... נוראות השגתו אמר: אפילו מי שאינו שומע דבורי התורה שאמר רק הקול לבד הוא גם כן טוב מאד וזה בחינת "לשמע בקול דברו", 'בקול' דיקא ואפילו מי שהוא רק עומד בבית אצל התורה שאומר טוב מאד מאד בלי שעור

... שבלב, הן יצרין טבין שעל ידן נתגלין פעלות ומדות טובות, והינו יצירה לטב וכשחושב מחשבות רעות, הוא מטמטם הלב בבחינת ערלת לב ומקלקל את הבריאה, הינו החכמה שבלב "ומלתם את ערלת לבבכם" ותרגומו: 'ית טפשות לבכון' 'וטפשות', הוא קלקול הבריאה, שהיא על ידי החכמה נמצא כשאדם חושב מחשבות טובות בלבו איך לעבד את השם יתברך בזה נעשה לבו, בבחינת: "צור לבבי", ובבחינת: "ולבי חלל בקרבי" שבתוך החלל יתגלו פעלותיו ועל ידי פעלותיו ומדותיו הטובים, יתגלה שהוא מקבל על מלכות שמים שלמה וזה פרוש: "ושרים כחוללים" וכו' 'ושרים', זה בחינת התגלות מלכות, בחינת 'שרה על העולם כלו', בחינת: "והיה ה' למלך וכו' כחוללים כל מעיני בך" הינו לפי החלל שנעשה על ידי מחשבותיו הקדושים, כן התגלות מלכותו. ב. וזה בחינת: "ולעבדו בכל לבבכם" 'איזהו עבודה שבלב זה תפילה' כי תפילה בחינת מלכות דוד, כמו שכתוב: "ואני תפילה" ועקר התפילה תלוי בלב, שישים כל לבו עליה "בשפתם כבדוני ולבם רחק ממני" כי תפילה שבלב, היא בחינת התגלות מלכותו בתוך החלל הפנוי, בתוך המדות, בתוך העולמות. ג. וזה בחינת ה"א, כי דל"ת היתה, ואתחזרת ונעשית ה"א כי דלת הוית, לשון דלה ועניה הינו כשמטמטם לבו בטפשות, 'ואין עני אלא בדעת' ואז היא בחינת דל"ת וכשמקדש מחשבתו, ולית קדשה פחות מעשרה והיא בחינת יו"ד, שממשיך לתוך הדל"ת ונעשית ה'. ד. וכשמקים התפילה, את בחינת מלכות, בבחינת: "ולעבדו בכל לבבכם" זה בחינת: "היא העולה": בחינת: "מי זאת עולה" 'מי עם זאת עולה' והם שני בתים ביתא עלאה וביתא תתאה, שיש לשניהם עליה כי לא ... שיבנה ירושלים שלמטה' ואיתא בכתבי האר"י, זכרונו לברכה, שהכונה על פי סוד הוא שבינה אמא עלאה, ביתא עלאה, היא בחינת ירושלים שלמעלה ומלכות, ביתא תתאה, היא בחינת ירושלים שלמטה שאין היחוד שלמעלה, שהוא בחינת עלית ביתא עלאה נשלם עד שנבנה ונשלם בחינת מלכות בשלמות, שהיא בחינת עלית ביתא תתאה וכו' עין שם וזהו מה שכתב רבנו, זכרונו לברכה, מי עם זאת עולה וכו' היא בחינת ביתא עלאה, בחינת מי ומלכות, היא בחינת ביתא תתאה, בחינת זאת ועל ידי בחינות אלו הנ"ל הנאמרים בתורה הזאת על ידי זה יש לשני בתים אלו עליה שהם ביתא עלאה וביתא תתאה שהם בחינת מי עם זאת הינו על ידי שמצמצם אור התלהבות לבו, שלא יתלהב יותר מדי כדי שיוכל לעבד את השם יתברך בהדרגה ובמדה ומקדש את מחשבתו לבלי לחשב שום מחשבות רעות רק לחשב תמיד מחשבות קדושות שהם בחינת יצר טוב, בחינת חכמה שבלב שעל ידי זה מציר המדות טובות וזוכה לעשות פעלות ומעשים טובים ומדות טובות ועל ידי זה נתגלה בחינת מלכות כי נתגלה שהוא מקבל על מלכות שמים שלמה ואז יש עליה לבחינת מלכות, שהיא ביתא תתאה אזי דיקא עולה גם ביתא עלאה, שהיא בחינת בינה לבא כי באמת שניהם אחד, ואחת