ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה לז - דִּרְשׁוּ יְיָ וְעֻזּוֹ בַּקְּשׁוּ פָנָיו תָּמִיד
[לשון רבנו, זכרונו לברכה] דרשו יי ועזו בקשו פניו תמיד (תהלים ק"ה) א. כי עקר הבריאה היא בגין דישתמודעין לה (זהר בא מב) כמו שכתוב (ישעיה מ"ג) :לכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו. ב. וגוף ונפש, הם בחינת אדם ובהמה, חמר וצורה, חכמה וסכלות בחינת אור וחשך (קהלת ב') : "כיתרון אור מן החשך" וכו' וכמו שאמרו (רבותינו, זכרונם לברכה, ברכות ל"ג) : 'גדולה דעה שנתנה בין שתי אותיות', שנאמר:" כי אל דעות ה'" (תהלים קי"ח). "אל ה ויאר לנו", וכתיב (שם פ"ב) : "לא ידעו ולא יבינו". והם בחינת חיים ומיתה, כמו שכתוב (קהלת ז) : "החכמה תחיה" וכו' וכתיב (איוב ד') : "ימותו ולא בחכמה" (עיין ב"ר פ' כ"ו ל"א איכה ג') : "במחשכים הושיבני" וכו'. והם בחינות שכחה וזכרון, כמו שכתוב (תהלים ל"א) "נשכחתי כמת מלב", וכתיב (שם צ"ח) : "זכר חסדו" וזה שאמרו רז"ל (אבות פרק ג) : 'השוכח דבר אחד ממשנתו כאלו מתחיב בנפשו' שנאמר: "רק השמר לך ושמר את נפשך מאד פן תשכח". והם בחינת חכמות התורה שחכמות חיצוניות הם חמר וסכלות, ובחינת בהמה, כנגד חכמות התורה ג. וצריך כל אדם להכניע החמר הינו בחינות מיתה, בחינת סכלות של הגוף של הארבע יסודות כמו שכתוב בזוהר (בראשית כז:) "ויקח ה' אלהים את האדם" 'מאן נטל לה, מארבע יסודין דילה, דאפריש לה מתאוה דילהון' וזה נעשה על ידי התענית שעל ידי התענית מחלישין הארבע יסודות ונתבטל החמר בחינת החמר, סכלות חשך, שכחה, בהמה ונתגבר ונתעלה בחינת השכל, והצורה, האור והזכרון, אדם וזה שאמרו רז"ל (ברכות ו:) 'אגרא דתעניתא צדקתא' כי צדקה רמז לאור, כמו שכתוב (מלאכי ג') : "וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה" (לך לך ע"ו:). "שמעו אלי אבירי לב הרחוקים מצדקה" 'דאנון רחיקין מאוריתא' (במדבר י"ט) "זאת התורה אדם" אדם מ"ם סתומה הוא בחינת תענית שהוא בחינת עולם הבא, דלית בה אכילה ושתיה (תקון כ"א) דלת, הוא רמז לארבע יסודין שנשפלים על ידי התענית אלף, כמו שכתוב (איוב ל"ג) : "ואאלפך חכמה" וזה שכתוב בזוהר (בהקדמה י"ג:) "נעשה אדם" על ידי התענית נתהוה בחינת אדם כתיב הכא נעשה וכתיב התם "ושם האיש אשר עשיתי עמו" מה התם צדקה, אף כאן צדקה [פרוש: כי בזוהר מפרש שם שעל ידי צדקה הוא בדיוקנא דאדם ולמד שם ממקרא זה, "נעשה אדם" כתיב הכא עשיה, וכתיב התם "ושם האיש אשר עשיתי עמו" וכו', לענין צדקה וכו' ורבנו זכרונו לברכה, מביא ראיה מזה לענין תענית כי צדקה ותענית הם בחינה אחת, כי 'אגרא דתעניתא צדקתא' כנ"ל ועל כן מבאר מזה שעל ידי התענית שהוא בחינת צדקה נעשין בגדר אדם שהוא הדעת האמתי של התורה, שהוא בחינת אור ונפש וכו' כי הכנעת החמר והגוף בחינת בהמה וכו' לגבי הנפש שהוא בחינת אדם הוא על ידי התענית, שהוא בחינת צדקה כנ"ל] ד. אבל יש שני בחינות צדקה כי יש צדקה בחוץ לארץ, ויש צדקה בארץ ישראל וצדקת ארץ ישראל, היא גדולה ולמעלה מצדקת חוץ לארץ (עיין הלכות צדקה סי' רנ"א ס"ג) וכן יש שני בחינות תורה כי אין דומה התורה היוצאת מהבל שיש בו חטא להתורה היוצאת מהבל שאין בו חטא (שבת קי"ט:) כי אין הדין נמתק, 'ואין העולם מתקים, אלא על הבל פה של תינוקות' (שם בהקדמה דף א:) "הנצנים נראו בארץ" אלין אבות העולם "עת הזמיר הגיע" כד אתא עדן לקצצא חיביא מן עלמא "וקול התור נשמע" דא קלא דינוקא דרביא דלעי באוריתא (שיר השירים א) : "תורי זהב", וכתיב (שמות כ"ה) : "ועשית שנים כרבים זהב" על ידי קלא דינוקא דרביא, נתגלו האבות בעולם להגן נמצא כשאתה רוצה שיתגלו על ידך האבות בעולם כדי לדחות הדין, והחשך, שכחה, וסכלות, מן העולם צריך שיהיה לך הבל שאין בו חטא ועל ידי צדקה דארץ ישראל תכלל עצמך באוירא דארץ ישראל שהוא בחינות הבל הקדוש שאין בו חטא וזה פרוש (ויקרא כ"ו) : "וזכרתי את בריתי יעקב" וכו' פרוש: אימתי יתגלון האבות בעולם כד "הארץ אזכר" על ידי אוירא דארץ ישראל ועל ידי הבל שאין בו חטא, שהיא בחינת הבל פיהם של תינוקות כי כן נתברכו תינוקות כמו שכתוב (בראשית מ"ח) : "הוא יברך את הנערים ויקרא בהם שמי ושם אבותי" שעל ידי התינוקות נתגלו האבות להגן על ידי צדקה דארץ ישראל, יכללו באוירא דארץ ישראל, אויר הקדוש שהוא בחינת הבל שאין בו חטא וזה שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (תענית י"א:) : 'היושב בתענית נקרא חסיד' שנאמר: "גומל נפשו איש חסד" כי התענית הוא גמילות חסדים לנפשו הינו לתורה, כמו שכתוב (תהלים י"ט) "תורת ה' תמימה משיבת נפש" בגלל כן נקרא איש חסיד כי מבטל הדין והחשך, וממשיך חסדים בעולם ה. וזה פרוש (סנהדרין צ"ו:) שלשה הזהרות שהזהיר רבי יהודה בן בתירא מנציבין 'הזהרו בזקן ששכח תלמודו מחמת אנסו' 'והזהרו בורידין כרבי יהודה' 'והזהרו בבני עמי הארץ שמהם תצא תורה' כי אלו השלשה בחינות, הם כלם רומזים להתעלות הנפש, והשכל והתורה, והזכרון. 'זקן זה ששכח תלמודו מחמת אנסו', הוא בחינת מיתה, וסכלות, מחמת שכחה (נדרים כ"ז) 'והזהיר רבי יהודה לכבדו' שעל ידי הכבוד יתבטל ממנו השכחה ויתגלה הנפש, הינו זכרון התורה כי שרש התורה היא כבוד השם יתברך, כמו שכתוב "לכבודי בראתיו" וכו' וכמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (אבות פרק ו) : 'אין כבוד אלא תורה' ו. וזהו : 'הזהרו בורידין כרבי יהודה' כי הדם הוא הנפש שבא בגלגול וצריך השוחט לכון להעלות הנפש שבדם גם עקר חסרון הפרנסה שנתמעט בדורות הללו אין זה אלא על ידי השוחטים שאינם מהגנים (אבות פרק ג) : 'אם אין תורה אין קמח', 'תורה' היא בחינת נפש כנ"ל על ידי זה אין קמח, הפרנסה נתמעט ובשביל זה החליף נקרא מאכלת, כמו שכתוב (בראשית כ"ב) : "ויקח את המאכלת" כי יש שוחט הגון מאכיל ומפרנס לישראל כי השוחט הגון הוא מלביש את הנפש שבחי במדבר הינו בדבור הברכה שהוא מברך והדבור הוא