ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ספר המידות - צדקה
א. כל צדקה וחסד שישראל עושין בעולם הזה, שלום גדול ומליצי ישר בין ישראל לאביהם שבשמים. ב. גדולה צדקה שמקרבת את הגאלה. ג. ומצלת מן המיתה. ד. ומקבל פני השכינה. ה. ונעשה מלוה להקדוש ברוך הוא. ו. ונתרומם מזלו. ז. ונקרא צדיק גמור. ח. על ידי צדקה נעשה סור מרע. ט. מצוה לזון אלו שעוסקים בתורה יותר מאלו שאין עוסקין, אבל לענין דינא אין לחלק. י. כשמוציא גזלה מתחת יד חברו, כאלו נתן צדקה. יא. הפשרה היא משפט, שיש בו צדקה. יב. הנותן צדקה לעני שאינו הגון, אין מקבל על זה שכר. יג. צריך להחזיק טובה לנותן, ואל תאמר שלא נתן לך משלו. יד. שקולה צדקה כנגד כל המצוות. טו. גדול המעשה יותר מן העושה. טז. כל פרוטה ופרוטה מצטרפין לחשבון גדול. יז. גדול העושה צדקה בסתר יותר ממשה. יח. הנותן פרוטה לעני מתברך בשש, והמפיסו מתברך באחת עשרה. יט. הרודף צדקה, הקדוש ברוך הוא ממציא לו מעות וממציא לו בני אדם מהגנים כדי לקבל עליהם שכר, וזוכה לבנים בעלי עשר, בעלי חכמה, בעלי אגדה. כ. בראש השנה דנין את האדם כמה יפסיד, ואם זכה נותן זה הממון לעניים. כא. ירושלים נפדית בצדקה. כב. על ידי צדקה נתכפר לאחאב מחצה. כג. הכנסת אורחים מגן על חטא עבודה זרה. כד. גדולה הכנסת אורחים שמרחקת את הקרובים ומקרבת את הרחוקים. כה. המזמין עכו"ם בתוך ביתו ומשמש עליו, גורם גלות לבניו. כו. כשהעולם אין נותנים צדקה, המלכות גוזר גזרות רעות ולוקח ממונם. כז. יתן לצדקה בשתי ידים, ויהיה תפלתו נשמעת. כח. על ידי הנדיבות תהיה לך תקומה. כט. על ידי צדקה בא אמונה. ל. מי שהולך בשביל צדקות, הוא משכך חמה מן העולם. לא. גם זוכה לאמת. לב. על ידי צדקה יהיה לך בנים, ויהיה שלום ביניהם. לג. על ידי צדקה הפרות מצמיחין. לד. על ידי צדקה מקרב הישועה. לה. בעת צרה מזכירין לו הצדקות שנתן. לו. על ידי צדקה שתתן, גם השרים והמלכים יהיו עמך בשלום. לז. על ידי צדקה לא ישמע אדם חמס ושוד ושבר. לח. על ידי צדקה זוכה אדם לחן. לט. מי שמדבר לבני אדם, שיתנו צדקה, הוא מרבה ישועה. מ. כשאין בעיר מי לסמך את העניים, בא שרפה. מא. בזכות הצדקה נצול מגאוה. מב. אמונה חשוב כצדקה. מג. על ידי צדקה לשם שמים בא למדת בושה. מד. על ידי הנדיבות יבוא לאהבת הצדיקים. מה. מי שגוזל את העני, בזיונות באים עליו. מו. מי שנותן צדקה, כאלו מביא קרבן. מז. על ידי צדקה בא גשם. מח. על ידי צדקה אין מגרשין את בני ישראל ממקומם. מט. כשאנשים נותנים צדקה, על ידי זה הפרות נתברכין והשלום בעולם. נ. על ידי אמת רואים את הצדקה שאתה עושה. נא. צדקה מגן על זרעו של אדם. נב. מי שמתפלל על חברו, נחשב לו כצדקה. נג. מי שיש לו די ספוקו, ואף על פי כן עינו רעה בעניים, שבאים ופושטים ידיהם, שיתן להם, גם מי שנותן על מחצית שכר, והם עמלים ומביאים לו מחציתו, וכשרואה שהם מרויחין ויש להם פרנסתם ודי ספוקם, הוא מצר על זה, כי עינו רעה, עליו נתקים הנבואה, הנכתב אחר פסוק "במלאות שפקו יצר לו" עד "זה חלק אדם רשע". נד. מי שעושה חסד עם אוהבי השם יתברך, על ידי זה מתקן פגם הברית. נה. בזכות עניים אנו נצולים מן הגויים. נו. כשאתה עושה מצוה, תראה שהמצוה לא תהיה