תלויה בחברתה. ולבאר הענין קצת, צריכין לחזר ולבאר ענין התורה הזאת וכלל ... זה בכל אדם כי כל אחד מישראל הוא חלק אלוק ממעל ועקר האלקות בלב והאלקות שבלב איש הישראלי הוא בחינת אין סוף כי אור להביותו הוא עד אין סוף הינו אין סוף ואין תכלית לתשוקתו ולפי גדל ההתלהבות הלב ... ולא היה יכול לגלות שום מדה טובה כי מגדל התלהבותו עד אין סוף, אינו יכול לעשות שום דבר שזהו בחינת מה שבתחלת הבריאה לא היה מקום לבריאה מחמת שהיה הכל אין סוף כנ"ל כי בריאת העולמות הן הן המדות ... שזה אי אפשר כי אם על ידי הצמצום כנ"ל וכשמצמצם את אור להביות לבו אזי נשאר חלל פנוי בלב בחינת: "ולבי חלל בקרבי" [שזהו סוד חלל הפנוי שהיה בתחלת הבריאה] ובתוך זה החלל הפנוי, נתגלין מדותיו הטובות שהם סוד ... כי המדות הן הן העולמות כנ"ל הינו כי על ידי הצמצום שמצמצם את אור ההתלהבות שעל ידי זה נעשה בחינת חלל הפנוי, בחינת: "ולבי חלל בקרבי" על ידי זה הוא עובד את השם יתברך בהדרגה ובמדה ועושה מעשים טובים ומדות טובות שכל זה הוא בחינת התגלות המדות, שהן העולמות בתוך חלל הפנוי שבלב ועקר בריאת העולמות היה על ידי חכמה כנ"ל וזה הוא בחינת מה שעקר עבודת השם, לזכות למדות ומעשים טובים הוא על ידי ששומר החכמה שבלב שהוא המחשבה שבלב שצריכין לשמר מאד המחשבה שבלב, שהוא בחינת חכמת לב שזהו עקר היצרין כי מחשבות טובות הם יצר טוב ומחשבות רעות הם יצר הרע הינו כשחושב מחשבות טובות, שזהו בחינת חכמה שבלב אזי על ידי זה זוכה לפעלות ומדות טובות שזהו בחינת התגלות הבריאה, שהיא המדות, בתוך חלל הפנוי על ידי החכמה שבלב, שהוא בחינת מחשבות טובות שבלב כנ"ל אבל כשחושב ...

... מה שמכסין את הכלה בדעק טוך [צעיף] כי הכלה רומזת לרחל "עולימתא שפירתא דלית לה עינין" גם רמז על בחינת: "כבוד אלהים הסתר דבר" מה שמשליכין אופין [חטין וכדומה] לרמז [... חסר] וזה שמשליכין על החתן אופין, לרמז: "אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת שמה ילכו האופנים" והחתן הוא בחינת רוח מה שנותנין כל אחד מעות שקורין "שבת" בשביל המרקדין על שם "מלכי צבאות ידדון ידדון" הינו הם מרקדין "ונות ב'ית ת'חלק ש'לל", הם נותנין מעות "שבת" בשביל המרקדין החתנה היא בחינת סיני כמו שכתוב "ביום חתנתו" זה מעמד הר סיני וסיני גימטריא סלם וכתוב: "והנה מלאכי אלוהים עולים ויורדים בו" ... "וישכב במקום ההוא" "יש כ"ב" אותיות הדרשה שהיא בכ"ב אותיות הם לזווג הפרסטקיס [פזוז וכרכור] שעושין בשעת רקודין זה בחינת: "אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך" כי גלות מצרים היה בשביל לברר ניצוצי קרי של אדם הראשון והחתנה היא תקון ויחוד הברית שהיא בחינת "אנכי אעלך גם עלה" מה שפוסקין את הדרשה זה בחינת שברי לוחות השושבין מלביש הקיטל להחתן זה רמז: "ויוסף ישית ידו על עיניך" כי יוסף הוא שושבין וקיטל הוא בגד מתים מה שמהפכין את עצמן זה בחינת "ומשה עלה",: "וירד ה' על הר סיני" שהתחתונים עלו למעלה והעליונים ירדו למטה

