ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הבית • ליקוטי מוהר"ן ח"א • ליקוטי מוהר"ן ח"ב • סיפורי מעשיות • שבחי הר"ן • שיחות הר"ן • חיי מוהר"ן • ספר המידות • לימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨סיפורי מעשיות - מעשה מעשה מביטחון / מעשה מבעל ביטחון
ענה ואמר עוד סיפרתי מעשה מבטחון וזו היא מלך אחד אמר בליבו מי ימצא שלא יהיו לו לדאוג יותר ממני כי יש לי כל טוב ואני מלך ומושל והלך לחקור אחרי זה. והיה הולך בלילה והיה עומד אחורי הבתים להקשיב ולשמוע את דברי העולם. והיה שומע דאגות כל אחד שזה אינו הולך לו כסדר בחנות ואחר כך הלך לבית אחר ושמע שיש לו דאגה שהוא צריך למלכות וכן שאר כל הדאגות של כל אחד ואחד. אחר כך הלך וראה בית אחד נמוך עומד בתוך הקרקע והחלונות למטה סמוכים ממש לארץ והגג נופל ונשבר. וראה ששם יושב אחד ומנגן על הכינור שצריך להקשיב מאוד כדי לשמוע את הקול והוא שמח מאוד וקדירה עם משקה עומדת לפניו והמשקה היה יין והמאכלים עומדים לפניו והוא שמח מאוד מלא שמחה בלא דאגה כלל. הלך ונכנס לתוך הבית ושאל בשלומו, והשיבו. וראה הקדירה עם המשקה לפניו והמיני מאכלים והוא רק מלא שמחה וכיבד את המלך לשתות ושתה עם המלך והיה המלך שותה גם כן למען האהבה. אחר כך שכב לישון וראה שהוא אך שמח בלי שום דאגה ובבוקר עמד המלך וגם הוא עמד וליוה את המלך ושאל אותו המלך, מאין אתה לוקח זאת? והשיב לו אני יכול לתקן כל תיקוני הדברים שנתקלקלו (שקורין נאפריווקיס) כי מלאכה שלמה איני יכול רק תיקוני הדברים שנתקלקלו ואני יוצא בבוקר ואני מתקן איזה דברים וכשאני מקבץ מזה איזה סך חמישה ששה זהובים אני קונה לי כל אלו הדברים של אכילה ושתייה. כששמע המלך זאת, אמר בליבו אקלקל לו זאת. ונתן כרוז שכל מי שיהיה לו דבר לתקן לא ייתן לשום אדם לתקן רק יתקן בעצמו או יקנה לו הדבר הזה חדש. בבוקר הלך לשאול אחר תיקוני הדברים ואמרו לו שגזר המלך שלא ליתן לשום אדם לתקן שום דבר. וירע בעניו אך בטח בה'. והלך וראה גביר אחד שחוטב עצים ושאל אותו: למה אתה חוטב עצים, האם זה כבודך? אמר לו, חיזרתי אחר איש שיחטוב עצים ולא מצאתי והוכרחתי לחטוב בעצמי. אמר לו תן לי ואני אחטוב עימך וחטב העצים ונתן לו הגביר זהב אחד ראה שזה טוב והלך לחטוב עוד עצים ונתן לו הגביר זהב אחד ראה שזה טוב והלך לחטוב עוד עצים עד שקיבץ שישה זהובים וקנה שוב כל הסעודה והסעודה הייתה סעודה [ובזה הלשון אמר רבינו ז"ל: "אין דיא סעודה איז גיוון א סעודה"]. והמלך הלך שוב אחרי חלון ביתו לראות וראה שזה יושב והמשקה והמאכלים לפניו. והוא שמח מאוד. הלך המלך ונכנס לתוך הבית וראה כנ"ל. ושכב גם כן שם כמו בלילה הראשון ובבוקר עמד האיש וליוה את המלך ושאל לו: מאין אתה לוקח זאת כי צריך להוציא עליו ממון? והשיב לו, דרכי היה לתקן כל הדברים שנתקלקלו ואחר כך גזר המלך שלא ליתן לשום אדם לתקן וחטבתי עצים עד שקבצתי ממון לזה כנ"ל. והלך המלך מאיתו וגזר שלא יתנו לשום אדם לחטוב עצים. ויהי כאשר בא אל האדם לחטוב עצים והשיב לו שגזר המלך גזר דין שלא ליתן לשום אדם לחטוב עצים וירע בעניו, כי אין כסף. אך בטח בה'. והלך וראה אחד מנקה דיר ושאל אותו, מי אתה שתנקה