ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ט - תְּהמת יְכַסְיֻמוּ... "אשר לקחתי מיד וכו' בתפילתי ובקשתי" ג. אבל כשאדם עומד להתפלל אזי באים מחשבות זרות וקליפות ומסבבין אותו ונשאר בחשך ואין יכול להתפלל כמו שכתוב: "סכת בענן לך מעבור תפילה" וכתיב: "סביב רשעים יתהלכון" שהרשעים, הינו הקליפות, מסבבין אותו 'כרם זלת' הינו בשעת התפילה 'שהיא עומדת ברומו של עולם' ודע, שיש פתחים הרבה בחשך הזה לצאת משם כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה . 'הבא לטמא, פותחין לו יש לו פתחים הרבה' נמצא, שיש פתחים הרבה בחשך גם לצאת משם. אבל האדם הוא עור ואין יודע למצא הפתח. ודע, שעל ידי אמת זוכה למצא הפתח כי ... שכתוב: "קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת" וכו' וכשהקדוש ברוך הוא עמו הוא מאיר לו איך ליצא מהחשך המונע אותו בתפילתו כמו שכתוב: "ה' אורי" וזה פרוש: "צהר תעשה לתבה" פרש רש"י: 'יש אומרים חלון, ויש אומרים ... שכתוב: "קרוב ה' לכל קוראיו" וכו' ואז: "ופתח התבה בצדה תשים" הינו התבה היוצאת באמת היא תשים לך פתח בחשך שאתה נצוד בו וזה: "בצדה" הינו הקלפה הצד ציד כמו שכתוב: "כי ציד בפיו" כי מתחלה לא היה יכול לדבר מחמת החשך הסובב אותו ועל ידי שיוצא מתוך החשך ומתפלל היטב על ידי זה הוא מתקן "תחתים שנים ושלישים" הינו עולם השפל ועולם הגלגלים ועולם השכל [אך אי ...