ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨סיפורי מעשיות - מעשה מעשה מביטחון / מעשה מבעל ביטחון
ענה ואמר עוד סיפרתי מעשה מבטחון וזו היא מלך אחד אמר בליבו מי ימצא שלא יהיו לו לדאוג יותר ממני כי יש לי כל טוב ואני מלך ומושל והלך לחקור אחרי זה. והיה הולך בלילה והיה עומד אחורי הבתים להקשיב ולשמוע את דברי העולם. והיה שומע דאגות כל אחד שזה אינו הולך לו כסדר בחנות ואחר כך הלך לבית אחר ושמע שיש לו דאגה שהוא צריך למלכות וכן שאר כל הדאגות של כל אחד ואחד. אחר כך הלך וראה בית אחד נמוך עומד בתוך הקרקע והחלונות למטה סמוכים ממש לארץ והגג נופל ונשבר. וראה ששם יושב אחד ומנגן על הכינור שצריך להקשיב מאוד כדי לשמוע את הקול והוא שמח מאוד וקדירה עם משקה עומדת לפניו והמשקה היה יין והמאכלים עומדים לפניו והוא שמח מאוד מלא שמחה בלא דאגה כלל. הלך ונכנס לתוך הבית ושאל בשלומו, והשיבו. וראה הקדירה עם המשקה לפניו והמיני מאכלים והוא רק מלא שמחה וכיבד את המלך לשתות ושתה עם המלך והיה המלך שותה גם כן למען האהבה. אחר כך שכב לישון וראה שהוא אך שמח בלי שום דאגה ובבוקר עמד המלך וגם הוא עמד וליוה את המלך ושאל אותו המלך, מאין אתה לוקח זאת? והשיב לו אני יכול לתקן כל תיקוני הדברים שנתקלקלו (שקורין נאפריווקיס) כי מלאכה שלמה איני יכול רק תיקוני הדברים שנתקלקלו ואני יוצא בבוקר ואני מתקן איזה דברים וכשאני מקבץ מזה איזה סך חמישה ששה זהובים אני קונה לי כל אלו הדברים של אכילה ושתייה. כששמע המלך זאת, אמר בליבו אקלקל לו זאת. ונתן כרוז שכל מי שיהיה לו דבר לתקן לא ייתן לשום אדם לתקן רק יתקן בעצמו או יקנה לו הדבר הזה חדש. בבוקר הלך לשאול אחר תיקוני הדברים ואמרו לו שגזר המלך שלא ליתן לשום אדם לתקן שום דבר. וירע בעניו אך בטח בה'. והלך וראה גביר אחד שחוטב עצים ושאל אותו: למה אתה חוטב עצים, האם זה כבודך? אמר לו, חיזרתי אחר איש שיחטוב עצים ולא מצאתי והוכרחתי לחטוב בעצמי. אמר לו תן לי ואני אחטוב עימך וחטב העצים ונתן לו הגביר זהב אחד ראה שזה טוב והלך לחטוב עוד עצים ונתן לו הגביר זהב אחד ראה שזה טוב והלך לחטוב עוד עצים עד שקיבץ שישה זהובים וקנה שוב כל הסעודה והסעודה הייתה סעודה [ובזה הלשון אמר רבינו ז"ל: "אין דיא סעודה איז גיוון א סעודה"]. והמלך הלך שוב אחרי חלון ביתו לראות וראה שזה יושב והמשקה והמאכלים לפניו. והוא שמח מאוד. הלך המלך ונכנס לתוך הבית וראה כנ"ל. ושכב גם כן שם כמו בלילה הראשון ובבוקר עמד האיש וליוה את המלך ושאל לו: מאין אתה לוקח זאת כי צריך להוציא עליו ממון? והשיב לו, דרכי היה לתקן כל הדברים שנתקלקלו ואחר כך גזר המלך שלא ליתן לשום אדם לתקן וחטבתי עצים עד שקבצתי ממון לזה כנ"ל. והלך המלך מאיתו וגזר שלא יתנו לשום אדם לחטוב עצים. ויהי כאשר בא אל האדם לחטוב עצים והשיב לו שגזר המלך גזר דין שלא ליתן לשום אדם לחטוב עצים וירע בעניו, כי אין כסף. אך בטח בה'. והלך וראה אחד מנקה דיר ושאל אותו, מי אתה שתנקה דיר? השיב לו חיזרתי ולא מצאתי מי שינקה לי והוכרחתי לנקות בעצמי. אמר לו: תן לי ואני אנקה. עמד