ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה לז - דִּרְשׁוּ יְיָ וְעֻזּוֹ בַּקְּשׁוּ פָנָיו תָּמִיד
[לשון רבנו, זכרונו לברכה] דרשו יי ועזו בקשו פניו תמיד (תהלים ק"ה) א. כי עקר הבריאה היא בגין דישתמודעין לה (זהר בא מב) כמו שכתוב (ישעיה מ"ג) :לכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו. ב. וגוף ונפש, הם בחינת אדם ובהמה, חמר וצורה, חכמה וסכלות בחינת אור וחשך (קהלת ב') : "כיתרון אור מן החשך" וכו' וכמו שאמרו (רבותינו, זכרונם לברכה, ברכות ל"ג) : 'גדולה דעה שנתנה בין שתי אותיות', שנאמר:" כי אל דעות ה'" (תהלים קי"ח). "אל ה ויאר לנו", וכתיב (שם פ"ב) : "לא ידעו ולא יבינו". והם בחינת חיים ומיתה, כמו שכתוב (קהלת ז) : "החכמה תחיה" וכו' וכתיב (איוב ד') : "ימותו ולא בחכמה" (עיין ב"ר פ' כ"ו ל"א איכה ג') : "במחשכים הושיבני" וכו'. והם בחינות שכחה וזכרון, כמו שכתוב (תהלים ל"א) "נשכחתי כמת מלב", וכתיב (שם צ"ח) : "זכר חסדו" וזה שאמרו רז"ל (אבות פרק ג) : 'השוכח דבר אחד ממשנתו כאלו מתחיב בנפשו' שנאמר: "רק השמר לך ושמר את נפשך מאד פן תשכח". והם בחינת חכמות התורה שחכמות חיצוניות הם חמר וסכלות, ובחינת בהמה, כנגד חכמות התורה ג. וצריך כל אדם להכניע החמר הינו בחינות מיתה, בחינת סכלות של הגוף של הארבע יסודות כמו שכתוב בזוהר (בראשית כז:) "ויקח ה' אלהים את האדם" 'מאן נטל לה, מארבע יסודין דילה, דאפריש לה מתאוה דילהון' וזה נעשה על ידי התענית שעל ידי התענית מחלישין הארבע יסודות ונתבטל החמר בחינת החמר, סכלות חשך, שכחה, בהמה ונתגבר ונתעלה בחינת השכל, והצורה, האור והזכרון, אדם וזה שאמרו רז"ל (ברכות ו:) 'אגרא דתעניתא צדקתא' כי צדקה רמז לאור, כמו שכתוב (מלאכי ג') : "וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה" (לך לך ע"ו:). "שמעו אלי אבירי לב הרחוקים מצדקה" 'דאנון רחיקין מאוריתא' (במדבר י"ט) "זאת התורה אדם" אדם מ"ם סתומה הוא בחינת תענית שהוא בחינת עולם הבא, דלית בה אכילה ושתיה (תקון כ"א) דלת, הוא רמז לארבע יסודין שנשפלים על ידי התענית אלף, כמו שכתוב (איוב ל"ג) : "ואאלפך חכמה" וזה שכתוב בזוהר (בהקדמה י"ג:) "נעשה אדם" על ידי התענית נתהוה בחינת אדם כתיב הכא נעשה וכתיב התם "ושם האיש אשר עשיתי עמו" מה התם צדקה, אף כאן צדקה [פרוש: כי בזוהר מפרש שם שעל ידי צדקה הוא בדיוקנא דאדם ולמד שם ממקרא זה, "נעשה אדם" כתיב הכא עשיה, וכתיב התם "ושם האיש אשר עשיתי עמו" וכו', לענין צדקה וכו' ורבנו זכרונו לברכה, מביא ראיה מזה לענין תענית כי צדקה ותענית הם בחינה אחת, כי 'אגרא דתעניתא צדקתא' כנ"ל ועל כן מבאר מזה שעל ידי התענית שהוא בחינת צדקה נעשין בגדר אדם שהוא הדעת האמתי של התורה, שהוא בחינת אור ונפש וכו' כי הכנעת החמר והגוף בחינת בהמה וכו' לגבי הנפש שהוא בחינת אדם הוא על ידי התענית, שהוא בחינת צדקה כנ"ל] ד. אבל יש שני בחינות צדקה כי יש צדקה בחוץ לארץ, ויש צדקה בארץ ישראל וצדקת ארץ ישראל, היא גדולה ולמעלה מצדקת חוץ לארץ (עיין הלכות צדקה סי' רנ"א ס"ג) וכן יש שני בחינות תורה כי אין דומה התורה היוצאת מהבל שיש בו חטא להתורה היוצאת מהבל שאין בו חטא (שבת קי"ט:) כי אין הדין נמתק, 'ואין העולם מתקים, אלא על הבל פה של תינוקות' (שם בהקדמה דף א:) "הנצנים נראו בארץ" אלין אבות העולם "עת הזמיר הגיע" כד אתא עדן לקצצא חיביא מן עלמא "וקול התור נשמע" דא קלא דינוקא דרביא דלעי באוריתא (שיר השירים א) : "תורי זהב", וכתיב (שמות כ"ה) : "ועשית שנים כרבים זהב" על ידי קלא דינוקא דרביא, נתגלו האבות בעולם להגן נמצא כשאתה רוצה שיתגלו על ידך האבות בעולם כדי לדחות הדין, והחשך, שכחה, וסכלות, מן העולם צריך שיהיה לך הבל שאין בו חטא ועל ידי צדקה דארץ ישראל תכלל עצמך באוירא דארץ ישראל שהוא בחינות הבל הקדוש שאין בו חטא וזה פרוש (ויקרא כ"ו) : "וזכרתי את בריתי יעקב" וכו' פרוש: אימתי יתגלון האבות בעולם כד "הארץ אזכר" על ידי אוירא דארץ ישראל ועל ידי הבל שאין בו חטא, שהיא בחינת הבל פיהם של תינוקות כי כן נתברכו תינוקות כמו שכתוב (בראשית מ"ח) : "הוא יברך את הנערים ויקרא בהם שמי ושם אבותי" שעל ידי התינוקות נתגלו האבות להגן על ידי צדקה דארץ ישראל, יכללו באוירא דארץ ישראל, אויר הקדוש שהוא בחינת הבל שאין בו חטא וזה שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (תענית י"א:) : 'היושב בתענית נקרא חסיד' שנאמר: "גומל נפשו איש חסד" כי התענית הוא גמילות חסדים לנפשו הינו לתורה, כמו שכתוב (תהלים י"ט) "תורת ה' תמימה משיבת נפש" בגלל כן נקרא איש חסיד כי מבטל הדין והחשך, וממשיך חסדים בעולם ה. וזה פרוש (סנהדרין צ"ו:) שלשה הזהרות שהזהיר רבי יהודה בן בתירא מנציבין 'הזהרו בזקן ששכח תלמודו מחמת אנסו' 'והזהרו בורידין כרבי יהודה' 'והזהרו בבני עמי הארץ שמהם תצא תורה' כי אלו השלשה בחינות, הם כלם רומזים להתעלות הנפש, והשכל והתורה, והזכרון. 'זקן זה ששכח תלמודו מחמת אנסו', הוא בחינת מיתה, וסכלות, מחמת שכחה (נדרים כ"ז) 'והזהיר רבי יהודה לכבדו' שעל ידי הכבוד יתבטל ממנו השכחה ויתגלה הנפש, הינו זכרון התורה כי שרש התורה היא כבוד השם יתברך, כמו שכתוב "לכבודי בראתיו" וכו' וכמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (אבות פרק ו) : 'אין כבוד אלא תורה' ו. וזהו : 'הזהרו בורידין כרבי יהודה' כי הדם הוא הנפש שבא בגלגול וצריך השוחט לכון להעלות הנפש שבדם גם עקר חסרון הפרנסה שנתמעט בדורות הללו אין זה אלא על ידי השוחטים שאינם מהגנים (אבות פרק ג) : 'אם אין תורה אין קמח', 'תורה' היא בחינת נפש כנ"ל על ידי זה אין קמח, הפרנסה נתמעט ובשביל זה החליף נקרא מאכלת, כמו שכתוב (בראשית כ"ב) : "ויקח את המאכלת" כי יש שוחט הגון מאכיל ומפרנס לישראל כי השוחט הגון הוא מלביש את הנפש שבחי במדבר הינו בדבור הברכה שהוא מברך והדבור הוא