... שהם למטה ועל כן כשפוגם במצות סכה אזי נופל מבחינות דדי אדם שהם במקום בינה, בחינות סכה ואזי נופל לבחינת דדי בהמה, ויונק משם נמצא שיונק משפע של הבהמה ועל כן יונק את חיותם ועל ידי זה הם מתים ... הפגם שפגם בסכה כן הוא נפילתו וכן נוטל את השפע של הבהמות וכמו כן גורם מיתות הבהמות והחיות וזהו בחינת ולמקנהו עשה סוכות . כי הסכה הוא בשביל מקנהו כנ"ל גם העוסקין בבנין מזיק להם כמו שאמרו רבותינו, זכרונם ... כנ"ל ועל כן ענשו שמתמסכן שזה בחינות פגם החכמה, בחינות "חכמת המסכן בזויה" ועל כן על ידי הסכה שהיא בחינת שכל, בחינת אם לבינה כנ"ל על ידי זה יכול לבנות בית בבחינת "בחכמה יבנה בית" וכו' כנ"ל וזה בחינת: "ויעקב נסע סוכותה ויבן לו בית" כנ"ל וזה בחינת שבועות כי שבועות וסוכות הם אחד כי התורה יוצאת מבינה שהיא בחינת סכה כמו שכתוב "ואל תטש תורת אמך" בחינת: "אם לבינה" שהוא בחינת סכה כנ"ל ועל כן תכף אחר סוכות הוא שמחת תורה כי מבחינת סכה משם יוצאת התורה נמצא על ידי שנכנסו בסכה, נעשים בעצמם בבחינות התורה כי משם יוצאת התורה כנ"ל ואז מתחלת התורה שהוא בראשית, בחינות בית הינו בית דבראשית, בחינות: "ויעקב נסע סוכותה ויבן לו בית" כנ"ל וזהו בחינת סיון [רצונו לומר: בפסוק זה מרומז ענין סיון שני פעמים כי ויעקב נסע סוכותה ר"ת סיון היינו הוי"ו יוד ...

... לדעת כל אנשי מעשהו על ידי אנשי מעשה של הצדיק, תוכל לידע אותו, כמשל החותם כנ"ל וגם הצדיק הוא בחינת חותם כמו שכתוב "וצאצאיו חתם באות ברית קדש" 'וצדיק הוא מאן דנטר ברית'

... עינה כתרי סהרי כי פקיחת עינים מכנים על שם החכמה כמו שכתוב: "ותפקחנה עיני שניהם" וכשעוסק בחכמתו אזי עיניו בבחינת שמש וכשמסלק את עצמו מחכמה עליונה הוה זה כמו ביאת שמש וכשבא השמש אזי נשתארים עיניו בבחינת סהרי כי סהרא אין מאירה אלא כד נסתלק השמש וזה בחינת: 'ועינינו מאירות כשמש וכירח' לפעמים מאירות כשמש כד אנחנו דבקים בחכמה ולפעמים מאירות כירח כד מסלקין את עצמנו מלשוטט בחכמה ונפיץ מיא מתרי אוסיא הם בחינת תרין משיחין שאליהם העכו"ם ידרשו וימשכו את עצמם אליהם כמו שכתוב: "ונהרו אליו כל הגויים" וזה: 'תרי נהרות דסורא' ... שכתוב: "סרו מהר מן הדרך" והם נכללים בשתי אמות: עשו וישמעאל ועל ידי אלו תרין משיחין שהם תרי אוסיא בחינת "רוח אפינו משיח ה'" על ידם יגאלו וימשכו כנהרות אצלם ללמד דבר ה' ותרין אמין עשו וישמעאל אנון תרין עננין דמכסין על העינין שאין יכולין להאיר תמיד בבחינת שמש ובשביל זה צריך הצדיק לבטל את דבקותו כדי שלא יתגברו האמין עשו וישמעאל על עיניו ויתבטל, חס ושלום, ... אדם כזה חילוק בין תאוות הגוף לבין תאוות הנשמה. ולכן כאשר הוא צריך לעסוק בענייני הגוף, אז זה כמו בחינת ביאת השמש וכולי. אך כל זה רלוונטי רק לצדיק שאינו אמיתי אלא רק על שם המושאל בלבד. אך יש גם צדיק אחר שהוא צדיק אמת, שהוא כבר נמצא בתכלית שהוא כולו טוב וכולו אחד, שהוא בחינת שני המשיחין האלו, ואצלו יש בחינה "שפה ברורה" היינו תיקון הדיבור בשלמות, תיקון המלכות, תיקון עולם העשייה וכולי. והצדיק ...