דיר? השיב לו חיזרתי ולא מצאתי מי שינקה לי והוכרחתי לנקות בעצמי. אמר לו: תן לי ואני אנקה. עמד וניקה אותה ונתן לו שני זהובים וקנה שוב כל הסעודה הנ"ל והלך לביתו [והסעודה הייתה סעודה] והיה שמח מאוד. הלך המלך שוב לראות וראה שוב ככל הנ"ל ונכנס לבית כנ"ל. הלך המלך וגזר שלא ליתן לשום אדם לנקות דיר. בבוקר הלך האיש לחזור לנקות דירים והשיבו לו שהמלך גזר על זה כנ"ל. הלך האיש והשכיר עצמו לאיש חיל אצל המיניסטר שלוקח חיל למלך כי יש חיל שלוקחים אותם בזרוע מה שמגיע לו מהמדינה ויש חיל ששוכרים אותם. והלך הוא והשכיר עצמו לאיש חיל והתנה עם המיניסטר שאינו משכיר עצמו לעולם כי אם לזמן ובכל יום ויום בבוקר ייתן לו שכרו. והמיניסטר הלביש אותו תיכף בבגדי אנשי חיל ותלה לו חרב בצידו ושלח אותו למקום שצריך. אחר כך לעת ערב כשעשה כל פעולתו השליך הבגדים מעליו וקנה לו כל הסעודה הנ"ל והלך לביתו [והסעודה הייתה סעודה] והיה שמח מאוד. הלך המלך שוב לראות וראה שהכל מוכן לפניו והוא שמח מאוד כנ"ל ונכנס לביתו ושכב כנ"ל ושאל אותו כנ"ל וסיפר לו ככל הנ"ל. הלך המלך וקרא למיניסטר וציוה עליו שלא ירים את ידו לשלם משכורת לשום אדם באותו היום. בבוקר הלך למיניסטר שישלם שכרו עבור היום ולא רצה שאל לו: הלא התניתי עמך שתשלם לי בכל יום? השיב לו, שהמלך גזר שלא לשלם לשום אדם היום. וכל מה שטען עמו לא הועיל. והשיב לו מוטב שאשלם לך מחר בעד שני ימים והיום אי אפשר לשלם לך. מה עשה? הלך ושבר חתיכה מהחרב ותיקן שם עץ במקומה ולא היה נראה וניכר מבחוץ כלל והלך ומישכן אותה החתיכה וקנה שוב כל הסעודה הנ"ל [והסעודה הייתה סעודה]. הלך שוב המלך וראה שהשמחה בשלמות כמקודם ונכנס שוב לביתו ושכב שם כנ"ל, ושאל אותו כנ"ל וסיפר לו ככל הנ"ל שהוכרח לשבור הלהב של החרב מן הקתא והשכין אותה כדי לקנות לו צרכי הסעודה ואחר כך כשאקבל מעות בעד אותו היום אפדה ואתקן את החרב שלא יהיה ניכר כלל כי אני יכול לתקן כל הדברים שנתקלקלו [ולא יגיע שום היזק למלך]. הלך המלך לביתו וקרא את המיניסטר וציוה עליו באשר שיש אדם שחייב מיתה בכן תקרא אותו האיש חיל ששכרת שיהיה איש חיל ותצווה אותו דווקא שהוא יחתוך ראשו של החייב מיתה. הלך המיניסטר ועשה כן וקרא אותו ובא לפני המלך. והמלך ציווה שיתאספו כל השרים כדי לראות השחוק הזה שנמצא איש שנעץ חתיכת עץ במקום החרב. והוא בא לפני המלך ויפול לפני רגליו ושאל לו אדוני המלך על מה נקראתי? השיב לו המלך כדי לחתוך הראש של החייב מיתה. השיב לו והתחנן לפניו באשר שמעולם לא שפך דם בכן יקרא אחר לזה. והמלך השיב לו שהוא דווקא מוכרח עתה לשפוך דמו אמר למלך האם יש פסק ברור על זה ואולי אין הדין ברור שהוא חייב מיתה ואני לא שפכתי דם מעולם מכל שכן שאשפוך דם שאינו ברור אם הוא חייב מיתה. השיב לו המלך בודאי הדין ברור שהוא חייב מיתה כי בודאי יש פסק על זה (שקורין דקריט) ועתה מוכרח דווקא שאתה תשפוך את דמו. ראה שאי אפשר לפעול אצל המלך. פנה בעצמו אל השם יתברך ואמר אל שדי אני לא שפכתי דם מעולם ובאם זה האיש אינו חייב מיתה יהיה נעשה מהברזל עץ וחטף החרב ושלפה מתערה וראו הכל שהוא עץ ונעשה שם שחוק גדול. ראה המלך שהוא איש נאה כזה ופטרו לשלום.
ענה ואמר