וניקה אותה ונתן לו שני זהובים וקנה שוב כל הסעודה הנ"ל והלך לביתו [והסעודה הייתה סעודה] והיה שמח מאוד. הלך המלך שוב לראות וראה שוב ככל הנ"ל ונכנס לבית כנ"ל. הלך המלך וגזר שלא ליתן לשום אדם לנקות דיר. בבוקר הלך האיש לחזור לנקות דירים והשיבו לו שהמלך גזר על זה כנ"ל. הלך האיש והשכיר עצמו לאיש חיל אצל המיניסטר שלוקח חיל למלך כי יש חיל שלוקחים אותם בזרוע מה שמגיע לו מהמדינה ויש חיל ששוכרים אותם. והלך הוא והשכיר עצמו לאיש חיל והתנה עם המיניסטר שאינו משכיר עצמו לעולם כי אם לזמן ובכל יום ויום בבוקר ייתן לו שכרו. והמיניסטר הלביש אותו תיכף בבגדי אנשי חיל ותלה לו חרב בצידו ושלח אותו למקום שצריך. אחר כך לעת ערב כשעשה כל פעולתו השליך הבגדים מעליו וקנה לו כל הסעודה הנ"ל והלך לביתו [והסעודה הייתה סעודה] והיה שמח מאוד. הלך המלך שוב לראות וראה שהכל מוכן לפניו והוא שמח מאוד כנ"ל ונכנס לביתו ושכב כנ"ל ושאל אותו כנ"ל וסיפר לו ככל הנ"ל. הלך המלך וקרא למיניסטר וציוה עליו שלא ירים את ידו לשלם משכורת לשום אדם באותו היום. בבוקר הלך למיניסטר שישלם שכרו עבור היום ולא רצה שאל לו: הלא התניתי עמך שתשלם לי בכל יום? השיב לו, שהמלך גזר שלא לשלם לשום אדם היום. וכל מה שטען עמו לא הועיל. והשיב לו מוטב שאשלם לך מחר בעד שני ימים והיום אי אפשר לשלם לך. מה עשה? הלך ושבר חתיכה מהחרב ותיקן שם עץ במקומה ולא היה נראה וניכר מבחוץ כלל והלך ומישכן אותה החתיכה וקנה שוב כל הסעודה הנ"ל [והסעודה הייתה סעודה]. הלך שוב המלך וראה שהשמחה בשלמות כמקודם ונכנס שוב לביתו ושכב שם כנ"ל, ושאל אותו כנ"ל וסיפר לו ככל הנ"ל שהוכרח לשבור הלהב של החרב מן הקתא והשכין אותה כדי לקנות לו צרכי הסעודה ואחר כך כשאקבל מעות בעד אותו היום אפדה ואתקן את החרב שלא יהיה ניכר כלל כי אני יכול לתקן כל הדברים שנתקלקלו [ולא יגיע שום היזק למלך]. הלך המלך לביתו וקרא את המיניסטר וציוה עליו באשר שיש אדם שחייב מיתה בכן תקרא אותו האיש חיל ששכרת שיהיה איש חיל ותצווה אותו דווקא שהוא יחתוך ראשו של החייב מיתה. הלך המיניסטר ועשה כן וקרא אותו ובא לפני המלך. והמלך ציווה שיתאספו כל השרים כדי לראות השחוק הזה שנמצא איש שנעץ חתיכת עץ במקום החרב. והוא בא לפני המלך ויפול לפני רגליו ושאל לו אדוני המלך על מה נקראתי? השיב לו המלך כדי לחתוך הראש של החייב מיתה. השיב לו והתחנן לפניו באשר שמעולם לא שפך דם בכן יקרא אחר לזה. והמלך השיב לו שהוא דווקא מוכרח עתה לשפוך דמו אמר למלך האם יש פסק ברור על זה ואולי אין הדין ברור שהוא חייב מיתה ואני לא שפכתי דם מעולם מכל שכן שאשפוך דם שאינו ברור אם הוא חייב מיתה. השיב לו המלך בודאי הדין ברור שהוא חייב מיתה כי בודאי יש פסק על זה (שקורין דקריט) ועתה מוכרח דווקא שאתה תשפוך את דמו. ראה שאי אפשר לפעול אצל המלך. פנה בעצמו אל השם יתברך ואמר אל שדי אני לא שפכתי דם מעולם ובאם זה האיש אינו חייב מיתה יהיה נעשה מהברזל עץ וחטף החרב ושלפה מתערה וראו הכל שהוא עץ ונעשה שם שחוק גדול. ראה המלך שהוא איש נאה כזה ופטרו לשלום.
ענה ואמר

