ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - תקפא - עבודת השם
אות תקפא שמעתי איך שרבנו זכרונו לברכה כתב פעם אחת מכתב לבתו שרה זכרונה לברכה באהבה וחבה גדולה ואיך שהוא משתוקק מאד שתהיה על שלחנו בכדי שיוכל להשתעשע עמה בכל יום, ולקבל מדבוריה חכמה ויראה. הלא את דומה שם כהדס במדבר שאין מי שיקבל ממנו ריחו הטוב וכו' אות תקפב שמעתי מאיש אחד מאנשי שלומנו שעמד אז עם עוד כמה אנשים מאנשי שלומנו בשעה שקבלה את המכתב הנ"ל וקראה אותו ובכתה לפניהם בדמעות שליש ואמרה מסתמא אני עכשו במדרגה פחותה ושפלה מאד כשאבי משבח אותי בעיני כל כך. כי שמעתי מאבי שאמר להרב רבי נתן שלפעמים הוא משבח את אחד בעיניו ובפניו מחמת שרואה שנפל ממדרגתו ועל כן צריך לחזק אותו אות תקפג עוד שמעתי שאמר רבנו זכרונו לברכה הבנים שלי [רצונו לומר בנותיו] יש להם רוח הקדש שהוא קרוב לנבואה ומבתי שרה אין אני מדבר כלל. הכלל אם באנו לדבר ולכתב מקדשת זרעו הקדושים תקצר המון יריעות לספר אפילו מקצת שבחם ומדותיהם הטובות וצדקתם וחסידותם ותמימותם וענותנותם הגדולה ורוח נמוכה ושפלה שהיו להם וכיוצא בשאר כל המדות טובות וישרות, ומכל שכן מפנימיות קדשתם אשר אין לנו שום השגה בזה כלל. ואלמלי היו זוכין העולם שיהיה נשאר מרבנו זכרונו לברכה בן הממלא מקומו, כבר היה העולם נתתקן על מלואו ותקונו ושלמותו על צד היותר טוב. ושמעתי פעם אחת מהרב רבי נתן זכרונו לברכה שיחה נוראה בענין זה אשר תסמר שערות ראש אדם בשמעו זאת ואי אפשר לבאר זה בכתב אפילו ברמז אות תקפד שמעתי בשם רבנו זכרונו לברכה שאמר שעל כל דברי האלף בית שלו יש מהיכא תיתי [רצונו לומר מאיזה מקום נלמד הדבר מאיזה פסוק או מאמר רבותינו זכרונם לברכה וכיוצא], ומאי טעמא רק על דבר אחד מהאלף בית החדש אמר מהיכא תיתי יודע אני ומאי טעמא איני יודע עדין [אמר המעתיק בזה מובן מה שהפליג כל כך בשבח הא"ב השני החדש [ספר המדות] כמבאר בהקדמה היתה כונתו העקר על המאי טעמא הינו פנימיות ההשגה שהיה לו זכרונו לברכה בכל ענין וענין המבאר שם אבל מהיכא תיתי יכול למצא גם על כמה דברים המבארים בהאלף בית החדש, איך מרמזים בדברי חכמינו זכרונם לברכה וכבר מצאו אנשי שלומנו הרבה מהם באיזה מאמרים מהם מבאר בדברי רבנו זכרונו לברכה להדיא] אות תקפה שמעתי שפעם אחת ספרו לפניו מנסיעת הרב הקדוש מברדיטשוב זכרונו לברכה ליאס, ואיך שאסף שם ממון הרבה אמר רבנו זכרונו לברכה נגון טוב מזה ובפרט נגון של ארץ ישראל בודאי טוב מזה. אם היו לוקחין בעל תאוות ממון שעליו דרשו רבותינו זכרונם לברכה (ברכות נד. ) : 'ובכל מאדך