בחינת שכינה, כמו שכתוב (פתח אליהו) : מלכות פה (ישעיה ל"ד) : "חרב לה' מלאה דם", כי השכינה נקראת חרב לה' (כמובא בזוהר הקדוש, ובפרדס) והיא בחינת דבור, שהוא בחינת חרב פיפיות, לשון פה כמו שכתוב (תהלים קמ"ט) : "רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות" וכו' וכשהנפש באה בתוך חרב לה', בתוך הדבור, בבחינת מיין נוקבין אזי השכינה מזדוגת על ידי המיין נוקבין שיש לה, בבחינת: "חזי במה ברא קאתינא" (זהר ויקרא י"ג) וזה "חרב לה' מלאה דם", מנפשות העולות בה בבחינת מיין נוקבין ועל ידי הזווג, היא מקבלת פרנסה לישראל וזה פרוש (איכה ה) "בנפשנו נביא לחמנו מפני חרב המדבר" הינו כשהשוחט אינו הגון ואינו מעלה את הנפש, בבחינת מיין נוקבין וכשעומד עם החליף לשחט את החי, הוא עומד כרוצח נפשות והחליף שלו הוא חרב המדבר, ואינו חרב לה', שהוא חרב המדבר ויש צער להנפש החי שצועקת בקול מר (שיר השירים ה) "נפשי יצאה" כשיצאת בשביל להכניס בדברו של הברכה, בבחינת מיין נוקבין בקשתיו ולא מצאתיו, קראתיו ולא ענני כי אינו שם בשעת הברכה, וחושב מחשבת פגול מצאני השומרים הסבבים בעיר, הכוני פצעוני, נשאו את רדידי מעלי הינו שמעלה שהיה להנפש בבחינת חי, גם זה לקח ממנה כי עכשו אין לה מנוח לכף רגלה אוי לו להשוחט הזה ! אוי להנפש, שהרג את הנפש ומסר אותה בכף אויביה ואין להשכינה מיין נוקבין, להמשיך טרף לביתה ועל ידי זה "בנפשנו נביא לחמנו" ביגיעה וטרחא גדולה וזה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (פסחים קי"ח) : 'קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף' כי ים סוף נקרע לשנים עשר קרעים (פרקי דרבי אליעזר פרק מ"ב ובתקון כ"א) כנגד שתים עשרה בדיקות הסכין (רא"ש חולין פ"א סי' כ"ד) שעל ידיהם קשים מזונותיו של אדם וכו' וזה שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (ברכות נ"ה) : 'שלחן דומה למזבח' כי שעור פגימות החליף, כשעור פגימות המזבח (חלין י"ז:). גם על השחיטה גימטריא תל"ז ובזעת אפיך תאכל לחם (בראשית ג') ראשי תבות גימטריא תל"ז [עם הארבע תבות] לרמז חסרון הפרנסה על ידי שוחטים שאינם מהגנים וזה פרוש (תהלים קי"א) : "טרף נתן ליראיו" כי טרף יש לו שני משמעות, לשון טרפה, (כמובא בזוהר סוף משפטים דף קכ"א:) : ולשון מזון לרמז, כשישראל שומרים את עצמם מטרפה על ידי זה יש להם פרנסה וזה פרוש (שבת ק"ד). 'מנצפך צופים אמרו' מנצפך הוא בחינת ורידין, בחינת רי"ו דין וצופים, אלו נביאים שיניקתם מבחינת כרבים, בחינת תינוקות, בחינת הבל שאין בו חטא בחינת אוירא דארץ ישראל, ששם מקבלין רוח הקדש כמובא בזוהר (לך לך פ"ה:) "ויקם יונה לברח תרשישה" ואלו הצופים, הינו אלו שהם בבחינת הבל שאין בו חטא הם נהירין ב"ורידין, רי"ו די"ו, במנצפ"ך ומעלין את הנפש בבחינת מיין נוקבין וממשיכים שפע והשפע מכנה בשם א'מ'ר כי מתחלה היא אור, ואחר כך נעשה מים, ואחר כך רקיע וכשממתיקים את המנצפך, ועושים ממנצפך, אדני כי מריו נעשה צורת אלף, ונעשה אדני ואדני הוא דבור, הוא השכינה, כמו שכתוב (תהלים נ"א) : "אדני שפתי תפתח" ומהבל הזה, הינו אדני יוצא השפע, ונתחלק לכל אחד לפי בחינתו (תהלים ס"ח) : אדני יתן א'מ'ר, המבשרות צבא רב לכל אחד לפי בחינתו וזה שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (סנהדרין ק"ד:) : "אכלי עמי אכלו לחם אדני לא קראו" 'רב אמר אלו הדינים ושמואל אמר אלו מלמדי תינוקות מר אמר חדא, ומר אמר חדא ולא פליגי' 'רב אמר אלו הדינין', הינו רי"ו דין שאינם מעלין את הנפש בבחינת מיין נוקבין שאין עושין מרי"ו דין אדני רמז לשוחטים שאינם מהגנים שמקלקלים הדינים הינו רי"ו דין מנצפך הדמים שהם הנפשות, הם חמש אותיות כנגד חמשה דמים כידוע רמז לחמש בחינות שיש לנפש, כמו שאמרו חז"ל (ברכות י) : הני חמשה ברכי נפשי כנגד מי וכו' 'ושמואל אמר אלו מלמדי תינוקות שמקלקלין את ההבל שאין בו חטא' כשדבורו והבלו של השוחט אינו בבחינת הבל שאין בו חטא בחינת אוירא דארץ ישראל על ידי זה, "אכלי עמי", הפרנסה נתמעט כי כשיש להשוחט בחינת הבל שאין בו חטא בחינת חרב לה', בחינת צדקה דארץ ישראל, בחינת נפש, בחינת תורה כנ"ל גם הנפש שעולה מהחי להמדבר שלו גם כן נתעלה בבחינות מעלות אלו הנזכר ז. וזהו פרוש: 'הזהרו בבני עם הארץ' כי זה ידוע, שהנפשות הנכבדות [הנעשקות] בתוך הטקלא, האמור בזוהר (סבא משפטים דף קי"ג, ובשאר מקומות), בקליפות נגה וקליפות נגה רוצה שישתקע שם הנפש אזי היא נותנת אותן בתוך טפת זווגו של עם הארץ כדי שיתטנף הנפש ההיא ביותר נמצא שבני עמי הארץ הם נפשות יקרות אלא שהם כצפרים האחוזות בפח (קהלת ט') מאין אנו יודעים הדר תפארתם אלא על ידי תורתם כשאנו רואים שהם תלמידי חכמים, בידוע שיש להם נפש יקרה וכל התורה שהם מגלים, הוא הכל גלוי להשוחט כי הנפש היא [בחינת תורה] כנ"ל והתורה שהם מגלים בני עמי הארץ, הם בחינת ניצוצות ועולה להשכינה בבחינת מיין נוקבין, בבחינת: 'חזי במאי ברא קאתינא' ובשביל זה צריך לכבדם כי על ידי הכבוד יתגלה ביותר התורה מהתעלמותה הינו הנפש כי שרש הכל הוא הכבוד, כמו שכתוב "לכבודי בראתיו" וכו' והנפש משתוקקת להכלל בו בשרשו וזה. 'הזהרו בבני עמי הארץ לכבדם' כדי שישתוקק התורה, שהיא הנפש, להכלל בשרשו, שהוא הכבוד ועל ידי זה, 'מהם תצא תורה' וזה פרוש: דרשו ה' על ידי איזה חכמה תוכל לדרש אותו הדר מפרש, ועזו הינו על ידי התורה ולא על ידי חכמות אחרים שהם סכלות וחשך, כנגד חכמות התורה ועל ידי מה תזכה לחכמות התורה בקשו פניו תמיד, על ידי צדקה של ארץ ישראל (בראשית רבה פרשה מ"ד, קהלת רבה סדר א'). 'אין בקשת פנים אלא צדקה' כמו שכתוב (תהלים פ"ה) : "צדק לפניו יהלך" ואין תמיד אלא ארץ ישראל ("שוחר טוב" תהלים ק"ה ועין "ראשית חכמה" שער התשובה פרק ו') כמו שכתוב (דברים י"א) : "תמיד עיני ה' אלקיך בה"
[לְשׁוֹן רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה]

