ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה לז - דִּרְשׁוּ יְיָ וְעֻזּוֹ בַּקְּשׁוּ פָנָיו תָּמִיד
[לשון רבנו, זכרונו לברכה] דרשו יי ועזו בקשו פניו תמיד (תהלים ק"ה) א. כי עקר הבריאה היא בגין דישתמודעין לה (זהר בא מב) כמו שכתוב (ישעיה מ"ג) :לכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו. ב. וגוף ונפש, הם בחינת אדם ובהמה, חמר וצורה, חכמה וסכלות בחינת אור וחשך (קהלת ב') : "כיתרון אור מן החשך" וכו' וכמו שאמרו (רבותינו, זכרונם לברכה, ברכות ל"ג) : 'גדולה דעה שנתנה בין שתי אותיות', שנאמר:" כי אל דעות ה'" (תהלים קי"ח). "אל ה ויאר לנו", וכתיב (שם פ"ב) : "לא ידעו ולא יבינו". והם בחינת חיים ומיתה, כמו שכתוב (קהלת ז) : "החכמה תחיה" וכו' וכתיב (איוב ד') : "ימותו ולא בחכמה" (עיין ב"ר פ' כ"ו ל"א איכה ג') : "במחשכים הושיבני" וכו'. והם בחינות שכחה וזכרון, כמו שכתוב (תהלים ל"א) "נשכחתי כמת מלב", וכתיב (שם צ"ח) : "זכר חסדו" וזה שאמרו רז"ל (אבות פרק ג) : 'השוכח דבר אחד ממשנתו כאלו מתחיב בנפשו' שנאמר: "רק השמר לך ושמר את נפשך מאד פן תשכח". והם בחינת חכמות התורה שחכמות חיצוניות הם חמר וסכלות, ובחינת בהמה, כנגד חכמות התורה ג. וצריך כל אדם להכניע החמר הינו בחינות מיתה, בחינת סכלות של הגוף של הארבע יסודות כמו שכתוב בזוהר (בראשית כז:) "ויקח ה' אלהים את האדם" 'מאן נטל לה, מארבע יסודין דילה, דאפריש לה מתאוה דילהון' וזה נעשה על ידי התענית שעל ידי התענית מחלישין הארבע יסודות ונתבטל החמר בחינת החמר, סכלות חשך, שכחה, בהמה ונתגבר ונתעלה בחינת השכל, והצורה, האור והזכרון, אדם וזה שאמרו רז"ל (ברכות ו:) 'אגרא דתעניתא צדקתא' כי צדקה רמז לאור, כמו שכתוב (מלאכי ג') : "וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה" (לך לך ע"ו:). "שמעו אלי אבירי לב הרחוקים מצדקה" 'דאנון רחיקין מאוריתא' (במדבר י"ט) "זאת התורה אדם" אדם מ"ם סתומה הוא בחינת תענית שהוא בחינת עולם הבא, דלית בה אכילה ושתיה (תקון כ"א) דלת, הוא רמז לארבע יסודין שנשפלים על ידי התענית אלף, כמו שכתוב (איוב ל"ג) : "ואאלפך חכמה" וזה שכתוב בזוהר (בהקדמה י"ג:) "נעשה אדם" על ידי התענית נתהוה בחינת אדם כתיב הכא נעשה וכתיב התם "ושם האיש אשר עשיתי עמו" מה התם צדקה, אף כאן צדקה [פרוש: כי בזוהר מפרש שם שעל ידי צדקה הוא בדיוקנא דאדם ולמד שם ממקרא זה, "נעשה אדם" כתיב הכא עשיה, וכתיב התם "ושם האיש אשר עשיתי עמו" וכו', לענין צדקה וכו' ורבנו זכרונו לברכה, מביא ראיה מזה לענין תענית כי צדקה ותענית הם בחינה אחת, כי 'אגרא דתעניתא צדקתא' כנ"ל ועל כן מבאר מזה שעל ידי התענית שהוא בחינת צדקה נעשין בגדר אדם שהוא הדעת האמתי של התורה, שהוא בחינת אור ונפש וכו' כי הכנעת החמר והגוף בחינת בהמה וכו' לגבי הנפש שהוא בחינת אדם הוא על ידי התענית, שהוא בחינת צדקה כנ"ל] ד. אבל יש שני בחינות צדקה כי יש צדקה בחוץ לארץ, ויש צדקה בארץ ישראל וצדקת ארץ ישראל, היא גדולה ולמעלה מצדקת חוץ לארץ (עיין הלכות צדקה סי' רנ"א ס"ג) וכן יש שני בחינות תורה כי אין דומה התורה היוצאת מהבל שיש בו חטא להתורה היוצאת מהבל שאין בו חטא (שבת קי"ט:) כי אין הדין נמתק, 'ואין העולם מתקים, אלא על הבל פה של תינוקות' (שם בהקדמה דף א:) "הנצנים נראו בארץ" אלין אבות העולם "עת הזמיר הגיע" כד אתא עדן לקצצא חיביא מן עלמא "וקול התור נשמע" דא קלא דינוקא דרביא דלעי באוריתא (שיר השירים א) : "תורי זהב", וכתיב (שמות כ"ה) : "ועשית שנים כרבים זהב" על ידי קלא דינוקא דרביא, נתגלו האבות בעולם להגן נמצא כשאתה רוצה שיתגלו על ידך האבות בעולם כדי לדחות הדין, והחשך, שכחה, וסכלות, מן העולם צריך שיהיה לך הבל שאין בו חטא ועל ידי צדקה דארץ ישראל תכלל עצמך באוירא דארץ ישראל שהוא בחינות הבל הקדוש שאין בו חטא וזה פרוש (ויקרא כ"ו) : "וזכרתי את בריתי יעקב" וכו' פרוש: אימתי יתגלון האבות בעולם כד "הארץ אזכר" על ידי אוירא דארץ ישראל ועל ידי הבל שאין בו חטא, שהיא בחינת הבל פיהם של תינוקות כי כן נתברכו תינוקות כמו שכתוב (בראשית מ"ח) : "הוא יברך את הנערים ויקרא בהם שמי ושם אבותי" שעל ידי התינוקות נתגלו האבות להגן על ידי צדקה דארץ ישראל, יכללו באוירא דארץ ישראל, אויר הקדוש שהוא בחינת הבל שאין בו חטא וזה שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (תענית י"א:) : 'היושב בתענית נקרא חסיד' שנאמר: "גומל נפשו איש חסד" כי התענית הוא גמילות חסדים לנפשו הינו לתורה, כמו שכתוב (תהלים י"ט) "תורת ה' תמימה משיבת נפש" בגלל כן נקרא איש חסיד כי מבטל הדין והחשך, וממשיך חסדים בעולם ה. וזה פרוש (סנהדרין צ"ו:) שלשה הזהרות שהזהיר רבי יהודה בן בתירא מנציבין 'הזהרו בזקן ששכח תלמודו מחמת אנסו' 'והזהרו בורידין כרבי יהודה' 'והזהרו בבני עמי הארץ שמהם תצא תורה' כי אלו השלשה בחינות, הם כלם רומזים להתעלות הנפש, והשכל והתורה, והזכרון. 'זקן זה ששכח תלמודו מחמת אנסו', הוא בחינת מיתה, וסכלות, מחמת שכחה (נדרים כ"ז) 'והזהיר רבי יהודה לכבדו' שעל ידי הכבוד יתבטל ממנו השכחה ויתגלה הנפש, הינו זכרון התורה כי שרש התורה היא כבוד השם יתברך, כמו שכתוב "לכבודי בראתיו" וכו' וכמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (אבות פרק ו) : 'אין כבוד אלא תורה' ו. וזהו : 'הזהרו בורידין כרבי יהודה' כי הדם הוא הנפש שבא בגלגול וצריך השוחט לכון להעלות הנפש שבדם גם עקר חסרון הפרנסה שנתמעט בדורות הללו אין זה אלא על ידי השוחטים שאינם מהגנים (אבות פרק ג) : 'אם אין תורה אין קמח', 'תורה' היא בחינת נפש כנ"ל על ידי זה אין קמח, הפרנסה נתמעט ובשביל זה החליף נקרא מאכלת, כמו שכתוב (בראשית כ"ב) : "ויקח את המאכלת" כי יש שוחט הגון מאכיל ומפרנס לישראל כי השוחט הגון הוא מלביש את הנפש שבחי במדבר הינו בדבור הברכה שהוא מברך והדבור הוא