עוד סיפרתי מעשה מבטחון וזו היא

מלך אחד אמר בליבו

מי ימצא שלא יהיו לו לדאוג יותר ממני

כי יש לי כל טוב ואני מלך ומושל

והלך לחקור אחרי זה.

והיה הולך בלילה

והיה עומד אחורי הבתים

להקשיב ולשמוע את דברי העולם.

והיה שומע דאגות כל אחד

שזה אינו הולך לו כסדר בחנות

ואחר כך הלך לבית אחר

ושמע שיש לו דאגה שהוא צריך למלכות

וכן שאר כל הדאגות של כל אחד ואחד.

אחר כך הלך וראה

בית אחד נמוך עומד בתוך הקרקע

והחלונות למטה סמוכים ממש לארץ

והגג נופל ונשבר.

וראה ששם יושב אחד ומנגן על הכינור

שצריך להקשיב מאוד כדי לשמוע את הקול

והוא שמח מאוד

וקדירה עם משקה עומדת לפניו

והמשקה היה יין

והמאכלים עומדים לפניו

והוא שמח מאוד

מלא שמחה בלא דאגה כלל.

הלך ונכנס לתוך הבית ושאל בשלומו, והשיבו.

וראה הקדירה עם המשקה לפניו והמיני מאכלים

והוא רק מלא שמחה

וכיבד את המלך לשתות ושתה עם המלך

והיה המלך שותה גם כן למען האהבה.

אחר כך שכב לישון

וראה שהוא אך שמח בלי שום דאגה

ובבוקר עמד המלך

וגם הוא עמד וליוה את המלך

ושאל אותו המלך, מאין אתה לוקח זאת?

והשיב לו

אני יכול לתקן כל תיקוני הדברים שנתקלקלו

כי מלאכה שלמה איני יכול

רק תיקוני הדברים שנתקלקלו

ואני יוצא בבוקר

ואני מתקן איזה דברים

וכשאני מקבץ מזה איזה סך חמישה ששה זהובים

אני קונה לי כל אלו הדברים של אכילה ושתייה.

כששמע המלך זאת, אמר בליבו

אקלקל לו זאת.

ונתן כרוז

שכל מי שיהיה לו דבר לתקן

לא ייתן לשום אדם לתקן

רק יתקן בעצמו או יקנה לו הדבר הזה חדש.

בבוקר הלך לשאול אחר תיקוני הדברים

ואמרו לו שגזר המלך שלא ליתן לשום אדם לתקן שום דבר.

וירע בעניו

אך בטח בה'.