... שיתבטל לגבי גדלות ועל כן כשמקרב להצדיק נתבטל הגדלות כי על ידי אור הגדול של הצדיק נתבטל לגמרי וזהו בחינת: "ראוני נערים ונחבאו" הינו על ידי שרואים פני הצדיק נחבאים הקטנים כי הקטנות נתבטל לפני גדלות ועקר כח קדשת ... נמצא שהימים טובים תלויים בצדיקים ועל כן כשמקבל ומכבד את הימים טובים, ומקבל אור הגדול של יום טוב, שהוא בחינת צדיק כנ"ל נתבטל הגדלות שלו כי הקטנות בטל לגבי גדלות ועל כן 'חיב אדם להקביל פני רבו ברגל' כי ... רבו ברגל הינו שיכיר פני רבו ברגל הינו שיכבד את היום טוב ויקבל אור הגדול של יום טוב, שהוא בחינת פני רבו וכו' כי עקר קדשת היום טוב תלוי בצדיקים כנ"ל וכשמקבל את היום טוב הוא מקבל פני רבו ... לגבי גדלות כנ"ל וזה פרוש כי אקח מועד, כשאקבל את הימים טובים אני מישרים אשפט, הינו שאזכה לענווה, שהוא בחינת 'מישרים אשפט' כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה: מאי דכתיב: "האמנם אלם" וכו' מה יעשה וכו' יכול אף בדברי תורה ... אדם' וזה: "כי אקח מועד אני מישרים אשפט" על ידי שאקבל את המועדים, על ידי זה אזכה לענווה, שהוא בחינת 'מישרים אשפט' כנ"ל. וזהו גם כן ענין המבאר במקום אחר על פסוק: "ארץ אכלת יושביה" כי הקטנות בטל לגבי ... ונתהפך למהות הצדיק עוד שמענו בענין זה, אם הוא מקשר להצדיק יוכל להרגיש קדשת יום טוב כי הצדיק הוא בחינת קדשת יום טוב כנ"ל והסימן על זה אם הוא מקשר להצדיק, הוא אם יש לו שפלות כי טבע הקטנות ... אזי על ידי ההתקשרות להצדיק, יכול לקבל קדשת יום טוב כנ"ל כי עקר יום טוב תלוי בצדיקים כי עקר בחינת יום טוב הוא, להעלות בחינת מלכות דקדשה מבין הקליפות לבטל מלכות ארבע מלכיות דסטרא אחרא כי מלכות נקראת ד"לת, בגין דלית לה מגרמה כלום ... ראשי תבות שבועות סוכות פסח, שהם הימים טובים שאז יוצא המלכות דקדשה כי הימים טובים הם ימי דין, שהיא בחינת יראה, בחינת מלכות כמו שכתוב: 'אלמלא מוראה של מלכות' ועל כן נאמר בעמלק: "ויזנב בך כל הנחשלים וכו' ולא ירא אלהים" כי עקר כחו היה מחמת שלא העלו את המלכות דקדשה, מחמת שלא היה להם יראת אלהים, שהוא בחינת מלכות כנ"ל. ועל כן בכל יום טוב יש ארבע מצוות בפסח ארבע כוסות בסוכות ארבעה מינים בשבועות למוד התורה שהוא בארבעה בחינות, אז ראה ויספר"ה הכינ"ה וגם חקר"ה כנגד המלכות, שהיא בחינת דל"ת, שיוצאת ביום טוב מבין הקליפות כנ"ל והתלמידי חכמים הם בחינת מלכות כמו שאמרו רז"ל: מאן מלכי רבנן כי הם מעלים את המלכות, על כן עקר קדשת יום טוב נעשה על ידם וכשמקבלים קדשת יום טוב, יש לו ענווה ושפלות כנ"ל וזהו: "עקב ענווה יראת ה'", כי יראה הוא בחינת מלכות כנ"ל. ואברהם אבינו טרח גם כן על זה, ורדף ארבעת המלכים, להעלות מהם המלכות ויצא ממנו יצחק וישמעאל ...

... השם יתברך דרכו לקרות את האדם תכף כשרואה שהוא תועה מדרך השכל וקוראו שישוב לאחוריו ולכל אחד קורא לפי בחינתו יש שקוראו ברמיזה ויש בקריאה ממש ויש שבועט בו ומכהו וזהו הקריאה שלו כי אוריתא מכרזת קמיהו "עד מתי ...