בחינת שכינה, כמו שכתוב (פתח אליהו) : מלכות פה (ישעיה ל"ד) : "חרב לה' מלאה דם", כי השכינה נקראת חרב לה' (כמובא בזוהר הקדוש, ובפרדס) והיא בחינת דבור, שהוא בחינת חרב פיפיות, לשון פה כמו שכתוב (תהלים קמ"ט) : "רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות" וכו' וכשהנפש באה בתוך חרב לה', בתוך הדבור, בבחינת מיין נוקבין אזי השכינה מזדוגת על ידי המיין נוקבין שיש לה, בבחינת: "חזי במה ברא קאתינא" (זהר ויקרא י"ג) וזה "חרב לה' מלאה דם", מנפשות העולות בה בבחינת מיין נוקבין ועל ידי הזווג, היא מקבלת פרנסה לישראל וזה פרוש (איכה ה) "בנפשנו נביא לחמנו מפני חרב המדבר" הינו כשהשוחט אינו הגון ואינו מעלה את הנפש, בבחינת מיין נוקבין וכשעומד עם החליף לשחט את החי, הוא עומד כרוצח נפשות והחליף שלו הוא חרב המדבר, ואינו חרב לה', שהוא חרב המדבר ויש צער להנפש החי שצועקת בקול מר (שיר השירים ה) "נפשי יצאה" כשיצאת בשביל להכניס בדברו של הברכה, בבחינת מיין נוקבין בקשתיו ולא מצאתיו, קראתיו ולא ענני כי אינו שם בשעת הברכה, וחושב מחשבת פגול מצאני השומרים הסבבים בעיר, הכוני פצעוני, נשאו את רדידי מעלי הינו שמעלה שהיה להנפש בבחינת חי, גם זה לקח ממנה כי עכשו אין לה מנוח לכף רגלה אוי לו להשוחט הזה ! אוי להנפש, שהרג את הנפש ומסר אותה בכף אויביה ואין להשכינה מיין נוקבין, להמשיך טרף לביתה ועל ידי זה "בנפשנו נביא לחמנו" ביגיעה וטרחא גדולה וזה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (פסחים קי"ח) : 'קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף' כי ים סוף נקרע לשנים עשר קרעים (פרקי דרבי אליעזר פרק מ"ב ובתקון כ"א) כנגד שתים עשרה בדיקות הסכין (רא"ש חולין פ"א סי' כ"ד) שעל ידיהם קשים מזונותיו של אדם וכו' וזה שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (ברכות נ"ה) : 'שלחן דומה למזבח' כי שעור פגימות החליף, כשעור פגימות המזבח (חלין י"ז:). גם על השחיטה גימטריא תל"ז ובזעת אפיך תאכל לחם (בראשית ג') ראשי תבות גימטריא תל"ז [עם הארבע תבות] לרמז חסרון הפרנסה על ידי שוחטים שאינם מהגנים וזה פרוש (תהלים קי"א) : "טרף נתן ליראיו" כי טרף יש לו שני משמעות, לשון טרפה, (כמובא בזוהר סוף משפטים דף קכ"א:) : ולשון מזון לרמז, כשישראל שומרים את עצמם מטרפה על ידי זה יש להם פרנסה וזה פרוש (שבת ק"ד). 'מנצפך צופים אמרו' מנצפך הוא בחינת ורידין, בחינת רי"ו דין וצופים, אלו נביאים שיניקתם מבחינת כרבים, בחינת תינוקות, בחינת הבל שאין בו חטא בחינת אוירא דארץ ישראל, ששם מקבלין רוח הקדש כמובא בזוהר (לך לך פ"ה:) "ויקם יונה לברח תרשישה" ואלו הצופים, הינו אלו שהם בבחינת הבל שאין בו חטא הם נהירין ב"ורידין, רי"ו די"ו, במנצפ"ך ומעלין את הנפש בבחינת מיין נוקבין וממשיכים שפע והשפע מכנה בשם א'מ'ר כי מתחלה היא אור, ואחר כך נעשה מים, ואחר כך רקיע וכשממתיקים את המנצפך, ועושים ממנצפך, אדני כי מריו נעשה צורת אלף, ונעשה אדני ואדני הוא דבור, הוא השכינה, כמו שכתוב (תהלים נ"א) : "אדני שפתי תפתח" ומהבל הזה, הינו אדני יוצא השפע, ונתחלק לכל אחד לפי בחינתו (תהלים ס"ח) : אדני יתן א'מ'ר, המבשרות צבא רב לכל אחד לפי בחינתו וזה שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (סנהדרין ק"ד:) : "אכלי עמי אכלו לחם אדני לא קראו" 'רב אמר אלו הדינים ושמואל אמר אלו מלמדי תינוקות מר אמר חדא, ומר אמר חדא ולא פליגי' 'רב אמר אלו הדינין', הינו רי"ו דין שאינם מעלין את הנפש בבחינת מיין נוקבין שאין עושין מרי"ו דין אדני רמז לשוחטים שאינם מהגנים שמקלקלים הדינים הינו רי"ו דין מנצפך הדמים שהם הנפשות, הם חמש אותיות כנגד חמשה דמים כידוע רמז לחמש בחינות שיש לנפש, כמו שאמרו חז"ל (ברכות י) : הני חמשה ברכי נפשי כנגד מי וכו' 'ושמואל אמר אלו מלמדי תינוקות שמקלקלין את ההבל שאין בו חטא' כשדבורו והבלו של השוחט אינו בבחינת הבל שאין בו חטא בחינת אוירא דארץ ישראל על ידי זה, "אכלי עמי", הפרנסה נתמעט כי כשיש להשוחט בחינת הבל שאין בו חטא בחינת חרב לה', בחינת צדקה דארץ ישראל, בחינת נפש, בחינת תורה כנ"ל גם הנפש שעולה מהחי להמדבר שלו גם כן נתעלה בבחינות מעלות אלו הנזכר ז. וזהו פרוש: 'הזהרו בבני עם הארץ' כי זה ידוע, שהנפשות הנכבדות [הנעשקות] בתוך הטקלא, האמור בזוהר (סבא משפטים דף קי"ג, ובשאר מקומות), בקליפות נגה וקליפות נגה רוצה שישתקע שם הנפש אזי היא נותנת אותן בתוך טפת זווגו של עם הארץ כדי שיתטנף הנפש ההיא ביותר נמצא שבני עמי הארץ הם נפשות יקרות אלא שהם כצפרים האחוזות בפח (קהלת ט') מאין אנו יודעים הדר תפארתם אלא על ידי תורתם כשאנו רואים שהם תלמידי חכמים, בידוע שיש להם נפש יקרה וכל התורה שהם מגלים, הוא הכל גלוי להשוחט כי הנפש היא [בחינת תורה] כנ"ל והתורה שהם מגלים בני עמי הארץ, הם בחינת ניצוצות ועולה להשכינה בבחינת מיין נוקבין, בבחינת: 'חזי במאי ברא קאתינא' ובשביל זה צריך לכבדם כי על ידי הכבוד יתגלה ביותר התורה מהתעלמותה הינו הנפש כי שרש הכל הוא הכבוד, כמו שכתוב "לכבודי בראתיו" וכו' והנפש משתוקקת להכלל בו בשרשו וזה. 'הזהרו בבני עמי הארץ לכבדם' כדי שישתוקק התורה, שהיא הנפש, להכלל בשרשו, שהוא הכבוד ועל ידי זה, 'מהם תצא תורה' וזה פרוש: דרשו ה' על ידי איזה חכמה תוכל לדרש אותו הדר מפרש, ועזו הינו על ידי התורה ולא על ידי חכמות אחרים שהם סכלות וחשך, כנגד חכמות התורה ועל ידי מה תזכה לחכמות התורה בקשו פניו תמיד, על ידי צדקה של ארץ ישראל (בראשית רבה פרשה מ"ד, קהלת רבה סדר א'). 'אין בקשת פנים אלא צדקה' כמו שכתוב (תהלים פ"ה) : "צדק לפניו יהלך" ואין תמיד אלא ארץ ישראל ("שוחר טוב" תהלים ק"ה ועין "ראשית חכמה" שער התשובה פרק ו') כמו שכתוב (דברים י"א) : "תמיד עיני ה' אלקיך בה"
[לְשׁוֹן רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה]