דִּרְשׁוּ יְיָ וְעֻזּוֹ בַּקְּשׁוּ פָנָיו תָּמִיד

א. כִּי עִקַּר הַבְּרִיאָה הִיא בְּגִין דְּיִשְׁתְּמוֹדְעִין לֵהּ

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב:לִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו יְצַרְתִּיו אַף עֲשִׂיתִיו.

ב. וְגוּף וָנֶפֶשׁ, הֵם בְּחִינַת אָדָם וּבְהֵמָה, חֹמֶר וְצוּרָה, חָכְמָה וְסִכְלוּת בְּחִינַת אוֹר וָחֹשֶׁך: "כְּיִתְרוֹן אוֹר מִן הַחֹשֶׁך" וְכוּ'

וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ: 'גְּדוֹלָה דֵּעָה שֶׁנִּתְּנָה בֵּין שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת', שֶׁנֶּאֱמַר:" כִּי אֵל דֵּעוֹת ה'" .

"אֵל ה וַיָּאֶר לָנוּ", וּכְתִיב: "לא יָדְעוּ וְלא יָבִינוּ".

וְהֵם בְּחִינַת חַיִּים וּמִיתָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "הַחָכְמָה תְּחַיֶּה" וְכוּ'

וּכְתִיב: "יָמוּתוּ וְלא בְחָכְמָה": "בְּמַחֲשַׁכִּים הוֹשִׁיבַנִי" וְכוּ'.

וְהֵם בְּחִינוֹת שִׁכְחָה וְזִכָּרוֹן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "נִשְׁכַּחְתִּי כְּמֵת מִלֵּב", וּכְתִיב: "זָכַר חַסְדּוֹ"

וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַזַ"ל: 'הַשּׁוֹכֵחַ דָּבָר אֶחָד מִמִּשְׁנָתוֹ כְּאִלּוּ מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ'

שֶׁנֶּאֱמַר: "רַק הִשָּׁמֶר לְך וּשְׁמר אֶת נַפְשְׁך מְאד פֶּן תִּשְׁכַּח".

וְהֵם בְּחִינַת חָכְמוֹת הַתּוֹרָה

שֶׁחָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת הֵם חֹמֶר וְסִכְלוּת, וּבְחִינַת בְּהֵמָה, כְּנֶגֶד חָכְמוֹת הַתּוֹרָה

ג. וְצָרִיך כָּל אָדָם לְהַכְנִיעַ הַחֹמֶר

הַיְנוּ בְּחִינוֹת מִיתָה, בְּחִינַת סִכְלוּת שֶׁל הַגּוּף שֶׁל הָאַרְבַּע יְסוֹדוֹת

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזוהַר "וַיִּקַח ה' אֱלהִים אֶת הָאָדָם"

'מֵאָן נְטַל לֵהּ, מֵאַרְבַּע יְסוֹדִין דִּילֵהּ, דְּאַפְרִישׁ לֵהּ מִתַּאֲוָה דִּילְהוֹן'

וְזֶה נַעֲשֶׂה עַל יְדֵי הַתַּעֲנִית

שֶׁעַל יְדֵי הַתַּעֲנִית מַחֲלִישִׁין הָאַרְבַּע יְסוֹדוֹת וְנִתְבַּטֵּל הַחֹמֶר

בְּחִינַת הַחֹמֶר, סִכְלוּת חֹשֶׁך, שִׁכְחָה, בְּהֵמָה

וְנִתְגַּבֵּר וְנִתְעַלֶּה בְּחִינַת הַשֵּׂכֶל, וְהַצּוּרָה, הָאוֹר וְהַזִּכָּרוֹן, אָדָם

וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַזַ"ל 'אַגְרָא דְּתַעֲנִיתָא צִדְקָתָא'

כִּי צְדָקָה רֶמֶז לְאוֹר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי שֶׁמֶשׁ צְדָקָה" .

