... כך עד שנוגעת עד רגליו הינו שמרקד מחמת שמחה זה הבחינה נקרא: "ונביא לבב חכמה" הרגלים הם נצח והוד בחינת נביאים נתעלים לבחינת לב על ידי השמחה שבלב כי השמחה מעלה אותם וזהו הרקוד שמעלה רגליו בכל פעם וכשלומד תורה או שעושה ... בדבר מצוה' כי אשה נקראת רגל, כמו שכתוב: "רגלי חסידו ישמר" נמצא שעל ידי השמחה הוא מעלה ומקשר אותה לבחינת צדק, הנקרא הא ושם עקר הזרע, כמו שכתוב: "הא לכם זרע" גם אמונה נקראת רגל, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם ...

... כך תרועה, ואחר כך חוזרים ותוקעים תקיעה והם כלם חופרים ומבקשים אחר אבדות כי יש דברים אבודים הרבה וזה בחינת "תאוות רשעים תאבד" תר"ת "יחפרו ויאבדו" ולפעמים הצדיק בעצמו שמחפש אחר אבדות הוא בעצמו אבד לפעמים וזה בחינת "יש צדיק אובד בצדקו" ואז הצדיק עושה תשובה על אותו החטא שעל ידו באין אבדות ובודאי אין להצדיק אותו ...

... לו לזר ולנכרי וכן להפך, שיוכל לטעות על הנכרי שהוא ישראל כנ"ל כי עקר ההבדל שבין ישראל לאמות הוא בבחינת מה שלא נתן לכתב, בחינת תורה שבעל פה 'שבשביל זה נתנה תורה שבעל פה מחמת שצפה שיהיו ישראל בגלות ויעתיקו האמות לעצמן תורה שבכתב ... שבעל פה שזה אינם יכולים להעתיק, מחמת שהוא בעל פה' נמצא שעקר ההבדל והיתרון של ישראל על האמות הוא בבחינת תורה שבעל פה, שלא נתן לכתב ויש בכל אחד ואחד מישראל חלק מבחינת תורה שבעל פה, שלא נתן לכתב ועל כן מי שמכיר בין התורות שנתנו לכתב ושלא נתנו לכתב הוא יכול ...

... כי ארץ ישראל היא שלמות האמונה בשלמות שאין שלמות אחריה. ועל ידי אמונה שלמה זוכה להשגת האור אין סוף בבחינת מטי ולא מטי ורצוא ושוב. ואז זוכה לשכל הגדול הזה, שהוא השכל הנקנה. וזה הטעם שבגללו רצה משה להגיע לארץ, כמ"ש הודיעני נא את דרכיך. כי משה רצה לדעת מדוע צדיק ורע לו רשע וטוב לו, שזו בחינת השאלות של החלל הפנוי, שהוא שני הפכים בדבר אחד. כי משה רצה לגלות את סוד ארץ ישראל, שהוא השכל ...

... חגורה למשיח כי אמרו רבותינו, זכרונם לברכה "אם ראית תלמיד חכם שהוא נוקם ונוטר כנחש חגרהו על מתניך" הינו בחינת חגורה למשיח, שנאמר בו: "והיה צדק אזור מתניו" כתרגומו 'ויהון צדיקיא סחור סחור לה' הינו בחינת 'מתין מתין' דהינו מאות הינו מי שיכול לחלק אלפים למאות הם חגורה למשיח כנ"ל ואלו הצדיקים מחיין את הצדיקים ...

... כשהניחו הארון על הפרות, התחילו לשורר, והבן כי יש חדתותי דסיהרא [חידוש הלבנה], כשהלבנה מקבלת חדושים מן השמש, וזה בחינת כשנושאין הארון אל בית שמש, ואזי כל החיות נושאי הכסא עושין נגון חדש בחינת: "מזמור שירו לה' שיר חדש", שזהו השיר, ששרו פרות הבשן וזה בחינת מטה ושלחן וכסא ומנורה, הם תיקונהא דשכינתא ובחינת הגן, כי אדם הראשון נתגרש מן הגן, ושבת אגין עלוהי, כמובא ושבת הוא בחינת מלך שהשלום שלו, בחינת האדם הנ"ל, שהוא מלך, שהיה שלום בימיו, ועל כן עמד עצמו אצל שבת, והשאר לא באר [ענה ואמר אחר ...