והלך וראה גביר אחד שחוטב עצים

ושאל אותו: למה אתה חוטב עצים, האם זה כבודך?

אמר לו, חיזרתי אחר איש שיחטוב עצים ולא מצאתי

והוכרחתי לחטוב בעצמי.

אמר לו תן לי ואני אחטוב עימך

וחטב העצים ונתן לו הגביר זהב אחד

ראה שזה טוב

והלך לחטוב עוד עצים

ונתן לו הגביר זהב אחד

ראה שזה טוב והלך לחטוב עוד עצים

עד שקיבץ שישה זהובים וקנה שוב כל הסעודה

והסעודה הייתה סעודה

[ובזה הלשון אמר רבינו ז"ל: "אין דיא סעודה איז גיוון א סעודה"].

והמלך הלך שוב אחרי חלון ביתו לראות

וראה שזה יושב והמשקה והמאכלים לפניו.

והוא שמח מאוד.

הלך המלך ונכנס לתוך הבית וראה כנ"ל.

ושכב גם כן שם כמו בלילה הראשון

ובבוקר עמד האיש וליוה את המלך

ושאל לו: מאין אתה לוקח זאת

כי צריך להוציא עליו ממון?

והשיב לו, דרכי היה לתקן כל הדברים שנתקלקלו

ואחר כך גזר המלך שלא ליתן לשום אדם לתקן

וחטבתי עצים עד שקבצתי ממון לזה כנ"ל.

והלך המלך מאיתו

וגזר שלא יתנו לשום אדם לחטוב עצים.

ויהי כאשר בא אל האדם לחטוב עצים

והשיב לו שגזר המלך גזר דין שלא ליתן לשום אדם לחטוב עצים

וירע בעניו, כי אין כסף.

אך בטח בה'.

והלך וראה אחד מנקה דיר

ושאל אותו, מי אתה שתנקה דיר?

השיב לו חיזרתי ולא מצאתי מי שינקה לי

והוכרחתי לנקות בעצמי.

אמר לו: תן לי ואני אנקה.

עמד וניקה אותה

ונתן לו שני זהובים

וקנה שוב כל הסעודה הנ"ל

והלך לביתו

[והסעודה הייתה סעודה]

והיה שמח מאוד.

הלך המלך שוב לראות וראה שוב ככל הנ"ל

ונכנס לבית כנ"ל.

הלך המלך וגזר שלא ליתן לשום אדם לנקות דיר.

בבוקר הלך האיש לחזור לנקות דירים

והשיבו לו שהמלך גזר על זה כנ"ל.

הלך האיש והשכיר עצמו לאיש חיל

אצל המיניסטר שלוקח חיל למלך

כי יש חיל שלוקחים אותם בזרוע מה שמגיע לו מהמדינה

ויש חיל ששוכרים אותם.

והלך הוא והשכיר עצמו לאיש חיל

והתנה עם המיניסטר שאינו משכיר עצמו לעולם

כי אם לזמן

ובכל יום ויום בבוקר ייתן לו שכרו.

והמיניסטר הלביש אותו תיכף בבגדי אנשי חיל

ותלה לו חרב בצידו

ושלח אותו למקום שצריך.

אחר כך לעת ערב כשעשה כל פעולתו

השליך הבגדים מעליו וקנה לו כל הסעודה הנ"ל

והלך לביתו

[והסעודה הייתה סעודה]

והיה שמח מאוד.

הלך המלך שוב לראות

וראה שהכל מוכן לפניו והוא שמח מאוד כנ"ל

ונכנס לביתו ושכב כנ"ל

ושאל אותו כנ"ל

וסיפר לו ככל הנ"ל.

הלך המלך וקרא למיניסטר

וציוה עליו שלא ירים את ידו לשלם משכורת לשום אדם באותו היום.

בבוקר הלך למיניסטר שישלם שכרו עבור היום

ולא רצה

שאל לו: הלא התניתי עמך שתשלם לי בכל יום?