דִּרְשׁוּ יְיָ וְעֻזּוֹ בַּקְּשׁוּ פָנָיו תָּמִיד

א. כִּי עִקַּר הַבְּרִיאָה הִיא בְּגִין דְּיִשְׁתְּמוֹדְעִין לֵהּ

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב:לִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו יְצַרְתִּיו אַף עֲשִׂיתִיו.

ב. וְגוּף וָנֶפֶשׁ, הֵם בְּחִינַת אָדָם וּבְהֵמָה, חֹמֶר וְצוּרָה, חָכְמָה וְסִכְלוּת בְּחִינַת אוֹר וָחֹשֶׁך: "כְּיִתְרוֹן אוֹר מִן הַחֹשֶׁך" וְכוּ'

וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ: 'גְּדוֹלָה דֵּעָה שֶׁנִּתְּנָה בֵּין שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת', שֶׁנֶּאֱמַר:" כִּי אֵל דֵּעוֹת ה'" .

"אֵל ה וַיָּאֶר לָנוּ", וּכְתִיב: "לא יָדְעוּ וְלא יָבִינוּ".

וְהֵם בְּחִינַת חַיִּים וּמִיתָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "הַחָכְמָה תְּחַיֶּה" וְכוּ'

וּכְתִיב: "יָמוּתוּ וְלא בְחָכְמָה": "בְּמַחֲשַׁכִּים הוֹשִׁיבַנִי" וְכוּ'.

וְהֵם בְּחִינוֹת שִׁכְחָה וְזִכָּרוֹן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "נִשְׁכַּחְתִּי כְּמֵת מִלֵּב", וּכְתִיב: "זָכַר חַסְדּוֹ"

וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַזַ"ל: 'הַשּׁוֹכֵחַ דָּבָר אֶחָד מִמִּשְׁנָתוֹ כְּאִלּוּ מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ'

שֶׁנֶּאֱמַר: "רַק הִשָּׁמֶר לְך וּשְׁמר אֶת נַפְשְׁך מְאד פֶּן תִּשְׁכַּח".

וְהֵם בְּחִינַת חָכְמוֹת הַתּוֹרָה

שֶׁחָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת הֵם חֹמֶר וְסִכְלוּת, וּבְחִינַת בְּהֵמָה, כְּנֶגֶד חָכְמוֹת הַתּוֹרָה

ג. וְצָרִיך כָּל אָדָם לְהַכְנִיעַ הַחֹמֶר

הַיְנוּ בְּחִינוֹת מִיתָה, בְּחִינַת סִכְלוּת שֶׁל הַגּוּף שֶׁל הָאַרְבַּע יְסוֹדוֹת

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזוהַר "וַיִּקַח ה' אֱלהִים אֶת הָאָדָם"

'מֵאָן נְטַל לֵהּ, מֵאַרְבַּע יְסוֹדִין דִּילֵהּ, דְּאַפְרִישׁ לֵהּ מִתַּאֲוָה דִּילְהוֹן'

וְזֶה נַעֲשֶׂה עַל יְדֵי הַתַּעֲנִית

שֶׁעַל יְדֵי הַתַּעֲנִית מַחֲלִישִׁין הָאַרְבַּע יְסוֹדוֹת וְנִתְבַּטֵּל הַחֹמֶר

בְּחִינַת הַחֹמֶר, סִכְלוּת חֹשֶׁך, שִׁכְחָה, בְּהֵמָה

וְנִתְגַּבֵּר וְנִתְעַלֶּה בְּחִינַת הַשֵּׂכֶל, וְהַצּוּרָה, הָאוֹר וְהַזִּכָּרוֹן, אָדָם

וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַזַ"ל 'אַגְרָא דְּתַעֲנִיתָא צִדְקָתָא'

כִּי צְדָקָה רֶמֶז לְאוֹר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי שֶׁמֶשׁ צְדָקָה" .