עוד סיפרתי מעשה מבטחון וזו היא

מלך אחד אמר בליבו

מי ימצא שלא יהיו לו לדאוג יותר ממני

כי יש לי כל טוב ואני מלך ומושל

והלך לחקור אחרי זה.

והיה הולך בלילה

והיה עומד אחורי הבתים

להקשיב ולשמוע את דברי העולם.

והיה שומע דאגות כל אחד

שזה אינו הולך לו כסדר בחנות

ואחר כך הלך לבית אחר

ושמע שיש לו דאגה שהוא צריך למלכות

וכן שאר כל הדאגות של כל אחד ואחד.

אחר כך הלך וראה

בית אחד נמוך עומד בתוך הקרקע

והחלונות למטה סמוכים ממש לארץ

והגג נופל ונשבר.

וראה ששם יושב אחד ומנגן על הכינור

שצריך להקשיב מאוד כדי לשמוע את הקול

והוא שמח מאוד

וקדירה עם משקה עומדת לפניו

והמשקה היה יין

והמאכלים עומדים לפניו

והוא שמח מאוד

מלא שמחה בלא דאגה כלל.

הלך ונכנס לתוך הבית ושאל בשלומו, והשיבו.

וראה הקדירה עם המשקה לפניו והמיני מאכלים

והוא רק מלא שמחה

וכיבד את המלך לשתות ושתה עם המלך

והיה המלך שותה גם כן למען האהבה.

אחר כך שכב לישון

וראה שהוא אך שמח בלי שום דאגה

ובבוקר עמד המלך

וגם הוא עמד וליוה את המלך

ושאל אותו המלך, מאין אתה לוקח זאת?

והשיב לו

אני יכול לתקן כל תיקוני הדברים שנתקלקלו

כי מלאכה שלמה איני יכול

רק תיקוני הדברים שנתקלקלו

ואני יוצא בבוקר

ואני מתקן איזה דברים

וכשאני מקבץ מזה איזה סך חמישה ששה זהובים

אני קונה לי כל אלו הדברים של אכילה ושתייה.

כששמע המלך זאת, אמר בליבו

אקלקל לו זאת.

ונתן כרוז

שכל מי שיהיה לו דבר לתקן

לא ייתן לשום אדם לתקן

רק יתקן בעצמו או יקנה לו הדבר הזה חדש.

בבוקר הלך לשאול אחר תיקוני הדברים

ואמרו לו שגזר המלך שלא ליתן לשום אדם לתקן שום דבר.