"שִׁמְעוּ אֵלַי אַבִּירֵי לֵב הָרְחוֹקִים מִצְּדָקָה" 'דְּאִנּוּן רְחִיקִין מֵאוֹרַיְתָא'

"זאת הַתּוֹרָה אָדָם" אָדָם

מֵ"ם סְתוּמָה הוּא בְּחִינַת תַּעֲנִית

שֶׁהוּא בְּחִינַת עוֹלָם הַבָּא, דְּלֵית בֵּהּ אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה

דָלֶת, הוּא רֶמֶז לְאַרְבַּע יְסוֹדִין שֶׁנִּשְׁפָּלִים עַל יְדֵי הַתַּעֲנִית

אָלֶף, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וַאֲאַלֶּפְך חָכְמָה"

וְזֶה שֶׁכָּתוּב בַּזוהַר "נַעֲשֶׂה אָדָם"

עַל יְדֵי הַתַּעֲנִית נִתְהַוֶּה בְּחִינַת אָדָם

כְּתִיב הָכָא נַעֲשֶׂה וּכְתִיב הָתָם "וְשֵׁם הָאִישׁ אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמּוֹ"

מָה הָתָם צְדָקָה, אַף כָּאן צְדָקָה

[פֵּרוּשׁ: כִּי בַּזוהַר מְפרָשׁ שָׁם שֶׁעַל יְדֵי צְדָקָה הוּא בִּדְיוּקְנָא דְּאָדָם

וְלָמַד שָׁם מִמִּקְרָא זֶה, "נַעֲשֶׂה אָדָם"

כְּתִיב הָכָא עֲשִׂיָּה, וּכְתִיב הָתָם "וְשֵׁם הָאִישׁ אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמּוֹ" וְכוּ', לְעִנְיַן צְדָקָה וְכוּ'

וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, מֵבִיא רְאָיָה מִזֶּה לְעִנְיַן תַּעֲנִית

כִּי צְדָקָה וְתַעֲנִית הֵם בְּחִינָה אַחַת, כִּי 'אַגְרָא דְּתַעֲנִיתָא צִדְקָתָא' כַּנַּ"ל

וְעַל כֵּן מְבאָר מִזֶּה שֶׁעַל יְדֵי הַתַּעֲנִית שֶׁהוּא בְּחִינַת צְדָקָה

נַעֲשִׂין בְּגֶדֶר אָדָם

שֶׁהוּא הַדַּעַת הָאֲמִתִּי שֶׁל הַתּוֹרָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת אוֹר וָנֶפֶשׁ וְכוּ'

כִּי הַכְנָעַת הַחֹמֶר וְהַגּוּף בְּחִינַת בְּהֵמָה וְכוּ'

לְגַבֵּי הַנֶּפֶשׁ שֶׁהוּא בְּחִינַת אָדָם

הוּא עַל יְדֵי הַתַּעֲנִית, שֶׁהוּא בְּחִינַת צְדָקָה כַּנַּ"ל]

ד. אֲבָל יֵשׁ שְׁנֵי בְּחִינוֹת צְדָקָה

כִּי יֵשׁ צְדָקָה בְּחוּץ לָאָרֶץ, וְיֵשׁ צְדָקָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

וְצִדְקַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הִיא גְּדוֹלָה וּלְמַעְלָה מִצִּדְקַת חוּץ לָאָרֶץ

וְכֵן יֵשׁ שְׁנֵי בְּחִינוֹת תּוֹרָה

כִּי אֵין דּוֹמָה הַתּוֹרָה הַיּוֹצֵאת מֵהֶבֶל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חֵטְא

לְהַתּוֹרָה הַיּוֹצֵאת מֵהֶבֶל שֵׁאֵין בּוֹ חֵטְא

כִּי אֵין הַדִּין נִמְתָּק, 'וְאֵין הָעוֹלָם מִתְקַיֵּם, אֶלָּא עַל הֶבֶל פֶּה שֶׁל תִּינוֹקוֹת'

"הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ" אִלֵּין אֲבוֹת הָעוֹלָם

"עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ" כַּד אָתָא עִדַּן לְקַצָּצָא חַיָּבַיָּא מִן עָלְמָא

"וְקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע" דָּא קָלָא דְּיַנּוּקָא דְּרַבְיָא דְּלָעֵי בְּאוֹרַיְתָא

"תּוֹרֵי זָהָב", וּכְתִיב: "וְעָשִׂיתָ שְׁנַיִם כְּרֻבִים זָהָב"

עַל יְדֵי קָלָא דְּיַנּוּקָא דְּרַבְיָא, נִתְגַּלּוּ הָאָבוֹת בָּעוֹלָם לְהָגֵן

נִמְצָא כְּשֶׁאַתָּה רוֹצֶה שֶׁיִּתְגַּלּוּ עַל יָדְך הָאָבוֹת בָּעוֹלָם

כְּדֵי לִדְחוֹת הַדִּין, וְהַחֹשֶׁך, שִׁכְחָה, וְסִכְלוּת, מִן הָעוֹלָם

צָרִיך שֶׁיִּהְיֶה לְך הֶבֶל שֶׁאֵין בּוֹ חֵטְא

וְעַל יְדֵי צְדָקָה דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל תִּכְלל עַצְמְך בַּאֲוִירָא דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

שֶׁהוּא בְּחִינוֹת הֶבֶל הַקָּדוֹשׁ שֶׁאֵין בּוֹ חֵטְא

וְזֶה פֵּרוּשׁ: "וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקב" וְכוּ'

פֵּרוּשׁ: אֵימָתַי יִתְגַּלּוּן הָאָבוֹת בָּעוֹלָם

כַּד "הָאָרֶץ אֶזְכּר" עַל יְדֵי אֲוִירָא דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

וְעַל יְדֵי הֶבֶל שֶׁאֵין בּוֹ חֵטְא, שֶׁהִיא בְּחִינַת הֶבֶל פִּיהֶם שֶׁל תִּינוֹקוֹת

כִּי כֵן נִתְבָּרְכוּ תִּינוֹקוֹת

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "הוּא יְבָרֵך אֶת הַנְּעָרִים וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבוֹתַי"

שֶׁעַל יְדֵי הַתִּינוֹקוֹת נִתְגַּלּוּ הָאָבוֹת לְהָגֵן

עַל יְדֵי צְדָקָה דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, יֻכְלְלוּ בַּאֲוִירָא דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אֲוִיר הַקָּדוֹשׁ

שֶׁהוּא בְּחִינַת הֶבֶל שֶׁאֵין בּוֹ חֵטְא

וְזֶה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'הַיּוֹשֵׁב בְּתַעֲנִית נִקְרָא חָסִיד' שֶׁנֶּאֱמַר: "גּוֹמֵל נַפְשׁוֹ אִישׁ חֶסֶד"

כִּי הַתַּעֲנִית הוּא גְּמִילוּת חֲסָדִים לְנַפְשׁוֹ

הַיְנוּ לַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "תּוֹרַת ה' תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ"

בגְּלַל כֵּן נִקְרָא אִישׁ חָסִיד

כִּי מְבַטֵּל הַדִּין וְהַחֹשֶׁך, וּמַמְשִׁיך חֲסָדִים בָּעוֹלָם

ה. וְזֶה פֵּרוּשׁ שְׁלֹשָׁה הַזְהָרוֹת שֶׁהִזְהִיר רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא מִנְּצִיבִין

'הִזָּהֲרוּ בְּזָקֵן שֶׁשָּׁכַח תַּלְמוּדוֹ מֵחֲמַת אָנְסוֹ'

'וְהִזָּהֲרוּ בִּוְרִידִין כְּרַבִּי יְהוּדָה'

'וְהִזָּהֲרוּ בִּבְנֵי עַמֵּי הָאָרֶץ שֶׁמֵּהֶם תֵּצֵא תּוֹרָה'

כִּי אֵלּוּ הַשְּׁלֹשָׁה בְּחִינוֹת, הֵם כֻּלָּם רוֹמְזִים לְהִתְעַלּוּת הַנֶּפֶשׁ, וְהַשֵּׂכֶל וְהַתּוֹרָה, וְהַזִּכָּרוֹן.