בחינת שכינה, כמו שכתוב (פתח אליהו) : מלכות פה (ישעיה ל"ד) : "חרב לה' מלאה דם", כי השכינה נקראת חרב לה' (כמובא בזוהר הקדוש, ובפרדס) והיא בחינת דבור, שהוא בחינת חרב פיפיות, לשון פה כמו שכתוב (תהלים קמ"ט) : "רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות" וכו' וכשהנפש באה בתוך חרב לה', בתוך הדבור, בבחינת מיין נוקבין אזי השכינה מזדוגת על ידי המיין נוקבין שיש לה, בבחינת: "חזי במה ברא קאתינא" (זהר ויקרא י"ג) וזה "חרב לה' מלאה דם", מנפשות העולות בה בבחינת מיין נוקבין ועל ידי הזווג, היא מקבלת פרנסה לישראל וזה פרוש (איכה ה) "בנפשנו נביא לחמנו מפני חרב המדבר" הינו כשהשוחט אינו הגון ואינו מעלה את הנפש, בבחינת מיין נוקבין וכשעומד עם החליף לשחט את החי, הוא עומד כרוצח נפשות והחליף שלו הוא חרב המדבר, ואינו חרב לה', שהוא חרב המדבר ויש צער להנפש החי שצועקת בקול מר (שיר השירים ה) "נפשי יצאה" כשיצאת בשביל להכניס בדברו של הברכה, בבחינת מיין נוקבין בקשתיו ולא מצאתיו, קראתיו ולא ענני כי אינו שם בשעת הברכה, וחושב מחשבת פגול מצאני השומרים הסבבים בעיר, הכוני פצעוני, נשאו את רדידי מעלי הינו שמעלה שהיה להנפש בבחינת חי, גם זה לקח ממנה כי עכשו אין לה מנוח לכף רגלה אוי לו להשוחט הזה ! אוי להנפש, שהרג את הנפש ומסר אותה בכף אויביה ואין להשכינה מיין נוקבין, להמשיך טרף לביתה ועל ידי זה "בנפשנו נביא לחמנו" ביגיעה וטרחא גדולה וזה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (פסחים קי"ח) : 'קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף' כי ים סוף נקרע לשנים עשר קרעים (פרקי דרבי אליעזר פרק מ"ב ובתקון כ"א) כנגד שתים עשרה בדיקות הסכין (רא"ש חולין פ"א סי' כ"ד) שעל ידיהם קשים מזונותיו של אדם וכו' וזה שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (ברכות נ"ה) : 'שלחן דומה למזבח' כי שעור פגימות החליף, כשעור פגימות המזבח (חלין י"ז:). גם על השחיטה גימטריא תל"ז ובזעת אפיך תאכל לחם (בראשית ג') ראשי תבות גימטריא תל"ז [עם הארבע תבות] לרמז חסרון הפרנסה על ידי שוחטים שאינם מהגנים וזה פרוש (תהלים קי"א) : "טרף נתן ליראיו" כי טרף יש לו שני משמעות, לשון טרפה, (כמובא בזוהר סוף משפטים דף קכ"א:) : ולשון מזון לרמז, כשישראל שומרים את עצמם מטרפה על ידי זה יש להם פרנסה וזה פרוש (שבת ק"ד). 'מנצפך צופים אמרו' מנצפך הוא בחינת ורידין, בחינת רי"ו דין וצופים, אלו נביאים שיניקתם מבחינת כרבים, בחינת תינוקות, בחינת הבל שאין בו חטא בחינת אוירא דארץ ישראל, ששם מקבלין רוח הקדש כמובא בזוהר (לך לך פ"ה:) "ויקם יונה לברח תרשישה" ואלו הצופים, הינו אלו שהם בבחינת הבל שאין בו חטא הם נהירין ב"ורידין, רי"ו די"ו, במנצפ"ך ומעלין את הנפש בבחינת מיין נוקבין וממשיכים שפע והשפע מכנה בשם א'מ'ר כי מתחלה היא אור, ואחר כך נעשה מים, ואחר כך רקיע וכשממתיקים את המנצפך, ועושים ממנצפך, אדני כי מריו נעשה צורת אלף, ונעשה אדני ואדני הוא דבור, הוא השכינה, כמו שכתוב (תהלים נ"א) : "אדני שפתי תפתח" ומהבל הזה, הינו אדני יוצא השפע, ונתחלק לכל אחד לפי בחינתו (תהלים ס"ח) : אדני יתן א'מ'ר, המבשרות צבא רב לכל אחד לפי בחינתו וזה שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (סנהדרין ק"ד:) : "אכלי עמי אכלו לחם אדני לא קראו" 'רב אמר אלו הדינים ושמואל אמר אלו מלמדי תינוקות מר אמר חדא, ומר אמר חדא ולא פליגי' 'רב אמר אלו הדינין', הינו רי"ו דין שאינם מעלין את הנפש בבחינת מיין נוקבין שאין עושין מרי"ו דין אדני רמז לשוחטים שאינם מהגנים שמקלקלים הדינים הינו רי"ו דין מנצפך הדמים שהם הנפשות, הם חמש אותיות כנגד חמשה דמים כידוע רמז לחמש בחינות שיש לנפש, כמו שאמרו חז"ל (ברכות י) : הני חמשה ברכי נפשי כנגד מי וכו' 'ושמואל אמר אלו מלמדי תינוקות שמקלקלין את ההבל שאין בו חטא' כשדבורו והבלו של השוחט אינו בבחינת הבל שאין בו חטא בחינת אוירא דארץ ישראל על ידי זה, "אכלי עמי", הפרנסה נתמעט כי כשיש להשוחט בחינת הבל שאין בו חטא בחינת חרב לה', בחינת צדקה דארץ ישראל, בחינת נפש, בחינת תורה כנ"ל גם הנפש שעולה מהחי להמדבר שלו גם כן נתעלה בבחינות מעלות אלו הנזכר ז. וזהו פרוש: 'הזהרו בבני עם הארץ' כי זה ידוע, שהנפשות הנכבדות [הנעשקות] בתוך הטקלא, האמור בזוהר (סבא משפטים דף קי"ג, ובשאר מקומות), בקליפות נגה וקליפות נגה רוצה שישתקע שם הנפש אזי היא נותנת אותן בתוך טפת זווגו של עם הארץ כדי שיתטנף הנפש ההיא ביותר נמצא שבני עמי הארץ הם נפשות יקרות אלא שהם כצפרים האחוזות בפח (קהלת ט') מאין אנו יודעים הדר תפארתם אלא על ידי תורתם כשאנו רואים שהם תלמידי חכמים, בידוע שיש להם נפש יקרה וכל התורה שהם מגלים, הוא הכל גלוי להשוחט כי הנפש היא [בחינת תורה] כנ"ל והתורה שהם מגלים בני עמי הארץ, הם בחינת ניצוצות ועולה להשכינה בבחינת מיין נוקבין, בבחינת: 'חזי במאי ברא קאתינא' ובשביל זה צריך לכבדם כי על ידי הכבוד יתגלה ביותר התורה מהתעלמותה הינו הנפש כי שרש הכל הוא הכבוד, כמו שכתוב "לכבודי בראתיו" וכו' והנפש משתוקקת להכלל בו בשרשו וזה. 'הזהרו בבני עמי הארץ לכבדם' כדי שישתוקק התורה, שהיא הנפש, להכלל בשרשו, שהוא הכבוד ועל ידי זה, 'מהם תצא תורה' וזה פרוש: דרשו ה' על ידי איזה חכמה תוכל לדרש אותו הדר מפרש, ועזו הינו על ידי התורה ולא על ידי חכמות אחרים שהם סכלות וחשך, כנגד חכמות התורה ועל ידי מה תזכה לחכמות התורה בקשו פניו תמיד, על ידי צדקה של ארץ ישראל (בראשית רבה פרשה מ"ד, קהלת רבה סדר א'). 'אין בקשת פנים אלא צדקה' כמו שכתוב (תהלים פ"ה) : "צדק לפניו יהלך" ואין תמיד אלא ארץ ישראל ("שוחר טוב" תהלים ק"ה ועין "ראשית חכמה" שער התשובה פרק ו') כמו שכתוב (דברים י"א) : "תמיד עיני ה' אלקיך בה"
[לְשׁוֹן רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה]