"שִׁמְעוּ אֵלַי אַבִּירֵי לֵב הָרְחוֹקִים מִצְּדָקָה" 'דְּאִנּוּן רְחִיקִין מֵאוֹרַיְתָא'

"זאת הַתּוֹרָה אָדָם" אָדָם

מֵ"ם סְתוּמָה הוּא בְּחִינַת תַּעֲנִית

שֶׁהוּא בְּחִינַת עוֹלָם הַבָּא, דְּלֵית בֵּהּ אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה

דָלֶת, הוּא רֶמֶז לְאַרְבַּע יְסוֹדִין שֶׁנִּשְׁפָּלִים עַל יְדֵי הַתַּעֲנִית

אָלֶף, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וַאֲאַלֶּפְך חָכְמָה"

וְזֶה שֶׁכָּתוּב בַּזוהַר "נַעֲשֶׂה אָדָם"

עַל יְדֵי הַתַּעֲנִית נִתְהַוֶּה בְּחִינַת אָדָם

כְּתִיב הָכָא נַעֲשֶׂה וּכְתִיב הָתָם "וְשֵׁם הָאִישׁ אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמּוֹ"

מָה הָתָם צְדָקָה, אַף כָּאן צְדָקָה

[פֵּרוּשׁ: כִּי בַּזוהַר מְפרָשׁ שָׁם שֶׁעַל יְדֵי צְדָקָה הוּא בִּדְיוּקְנָא דְּאָדָם

וְלָמַד שָׁם מִמִּקְרָא זֶה, "נַעֲשֶׂה אָדָם"

כְּתִיב הָכָא עֲשִׂיָּה, וּכְתִיב הָתָם "וְשֵׁם הָאִישׁ אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמּוֹ" וְכוּ', לְעִנְיַן צְדָקָה וְכוּ'

וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, מֵבִיא רְאָיָה מִזֶּה לְעִנְיַן תַּעֲנִית

כִּי צְדָקָה וְתַעֲנִית הֵם בְּחִינָה אַחַת, כִּי 'אַגְרָא דְּתַעֲנִיתָא צִדְקָתָא' כַּנַּ"ל

וְעַל כֵּן מְבאָר מִזֶּה שֶׁעַל יְדֵי הַתַּעֲנִית שֶׁהוּא בְּחִינַת צְדָקָה

נַעֲשִׂין בְּגֶדֶר אָדָם

שֶׁהוּא הַדַּעַת הָאֲמִתִּי שֶׁל הַתּוֹרָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת אוֹר וָנֶפֶשׁ וְכוּ'

כִּי הַכְנָעַת הַחֹמֶר וְהַגּוּף בְּחִינַת בְּהֵמָה וְכוּ'

לְגַבֵּי הַנֶּפֶשׁ שֶׁהוּא בְּחִינַת אָדָם

הוּא עַל יְדֵי הַתַּעֲנִית, שֶׁהוּא בְּחִינַת צְדָקָה כַּנַּ"ל]

ד. אֲבָל יֵשׁ שְׁנֵי בְּחִינוֹת צְדָקָה

כִּי יֵשׁ צְדָקָה בְּחוּץ לָאָרֶץ, וְיֵשׁ צְדָקָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

וְצִדְקַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הִיא גְּדוֹלָה וּלְמַעְלָה מִצִּדְקַת חוּץ לָאָרֶץ

וְכֵן יֵשׁ שְׁנֵי בְּחִינוֹת תּוֹרָה

כִּי אֵין דּוֹמָה הַתּוֹרָה הַיּוֹצֵאת מֵהֶבֶל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חֵטְא

לְהַתּוֹרָה הַיּוֹצֵאת מֵהֶבֶל שֵׁאֵין בּוֹ חֵטְא

כִּי אֵין הַדִּין נִמְתָּק, 'וְאֵין הָעוֹלָם מִתְקַיֵּם, אֶלָּא עַל הֶבֶל פֶּה שֶׁל תִּינוֹקוֹת'

"הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ" אִלֵּין אֲבוֹת הָעוֹלָם

"עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ" כַּד אָתָא עִדַּן לְקַצָּצָא חַיָּבַיָּא מִן עָלְמָא

"וְקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע" דָּא קָלָא דְּיַנּוּקָא דְּרַבְיָא דְּלָעֵי בְּאוֹרַיְתָא

"תּוֹרֵי זָהָב", וּכְתִיב: "וְעָשִׂיתָ שְׁנַיִם כְּרֻבִים זָהָב"

עַל יְדֵי קָלָא דְּיַנּוּקָא דְּרַבְיָא, נִתְגַּלּוּ הָאָבוֹת בָּעוֹלָם לְהָגֵן

נִמְצָא כְּשֶׁאַתָּה רוֹצֶה שֶׁיִּתְגַּלּוּ עַל יָדְך הָאָבוֹת בָּעוֹלָם

כְּדֵי לִדְחוֹת הַדִּין, וְהַחֹשֶׁך, שִׁכְחָה, וְסִכְלוּת, מִן הָעוֹלָם

צָרִיך שֶׁיִּהְיֶה לְך הֶבֶל שֶׁאֵין בּוֹ חֵטְא

וְעַל יְדֵי צְדָקָה דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל תִּכְלל עַצְמְך בַּאֲוִירָא דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

שֶׁהוּא בְּחִינוֹת הֶבֶל הַקָּדוֹשׁ שֶׁאֵין בּוֹ חֵטְא

וְזֶה פֵּרוּשׁ: "וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקב" וְכוּ'

פֵּרוּשׁ: אֵימָתַי יִתְגַּלּוּן הָאָבוֹת בָּעוֹלָם

כַּד "הָאָרֶץ אֶזְכּר" עַל יְדֵי אֲוִירָא דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

וְעַל יְדֵי הֶבֶל שֶׁאֵין בּוֹ חֵטְא, שֶׁהִיא בְּחִינַת הֶבֶל פִּיהֶם שֶׁל תִּינוֹקוֹת

כִּי כֵן נִתְבָּרְכוּ תִּינוֹקוֹת

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "הוּא יְבָרֵך אֶת הַנְּעָרִים וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבוֹתַי"

שֶׁעַל יְדֵי הַתִּינוֹקוֹת נִתְגַּלּוּ הָאָבוֹת לְהָגֵן

עַל יְדֵי צְדָקָה דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, יֻכְלְלוּ בַּאֲוִירָא דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אֲוִיר הַקָּדוֹשׁ

שֶׁהוּא בְּחִינַת הֶבֶל שֶׁאֵין בּוֹ חֵטְא

וְזֶה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'הַיּוֹשֵׁב בְּתַעֲנִית נִקְרָא חָסִיד' שֶׁנֶּאֱמַר: "גּוֹמֵל נַפְשׁוֹ אִישׁ חֶסֶד"

כִּי הַתַּעֲנִית הוּא גְּמִילוּת חֲסָדִים לְנַפְשׁוֹ

הַיְנוּ לַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "תּוֹרַת ה' תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ"

בגְּלַל כֵּן נִקְרָא אִישׁ חָסִיד

כִּי מְבַטֵּל הַדִּין וְהַחֹשֶׁך, וּמַמְשִׁיך חֲסָדִים בָּעוֹלָם

ה. וְזֶה פֵּרוּשׁ שְׁלֹשָׁה הַזְהָרוֹת שֶׁהִזְהִיר רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא מִנְּצִיבִין

'הִזָּהֲרוּ בְּזָקֵן שֶׁשָּׁכַח תַּלְמוּדוֹ מֵחֲמַת אָנְסוֹ'

'וְהִזָּהֲרוּ בִּוְרִידִין כְּרַבִּי יְהוּדָה'

'וְהִזָּהֲרוּ בִּבְנֵי עַמֵּי הָאָרֶץ שֶׁמֵּהֶם תֵּצֵא תּוֹרָה'

כִּי אֵלּוּ הַשְּׁלֹשָׁה בְּחִינוֹת, הֵם כֻּלָּם רוֹמְזִים לְהִתְעַלּוּת הַנֶּפֶשׁ, וְהַשֵּׂכֶל וְהַתּוֹרָה, וְהַזִּכָּרוֹן.

