ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קעו - צריך האדם למהר מאד לגרש מקרבו הרוח שטות צריך האדם למהר מאד לגרש מקרבו הרוח שטות מה שלבו מלא מרוח שטות הדבוק בו וזה על ידי שנתקשר להצדיק האמת והתקשרות הינו אהבת נפש מה שאוהב להצדיק מאד ועל ידי זה נכלל לבו בלב הצדיק ולפי שלבו מלא מרוח שטות והרוח הוא האויר וטבע האויר לבקש לו מקום פנוי לצאת שם, כמבאר אצל המחקרים וכשמוצא האויר מקום פנוי לצאת שם ... ובבהלה ועל כן כשנכלל לבו בלב הצדיק ולב הצדיק הוא חלל בבחינת: "ולבי חלל בקרבי" ועל כן האויר של הרוח שטות הדבוק בלבו שלבו מלא מזה האויר הוא בוקע ושובר לבו בבהלה ובורח לחוץ מחמת שמצא מקום פנוי בלב הצדיק ועל כן על ידי שמגרש במהירות הרוח שטות מקרבו על ידי זה יש לו לב נשבר כי נשבר לבו על ידי מהירות ובהלות הרוח שטות לצאת כנ"ל ועל כן לא מצא לפי שעה מקום לצאת ועל כן נשבר הלב

... ואמר, שבודאי ישנו בעולם אמר לו האדם השני הזה למשנה למלך. בהמשך המדבר נמצא שם אחי שממנה על כל הרוחות והם הרוחות רצות בכל כל העולם, אולי יודעים הם והלך כמה וכמה שנים לבקש ומצא אדם גדול גם כן כנ"ל ונשא ... אותו גם כן והוא הפציר אותו גם כן ואמר לו האדם השלישי הזה למשנה למלך שלמענו יקרא שיבואו כל הרוחות וישאל אותם וקרא אותם, ובאו כל הרוחות, ושאל את כולם ולא ידעו שום אחד מהם מהר ומבצר הנ"ל ואמר לו האדם השלישי למשנה למלך הלא אתה רואה ששטות ספרו לפניך והתחיל לבכות מאד ואמר. אני יודע שישנו בודאי בתוך כך ראה שבא עוד רוח אחד וכעס עליו הממנה הנ"ל: מדוע נתאחרת לבוא? הלא גזרתי, שיבואו כל הרוחות, ולמה לא באת איתם? השיב לו, שנתעכבתי מחמת שהייתי צריך לשאת בת מלכה אל הר של זהב ומבצר של מרגליות ושמח מאד המשנה למלך ושאל הממנה את הרוח: מה יקר שם? הינו איזה דברים שם הם ביקר ובחשיבות? ואמר לו, שכל הדברים הם שם ביקר גדול ואמר הממנה על הרוחות למשנה למלך מאחר שזה זמן גדול כל כך שאתה מחפש את בת המלך וכמה יגיעות שהיו לך ואולי יהיה ... מניעה מחמת ממון על כן אני נותן לך כלי שכאשר תושיט את ידך לתוכו תקבל משם מעות וגזר על הרוח הנ"ל, שיוליך אותו לשם ובא הרוח סערה ונשא אותו לשם והביא אותו אל שער והיו עומדים שם חיילים, שלא הניחו לכנס אל העיר והושיט ידו ...

