ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - תקפא - עבודת השם
אות תקפא שמעתי איך שרבנו זכרונו לברכה כתב פעם אחת מכתב לבתו שרה זכרונה לברכה באהבה וחבה גדולה ואיך שהוא משתוקק מאד שתהיה על שלחנו בכדי שיוכל להשתעשע עמה בכל יום, ולקבל מדבוריה חכמה ויראה. הלא את דומה שם כהדס במדבר שאין מי שיקבל ממנו ריחו הטוב וכו' אות תקפב שמעתי מאיש אחד מאנשי שלומנו שעמד אז עם עוד כמה אנשים מאנשי שלומנו בשעה שקבלה את המכתב הנ"ל וקראה אותו ובכתה לפניהם בדמעות שליש ואמרה מסתמא אני עכשו במדרגה פחותה ושפלה מאד כשאבי משבח אותי בעיני כל כך. כי שמעתי מאבי שאמר להרב רבי נתן שלפעמים הוא משבח את אחד בעיניו ובפניו מחמת שרואה שנפל ממדרגתו ועל כן צריך לחזק אותו אות תקפג עוד שמעתי שאמר רבנו זכרונו לברכה הבנים שלי [רצונו לומר בנותיו] יש להם רוח הקדש שהוא קרוב לנבואה ומבתי שרה אין אני מדבר כלל. הכלל אם באנו לדבר ולכתב מקדשת זרעו הקדושים תקצר המון יריעות לספר אפילו מקצת שבחם ומדותיהם הטובות וצדקתם וחסידותם ותמימותם וענותנותם הגדולה ורוח נמוכה ושפלה שהיו להם וכיוצא בשאר כל המדות טובות וישרות, ומכל שכן מפנימיות קדשתם אשר אין לנו שום השגה בזה כלל. ואלמלי היו זוכין העולם שיהיה נשאר מרבנו זכרונו לברכה בן הממלא מקומו, כבר היה העולם נתתקן על מלואו ותקונו ושלמותו על צד היותר טוב. ושמעתי פעם אחת מהרב רבי נתן זכרונו לברכה שיחה נוראה בענין זה אשר תסמר שערות ראש אדם בשמעו זאת ואי אפשר לבאר זה בכתב אפילו ברמז אות תקפד שמעתי בשם רבנו זכרונו לברכה שאמר שעל כל דברי האלף בית שלו יש מהיכא תיתי [רצונו לומר מאיזה מקום נלמד הדבר מאיזה פסוק או מאמר רבותינו זכרונם לברכה וכיוצא], ומאי טעמא רק על דבר אחד מהאלף בית החדש אמר מהיכא תיתי יודע אני ומאי טעמא איני יודע עדין [אמר המעתיק בזה מובן מה שהפליג כל כך בשבח הא"ב השני החדש [ספר המדות] כמבאר בהקדמה היתה כונתו העקר על המאי טעמא הינו פנימיות ההשגה שהיה לו זכרונו לברכה בכל ענין וענין המבאר שם אבל מהיכא תיתי יכול למצא גם על כמה דברים המבארים בהאלף בית החדש, איך מרמזים בדברי חכמינו זכרונם לברכה וכבר מצאו אנשי שלומנו הרבה מהם באיזה מאמרים מהם מבאר בדברי רבנו זכרונו לברכה להדיא] אות תקפה שמעתי שפעם אחת ספרו לפניו מנסיעת הרב הקדוש מברדיטשוב זכרונו לברכה ליאס, ואיך שאסף שם ממון הרבה אמר רבנו זכרונו לברכה נגון טוב מזה ובפרט נגון של ארץ ישראל בודאי טוב מזה. אם היו לוקחין בעל תאוות ממון שעליו דרשו רבותינו זכרונם לברכה (ברכות נד. ) : 'ובכל מאדך