../ בן מלך שעשוי מאבנים טובות מעשה במלך אחד שלא היו לו בנים והלך ועסק בדאקטורים [רופאים], כדי שלא תהיה מלכותו נהפכת לזרים ולא הועילו לו וגזר על היהודים שיתפללו בעבורו שיהיו לו בנים והיו היהודים מבקשים ומחפשים צדיק, כדי שיתפלל ויפעל שיהיו לו בנים ובקשו ומצאו צדיק גנוז ואמרו לו שיתפלל שיהיו להמלך בנים וענה שאינו יודע כלל והודיעו להמלך ושלח המלך פקדתו אחריו והביאו אותו להמלך והתחיל המלך לדבר עמו בטוב. הלא אתה יודע, שהיהודים הם בידי לעשות בהם כרצוני על כן אני מבקש ממך בטוב שתתפלל שיהיו לי בנים והבטיח
שיחות הר"ן - אות רנא - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות רנא - שיחות מורנו הרב רבי נחמן בימי אלול ועשרת ימי תשובה וימים נוראים עד הושענא רבא צוה לכמה אנשים לומר אז כל ספרי תנ"ך מתחלתם ועד סופם וגם הוא בעצמו נהג כך כמה פעמים גם היה גומר כמה ספרים בימים הללו ואיני זוכר לבארם היטב
שיחות הר"ן - אות קלו
...מלא כל הארץ כבודו [בלקוטי חלק ראשון סימן קע"ב] שמעתי מאיש אחד מאנשיו ששמע מפיו הקדוש בבאור יותר קצת והענין, שהאדם צריך לבטל כל מדה ומדה עד שיתבטל לגמרי כאין ואפס כי בתחלה צריך לבטל מדה זאת עד שתהיה כלא ממש ואחר כך מדה אחרת עד שתהיה גם כן לא וכן כל המדות עד שיהיו כלם כלא היו וכפי מה שמבטלין כל מדה ומדה כן מאיר ומתגלה לו כבוד ה' כי עקר האור הוא כבודו יתברך כמו שכתוב "והארץ האירה מכבודו" אך כשמעמידין דבר גשמי כנגד דבר רוחני עושה צל וכפי גשמיות וגדל הדבר שעומד כנגד הדבר כמו כן נעשה צל כגון כשמעמידין...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה קב - מֵעִנְיַן בּעַז וְרוּת
...- תורה קב - מענין בעז ורות פעם אחד באתי אליו, זכרונו לברכה וספר לי, שזה בסמוך היה אצלו רב אחד, ודבר עמו ואמר לפניו תורה [הינו שרבנו, זכרונו לברכה, אמר לפני הרב הנ"ל תורה] ולא זכיתי, שיחזר ויאמר אותה התורה לפני רק אלו הדבורים שמעתי מפיו הקדוש שספר לי שאמר אז מענין בעז ורות שבעז ורות הם סוד סמיכת גאלה לתפילה כי בעז הוא בחינת גואל, כמו שכתוב: "כי גואל אנכי" וכו' ורות היא בחינת תפילה כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: 'למה נקרא שמה רות, שיצא ממנה דוד, שרוה להקדוש ברוך הוא בשירות ותשבחות' והיה מובן מדבריו...
שיחות הר"ן - אות קפו - גדולות נוראות השגתו
...השגתו כמה וכמה דברים ראינו בעינינו שהודיע לנו רבנו זכרונו לברכה, קדם שהיה שיהיה כן וכן היה פעם אחת בעשרת ימי תשובה אמר שבשנה זו יהיה חלשות רחמנא לצלן וכשיצא מהמרחץ בערב יום הכפורים אמר שהוא ממשש בראשו של עצמו אם הוא חי [הינו מחמת הפחד שרואה חלשות גדולות רחמנא לצלן] וכן היה שבאותה השנה היה חלשות גדולות רחמנא לצלן כשהיה יקרות בעולם בשנה אחת ואחר כך בימי הקיץ בעת גדול התבואה היה נראה להעולם שיהיה זול ואמר הוא שלא יהיה זול באותו השנה כי היקרות הרחיב זמנו על שתי שנים וכן היה שגם שנה שניה היה יקרות ואחר...