דִּרְשׁוּ יְיָ וְעֻזּוֹ בַּקְּשׁוּ פָנָיו תָּמִיד

א. כִּי עִקַּר הַבְּרִיאָה הִיא בְּגִין דְּיִשְׁתְּמוֹדְעִין לֵהּ

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב:לִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו יְצַרְתִּיו אַף עֲשִׂיתִיו.

ב. וְגוּף וָנֶפֶשׁ, הֵם בְּחִינַת אָדָם וּבְהֵמָה, חֹמֶר וְצוּרָה, חָכְמָה וְסִכְלוּת בְּחִינַת אוֹר וָחֹשֶׁך: "כְּיִתְרוֹן אוֹר מִן הַחֹשֶׁך" וְכוּ'

וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ: 'גְּדוֹלָה דֵּעָה שֶׁנִּתְּנָה בֵּין שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת', שֶׁנֶּאֱמַר:" כִּי אֵל דֵּעוֹת ה'" .

"אֵל ה וַיָּאֶר לָנוּ", וּכְתִיב: "לא יָדְעוּ וְלא יָבִינוּ".

וְהֵם בְּחִינַת חַיִּים וּמִיתָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "הַחָכְמָה תְּחַיֶּה" וְכוּ'

וּכְתִיב: "יָמוּתוּ וְלא בְחָכְמָה": "בְּמַחֲשַׁכִּים הוֹשִׁיבַנִי" וְכוּ'.

וְהֵם בְּחִינוֹת שִׁכְחָה וְזִכָּרוֹן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "נִשְׁכַּחְתִּי כְּמֵת מִלֵּב", וּכְתִיב: "זָכַר חַסְדּוֹ"

וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַזַ"ל: 'הַשּׁוֹכֵחַ דָּבָר אֶחָד מִמִּשְׁנָתוֹ כְּאִלּוּ מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ'

שֶׁנֶּאֱמַר: "רַק הִשָּׁמֶר לְך וּשְׁמר אֶת נַפְשְׁך מְאד פֶּן תִּשְׁכַּח".

וְהֵם בְּחִינַת חָכְמוֹת הַתּוֹרָה

שֶׁחָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת הֵם חֹמֶר וְסִכְלוּת, וּבְחִינַת בְּהֵמָה, כְּנֶגֶד חָכְמוֹת הַתּוֹרָה

ג. וְצָרִיך כָּל אָדָם לְהַכְנִיעַ הַחֹמֶר

הַיְנוּ בְּחִינוֹת מִיתָה, בְּחִינַת סִכְלוּת שֶׁל הַגּוּף שֶׁל הָאַרְבַּע יְסוֹדוֹת

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזוהַר "וַיִּקַח ה' אֱלהִים אֶת הָאָדָם"

'מֵאָן נְטַל לֵהּ, מֵאַרְבַּע יְסוֹדִין דִּילֵהּ, דְּאַפְרִישׁ לֵהּ מִתַּאֲוָה דִּילְהוֹן'

וְזֶה נַעֲשֶׂה עַל יְדֵי הַתַּעֲנִית

שֶׁעַל יְדֵי הַתַּעֲנִית מַחֲלִישִׁין הָאַרְבַּע יְסוֹדוֹת וְנִתְבַּטֵּל הַחֹמֶר

בְּחִינַת הַחֹמֶר, סִכְלוּת חֹשֶׁך, שִׁכְחָה, בְּהֵמָה

וְנִתְגַּבֵּר וְנִתְעַלֶּה בְּחִינַת הַשֵּׂכֶל, וְהַצּוּרָה, הָאוֹר וְהַזִּכָּרוֹן, אָדָם

וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַזַ"ל 'אַגְרָא דְּתַעֲנִיתָא צִדְקָתָא'

כִּי צְדָקָה רֶמֶז לְאוֹר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי שֶׁמֶשׁ צְדָקָה" .