יש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו' אף על פי כן אם היו מראין לפניו נגון של ארץ ישראל היה נתבטל אצלו כל תאוותו אל הממון [אמר המעתיק עין בלקוטי תנינא סימן מ"ם מי שיודע מארץ ישראל וכו' בסוף המאמר מובן שם ששפע של ארץ ישראל היא בחינת שפע כפולה שעל ידי זה נתתקן תאוות ממון. וכן מבאר בלקוטי הלכות הלכות ברכת המזון הלכה ד' אות ט"ז עין שם. ועין בלקוטי תנינא סימן ס"ג על ענין קחו מזמרת הארץ רצונו לומר נגון של ארץ ישראל וכו' עין שם. ויש לומר שזהו שסים אחר כך וכסף משנה קחו בידכם בחינת שפע כפולה הנ"ל] אות תקפו אמר לאחד סמוך לחתנתו כיצד מרקדין לפני הכלה. ורמז לו כיצד מרקדין ומדלגין על מה שהיה לפני הכלה הינו לפני החתנה אות תקפז שמעתי איך שאחד מבני הנעורים הקטנים היה שוכב בחדרו של רבנו זכרונו לברכה. פעם אחת נגש אל רבנו זכרונו לברכה והתחיל לבכות לפניו באשר שרוצה להיות איש כשר. ורבנו זכרונו לברכה כבר היה שוכב על מטתו. ועמד רבנו זכרונו לברכה וישב על מטתו והתחיל לדבר עמו, והורה לו הדרך בזה. וגם צוה עליו איזה למודים שילמד וגם צוה עליו שיהיה ממארי דחושבנא הינו שבכל לילה קדם שישכב על מטתו יחשב איך עבר עליו היום. אם למד והתפלל כראוי ביום זה יודה להשם יתברך ויאמר לו שבח והודאה לשמך הגדול והקדוש על שזכיתני ללמד ולהתפלל ביום העבר כרצונך קצת ומתחנן אני לפניך ה' אלוקי שתעזרני ביום הבא למחר להוסיף בעבודתך בתורה ותפילה מרבה ביותר, ובכונה שלמה ביותר. ואם חס ושלום לא למד והתפלל כראוי ביום העבר יתודה ויתחנן לפניו יתברך ויאמר, רבונו של עולם ידעתי כי פשעתי ביום הזה ולא עבדתיך כראוי לא בתורה ולא בתפילה וכו' ועתה מבקש ומתחנן אני לפניך וכו' שתמחל ותסלח לי על העבר שלא עבדתיך כראוי, ותעזרני למחר ביום הבא לעבד עבודתך בתורה ותפילה בכונה ובשלמות הראוי כרצונך אות תקפח אחד מאנשי שלומנו היה קובל ומתנצל לפניו זכרונו לברכה באשר שיש לו צער גדול מזה שאין לו מקום מיחד לעבודת השם. כי ביתו קטן וצר מאד ובכל פעם יושבין שם עכו"ם כמו שרגילין בבית המזיגה ועל ידי זה דעתו מבלבלת מאד. השיב לו רבנו זכרונו לברכה מסתמא אם היה השם יתברך יודע שכל בחירתך ועבודתך תלוי בזה שיהיה לך מקום מיחד מסתמא היה נותן לך מקום מיחד ועכשו בודאי מסתמא אתה יכול להיות איש כשר גם בבית זה. עוד דבר עמו כדברים האלה אות תקפט פעם אחת דבר אחד מאנשי שלומנו עם רבנו זכרונו לברכה מענין שיש לפעמים שמרגישין בעצמן שיוצא הדבור מן הערף ולא מן הלב [וכעין זה מבאר בדבריו זכרונו לברכה]. השיב לו רבנו זכרונו לברכה אתה יודע מה הוא לב ומה הוא ערף
אות תקפא