'זָקֵן זֶה שֶׁשָּׁכַח תַּלְמוּדוֹ מֵחֲמַת אָנְסוֹ', הוּא בְּחִינַת מִיתָה, וְסִכְלוּת, מֵחֲמַת שִׁכְחָה

'וְהִזְהִיר רַבִּי יְהוּדָה לְכַבְּדוֹ'

שֶׁעַל יְדֵי הַכָּבוֹד יִתְבַּטֵּל מִמֶּנּוּ הַשִּׁכְחָה

וְיִתְגַּלֶּה הַנֶּפֶשׁ, הַיְנוּ זִכְרוֹן הַתּוֹרָה

כִּי שׁרֶשׁ הַתּוֹרָה הִיא כְּבוֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַך, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "לִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו" וְכוּ'

וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'אֵין כָּבוֹד אֶלָּא תּוֹרָה'

ו. וְזֶהוּ: 'הִזָּהֲרוּ בִּוְרִידִין כְּרַבִּי יְהוּדָה'

כִּי הַדָּם הוּא הַנֶּפֶשׁ שֶׁבָּא בְּגִלְגּוּל

וְצָרִיך הַשּׁוֹחֵט לְכַוֵּן לְהַעֲלוֹת הַנֶּפֶשׁ שֶׁבַּדָּם

גַּם עִקַּר חֶסְרוֹן הַפַּרְנָסָה שֶׁנִּתְמַעֵט בַּדּוֹרוֹת הַלָּלוּ

אֵין זֶה אֶלָּא עַל יְדֵי הַשּׁוֹחֲטִים שֶׁאֵינָם מְהֻגָּנִים

'אִם אֵין תּוֹרָה אֵין קֶמַח', 'תּוֹרָה' הִיא בְּחִינַת נֶפֶשׁ כַּנַּ"ל

עַל יְדֵי זֶה אֵין קֶמַח, הַפַּרְנָסָה נִתְמַעֵט

וּבִשְׁבִיל זֶה הַחֲלִיף נִקְרָא מַאֲכֶלֶת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וַיִּקַּח אֶת הַמַּאֲכֶלֶת"

כִּי יֵשׁ שׁוֹחֵט הָגוּן מַאֲכִיל וּמְפַרְנֵס לְיִשְׂרָאֵל

כִּי הַשּׁוֹחֵט הָגוּן הוּא מַלְבִּישׁ אֶת הַנֶּפֶשׁ שֶׁבַּחַי בִּמְדַבֵּר

הַיְנוּ בְּדִבּוּר הַבְּרָכָה שֶׁהוּא מְבָרֵך

וְהַדִּבּוּר הוּא בְּחִינַת שְׁכִינָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: מַלְכוּת פֶּה

"חֶרֶב לַה' מָלְאָה דָם", כִּי הַשְּׁכִינָה נִקְרֵאת חֶרֶב לַה'

וְהִיא בְּחִינַת דִּבּוּר, שֶׁהוּא בְּחִינַת חֶרֶב פִּיפִיּוֹת, לְשׁוֹן פֶּה

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "רוֹמְמוֹת אֵל בִּגְרוֹנָם וְחֶרֶב פִּיפִיּוֹת" וְכוּ'

וּכְשֶׁהַנֶּפֶשׁ בָּאָה בְּתוֹך חֶרֶב לַה', בְּתוֹך הַדִּבּוּר, בִּבְחִינַת מַיִּין נוּקְבִין

אֲזַי הַשְּׁכִינָה מִזְדַּוֶּגֶת עַל יְדֵי הַמַּיִּין נוּקְבִין שֶׁיֵּשׁ לָהּ, בִּבְחִינַת: "חֲזִי בַּמֶּה בְּרָא קָאָתֵינָא"

וְזֶה "חֶרֶב לַה' מָלְאָה דָם", מִנְּפָשׁוֹת הָעוֹלוֹת בָּהּ בִּבְחִינַת מַיִּין נוּקְבִין

וְעַל יְדֵי הַזִּוּוּג, הִיא מְקַבֶּלֶת פַּרְנָסָה לְיִשְׂרָאֵל

וְזֶה פֵּרוּשׁ "בְּנַפְשֵׁנוּ נָבִיא לַחְמֵנוּ מִפְּנֵי חֶרֶב הַמִּדְבָּר"

הַיְנוּ כְּשֶׁהַשּׁוֹחֵט אֵינוֹ הָגוּן וְאֵינוֹ מַעֲלֶה אֶת הַנֶּפֶשׁ, בִּבְחִינַת מַיִּין נוּקְבִין

וּכְשֶׁעוֹמֵד עִם הַחֲלִיף לִשְׁחֹט אֶת הַחַי, הוּא עוֹמֵד כְּרוֹצֵחַ נְפָשׁוֹת

וְהַחֲלִיף שֶׁלּוֹ הוּא חֶרֶב הַמִּדְבָּר, וְאֵינוֹ חֶרֶב לַה', שֶׁהוּא חֶרֶב הַמְדַבֵּר

וְיֵשׁ צַעַר לְהַנֶּפֶשׁ הַחַי שֶׁצּוֹעֶקֶת בְּקוֹל מַר

"נַפְשִׁי יָצְאָה" כְּשֶׁיָּצָאת בִּשְׁבִיל לְהַכְנִיס

בְדַבְּרוֹ שֶׁל הַבְּרָכָה, בִּבְחִינַת מַיִּין נוּקְבִין

בִּקַּשְׁתִּיו וְלא מְצָאתִיו, קְרָאתִיו וְלא עָנָנִי

כִּי אֵינוֹ שָׁם בִּשְׁעַת הַבְּרָכָה, וְחוֹשֵׁב מַחֲשֶׁבֶת פִּגּוּל

מְצָאֻנִי הַשּׁוֹמְרִים הַסּבְבִים בָּעִיר, הִכּוּנִי פְצָעוּנִי, נָשְׂאוּ אֶת רְדִידִי מֵעָלַי

הַיְנוּ שֶׁמַּעֲלָה שֶׁהָיָה לְהַנֶּפֶשׁ בִּבְחִינַת חַי, גַּם זֶה לָקַח מִמֶּנָּה