יש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו' אף על פי כן אם היו מראין לפניו נגון של ארץ ישראל היה נתבטל אצלו כל תאוותו אל הממון [אמר המעתיק עין בלקוטי תנינא סימן מ"ם מי שיודע מארץ ישראל וכו' בסוף המאמר מובן שם ששפע של ארץ ישראל היא בחינת שפע כפולה שעל ידי זה נתתקן תאוות ממון. וכן מבאר בלקוטי הלכות הלכות ברכת המזון הלכה ד' אות ט"ז עין שם. ועין בלקוטי תנינא סימן ס"ג על ענין קחו מזמרת הארץ רצונו לומר נגון של ארץ ישראל וכו' עין שם. ויש לומר שזהו שסים אחר כך וכסף משנה קחו בידכם בחינת שפע כפולה הנ"ל] אות תקפו אמר לאחד סמוך לחתנתו כיצד מרקדין לפני הכלה. ורמז לו כיצד מרקדין ומדלגין על מה שהיה לפני הכלה הינו לפני החתנה אות תקפז שמעתי איך שאחד מבני הנעורים הקטנים היה שוכב בחדרו של רבנו זכרונו לברכה. פעם אחת נגש אל רבנו זכרונו לברכה והתחיל לבכות לפניו באשר שרוצה להיות איש כשר. ורבנו זכרונו לברכה כבר היה שוכב על מטתו. ועמד רבנו זכרונו לברכה וישב על מטתו והתחיל לדבר עמו, והורה לו הדרך בזה. וגם צוה עליו איזה למודים שילמד וגם צוה עליו שיהיה ממארי דחושבנא הינו שבכל לילה קדם שישכב על מטתו יחשב איך עבר עליו היום. אם למד והתפלל כראוי ביום זה יודה להשם יתברך ויאמר לו שבח והודאה לשמך הגדול והקדוש על שזכיתני ללמד ולהתפלל ביום העבר כרצונך קצת ומתחנן אני לפניך ה' אלוקי שתעזרני ביום הבא למחר להוסיף בעבודתך בתורה ותפילה מרבה ביותר, ובכונה שלמה ביותר. ואם חס ושלום לא למד והתפלל כראוי ביום העבר יתודה ויתחנן לפניו יתברך ויאמר, רבונו של עולם ידעתי כי פשעתי ביום הזה ולא עבדתיך כראוי לא בתורה ולא בתפילה וכו' ועתה מבקש ומתחנן אני לפניך וכו' שתמחל ותסלח לי על העבר שלא עבדתיך כראוי, ותעזרני למחר ביום הבא לעבד עבודתך בתורה ותפילה בכונה ובשלמות הראוי כרצונך אות תקפח אחד מאנשי שלומנו היה קובל ומתנצל לפניו זכרונו לברכה באשר שיש לו צער גדול מזה שאין לו מקום מיחד לעבודת השם. כי ביתו קטן וצר מאד ובכל פעם יושבין שם עכו"ם כמו שרגילין בבית המזיגה ועל ידי זה דעתו מבלבלת מאד. השיב לו רבנו זכרונו לברכה מסתמא אם היה השם יתברך יודע שכל בחירתך ועבודתך תלוי בזה שיהיה לך מקום מיחד מסתמא היה נותן לך מקום מיחד ועכשו בודאי מסתמא אתה יכול להיות איש כשר גם בבית זה. עוד דבר עמו כדברים האלה אות תקפט פעם אחת דבר אחד מאנשי שלומנו עם רבנו זכרונו לברכה מענין שיש לפעמים שמרגישין בעצמן שיוצא הדבור מן הערף ולא מן הלב [וכעין זה מבאר בדבריו זכרונו לברכה]. השיב לו רבנו זכרונו לברכה אתה יודע מה הוא לב ומה הוא ערף
אות תקפא

