... וזה בחינת: "ועם קדושים נאמן" ומשה שהוא אחד משבעה רועים נקרא על שם זה 'רעיא מהימנא' ד. ואי אפשר לבוא לאלו הרועים שהם כלליות של הקדשה אלא על ידי
עזות כמאמר רבותינו, זכרונם לברכה: 'הוי עז כנמר' כמו שכתוב: "נהלת בעזך אל נוה קדשך" הינו, על ידי
עזות נכנסין לתוך הקדשה כי יש רועים של הסטרא אחרא והם גם כן מפרסמי הדור וכופין אנשים לתחות שעבודיהו ועקר מלכותם הוא על ידי
עזות כי
'עזות מלכותא בלא תגא' והם ככלבים
בעזותם בבחינת: "והכלבים עזי נפש המה רעים" והן 'פני הדור כפני הכלב' ועל כן כדי להנצל מהם מתחת ממשלתם אי אפשר רק על ידי
עזות לעמד נגד
עזותם ואז: "נהלת בעזך אל נוה קדשך" שנכנס לתוך הקדשה וכל הקולות הן של צעקה הן של אנחה הן קול שופר הן קול זמרה כלם הם בחינת
עזות בבחינת: "הן יתן בקולו קול עז" ה. וצריך כל אדם לרחם מאד על בשר הגוף להראות לו מכל הארה ומכל השגה שהנשמה משגת שהגוף גם כן ידע מזאת ההשגה בבחינת: "ומבשרך לא תתעלם" 'מבשרך' ... 'מבשרי' דיקא הינו על ידי בשר הגוף 'יחזה אלוה', הינו השגות אלקות הינו, שהאדם בגופו יראה ויחזה השגות עליונות שהנשמה משגת תמיד כנ"ל אבל כשיש להגוף
עזות מבחינת "והכלבים עזי נפש" אין הנשמה יכולה לסמך עצמה ולהתקרב אל הגוף להודיע לו מההשגות שלה כי תוכל ללכד בתקף
ועזות הגוף מה שהגוף עז וחזק בהתאוות וצריך לזה
עזות דקדשה הינו קולות הנ"ל שעל ידי זה משבר
עזות הגוף כי 'אנחה שוברת גופו של אדם' וכשמשבר
עזות ותקיפות הגוף על ידי זה תוכל הנשמה להתקרב עצמה אל הגוף כי לא תהיה נלכדת שם וזה בחינת: "מקול אנחתי דבקה עצמי לבשרי" עצמי היא הנשמה שהיא עצם האדם כי עקר עצמיות האדם מה שנקרא אצל האדם אני הוא הנשמה שהיא עצם הקים לעד אבל מחמת
עזות הגוף בתאוותיו אזי הנשמה שהיא עצם האדם רחוקה מבשרו וגופו ועל ידי קול אנחה שהיא בחינת
עזות דקדשה כנ"ל על ידי זה נשבר
עזות גופו ואז מתקרבת ומתדבקת העצם להבשר הינו הנשמה להגוף וזהו: "מקול אנחתי דבקה עצמי לבשרי" כנ"ל ובחינת קול התקיעות הוא בחינת "מקול אנחתי" והוא משבר גופו של אדם בבחינת: "אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו" ועל ידם יוכל לבוא לרועים הנ"ל תקיעה, שברים, תרועה תקיעה, הם הקולות, קול עז שברים, שעל ידם נשבר
עזות הגוף כנ"ל תרועה, בחינת: "ואתה תרעה את עמי" הנ"ל שהם הרועים דקדשה שאי אפשר להתקרב להם כי אם על ידי
עזות דקדשה שהוא בחינת קולות דקדשה בחינת קול שופר כנ"ל וזהו: "וימל את בשר ערלתם בעצם היום הזה" וכתיב: "בעצם היום הזה נמול אברהם" 'היום הזה' זה בחינת קול שופר, שמצותו ביום ... ולקטרג עליה וזהו: אם עונינו ענו בנו שהעוונות צועקין בתוכנו ואפילו כשאנו צועקים איזה קול דקדשה אין אנו זוכין לשמע קול דקדשה בעצמו לשבר על ידו
עזות הגוף כי אם קול הברה שהוא קול העוונות שנתעוררין נגד קול דקדשה והם צועקים בתוכנו. ה' עשה למען שמך שאתה בעצמך תעשה למען שמך ותרחם עלינו למענך לבד וכשאינו בבחינת בשר להחכם ... הנ"ל נשלם ירושלים, שהיא "קריה נאמנה" הינו שזוכין לבוא לאמונה שהיא כלליות הקדשה שמקבלין מצדיקי הדור האמתיים שאי אפשר להתקרב אליהם כי אם על ידי
עזות דקדשה שהוא בחינת כל הקולות דקדשה שעל ידי זה משברין
עזות דסטרא אחרא שהוא בחינת
עזות הגוף וזוכין להתקרב ולהתדבק אליהם ועל ידי זה זוכין לאמונה שלמה שהוא בחינת ירושלים קריה נאמנה כנ"ל ט. ולבוא
לעזות דקדשה הנ"ל הוא על ידי שמחה בבחינת: "כי חדות ה' היא מעזכם" הינו על ידי בחינת נעשה ונשמע שהוא בחינת השמחה כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה . בשעה שאמרו ישראל נעשה ונשמע, ... מבראשית שהוא בחינת יראה שלם כי 'תמן יראה, תמן שלם' 'בראשית' 'ירא בשת', מאמר השלם כי אמונה הוא מהרועים כנ"ל ולהרועים אי אפשר להתקרב כי אם על ידי
עזות כנ"ל
ולעזות זוכין על ידי שמחה כנ"ל ולשמחה זוכין על ידי בחינות נעשה ונשמע שהוא בחינות תורה ותפילה וכו' כנ"ל אך עקר שלמות השמחה הוא על ידי יראה כי "וגילו ברעדה" כתיב הינו, עקר הגילה ... בעונך" הינו על ידי התשובה יהיה נעשה מהעברות בחינת מכשלה שהוא התורה, כנ"ל וזה פרוש המשנה . יהודה בן תימא אומר: הוי עז כנמר וכו' נמצא שמזהיר על
עזות דקדשה שצריך האדם שיהיה עז כנמר כנגד כל הקמים כנגדו למנע אותו, חס ושלום, מעבודתו ותכף ומיד מבאר שם גדל הפגם והאסור של
העזות פנים דסטרא אחרא כמו שכתוב שם: הוא היה אומר: עז פנים לגיהנום וכו' ואם כן אפשר לטעות, חס ושלום כי בהכרח צריכין
לעזות בשביל הקדשה כנ"ל כי אי אפשר להתקרב אל הקדשה באמת כי אם על ידי
עזות כנ"ל וכמו שאמר הוא עצמו: 'הוי עז כנמר' ומצד אחר
העזות רע מאד הינו מי שהוא