בחנם, אלא בכסף מלא. נז. בעוון תרומות ומעשרות השמים נעצרים והיקר הוה. נח. השמחה בצדקה היא סימן על לב שלם. נט. עשה עד שאתה מוצא ומצוי לך ועודך בידך. ס. כל המשגר מתנותיו לכהן אחד, מביא רעב לעולם. סא. המטיל מלאי לכיס של תלמיד חכם, זוכה לישב בישיבה של מעלה. סב. גדולה צדקה יותר מכל הקרבנות. סג. גדולה גמילות חסדים מן הצדקה. סד. שמא תאמר כל הבא לקפץ ולתן צדקה, מספיקין בידו, וממציאין לו אנשים מהגנים, תלמוד לומר: "מה יקר", צריך לטרח ולרדף אחריהם, לפי שאינם מצויים לזכות עם מהגנים. סה. הצדקה היא בשני פנים: כמתנת ידו וכברכת ה'. סו. מי שיש לו ואינו רוצה להתפרנס משלו ומקבל מאחרים, תדע שנפרעין ממנו לאחר מותו, שנעשה עבד לזה שלקח ממנו. סז. מי שנותן צדקה, אף על פי כן יכול להיות שירד מנכסיו. סח. כל המעלים עיניו מן הצדקה, כאלו עובד עבודה זרה. סט. הגוזז נכסיו, נצול מדינה של גיהנם. ע. אפלו עני יתן צדקה, ואין מראין לו סימני עניות. חלק שני א. על ידי נאוף נופל לתפיסה או לחלי כאב רגלים. גם תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה, נופל לזה, גם מזיקין שולטין עליו. סגלת הצדקה לבטל כל אלו הענשים. ב. התורה והמעשר והשבת הם נותנים חיים גשמיים גם כן. ג. על ידי צדקה בסבה קלה הוא מכניע את אויביו, והקדוש ברוך הוא מצילו מסבות גדולות של אויביו. ד. לסיע לתלמידי חכמים, בזה מבטל הוראת הכוכבים ומזלות. ה. על ידי מפרנסי עניים נצולין המון עם מן המגפה בזכותם. גם בזכותם מחין דגדלות קודמין למחין דקטנות. ו. על ידי צדקה ממתיק הדין של לעתיד לבא, הינו יום הדין שלעתיד לבא. ז. אלו גומלי חסדים העושים חסד, ולפעמים גורמים עם החסד לרעה, ועושים עצמן כאלו אינם רואים הרעה, הצומחת מחסדם, וזהו בחינת האזהרה שהזהיר לכהנים, בחינת חסד שלא יפסיעו פסיעה גסה, על ידי זה גורמים, שהדין שלמעלה, חס ושלום, אינו במתינות. וכן להפך כשמדקדקים בחסדם, שלא יצמח רעה, על ידי זה הדין במתינות. ח. מחדשי אוריתא צריכין ללמד קדם החדוש פוסקים וגם אחר כך, והלמוד פוסקים הוא השמירה של החדושין, שלא יגע בהן זר. גם כשרוצה לעשות צדקה, צריך לעשות כן כמו בחדושין. ט. החדושין דאוריתא והצדקה, כל אחד מעורר את חברו. י. גדול כח המעשר, שמהפך הקללה לברכה. יא. על ידי מעשר נתבטלים הרהורי זנות. יב. הגומל חסד, אין צריך לזכות אבות. יג. על ידי גמילות חסד בא לאריכות ימים. יד. יש תפלות שאינם נתקבלים למעלה אלא עד שנותנים כל כך מעות לצדקה כפי מספר האותיות של התפלה השיך לזה הדבר. למשל, כשמתפלל אלו התבות: "תן לי בנים", צריך לתן צדקה כמספר אותיות "תן לי בנים". טו. על ידי צדקה זוכה לבנים. טז. מי שהוא מפרנס את הרבים, על ידי זה ממשיך הברכה מארץ ישראל לחוץ לארץ. יז. על ידי הממון שנותן לעניי ארץ ישראל, על ידי זה ממונו נתקים בידו. יח. כשאדם בא לעיר לדור, ישלח בשר לעניי העיר, ועל ידי זה ישא חן בעיני שרי העיר. יט. על ידי נתינת שקלים נצול מיצר הרע.
א. כָּל צְדָקָה וָחֶסֶד שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין בָּעוֹלָם הַזֶּה, שָׁלוֹם גָּדוֹל וּמְלִיצֵי ישֶׁר בֵּין יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם.