שָׁמַעְתִּי אֵיךְ שֶׁרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה כָּתַב פַּעַם אַחַת מִכְתָּב לְבִתּוֹ שָׂרָה זִכְרוֹנָהּ לִבְרָכָה בְּאַהֲבָה וְחִבָּה גְּדוֹלָה

וְאֵיךְ שֶׁהוּא מִשְׁתּוֹקֵק מְאד שֶׁתִּהְיֶה עַל שֻׁלְחָנוֹ בִּכְדֵי שֶׁיּוּכַל לְהִשְׁתַּעְשֵׁעַ עִמָּהּ בְּכָל יוֹם, וּלְקַבֵּל מִדִּבּוּרֶיהָ חָכְמָה וְיִרְאָה.

הֲלא אַתְּ דּוֹמָה שָׁם כַּהֲדַס בַּמִּדְבָּר שֶׁאֵין מִי שֶׁיְּקַבֵּל מִמֶּנּוּ רֵיחוֹ הַטּוֹב וְכוּ'

אות תקפב

שָׁמַעְתִּי מֵאִישׁ אֶחָד מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ שֶׁעָמַד אָז עִם עוֹד כַּמָּה אֲנָשִׁים מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ בְּשָׁעָה שֶׁקִּבְּלָה אֶת הַמִּכְתָּב הַנַּ"ל וְקָרְאָה אוֹתוֹ

וּבָכְתָה לִפְנֵיהֶם בִּדְמָעוֹת שָׁלִישׁ וְאָמְרָה

מִסְּתָמָא אֲנִי עַכְשָׁו בְּמַדְרֵגָה פְּחוּתָה וּשְׁפָלָה מְאד כְשֶׁאָבִי מְשַׁבֵּחַ אוֹתִי בְּעֵינַי כָּל כָּךְ.

כִּי שָׁמַעְתִּי מֵאָבִי שֶׁאָמַר לְהָרַב רַבִּי נָתָן

שֶׁלִּפְעָמִים הוּא מְשַׁבֵּחַ אֶת אֶחָד בְּעֵינָיו וּבְפָנָיו

מֵחֲמַת שֶׁרוֹאֶה שֶׁנָּפַל מִמַּדְרֵגָתוֹ

וְעַל כֵּן צָרִיךְ לְחַזֵּק אוֹתוֹ

אות תקפג

עוֹד שָׁמַעְתִּי שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

הַבָּנִים שֶׁלִּי [רְצוֹנוֹ לוֹמַר בְּנוֹתָיו] יֵשׁ לָהֶם רוּחַ הַקּדֶשׁ שֶׁהוּא קָרוֹב לִנְבוּאָה

וּמִבִּתִּי שָׂרָה אֵין אֲנִי מְדַבֵּר כְּלָל.

הַכְּלָל אִם בָּאנוּ לְדַבֵּר וְלִכְתּב מִקְּדֻשַּׁת זַרְעוֹ הַקְּדוֹשִׁים תִּקְצַר הֲמוֹן יְרִיעוֹת לְסַפֵּר אֲפִילּוּ מִקְצָת שִׁבְחָם וּמִדּוֹתֵיהֶם הַטּוֹבוֹת וְצִדְקָתָם וַחֲסִידוּתָם וּתְמִימוּתָם וְעִנְוְתָנוּתָם הַגְּדוֹלָה וְרוּחַ נְמוּכָה וּשְׁפָלָה שֶׁהָיוּ לָהֶם וְכַיּוֹצֵא בִּשְׁאָר כָּל הַמִּדּוֹת טוֹבוֹת וִישָׁרוֹת, וּמִכָּל שֶׁכֵּן מִפְּנִימִיּוּת קְדֻשָּׁתָם אֲשֶׁר אֵין לָנוּ שׁוּם הַשָּׂגָה בָּזֶה כְּלָל.

וְאִלְמָלֵי הָיוּ זוֹכִין הָעוֹלָם שֶׁיִּהְיֶה נִשְׁאָר מֵרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בֵּן הַמְמַלֵּא מְקוֹמוֹ, כְּבָר הָיָה הָעוֹלָם נִתְתַּקֵּן עַל מִלּוּאוֹ וְתִקּוּנוֹ וּשְׁלֵמוּתוֹ עַל צַד הַיּוֹתֵר טוֹב.