'זָקֵן זֶה שֶׁשָּׁכַח תַּלְמוּדוֹ מֵחֲמַת אָנְסוֹ', הוּא בְּחִינַת מִיתָה, וְסִכְלוּת, מֵחֲמַת שִׁכְחָה

'וְהִזְהִיר רַבִּי יְהוּדָה לְכַבְּדוֹ'

שֶׁעַל יְדֵי הַכָּבוֹד יִתְבַּטֵּל מִמֶּנּוּ הַשִּׁכְחָה

וְיִתְגַּלֶּה הַנֶּפֶשׁ, הַיְנוּ זִכְרוֹן הַתּוֹרָה

כִּי שׁרֶשׁ הַתּוֹרָה הִיא כְּבוֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַך, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "לִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו" וְכוּ'

וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'אֵין כָּבוֹד אֶלָּא תּוֹרָה'

ו. וְזֶהוּ: 'הִזָּהֲרוּ בִּוְרִידִין כְּרַבִּי יְהוּדָה'

כִּי הַדָּם הוּא הַנֶּפֶשׁ שֶׁבָּא בְּגִלְגּוּל

וְצָרִיך הַשּׁוֹחֵט לְכַוֵּן לְהַעֲלוֹת הַנֶּפֶשׁ שֶׁבַּדָּם

גַּם עִקַּר חֶסְרוֹן הַפַּרְנָסָה שֶׁנִּתְמַעֵט בַּדּוֹרוֹת הַלָּלוּ

אֵין זֶה אֶלָּא עַל יְדֵי הַשּׁוֹחֲטִים שֶׁאֵינָם מְהֻגָּנִים

'אִם אֵין תּוֹרָה אֵין קֶמַח', 'תּוֹרָה' הִיא בְּחִינַת נֶפֶשׁ כַּנַּ"ל

עַל יְדֵי זֶה אֵין קֶמַח, הַפַּרְנָסָה נִתְמַעֵט

וּבִשְׁבִיל זֶה הַחֲלִיף נִקְרָא מַאֲכֶלֶת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וַיִּקַּח אֶת הַמַּאֲכֶלֶת"

כִּי יֵשׁ שׁוֹחֵט הָגוּן מַאֲכִיל וּמְפַרְנֵס לְיִשְׂרָאֵל

כִּי הַשּׁוֹחֵט הָגוּן הוּא מַלְבִּישׁ אֶת הַנֶּפֶשׁ שֶׁבַּחַי בִּמְדַבֵּר

הַיְנוּ בְּדִבּוּר הַבְּרָכָה שֶׁהוּא מְבָרֵך

וְהַדִּבּוּר הוּא בְּחִינַת שְׁכִינָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: מַלְכוּת פֶּה

"חֶרֶב לַה' מָלְאָה דָם", כִּי הַשְּׁכִינָה נִקְרֵאת חֶרֶב לַה'

וְהִיא בְּחִינַת דִּבּוּר, שֶׁהוּא בְּחִינַת חֶרֶב פִּיפִיּוֹת, לְשׁוֹן פֶּה

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "רוֹמְמוֹת אֵל בִּגְרוֹנָם וְחֶרֶב פִּיפִיּוֹת" וְכוּ'

וּכְשֶׁהַנֶּפֶשׁ בָּאָה בְּתוֹך חֶרֶב לַה', בְּתוֹך הַדִּבּוּר, בִּבְחִינַת מַיִּין נוּקְבִין

אֲזַי הַשְּׁכִינָה מִזְדַּוֶּגֶת עַל יְדֵי הַמַּיִּין נוּקְבִין שֶׁיֵּשׁ לָהּ, בִּבְחִינַת: "חֲזִי בַּמֶּה בְּרָא קָאָתֵינָא"

וְזֶה "חֶרֶב לַה' מָלְאָה דָם", מִנְּפָשׁוֹת הָעוֹלוֹת בָּהּ בִּבְחִינַת מַיִּין נוּקְבִין

וְעַל יְדֵי הַזִּוּוּג, הִיא מְקַבֶּלֶת פַּרְנָסָה לְיִשְׂרָאֵל

וְזֶה פֵּרוּשׁ "בְּנַפְשֵׁנוּ נָבִיא לַחְמֵנוּ מִפְּנֵי חֶרֶב הַמִּדְבָּר"

הַיְנוּ כְּשֶׁהַשּׁוֹחֵט אֵינוֹ הָגוּן וְאֵינוֹ מַעֲלֶה אֶת הַנֶּפֶשׁ, בִּבְחִינַת מַיִּין נוּקְבִין

וּכְשֶׁעוֹמֵד עִם הַחֲלִיף לִשְׁחֹט אֶת הַחַי, הוּא עוֹמֵד כְּרוֹצֵחַ נְפָשׁוֹת

וְהַחֲלִיף שֶׁלּוֹ הוּא חֶרֶב הַמִּדְבָּר, וְאֵינוֹ חֶרֶב לַה', שֶׁהוּא חֶרֶב הַמְדַבֵּר

וְיֵשׁ צַעַר לְהַנֶּפֶשׁ הַחַי שֶׁצּוֹעֶקֶת בְּקוֹל מַר

"נַפְשִׁי יָצְאָה" כְּשֶׁיָּצָאת בִּשְׁבִיל לְהַכְנִיס

בְדַבְּרוֹ שֶׁל הַבְּרָכָה, בִּבְחִינַת מַיִּין נוּקְבִין

בִּקַּשְׁתִּיו וְלא מְצָאתִיו, קְרָאתִיו וְלא עָנָנִי

כִּי אֵינוֹ שָׁם בִּשְׁעַת הַבְּרָכָה, וְחוֹשֵׁב מַחֲשֶׁבֶת פִּגּוּל

מְצָאֻנִי הַשּׁוֹמְרִים הַסּבְבִים בָּעִיר, הִכּוּנִי פְצָעוּנִי, נָשְׂאוּ אֶת רְדִידִי מֵעָלַי

הַיְנוּ שֶׁמַּעֲלָה שֶׁהָיָה לְהַנֶּפֶשׁ בִּבְחִינַת חַי, גַּם זֶה לָקַח מִמֶּנָּה

