ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ריט - בִּצַּע אֶמְרָתוֹ... כי הבית הזה" וכו' רק מחמת אהבת ישראל צמצם והלביש את גאותו כדי להשרות שכינתו בבית המקדש כדי לגלות מלכותו וזה בחינת: "ה' מלך גאות לבש" שכביכול בשביל לגלות מלכותו הלביש וצמצם את גאות שלו כדי שנוכל לסבל קבלת על מלכותו עלינו אבל כשישראל חטאו לפניו אזי כביכול הראה וגלה השם יתברך את גאותו וגאונו ולא רצה להלבישו ולצמצמו עוד ... כי "הן השמים ושמי השמים לא יכלכלוך" כנ"ל עוד שמעתי בשמו לענין הנ"ל שהלביש וצמצם את גאותו כדי לגלות מלכותו שהזכיר אז מה שאמר ביום שלפניו והענין, שיראה בחינת מלכות הוא בחינת הכנעה וזה שכתוב: "מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה" שהשם יתברך מקטין את עצמו כביכול ושואל מהם יראה כי שואל מעמך, הוא בחינת הכנעה ושפלות, כמו השואל ומבקש מחברו "אלמלא מוראה של מלכות" . ומלכות הוא בחינת עני והכנעה כי 'אין מלך בלא עם', שזהו בחינת 'עניות דלית לה מגרמה כלום' הינו שמדת המלכות אין לה מצד עצמה כלום כי אם על ידי העולם נתגלה מדת המלכות כי 'אין מלך בלא עם' נמצא שמדת המלכות שהיא בחינת יראה, היא בחינת עני והכנעה ועל כן בשעת מתן תורה שרצה השם יתברך לגלות מלכותו ויראתו הכניע את עצמו השם יתברך לישראל כביכול ובקש מהם שיקבלו מלכותו והבטיח להם כמה הבטחות, כמו שכתוב: "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש" וכו' שכל אלו ההבטחות הם בחינת הכנעה וכל זה היה בשביל לגלות מלכותו ויראתו כמו שכתוב: "ובעבור תהיה יראתו על פניכם" וכו' כי כל זה היה בשביל היראה שהיא בחינת מלכות כנ"ל כי השם יתברך מקטין את עצמו בשביל לגלות מלכותו כנ"ל וזהו: "ה' מלך גאות לבש" 'ה' מלך' הינו כשרצה השם יתברך לגלות מלכותו אזי "גאות לבש", שהלביש וצמצם את גאותו והקטין את עצמו כביכול כנ"ל. גם שמעתי, שאמר אז דברי צחות לדרשן ...