וְשָׁמַעְתִּי פַּעַם אַחַת מֵהָרַב רַבִּי נָתָן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שִׂיחָה נוֹרָאָה בְּעִנְיָן זֶה אֲשֶׁר תִּסָּמַר שַׂעֲרוֹת ראשׁ אָדָם בְּשָׁמְעוֹ זאת

וְאִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר זֶה בִּכְתָב אֲפִילּוּ בְּרֶמֶז

אות תקפד

שָׁמַעְתִּי בְּשֵׁם רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

שֶׁאָמַר שֶׁעַל כָּל דִּבְרֵי הָאָלֶף בֵּית שֶׁלּוֹ יֵשׁ מֵהֵיכָא תֵּיתֵי

[רְצוֹנוֹ לוֹמַר מֵאֵיזֶה מָקוֹם נִלְמַד הַדָּבָר מֵאֵיזֶה פָּסוּק אוֹ מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה וְכַיּוֹצֵא], וּמַאי טַעְמָא

רַק עַל דָּבָר אֶחָד מֵהָאָלֶף בֵּית הֶחָדָשׁ אָמַר

מֵהֵיכָא תֵּיתֵי יוֹדֵעַ אֲנִי

וּמַאי טַעְמָא אֵינִי יוֹדֵעַ עֲדַיִן

[אָמַר הַמַּעְתִּיק בָּזֶה מוּבָן מַה שֶּׁהִפְלִיג כָּל כָּךְ בְּשֶׁבַח הָא"ב הַשֵּׁנִי הֶחָדָשׁ [סֵפֶר הַמִּדּוֹת] כַּמְבאָר בַּהַקְדָּמָה

הָיְתָה כַּוָּנָתוֹ הָעִקָּר עַל הַמַּאי טַעְמָא

הַיְנוּ פְּנִימִיּוּת הַהַשָּׂגָה שֶׁהָיָה לוֹ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּכָל עִנְיָן וְעִנְיָן הַמְבאָר שָׁם

אֲבָל מֵהֵיכָא תֵּיתֵי יָכוֹל לִמְצא גַּם עַל כַּמָּה דְּבָרִים הַמְבאָרִים בְּהָאָלֶף בֵּית הֶחָדָשׁ, אֵיךְ מְרֻמָּזִים בְּדִבְרֵי חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה

וּכְבָר מָצְאוּ אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ הַרְבֵּה מֵהֶם בְּאֵיזֶה מַאֲמָרִים מֵהֶם מְבאָר בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לְהֶדְיָא]

אות תקפה

שָׁמַעְתִּי שֶׁפַּעַם אַחַת סִפְּרוּ לְפָנָיו מִנְּסִיעַת הָרַב הַקָּדוֹשׁ מִבַּרְדִּיטְשׁוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לְיַאס, וְאֵיךְ שֶׁאָסַף שָׁם מָמוֹן הַרְבֵּה

אָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה נִגּוּן טוֹב מִזֶּה

וּבִפְרָט נִגּוּן שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בְּוַדַּאי טוֹב מִזֶּה.

אִם הָיוּ לוֹקְחִין בַּעַל תַּאֲוָות מָמוֹן שֶׁעָלָיו דָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'וּבְכָל מְאדֶךָ יֵשׁ לְךָ אָדָם שֶׁמָּמוֹנוֹ חָבִיב עָלָיו מִגּוּפוֹ'

אַף עַל פִּי כֵן אִם הָיוּ מַרְאִין לְפָנָיו נִגּוּן שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

הָיָה נִתְבַּטֵּל אֶצְלוֹ כָּל תַּאֲוָותוֹ אֶל הַמָּמוֹן

[אָמַר הַמַּעְתִּיק עַיֵּן בְּלִקּוּטֵי תִנְיָנָא סִימָן מ"ם

מִי שֶׁיּוֹדֵעַ מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְכוּ'

בְּסוֹף הַמַּאֲמָר מוּבָן שָׁם שֶׁשֶּׁפַע שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִיא בְּחִינַת שֶׁפַע כְּפוּלָה שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִתְתַּקֵּן תַּאֲוָות מָמוֹן.