"שִׁמְעוּ אֵלַי אַבִּירֵי לֵב הָרְחוֹקִים מִצְּדָקָה" 'דְּאִנּוּן רְחִיקִין מֵאוֹרַיְתָא'

"זאת הַתּוֹרָה אָדָם" אָדָם

מֵ"ם סְתוּמָה הוּא בְּחִינַת תַּעֲנִית

שֶׁהוּא בְּחִינַת עוֹלָם הַבָּא, דְּלֵית בֵּהּ אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה

דָלֶת, הוּא רֶמֶז לְאַרְבַּע יְסוֹדִין שֶׁנִּשְׁפָּלִים עַל יְדֵי הַתַּעֲנִית

אָלֶף, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וַאֲאַלֶּפְך חָכְמָה"

וְזֶה שֶׁכָּתוּב בַּזוהַר "נַעֲשֶׂה אָדָם"

עַל יְדֵי הַתַּעֲנִית נִתְהַוֶּה בְּחִינַת אָדָם

כְּתִיב הָכָא נַעֲשֶׂה וּכְתִיב הָתָם "וְשֵׁם הָאִישׁ אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמּוֹ"

מָה הָתָם צְדָקָה, אַף כָּאן צְדָקָה

[פֵּרוּשׁ: כִּי בַּזוהַר מְפרָשׁ שָׁם שֶׁעַל יְדֵי צְדָקָה הוּא בִּדְיוּקְנָא דְּאָדָם

וְלָמַד שָׁם מִמִּקְרָא זֶה, "נַעֲשֶׂה אָדָם"

כְּתִיב הָכָא עֲשִׂיָּה, וּכְתִיב הָתָם "וְשֵׁם הָאִישׁ אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמּוֹ" וְכוּ', לְעִנְיַן צְדָקָה וְכוּ'

וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, מֵבִיא רְאָיָה מִזֶּה לְעִנְיַן תַּעֲנִית

כִּי צְדָקָה וְתַעֲנִית הֵם בְּחִינָה אַחַת, כִּי 'אַגְרָא דְּתַעֲנִיתָא צִדְקָתָא' כַּנַּ"ל

וְעַל כֵּן מְבאָר מִזֶּה שֶׁעַל יְדֵי הַתַּעֲנִית שֶׁהוּא בְּחִינַת צְדָקָה

נַעֲשִׂין בְּגֶדֶר אָדָם

שֶׁהוּא הַדַּעַת הָאֲמִתִּי שֶׁל הַתּוֹרָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת אוֹר וָנֶפֶשׁ וְכוּ'

כִּי הַכְנָעַת הַחֹמֶר וְהַגּוּף בְּחִינַת בְּהֵמָה וְכוּ'

לְגַבֵּי הַנֶּפֶשׁ שֶׁהוּא בְּחִינַת אָדָם

הוּא עַל יְדֵי הַתַּעֲנִית, שֶׁהוּא בְּחִינַת צְדָקָה כַּנַּ"ל]

ד. אֲבָל יֵשׁ שְׁנֵי בְּחִינוֹת צְדָקָה

כִּי יֵשׁ צְדָקָה בְּחוּץ לָאָרֶץ, וְיֵשׁ צְדָקָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

וְצִדְקַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הִיא גְּדוֹלָה וּלְמַעְלָה מִצִּדְקַת חוּץ לָאָרֶץ

וְכֵן יֵשׁ שְׁנֵי בְּחִינוֹת תּוֹרָה

כִּי אֵין דּוֹמָה הַתּוֹרָה הַיּוֹצֵאת מֵהֶבֶל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חֵטְא

לְהַתּוֹרָה הַיּוֹצֵאת מֵהֶבֶל שֵׁאֵין בּוֹ חֵטְא

כִּי אֵין הַדִּין נִמְתָּק, 'וְאֵין הָעוֹלָם מִתְקַיֵּם, אֶלָּא עַל הֶבֶל פֶּה שֶׁל תִּינוֹקוֹת'

"הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ" אִלֵּין אֲבוֹת הָעוֹלָם

"עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ" כַּד אָתָא עִדַּן לְקַצָּצָא חַיָּבַיָּא מִן עָלְמָא

"וְקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע" דָּא קָלָא דְּיַנּוּקָא דְּרַבְיָא דְּלָעֵי בְּאוֹרַיְתָא

"תּוֹרֵי זָהָב", וּכְתִיב: "וְעָשִׂיתָ שְׁנַיִם כְּרֻבִים זָהָב"

עַל יְדֵי קָלָא דְּיַנּוּקָא דְּרַבְיָא, נִתְגַּלּוּ הָאָבוֹת בָּעוֹלָם לְהָגֵן

נִמְצָא כְּשֶׁאַתָּה רוֹצֶה שֶׁיִּתְגַּלּוּ עַל יָדְך הָאָבוֹת בָּעוֹלָם

כְּדֵי לִדְחוֹת הַדִּין, וְהַחֹשֶׁך, שִׁכְחָה, וְסִכְלוּת, מִן הָעוֹלָם

צָרִיך שֶׁיִּהְיֶה לְך הֶבֶל שֶׁאֵין בּוֹ חֵטְא

וְעַל יְדֵי צְדָקָה דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל תִּכְלל עַצְמְך בַּאֲוִירָא דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

שֶׁהוּא בְּחִינוֹת הֶבֶל הַקָּדוֹשׁ שֶׁאֵין בּוֹ חֵטְא

וְזֶה פֵּרוּשׁ: "וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקב" וְכוּ'

פֵּרוּשׁ: אֵימָתַי יִתְגַּלּוּן הָאָבוֹת בָּעוֹלָם

כַּד "הָאָרֶץ אֶזְכּר" עַל יְדֵי אֲוִירָא דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

וְעַל יְדֵי הֶבֶל שֶׁאֵין בּוֹ חֵטְא, שֶׁהִיא בְּחִינַת הֶבֶל פִּיהֶם שֶׁל תִּינוֹקוֹת

כִּי כֵן נִתְבָּרְכוּ תִּינוֹקוֹת

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "הוּא יְבָרֵך אֶת הַנְּעָרִים וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבוֹתַי"

שֶׁעַל יְדֵי הַתִּינוֹקוֹת נִתְגַּלּוּ הָאָבוֹת לְהָגֵן

עַל יְדֵי צְדָקָה דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, יֻכְלְלוּ בַּאֲוִירָא דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אֲוִיר הַקָּדוֹשׁ

שֶׁהוּא בְּחִינַת הֶבֶל שֶׁאֵין בּוֹ חֵטְא

וְזֶה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'הַיּוֹשֵׁב בְּתַעֲנִית נִקְרָא חָסִיד' שֶׁנֶּאֱמַר: "גּוֹמֵל נַפְשׁוֹ אִישׁ חֶסֶד"

כִּי הַתַּעֲנִית הוּא גְּמִילוּת חֲסָדִים לְנַפְשׁוֹ

הַיְנוּ לַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "תּוֹרַת ה' תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ"