... כותבה ואחר כך שורפה ובאמת אם היתה נכתבת, היה מזה ספר והיה בא בתוך העולם וגם יש בהם שמות בחינת שמי שנכתב בקדשה אך העולם מקלקלין זאת, וצריכין להעלימה ולשורפה אבל הוא טובה להעולם, מה שנעלם ונשרף תורות וספרים ... היה אפשר להתקרב אליו יתברך כלל ובשביל זה הוא טובה מה שנתעלמין ונשרפין הספרים הקדושים הנ"ל כי הספר הוא בחינת שם ה' בבחינת: "מגדל עז שם ה', בו ירוץ צדיק ונשגב" שם ה' דא ספר כי ספר במספר שם, כמובא כי הספר הוא בחינת שמי שנכתב בקדשה ונתפשט בעולם ועושה שם ודע, שכל אחד ואחד צריך לשמר את בחינת משיח שיש לו כי כל אחד כפי קדשתו וטהרתו, כן יש לו בחינת משיח וצריך לשמר מאד, שלא יתקלקל בחינת משיח שלו ועקר הדבר שבו תלוי בחינות משיח הוא שמירה מניאוף כי משיח הוא בחינות חטם, בבחינות: "רוח אפינו ... כמו שכתוב: "לא תנאף" ואיתא במדרש: 'לא תהנה אף' וצריך לשמר עצמו מאד אפילו מריח ניאוף כי הוא פוגם בחינת משיח שלו שהוא בחינת חטם כנ"ל ובחינת משיח הוא שורה על אנפי אוריתא דהינו הספרים הקדושים שמגלין הפנים של תורה ושם מרחף רוחו של משיח, בבחינת: "ורוח אלהים מרחפת על פני המים" 'רוח אלהים דא רוחו של משיח' 'שמרחף על פני המים' ומים הוא התורה, כמובא ודע, שבחינת "רוח אפינו משיח ה'" נעשה רוח קנאה שהולך ומקנא בכל מקום שמוצא שם ניאוף, הוא נעשה רוח קנאה ומקנא ... יקר מאד מאד מאחר שבזה העולם נעשה יחודא תתאה בקדשה כזו, שבו תלוי יחודא עלאה והנה הרוח קנאה שהוא בחינת רוחו של משיח כנ"ל שהוא מקנא על ניאוף מה הוא עושה כאן, מאחר שהם קדושים וטהורים מאד אך דע, ... הרוח קנאה, שהוא רוחו של משיח ששורה על הספרים כנ"ל וזהו סוד "שמי שנכתב בקדשה ימחה" כי הספר הוא בחינת שם ה', בחינת 'שמי שנכתב בקדשה' כנ"ל ואמרה תורה, שימחה ויאבד כדי להטיל שלום בין איש לאשתו, דהינו זוג הקדוש הנ"ל שבשביל השלום שביניהן נמחין ונאבדין הספרים שהם בחינת שמי שנכתב בקדשה כנ"ל כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה ומה שמי שנכתב בקדשה, שהוא הספרים הקדושים הנ"ל אמרה תורה ...