ב. גְּדוֹלָה צְדָקָה שֶׁמְּקָרֶבֶת אֶת הַגְּאֻלָּה.

ג. וּמַצֶּלֶת מִן הַמִּיתָה.

ד. וּמְקַבֵּל פְּנֵי הַשְּׁכִינָה.

ה. וְנַעֲשֶׂה מַלְוֶה לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.

ו. וְנִתְרוֹמֵם מַזָּלוֹ.

ז. וְנִקְרָא צַדִּיק גָּמוּר.

ח. עַל יְדֵי צְדָקָה נַעֲשֶׂה סוּר מֵרָע.

ט. מִצְוָה לָזוּן אֵלּוּ שֶׁעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה יוֹתֵר מֵאֵלּוּ שֶׁאֵין עוֹסְקִין, אֲבָל לְעִנְיַן דִּינָא אֵין לְחַלֵק.

י. כְּשֶׁמּוֹצִיא גְּזֵלָה מִתַּחַת יַד חֲבֵרוֹ, כְּאִלּוּ נָתַן צְדָקָה.

יא. הַפְּשָׁרָה הִיא מִשְׁפָּט, שֶׁיֵּשׁ בּוֹ צְדָקָה.

יב. הַנּוֹתֵן צְדָקָה לְעָנִי שֶׁאֵינוֹ הָגוּן, אֵין מְקַבֵּל עַל זֶה שָׂכָר.

יג. צָרִיךְ לְהַחֲזִיק טוֹבָה לַנּוֹתֵן, וְאַל תֹּאמַר שֶׁלֹּא נָתַן לְךָ מִשֶּׁלּוֹ.

יד. שְׁקוּלָה צְדָקָה כְּנֶגֶד כָּל הַמִּצְווֹת.

טו. גָּדוֹל הַמְעַשֶּׂה יוֹתֵר מִן הָעוֹשֶׂה.

טז. כָּל פְּרוּטָה וּפְרוּטָה מִצְטָרְפִין לְחֶשְׁבּוֹן גָּדוֹל.

יז. גָּדוֹל הָעוֹשֶׂה צְדָקָה בַּסֵּתֶר יוֹתֵר מִמּשֶׁה.

יח. הַנּוֹתֵן פְּרוּטָה לֶעָנִי מִתְבָּרֵךְ בְּשֵׁשׁ, וְהַמְפַיְּסוֹ מִתְבָּרֵךְ בְּאַחַת עֶשְׂרֵה.

יט. הָרוֹדֵף צְדָקָה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַמְצִיא לוֹ מָעוֹת וּמַמְצִיא לוֹ בְּנֵי אָדָם מְהֻגָּנִים כְּדֵי לְקַבֵּל עֲלֵיהֶם שָׂכָר, וְזוֹכֶה לְבָנִים בַּעֲלֵי עשֶׁר, בַּעֲלֵי חָכְמָה, בַּעֲלֵי אַגָּדָה.

כ. בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה דָּנִין אֶת הָאָדָם כַּמָּה יַפְסִיד, וְאִם זָכָה נוֹתֵן זֶה הַמָּמוֹן לַעֲנִיִּים.

כא. יְרוּשָׁלַיִם נִפְדֵּית בִּצְדָקָה.

כב. עַל יְדֵי צְדָקָה נִתְכַּפֵּר לְאַחְאָב מֶחֱצָה.

כג. הַכְנָסַת אוֹרְחִים מֵגֵן עַל חֵטְא עֲבוֹדָה זָרָה.

כד. גְדוֹלָה הַכְנָסַת אוֹרְחִים שֶׁמְּרַחֶקֶת אֶת הַקְּרוֹבִים וּמְקָרֶבֶת אֶת הָרְחוֹקִים.

כה. הַמַּזְמִין עַכּוּ"ם בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ וּמְשַׁמֵּשׁ עָלָיו, גּוֹרֵם גָּלוּת לְבָנָיו.

כו. כְּשֶׁהָעוֹלָם אֵין נוֹתְנִים צְדָקָה, הַמַּלְכוּת גּוֹזֵר גְּזֵרוֹת רָעוֹת וְלוֹקֵחַ מָמוֹנָם.

כז. יִתֵּן לִצְדָקָה בִּשְׁתֵּי יָדַיִם, וְיִהְיֶה תְּפִלָּתוֹ נִשְׁמַעַת.

כח. עַל יְדֵי הַנְּדִיבוּת תִּהְיֶה לְךָ תְּקוּמָה.

כט. עַל יְדֵי צְדָקָה בָּא אֱמוּנָה.

