ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה טו - אֵלּוּ הַמִּתְפָּאֲרִין עַצְמָן בְּשֶׁקֶר בִּגְדוֹלוֹת וְנִפְלָאוֹת... עצמן כקוף ומתפארין עצמן גם כן ממש באלו הלשונות של התפארות שיוצא מפה קדוש של הצדיק האמת וכעין שמצינו בנביאים, שירמיה היה מתנבא בשוק העליון. "הנני שבר את קשת עילם" וכו' וחנניה בן עזור, נביא שקר, היה מתנבא בלשון זה ממש להפך כמו כן מתנהג עכשו כנ"ל אבל עקר יניקתם רק מצדיקים כאלו שהולכים ... ועל כן הוא טובה מה שנמצאים השקרנים הנ"ל שאזי אלו הרשעים הנותנים צדקה פונין אליהם ונותנין להם וכמאמר ירמיה הנביא 'הכשילם בעניים שאינם מהגנים' כמו שדרשו רבותינו, זכרונם לברכה ואזי נצול הצדיק האמת מפגם הצדקה שלהם כנ"ל אבל עקר ... שתיקה כי אין יוצא מפיו גדולות ונפלאות והוא רק כגמול עלי אמו וזהו בחינת 'גמלא' ו'זוטרי גנובתה' זה בחינת נביא ומורה שקר הוא הזנב, כמו שכתוב הינו אלו הצבועים המשקרים בחינת נביאי השקר, שאחיזתם הוא רק בצדיקים הגדולים כנ"ל אבל בהצדיקים הפשוטים שהם בחינת גמלא, אין להם אחיזה כל כך וזהו ... וזהו: 'תורי אריכא גנובתה' זהו בחינת הצדיקים הגדולים, בחינת: "בכור שורו הדר לו" כנ"ל 'ואריכא גנובתה' הינו שעקר יניקת הנביא ומורה השקר, שהוא הזנב הוא רק אצלם כנ"ל וזהו שהשיב: 'משום דאכלי קוצי' הינו שאלו הצדיקים הפשוטים, שהם בחינת ... נפגם היבק כנ"ל וגורם רעה להצדיק שמקבל דבור פיו מהם כנ"ל ועל כן הוא טובה גדולה מה שיונק מהם הנביא וכו' שהוא הזנב שעל ידי זה מגרשין הרשעים מעצמן כי מכשילין אותן בשקרנים הנ"ל שפונין אליהם ונותנין להם הצדקה, ...