וירע בעניו

אך בטח בה'.

והלך וראה גביר אחד שחוטב עצים

ושאל אותו: למה אתה חוטב עצים, האם זה כבודך?

אמר לו, חיזרתי אחר איש שיחטוב עצים ולא מצאתי

והוכרחתי לחטוב בעצמי.

אמר לו תן לי ואני אחטוב עימך

וחטב העצים ונתן לו הגביר זהב אחד

ראה שזה טוב

והלך לחטוב עוד עצים

ונתן לו הגביר זהב אחד

ראה שזה טוב והלך לחטוב עוד עצים

עד שקיבץ שישה זהובים וקנה שוב כל הסעודה

והסעודה הייתה סעודה

[ובזה הלשון אמר רבינו ז"ל: "אין דיא סעודה איז גיוון א סעודה"].

והמלך הלך שוב אחרי חלון ביתו לראות

וראה שזה יושב והמשקה והמאכלים לפניו.

והוא שמח מאוד.

הלך המלך ונכנס לתוך הבית וראה כנ"ל.

ושכב גם כן שם כמו בלילה הראשון

ובבוקר עמד האיש וליוה את המלך

ושאל לו: מאין אתה לוקח זאת

כי צריך להוציא עליו ממון?

והשיב לו, דרכי היה לתקן כל הדברים שנתקלקלו

ואחר כך גזר המלך שלא ליתן לשום אדם לתקן

וחטבתי עצים עד שקבצתי ממון לזה כנ"ל.

והלך המלך מאיתו

וגזר שלא יתנו לשום אדם לחטוב עצים.

ויהי כאשר בא אל האדם לחטוב עצים

והשיב לו שגזר המלך גזר דין שלא ליתן לשום אדם לחטוב עצים

וירע בעניו, כי אין כסף.

אך בטח בה'.

והלך וראה אחד מנקה דיר

ושאל אותו, מי אתה שתנקה דיר?

השיב לו חיזרתי ולא מצאתי מי שינקה לי

והוכרחתי לנקות בעצמי.

אמר לו: תן לי ואני אנקה.

עמד וניקה אותה

ונתן לו שני זהובים

וקנה שוב כל הסעודה הנ"ל

והלך לביתו

[והסעודה הייתה סעודה]

והיה שמח מאוד.

הלך המלך שוב לראות וראה שוב ככל הנ"ל

ונכנס לבית כנ"ל.

הלך המלך וגזר שלא ליתן לשום אדם לנקות דיר.

בבוקר הלך האיש לחזור לנקות דירים

והשיבו לו שהמלך גזר על זה כנ"ל.

הלך האיש והשכיר עצמו לאיש חיל

אצל המיניסטר שלוקח חיל למלך

כי יש חיל שלוקחים אותם בזרוע מה שמגיע לו מהמדינה

ויש חיל ששוכרים אותם.

והלך הוא והשכיר עצמו לאיש חיל

והתנה עם המיניסטר שאינו משכיר עצמו לעולם

כי אם לזמן

ובכל יום ויום בבוקר ייתן לו שכרו.

והמיניסטר הלביש אותו תיכף בבגדי אנשי חיל

ותלה לו חרב בצידו

ושלח אותו למקום שצריך.

אחר כך לעת ערב כשעשה כל פעולתו

השליך הבגדים מעליו וקנה לו כל הסעודה הנ"ל

והלך לביתו

[והסעודה הייתה סעודה]

והיה שמח מאוד.

הלך המלך שוב לראות

וראה שהכל מוכן לפניו והוא שמח מאוד כנ"ל

ונכנס לביתו ושכב כנ"ל

ושאל אותו כנ"ל

וסיפר לו ככל הנ"ל.

הלך המלך וקרא למיניסטר

וציוה עליו שלא ירים את ידו לשלם משכורת לשום אדם באותו היום.