כִּי עַכְשָׁו אֵין לָהּ מָנוֹחַ לְכַף רַגְלָהּ

אוֹי לוֹ לְהַשּׁוֹחֵט הַזֶּה ! אוֹי לְהַנֶּפֶשׁ, שֶׁהָרַג אֶת הַנֶּפֶשׁ

וּמָסַר אוֹתָהּ בְּכַף אוֹיְבֶיהָ

וְאֵין לְהַשְּׁכִינָה מַיִּין נוּקְבִין, לְהַמְשִׁיך טֶרֶף לְבֵיתָהּ

וְעַל יְדֵי זֶה "בְּנַפְשֵׁנוּ נָבִיא לַחְמֵנוּ" בִּיגִיעָה וְטִרְחָא גְּדוֹלָה

וְזֶה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'קָשִׁין מְזוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם כִּקְרִיעַת יַם סוּף'

כִּי יַם סוּף נִקְרַע לִשְׁנֵים עָשָׂר קְרָעִים

כְּנֶגֶד שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה בְּדִיקוֹת הַסַּכִּין

שֶׁעַל יְדֵיהֶם קָשִׁים מְזוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם וְכוּ'

וְזֶה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'שֻׁלְחָן דּוֹמֶה לְמִזְבֵּחַ'

כִּי שִׁעוּר פְּגִימוֹת הַחֲלִיף, כְּשִׁעוּר פְּגִימוֹת הַמִּזְבֵּחַ .

גַּם עַל הַשְּׁחִיטָה גִּימַטְרִיָּא תל"ז

וּבְזֵעַת אַפֶּיך תּאכַל לֶחֶם רָאשֵׁי תֵּבוֹת גִּימַטְרִיָּא תל"ז [עִם הָאַרְבַּע תֵּבוֹת]

לִרְמז חֶסְרוֹן הַפַּרְנָסָה עַל יְדֵי שׁוֹחֲטִים שֶׁאֵינָם מְהֻגָּנִים

וְזֶה פֵּרוּשׁ: "טֶרֶף נָתַן לִירֵאָיו"

כִּי טֶרֶף יֵשׁ לוֹ שְׁנֵי מַשְׁמָעוֹת, לְשׁוֹן טְרֵפָה,: וּלְשׁוֹן מָזוֹן

לִרְמז, כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל שׁוֹמְרִים אֶת עַצְמָם מִטְּרֵפָה עַל יְדֵי זֶה יֵשׁ לָהֶם פַּרְנָסָה

וְזֶה פֵּרוּשׁ . 'מַנְצַפַּך צוֹפִים אָמְרוּ'

מַנְצְפַך הוּא בְּחִינַת וְרִידִין, בְּחִינַת רי"ו דִּין

וְצוֹפִים, אֵלּוּ נְבִיאִים

שֶׁיְּנִיקָתָם מִבְּחִינַת כְּרֻבִים, בְּחִינַת תִּינוֹקוֹת, בְּחִינַת הֶבֶל שֶׁאֵין בּוֹ חֵטְא

בְּחִינַת אֲוִירָא דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁשָּׁם מְקַבְּלִין רוּחַ הַקּדֶשׁ

כַּמּוּבָא בַּזוהַר "וַיָּקָם יוֹנָה לִבְרחַ תַּרְשִׁישָׁה"

וְאֵלּוּ הַצּוֹפִים, הַיְנוּ אֵלּוּ שֶׁהֵם בִּבְחִינַת הֶבֶל שֶׁאֵין בּוֹ חֵטְא

הֵם נְהִירִין בִּ"וְרִידִין, רִי"ו דִּי"ו, בְּמַנְצַפַּ"ך

וּמַעֲלִין אֶת הַנֶּפֶשׁ בִּבְחִינַת מַיִּין נוּקְבִין

וּמַמְשִׁיכִים שֶׁפַע

וְהַשֶּׁפַע מְכֻנֶּה בְּשֵׁם א'מֶ'ר

כִּי מִתְּחִלָּה הִיא אוֹר, וְאַחַר כָּך נַעֲשֶׂה מַיִם, וְאַחַר כָּך רָקִיעַ

וּכְשֶׁמַּמְתִּיקִים אֶת הַמַּנְצַפַּך, וְעוֹשִׂים מִמַּנְצַפַּך, אֲדנָי

כִּי מֵריו נַעֲשֶׂה צוּרַת אלף, וְנַעֲשֶׂה אֲדנָי

וַאֲדנָי הוּא דִּבּוּר, הוּא הַשְּׁכִינָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "אַדנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח"

וּמֵהֶבֶל הַזֶּה, הַיְנוּ אֲדנָי

יוֹצֵא הַשֶּׁפַע, וְנִתְחַלֵּק לְכָל אֶחָד לְפִי בְּחִינָתוֹ

אֲדנָי יִתֵּן א'מֶ'ר, הַמְבַשְּׂרוֹת צָבָא רָב לְכָל אֶחָד לְפִי בְּחִינָתוֹ

וְזֶה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: "אכְלֵי עַמִּי אָכְלוּ לֶחֶם אֲדנָי לא קָרָאוּ"

'רַב אָמַר אֵלּוּ הַדַּיָּנִים וּשְׁמוּאֵל אָמַר אֵלּוּ מְלַמְּדֵי תִּינוֹקוֹת מַר אָמַר חֲדָא, וּמַר אָמַר חֲדָא וְלָא פְּלִיגֵי'

'רַב אָמַר אֵלּוּ הַדַּיָּנִין', הַיְנוּ רי"ו דִּין שֶׁאֵינָם מַעֲלִין אֶת הַנֶּפֶשׁ בִּבְחִינַת מַיִּין נוּקְבִין

שֶׁאֵין עוֹשִׂין מֵרי"ו דִּין

אֲדנָי רֶמֶז לַשּׁוֹחֲטִים שֶׁאֵינָם מְהֻגָּנִים

שֶׁמְּקַלְקְלִים הַדִּינִים הַיְנוּ רי"ו דִּין

מַנְצַפַּך הַדָּמִים שֶׁהֵם הַנְּפָשׁוֹת, הֵם חָמֵשׁ אוֹתִיּוֹת

כְּנֶגֶד חֲמִשָּׁה דָּמִים כַּיָּדוּעַ

רֶמֶז לְחָמֵשׁ בְּחִינוֹת שֶׁיֵּשׁ לַנֶּפֶשׁ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל: הַנֵּי חֲמִשָּׁה בָּרְכִי נַפְשִׁי כְּנֶגֶד מִי וְכוּ'

'וּשְׁמוּאֵל אָמַר אֵלּוּ מְלַמְּדֵי תִּינוֹקוֹת שֶׁמְּקַלְקְלִין אֶת הַהֶבֶל שֶׁאֵין בּוֹ חֵטְא'

כְּשֶׁדִּבּוּרוֹ וְהֶבְלוֹ שֶׁל הַשּׁוֹחֵט אֵינוֹ בִּבְחִינַת הֶבֶל שֶׁאֵין בּוֹ חֵטְא

בְּחִינַת אֲוִירָא דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

עַל יְדֵי זֶה, "אכְלֵי עַמִּי", הַפַּרְנָסָה נִתְמַעֵט

כִּי כְּשֶׁיֵּשׁ לְהַשּׁוֹחֵט בְּחִינַת הֶבֶל שֶׁאֵין בּוֹ חֵטְא

בְּחִינַת חֶרֶב לַה', בְּחִינַת צְדָקָה דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, בְּחִינַת נֶפֶשׁ, בְּחִינַת תּוֹרָה כַּנַּ"ל