... סוד כונת המילה א. סוד כונת המילה כי ברית נקרא בלשון תרגום אמה וכמו שמזכר בלשון זה בגמרא והוא בחינת אמה בת ששה טפחים שהברית כלול מהם והוא בחינת: "שרפים עומדים ממעל לו שש כנפים שש כנפים לאחד" 'שש כנפים', הם בחינת הששה טפחים הנ"ל "בשתים יכסה פניו, ובשתים יכסה רגליו, ובשתים יעופף" כי פנים, הוא בחינות 'וטפח לו על פניו' ... שני טפחים בחינות 'מגלה טפח ומכסה טפח', הנאמר בברית כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה וכן 'בשתים יכסה רגליו', הוא בחינת 'וטפח לו בסנדלו' והוא גם כן בחינת שני טפחים כנ"ל, 'מגלה טפח ומכסה טפח' 'ובשתים יעופף', הוא בחינת עופות, שנבראו מן הרקק בחינות 'טופח על מנת להטפיח' וכל הששה טפחים כלם, כלולים ומנחים בברית כי הששה טפחים הנ"ל הם בחינת "ששת ימים שבהם עשה ה' את השמים ואת הארץ" בבחינת: "הנה טפחות נתת ימי" כמו שכתוב: "ששת ימים עשה ה' וכו' וינח ביום השביעי" הינו שכל הששת ימים, בחינת הששה טפחים הניח כלם ביום השביעי, שהוא שבת שהוא בחינת ברית כמו שכתוב: "ברית עולם ביני ובין בני ישראל" וזה בחינת 'בראשי"ת בר"א שי"ת' בחינת ששת ימים, ששה טפחים הנ"ל, שכלם מנחים וכלולים בברית וזה 'בראשי"ת ברי"ת א"ש הינו ברית שהוא כלול מששה ימים, ששה טפחים, שש כנפים וזה ברית אש, בחינת 'שרפים בשש כנפים' שהן בחינת ששה טפחים כנ"ל כי גם אש יש לה ששה כחות וכמבאר גם למחקרים, שיש ששה כחות באש הינו מתיך ... הנ"ל שנחלקים לשלש בחינות של שתים שתים הינו שכל בחינה מהשלש, הוא בחינות 'מגלה טפח ומכסה טפח' כי הוא בחינת מגלה טפח ומכסה טפח נגד עצמו וזה בחינת: 'בשתים יכסה פניו' וכן הוא בחינת מגלה ומכסה וכו' נגד העולם וזה בחינת 'בשתים יכסה רגליו' וכן הוא בחינת מגלה ומכסה נגד השם יתברך וזה בחינת 'בשתים יעופף' כי לפעמים הוא אצל העולם בחינת מגלה שמגלה ומקרב עצמו אליהם ולפעמים הוא בחינת מכסה, שנתכסה ונתעלם מהם שמתרחק מהם מאד ולא די שמתרחק מהם, ומתרומם מהם, ואינם יכולים להתקרב אליו אלא שנופלים עליו קשיות ותמיהות עד שנתעקם ונתבלבל מחם מחמת שנתרחק מהם מאד, וקשה עליו קשיות ופליאות וזה בחינת: 'מכסה טפח' וזה בחינת 'ובשתים יכסה רגליו' רגלין לשון המשכה כמו "וכל העם אשר ברגליך", 'ההולכים אחר עצתך' הינו, שבההמשכה שממשיך העולם אליו הוא בחינת מגלה טפח ומכסה וכו' כנ"ל כי מחמת שמח הצדיק בעצמו אי אפשר לקבל ממנו על כן הוא צריך להתכסות ולהתלבש עצמו בדברים קטנים כדי שיוכל להתגלות, שיוכלו העולם לקבל ממנו וזה בחינת: 'מגלה טפח ומכסה טפח' שמה שמכסה ומתלבש עצמו, הוא בחינת מגלה שעל ידי זה הוא מגלה עצמו אליהם כי בלא זה לא היה אפשר להתגלות אליהם ולפעמים הוא בחינת מכסה ממש שמתכסה ומתעלם מהם ונתרחק ונפלא מהם כנ"ל וכן אצל השם יתברך צריך להיות בחינת מגלה ומכסה וכו' כי צריך לדבק ולקרב עצמו להשם יתברך כאלו כביכול השם יתברך נגלה ומתקרב אליו אבל כל ... רחוק מאד, ואינו יודע כלל וזה דבר שאי אפשר לפה לדבר ולהסביר זאת כי גדלת הבורא אין שעור וזה בחינת: "שלום לרחוק ולקרוב", בחינות: מגלה טפח ומכסה וכו' שכל מה שמתקרב מתרחק כנ"ל וזה בחינת 'ובשתים יעופף', 'יעופף' כתרגומו: 'משמש' הינו בחינות מגלה טפח ומכסה וכו' של השמוש שמשמש ועובד השם יתברך כנ"ל. ובשתים יכסה פניו, זה בחינת מגלה טפח ומכסה טפח אצל עצמו "פני ילכו" וגם פנים לשון רצון והשגחת השם יתברך כמו שכתוב: "יאר ה' ... זו, ומקבל על עצמו יסורים כי הוא בוחר בהשפעה והשגחה רוחניות ואותה ההשפעה שהלכה לה, נתפזרה בין העולם וזה בחינת מגלה טפח ומכסה וכו' שלפעמים מגלה פנים של רצון והשגחה ומכסה פנים של כעס ולפעמים מכסה פנים של רצון והשגחה כנ"ל ולחם הפנים הוא בחינת ברית כמו שכתוב: "ביום השבת יערכנו לפני ה' וכו', ברית עולם" ונאמר בהם "ועשית לו מסגרת טפח" ועל כן נקראת הבחינה המקבלת הששה טפחים הנ"ל, מטפחת כמו שכתוב "הבי המטפחת" "ופרשת כנפיך על אמתך", שבקשה הכנפים הנ"ל שהן בחינת הששה טפחים כנ"ל על כן: "ויאמר לה הבי המטפחת וימד לה שש שעורים" שהן בחינת ששה טפחים, שש כנפים הנ"ל. ויש נחש ונמלה בתוך פיה וזאת הנמלה אין לה ניחא בודאי מחמת שהיא בתוך ... על צדיקים וגדולים באלו הדבורים הם עושים כנפים להנחש, שיוכל לעופף כי על ידי דבורים קדושים, עושים כנפים דקדשה בבחינת: "ובעל כנפים יגיד דבר" אבל באלו הדבורים רעים, עושים כנפים להנחש והם נגד השש כנפים של הקדשה הנ"ל כי הדבור יוצא מכנפי ראה, על כן נעשה ממנו בחינת כנפים להנחש כי הדבור היוצא משית עזקאין דקנה, הוא נגד השש כנפים של הקדשה הנ"ל. והנחש, הם אלו החכמים ... בחכמתם להיטיב לא יוכלו "והנחש היה ערום מכל חיות השדה" ועל ידי דבורים רעים, עושים כנפים להחכמים אלו שהם בחינת הנחש שיוכלו לעוף ולפרח הינו שמעופפת ומתפשטת חכמתם ואפיקורסית שלהם בעולם ומזיק מאד להעולם וגם בחקירותם בעצמם, הם מעופפים ... ונפתח להם חכמתם מאד אבל אם אין להנחש כנפים הינו שאין להם דבורים רעים כנ"ל אזי אין להנחש רק בחינת הליכה הינו שאין להחכמים להרע הנ"ל, רק מה שחוקרים בינם לבין עצמן ואינם מעופפים בעולם הינו שאין מתפשט ומעופף ... ואינם מעופפים ומהירים בחכמות שלהם רק חוקרים בחכמתם מעט מעט, כמו ההולך וגם מה שמזיקים לאחרים בחכמתם, הוא רק בבחינת הליכה שאינו מעופף ונכנס בעמק לתוך המח והלב רק שנדבק קצת להמח, אבל אינו נכנס בעמק לתוך הלב והמח ...