... א. הנה יקר גנוחי ונה [שקורין קרעכץ] מאיש ישראלי כי הוא שלמות החסרונות כי על ידי בחינת הנשימה שהוא הרוח חיים נברא העולם כמו שכתוב: "וברוח פיו כל צבאם" וחדוש העולם יהיה גם כן בבחינת הרוח כמו שכתוב: "תשלח רוחך יבראון ותחדש פני אדמה" והוא גם כן חיות האדם כי חיות האדם הוא הנשימה כמו שכתוב: "ויפח באפיו נשמת חיים" וכתיב: "כל אשר נשמת רוח חיים באפיו" וכמו שאמרו חכמים: 'אם תחסר הנשימה תחסר החיים' נמצא, כי עקר חיות כל הדברים הוא בבחינת רוח וכשיש חסרון באיזה דבר עקר החסרון הוא בבחינת החיות של אותו הדבר שהוא בחינת הרוח חיים של אותו הדבר לאשר הרוח הוא המקים הדבר והאנחה הוא אריכת הנשימה והוא בבחינת "ארך אפים" דהינו מאריך רוחה ועל כן כשמתאנח על החסרון ומאריך רוחה הוא ממשיך רוח החיים להחסרון כי עקר החסרון הוא הסתלקות הרוח חיים כנ"ל ועל כן על ידי האנחה משלים החסרון ב. אך מאין מקבלין הרוח חיים ? דע, שעקר הרוח חיים מקבלין מהצדיק והרב שבדור כי עקר רוח החיים הוא בהתורה כמו שכתוב: "ורוח אלהים מרחפת על פני המים" הוא התורה והצדיקים דבקים בתורה ועל כן עקר הרוח חיים הוא אצלם וכשהוא מקשר להצדיק והרב שבדור כשהוא מתאנח ומאריך רוחה ממשיך רוח החיים מהצדיק שבדור שהוא דבוק בהתורה אשר שם הרוח וזהו שנקרא הצדיק: "איש אשר רוח בו" 'שיודע להלך נגד רוחו של כל אחד ואחד' כי הצדיק ממשיך ומשלים הרוח חיים של כל אחד ואחד כנ"ל וזה בחינת: 'רוח צפונית המנשבת בכנור של דוד' כי כנור של דוד היה של חמש נימין כנגד חמשה חמשי תורה ורוח צפון שהיתה מנשבת בו הוא בחינת "ורוח אלהים מרחפת על פני המים" הנ"ל כי רוח צפון הוא בחינת הרוח הצפון בלבו של אדם שהוא בחינת הרוח חיים כי צפון חסר והחסרון הוא בלב כמו שכתוב: "ויתן לך משאלת לבך" "ימלא ה' כל משאלותיך" ועקר הרוח חיים הוא בלב וכמו שכתוב בתקוני זוהר: 'כלהו שיפין מתנהגין בתר לבא כמלכא' וכו', כמא דאת אמר: "אל אשר יהיה שם הרוח ללכת" וכו' כי הרוח הוא בלב והחסרון הוא הסתלקות הרוח שמקומו בלב ועל כן נרגש החסרון בלב ועל כן כשנתמלא החסרון שהוא בבחינת הרוח כנ"ל נאמר: "ויתן לך משאלת לבך, ימלא ה'" וכו', הינו כנ"ל ועל כן ישראל שהם מקבלין הרוח חיים מהתורה נקראים על שם צפון כמו שכתוב: "על עמך יערימו סוד ויתיעצו על צפוניך" ג. אך רשעים הדוברים על צדיק עתק בגאוה ובוז מאין מקבלין הם הרוח להשלים החסרון ? אך דע שיש רב דקלפה והוא בחינת עשו כמו שכתוב בעשו: "יש לי רב" והוא בחינת "אלופי עשו" וכמו שתרגם אונקלוס: "רברבי עשו" בחינת הרב דקלפה ומהם מקבלין הרשעים הרוח והוא בחינת רוח הטומאה בחינת רוח סערה כמו שכתוב: "הן עשו אחי איש שעיר" ועל כן הרוח שלהם גדול ותקיף לפי שעה כמו רוח סערה שהוא גדול בשעתו ועל כן "כל צורריו יפיח בהם" "יפיח" דיקא שמתגבר עליהם על ידי בחינת רוח פיו ...

... בעצמו כי כמעט בכל יום ויום משתנים בעולם שנויים הרבה מאד ביום אחד כי יש קר וחם וגשם ושלג ורוח ואויר צח וכיוצא בזה שנויים רבים אין מספר שנעשין ביום אחד על פי הרב ומי יוכל לכון ולידע זאת ...