... אזי נעשה מן האדים הנ"ל שפיכות דמים וזה שכתוב: "ותגר את בני ישראל על ידי חרב בעת אידם" הינו בחינת אדים הנ"ל שעל ידם נעשה השפיכות דמים וכן בכמה אמות: מצרים ועמון ומואב כשנבא על מפלתם נאמר שם "בעת אידם" בחינת אדים הנ"ל שעל ידם נעשה השפיכות דמים כנ"ל ועל כן כשיש מלחמות ושפיכות דמים אזי האדמה נותנת כחה לשם ... ושומעים תלמידים שאינם הגונים על ידי זה בא גם כן עצירת גשמים כי על ידי כבוד התורה בא גשמים, בבחינת: "וכבוד ה' נראה בענן" ועל ידי הענן בא גשמים וזה בחינת: "אל הכבוד הרעים, ה' על מים רבים" הינו בחינת גשמים שבאים על ידי כבוד ה', בחינת כבוד התורה והלומד תורה לתלמיד שאינו הגון אמרו רבותינו, זכרונם לברכה, שהוא כזורק אבן למרקוליס ופרשו רבותינו, זכרונם לברכה ... הכבוד, שעל ידו באין גשמים "כמטר בקציר כן לא נאוה לכסיל כבוד" הינו כשלומד תורה לתלמיד שאינו הגון, שזה בחינת "נותן לכסיל כבוד" שנותן כבוד התורה לכסיל דהינו תלמיד שאינו הגון ועל ידי זה מקלקל הגשמים וזהו: "כמטר בקציר" ... כי על ידי התורה ממשיכין אותו, כביכול ולהיכן נמשך האלקות לתוך מח השומע ואף על פי שזהו תפיסה, כביכול, בבחינת: "מלך אסור ברהטים" 'ברהטי מחין' 'אסור' דיקא שמה שנמשך אלקותו יתברך, כביכול, ברהטי מחין הוא בחינת תפיסה, בחינת "שבית שבי" אף על פי כן הוא ניחא להשם יתברך, שיהיה נמשך, כביכול, על ידי התורה אף על פי שהוא בחינת תפיסה אבל כשלומד תורה לתלמיד שאינו הגון וממשיך אלקותו יתברך לתוך מח שלו, זהו תפיסה ממש ועל כן ענשו ... שעל ידי זה נתפס רבי עקיבא בתפיסה כנ"ל כי על ידי התפיסה יתתקן, ויזדככו הדבורים, שהכניס לתלמידים שאינם הגונים בבחינת: "ואתם האסרו ויבחנו דבריכם" ועל כן אמר רבי שמעון בן יוחאי לרבי עקיבא, שילמדנו תורה ועל ידי זה שילמד ... [שהיה גדול בישראל] ועל כן אמר רבי שמעון: 'ואם לאו, אני אומר ליוחאי אבא' הינו שאני אומר להתורה שהוא בחינת 'יוחאי אבא' בחינת החסדים מצד האב, שמשם התגלות התורה כי התגלות התורה הוא התגלות החסדים כנ"ל וזהו: 'ומוסרך למלכות' כי רבי שמעון ... אומר' וכו', הינו שאני אומר תורה, שיש לי חסדים מצד האב ועל ידי זה יביא את רבי עקיבא לתוך בחינת גדלות עד שיכרח רבי עקיבא בעל כרחו לומר תורה כי באמת רבי עקיבא יכול בודאי לגלות תורה אף על ... ידי שיגלה רבי שמעון תלמידו תורה שהוא יש לו חסדים מצד האב על ידי זה יביא את רבי עקיבא לבחינת גדלות עד שיכרח בעל כרחו לומר תורה אף על פי שאינו רוצה וזהו: 'ואם לאו' הינו שאמר רבי שמעון ... הינו שאני אומר תורה כי יש לי חסדים מצד האב כנ"ל 'ומוסרך למלכות' שאביא אותך ואמסרך בעל כרחך למלכות, לבחינת גדלות ותהיה מכרח בעל כרחך לגלות תורה שהיא התגלות החסדים כנ"ל כי על ידי שרבי שמעון בן יוחאי תלמידו יאמר תורה על ידי זה יביא את רבי עקיבא לבחינת גדלות בעל כרחו ויכרח לומר תורה, שהוא התגלות החסדים שהוא תקון פגם הנ"ל [ולא באר איך על ידי התגלות ... "וימסרו מאלפי ישראל" פרש רש"י: 'שנמסרו בעל כרחם' כי רבי שמעון בן יוחאי יביא את רבי עקיבא בעל כרחו לבחינת גדלות על ידי שהוא יאמר תורה כנ"ל

