ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ח - רָאִיתִי מְנוֹרַת זָהָב... א. הנה יקר גנוחי ונה [שקורין קרעכץ] מאיש ישראלי כי הוא שלמות החסרונות כי על ידי בחינת הנשימה שהוא הרוח חיים נברא העולם כמו שכתוב: "וברוח פיו כל צבאם" וחדוש העולם יהיה גם כן בבחינת הרוח כמו שכתוב: "תשלח רוחך יבראון ותחדש פני אדמה" והוא גם כן חיות האדם כי חיות האדם הוא הנשימה כמו שכתוב: "ויפח באפיו נשמת חיים" וכתיב: "כל אשר נשמת רוח חיים באפיו" וכמו שאמרו חכמים: 'אם תחסר הנשימה תחסר החיים' נמצא, כי עקר חיות כל הדברים הוא בבחינת רוח וכשיש חסרון באיזה דבר עקר החסרון הוא בבחינת החיות של אותו הדבר שהוא בחינת הרוח חיים של אותו הדבר לאשר הרוח הוא המקים הדבר והאנחה הוא אריכת הנשימה והוא בבחינת "ארך אפים" דהינו מאריך רוחה ועל כן כשמתאנח על החסרון ומאריך רוחה הוא ממשיך רוח החיים להחסרון כי עקר החסרון הוא הסתלקות הרוח חיים כנ"ל ועל כן על ידי האנחה משלים החסרון ב. אך מאין מקבלין הרוח חיים ? דע, שעקר הרוח חיים מקבלין מהצדיק והרב שבדור כי עקר רוח החיים הוא בהתורה כמו שכתוב: "ורוח אלהים מרחפת על פני המים" הוא התורה והצדיקים דבקים בתורה ועל כן עקר הרוח חיים הוא אצלם וכשהוא מקשר להצדיק והרב שבדור כשהוא מתאנח ומאריך רוחה ממשיך רוח החיים מהצדיק שבדור שהוא דבוק בהתורה אשר שם הרוח וזהו שנקרא הצדיק: "איש אשר רוח בו" 'שיודע להלך נגד רוחו של כל אחד ואחד' כי הצדיק ממשיך ומשלים הרוח חיים של כל אחד ואחד כנ"ל וזה בחינת: 'רוח צפונית המנשבת בכנור של דוד' כי כנור של דוד היה של חמש נימין כנגד חמשה חמשי תורה ורוח צפון שהיתה מנשבת בו הוא בחינת "ורוח אלהים מרחפת על פני המים" הנ"ל כי רוח צפון הוא בחינת הרוח הצפון בלבו של אדם שהוא בחינת הרוח חיים כי צפון חסר והחסרון הוא בלב כמו שכתוב: "ויתן לך משאלת לבך" "ימלא ה' כל משאלותיך" ועקר הרוח חיים הוא בלב וכמו שכתוב בתקוני זוהר: 'כלהו שיפין מתנהגין בתר לבא כמלכא' וכו', כמא דאת אמר: "אל אשר יהיה שם הרוח ללכת" וכו' כי הרוח הוא בלב והחסרון הוא הסתלקות הרוח שמקומו בלב ועל כן נרגש החסרון בלב ועל כן כשנתמלא החסרון שהוא בבחינת הרוח כנ"ל נאמר: "ויתן לך משאלת לבך, ימלא ה'" וכו', הינו כנ"ל ועל כן ישראל שהם מקבלין הרוח חיים מהתורה נקראים על שם צפון כמו שכתוב: "על עמך יערימו סוד ויתיעצו על צפוניך" ג. אך רשעים הדוברים על צדיק עתק בגאוה ובוז מאין מקבלין הם הרוח להשלים החסרון ? אך דע שיש רב דקלפה והוא בחינת עשו כמו שכתוב בעשו: "יש לי רב" והוא בחינת "אלופי עשו" וכמו שתרגם אונקלוס: "רברבי עשו" בחינת הרב דקלפה ומהם מקבלין הרשעים הרוח והוא בחינת רוח הטומאה בחינת רוח סערה כמו שכתוב: "הן עשו אחי איש שעיר" ועל כן הרוח שלהם גדול ותקיף לפי שעה כמו רוח סערה שהוא גדול בשעתו ועל כן "כל צורריו יפיח בהם" "יפיח" דיקא שמתגבר עליהם על ידי בחינת רוח פיו ...