בגְּלַל כֵּן נִקְרָא אִישׁ חָסִיד

כִּי מְבַטֵּל הַדִּין וְהַחֹשֶׁך, וּמַמְשִׁיך חֲסָדִים בָּעוֹלָם

ה. וְזֶה פֵּרוּשׁ שְׁלֹשָׁה הַזְהָרוֹת שֶׁהִזְהִיר רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא מִנְּצִיבִין

'הִזָּהֲרוּ בְּזָקֵן שֶׁשָּׁכַח תַּלְמוּדוֹ מֵחֲמַת אָנְסוֹ'

'וְהִזָּהֲרוּ בִּוְרִידִין כְּרַבִּי יְהוּדָה'

'וְהִזָּהֲרוּ בִּבְנֵי עַמֵּי הָאָרֶץ שֶׁמֵּהֶם תֵּצֵא תּוֹרָה'

כִּי אֵלּוּ הַשְּׁלֹשָׁה בְּחִינוֹת, הֵם כֻּלָּם רוֹמְזִים לְהִתְעַלּוּת הַנֶּפֶשׁ, וְהַשֵּׂכֶל וְהַתּוֹרָה, וְהַזִּכָּרוֹן.

'זָקֵן זֶה שֶׁשָּׁכַח תַּלְמוּדוֹ מֵחֲמַת אָנְסוֹ', הוּא בְּחִינַת מִיתָה, וְסִכְלוּת, מֵחֲמַת שִׁכְחָה

'וְהִזְהִיר רַבִּי יְהוּדָה לְכַבְּדוֹ'

שֶׁעַל יְדֵי הַכָּבוֹד יִתְבַּטֵּל מִמֶּנּוּ הַשִּׁכְחָה

וְיִתְגַּלֶּה הַנֶּפֶשׁ, הַיְנוּ זִכְרוֹן הַתּוֹרָה

כִּי שׁרֶשׁ הַתּוֹרָה הִיא כְּבוֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַך, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "לִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו" וְכוּ'

וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'אֵין כָּבוֹד אֶלָּא תּוֹרָה'

ו. וְזֶהוּ: 'הִזָּהֲרוּ בִּוְרִידִין כְּרַבִּי יְהוּדָה'

כִּי הַדָּם הוּא הַנֶּפֶשׁ שֶׁבָּא בְּגִלְגּוּל

וְצָרִיך הַשּׁוֹחֵט לְכַוֵּן לְהַעֲלוֹת הַנֶּפֶשׁ שֶׁבַּדָּם

גַּם עִקַּר חֶסְרוֹן הַפַּרְנָסָה שֶׁנִּתְמַעֵט בַּדּוֹרוֹת הַלָּלוּ

אֵין זֶה אֶלָּא עַל יְדֵי הַשּׁוֹחֲטִים שֶׁאֵינָם מְהֻגָּנִים

'אִם אֵין תּוֹרָה אֵין קֶמַח', 'תּוֹרָה' הִיא בְּחִינַת נֶפֶשׁ כַּנַּ"ל

עַל יְדֵי זֶה אֵין קֶמַח, הַפַּרְנָסָה נִתְמַעֵט

וּבִשְׁבִיל זֶה הַחֲלִיף נִקְרָא מַאֲכֶלֶת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וַיִּקַּח אֶת הַמַּאֲכֶלֶת"

כִּי יֵשׁ שׁוֹחֵט הָגוּן מַאֲכִיל וּמְפַרְנֵס לְיִשְׂרָאֵל

כִּי הַשּׁוֹחֵט הָגוּן הוּא מַלְבִּישׁ אֶת הַנֶּפֶשׁ שֶׁבַּחַי בִּמְדַבֵּר

הַיְנוּ בְּדִבּוּר הַבְּרָכָה שֶׁהוּא מְבָרֵך

וְהַדִּבּוּר הוּא בְּחִינַת שְׁכִינָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: מַלְכוּת פֶּה

"חֶרֶב לַה' מָלְאָה דָם", כִּי הַשְּׁכִינָה נִקְרֵאת חֶרֶב לַה'

וְהִיא בְּחִינַת דִּבּוּר, שֶׁהוּא בְּחִינַת חֶרֶב פִּיפִיּוֹת, לְשׁוֹן פֶּה

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "רוֹמְמוֹת אֵל בִּגְרוֹנָם וְחֶרֶב פִּיפִיּוֹת" וְכוּ'

וּכְשֶׁהַנֶּפֶשׁ בָּאָה בְּתוֹך חֶרֶב לַה', בְּתוֹך הַדִּבּוּר, בִּבְחִינַת מַיִּין נוּקְבִין

אֲזַי הַשְּׁכִינָה מִזְדַּוֶּגֶת עַל יְדֵי הַמַּיִּין נוּקְבִין שֶׁיֵּשׁ לָהּ, בִּבְחִינַת: "חֲזִי בַּמֶּה בְּרָא קָאָתֵינָא"

וְזֶה "חֶרֶב לַה' מָלְאָה דָם", מִנְּפָשׁוֹת הָעוֹלוֹת בָּהּ בִּבְחִינַת מַיִּין נוּקְבִין

וְעַל יְדֵי הַזִּוּוּג, הִיא מְקַבֶּלֶת פַּרְנָסָה לְיִשְׂרָאֵל

וְזֶה פֵּרוּשׁ "בְּנַפְשֵׁנוּ נָבִיא לַחְמֵנוּ מִפְּנֵי חֶרֶב הַמִּדְבָּר"

הַיְנוּ כְּשֶׁהַשּׁוֹחֵט אֵינוֹ הָגוּן וְאֵינוֹ מַעֲלֶה אֶת הַנֶּפֶשׁ, בִּבְחִינַת מַיִּין נוּקְבִין

וּכְשֶׁעוֹמֵד עִם הַחֲלִיף לִשְׁחֹט אֶת הַחַי, הוּא עוֹמֵד כְּרוֹצֵחַ נְפָשׁוֹת

וְהַחֲלִיף שֶׁלּוֹ הוּא חֶרֶב הַמִּדְבָּר, וְאֵינוֹ חֶרֶב לַה', שֶׁהוּא חֶרֶב הַמְדַבֵּר

וְיֵשׁ צַעַר לְהַנֶּפֶשׁ הַחַי שֶׁצּוֹעֶקֶת בְּקוֹל מַר

"נַפְשִׁי יָצְאָה" כְּשֶׁיָּצָאת בִּשְׁבִיל לְהַכְנִיס

בְדַבְּרוֹ שֶׁל הַבְּרָכָה, בִּבְחִינַת מַיִּין נוּקְבִין

בִּקַּשְׁתִּיו וְלא מְצָאתִיו, קְרָאתִיו וְלא עָנָנִי

כִּי אֵינוֹ שָׁם בִּשְׁעַת הַבְּרָכָה, וְחוֹשֵׁב מַחֲשֶׁבֶת פִּגּוּל

מְצָאֻנִי הַשּׁוֹמְרִים הַסּבְבִים בָּעִיר, הִכּוּנִי פְצָעוּנִי, נָשְׂאוּ אֶת רְדִידִי מֵעָלַי