שָׁמַעְתִּי אֵיךְ שֶׁרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה כָּתַב פַּעַם אַחַת מִכְתָּב לְבִתּוֹ שָׂרָה זִכְרוֹנָהּ לִבְרָכָה בְּאַהֲבָה וְחִבָּה גְּדוֹלָה

וְאֵיךְ שֶׁהוּא מִשְׁתּוֹקֵק מְאד שֶׁתִּהְיֶה עַל שֻׁלְחָנוֹ בִּכְדֵי שֶׁיּוּכַל לְהִשְׁתַּעְשֵׁעַ עִמָּהּ בְּכָל יוֹם, וּלְקַבֵּל מִדִּבּוּרֶיהָ חָכְמָה וְיִרְאָה.

הֲלא אַתְּ דּוֹמָה שָׁם כַּהֲדַס בַּמִּדְבָּר שֶׁאֵין מִי שֶׁיְּקַבֵּל מִמֶּנּוּ רֵיחוֹ הַטּוֹב וְכוּ'

אות תקפב

שָׁמַעְתִּי מֵאִישׁ אֶחָד מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ שֶׁעָמַד אָז עִם עוֹד כַּמָּה אֲנָשִׁים מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ בְּשָׁעָה שֶׁקִּבְּלָה אֶת הַמִּכְתָּב הַנַּ"ל וְקָרְאָה אוֹתוֹ

וּבָכְתָה לִפְנֵיהֶם בִּדְמָעוֹת שָׁלִישׁ וְאָמְרָה

מִסְּתָמָא אֲנִי עַכְשָׁו בְּמַדְרֵגָה פְּחוּתָה וּשְׁפָלָה מְאד כְשֶׁאָבִי מְשַׁבֵּחַ אוֹתִי בְּעֵינַי כָּל כָּךְ.

כִּי שָׁמַעְתִּי מֵאָבִי שֶׁאָמַר לְהָרַב רַבִּי נָתָן

שֶׁלִּפְעָמִים הוּא מְשַׁבֵּחַ אֶת אֶחָד בְּעֵינָיו וּבְפָנָיו

מֵחֲמַת שֶׁרוֹאֶה שֶׁנָּפַל מִמַּדְרֵגָתוֹ

וְעַל כֵּן צָרִיךְ לְחַזֵּק אוֹתוֹ

אות תקפג

עוֹד שָׁמַעְתִּי שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

הַבָּנִים שֶׁלִּי [רְצוֹנוֹ לוֹמַר בְּנוֹתָיו] יֵשׁ לָהֶם רוּחַ הַקּדֶשׁ שֶׁהוּא קָרוֹב לִנְבוּאָה

וּמִבִּתִּי שָׂרָה אֵין אֲנִי מְדַבֵּר כְּלָל.

הַכְּלָל אִם בָּאנוּ לְדַבֵּר וְלִכְתּב מִקְּדֻשַּׁת זַרְעוֹ הַקְּדוֹשִׁים תִּקְצַר הֲמוֹן יְרִיעוֹת לְסַפֵּר אֲפִילּוּ מִקְצָת שִׁבְחָם וּמִדּוֹתֵיהֶם הַטּוֹבוֹת וְצִדְקָתָם וַחֲסִידוּתָם וּתְמִימוּתָם וְעִנְוְתָנוּתָם הַגְּדוֹלָה וְרוּחַ נְמוּכָה וּשְׁפָלָה שֶׁהָיוּ לָהֶם וְכַיּוֹצֵא בִּשְׁאָר כָּל הַמִּדּוֹת טוֹבוֹת וִישָׁרוֹת, וּמִכָּל שֶׁכֵּן מִפְּנִימִיּוּת קְדֻשָּׁתָם אֲשֶׁר אֵין לָנוּ שׁוּם הַשָּׂגָה בָּזֶה כְּלָל.

וְאִלְמָלֵי הָיוּ זוֹכִין הָעוֹלָם שֶׁיִּהְיֶה נִשְׁאָר מֵרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בֵּן הַמְמַלֵּא מְקוֹמוֹ, כְּבָר הָיָה הָעוֹלָם נִתְתַּקֵּן עַל מִלּוּאוֹ וְתִקּוּנוֹ וּשְׁלֵמוּתוֹ עַל צַד הַיּוֹתֵר טוֹב.