וְכֵן מְבאָר בְּלִקּוּטֵי הֲלָכוֹת הִלְכוֹת בִּרְכַּת הַמָּזוֹן הֲלָכָה ד' אוֹת ט"ז עַיֵּן שָׁם.

וְעַיֵּן בְּלִקּוּטֵי תִנְיָנָא סִימָן ס"ג עַל עִנְיַן קְחוּ מִזִּמְרַת הָאָרֶץ

רְצוֹנוֹ לוֹמַר נִגּוּן שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְכוּ' עַיֵּן שָׁם.

וְיֵשׁ לוֹמַר שֶׁזֶּהוּ שֶׁסִּיֵּם אַחַר כָּךְ וְכֶסֶף מִשְׁנֶה קְחוּ בְּיֶדְכֶם בְּחִינַת שֶׁפַע כְּפוּלָה הַנַּ"ל]

אות תקפו

אָמַר לְאֶחָד סָמוּךְ לַחֲתֻנָּתוֹ כֵּיצַד מְרַקְּדִין לִפְנֵי הַכַּלָּה.

וְרָמַז לוֹ כֵּיצַד מְרַקְּדִין וּמְדַלְּגִין עַל מַה שֶּׁהָיָה לִפְנֵי הַכַּלָּה

הַיְנוּ לִפְנֵי הַחֲתֻנָּה

אות תקפז

שָׁמַעְתִּי אֵיךְ שֶׁאֶחָד מִבְּנֵי הַנְּעוּרִים הַקְּטַנִּים הָיָה שׁוֹכֵב בְּחַדְרוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה.

פַּעַם אַחַת נִגַּשׁ אֶל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְהִתְחִיל לִבְכּוֹת לְפָנָיו בַּאֲשֶׁר שֶׁרוֹצֶה לִהְיוֹת אִישׁ כָּשֵׁר.

וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה כְּבָר הָיָה שׁוֹכֵב עַל מִטָּתוֹ.

וְעָמַד רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְיָשַׁב עַל מִטָּתוֹ

וְהִתְחִיל לְדַבֵּר עִמּוֹ, וְהוֹרָה לוֹ הַדֶּרֶךְ בָּזֶה.

וְגַם צִוָּה עָלָיו אֵיזֶה לִמּוּדִים שֶׁיִּלְמַד

וְגַם צִוָּה עָלָיו שֶּׁיִּהְיֶה מִמָּארֵי דְחוּשְׁבְּנָא

הַיְנוּ שֶׁבְּכָל לַיְלָה קדֶם שֶׁיִּשְׁכַּב עַל מִטָּתוֹ יַחֲשׁב אֵיךְ עָבַר עָלָיו הַיּוֹם.

אִם לָמַד וְהִתְפַּלֵל כָּרָאוּי בְּיוֹם זֶה

יוֹדֶה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְיאמַר לוֹ שֶׁבַח וְהוֹדָאָה לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ עַל שֶׁזִּכִּיתַנִי לִלְמד וּלְהִתְפַּלֵּל בַּיּוֹם הֶעָבָר כִּרְצוֹנְךָ קְצָת

וּמִתְחַנֵּן אֲנִי לְפָנֶיךָ ה' אֱלוֹקַי שֶׁתַּעַזְרֵנִי בַּיּוֹם הַבָּא לְמָחָר לְהוֹסִיף בַּעֲבוֹדָתְךָ בְּתוֹרָה וּתְפִילָּה מְרֻבָּה בְּיוֹתֵר, וּבְכַוָּנָה שְׁלֵמָה בְּיוֹתֵר.