... תפילין הם סימן על הדבקות ב. ואי אפשר לבוא לבחינת תפילין אלא שיעלה את הדבור ויתקנהו כי הדבור שהוא רוח פיו של הקדוש ברוך הוא שהוא בחינת מלכות פה הוא בחינת ים, שכל הנחלים הולכים לתוכו כמו שכתוב: כל ... אל הים והוא בחינת אדני, כמו שכתוב "אדני שפתי תפתח" וכשפוגמין הדבור שהוא אדני אז על ידי הפגם נעשה מרוח פיו, רוח סערה כי כ"ז אותיות כל אחד כלול מעשרה גימטריא ר"ע ונעשה מבחינת הדבור, הינו מבחינת אדני אותיות ר"ע אותיות, סערה סה הוא אדני, ור"ע אותיות וזה בחינת "רוח סערה עושה דברו" שעושים ומתקנים את הדבור, ומעלים אותו מבחינת רוח סערה ורוח סערה הזה הוא מקטרג הגדול שממנו באים כל הקטרוגים והנסיונות והוא אחר הדברים שהוא יונק מהדבור, כשמוצא פתח לינק ... "שמר פתחי פיך" וכו' . "ויהי אחר הדברים והאלהים נסה את אברהם" וכל המלשינות והרעות שדוברים על אדם בא מרוח סערה, מאחר הדברים הזה כי הוא בחינת קץ כל בשר שעושה קץ וסוף לכל בשר ובני אדם שהם דנים ... בזוהר "אסרי לגפן עירה", 'גפן' דא כנסת ישראל: "ופקד גפן זאת" וכמו שכתוב: "וזאת אשר דבר" וכשהוא כופף את רוחו סערה דהינו שהוא נוטל ממנו כל הדבורים שנפלו לתוכו אז "יקם סערה לדממה" ג. וצריך להעלות את הדבור לשרשו ... "ראש דברך אמת" כי קדם תקונו, היה בבחינות "ותשלך אמת ארצה" ולא היה יכול לדבר שום דבר אמת מחמת שרוח סערה בלבל אותו כמו שכתוב: "יעלו שמים ירדו תהומות" וכשמתקנו, אזי אין לו בלבול . 'עקם הכתוב תשע אותיות, שלא להוציא דבר מגנה מפיו' זה רמז כשרוח סערה שולט אזי אין ביכלת לדבר בדרך ישר, כי הרוח מבלבל אותו וצריך לעקם את הדרך ד. ותקון הדבור הוא על ידי התורה שלומדין בצר לאדם, בעניות ובדחקות שהוא ... התשובה, עדין ידיעתו בקטנות על ידי זה בשתו אינו בפעל על פניו כי חטאתיו מטמטמין שכלו וידיעתו על ידי רוח שטות שבקרבו כמו שאמרו: 'אין אדם עובר עברה' וכו' [וזה בחינת שזעיר אנפין מתקנא במלכות ולוקח לעצמו הרשימו שלו] ... יראת ה'" וכו' וזה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה 'העובר עברה ומתביש בה מוחלין לו מיד' כי העברה מכניס באדם רוח שטות ועל ידי בושה מחזיר המחין, כמו שכתוב "אז תבין יראת ה'" כנ"ל וזה שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה: 'מי ... יום השבת" 'זכרהו מאחד בשבת' ולפי הקדשה שמקדש ימי החל כן נדחה זהמת הנחש, קץ כל בשר, שהוא בחינת רוח סערה ועל ידי זה עולה הדבור עשות חפצך, כשאתה עושה חפצך, הינו בימי החל ביום קדשי, ידמה כאלו עכשו ... זו תורה, שהוא מרומם כמו שכתוב: "בי מלכים ימלכו" גם אברהם נקרא הר, כמו שכתוב: "ההרה המלט" והרים על הרוח הינו רוח פיו של הקדוש ברוך הוא, הינו בחינת דבור שעל ידי התורת חסד, נתעלה הדבור כנ"ל כמו שכתוב: "שכבי עד הבקר" ורוח על סערה הינו שבחינת קץ כל בשר הוא בחינת אחר הדברים הוא יונק מהדבור, ונעשה רוח סערה כנ"ל. וסערה על זרועו של הקדוש ברוך הוא כי הבריות צריכין לקץ כל בשר, כמו שכתוב:"והנה טוב מאד" ...

... ותפילות הם שלשה כי כלליות משיח באבות הינו משיח שהוא הדבור, שבו מתפלל, בחינת משיח אלמים הוא מאש מים, רוח ואז נעשה בן חורין הינו שבא לקדשת שבת, שאסור במלאכה כי שבת זו 'שין בת' 'שין' תלת גונין: אש, רוח, מים בת היה לו ובכל שמה בחינת: "וה' ברך את אברהם בכל" וקדשת שבת זה בחינת תכלית הידיעה ותכלית ...

... ושלום על כן הוא מכרח למסר נפשו אפילו על דבר קל והעבודה זרה והכפירות הם בבחינת: "אף אין יש רוח בהם" שאין בהם שום רוח כלל והקטני אמנה הם בבחינת "מקצר רוח" שהוא כמו ממצע דהינו שאין להם אמונה שלמה שהיא בחינת מאריך רוחו, כמובא במקום אחר [בלקוטי א סימן קנה] ואף על פי כן אינם כופרים לגמרי, שאין להם שום רוח כלל רק הם כמו ממצע ורוחם קצרה בחינת מקצר רוח וזהו: "מקצר רוח ומעבדה קשה" שמחמת שהם בבחינת "קצר רוח", מחמת שהם קטני אמנה כנ"ל על ידי זה צריכין לעבודות קשות ולתעניתים כנ"ל כמו שבשעת השמד שהיא קלקול אמונה ...

... לא נודע זאת מיום בריאת העולם מסתמא הייתי רוצה לבטל זאת לגמרי אך אי אפשר זאת לא בגשמיות ולא ברוחניות בגשמיות אי אפשר כי היה צריך לבטל ולשנות הטבע של כלליות בני האדם בתמידות וזה דבר שאי אפשר כי ... כל אחד ואחד בהכרח לבטל ולשנות הטבע אצלו וגם צריך לבטל ולשנות הטבע תמיד וזה דבר שאי אפשר וגם ברוחניות אי אפשר וכו' אך העשרה קפיטל הם דבר נפלא ויקר ומועיל מאד גם יחד אותם לעדות ואמר שגם כי ...

... יורדים לטמיון: על עושקי שכר שכיר וכובשי שכר שכיר ועל שפורקין על מעל צואריהן ונותנין על חבריהן ועל גסות הרוח. כה. שנוי המקום ושנוי השם טובים לפרנסה. כו. אין הגשמים נעצרין אלא על ביטול תרומות ומעשרות ומספרי לשון הרע ...

... תתפס בענשם. ג. בשביל איבה מראין איזה קרבות לרשעים. ד. לפעמים כשעושין איזה טובה לרשע גמור, בזה עושין נחת רוח לקדוש ברוך הוא. ה. אסור לספר בשבחן, אבל מקום שיבוא משבחן שבח לצדיק מתר לספר קצת. ו. מי שמלמד ...