וְשָׁמַעְתִּי פַּעַם אַחַת מֵהָרַב רַבִּי נָתָן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שִׂיחָה נוֹרָאָה בְּעִנְיָן זֶה אֲשֶׁר תִּסָּמַר שַׂעֲרוֹת ראשׁ אָדָם בְּשָׁמְעוֹ זאת

וְאִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר זֶה בִּכְתָב אֲפִילּוּ בְּרֶמֶז

אות תקפד

שָׁמַעְתִּי בְּשֵׁם רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

שֶׁאָמַר שֶׁעַל כָּל דִּבְרֵי הָאָלֶף בֵּית שֶׁלּוֹ יֵשׁ מֵהֵיכָא תֵּיתֵי

[רְצוֹנוֹ לוֹמַר מֵאֵיזֶה מָקוֹם נִלְמַד הַדָּבָר מֵאֵיזֶה פָּסוּק אוֹ מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה וְכַיּוֹצֵא], וּמַאי טַעְמָא

רַק עַל דָּבָר אֶחָד מֵהָאָלֶף בֵּית הֶחָדָשׁ אָמַר

מֵהֵיכָא תֵּיתֵי יוֹדֵעַ אֲנִי

וּמַאי טַעְמָא אֵינִי יוֹדֵעַ עֲדַיִן

[אָמַר הַמַּעְתִּיק בָּזֶה מוּבָן מַה שֶּׁהִפְלִיג כָּל כָּךְ בְּשֶׁבַח הָא"ב הַשֵּׁנִי הֶחָדָשׁ [סֵפֶר הַמִּדּוֹת] כַּמְבאָר בַּהַקְדָּמָה

הָיְתָה כַּוָּנָתוֹ הָעִקָּר עַל הַמַּאי טַעְמָא

הַיְנוּ פְּנִימִיּוּת הַהַשָּׂגָה שֶׁהָיָה לוֹ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּכָל עִנְיָן וְעִנְיָן הַמְבאָר שָׁם

אֲבָל מֵהֵיכָא תֵּיתֵי יָכוֹל לִמְצא גַּם עַל כַּמָּה דְּבָרִים הַמְבאָרִים בְּהָאָלֶף בֵּית הֶחָדָשׁ, אֵיךְ מְרֻמָּזִים בְּדִבְרֵי חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה

וּכְבָר מָצְאוּ אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ הַרְבֵּה מֵהֶם בְּאֵיזֶה מַאֲמָרִים מֵהֶם מְבאָר בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לְהֶדְיָא]

אות תקפה

שָׁמַעְתִּי שֶׁפַּעַם אַחַת סִפְּרוּ לְפָנָיו מִנְּסִיעַת הָרַב הַקָּדוֹשׁ מִבַּרְדִּיטְשׁוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לְיַאס, וְאֵיךְ שֶׁאָסַף שָׁם מָמוֹן הַרְבֵּה

אָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה נִגּוּן טוֹב מִזֶּה

וּבִפְרָט נִגּוּן שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בְּוַדַּאי טוֹב מִזֶּה.

אִם הָיוּ לוֹקְחִין בַּעַל תַּאֲוָות מָמוֹן שֶׁעָלָיו דָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'וּבְכָל מְאדֶךָ יֵשׁ לְךָ אָדָם שֶׁמָּמוֹנוֹ חָבִיב עָלָיו מִגּוּפוֹ'

אַף עַל פִּי כֵן אִם הָיוּ מַרְאִין לְפָנָיו נִגּוּן שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

הָיָה נִתְבַּטֵּל אֶצְלוֹ כָּל תַּאֲוָותוֹ אֶל הַמָּמוֹן

[אָמַר הַמַּעְתִּיק עַיֵּן בְּלִקּוּטֵי תִנְיָנָא סִימָן מ"ם

מִי שֶׁיּוֹדֵעַ מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְכוּ'

בְּסוֹף הַמַּאֲמָר מוּבָן שָׁם שֶׁשֶּׁפַע שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִיא בְּחִינַת שֶׁפַע כְּפוּלָה שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִתְתַּקֵּן תַּאֲוָות מָמוֹן.