ל. מִי שֶׁהוֹלֵךְ בִּשְׁבִיל צְדָקוֹת, הוּא מְשַׁכֵּךְ חֵמָה מִן הָעוֹלָם.

לא. גַּם זוֹכֶה לֶאֱמֶת.

לב. עַל יְדֵי צְדָקָה יִהְיֶה לְךָ בָּנִים, וְיִהְיֶה שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם.

לג. עַל יְדֵי צְדָקָה הַפֵּרוֹת מַצְמִיחִין.

לד. עַל יְדֵי צְדָקָה מְקָרֵב הַיְּשׁוּעָה.

לה. בְּעֵת צָרָה מַזְכִּירִין לוֹ הַצְּדָקוֹת שֶׁנָּתַן.

לו. עַל יְדֵי צְדָקָה שֶׁתִּתֵּן, גַּם הַשָּׂרִים וְהַמְּלָכִים יִהְיוּ עִמְּךָ בְּשָׁלוֹם.

לז. עַל יְדֵי צְדָקָה לֹא יִשְׁמַע אָדָם חָמָס וְשׁוֹד וָשֶׁבֶר.

לח. עַל יְדֵי צְדָקָה זוֹכֶה אָדָם לְחֵן.

לט. מִי שֶׁמְּדַבֵּר לִבְנֵי אָדָם, שֶׁיִּתְּנוּ צְדָקָה, הוּא מַרְבֶּה יְשׁוּעָה.

מ. כְּשֶׁאֵין בָּעִיר מִי לִסְמֹךְ אֶת הָעֲנִיִּים, בָּא שְׂרֵפָה.

מא. בִּזְכוּת הַצְּדָקָה נִצּוֹל מִגַּאֲוָה.

מב. אֱמוּנָה חָשׁוּב כִּצְדָקָה.

מג. עַל יְדֵי צְדָקָה לְשֵׁם שָׁמַיִם בָּא לְמִדַּת בּוּשָׁה.

מד. עַל יְדֵי הַנְּדִיבוּת יָבוֹא לְאַהֲבַת הַצַּדִּיקִים.

מה. מִי שֶׁגּוֹזֵל אֶת הֶעָנִי, בִּזְיוֹנוֹת בָּאִים עָלָיו.

מו. מִי שֶׁנּוֹתֵן צְדָקָה, כְּאִלּוּ מֵבִיא קָרְבָּן.

מז. עַל יְדֵי צְדָקָה בָּא גֶּשֶׁם.

מח. עַל יְדֵי צְדָקָה אֵין מְגָרְשִׁין אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמְּקוֹמָם.

מט. כְּשֶׁאֲנָשִׁים נוֹתְנִים צְדָקָה, עַל יְדֵי זֶה הַפֵּרוֹת נִתְבָּרְכִין וְהַשָּׁלוֹם בָּעוֹלָם.

נ. עַל יְדֵי אֱמֶת רוֹאִים אֶת הַצְּדָקָה שֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה.

נא. צְדָקָה מֵגֵן עַל זַרְעוֹ שֶׁל אָדָם.

נב. מִי שֶׁמִּתְפַּלֵּל עַל חֲבֵרוֹ, נֶחְשָׁב לוֹ כִּצְדָקָה.

נג. מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ דֵּי סִפּוּקוֹ, וְאַף עַל פִּי כֵן עֵינוֹ רָעָה בָּעֲנִיִּים, שֶׁבָּאִים וּפוֹשְׁטִים יְדֵיהֶם, שֶׁיִּתֵּן לָהֶם, גַּם מִי שֶׁנּוֹתֵן עַל מַחֲצִית שָׂכָר, וְהֵם עֲמֵלִים וּמְבִיאִים לוֹ מַחֲצִיתוֹ, וּכְשֶׁרוֹאֶה שֶׁהֵם מַרְוִיחִין וְיֵשׁ לָהֶם פַּרְנָסָתָם וְדֵי סִפּוּקָם, הוּא מֵצֵר עַל זֶה, כִּי עֵינוֹ רָעָה, עָלָיו נִתְקַיֵּם הַנְּבוּאָה, הַנִּכְתָּב אַחַר פָּסוּק "בִּמְלֹאות שִׂפְּקוֹ יֵצֶר לוֹ" עַד "זֶה חֵלֶק אָדָם רָשָׁע".

נד. מִי שֶׁעוֹשֶׂה חֶסֶד עִם אוֹהֲבֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, עַל יְדֵי זֶה מְתַקֵּן פְּגַם הַבְּרִית.