שיחות הר"ן - אות טו
שיחות הר"ן - אות טו אמר: שהוא חכמה ומלאכה גדולה להיות כמו בהמה וזה בחינת: "כל אשר נתן ה' חכמה בהמה" הינו שהוא חכמה לעשות עצמו כבהמה [וכמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: על פסוק "אדם ובהמה תושיע ה'" אלו בני אדם שערומים בדעת ומשימין עצמן כבהמה וכמו שאמר אסף: "ואני בער ולא אדע בהמות הייתי עמך" ועין במקום אחר מזה]
לא ימוש ספר התורה הזה מפיך
...eip.co.il/?key=384 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קי - לא ימוש ספר התורה הזה מפיך לא ימוש ספר התורה הזה מפיך כי התורה היא רוחניות ואשר זך וישר פעלו ושכלו רוחני יכול לתפס כל התורה כלה ולא ישכח דבר כי דבר רוחני אינו תופס מקום ויכולה התורה להתפשט ולשכן בשכלו אך מי שהוא מגשם דברי התורה ועושה ממנה ממשות אזי יש לה שעור וקצבה כמה הוא יכול לתפס בשכלו ולא יותר ואם ירצה להשיג יותר, אזי ידחה מה שכבר נכנס בשכלו כדרך כל דבר גשמי אם הוא כבר מלא, אם ימלאנו יותר, ידחה מה שהיה בו כבר וזהו: "לא ימוש ספר התורה": "וימש...
ספר המידות - מסור
ספר המידות - מסור חלק א' א. מי שאומר מסירות על חברו, לסוף שיהא מטלטל, ושונאים קמים עליו, ורואה בעצמו מה שרצה לראות על חברו, וכל הנסמכין עליו נופלים, ומשפחת הנרדף לוקחין גדלתו. ב. מי שמוסר את הצדיק, יורד מנכסיו. ג. מתר להרג את המסור. ד. אסור למסר אפילו את הרשע להריגה.
רבי נחמן מברסלב - חידוש
...רבי נחמן מברסלב אומר שיש 2 תורות. תורת ה ותורת האדם. רבי נחמן מברסלב מבאר שהתורה שהאדם קורא לה תורת ה, היא רק על שם המושאל. דהיינו זה רק באופן יחסי. וככל שהאדם עולה יותר מדרגה לדרגה. כך הוא מתקרב יותר אל תורת ה ממש. בכל מקרה, הדבר נכון כמובן גם לגבי דברי רבי נחמן מברסלב עצמם, שגם בהם יש אין סוף בחינות ופירושים. לגבי התיקון הכללי. גם לתיקון הכללי, יש דרגות שונות. ברמה של עולם העשייה הגשמי, התקון הכללי, הוא הפרקי תהלים שרבי נחמן מברסלב נתן לקרוא. יחד עם זאת, רבי נחמן מברסלב בליקוטי מוהרן מבאר שתקון...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רלה - מִּי שֶׁהוֹלֵך וְנֶחֱלָק וְנוֹפֵל
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רלה - מי שהולך ונחלק ונופל דע שמי שהולך ונחלק ונופל ואזי העולם שוחקין ממנו, והוא מתביש מזה זה בא על ידי שפגם בשמחת יום טוב כי יום טוב נקרא רגל, וגם נקרא מועד ועל ידי שפגם בשמחת יום טוב, נעשה מזה רגל מועד על כן רגלו מועדה ונפל וזה השחוק ששוחקין, הוא בחינת השמחות נפולות מפגם שמחת יום טוב ועל כן מתביש כי עבודת אלילים נקרא בשת 'והמבזה את המועדות כאלו עובד עבודת אלילים' על כן באה עליו בושה ולפעמים הוא לו לכפרה ולפעמים אין נתכפר לו בזה רק כדי להזכירו שישוב.
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1406 שניות - עכשיו 18_02_2026 השעה 12:27:01 - wesi2