וְכֵן מְבאָר בְּלִקּוּטֵי הֲלָכוֹת הִלְכוֹת בִּרְכַּת הַמָּזוֹן הֲלָכָה ד' אוֹת ט"ז עַיֵּן שָׁם.

וְעַיֵּן בְּלִקּוּטֵי תִנְיָנָא סִימָן ס"ג עַל עִנְיַן קְחוּ מִזִּמְרַת הָאָרֶץ

רְצוֹנוֹ לוֹמַר נִגּוּן שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְכוּ' עַיֵּן שָׁם.

וְיֵשׁ לוֹמַר שֶׁזֶּהוּ שֶׁסִּיֵּם אַחַר כָּךְ וְכֶסֶף מִשְׁנֶה קְחוּ בְּיֶדְכֶם בְּחִינַת שֶׁפַע כְּפוּלָה הַנַּ"ל]

אות תקפו

אָמַר לְאֶחָד סָמוּךְ לַחֲתֻנָּתוֹ כֵּיצַד מְרַקְּדִין לִפְנֵי הַכַּלָּה.

וְרָמַז לוֹ כֵּיצַד מְרַקְּדִין וּמְדַלְּגִין עַל מַה שֶּׁהָיָה לִפְנֵי הַכַּלָּה

הַיְנוּ לִפְנֵי הַחֲתֻנָּה

אות תקפז

שָׁמַעְתִּי אֵיךְ שֶׁאֶחָד מִבְּנֵי הַנְּעוּרִים הַקְּטַנִּים הָיָה שׁוֹכֵב בְּחַדְרוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה.

פַּעַם אַחַת נִגַּשׁ אֶל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְהִתְחִיל לִבְכּוֹת לְפָנָיו בַּאֲשֶׁר שֶׁרוֹצֶה לִהְיוֹת אִישׁ כָּשֵׁר.

וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה כְּבָר הָיָה שׁוֹכֵב עַל מִטָּתוֹ.

וְעָמַד רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְיָשַׁב עַל מִטָּתוֹ

וְהִתְחִיל לְדַבֵּר עִמּוֹ, וְהוֹרָה לוֹ הַדֶּרֶךְ בָּזֶה.

וְגַם צִוָּה עָלָיו אֵיזֶה לִמּוּדִים שֶׁיִּלְמַד

וְגַם צִוָּה עָלָיו שֶּׁיִּהְיֶה מִמָּארֵי דְחוּשְׁבְּנָא

הַיְנוּ שֶׁבְּכָל לַיְלָה קדֶם שֶׁיִּשְׁכַּב עַל מִטָּתוֹ יַחֲשׁב אֵיךְ עָבַר עָלָיו הַיּוֹם.

אִם לָמַד וְהִתְפַּלֵל כָּרָאוּי בְּיוֹם זֶה

יוֹדֶה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְיאמַר לוֹ שֶׁבַח וְהוֹדָאָה לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ עַל שֶׁזִּכִּיתַנִי לִלְמד וּלְהִתְפַּלֵּל בַּיּוֹם הֶעָבָר כִּרְצוֹנְךָ קְצָת

וּמִתְחַנֵּן אֲנִי לְפָנֶיךָ ה' אֱלוֹקַי שֶׁתַּעַזְרֵנִי בַּיּוֹם הַבָּא לְמָחָר לְהוֹסִיף בַּעֲבוֹדָתְךָ בְּתוֹרָה וּתְפִילָּה מְרֻבָּה בְּיוֹתֵר, וּבְכַוָּנָה שְׁלֵמָה בְּיוֹתֵר.