כִּי עַכְשָׁו אֵין לָהּ מָנוֹחַ לְכַף רַגְלָהּ

אוֹי לוֹ לְהַשּׁוֹחֵט הַזֶּה ! אוֹי לְהַנֶּפֶשׁ, שֶׁהָרַג אֶת הַנֶּפֶשׁ

וּמָסַר אוֹתָהּ בְּכַף אוֹיְבֶיהָ

וְאֵין לְהַשְּׁכִינָה מַיִּין נוּקְבִין, לְהַמְשִׁיך טֶרֶף לְבֵיתָהּ

וְעַל יְדֵי זֶה "בְּנַפְשֵׁנוּ נָבִיא לַחְמֵנוּ" בִּיגִיעָה וְטִרְחָא גְּדוֹלָה

וְזֶה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'קָשִׁין מְזוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם כִּקְרִיעַת יַם סוּף'

כִּי יַם סוּף נִקְרַע לִשְׁנֵים עָשָׂר קְרָעִים

כְּנֶגֶד שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה בְּדִיקוֹת הַסַּכִּין

שֶׁעַל יְדֵיהֶם קָשִׁים מְזוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם וְכוּ'

וְזֶה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'שֻׁלְחָן דּוֹמֶה לְמִזְבֵּחַ'

כִּי שִׁעוּר פְּגִימוֹת הַחֲלִיף, כְּשִׁעוּר פְּגִימוֹת הַמִּזְבֵּחַ .

גַּם עַל הַשְּׁחִיטָה גִּימַטְרִיָּא תל"ז

וּבְזֵעַת אַפֶּיך תּאכַל לֶחֶם רָאשֵׁי תֵּבוֹת גִּימַטְרִיָּא תל"ז [עִם הָאַרְבַּע תֵּבוֹת]

לִרְמז חֶסְרוֹן הַפַּרְנָסָה עַל יְדֵי שׁוֹחֲטִים שֶׁאֵינָם מְהֻגָּנִים

וְזֶה פֵּרוּשׁ: "טֶרֶף נָתַן לִירֵאָיו"

כִּי טֶרֶף יֵשׁ לוֹ שְׁנֵי מַשְׁמָעוֹת, לְשׁוֹן טְרֵפָה,: וּלְשׁוֹן מָזוֹן

לִרְמז, כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל שׁוֹמְרִים אֶת עַצְמָם מִטְּרֵפָה עַל יְדֵי זֶה יֵשׁ לָהֶם פַּרְנָסָה

וְזֶה פֵּרוּשׁ . 'מַנְצַפַּך צוֹפִים אָמְרוּ'

מַנְצְפַך הוּא בְּחִינַת וְרִידִין, בְּחִינַת רי"ו דִּין

וְצוֹפִים, אֵלּוּ נְבִיאִים

שֶׁיְּנִיקָתָם מִבְּחִינַת כְּרֻבִים, בְּחִינַת תִּינוֹקוֹת, בְּחִינַת הֶבֶל שֶׁאֵין בּוֹ חֵטְא

בְּחִינַת אֲוִירָא דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁשָּׁם מְקַבְּלִין רוּחַ הַקּדֶשׁ

כַּמּוּבָא בַּזוהַר "וַיָּקָם יוֹנָה לִבְרחַ תַּרְשִׁישָׁה"

וְאֵלּוּ הַצּוֹפִים, הַיְנוּ אֵלּוּ שֶׁהֵם בִּבְחִינַת הֶבֶל שֶׁאֵין בּוֹ חֵטְא

הֵם נְהִירִין בִּ"וְרִידִין, רִי"ו דִּי"ו, בְּמַנְצַפַּ"ך

וּמַעֲלִין אֶת הַנֶּפֶשׁ בִּבְחִינַת מַיִּין נוּקְבִין

וּמַמְשִׁיכִים שֶׁפַע

וְהַשֶּׁפַע מְכֻנֶּה בְּשֵׁם א'מֶ'ר

כִּי מִתְּחִלָּה הִיא אוֹר, וְאַחַר כָּך נַעֲשֶׂה מַיִם, וְאַחַר כָּך רָקִיעַ

וּכְשֶׁמַּמְתִּיקִים אֶת הַמַּנְצַפַּך, וְעוֹשִׂים מִמַּנְצַפַּך, אֲדנָי

כִּי מֵריו נַעֲשֶׂה צוּרַת אלף, וְנַעֲשֶׂה אֲדנָי

וַאֲדנָי הוּא דִּבּוּר, הוּא הַשְּׁכִינָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "אַדנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח"

וּמֵהֶבֶל הַזֶּה, הַיְנוּ אֲדנָי

יוֹצֵא הַשֶּׁפַע, וְנִתְחַלֵּק לְכָל אֶחָד לְפִי בְּחִינָתוֹ

אֲדנָי יִתֵּן א'מֶ'ר, הַמְבַשְּׂרוֹת צָבָא רָב לְכָל אֶחָד לְפִי בְּחִינָתוֹ

וְזֶה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: "אכְלֵי עַמִּי אָכְלוּ לֶחֶם אֲדנָי לא קָרָאוּ"

'רַב אָמַר אֵלּוּ הַדַּיָּנִים וּשְׁמוּאֵל אָמַר אֵלּוּ מְלַמְּדֵי תִּינוֹקוֹת מַר אָמַר חֲדָא, וּמַר אָמַר חֲדָא וְלָא פְּלִיגֵי'

'רַב אָמַר אֵלּוּ הַדַּיָּנִין', הַיְנוּ רי"ו דִּין שֶׁאֵינָם מַעֲלִין אֶת הַנֶּפֶשׁ בִּבְחִינַת מַיִּין נוּקְבִין

שֶׁאֵין עוֹשִׂין מֵרי"ו דִּין

אֲדנָי רֶמֶז לַשּׁוֹחֲטִים שֶׁאֵינָם מְהֻגָּנִים

שֶׁמְּקַלְקְלִים הַדִּינִים הַיְנוּ רי"ו דִּין

מַנְצַפַּך הַדָּמִים שֶׁהֵם הַנְּפָשׁוֹת, הֵם חָמֵשׁ אוֹתִיּוֹת

כְּנֶגֶד חֲמִשָּׁה דָּמִים כַּיָּדוּעַ

רֶמֶז לְחָמֵשׁ בְּחִינוֹת שֶׁיֵּשׁ לַנֶּפֶשׁ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל: הַנֵּי חֲמִשָּׁה בָּרְכִי נַפְשִׁי כְּנֶגֶד מִי וְכוּ'

'וּשְׁמוּאֵל אָמַר אֵלּוּ מְלַמְּדֵי תִּינוֹקוֹת שֶׁמְּקַלְקְלִין אֶת הַהֶבֶל שֶׁאֵין בּוֹ חֵטְא'

כְּשֶׁדִּבּוּרוֹ וְהֶבְלוֹ שֶׁל הַשּׁוֹחֵט אֵינוֹ בִּבְחִינַת הֶבֶל שֶׁאֵין בּוֹ חֵטְא