הַיְנוּ שֶׁמַּעֲלָה שֶׁהָיָה לְהַנֶּפֶשׁ בִּבְחִינַת חַי, גַּם זֶה לָקַח מִמֶּנָּה

כִּי עַכְשָׁו אֵין לָהּ מָנוֹחַ לְכַף רַגְלָהּ

אוֹי לוֹ לְהַשּׁוֹחֵט הַזֶּה ! אוֹי לְהַנֶּפֶשׁ, שֶׁהָרַג אֶת הַנֶּפֶשׁ

וּמָסַר אוֹתָהּ בְּכַף אוֹיְבֶיהָ

וְאֵין לְהַשְּׁכִינָה מַיִּין נוּקְבִין, לְהַמְשִׁיך טֶרֶף לְבֵיתָהּ

וְעַל יְדֵי זֶה "בְּנַפְשֵׁנוּ נָבִיא לַחְמֵנוּ" בִּיגִיעָה וְטִרְחָא גְּדוֹלָה

וְזֶה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'קָשִׁין מְזוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם כִּקְרִיעַת יַם סוּף'

כִּי יַם סוּף נִקְרַע לִשְׁנֵים עָשָׂר קְרָעִים

כְּנֶגֶד שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה בְּדִיקוֹת הַסַּכִּין

שֶׁעַל יְדֵיהֶם קָשִׁים מְזוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם וְכוּ'

וְזֶה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'שֻׁלְחָן דּוֹמֶה לְמִזְבֵּחַ'

כִּי שִׁעוּר פְּגִימוֹת הַחֲלִיף, כְּשִׁעוּר פְּגִימוֹת הַמִּזְבֵּחַ .

גַּם עַל הַשְּׁחִיטָה גִּימַטְרִיָּא תל"ז

וּבְזֵעַת אַפֶּיך תּאכַל לֶחֶם רָאשֵׁי תֵּבוֹת גִּימַטְרִיָּא תל"ז [עִם הָאַרְבַּע תֵּבוֹת]

לִרְמז חֶסְרוֹן הַפַּרְנָסָה עַל יְדֵי שׁוֹחֲטִים שֶׁאֵינָם מְהֻגָּנִים

וְזֶה פֵּרוּשׁ: "טֶרֶף נָתַן לִירֵאָיו"

כִּי טֶרֶף יֵשׁ לוֹ שְׁנֵי מַשְׁמָעוֹת, לְשׁוֹן טְרֵפָה,: וּלְשׁוֹן מָזוֹן

לִרְמז, כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל שׁוֹמְרִים אֶת עַצְמָם מִטְּרֵפָה עַל יְדֵי זֶה יֵשׁ לָהֶם פַּרְנָסָה

וְזֶה פֵּרוּשׁ . 'מַנְצַפַּך צוֹפִים אָמְרוּ'

מַנְצְפַך הוּא בְּחִינַת וְרִידִין, בְּחִינַת רי"ו דִּין

וְצוֹפִים, אֵלּוּ נְבִיאִים

שֶׁיְּנִיקָתָם מִבְּחִינַת כְּרֻבִים, בְּחִינַת תִּינוֹקוֹת, בְּחִינַת הֶבֶל שֶׁאֵין בּוֹ חֵטְא

בְּחִינַת אֲוִירָא דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁשָּׁם מְקַבְּלִין רוּחַ הַקּדֶשׁ

כַּמּוּבָא בַּזוהַר "וַיָּקָם יוֹנָה לִבְרחַ תַּרְשִׁישָׁה"

וְאֵלּוּ הַצּוֹפִים, הַיְנוּ אֵלּוּ שֶׁהֵם בִּבְחִינַת הֶבֶל שֶׁאֵין בּוֹ חֵטְא

הֵם נְהִירִין בִּ"וְרִידִין, רִי"ו דִּי"ו, בְּמַנְצַפַּ"ך

וּמַעֲלִין אֶת הַנֶּפֶשׁ בִּבְחִינַת מַיִּין נוּקְבִין

וּמַמְשִׁיכִים שֶׁפַע

וְהַשֶּׁפַע מְכֻנֶּה בְּשֵׁם א'מֶ'ר

כִּי מִתְּחִלָּה הִיא אוֹר, וְאַחַר כָּך נַעֲשֶׂה מַיִם, וְאַחַר כָּך רָקִיעַ

וּכְשֶׁמַּמְתִּיקִים אֶת הַמַּנְצַפַּך, וְעוֹשִׂים מִמַּנְצַפַּך, אֲדנָי

כִּי מֵריו נַעֲשֶׂה צוּרַת אלף, וְנַעֲשֶׂה אֲדנָי

וַאֲדנָי הוּא דִּבּוּר, הוּא הַשְּׁכִינָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "אַדנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח"

וּמֵהֶבֶל הַזֶּה, הַיְנוּ אֲדנָי

יוֹצֵא הַשֶּׁפַע, וְנִתְחַלֵּק לְכָל אֶחָד לְפִי בְּחִינָתוֹ

אֲדנָי יִתֵּן א'מֶ'ר, הַמְבַשְּׂרוֹת צָבָא רָב לְכָל אֶחָד לְפִי בְּחִינָתוֹ

וְזֶה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: "אכְלֵי עַמִּי אָכְלוּ לֶחֶם אֲדנָי לא קָרָאוּ"

'רַב אָמַר אֵלּוּ הַדַּיָּנִים וּשְׁמוּאֵל אָמַר אֵלּוּ מְלַמְּדֵי תִּינוֹקוֹת מַר אָמַר חֲדָא, וּמַר אָמַר חֲדָא וְלָא פְּלִיגֵי'

'רַב אָמַר אֵלּוּ הַדַּיָּנִין', הַיְנוּ רי"ו דִּין שֶׁאֵינָם מַעֲלִין אֶת הַנֶּפֶשׁ בִּבְחִינַת מַיִּין נוּקְבִין

שֶׁאֵין עוֹשִׂין מֵרי"ו דִּין

אֲדנָי רֶמֶז לַשּׁוֹחֲטִים שֶׁאֵינָם מְהֻגָּנִים

שֶׁמְּקַלְקְלִים הַדִּינִים הַיְנוּ רי"ו דִּין

מַנְצַפַּך הַדָּמִים שֶׁהֵם הַנְּפָשׁוֹת, הֵם חָמֵשׁ אוֹתִיּוֹת

כְּנֶגֶד חֲמִשָּׁה דָּמִים כַּיָּדוּעַ

רֶמֶז לְחָמֵשׁ בְּחִינוֹת שֶׁיֵּשׁ לַנֶּפֶשׁ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל: הַנֵּי חֲמִשָּׁה בָּרְכִי נַפְשִׁי כְּנֶגֶד מִי וְכוּ'