וְאִם חַס וְשָׁלוֹם לא לָמַד וְהִתְפַּלֵל כָּרָאוּי בַּיּוֹם הֶעָבָר

יִתְוַדֶּה וְיִתְחַנֵּן לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ וְיאמַר, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם יָדַעְתִּי כִּי פָּשַׁעְתִּי בַּיּוֹם הַזֶּה וְלא עֲבַדְתִּיךָ כָּרָאוּי לא בְּתוֹרָה וְלא בִּתְפִילָּה וְכוּ'

וְעַתָּה מְבַקֵּשׁ וּמִתְחַנֵּן אֲנִי לְפָנֶיךָ וְכוּ' שֶׁתִּמְחַל וְתִסְלַח לִי עַל הֶעָבָר שֶׁלּא עֲבַדְתִּיךָ כָּרָאוּי, וְתַעַזְרֵנִי לְמָחָר בַּיּוֹם הַבָּא לַעֲבד עֲבוֹדָתְךָ בְּתוֹרָה וּתְפִילָּה בְּכַוָּנָה וּבִשְׁלֵמוּת הָרָאוּי כִּרְצוֹנֶךָ

אות תקפח

אֶחָד מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ הָיָה קוֹבֵל וּמִתְנַצֵּל לְפָנָיו זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

בַּאֲשֶׁר שֶׁיֵּשׁ לוֹ צַעַר גָּדוֹל מִזֶּה שֶׁאֵין לוֹ מָקוֹם מְיֻחָד לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם.

כִּי בֵּיתוֹ קָטָן וְצַר מְאד

וּבְכָל פַּעַם יוֹשְׁבִין שָׁם עַכּוּ"ם כְּמוֹ שֶׁרְגִילִין בְּבֵית הַמְּזִיגָה

וְעַל יְדֵי זֶה דַּעְתּוֹ מְבֻלְבֶּלֶת מְאד.

הֵשִׁיב לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

מִסְּתָמָא אִם הָיָה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יוֹדֵעַ שֶׁכָּל בְּחִירָתְךָ וַעֲבוֹדָתְךָ תָּלוּי בָּזֶה שֶׁיִּהְיֶה לְךָ מָקוֹם מְיֻחָד

מִסְּתָמָא הָיָה נוֹתֵן לְךָ מָקוֹם מְיֻחָד

וְעַכְשָׁו בְּוַדַּאי מִסְּתָמָא אַתָּה יָכוֹל לִהְיוֹת אִישׁ כָּשֵׁר גַּם בְּבַיִת זֶה.

עוֹד דִּבֵּר עִמּוֹ כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה

אות תקפט

פַּעַם אַחַת דִּבֵּר אֶחָד מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ עִם רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

מֵעִנְיָן שֶׁיֵּשׁ לִפְעָמִים שֶׁמַּרְגִּישִׁין בְּעַצְמָן שֶׁיּוֹצֵא הַדִּבּוּר מִן הָערֶף וְלא מִן הַלֵּב

[וּכְעֵין זֶה מְבאָר בִּדְבָרָיו זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה].