גַּם הַנֶּפֶשׁ שֶׁעוֹלָה מֵהַחַי לְהַמְדַבֵּר שֶׁלּוֹ

גַּם כֵּן נִתְעַלָּה בִּבְחִינוֹת מַעֲלוֹת אֵלּוּ הַנִּזְכָּר

ז. וְזֶהוּ פֵּרוּשׁ: 'הִזָּהֲרוּ בִּבְנֵי עַם הָאָרֶץ'

כִּי זֶה יָדוּעַ, שֶׁהַנְּפָשׁוֹת הַנִּכְבָּדוֹת [הַנֶּעֱשָׁקוֹת] בְּתוֹך הַטִּקְלָא, הָאָמוּר בַּזוהַר, בִּקְלִיפּוֹת נגַהּ

וּקְלִיפּוֹת נגַהּ רוֹצָה שֶׁיִּשְׁתַּקֵּעַ שָׁם הַנֶּפֶשׁ

אֲזַי הִיא נוֹתֶנֶת אוֹתָן בְּתוֹך טִפַּת זִוּוּגוֹ שֶׁל עַם הָאָרֶץ

כְּדֵי שֶׁיִּתְטַנֵּף הַנֶּפֶשׁ הַהִיא בְּיוֹתֵר

נִמְצָא שֶׁבְּנֵי עַמֵּי הָאָרֶץ הֵם נְפָשׁוֹת יְקָרוֹת

אֶלָּא שֶׁהֵם כַּצִּפֳּרִים הָאֲחוּזוֹת בַּפַּח

מֵאַיִן אָנוּ יוֹדְעִים הֲדַר תִּפְאַרְתָּם

אֶלָּא עַל יְדֵי תּוֹרָתָם

כְּשֶׁאָנוּ רוֹאִים שֶׁהֵם תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, בְּיָדוּעַ שֶׁיֵּשׁ לָהֶם נֶפֶשׁ יְקָרָה

וְכָל הַתּוֹרָה שֶׁהֵם מְגַלִּים, הוּא הַכּל גִּלּוּי לְהַשּׁוֹחֵט

כִּי הַנֶּפֶשׁ הִיא [בְּחִינַת תּוֹרָה] כַּנַּ"ל

וְהַתּוֹרָה שֶׁהֵם מְגַלִּים בְּנֵי עַמֵּי הָאָרֶץ, הֵם בְּחִינַת נִיצוֹצוֹת

וְעוֹלָה לְהַשְּׁכִינָה בִּבְחִינַת מַיִּין נוּקְבִין, בִּבְחִינַת: 'חֲזִי בְּמַאי בְּרָא קָאָתֵינָא'

וּבִשְׁבִיל זֶה צָרִיך לְכַבְּדָם

כִּי עַל יְדֵי הַכָּבוֹד יִתְגַּלֶּה בְּיוֹתֵר הַתּוֹרָה מֵהִתְעַלְּמוּתָהּ

הַיְנוּ הַנֶּפֶשׁ

כִּי שׁרֶשׁ הַכּל הוּא הַכָּבוֹד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "לִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו" וְכוּ'

וְהַנֶּפֶשׁ מִשְׁתּוֹקֶקֶת לְהִכָּלֵל בּוֹ בְּשָׁרְשׁוֹ

וְזֶה. 'הִזָּהֲרוּ בִּבְנֵי עַמֵּי הָאָרֶץ לְכַבְּדָם'

כְּדֵי שֶׁיִּשְׁתּוֹקֵק הַתּוֹרָה, שֶׁהִיא הַנֶּפֶשׁ, לְהִכָּלֵל בְּשָׁרְשׁוֹ, שֶׁהוּא הַכָּבוֹד

וְעַל יְדֵי זֶה, 'מֵהֶם תֵּצֵא תּוֹרָה'

וְזֶה פֵּרוּשׁ: דִּרְשׁוּ ה'

עַל יְדֵי אֵיזֶה חָכְמָה תּוּכַל לִדְרשׁ אוֹתוֹ

הָדַר מְפָרֵשׁ, וְעֻזּוֹ

הַיְנוּ עַל יְדֵי הַתּוֹרָה

וְלא עַל יְדֵי חָכְמוֹת אֲחֵרִים שֶׁהֵם סִכְלוּת וָחֹשֶׁך, כְּנֶגֶד חָכְמוֹת הַתּוֹרָה

וְעַל יְדֵי מָה תִּזְכֶּה לְחָכְמוֹת הַתּוֹרָה

בַּקְּשׁוּ פָנָיו תָּמִיד, עַל יְדֵי צְדָקָה שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל .

'אֵין בַּקָּשַׁת פָּנִים אֶלָּא צְדָקָה' כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "צֶדֶק לְפָנָיו יְהַלֵּך"