וְאִם חַס וְשָׁלוֹם לא לָמַד וְהִתְפַּלֵל כָּרָאוּי בַּיּוֹם הֶעָבָר

יִתְוַדֶּה וְיִתְחַנֵּן לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ וְיאמַר, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם יָדַעְתִּי כִּי פָּשַׁעְתִּי בַּיּוֹם הַזֶּה וְלא עֲבַדְתִּיךָ כָּרָאוּי לא בְּתוֹרָה וְלא בִּתְפִילָּה וְכוּ'

וְעַתָּה מְבַקֵּשׁ וּמִתְחַנֵּן אֲנִי לְפָנֶיךָ וְכוּ' שֶׁתִּמְחַל וְתִסְלַח לִי עַל הֶעָבָר שֶׁלּא עֲבַדְתִּיךָ כָּרָאוּי, וְתַעַזְרֵנִי לְמָחָר בַּיּוֹם הַבָּא לַעֲבד עֲבוֹדָתְךָ בְּתוֹרָה וּתְפִילָּה בְּכַוָּנָה וּבִשְׁלֵמוּת הָרָאוּי כִּרְצוֹנֶךָ

אות תקפח

אֶחָד מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ הָיָה קוֹבֵל וּמִתְנַצֵּל לְפָנָיו זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

בַּאֲשֶׁר שֶׁיֵּשׁ לוֹ צַעַר גָּדוֹל מִזֶּה שֶׁאֵין לוֹ מָקוֹם מְיֻחָד לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם.

כִּי בֵּיתוֹ קָטָן וְצַר מְאד

וּבְכָל פַּעַם יוֹשְׁבִין שָׁם עַכּוּ"ם כְּמוֹ שֶׁרְגִילִין בְּבֵית הַמְּזִיגָה

וְעַל יְדֵי זֶה דַּעְתּוֹ מְבֻלְבֶּלֶת מְאד.

הֵשִׁיב לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

מִסְּתָמָא אִם הָיָה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יוֹדֵעַ שֶׁכָּל בְּחִירָתְךָ וַעֲבוֹדָתְךָ תָּלוּי בָּזֶה שֶׁיִּהְיֶה לְךָ מָקוֹם מְיֻחָד

מִסְּתָמָא הָיָה נוֹתֵן לְךָ מָקוֹם מְיֻחָד

וְעַכְשָׁו בְּוַדַּאי מִסְּתָמָא אַתָּה יָכוֹל לִהְיוֹת אִישׁ כָּשֵׁר גַּם בְּבַיִת זֶה.

עוֹד דִּבֵּר עִמּוֹ כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה

אות תקפט

פַּעַם אַחַת דִּבֵּר אֶחָד מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ עִם רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

מֵעִנְיָן שֶׁיֵּשׁ לִפְעָמִים שֶׁמַּרְגִּישִׁין בְּעַצְמָן שֶׁיּוֹצֵא הַדִּבּוּר מִן הָערֶף וְלא מִן הַלֵּב

[וּכְעֵין זֶה מְבאָר בִּדְבָרָיו זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה].