... לברכה 'עזות מלכותא בלא תגא' ד. ולהכיר את המפרסמים, איזהו על ידי עזות הוא על ידי בנין ירושלים, שהוא בחינת הלב כי ירושלים בחינת יראה שלם הינו שלמות היראה התלויה בלב ... ואזי יכול להכיר המפרסמים שהם על ידי עזות, כי עזותם נופל לפניו כי כשזוכה לתפילה שהיא בחינת דבר ה' שהוא השרש העליון, שכל השרים העליונים וכל צבא השמים כלם מקבלים כחם ממנו אזי הם כלם בחינת לווין אצלו בבחינת: כל כוכביא לווין דא מן דא וכו' נמצא שכלם הם בחינות לווים עד השרש העליון, שהיא דבר ה' שהוא בחינת הבעל תפילה, שהוא המלוה הגדול שכל צבא השמים וכל הכחות כלם הם בחינת לווין ממנו בבחינת: "וצבא השמים לך משתחוים" שכל צבא השמים הם משתחוים ונכנעים לשרשם שהוא בחינת דבר ה', בחינת הבעל תפילה כנ"ל וצבא השמים לך משתחוים ראשי תבות מלוה כי כלם הם בחינת לווין זה מזה וזה מזה עד המלוה הגדול, שהוא בחינת הבעל תפילה שהוא המלוה הגדול כי הוא בבחינת השרש העליון, שהוא דבר ה' כנ"ל ועל כן יכול להכיר בהמפרסמים שהם רק על ידי עזות כי אין אדם מעז פנים בפני בעל חובו ועל כן עזותם נופל לפני הבעל תפילה, שהוא המלוה הגדול כנ"ל כי כלם הם בחינת לווין ממנו כנ"ל היינו כי אין קיצורי דרך, וצריך האדם לתקן את עצמו בשלמות, כדי לדעת להבדיל בין טוב ... ידי מצות פדיון שבויים זוכה להבין בין שני הבתים הנ"ל בין אמת לשקר בין מלך לעבד כי השקר הוא בחינת עבד, בחינת ארור, בחינת: "ארור כנען עבד עבדים" וכו' ומצוות פדיון שבויים, היינו כאשר האדם מתקן את מידת המלכות שלו. כי השכינה היא ...

... נא - כשאתם מגיעין לאבני שיש טהור וגם בעוד מקומות, מבאר רבי נחמן מברסלב כי צריכים דייקא לכלול את בחינת אחרי הבריאה בבחינת לפני הבריאה, דהיינו לכלול את בחינת בפועל בבחינת בכוח, דהיינו להחזיר את המצב לקדמותו כמו שהיה לפני הבריאה... והקבצן שהיה ללא ידיים, הוא דייקא היה יכול להחזיר ולמשוך את החצים גם אחרי שהם כבר פגעו, משום שהוא יכל לבטל את בחינת בפועל ולכלול אותה בבחינת בכוח. וכיו"ב מובא כאן בצורה חדה יותר breslev.eip.co.il/?key=324 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה נג - עקר הולדה תלוי ... לפני השלב הראשון של להוציא מכוח אל הפועל, לפני כן יש שלב נוסף, שהוא: לחזור בתשובה שלמה ולכלול את בחינת הבפועל בבחינת הבכוח. פירוש: אלו הם השלבים: 1 - על האדם לחזור בתשובה שלמה ולקשר את הבריאה אל לפני הבריאה, על ... אמת / קדושת המחשבה / תקון הכללי וכולי. 2 - על ידי זה דעתו של האדם נשלמת והוא נכלל בבחינת לפני הבריאה, ששם הבכוח והבפועל הם בחינה אחת לגמרי. 