השיב לו, שהמלך גזר שלא לשלם לשום אדם היום.

וכל מה שטען עמו לא הועיל.

והשיב לו מוטב שאשלם לך מחר בעד שני ימים

והיום אי אפשר לשלם לך.

מה עשה?

הלך ושבר חתיכה מהחרב ותיקן שם עץ במקומה

ולא היה נראה וניכר מבחוץ כלל

והלך ומישכן אותה החתיכה

וקנה שוב כל הסעודה הנ"ל

[והסעודה הייתה סעודה].

הלך שוב המלך וראה

שהשמחה בשלמות כמקודם

ונכנס שוב לביתו ושכב שם כנ"ל, ושאל אותו כנ"ל

וסיפר לו ככל הנ"ל

שהוכרח לשבור הלהב של החרב מן הקתא

והשכין אותה כדי לקנות לו צרכי הסעודה

ואחר כך כשאקבל מעות בעד אותו היום

אפדה ואתקן את החרב שלא יהיה ניכר כלל

כי אני יכול לתקן כל הדברים שנתקלקלו

[ולא יגיע שום היזק למלך].

הלך המלך לביתו

וקרא את המיניסטר

וציוה עליו באשר שיש אדם שחייב מיתה

בכן תקרא אותו האיש חיל ששכרת שיהיה איש חיל

ותצווה אותו דווקא

שהוא יחתוך ראשו של החייב מיתה.

הלך המיניסטר ועשה כן

וקרא אותו ובא לפני המלך.

והמלך ציווה שיתאספו כל השרים

כדי לראות השחוק הזה

שנמצא איש שנעץ חתיכת עץ במקום החרב.

והוא בא לפני המלך

ויפול לפני רגליו ושאל לו

אדוני המלך על מה נקראתי?

השיב לו המלך

כדי לחתוך הראש של החייב מיתה.

השיב לו והתחנן לפניו

באשר שמעולם לא שפך דם

בכן יקרא אחר לזה.

והמלך השיב לו

שהוא דווקא מוכרח עתה לשפוך דמו

אמר למלך

האם יש פסק ברור על זה

ואולי אין הדין ברור שהוא חייב מיתה

ואני לא שפכתי דם מעולם

מכל שכן שאשפוך דם שאינו ברור אם הוא חייב מיתה.

השיב לו המלך בודאי הדין ברור שהוא חייב מיתה

כי בודאי יש פסק על זה

ועתה מוכרח דווקא שאתה תשפוך את דמו.

ראה שאי אפשר לפעול אצל המלך.

פנה בעצמו אל השם יתברך ואמר

אל שדי

אני לא שפכתי דם מעולם

ובאם זה האיש אינו חייב מיתה

יהיה נעשה מהברזל עץ

וחטף החרב ושלפה מתערה

וראו הכל שהוא עץ ונעשה שם שחוק גדול.