בבוקר הלך למיניסטר שישלם שכרו עבור היום

ולא רצה

שאל לו: הלא התניתי עמך שתשלם לי בכל יום?

השיב לו, שהמלך גזר שלא לשלם לשום אדם היום.

וכל מה שטען עמו לא הועיל.

והשיב לו מוטב שאשלם לך מחר בעד שני ימים

והיום אי אפשר לשלם לך.

מה עשה?

הלך ושבר חתיכה מהחרב ותיקן שם עץ במקומה

ולא היה נראה וניכר מבחוץ כלל

והלך ומישכן אותה החתיכה

וקנה שוב כל הסעודה הנ"ל

[והסעודה הייתה סעודה].

הלך שוב המלך וראה

שהשמחה בשלמות כמקודם

ונכנס שוב לביתו ושכב שם כנ"ל, ושאל אותו כנ"ל

וסיפר לו ככל הנ"ל

שהוכרח לשבור הלהב של החרב מן הקתא

והשכין אותה כדי לקנות לו צרכי הסעודה

ואחר כך כשאקבל מעות בעד אותו היום

אפדה ואתקן את החרב שלא יהיה ניכר כלל

כי אני יכול לתקן כל הדברים שנתקלקלו

[ולא יגיע שום היזק למלך].

הלך המלך לביתו

וקרא את המיניסטר

וציוה עליו באשר שיש אדם שחייב מיתה

בכן תקרא אותו האיש חיל ששכרת שיהיה איש חיל

ותצווה אותו דווקא

שהוא יחתוך ראשו של החייב מיתה.

הלך המיניסטר ועשה כן

וקרא אותו ובא לפני המלך.

והמלך ציווה שיתאספו כל השרים

כדי לראות השחוק הזה

שנמצא איש שנעץ חתיכת עץ במקום החרב.

והוא בא לפני המלך

ויפול לפני רגליו ושאל לו

אדוני המלך על מה נקראתי?

השיב לו המלך

כדי לחתוך הראש של החייב מיתה.

השיב לו והתחנן לפניו

באשר שמעולם לא שפך דם

בכן יקרא אחר לזה.

והמלך השיב לו

שהוא דווקא מוכרח עתה לשפוך דמו

אמר למלך

האם יש פסק ברור על זה

ואולי אין הדין ברור שהוא חייב מיתה

ואני לא שפכתי דם מעולם

מכל שכן שאשפוך דם שאינו ברור אם הוא חייב מיתה.

השיב לו המלך בודאי הדין ברור שהוא חייב מיתה

כי בודאי יש פסק על זה

ועתה מוכרח דווקא שאתה תשפוך את דמו.

ראה שאי אפשר לפעול אצל המלך.

פנה בעצמו אל השם יתברך ואמר

אל שדי

אני לא שפכתי דם מעולם

ובאם זה האיש אינו חייב מיתה

יהיה נעשה מהברזל עץ

וחטף החרב ושלפה מתערה

וראו הכל שהוא עץ ונעשה שם שחוק גדול.