הֵשִׁיב לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

אַתָּה יוֹדֵעַ מַה הוּא לֵב וּמַה הוּא ערֶף
שבחי הר"ן - אות יב
...לו תמיד שאין מסתכלין עליו כלל ואין שומעין לו כלל רק אדרבא, נדמה לו שמרחיקין אותו מעבודתו יתברך בכל מיני הרחקות וכאלו אין רוצין בו כלל וכלל כי היה רואה שחולפין ועוברין כמה וכמה ימים ושנים ועדין הוא רחוק מהשם יתברך ולא זכה עדין לשום התקרבות על כן נדמה בעיניו שאין שומעין דבריו כלל ואין מסתכלין עליו כלל רק אדרבא, מרחיקין אותו בכל מיני התרחקות מעבודתו יתברך אך אף על פי כן היה מחזק עצמו מאד ולא הניח את מקומו וכמה פעמים היה שהיה נופל בדעתו מחמת זה שראה שהוא מתפלל ומעתיר ומפציר כל כך שיתקרב לעבודת השם יתברך...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קצא - דַּע שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיֵּשֵׁב אֶחָד אֵצֶל חֲבֵרוֹ בְּמָקוֹם אֶחָד בְּגַן עֵדֶן
...שישב אחד אצל חברו במקום אחד בגן עדן דע שאפשר שישב אחד אצל חברו במקום אחד בגן עדן ולזה יהיו כל התענוגים והשעשועים וכל הש"י עולמות וחברו לא ירגיש כלום ולא יהיה לו שום תענוג "כי שמים לרום וארץ לעמק ולב מלכים אין חקר" וכמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: 'אם יהיו כל הימים דיו ואגמים קלמוסים וכו' אין מספיקין לכתב חללה של רשות' שנאמר: "שמים לרום" וכו' נמצא שלב מלכים גדול הרבה מרום השמים ועמק הארץ שתופסים כל כך מקום כמה וכמה אלפי אלפים פרסאות והלב והמח שקטנים מאד במקומם, הם תופסים הכל עד שיכול לתן לב על כל...
היכלות. מה הם ההיכלות?
...מדבר במספר מקומות על היכלות שונים שבהם הוא מטייל. מה הם ההיכלות האלו? תשובה: ההיכלות האלו הם מה שנקרא אצלנו "תובנות" "שכלים". ההיכלות שרבי נחמן מדבר עליהם, הם תובנות והבנות עמוקות שיש לצדיק על השי"ת / העולם וכיו"ב. מה שנקרא גם "השגות" רוחניות. היכלי התמורות לדוגמא, היינו השכל שבו צריך לעבור האדם לפני שהוא מגיע לשכל האמיתי של השי"ת (ראה כאן forum.eip.co.il/forum_posts.asp?TID=121 - היכלי התמורות. כיצד תדע שיצאת מהיכלי התמורות?). וראה כיו"ב כאן: breslev.eip.co.il/?key=573 - חיי מוהר"ן - תמד - עבודת...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה עה - יְבָרְכֵנוּ אֱלקִים וְיִירְאוּ אתוֹ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ
...- תורה עה - יברכנו אלקים וייראו אתו כל אפסי ארץ [לשון החברים] יברכנו אלהים וייראו אתו כל אפסי ארץ דהנה, יש מדת נצחון ומחלקת ומלחמה ומהיכן בא מדה זו ? מדמים שעדין לא עבד בהם השם יתברך כמו שכתוב: "ויז נצחם" ופרש רש"י: 'דמים' 'ולא מצא הקדוש ברוך הוא כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום' וכו' ובמחלקת יש בחינת העושה שלום והוא בחינת העלאת מיין נוקבין למשל, כשנופל לאדם איזה קשיא, הוא בחינות מחלקת והתרוץ, הוא בחינת העושה שלום והוא העלאת מיין נוקבין ולפעמים, שלום עושה שלום במקום אחר והוא העלאת מיין נוקבין למקום...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קלה - כִּי אֶקַּח מוֹעֵד
...תורה קלה - כי אקח מועד כי אקח מועד אני מישרים אשפט סגלה להנצל מגדלות, לכבד את הימים טובים, ולקבל יום טוב בשמחה ובהרחבת הלב כפי יכלתו כי משה רבנו, עליו השלום, על ידי שזכה לארבעים ותשעה שערי בינה, זכה להיות "ענו מאד מכל האדם" ויום טוב מחין דאמא, שהיא בינה ועל כן כשמקבל את היום טוב, שהיא בינה, זוכה לענווה יום טוב בגימטריא סג עם הי' אותיות כמובא בכונות, שהוא הפך גס רוח כי יום טוב מבטל הגדלות כי טבע הקטנות שיתבטל לגבי גדלות ועל כן כשמקרב להצדיק נתבטל הגדלות כי על ידי אור הגדול של הצדיק נתבטל לגמרי וזהו...