בְּחִינַת אֲוִירָא דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

עַל יְדֵי זֶה, "אכְלֵי עַמִּי", הַפַּרְנָסָה נִתְמַעֵט

כִּי כְּשֶׁיֵּשׁ לְהַשּׁוֹחֵט בְּחִינַת הֶבֶל שֶׁאֵין בּוֹ חֵטְא

בְּחִינַת חֶרֶב לַה', בְּחִינַת צְדָקָה דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, בְּחִינַת נֶפֶשׁ, בְּחִינַת תּוֹרָה כַּנַּ"ל

גַּם הַנֶּפֶשׁ שֶׁעוֹלָה מֵהַחַי לְהַמְדַבֵּר שֶׁלּוֹ

גַּם כֵּן נִתְעַלָּה בִּבְחִינוֹת מַעֲלוֹת אֵלּוּ הַנִּזְכָּר

ז. וְזֶהוּ פֵּרוּשׁ: 'הִזָּהֲרוּ בִּבְנֵי עַם הָאָרֶץ'

כִּי זֶה יָדוּעַ, שֶׁהַנְּפָשׁוֹת הַנִּכְבָּדוֹת [הַנֶּעֱשָׁקוֹת] בְּתוֹך הַטִּקְלָא, הָאָמוּר בַּזוהַר, בִּקְלִיפּוֹת נגַהּ

וּקְלִיפּוֹת נגַהּ רוֹצָה שֶׁיִּשְׁתַּקֵּעַ שָׁם הַנֶּפֶשׁ

אֲזַי הִיא נוֹתֶנֶת אוֹתָן בְּתוֹך טִפַּת זִוּוּגוֹ שֶׁל עַם הָאָרֶץ

כְּדֵי שֶׁיִּתְטַנֵּף הַנֶּפֶשׁ הַהִיא בְּיוֹתֵר

נִמְצָא שֶׁבְּנֵי עַמֵּי הָאָרֶץ הֵם נְפָשׁוֹת יְקָרוֹת

אֶלָּא שֶׁהֵם כַּצִּפֳּרִים הָאֲחוּזוֹת בַּפַּח

מֵאַיִן אָנוּ יוֹדְעִים הֲדַר תִּפְאַרְתָּם

אֶלָּא עַל יְדֵי תּוֹרָתָם

כְּשֶׁאָנוּ רוֹאִים שֶׁהֵם תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, בְּיָדוּעַ שֶׁיֵּשׁ לָהֶם נֶפֶשׁ יְקָרָה

וְכָל הַתּוֹרָה שֶׁהֵם מְגַלִּים, הוּא הַכּל גִּלּוּי לְהַשּׁוֹחֵט

כִּי הַנֶּפֶשׁ הִיא [בְּחִינַת תּוֹרָה] כַּנַּ"ל

וְהַתּוֹרָה שֶׁהֵם מְגַלִּים בְּנֵי עַמֵּי הָאָרֶץ, הֵם בְּחִינַת נִיצוֹצוֹת

וְעוֹלָה לְהַשְּׁכִינָה בִּבְחִינַת מַיִּין נוּקְבִין, בִּבְחִינַת: 'חֲזִי בְּמַאי בְּרָא קָאָתֵינָא'

וּבִשְׁבִיל זֶה צָרִיך לְכַבְּדָם

כִּי עַל יְדֵי הַכָּבוֹד יִתְגַּלֶּה בְּיוֹתֵר הַתּוֹרָה מֵהִתְעַלְּמוּתָהּ

הַיְנוּ הַנֶּפֶשׁ

כִּי שׁרֶשׁ הַכּל הוּא הַכָּבוֹד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "לִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו" וְכוּ'

וְהַנֶּפֶשׁ מִשְׁתּוֹקֶקֶת לְהִכָּלֵל בּוֹ בְּשָׁרְשׁוֹ

וְזֶה. 'הִזָּהֲרוּ בִּבְנֵי עַמֵּי הָאָרֶץ לְכַבְּדָם'

כְּדֵי שֶׁיִּשְׁתּוֹקֵק הַתּוֹרָה, שֶׁהִיא הַנֶּפֶשׁ, לְהִכָּלֵל בְּשָׁרְשׁוֹ, שֶׁהוּא הַכָּבוֹד

וְעַל יְדֵי זֶה, 'מֵהֶם תֵּצֵא תּוֹרָה'

וְזֶה פֵּרוּשׁ: דִּרְשׁוּ ה'

עַל יְדֵי אֵיזֶה חָכְמָה תּוּכַל לִדְרשׁ אוֹתוֹ

הָדַר מְפָרֵשׁ, וְעֻזּוֹ

הַיְנוּ עַל יְדֵי הַתּוֹרָה

וְלא עַל יְדֵי חָכְמוֹת אֲחֵרִים שֶׁהֵם סִכְלוּת וָחֹשֶׁך, כְּנֶגֶד חָכְמוֹת הַתּוֹרָה

וְעַל יְדֵי מָה תִּזְכֶּה לְחָכְמוֹת הַתּוֹרָה

בַּקְּשׁוּ פָנָיו תָּמִיד, עַל יְדֵי צְדָקָה שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל .

'אֵין בַּקָּשַׁת פָּנִים אֶלָּא צְדָקָה' כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "צֶדֶק לְפָנָיו יְהַלֵּך"