ראה המלך שהוא איש נאה כזה ופטרו לשלום.
שיחות הר"ן - אות קכד
...קכד פעם אחת שאל אותי בלשון תמה השמעת ממני דברי מוסר ? ואמר שאינו יכול לומר דברי מוסר כי כל דבור מוסר שלו הוא מטבל ומרחץ בדמעות ומחמת זה אינו יכול לומר מוסר בפרוש ובתחלה היה אצלנו קצת תמיהה מה שאמר שאינו אומר מוסר כי לפי דעתנו כל דבריו הם דברי מוסר גדול מאד מאד כאש בוערת ממש אך באמת לא היה רגיל לומר דברי מוסר בפרוש כדרך המוכיחים אבל אף על פי כן כל דבריו וכל שיחותיו היה רק מענין עבודת ה' וכל דבריו היה כגחלי אש ממש ומי שזכה לשמע דבור מפיו היה נכנס בקרבו כאש בוערת ממש ואי אפשר לבאר ולציר לא בכתב ולא...
שיחות הר"ן - אות קד
...אות קד "אם פגע בך מנול זה משכהו לבית המדרש" כי לפעמים הוא [הינו הבעל דבר] מתפלל מתוך האדם ואזי האדם כמו בית הכנסת ואחד מתפלל בתוכו וכן בלמוד לפעמים האדם הוא כמו בית המדרש ואחד לומד בתוכו אך אף על פי כן למוד כזה טוב יותר מתפילה כזו כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: "אם אבן הוא נמוח אם ברזל הוא מתפוצץ" וזהו אם פגע בך מנול זה פגיעה לשון תפילה כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה הינו כשהמנול מתפלל מתוכך ואתה רק כמו בית הכנסת משכהו לבית המדרש כי טוב יותר שיהיה נעשה בחינת בית המדרש כי הלמוד טוב יותר כנזכר...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה כז - רְצִיצָא דְּמָיֵת בְּבֵיעוּתֵהּ 2
...דמית בביעותה 2 [לשון רבנו זכרונו לברכה] רציצא דמית בביעותה, היכא נפק רוחא ? אמר להו, בהינו דעאל א. כי למשך את כל העולם לעבודתו לעבדו שכם אחד וכלם ישליכו אלילי כספם וזהבם ויתפללו אל השם יתברך לבד זה הדבר נעשה בכל דור ודור לפי השלום שבדור כי על ידי השלום שיש בין בני האדם והם חוקרים ומסבירים זה לזה האמת על ידי זה משליך כל איש את שקר אלילי כספו ומקרב את עצמו להאמת ב. ואי אפשר לבוא לבחינת שלום אלא על ידי הארת פנים הדרת פנים וזה: "ויבא יעקב שלם עיר שכם" אתערותא של בחינת: "לעבדו שכם אחד" הוא על ידי שלום...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קלו - אַל תָּדִין אֶת חֲבֵרְך עַד שֶׁתַּגִּיעַ לִמְקוֹמוֹ
...מוהר"ן ח"א - תורה קלו - אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו זהו מה שאמרו רז"ל 'הוי דן את כל אדם לכף זכות' כי כשיש מחלקת על אדם צריך לחקר למצא זכות בחברו, במה שחולק עליו כדי לדונו לכף זכות כי המחלקת לא ימנע משני פנים או מחמת שחבירו גדול ממנו במעלה ועל כן חולק עליו על שלא הגיע למדרגתו ואזי צריך להשתדל שיגיע הוא גם כן למדרגת חברו בכדי שיהיו שניהם שוים ואזי לא יהיה מחלקת או לפעמים להפך שהוא גדול מחברו והמחלקת מחמת שחברו מתקנא בו, על שלא הגיע למדרגתו ועל כן צריך לדונו לכף...
שבחי הר"ן - אות ג
שבחי הר"ן - אות ג אחר כך נתגדל יותר וכשנעשה בר מצוה קרא אותו דודו הרב הקדוש מורנו הרב אפרים זכר צדיק לברכה אב בית דין דקהלת קדש סידילקוב ואמר לו הפסוק: "אני היום ילדתיך" [כי זה נאמר על היום שהאדם נעשה בר מצוה כמובא בספרים] ואמר לו קצת מעט דברי מוסר והיה יקר בעיניו מאד מאד: "כמוצא שלל רב" אחר כך נכנס לחפה ותכף ביציאתו מן החפה היה מתלהב מאד ומתגעגע מאד לעבודת השם יתברך ונכנס בעבודת השם מיום אל יום