ראה המלך שהוא איש נאה כזה ופטרו לשלום.
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קמה - אֵין אָדָם מֵת וַחֲצִי וְכוּ'
...מת וחצי וכו' [לשון רבנו, זכרונו לברכה] אין אדם מת וחצי וכו' זה בחינת מחלקת, כתרגומו "ורבו בעלי חצים", 'בעלי פלגתא' ומי שאוחז תאוותו ממחלקת, בודאי כאלו לא מת כמו שבקש דוד: "אגורה באהלך עולמים" וכי אפשר לדור בשני עולמות, אלא שיהיו אומרים דבר הלכה משמו (מימרא זו איתא נמי בבבלי יבמות צו אלא דשם בירושלמי הגירסא וכי עלתה על דעתו של דוד שיהא חי וקיים לעולמים אלא וכו' מבואר מזה ביותר דע"י שאומרים וכו' הוא חי וקים לעולם ואינו מת) ואז 'כאלו לא מת' אבל על ידי מחלקת, מצינו שלא אמרו הלכה משמם כמו אחרים ויש א...
חיי מוהר"ן - שצב - ענין המחלוקת שעליו
...מוהר"ן - שצב - ענין המחלוקת שעליו אות שצב אמר איך אפשר שלא יחלקו עלי מאחר שאני הולך בדרך חדש שעדין לא הלך אדם בו מעולם וכו' [וגם הבעל שם טוב לא, ושום בריאה, לא מזמן קבלת התורה]. אף על פי שהוא דרך ישן מאד אף על פי כן הוא חדש לגמרי אות שצג אמר אפילו אם היה וכו' [הבעל שם טוב והאריז"ל] בעולם לא היה יכול להשתוות עמי אות שצד אמר יש בני אדם שאין מכירים אותי כלל וחולקין עלי. ואמר שאיתא בזוהר הקדוש על פסוק "הבה נתחכמה לו" וכי תעלה על דעתך שפרעה הלך לכל אחד ואחד ואמר לו הבה נתחכמה אלא שהכניס בתוך לבבם וכו'...
שבחי הר"ן - אות יב
...הר"ן - אות יב ואף על פי כן היה נדמה לו תמיד שאין מסתכלין עליו כלל ואין שומעין לו כלל רק אדרבא, נדמה לו שמרחיקין אותו מעבודתו יתברך בכל מיני הרחקות וכאלו אין רוצין בו כלל וכלל כי היה רואה שחולפין ועוברין כמה וכמה ימים ושנים ועדין הוא רחוק מהשם יתברך ולא זכה עדין לשום התקרבות על כן נדמה בעיניו שאין שומעין דבריו כלל ואין מסתכלין עליו כלל רק אדרבא, מרחיקין אותו בכל מיני התרחקות מעבודתו יתברך אך אף על פי כן היה מחזק עצמו מאד ולא הניח את מקומו וכמה פעמים היה שהיה נופל בדעתו מחמת זה שראה שהוא מתפלל ומעתיר...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רמט - עִקַּר הַגְּבוּרָה בְּהַלֵּב
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רמט - עקר הגבורה בהלב עקר הגבורה בהלב כי מי שלבו חזק ואינו מתירא משום אדם ומשום דבר יכול לעשות גבורות נוראות ולכבש המלחמות על ידי חזק ותקף לבו שאינו מתירא ורץ לתוך תקף המלחמה וזה בחינת: 'איזהו גבור הכובש את יצרו' וזה בחינת גבורות שמשון שנאמר בו "ותחל רוח ה' לפעמו במחנה דן בין צרעה ובין אשתאל" שבאותן המקומות צלחה עליו רוח ה' ולבש גבורה דהינו שבא לו חזק ותקף גבורה בלב ועל ידי זה עשה גבורות נוראות
שיחות הר"ן - אות קצה - גדולות נוראות השגתו
...השגתו שנת תק"ע פרשת נח נכנסנו אליו בלילה כדרכנו תמיד ענה ואמר: מה שאני עושה עמכם הוא דבר קטן לפני זה אתם צריכים לעשות [כונתו: הינו מה שהוא עוסק עמנו להכניסנו ולקרבנו לעבודתו יתברך אפילו זאת הוא דבר קטן לפניו וזה הדבר אנחנו צריכים לעשות לקרב בני אדם לעבודת השם יתברך אבל הוא בעצמו יש לו עבודה גבוהה מזה] והייתי עומד ומשתומם כמתמיה כי כפי הנראה לדעתנו אין עבודה גבוהה מזו לקרב בני אדם להשם יתברך ענה ואמר יש נשמות ערטלאין שאין יכולין לכנס בגוף כלל וגדל הרחמנות שעליהם גדול ועצום מאד מאד יותר מעל החיים...