הֵשִׁיב לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

אַתָּה יוֹדֵעַ מַה הוּא לֵב וּמַה הוּא ערֶף
ישמע בזיונו - ידום וישתוק
...בזיונו - ידום וישתוק אומר רבי נחמן מברסלב כאן breslev.eip.co.il/?key=35 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ו - קרא את יהושע כי עיקר התשובה היא, כשישמע בזיונו ידום וישתוק, כי על ידי השתיקה וכולי, נעשה בחינת חיריק וכולי. מה פשר העניין של בחינת חיריק הזאת? ראה כאן: breslev.eip.co.il/?key=42 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה יג - להמשיך השגחה שלמה "שכינתא נקראת בשעת זווג כוכבא זוטא כמובא בזוהר, 'אתעבידת נקדה זעירא מגו רחימתא, כדין אתחברא בבעלה'" מה הקשר בין הדברים? ואיך כל זה קשור למ"ש כאן breslev.eip.co.il/?key=259...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קכא - הִנֵּה בָאתִי בִּמְגִלַּת סֵפֶר כָּתוּב עָלַי
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קכא - הנה באתי במגלת ספר כתוב עלי אז אמרתי הנה באתי במגלת ספר כתוב עלי. לעשות רצונך וכו' כשאדם רואה ולומד בספר ובכל מקום שהוא רואה ולומד, מוצא את עצמו הינו שלוקח לעצמו מוסר, ורואה פחיתותו ושפלותו בכל מקום באיזה ספר שהוא בא ומעין שם זה סימן שחפץ לעשות רצונו יתברך אז אמרתי הנה באתי במגלת ספר כתוב עלי זה סימן לעשות רצונך אלקי חפצתי כנ"ל
שיחות הר"ן - אות כ
...לו ליחד לו שעה ביום לשבר את לבו ולהשיח את אשר עם לבבו לפני השם יתברך כמבאר אצלנו כמה פעמים אבל כשיש לו עצבות חס ושלום, קשה לו להתבודד ולפרש שיחתו ועין במקום אחר [לקמן ע"ד] כמה האדם צריך להתחזק להיות שמח תמיד וביותר בשעת התפילה ושצריכין להכריח עצמו בכל כחותיו לזכות לשמחה ואמר כי לזכות לשמחה זה קשה וכבד להאדם לזכות לזה יותר משאר כל העבודות ענה ואמר: כפי הנראה שאי אפשר לבוא לשמחה כי אם על ידי עניני שטות, לעשות עצמו כשוטה ולעשות עניני צחוק ושטות וכו' כמבאר במקום אחר ורק על ידי זה באין לשמחה כשהאדם ז...
שיחות הר"ן - אות רלז - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
...- אות רלז - שיחות מורנו הרב רבי נחמן אמר שצריך לזהר מאד לבלי להוציא מפיו דבור של רשעות חס ושלום, אפילו בדרך ליצנות דהינו שלא לומר חס ושלום, על עצמו שיהיה רשע חס ושלום או שיעשה עברה חס ושלום אף שאומר זאת בדרך ליצנות ואין בלבו כלל לעשות זאת אף על פי כן זה הדבור מזיק לו מאד ויכול להכריחו חס ושלום, אחר כך לעשות זאת שהוציא מפיו אף על פי שלא אמרה מלבו רק בדרך ליצנות ועל ידי זה נכשל יהוא המלך על ידי שהוציא מפיו ואמר: "יהוא יעבדנו הרבה" אף על פי שבלבו היה לבלי לעבדו רק אמר זאת בדרך ליצנות כדי להטעות את...
שיחות הר"ן - אות עא
...הר"ן - אות עא בענין מה שכתוב בזוהר הקדוש שעל פגם הברית בפרט מאן דאושיד זרעא בריקניא, חס ושלום וכו' אין מועיל תשובה אמר רבנו, זכרונו לברכה שאין הדבר כן רק על הכל מועיל תשובה ואמר שבזה המאמר זוהר אין שום אדם מבין הפשט רק הוא לבד והכלל שבאמת מועיל תשובה בודאי על חטא זה אפילו אם הרבה לפשע, חס ושלום בזה וכבר מבאר בספרים הנדפסים כבר שעקר התשובה הוא לבל יעשה עוד מכאן ולהבא והוא מכרח לעבר באלו המקומות והענינים שהיה בתחלה ולהתנסות שם וכשמרחם על עצמו עכשו ואינו עושה עוד מה שעשה מקדם ומשבר תאוותו זהו עקר ה...