'וּשְׁמוּאֵל אָמַר אֵלּוּ מְלַמְּדֵי תִּינוֹקוֹת שֶׁמְּקַלְקְלִין אֶת הַהֶבֶל שֶׁאֵין בּוֹ חֵטְא'

כְּשֶׁדִּבּוּרוֹ וְהֶבְלוֹ שֶׁל הַשּׁוֹחֵט אֵינוֹ בִּבְחִינַת הֶבֶל שֶׁאֵין בּוֹ חֵטְא

בְּחִינַת אֲוִירָא דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

עַל יְדֵי זֶה, "אכְלֵי עַמִּי", הַפַּרְנָסָה נִתְמַעֵט

כִּי כְּשֶׁיֵּשׁ לְהַשּׁוֹחֵט בְּחִינַת הֶבֶל שֶׁאֵין בּוֹ חֵטְא

בְּחִינַת חֶרֶב לַה', בְּחִינַת צְדָקָה דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, בְּחִינַת נֶפֶשׁ, בְּחִינַת תּוֹרָה כַּנַּ"ל

גַּם הַנֶּפֶשׁ שֶׁעוֹלָה מֵהַחַי לְהַמְדַבֵּר שֶׁלּוֹ

גַּם כֵּן נִתְעַלָּה בִּבְחִינוֹת מַעֲלוֹת אֵלּוּ הַנִּזְכָּר

ז. וְזֶהוּ פֵּרוּשׁ: 'הִזָּהֲרוּ בִּבְנֵי עַם הָאָרֶץ'

כִּי זֶה יָדוּעַ, שֶׁהַנְּפָשׁוֹת הַנִּכְבָּדוֹת [הַנֶּעֱשָׁקוֹת] בְּתוֹך הַטִּקְלָא, הָאָמוּר בַּזוהַר, בִּקְלִיפּוֹת נגַהּ

וּקְלִיפּוֹת נגַהּ רוֹצָה שֶׁיִּשְׁתַּקֵּעַ שָׁם הַנֶּפֶשׁ

אֲזַי הִיא נוֹתֶנֶת אוֹתָן בְּתוֹך טִפַּת זִוּוּגוֹ שֶׁל עַם הָאָרֶץ

כְּדֵי שֶׁיִּתְטַנֵּף הַנֶּפֶשׁ הַהִיא בְּיוֹתֵר

נִמְצָא שֶׁבְּנֵי עַמֵּי הָאָרֶץ הֵם נְפָשׁוֹת יְקָרוֹת

אֶלָּא שֶׁהֵם כַּצִּפֳּרִים הָאֲחוּזוֹת בַּפַּח

מֵאַיִן אָנוּ יוֹדְעִים הֲדַר תִּפְאַרְתָּם

אֶלָּא עַל יְדֵי תּוֹרָתָם

כְּשֶׁאָנוּ רוֹאִים שֶׁהֵם תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, בְּיָדוּעַ שֶׁיֵּשׁ לָהֶם נֶפֶשׁ יְקָרָה

וְכָל הַתּוֹרָה שֶׁהֵם מְגַלִּים, הוּא הַכּל גִּלּוּי לְהַשּׁוֹחֵט

כִּי הַנֶּפֶשׁ הִיא [בְּחִינַת תּוֹרָה] כַּנַּ"ל

וְהַתּוֹרָה שֶׁהֵם מְגַלִּים בְּנֵי עַמֵּי הָאָרֶץ, הֵם בְּחִינַת נִיצוֹצוֹת

וְעוֹלָה לְהַשְּׁכִינָה בִּבְחִינַת מַיִּין נוּקְבִין, בִּבְחִינַת: 'חֲזִי בְּמַאי בְּרָא קָאָתֵינָא'

וּבִשְׁבִיל זֶה צָרִיך לְכַבְּדָם

כִּי עַל יְדֵי הַכָּבוֹד יִתְגַּלֶּה בְּיוֹתֵר הַתּוֹרָה מֵהִתְעַלְּמוּתָהּ

הַיְנוּ הַנֶּפֶשׁ

כִּי שׁרֶשׁ הַכּל הוּא הַכָּבוֹד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "לִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו" וְכוּ'

וְהַנֶּפֶשׁ מִשְׁתּוֹקֶקֶת לְהִכָּלֵל בּוֹ בְּשָׁרְשׁוֹ

וְזֶה. 'הִזָּהֲרוּ בִּבְנֵי עַמֵּי הָאָרֶץ לְכַבְּדָם'

כְּדֵי שֶׁיִּשְׁתּוֹקֵק הַתּוֹרָה, שֶׁהִיא הַנֶּפֶשׁ, לְהִכָּלֵל בְּשָׁרְשׁוֹ, שֶׁהוּא הַכָּבוֹד

וְעַל יְדֵי זֶה, 'מֵהֶם תֵּצֵא תּוֹרָה'

וְזֶה פֵּרוּשׁ: דִּרְשׁוּ ה'

עַל יְדֵי אֵיזֶה חָכְמָה תּוּכַל לִדְרשׁ אוֹתוֹ

הָדַר מְפָרֵשׁ, וְעֻזּוֹ

הַיְנוּ עַל יְדֵי הַתּוֹרָה

וְלא עַל יְדֵי חָכְמוֹת אֲחֵרִים שֶׁהֵם סִכְלוּת וָחֹשֶׁך, כְּנֶגֶד חָכְמוֹת הַתּוֹרָה

וְעַל יְדֵי מָה תִּזְכֶּה לְחָכְמוֹת הַתּוֹרָה

בַּקְּשׁוּ פָנָיו תָּמִיד, עַל יְדֵי צְדָקָה שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל .

'אֵין בַּקָּשַׁת פָּנִים אֶלָּא צְדָקָה' כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "צֶדֶק לְפָנָיו יְהַלֵּך"