וְאֵין תָּמִיד אֶלָּא אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלקֶיך בָּהּ"
להוציא מכח אל הפועל. כן או לא?
...כאן breslev.eip.co.il/?key=337 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה סו - ויהי נא פי שנים ברוחך אלי רבי נחמן מברסלב מדבר באורך על זה שצריכים להוציא דייקא מכוח אל הפועל, כמו שהבורא ברא את העולם, שהוציא אותו מכוח אל הפועל וכולי. וכן בעוד מקומות מובא שצריך דייקא להוציא מכוח אל הפועל את שכלו / רצונותיו וכולי breslev.eip.co.il/?ftxt=%D7%9E%D7%9B%D7%97+%D7%90%D7%9C+%D7%94%D7%A4%D7%A2%D7%9C&cid=0 אך לעומת זאת, כאן breslev.eip.co.il/?key=323 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה נא - כשאתם מגיעין לאבני שיש טהור וגם בעוד מקומות...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קמא - אִם יִזְכֶּה שֶׁיַּרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת כְּאֵב חֲטָאָיו
...באמת כאב חטאיו אם יזכה שירגיש באמת כאב חטאיו הינו כשימול את ערלת לבבו כי כל זמן שלבו ערל ואטום, אי אפשר לו להרגיש באמת רק כשימול את ערלת לבבו, ויהיה לו חלל בלב ואזי ירגיש לבבו באמת גדל כאבו, ויצטער ויתחרט באמת ואזי מגדל החרטה ירגישו גם כל הלבבות של כל הטפות שנמשכו ממנו ולכל מקום שנמשכו, ירגישו שם במקום שהם הן אותם שנמשכו ממנו ונתהוו מהם בניו ממין בני אדם והן אותם שנמשכו ממנו למקום אחר חס ושלום וגם שם יש להם לב ושאר איברים ואזי כשימול את לבבו, וירגיש לבבו גדל כאבו ויתחיל להצטער ולהתחרט באמת אזי י...
חיי מוהר"ן - תז - להתרחק מחקירות ולהתחזק באמונה
...אות תז מספרי החקירות וכו' ספר הרבה מאד כמה פעמים ואסר עלינו מאד מאד לבלי לעין בהם ולהביט בהם כלל חס ושלום. והפליג מאד בגדל האסור, כי הם מבלבלים דעת האדם מאד בדעות זרות שאינם מסכימים כלל לדעת תורתנו הקדושה. גם אינם מאמינים בשדים אשר בכל דברי רבותינו זכרונם לברכה מבאר ההפך. בפרט כפי מה שזכינו לספרי הזוהר הקדוש וספרי האר"י זכרונו לברכה והבעל שם טוב זכרונו לברכה, וכיוצא, שהם כלם מיסדים על פי רוח הקדש, ומעוררים את האדם מאד לעבודתו יתברך באמת. על כן כל מי שרוצה לחוס על עצמו הוא צריך להתרחק מאד בתכלית...
שיחות הר"ן - אות רעא - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות רעא - שיחות מורנו הרב רבי נחמן אמר: הלא החנוני דרכו להקיף בהקפה, שיתנו לו לאחר זמן ומדוע לא יאמר האדם איזה קפיטליך תהלים או ללמד או לעשות שאר מצוות, ויהיה מנח ומוכן אצלו לעת הצרך ?! כי יהיה זמן שיצטרך לזה, שיגבה שכרו ופעלתו ומדוע לא יהא כהחנוני שנותן סחורה בהקפה וכו' ?! ולא שמעתי שיחה זו בעצמי מפיו הקדוש רק מפי אחר וכפי הנראה שהיה בזה שיחה נאה ולא זכיתי לשמעה
שיחות הר"ן - אות ריד - לענין המחלוקת שעליו
שיחות הר"ן - אות ריד - לענין המחלוקת שעליו שמעתי בשמו שאמר. כשאדם שואל להצדיק אם לעשות דבר שיש בו מסירת נפש בשביל השם יתברך הוא ראוי לו להשיב ולצוות עליו שלא לעשות ואף על פי כן השואל אין צריך לקים דבריו כן שמעתי בשמו עוד שמעתי בענין אחר: כל מה שהצדיק מצוה לעשות צריך לקים רק כשמצוה שלא לסע על ראש השנה אצלו זה אין צריך לקים ערב ראש השנה ראוי לתן על פדיון
שיחות הר"ן - אות רמב - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
...הרב רבי נחמן אמר: ענין עין הרע הוא כי יש כח ממש בהראיה כי כח הראות הולך לחברו ומזיקו כשעינו רעה כי הראיה היא כח ממש שהולך כח הראות ופוגע בהדבר הנראה וכשעינו רעה מזיק בראיתו ממש כנ"ל ועל כן נדה כשתסתכל במראה ימצא שם רשם דם כמובא ודע שסגלה לעין הרע סנפיר של דג לעשן בו וסימן סנפיר בגימטריא רע עין וביותר מסגל סנפיר של מן דגים שקורין אותו שלעיין לשון נופל על לשון, של עין עוד שמעתי בשמו זכרונו לברכה, נסח אחר לתלות הסנפיר הנ"ל על האדם או תינוק שמרגל שיהיה לו לפעמים עין הרע, יתלו עליו סנפיר הנ"ל וינצל כנ"ל...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ל - מֵישְׁרָא דְּסַכִּינָא
...דסכינא מישרא דסכינא במאי קטלי לה, בקרנא דחמרא ומי איכא קרנא לחמרא, ומישרא דסכינא מי הוי איתו לה תרי ביעי, אמרו לה, הי זוגתא חורתא והי זוגתא אכמתא איתי איהו תרי גביני, אמר להו, הי דעזא חורתא והי דעזא אכמתא רש"י: במאי קטלי לה, ערוגת סכינין במאי גוזזין וקוצצין אותה מישרא דסכינא במאי קטלי לה וכו' א. השגות אלקות אי אפשר להשיג כי אם על ידי צמצומים רבים. מעילה לעלול, משכל עליון לשכל תחתון. כמו שאנו רואים בחוש שאי אפשר להשיג שכל גדול כי אם על ידי התלבשות בשכל התחתון כמו המלמד כשרוצה להסביר שכל גדול להתלמיד...
תאוות. שבירת התאוות. איך למה וכמה? חלק 3
...איך למה וכמה? חלק 3 תאוות. שבירת התאוות. איך למה וכמה ? חלק 2. כי באמת כל העניין הזה של התאוות יש בו שורש אחר גבוה יותר, והוא השי"ת עצמו. כי באמת כל הזמן והמקום וכל השינויים שיש בעולם, הם כולם בחינת התאוות והרצונות של השי"ת עצמו! כי כל קיום העולם כולו בכל רגע ורגע לפרטי פרטים, כולו הוא בחינת התאוות של השי"ת וכולי. והדבר הזה נכון לפרטי פרטים ממש. היינו כי כל פרט ופרט מפרטי הבריאה, הוא כולו בחינת רצון ותאווה של השי"ת. אך יחד עם זאת, אצל השי"ת לא שייך תאווה, כי כל תאווה היא בחינת חסר, כי אין תאווה...
מחלוקת שבין החכמים
...שבין החכמים שאלה: כאן breslev.eip.co.il/?key=335 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה סד - ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה מוסבר כי המחלוקת שבין החכמים הכרחית לצורך קיום העולם. מוסבר שם גם כי משה הוא מעל המחלוקת הזו. אז כיצד בדיוק התקיים העולם בזמן משה? ואיך יתקיים העולם לעתיד לבוא כשיהיה שלום ולא מחלוקות? * תשובה: בדברי רבי נחמן מברסלב הנ"ל מלובש הסוד הבא: אכן בבחינת משה העולם לא קיים וכל קיומו של העולם הוא רק בבחינת המחלוקת שבין החכמים. היינו, כי משה הוא השכל והמוחין. ובאמת כאשר המוחין נכללים בא"ס לגמרי, אז...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רלד - סִּפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת מִצַּדִּיקִים הוּא דָּבָר גָּדוֹל מְאד
...מצדיקים הוא דבר גדול מאד דע שספורי מעשיות מצדיקים הינו ממה שארע להם הוא דבר גדול מאד ועל ידי זה נטהר מחשבתו אבל אי אפשר לספר מעשיות של צדיקים כי אם מי שיכול להדמות עצמו להשם יתברך דהינו שיכול להבדיל בין אור וחשך כמו השם יתברך כביכול כי כנגד כל מעשה של צדיק יש כנגדו רע דהינו שיש כנגדו מעשיות של רשעים, שגם להם ארע כיוצא בזה כגון שמצינו שפינחס עשה דבר גדול שפרח באויר וכנגד זה יש מעשה של רשע, שגם בלעם פרח באויר וכן כיוצא בזה כי הרע לעמת הטוב וההפרש הוא רק מי שיכול להבדיל בין אור וחשך זה יודע גדל ההבדל...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1396 שניות - עכשיו 31_08_2026 השעה 03:14:19 - wesi2