ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה סו - וִיהִי נָא פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחֲך אֵלָי... החשק אליה כנ"ל, בבחינות "ולחם סתרים ינעם" כמו כן בקדשה, כשיש מניעה לאדם החשק מתגבר ביותר וכל מה שהדבר הנחשק גדול ביותר, המניעה יותר גדולה כי יש חשק וחושק ונחשק דהינו האדם החושק והדבר הנחשק והחשק שחושקין לדבר הנחשק וכפי מעלת הנחשק כן צריך להיות גדל החשק ועל כן כשהנחשק גדול מאד נמצא שצריך שיהיה לו חשק גדול מאד אזי יש לו מניעה גדולה ביותר שעל ידי זה החשק ... ראוי לאדם לדעת כשיש לו מניעות גדולות מאד מאיזה דבר שבקדשה ידע ויבין מזה, שזה הדבר שרוצה לעשות הוא נחשק גדול מאד, ודבר יקר מאד שמחמת זה המניעה גדולה מאד כנ"ל ובפרט כשרוצה לנסע לצדיק האמת כי יש צדיקים ... שכשרוצים להתקרב אליו, שבזה תלוי הכל אזי יש להאדם מניעות גדולות רבות מאד ומזה בעצמו יבין האדם גדל מעלת הנחשק כנ"ל. והנה הכלל, שכל המניעות הם רק בשביל החשק כדי שעל ידי זה יהיה לו חשק גדול ביותר כנ"ל ... לפני האדם, ומונעו מן הדבר כמו שכתוב: "יהי רקיע ויהי מבדיל" שהרקיע הוא בחינת מניעה שמפריש ומבדיל בין החושק והנחשק ועל כן גם הארץ נקראת רקיע כמה שכתוב: "לרוקע הארץ על המים" כי גם הארץ היא שטח המבדיל ומפריש ... כנ"ל ועקר החשק על ידי המניעה, שהיא בחינת רקיע כנ"ל ויש ט' נקדין, ט' רקיעין כי יש כמה בחינות בהנחשק כי יש נחשק למעלה מנחשק ולפי גדל מעלות הנחשק, כן צריך להיות גדל החשק ועל כן יש לו מניעה גדולה כנ"ל שעל ידי זה נעשה הנקדה כנ"ל וזה בחינת תשע נקדין, תשעה רקיעין שהם מקמץ עד שורק שהם נקדה למעלה מנקדה רקיע למעלה מרקיע דהינו נחשק למעלה מנחשק שלפי גדל הנחשק, צריך שיהיה גדל החשק שהיא בחינת הנקדה, שהיא בחינת רקיע כי הנקדה נעשית על ידי הרקיע, שהוא בחינת מניעה כנ"ל עד שיש נחשק שהוא בחינת קמץ, קמיץ וסתים שהוא בחינת נקדות קמץ שהוא למעלה מכל הנקדות כי הנחשק קמיץ וסתים מאד וכלל הדברים האלה, שכל מה שהאדם חושק באמת בודאי יוכל לגמרו ולהוציאו מכח אל הפעל ולא יוכל למנעו מזה שום מניעה ואנס רק צריך שיהיה החשק גדול מאד, כפי מעלת הנחשק וזה יוכל להבין מהמניעה בעצמה שכשרואה המניעה מתגברת ומשתטחת ועומדת לפניו, ומונעת אותו מאד ידע ויבין מזה שהנחשק גדול מאד כנ"ל שיהיה לו חשק גדול מאד מאד, כפי הנחשק, וכפי המניעה כנ"ל ואז בודאי יוכל לגמרו כנ"ל. כי אין להאדם לפטר את עצמו ולמצא לעצמו תרוץ, על ידי המניעה לומר שהוא חפץ לעשות אותו הדבר רק שאי אפשר לו מחמת המניעה והאנס ועל כן יהיה נחשב לו כאלו עשאה כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: 'חשב לעשות מצוה, ונאנס ולא עשאה, כאלו עשאה' כי באמת בודאי כשיש לו אנס, נחשב כאלו עשאה כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה אבל כל זה נאמר על מי שרוצה לצאת בזה אזי יוצא בה ... המצוה בעצמה או הדבר שבקדשה שרוצה לעשות, הוא חפץ בהדבר עצמו אם כן מה מועיל לו, מה שמקלין לו שנחשב כאלו עשאה כי אינו מקרר דעתו כלל בזה כי הוא תאב וחפץ ומתגעגע מאד, לעשות המצוה בעצמה ולא לצאת עם ה"כאלו, שנחשב כאלו עשאה" כי באמת ראוי לאיש ישראלי שיגמר חפצו ורצונו בכל דבר שבקדשה מכח אל הפעל. ואזי, כשחושק מאד באמת ואינו מקרר דעתו כלל במה שנחשב עליו כאלו עשאה אזי בודאי יגמר הדבר ויוציאו מכח אל הפעל וישבר ויבטל כל המניעות ואנסים כי הם לא באו רק בשביל החשק וכשיש לו החשק הראוי לאותו המניעה, כפי גדל מעלת הנחשק אזי ממילא נתבטל האנס והמניעה כנ"ל וזה בחינת: "וירד מצרימה אנוס על פי הדבור" שכשהדבור יורד במצר הגרון, שזה ...