וְאֵין תָּמִיד אֶלָּא אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלקֶיך בָּהּ"
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה א - אַשְׁרֵי תְמִימֵי דָרֶךְ
...אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה' . דע, כי על ידי התורה נתקבלים כל התפילות וכל הבקשות, שאנו מבקשים ומתפללים והחן והחשיבות של ישראל נתעלה ונתרומם בפני כל מי שצריכין הן ברוחני הן בגשמי. כי עכשו בעוונותינו הרבים חן וחשיבות האמיתי של ישראל נפל כי עכשו עקר החשיבות והחן הוא אצלם. אבל על ידי התורה, נתעלה החן והחשיבות של ישראל. כי התורה נקראת: "אילת אהבים ויעלת חן" שמעלה חן על לומדיה . כי איש הישראלי צריך תמיד להסתכל בהשכל, של כל דבר ולקשר עצמו אל החכמה והשכל שיש בכל דבר כדי שיאיר לו השכל, שיש בכל דבר להתקרב...
חיי מוהר"ן - שנה - מעלת תורתו וספריו הקדושים
...מוהר"ן - שנה - מעלת תורתו וספריו הקדושים אות שנה ספר לי אחד שהיה משבח מאד את תורתו לפניו והפליג מאד בגדלת נפלאות תורתו. ואמר שצריכין להשתדל מאד לקנות ספריו. כי אפילו כשעומדין בתבה ומגדל הם טובה גדולה כי ספריו הם שמירה גדולה בבית לשמר גם העשירות וממון האדם מכל ההזקות. והזכיר אז עשיר אחד שהיה יודעו ומכירו ואמר שגם אליו היא טובה גדולה שיהיה הספר שלי בביתו כי יהיה לו שמירה גדולה לכל דבר ושתתקים עשירותו. והזהיר את האיש שדבר עמו מזה, שיזרז את העשיר הנ"ל שיראה לקנות ספריו. ועין במקום אחר מזה כמה היה משתוקק...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קסז - הַשַּׁבָּתִים שֶׁשּׁוֹבְתִים אֵצֶל הַתַּלְמִיד חָכָם הָאֱמֶת
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קסז - השבתים ששובתים אצל התלמיד חכם האמת דע והאמן, כי השבתים ששובתים אצל התלמיד חכם האמת, הם כמו תענית
שיחות הר"ן - אות קלז
...מעו"ת ראשי תבות וכו' בחלק ראשון סימן ר"ד וספר מקדם מעשה משני אנשים בני הנעורים שהיו בעיר אחת והיה ביניהם אהבה והתקשרות גדול פעם אחת ראה אחד מהם בחברו שנטה מדרך הישר קצת ועשה איזה דבר שלא כהגן וחשב מקרה הוא אחר כך ראה אותו שעשה דבר גרוע יותר, שעבר עברה ממש ואז נתרחק ממנו והפריד עצמו מאתו אחר כך ברבות הימים כשירדו מעל שלחן חותנם, שניהם התחיל זה שעבר העברה כנ"ל לעלות מעלה מעלה עד שנעשה עשיר גדול והשני הנ"ל נעשה עני גדול והיה זה בדעתו מתרעם תמיד על מדותיו של השם יתברך כי אמר בלבו: הלא אני יודע בעצמי...
שיחות הר"ן - אות רפב - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות רפב - שיחות מורנו הרב רבי נחמן אמר לאחד: כשנפרדין חס ושלום, מהצדיקים כאלו עובדין עבודה זרה כי איתא בזוהר הקדוש שהצדיק הוא קוצא דאות ד' וכשנפרדין ממנו חס ושלום, אזי מפרידין קוצא דאות ד' דאחד ונעשה חס ושלום אחר שהוא אל אחר כפירות כי עקר אמונת היחוד הוא על ידי הצדיקים האמתיים שהם קוצא דאות ד' דאחד וכנ"ל וכן מבאר ענין זה בכמה מקומות בדברי רבנו זכרונו לברכה שעקר האמונה תולה בהתקרבות לצדיקים האמתיים
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קיד - הַמְכַסֶּה שָׁמַיִם בְּעָבִים הַמֵּכִין לָאָרֶץ מָטָר וְכוּ'
...שמים בעבים המכין לארץ מטר וכו' המכסה שמים בעבים המכין לארץ מטר וכו' כי טוב מאד מעלת הצדיקים הגנוזים שהן יכולין לקבל שפע ורב טובה להמשיך להעולם ואינם שואלים עליהם, ואינם מקטרגים עליהם מחמת שהם גנוזים ואינם מפרסמים אך אפילו מי שהוא מפרסם כשיש עליו מחלקת הוא תעלת לזה כי המחלקת מכסה עליו ועל ידי זה יכול להמשיך שפע להעולם ולא ימחו ויקטרגו עליו המכסה שמים בעבים שמים הוא בחינת הצדיק על שם אש ומים, הינו אהבה ויראה ועל שם זה נקרא הצדיק שמים וזה המכסה שמים בעבים מלשון עביות וגשמיות שמכסה את הצדיק בעביות וקשיות...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רסא - כְּשֶׁנּוֹפֵל אָדָם מִמַּדְרֵגָתוֹ יֵדַע שֶׁמִּן הַשָּׁמַיִם הוּא
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רסא - כשנופל אדם ממדרגתו ידע שמן השמים הוא כשנופל אדם ממדרגתו ידע שמן השמים הוא כי התרחקות תחלת התקרבות על כן נפל שיתעורר יותר להתקרב להשם יתברך ועצתו שיתחיל מחדש לכנס בעבודת ה' כאלו לא התחיל עדין כלל מעולם וזה כלל גדול בעבודת ה' שצריכין ממש בכל יום להתחיל מחדש. [ועין ענין זה עוד בכמה מקומות בספרי רבנו, זכרונו לברכה כמה צריך האדם להתחזק בעבודת ה' ולבלי לפל משום דבר שבעולם רק להתחיל בכל פעם מחדש עין היטב בענין זה, ויערב לך לעד].
שיחות הר"ן - אות ר - גדולות נוראות השגתו
שיחות הר"ן - אות ר - גדולות נוראות השגתו אמר: כל התורה שלי היא כלה הקדמות
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קנג - עִנְיַן קַבָּלַת פְּנֵי תַּלְמִיד חָכָם
...תלמיד חכם ענין קבלת פני תלמיד חכם כי הלבנה אין לה אור מעצמה כלל רק היא מקבלת אור מהשמש הינו על ידי שהלבנה היא כמראה מלטשת על ידי זה מקבלת אור מהשמש ומתנוצץ ממנה אור להאיר על הארץ אך אם היה גשמה עב וחשוך בלתי מלטשת לא היתה יכולה לקבל אור השמש כלל וכן התלמיד והרב, הם בחינת חמה ולבנה כמבאר במקום אחר ואם התלמיד יש לו פנים, הינו בחינת אנפין נהירין, בחינת מראה מלטשת אזי יכול לקבל פנים, לקבל אור פני הרב ואזי ראוי שהרב, יתראה עצמו בתוך פני התלמיד המקבל פניו כמו בכל מראה מלטשת, שכל העומד כנגדה רואה את עצמו...
שיחות הר"ן - אות לב
...ולבלי לכנס בחקירות כלל ולבלי לעין כלל בספרים של מחקרים רק להאמין בהשם יתברך באמונה לבד בלי שום חקירות כלל ואף על פי שנדמה לנו שההמון עם הם רחוקים מחקירות ואינם מחקרים כלל אף על פי כן באמת כלם הם מערבים בחקירות כי כל אחד ואחד יש לו חקירות ואפילו קטנים באים על מחשבתם חקירות ובלבולים אבל באמת צריך כל אחד ואחד לזהר מאד להרחיק החקירות מלבו ולהשליכם מלבו לגמרי לבלי להיות חס ושלום, שום חקרן כלל רק להאמין בה' ובצדיקים אמתיים באמונה לבד בלי שום חקירות כלל כי כבר זכינו לקבל תורתנו הקדושה על ידי משה רבנו עליו...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.2817 שניות - עכשיו 23_12_2025 השעה 01:59:50 - wesi2