שיחות הר"ן - אות ריב - לענין המחלוקת שעליו
שיחות הר"ן - אות ריב - לענין המחלוקת שעליו פעם אחת אמר הלכה כרב נחמן בדיני הינו לענין המתנגדים שחלקו עליו בודאי הלכה כמותו כי הלכה כרב נחמן בדיני כי דיני הוא לשון מחלקת ששני בני אדם מחלקין לפני הבית דין על איזה דבר [זה שמעתי בשמו] ועין בגטין פרק השולח שאמרו שם שלש פעמים הלכה כרב נחמן והלכא כרב נחמן והלכא כנחמני
שיחות הר"ן - אות כא
שיחות הר"ן - אות כא בראש השנה צריכין להיות חכם שיחשב רק מחשבות טובות שייטיב השם יתברך עמנו וכו' וצריכין להיות שמח בראש השנה גם צריכין לבכות בראש השנה בראש השנה ביום הראשון צריכין למעט בדבור מאד מאד ואמר שאדם גדול צריך לדקדק בזה ביותר ועל כן הוא אינו אומר ביום הראשון אפילו הפיט רק מה שיסד רבי אלעזר הקליר אבל שאר הפיט אינו אמר מחמת שאדם גדול צריך לדקדק אז ביותר לבלי לדבר שום דבור שאינו מכרח
חיי מוהר"ן - קיז - מקום לידתו וישיבתו ונסיעותיו וטלטוליו
...וישיבתו ונסיעותיו וטלטוליו אות קיז בשנת תקס"ה עשה נשואין לבתו מרים זכרונה לברכה בקהלת קדש וואלטשיסק. ובשבת שלפני החתנה שקורין פארשפיל שהיה בפרשת נח בראש חדש חשון היה מרקד כל היום כלו. ורקודין כאלו לא נראה ממנו בשום פעם כמותם כי אז היה מרקד כמעט כל היום. ומה שהיה אז באותו השבת אי אפשר לבאר ולספר. והתפלל עמנו חגור בפאטשיילע [כעין מטפחת] לבד ואחר כך בסעדה שלישית ישב אז עמנו ואמר לזכר השלש סעדות זה. וספר אז שבאותו ראש השנה נתנו לו [הוצאות] אלף אדמים אחר כל ההצטרכות והיה במקום שהיה והוא אוהב תורה מאד...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה קיג - מִי שֶׁרַק מִתְנוֹצֵץ לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַך
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה קיג - מי שרק מתנוצץ לו השם יתברך מי שרק מתנוצץ לו השם יתברך כשעושה, חס ושלום, אפילו דבר אחד שלא כראוי בשלמות [כלומר, אף על פי שאין בזה הדבר שום נדנוד עברה, חס ושלום ולא שום תאוה גמורה בגשמיות רק שאינו עושה הדבר בתכלית שלמות הקדשה כראוי באמת] ראוי לו שתכלה נפשו לגמרי מעצם החרטה והבושה
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה יג - לְהַמְשִׁיךְ הַשְׁגָּחָה שְׁלֵמָה
...השגחה שלמה [לשון רבנו, זכרונו לברכה] אשרי העם ידעי תרועה וכו' [עיין בסוף הספר כל התורה הזאת מכת"י רבינו ז"ל בעצמו בנוסח אחר] א. להמשיך השגחה שלמה אי אפשר אלא עד שישבר תאוות ממון ושבירתה הוא על ידי צדקה כי איתא בזוהר 'רוחא נחת לשכך חמימא דלבא וכד נחת רוחא לבא מקבל לה בחדוה דנגונא דליואי' 'רוחא' זה בחינת צדקה שהוא רוח נדיבה על ידו מקררין חמימות תאוות ממון וזה בחינת: "יבצר רוח נגידים" שהרוח ממעט תאוות הנגידות והעשירות 'נגונא דליואי' זה בחינת משא ומתן באמונה ששמח בחלקו ואינו אץ להעשיר כי הנגינה זה המשא...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.2344 שניות - עכשיו 04_03_2026 השעה 16:59:44 - wesi2