וְאֵין תָּמִיד אֶלָּא אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלקֶיך בָּהּ"
שבחי הר"ן - אות כז
...- אות כז ועל כן אפילו המופתים הנוראים שראינו מרבנו, זכרונו לברכה אין אנו עוסקים בזה לספרם כי אין זה שבח אצלו כלל לפי עצם הפלגת מעלתו רק ספרנו מה שנוגע לעבודתו יתברך למען יתעורר המשכיל החפץ באמת כי אין שום תרוץ בעולם וכל אדם יכול לזכות למעלות גבהות אם ילך ויתנהג בדרכי רבנו, זכרונו לברכה, שמבארים כאן בספר זה והעקר להיות רגיל מאד בתפילות ובקשות הרבה מאד ובפרט לדבר בינו לבין קונו בלשון שמדברים בו להרבות בשיחה לפניו יתברך לרצותו ולפיסו יתברך ולהתחנן לפניו שיקרבו לעבודתו באמת ודי בהערה זו לכל החפץ באמ...
שיחות הר"ן - אות רכא - להתרחק מחקירות ולהתחזק באמונה
...מחקירות ולהתחזק באמונה היה מתלוצץ מאד מהלוחות שלנו או שלהם להבדיל שכותבים המארעות והשנויים כגון קר וחם וכו' ועל פי הרב אינם מכונים דבריהם כלל ענה ואמר אם כן שיודעין, יאמרו נא השנויים שיש בעולם בכל יום ויום בעצמו כי כמעט בכל יום ויום משתנים בעולם שנויים הרבה מאד ביום אחד כי יש קר וחם וגשם ושלג ורוח ואויר צח וכיוצא בזה שנויים רבים אין מספר שנעשין ביום אחד על פי הרב ומי יוכל לכון ולידע זאת ? "מה רבו מעשי ה' מאד עמקו מחשבותיו איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת" על פי חכמות חיצוניות שלהם כל השנויים...
שיחות הר"ן - אות קכב
...- אות קכב שמעתי בשמו שאמר שאם לא היה ממתין בבטחון לישועת ה' כבר היה איש נוסע ומטלטל כמו כל הנוסעים ומטלטלים עצמם בשביל הפרנסה כנהוג עכשו והכונה כי אמר זאת לענין הנהגת הבית בפרנסה ומלבושים ושאר צרכי הבית שעל פי רב חסר לאדם הרבה כגון, לזה חסר מלבוש פשוט ויש שחסר להם מלבושים חשובים או דירה וכו' שצריכין להמתין לישועת ה' ולבלי לדחק את השעה למלאות החסרון תכף ומיד רק צריכין להמתין עד ירחם ה' ואמר על עצמו ענין הנ"ל שאם לא היה ממתין, כגון כשהיה חסר לו איזה דבר, אם היה דוחק את השעה שיהיה דוקא תכף היה צריך...
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות לה
...סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות לה ובענין תכלית הידיעה אשר לא נדע ספר גם כן קצת עמנו איזה פעמים איך בכל ידיעה יש זה התכלית ועל כן אף על פי שזוכים לבוא לזה התכלית אשר לא נדע אף על פי כן עדין אין זה התכלית האחרון כי עדין אין זה תכלית הידיעה כי אם בידיעה זו וצריכים אחר כך לטרח לזכות לתכלית גבוה יותר לזכות למדרגת התכלית אשר לא נדע בידיעה הגבוה יותר וכן לעולם נמצא שלעולם אין יודעין כלל ואף על פי כן לא התחיל עדין להשיג התכלית [וכבר מבאר מזה קצת בדברינו במקום אחר] וענין זה עמק ונסתר מאד מאד ועוד יש בענין...
חיי מוהר"ן - תסו - עבודת השם
...מוהר"ן - תסו - עבודת השם אות תסו ליל שבת חזון תקס"ט, שספרו לפניו מגדל הצרות וממיתות משנות שמתו בני אדם באוסטרהא רחמנא לצלן בשעת השרפה שהיתה שם בערב שבת קדש העבר. אמר, לא אחד שסובל צרות קשות על ידי הנגון. הינו הנגון שמסימין בסוף "ונתנה תקף" שקדם מנגנין בנגון הידוע מי ינוח ומי ינוע ומסימין בנגון מי ישפל ומי ירום ואחר כך מסימין בנגון לבד בלי תבות קדם שמתחילין ותשובה ותפילה וצדקה. כידוע להעולם. ואותו הנגון הנמשך אחר הסיום ומי ירום הוא מורה גם כן על איזה גזרות חס ושלום. כי בתחלה הוא מפרש בפרוש כמה גזרות...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רח - צוֹפֶה רָשָׁע לַצַּדִּיק וּמְבַקֵּשׁ
...לצדיק ומבקש [לשון רבנו, זכרונו לברכה] "צופה רשע לצדיק ומבקש" וכו' פרוש: מה שרשעים עושים יסורים לצדיקים ורודפים את הצדיקים זה סבה מאת השם יתברך כדי שיתבונן הצדיק ויפשפש במעשיו נמצא שהרשע הוא כמו צופה כשומר העיר שנקרא צופה כן הרשע הוא שומר את הצדיק מלפל בגשמיות פרוש אחר, מעט המחלקת שיש על צדיקים היא טובה להם כי המחלקת היא כמו מכסה להם שלא יתגלו ויתפרסמו ביותר מכדי הצרך וזה פרוש "צופה רשע לצדיק" צופה לשון מכסה כמו שכתוב "וצפית אותו זהב" אבל אלו הרשעים מרבים במחלקת, מרבים במכסה עד שאין כח בצדיקים לסבל...
שיחות הר"ן - אות רמו - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות רמו - שיחות מורנו הרב רבי נחמן הייתי מסתכל על אכילתו והיה מתכון שלא להכניס הדבר שאוכל לתוך הפה והחך רק היה מכניס בין שניו והיה לועסו שם בלי סיוע החך ומי שאוכל כך כמעט שאין מרגיש שום טעם באכילתו ואי אפשר לציר ענין זה בכתב אך המעין יבין זאת מעצמו ומי שרוצה לשבר תאוות אכילה בתכלית שלא יקבל שום תענוג מאכילתו על ידי עצה זאת בנקל יזכה לזה
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה פג - עַל יְדֵי תִּקּוּן הַבְּרִית שֶׁהוּא קֶשֶׁת, יָכוֹל לְהוֹצִיא הַחִצִּים
...הברית שהוא קשת, יכול להוציא החצים [לשון רבנו, זכרונו לברכה] על ידי תקון הברית שהוא קשת יכול להוציא החצים שהיא התפילה שהוא חי ברכן דצלותא שהם תלת ווין, בחינת חצים ומקומם בברית, בבחינת: "ובריתי נאמנת לו" . "ויהי ידיו אמונה": "אצמיח קרן לדוד", בבחינת: "קרנים מידו לו" 'ידו' זה בחינת תפילה ותפילות הם שלשה כי כלליות משיח באבות הינו משיח שהוא הדבור, שבו מתפלל, בחינת משיח אלמים הוא מאש מים, רוח ואז נעשה בן חורין הינו שבא לקדשת שבת, שאסור במלאכה כי שבת זו 'שין בת' 'שין' תלת גונין: אש, רוח, מים בת היה לו...
שיחות הר"ן - אות לח
...בארץ" כי עכשו נתפשט האפיקורסות שהתרה הרצועה לדבר סרה על כל הצדיקים ועל כל יראי ה' והוא כמו מי שפושט לשונו נגד כל העולם שאינו משגיח על כל העולם ובאמת זה האפיקורסות הוא נגד השם יתברך בעצמו אך שהם בושים לדבר בפיהם על השם יתברך על כן הם מהפכין אפיקורסות שלהם לדבר על העולם וזהו "שתו בשמים פיהם" שבאמת מה שמדברים בפיהם הוא באמת למעלה בשמים כי עקר דבריהם נגד השם יתברך כביכול כנזכר לעיל אך "לשונם תהלך בארץ" שמחמת שבושים לדבר בפיהם נגדו יתברך על כן לשונם תהלך בארץ שפושטין לשונם נגד העולם כנ"ל אבל באמת "שת...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קע - ה' מָה רַבּוּ צָרָי רַבִּים וְכוּ'
...מוהר"ן ח"א - תורה קע - ה' מה רבו צרי רבים וכו' ה' מה רבו צרי רבים וכו' כי כל אחד לפי נשמתו ולפי עבודתו כך יש לו יסורים יש שיש לו יסורים מבניו ומאביו ומשכן ויש שהוא במדרגה גדולה ממנו ויש לו יסורים משכנים רחוקים ויש גדול ממנו ויש לו יסורים מכל העיר ויש גדול מאד ויש לו יסורים מכל העולם וכל אחד על ידי היסורים, נושא עליו האנשים שיש לו יסורים מהם כי כשיש לו יסורים מהם, הוא נושא אותם עליו אך איך אפשר לחמר לשא עליו כל כך אנשים אך על ידי היסורים נכנע גופו כי כל היסורים נקראים צרות על שם שהם מצרין ומעיקין...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1797 שניות - עכשיו 07_11_2025 השעה 18:53:54 - wesi2