נה. בִּזְכוּת עֲנִיִּים אָנוּ נִצּוֹלִים מִן הַגּוֹיִים.

נו. כְּשֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה מִצְוָה, תִּרְאֶה שֶׁהַמִּצְוָה לֹא תִּהְיֶה בְּחִנָּם, אֶלָּא בְּכֶסֶף מָלֵא.

נז. בַּעֲווֹן תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת הַשָּׁמַיִם נֶעֱצָרִים וְהַיֹּקֶר הֲוָה.

נח. הַשִּׂמְחָה בִּצְדָקָה הִיא סִימָן עַל לֵב שָׁלֵם.

נט. עֲשֵׂה עַד שֶׁאַתָּה מוֹצֵא וּמָצוּי לְךָ וְעוֹדְךָ בְּיָדְךָ.

ס. כָּל הַמְשַׁגֵּר מַתְּנוֹתָיו לְכֹהֵן אֶחָד, מֵבִיא רָעָב לָעוֹלָם.

סא. הַמַּטִּיל מְלַאי לְכִיס שֶׁל תַּלְמִיד חָכָם, זוֹכֶה לֵישֵׁב בִּישִׁיבָה שֶׁל מַעְלָה.

סב. גְּדוֹלָה צְדָקָה יוֹתֵר מִכָּל הַקָּרְבָּנוֹת.

סג. גְּדוֹלָה גְּמִילוּת חֲסָדִים מִן הַצְּדָקָה.

סד. שֶׁמָּא תֹּאמַר כָּל הַבָּא לִקְפֹּץ וְלִתֵּן צְדָקָה, מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ, וּמַמְצִיאִין לוֹ אֲנָשִׁים מְהֻגָּנִים, תַּלְמוּד לוֹמַר: "מַה יָּקָר", צָרִיךְ לִטְרֹחַ וְלִרְדֹּף אַחֲרֵיהֶם, לְפִי שֶׁאֵינָם מְצוּיִים לִזְכּוֹת עִם מְהֻגָּנִים.

סה. הַצְּדָקָה הִיא בִּשְׁנֵי פָּנִים: כְּמַתְּנַת יָדוֹ וּכְבִרְכַּת ה'.

סו. מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ וְאֵינוֹ רוֹצֶה לְהִתְפַּרְנֵס מִשֶּׁלּוֹ וּמְקַבֵּל מֵאֲחֵרִים, תֵּדַע שֶׁנִּפְרָעִין מִמֶּנּוּ לְאַחַר מוֹתוֹ, שֶׁנַּעֲשֶׂה עֶבֶד לָזֶה שֶׁלָּקַח מִמֶּנּוּ.

סז. מִי שֶׁנּוֹתֵן צְדָקָה, אַף עַל פִּי כֵן יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁיֵּרֵד מִנְּכָסָיו.

סח. כָּל הַמַּעֲלִים עֵינָיו מִן הַצְּדָקָה, כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה.

סט. הַגּוֹזֵז נְכָסָיו, נִצּוֹל מִדִּינָהּ שֶׁל גֵיהִנֹּם.

ע. אֲפִלּוּ עָנִי יִתֵּן צְדָקָה, וְאֵין מַרְאִין לוֹ סִימָנֵי עֲנִיּוּת.

חלק שני

א. עַל יְדֵי נִאוּף נוֹפֵל לִתְפִיסָה אוֹ לָחֳלִי כְּאֵב רַגְלַיִם. גַּם תַּלְמִיד שֶׁלֹּא הִגִּיעַ לְהוֹרָאָה וּמוֹרֶה, נוֹפֵל לָזֶה, גַּם מַזִּיקִין שׁוֹלְטִין עָלָיו. סְגֻלַּת הַצְּדָקָה לְבַטֵּל כָּל אֵלּוּ הָעֳנָשִׁים.

ב. הַתּוֹרָה וְהַמַּעֲשֵׂר וְהַשַּׁבָּת הֵם נוֹתְנִים חַיִּים גַּשְׁמִיִּים גַם כֵּן.

ג. עַל יְדֵי צְדָקָה בְּסִבָּה קַלָּה הוּא מַכְנִיעַ אֶת אוֹיְבָיו, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַצִּילוֹ מִסִּבּוֹת גְּדוֹלוֹת שֶׁל אוֹיְבָיו.

ד. לְסַיֵּעַ לְתַלְמִידֵי חֲכָמִים, בָּזֶה מְבַטֵּל הוֹרָאַת הַכּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת.