אזהרה למוכיח שלא ידבק בו הרע של השומע
...של השומע breslev.eip.co.il/?key=330 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה נט - מי שמשתדל תמיד לקרב בני אדם לעבודת השם יתברך מי שמשתדל תמיד לקרב בני אדם לעבודת השם יתברך צריך לשמר את עצמו שלא יתאחזו בו הקליפות והרע של אלו בני אדם ... ואפשר עכשו כשמלביש ההיכל את הלב כנ"ל אפשר שיתאחזו, חס ושלום, החיצונים ביצר מחשבות לבו של הכשר הזה עצה על זה, שיזמין מלאכי לבו, שהוא בחינת התלהבות הלב שההתלהבות הוא בחינת מלאכים, בבחינת: "וירא אליו מלאך ה' בלבת אש" ואש הזה הוא שורף אותם... כיו"ב מובא כאן breslev.eip.co.il/?key=37...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה נה - אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר קוֹבֵר מֵתִים הָיִיתִי
...קובר מתים הייתי [לשון רבנו, זכרונו לברכה] איתא בגמרא אבא שאול אומר קובר מתים הייתי פעם אחת רצתי אחר צבי ונכנסתי בקולית של מת וכו' א. דע, כי לראות במפלתם של רשעים אי אפשר, אלא על ידי בחינת ארץ ישראל "שב לימיני עד אשית אויביך הדם לרגליך" ימין, זה בחינת ארץ ישראל בחינת בנימין, בן ימין, שנולד בארץ ישראל . ב. ולהמשיך בחינת קדשת ארץ ישראל עכשו בגלות, שהיא תחת יד הסטרא אחרא, ואין יכלת בקדשתה להתגלות אף על פי כן יכולין לגלות ולהמשיך קדשתה אפילו בגלות המר הזה "ואף גם זאת בארץ איביהם" הינו אפילו בגלות המר...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קצב - דִּבּוּר אֱמֶת שֶׁיּוֹצֵא מִפִּי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת
...ח"א - תורה קצב - דבור אמת שיוצא מפי הצדיק האמת דע שדבור אמת שיוצא מפי הצדיק האמת אפילו במלי דעלמא הוא יקר מדברי תורה של צדיק אחר כי בהדברי תורה של האחר יכול להיות שם תערובות הרבה אבל זה הדבור היוצא מפי הצדיק האמת הוא רק אמת לבד וכיון שהוא רק אמת ואין בו שום תערובות אין יקר ממנו ומי ששומע דבור מפי הצדיק האמת שהוא דבור אמת ובפרט כשרואה אותו אז: "והיו עיניך רואות את מוריך" הוא מקבל בחינות הפנים של הצדיק ובחינות שכלו ונשמתו כי זה הצדיק מניח שכלו בתוך זה הדבור שמחדש והוא מקבל זה הדבור נמצא שמקבל שכלו...
שיחות הר"ן - אות לג
שיחות הר"ן - אות לג שוב פעם אחת היה מדבר מאמונה ענה ואמר אצל העולם אמונה הוא דבר קטן ואצלי אמונה הוא דבר גדול מאד ועקר האמונה היא בלי שום חכמות וחקירות כלל רק בפשיטות גמור כמו שהנשים וההמון עם הכשרים מאמינים
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה סז - בְּרֵאשִׁית לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל
...ח"ב - תורה סז - בראשית לעיני כל ישראל [חבור התחלת התורה בסופה] "בראשית לעיני כל ישראל" כי יש עננין דמכסין על עינא, שהם רומי רבתי ורומי זעירתא כמובא: "ושבו העבים אחר הגשם" 'זה מאור עינים, שהולך אחר הבכיה' כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה, שעל ידי הבכי הולך ומסתלק מאור עינים וזה בחינת שקיעת האור במערב כי במזרח חמה זורחת ובמערב שוקעת נמצא שמערב הוא שקיעת האור וכל זה על ידי בחינת הבכי, שעל ידו מסתלק מאור העינים כנ"ל שזה בחינת שקיעת האור כנ"ל כי מערב ראשי תבות: "רחל מבכה על בניה" כי שכינה במערב והשכינה...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.3750 שניות - עכשיו 31_08_2026 השעה 03:15:47 - wesi2