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה סד - כָּל הַנְּגִידִים הַגְּדוֹלִים, כִּמְעַט כֻּלָּם, הֵם מְשֻׁגָּעִים מַמָּשׁ
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה סד - כל הנגידים הגדולים, כמעט כלם, הם משגעים ממש מה שאנו רואים, שכל הנגידים הגדולים, כמעט כלם, הם משגעים ממש כמו שאנו רואין בחוש שכל מי שהוא עשיר, יש לו שגעון גדול דע, כי הממון עושה אותו משגע כי הממון הוא מנפילת העשירות של הנביאים כי 'כל הנביאים היו עשירים' והנבואה כשבאה על הנביא, היה כמו משתגע כמו שפרש רש"י: "ויתנבא" 'ואשתטי' . ואצל הנגידים הנ"ל נעשה על ידי הממון שגעון גמור ועל כן הם נעשים משגעים על ידי העשירות שלהם
שיחות הר"ן - אות רעז - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות רעז - שיחות מורנו הרב רבי נחמן אמר: שמעולם לא שתה אפילו מים קדם התפילה והקפיד מאד על אלו השותין קפה וכיוצא בזה קדם התפילה
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קלד - עֲבוֹדָה גְּדוֹלָה לוֹמַר תּוֹרָה אֲפִלּוּ לְיָחִיד, כָּל שֶׁכֵּן לְרַבִּים
...לומר תורה אפלו ליחיד, כל שכן לרבים עבודה גדולה לומר תורה אפילו ליחיד, כל שכן לרבים כי צריך לזהר מאד, שלא יאמר דבר שאינו ראוי לשכל המקבל כי הוא בחינת ניאוף, שמשליך השכל באתר דלא אצטריך ונקרא לבטלה, כי אינו מוליד אצלו כלום ולפעמים נקרא ניאוף ממש, שמוליד ומוציא פסול ופגום הינו שהמקבל עושה על ידי זה דבר שאינו צריך לו לפי מדרגתו ועל כן על ידי שאומר תורה יוכל, חס ושלום, להתגבר עליו היצר בתאוות ניאוף ועל כן צריך לזהר מאד כשאומר תורה ברבים שדבוריו יתחלקו שלא ישמע כל אחד כי אם מה שצריך לו, לא יותר ואף שאומר...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה פז - תֵּכֶף כְּשֶׁאָדָם רוֹצֶה לֵילֵך בְּדֶרֶך הַיָּשָׁר
...רוצה לילך בדרך הישר [לשון החברים] "תתן אמת ליעקב חסד לאברהם" הענין הוא כי אנו רואין בחוש תכף כשאדם רוצה לילך בדרך הישר מתעוררין עליו דינים והסברא הוא להפך אך כי יש שני מיני יראה, יראת הענש ויראת הרוממות יראת הענש נקרא צדק, ויראת הרוממות נקרא אמונה כי מחמת שהוא מאמין באמונה שלמה שהשם יתברך הוא רב ושליט עקרא ושרשא דכל עלמין הוא ירא ממנו וידוע הוא, כי אי אפשר לבוא לאמונה רק על ידי יראת הענש כי מחמת שהוא ירא מהענש מאמין שהשם יתברך הוא תקיף, ובעל היכלת ובעל הכחות כלם ומזה בא לאמונה יותר גדולה נמצא, תכף...
שיחות הר"ן - אות שד - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
...אות שד - שיחות מורנו הרב רבי נחמן פעם אחת התלוצץ מזה ואמר שעל זה מבקשים בכל יום ואל תביאני לידי נסיון ולא לידי בזיון ואמר בזו הלשון: אדער אה נסיון אדער אה בזיון [או נסיון, או בזיון] הינו כי אם לא יעמד בנסיון יהיה לו בזיון וכבר מבאר קצת שספר הרבה מענין מאוס תאוה זאת ואמר שאינה תאוה כלל וכו' אחר כך אמר שנמצאים הרבה שמעצם גשמיותם ורגילותם בענין זה אין מועיל להם כלל מה שממאסין להם ענין זה אדרבא באיזה לשון שידברו עמהם מזה יתגברו עליהם ההרהורים יותר על כן טוב לרב בני אדם לבלי להתחיל לחשב בזה כלל וכמבאר...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1406 שניות - עכשיו 17_10_2026 השעה 22:03:00 - wesi2