שיחות הר"ן - אות פח
...- אות פח הפיכת השלחן בשבת הגדול מרמז כי עדין לא יצא הדבור מהגלות עד פסח שאז יצא הדבור מהגלות בחינת "פה סח" כידוע שזה עקר בחינת יציאת מצרים שיצא הדבור מהגלות והשלחן הוא בחינת הדבור בחינת: "וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה'" 'וידבר אלי' דיקא כי עקר הפרנסה והאכילה שהוא בחינת שלחן הוא משם מבחינת דבור בחינת: "כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם" וכשאין הדבור בגלות אז השלחן שהוא בחינת דבור בבחינת פנים בבחינת: "וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה'" דיקא בחינת פנים ועל כן בשבת הגדול שאז הוא קדם יציאת מצרים אזי הוא בחינת...
שבחי הר"ן - אות ב
שבחי הר"ן - אות ב גם בהיותו יושב לפני רבו ללמד בימי קטנותו היה רוצה תמיד לקים: "שויתי ה' לנגדי תמיד" והיה מתיגע לציר נגד עיניו שם הוי"ה ברוך הוא ומחמת שהיתה מחשבתו טרודה בזה לא היה יודע מה שלומד והיה רבו כועס עליו ואף על פי כן כל ימי ילדותו היה עושה עניני מעשה נערות הרבה מאד דהינו עניני שחוק וקפיצות וטיול והיה רגיל בזה מאד
ספר המידות - שבת
ספר המידות - שבת חלק שני א. התורה והמעשר והשבת הם נותנים חיים גשמיים גם כן. ב. הרגיל בקללה, על ידי זה לא יהיה לו בגדים על השבת. ג. עיר ששומרין את עצמם מללכת חוץ לתחום שבת, על ידי זה שם הבשר בזול. ד. על ידי שמירת שבת ממשיך על עצמו אור של משיח גם על ידי תשובה. ה. על ידי שמירת שבת הוא כבן המתחטא לפני אביו והוא ממלא שאלותיו, גם הוא גוזר והקדוש ברוך הוא מקימה, גם הקרן של המעשים טובים שלו קימים לעולם הבא, ואינו אוכל אלא מפרותיהם.
שיחות הר"ן - אות קיא
...קיא "אולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו" פרוש: מי שאינו מקשר ומקרב לצדיק אמתי אזי כל עבודתו הוא רק כמו מי שמעקם עצמו ומתדמה לחברו כקוף בפני אדם וזהו: "אולת אדם תסלף דרכו" הינו שהאדם על ידי אולתו כל עבודתו היא רק בבחינת תסלף דרכו כמו מי שמסלף ומעקם עצמו אחר חברו כנ"ל והטעם כי "ועל ה' יזעף לבו" הינו להצדיק שהוא בחינת "על ה'" כי "מי מושל בי צדיק" "יזעף לבו" הינו שחולק על הצדיק ואינו מקרב אליו על ידי זה "תסלף דרכו" שהוא רק כמי שמעקם עצמו כנ"ל כי אין ממש בעבודה כי אם על ידי הצדיק האמיתי כמובא במקום א...
החלל הפנוי - מהו?
...שאלה: מה הוא החלל הפנוי? תשובה: החלל הפנוי הוא ביטוי שמוזכר פעמים רבות כאן בפורום, ואכן הגיע הזמן לבאר אותו. העניין הוא כדלקמן: מקור הביטוי החלל הפנוי, הוא מגיע מהתיאור של תורת הקבלה את העניין של בריאת העולם. פירוש, ע"פ התאור הקבלי של בריאת העולם, לפני בריאת העולם כל מה שהיה היא אור אין סוף ולא היו מקום וזמן לבריאת העולם. וכדי לברוא את העולם, לשם כך הוצרך הבורא לצמצם את האור אין סוף שלו לצדדים וליצור מעין חלל פנוי שבו הוא לא יהיה. ובאותו החלל הפנוי בתוכו קיימים הזמן המקום וכל העולם וכולי... העניין...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1719 שניות - עכשיו 31_08_2026 השעה 03:15:49 - wesi2