... עינה כתרי סהרי כי פקיחת עינים מכנים על שם החכמה כמו שכתוב: "ותפקחנה עיני שניהם" וכשעוסק בחכמתו אזי עיניו בבחינת שמש וכשמסלק את עצמו מחכמה עליונה הוה זה כמו ביאת שמש וכשבא השמש אזי נשתארים עיניו בבחינת סהרי כי סהרא אין מאירה אלא כד נסתלק השמש וזה בחינת: 'ועינינו מאירות כשמש וכירח' לפעמים מאירות כשמש כד אנחנו דבקים בחכמה ולפעמים מאירות כירח כד מסלקין את עצמנו מלשוטט בחכמה ונפיץ מיא מתרי אוסיא הם בחינת תרין משיחין שאליהם העכו"ם ידרשו וימשכו את עצמם אליהם כמו שכתוב: "ונהרו אליו כל הגויים" וזה: 'תרי נהרות דסורא' ... שכתוב: "סרו מהר מן הדרך" והם נכללים בשתי אמות: עשו וישמעאל ועל ידי אלו תרין משיחין שהם תרי אוסיא בחינת "רוח אפינו משיח ה'" על ידם יגאלו וימשכו כנהרות אצלם ללמד דבר ה' ותרין אמין עשו וישמעאל אנון תרין עננין דמכסין על העינין שאין יכולין להאיר תמיד בבחינת שמש ובשביל זה צריך הצדיק לבטל את דבקותו כדי שלא יתגברו האמין עשו וישמעאל על עיניו ויתבטל, חס ושלום, ...

... כתובה כאן breslev.eip.co.il/?key=30 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה א - אשרי תמימי דרך ובעוד מקומות תשובה: הצדיק הוא בחינת "אין" לגמרי, ולכן הוא בחינת "קבצן" שאין לו מעצמו כלום. ושם מובא: כי היצר טוב נקרא "מסכן וחכם", בחינת מלכות שהיא בחינת עניה ודלה דלית לה מגרמה כלום כי אם מה שמקבלת מחכמה. *** והצדיק הוא בחינת "עני", כמו שהשכינה היא בחינת "עניה", כי אין לה מעצמה כלום, כי אם מה שמקבלת מהקב"ה...