ה. עַל יְדֵי מְפַרְנְסֵי עֲנִיִּים נִצּוֹלִין הֲמוֹן עַם מִן הַמַּגֵּפָה בִּזְכוּתָם. גַּם בִּזְכוּתָם מֹחִין דְּגַדְלוּת קוֹדְמִין לְמֹחִין דְּקַטְנוּת.

ו. עַל יְדֵי צְדָקָה מַמְתִּיק הַדִּין שֶׁל לֶעָתִיד לָבֹא, הַיְנוּ יוֹם הַדִּין שֶׁלֶּעָתִיד לָבֹא.

ז. אֵלּוּ גּוֹמְלֵי חֲסָדִים הָעוֹשִׂים חֶסֶד, וְלִפְעָמִים גּוֹרְמִים עִם הַחֶסֶד לְרָעָה, וְעוֹשִׂים עַצְמָן כְּאִלּוּ אֵינָם רוֹאִים הָרָעָה, הַצּוֹמַחַת מֵחַסְדָּם, וְזֶהוּ בְּחִינַת הָאַזְהָרָה שֶׁהִזְהִיר לַכֹּהֲנִים, בְּחִינַת חֶסֶד שֶׁלֹּא יַפְסִיעוּ פְּסִיעָה גַסָּה, עַל יְדֵי זֶה גּוֹרְמִים, שֶׁהַדִּין שֶׁלְּמַעְלָה, חַס וְשָׁלוֹם, אֵינוֹ בִּמְתִינוּת. וְכֵן לְהֵפֶךְ כְּשֶׁמְּדַקְדְּקִים בְּחַסְדָּם, שֶׁלֹּא יִצְמַח רָעָה, עַל יְדֵי זֶה הַדִּין בִּמְתִינוּת.

ח. מְחַדְּשֵׁי אוֹרַיְתָא צְרִיכִין לִלְמֹד קֹדֶם הַחִדּוּשׁ פּוֹסְקִים וְגַם אַחַר כָּךְ, וְהַלִּמּוּד פּוֹסְקִים הוּא הַשְּׁמִירָה שֶׁל הַחִדּוּשִׁין, שֶׁלֹּא יִגַּע בָּהֶן זָר. גַּם כְּשֶׁרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת צְדָקָה, צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת כֵּן כְּמוֹ בְּחִדּוּשִׁין.

ט. הַחִדּוּשִׁין דְּאוֹרַיְתָא וְהַצְּדָקָה, כָּל אֶחָד מְעוֹרֵר אֶת חֲבֵרוֹ.

י. גָּדוֹל כֹּחַ הַמַּעֲשֵׂר, שֶׁמְּהַפֵּךְ הַקְּלָלָה לִבְרָכָה.

יא. עַל יְדֵי מַעֲשֵׂר נִתְבַּטְּלִים הִרְהוּרֵי זְנוּת.

יב. הַגּוֹמֵל חֶסֶד, אֵין צָרִיךְ לִזְכוּת אָבוֹת.

יג. עַל יְדֵי גְּמִילוּת חֶסֶד בָּא לַאֲרִיכוּת יָמִים.

יד. יֵשׁ תְּפִלּוֹת שֶׁאֵינָם נִתְקַבְּלִים לְמַעְלָה אֶלָּא עַד שֶׁנּוֹתְנִים כָּל כָּךְ מָעוֹת לִצְדָקָה כְּפִי מִסְפַּר הָאוֹתִיּוֹת שֶׁל הַתְּפִלָּה הַשַּׁיָּךְ לְזֶה הַדָּבָר. לְמָשָׁל, כְּשֶׁמִּתְפַּלֵּל אֵלּוּ הַתֵּבוֹת: "תֵּן לִי בָּנִים", צָרִיךְ לִתֵּן צְדָקָה כְּמִסְפַּר אוֹתִיּוֹת "תֵּן לִי בָּנִים".

טו. עַל יְדֵי צְדָקָה זוֹכֶה לְבָנִים.

טז. מִי שֶׁהוּא מְפַרְנֵס אֶת הָרַבִּים, עַל יְדֵי זֶה מַמְשִׁיךְ הַבְּרָכָה מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְחוּץ לָאָרֶץ.

יז. עַל יְדֵי הַמָּמוֹן שֶׁנּוֹתֵן לַעֲנִיֵּי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, עַל יְדֵי זֶה מָמוֹנוֹ נִתְקַיֵּם בְּיָדוֹ.

יח. כְּשֶׁאָדָם בָּא לְעִיר לָדוּר, יִשְׁלַח בָּשָׂר לַעֲנִיֵּי הָעִיר, וְעַל יְדֵי זֶה יִשָּׂא חֵן בְּעֵינֵי שָׁרֵי הָעִיר.