3 - על האדם להוציא מכוח אל הפועל. כי קודם ... לא נמצא בשום מקום, לא בפועל ולא בכוח כלל. ורק אחרי שחוזר בתשובה, רק אז יש לו הוויה שהיא בבחינת לפני הבריאה. ורק אח"כ צריך להוציא מכוח אל הפועל. תוספת: וההשתלשלות של כל זה, היא בחינת להוציא מכוח אל הפועל אצל מי שעוד לא עשה תשובה שלמה. אך באמת הוא לא מוציא מכוח אל הפועל, ... כאילו עדיין לא נתהוה בעולם כי טוב לו שלא נברא משנברא וכשבא לטהר את עצמו ולעשות תשובה אז הוא בבחינת אהיה הינו שיהיה לו הויה בעולם הינו אנא זמין למהוי וכאן breslev.eip.co.il/?key=337 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה סו ... יעקב בעזרו שברו על ה' אלקיו" שעל ידי זה מוציאין מכח אל הפעל כדלקמן] ... וכל זמן שלא בא בחינת זה הרוח אל בחינת הידים עדין הוא קדם ההויה כי עקר ההויה, הוא בבחינת הידים שהם כלי העשיה ששם הוא עקר התגלות בחינת הרוח "בידך אפקיד רוחי", ובבחינת:"אשר בידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש" ואחר כך כשנתגלה הרוח בבחינת הידים עדין שני הרוחות הנ"ל, שהם בחינת כח ופעל בחינת שני הידים ימין ושמאל הם שניהם ביחד עדין דהינו שעדין לא נפתחו ונתפרדו הידים ששם התגלות שתי הרוחות כנ"ל כי עדין הכח והפעל נקשרים יחד, ואין הבדל ביניהם כלל ואזי אין נכר בין ימין לשמאל כנ"ל ואז עדין בחינת קדם הבריאה דהינו קדם שמוציאין מכח אל הפעל, שאז הן נקשרים יחד כנ"ל ואחר כך כשמוציאין מכח אל הפעל, אז הוא גמר הבריאה ואז נפתחין הידים ונכר בין ימין לשמאל בבחינת: "אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים" כי אז יש הפרש והכר בין הכח והפעל שהם בחינת שתי הידים, שתי הרוחות כנ"ל וכל זה נעשה על ידי המתקת החרון אף כנ"ל ... ולהוציא מכח אל הפעל ...

... שאז לא יהיה רק השגחה ועל ידי זאת ההשגחה נתעלים ישראל ונעשה קץ וסוף מהעכו"ם שהיה מצרה להם וזה בחינת: "קץ בא הקץ" הינו כשהקדוש ברוך הוא רוצה להביא קץ על העכו"ם אזי ממשיך השגחה מקץ האחרון כנ"ל ותפילה הוא בחינת השגחה למעלה מהטבע כי הטבע מחיב כך, ותפילה משנה הטבע והוא בחינות גדול בחינת: "כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו כה' אלקינו בכל קראינו אליו" כי זה גדלתנו, שהשם יתברך ... לי את הגדולות אשר עשה אלישע" וכמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: 'ואלישע דעבד ברחמי הוא דעבד' נמצא שתפילה שהיא בחינת נסים והשגחה הפך הטבע היא בחינת גדול וזה פרוש מה שהשיב אובי טמיא לרב קטינא . מאי גוהא ? בשעה שהקדוש ברוך הוא זוכר את ... לוקחים הראות כנ"ל וזה 'ומוריד שני דמעות', הינו שממשיך חלקי ההשגחה לים הגדול הינו בחינות העכו"ם המושלין על ישראל, בחינת "והרשעים כים נגרש" ואזי נעשה בחינות גדול, בחינת השגחה, בחינות תפילה, שהיא בחינת גדול כנ"ל וזהו וקולו נשמע מסוף העולם ועד סופו הינו שממשיך השגחה מסוף העולם מקץ האחרון עד סופו, לעשות סוף וקץ מהעכו"ם המושלים בישראל בחינות קץ בא הקץ כנ"ל וזה בחינת דמעות שבוכין בעת הצער כי מאחר שיש לו יסורים וצער על כן הוא צריך לבחינות השגחה, כדי שיהיה לו ...

... לטע ברחוק מקום משם אותן הפרות הנ"ל גם צריכין לידע העליות והירידות של האבן שתיה ולידע לפי הזמן את בחינת האבן שתיה באיזה בחינה ומדרגה הוא האבן שתיה באותו הזמן ולפי אותה הבחינה של האבן שתיה באותו הזמן ידע ...