יט. עַל יְדֵי נְתִינַת שְׁקָלִים נִצּוֹל מִיֵּצֶר הָרָע.
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רנו - שֵׁם אַתָּה מְסֻגָּל עַל הַיָּם
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רנו - שם אתה מסגל על הים שם אתה מסגל על הים להכניע הגלים והסוד: "בשוא גליו אתה תשבחם"
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קח - זִבְחֵי אֱלקִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה
...ח"א - תורה קח - זבחי אלקים רוח נשברה [לשון החברים] זבחי אלהים רוח נשברה הנה ידוע כי עולה באה על הרהור הלב, כמו שכתוב "העולה על רוחכם" הינו שעולה באה על הרהורי הלב, ששם משכן הרוח 'ואין השם יתברך מצרף מחשבה למעשה, בר מהרהורי עכו"ם' והרהור עכו"ם שיך אצל כל אדם הינו מה שמתחיל להתפלל בדבקות, או מתבודד את עצמו ובאמצע התפילה או ההתבודדות נופל ממדרגתו זהו בחינות הרהורי עכו"ם כי כל הנפילות באין מחמת קלקול האמונה וכשנתקלקל האמונה נמצא מחזיר פניו מהשם יתברך כמו שכתוב "נזורו אחור" והשם יתברך גם כן מסתיר פניו...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רפ - מִי שֶׁצָּרִיך לָדוּן לִפְנֵי דַּיָּנִים בְּדִין תּוֹרָה
...שצריך לדון לפני דינים בדין תורה דע מי שצריך לדון לפני דינים בדין תורה זה לו ענש ונקמה שהתורה נוקמת בו כי באמת כל המשא ומתן הוא תורה כי למשל הדין המחליף פרה בחמור הוא תורה ומכל שכן כשעושין הדבר בעצמו הוא בודאי תורה [וכמו שמספרין כל זה בשם הבעל שם טוב זכרונו לברכה] ועל כן כשעושין משא ומתן צריך שיקשר מחשבתו רק בהתורה והדינים המלבשים שם ומי שעוקר המשא ומתן מן התורה, ונופל אל המשא ומתן בעצמו ואינו מקשר מחשבתו אל התורה המלבש שם אזי ענשו, שאחר כך הוא צריך לדון בדין תורה ואזי צריך לחזר ולהביא כל הדברים...
מיהו הצדיק האמת של הדור הזה?
...הזה? כידוע מדבר רבי נחמן רבות על הצדיק האמת, ועל זה שצריך להתקרב לצדיק האמת וכולי. והשאלה היא, מיהו ואיזה הוא הצדיק האמת של הדור הזה? ובנוסף, האם רבי נחמן עצמו היה פטור מלהתקרב לצדיק האמת, בהנחה שהוא הצדיק האמת? תודה תשובה: הצדיק האמת הוא אחד. והוא אותו צדיק אמת בכל הדורות. ואליו התקרב גם רבי נחמן מברסלב עצמו. הצדיק הזה הוא השי"ת עצמו, שהוא ורק הוא נקרא צדיקו של עולם, ורק הוא הצדיק האמת של כל דור ודור. כמובא כאן: breslev.eip.co.il/?key=171 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה כט - האי גברא דאזל בעי אתתא ולא...
שיחות הר"ן - אות רכג - להתרחק מחקירות ולהתחזק באמונה
...- להתרחק מחקירות ולהתחזק באמונה בענין שהיו מספרים לפני רבנו זכרונו לברכה והיו משבחים מאד את פרוש רש"י ושאין צריכין ללמד פרוש אחר על המקרא על פי פשוט כי שאר הפשטנים רבם הולכים על פי דרכי החקירות וכו' [כונת הדבר כי יש כמה פשטנים שהם כנגד דברי רבותינו זכרונם לברכה והם הולכים על פי דרכי החקירה קצת בכמה מקומות ואלו הפשטנים אין צריכין ללמד אותם כי אם רק פרוש רש"י זכרונו לברכה] ענה ואמר רבנו זכרונו לברכה: זה אינך יודע שרש"י זכרונו לברכה, הוא כמו אחיה של התורה הקדושה כי כל תינוקות של בית רבן וכל ישראל כלם...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה עו - יִשְׂרָאֵל הֵם נַעֲשִׂים אֲדוֹנִים לְבַעֲלֵיהֶם
...ישראל הם נעשים אדונים לבעליהם ישראל הם נעשים אדונים לבעליהם כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה,: 'כל מקום שהם הולכים, נעשים שרים לאדוניהם' כי בכל מקום שהם באין בגלות, בתחלה הם כבושים בגולה אבל אחר כך הם נעשים אדונים לבעליהם כי אחר כך הם כובשים את המקום ההוא, שהם באים בגולה שם כי ישראל הם מרימין ומעלין כל המקומות השפלים והנפולים כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: 'עתידין בתי תרטיאות וקרקסיאות, שילמדו בהן תורה ברבים' שנאמר "ונשאר גם הוא לאלקינו" וכו' כי ישראל מעלין ומנשאין כל המקומות הנפולין ועל כן נקראין...
שיחות הר"ן - אות יא
...עמנו מאד שזכינו לקדשת ישראל ואמר שיש לו שמחה גדולה על שזכה להיות בארץ ישראל כי כמה מניעות וכמה בלבולים וכמה מחשבות וכמה עכובים וסכסוכים היה לו על ענין הנסיעה לארץ ישראל, ומניעות מחמת ממון והוא קפץ על כלם וגמר העבדה בשלמות והיה בארץ ישראל ואמר: זה אני מאמין וגם אני יודע הרבה בענין זה שכל התנועות וכל המחשבות וכל מיני העבודות שעושין בשביל איזה עבדה שבקדשה אין שום תנועה ואין שום מחשבה נאבדת כלל וכשזוכין לשבר כל המניעות ולגמר העבדא שבקדשה אזי נעשין מכל התנועות והמחשבות והבלבולים שהיו לו בענין זה, קדם...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קעט - כְּנֶגֶד כָּל מִינֵי מַחֲלקֶת הֵן בְּגַשְׁמִיּוּת הֵן בְּרוּחָנִיּוּת
...קעט - כנגד כל מיני מחלקת הן בגשמיות הן ברוחניות דע שכנגד כל מיני מחלקת הן בגשמיות הן ברוחניות שאינו יכול להתפלל או לעשות מה שצריך בעבודת השם הכל בכלל מחלקת שעומדים וחולקים עליו ורוצים לבטל דעתו ורצונו מה שרוצה לעשות וכדי לבטל המחלקת מאיזה בחינה שתהיה ולעשות שלום על זה צריך תענית וזה מה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: "מרבה צדקה מרבה שלום" צדקה הוא בחינת תענית כי עקר התענית הוא צדקה כמאמר חכמינו, זכרונם לברכה . 'אגרא דתעניתא צדקתא' כי בחינת המחלקת, הוא רצון אחר, שעומדים עליו לבטל רצונו וסגלת התענית...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה ק - כֻּלָּם לא בָּאוּ לְמַדְרֵגָתָם כִּי אִם עַל יְדֵי הִתְבּוֹדְדוּת
...- תורה ק - כלם לא באו למדרגתם כי אם על ידי התבודדות ספרו לי שאמר, שמקטן ועד גדול אי אפשר להיות איש כשר באמת, כי אם על ידי התבודדות והיה מזכיר כמה וכמה צדיקים מפרסמים אמתיים ואמר, שכלם לא באו למדרגתם כי אם על ידי התבודדות וגם תפס איש אחד פשוט מנכדי הבעל שם טוב, זכרונו לברכה ואמר: גם זה מפרש שיחתו בכל פעם לפני השם יתברך בבכיה גדולה ואמר שזרע הבעל שם טוב רגילים בזה ביותר, כי הם מזרע דוד המלך עליו השלום וכל עסקו של דוד היה ענין זה, שהיה משבר לבו מאד לפני השם יתברך תמיד שזהו עקר ספר תהלים שיסד, כמבאר...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה תורות מכת"י - רב לכם סוב את ההר פנו לכם צפונה
...לכם סוב את ההר פנו לכם צפונה [הוספות לתורות מכתב יד רבנו ז"ל] רב לכם סוב את ההר פנו לכם צפונה הנה הגדלות מפיל את האדם ומשפילו הן בגשמיות והן ברוחניות כי איש ישראל אם הוא דבוק בהשי"ת ובאמונתו הקדושה אזי אינו יכול לשלוט עליו שום דין ולא יהי' לו שום נפילה כי מי יוכל ליגע בו באשר הוא קרוב אל המלך ובאיזה מקום אשר הוא חונה שם הר אלהים וממשלת הקב"ה עליו אבל אם הוא נופל מאמונה היינו שנפל בגדלות ואזי הוא מובדל מהקב"ה ואז אין אני והוא יכולין לדור במקום אחד ואז כל הדינין שורין עליו ומאין בא לו הגדלות מחמת...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1211 שניות - עכשיו 15_01_2026 השעה 09:39:52 - wesi2