... וענן גדול ואש מתלקחת וקלפת נגה, היא בין השלש קליפות ובין הקדשה ולפעמים נכללת בקדשה, ולפעמים נכללת בקלפה והיא בבחינת נשמת העשוקים [ודי למבין] וזהו בחינת סדרי בראשית שלש שני ערלה, כנגד השלש קליפות הנ"ל ורבעי הוא כנגד נגה והוא בחינות חשמ"ל כי לפעמים נכללת במ"ל אורות וזהו סוד מילה כי יש שלש עורות, הם שלש קליפות ועור דק רביעי, בחינת נגה וכל החרפות הבאים לאדם, הם משלש קליפות הנ"ל "לא נוכל לתת את אחתנו לאיש אשר לו ערלה כי חרפה היא לנו" "היום גלתי את חרפת ישראל" כי עקר החרפות באים מבחינת ערלה, שהיא בחינת שלש קליפות הנ"ל ועל כן כשנולד יוסף, אמרה אמו: "אסף אלהים את חרפתי" כי בהתגלות בחינת יוסף שהוא בחינת קדשת הברית, בחינת מילה כנודע נאספו החרפות, הינו השלש קליפות כנ"ל וזהו כונת רחיצת מים חמין בערב שבת קדש כי אז קליפות נגה נכללת בקדשה ואז חפצים גם השלש קליפות לעלות לאחז בקדשה ואז יורדים בחינת: "שלהבת י"ה", ומכוה אותן שלא יאחזו בקדשה והוא בחינת מים חמין והוא כונת נטילת צפרנים בערב שבת קדש כנודע וזהו פרוש הגמרא 'הנעלבים ואינם עולבים' ואז הוא בחינת ח"ש, הוא שתיקה 'שומעין חרפתם ואינם משיבים' כנ"ל ועושין מאהבה כי לפעמים שתיקה של האדם כדי לעשות יסורים לשכנגדו ואז הוא בחינה זו נכלל בקלפה אבל כשהוא מאהבה, אז הוא בחינת ח"ש נכללת בקדשה עליהם הכתוב אומר: "ואהביו כצאת השמש בגבורתו" היא בחינת שלהבת יה כנ"ל. [פרוש שעל ידי ששומעין חרפתם ואינם משיבים על ידי זה דוחים בחינת השלש קליפות הנ"ל שהם בחינת ערלה, בחינת חרפה כנ"ל ונכללים בבחינת חשמ"ל על ידי השתיקה שהיא בחינת ח"ש כי הוא דוחה החרפה על ידי שאינו רוצה לריב ולחרף את חברו שזהו בחינת מ"ל, בחינת מילה, שהיא ביטול הערלה שהיא בחינת חרפה בחינת שלש קליפות הטמאות הנ"ל וזהו חשמל, ח"ש מ"ל הינו השתיקה, שהיא בחינת מילה בחינת ביטול החרפה, שהיא בחינת ערלה כנ"ל וזהו 'ועושים מאהבה' כי זאת השתיקה שהיא בחינת חשמ"ל זהו בחינת נגה הנ"ל שיש בה שני בחינות לפעמים נכללת בקדשה, ולפעמים נכללת בקלפה, בתוך השלש קליפות הנ"ל שהם בחינת חרפה כנ"ל הינו כי לפעמים הוא שותק לחברו, כדי לעשות לו יסורים ביותר נמצא שבזאת השתיקה הוא מחרף את חברו ביותר ואז נכללת השתיקה בחינת נגה בקלפה, בבחינת חרפה כנ"ל אבל כשעושה מאהבה ששותק מאהבה מחמת שאינו רוצה לביש ולחרף את חברו אזי בחינת נגה נכללת בקדשה בגבורתו זהו בחינת שלהבת י"ה הנ"ל שעל ידי זה נכלל נגה בקדשה, בבחינת חשמ"ל כנ"ל]

... ושכל הפעל, ושכל הנקנה ועקר קיומו של אדם לאחר מיתתו אינו אלא שכל הנקנה וזה השארותיו לאחר המיתה וזה בחינת אמנה כי אמנה לשון קיום דבר כי שכל הנקנה הוא קיום של אדם לאחר מותו ושכל הנקנה נקרא מה ... ואין חלוק בין דעת האדם לדעת השם יתברך אלא חמשה דברים כמובא ואז דעתו יונק מדעת השם יתברך, שהיא בחינת ה"א, ואז מוליד דהיינו אותה הבחינה ממש, שכאשר האדם מוציא את שכלו מכוח אל הפועל, אז הוא זוכה לשכל ... הנ"ל, על ידי זה 3 הבחינות האלו נכללות ביחד. כי בשורש הכל אחד. **** עניין נוסף השכל הנקנה הוא בחינת אמונה מעל השכל האנושי. כי הוא השגת האין סוף שהוא בחינת אמונה בשלמות. *** עניין נוסף, השכל הנקנה הוא ההתבוננות שצריך אליה את כל הון דעלמא, ששם התבאר דהיינו ההקדמות ... **** עניין נוסף לגבי: ועקר קיומו של אדם לאחר מיתתו אינו אלא שכל הנקנה וזה השארותיו לאחר המיתה וזה בחינת אמנה כי אמנה לשון קיום דבר כי שכל הנקנה הוא קיום של אדם לאחר מותו יש כאן 2 בחינות ... עזיבת האדם את גופו וזה עניין אחד. ובחינה שניה היא אחרי מותו היינו אחרי מות המוחין, דהיינו כאשר הצדיק בבחינת רצוא להשיג את האין סוף בשכל הנקנה, זו בחינת מוות של המוחין כמובא במספר מקומות. וגם זו בחינת אחרי מותו. וגם בזה יש כמה בחינות. **** היבט נוסף: כל הידיעות של האדם הן יחסיות. דהיינו האדם אינו ... שמלובש בכל דבר. וממילא כל הידיעות כולן הם רק יחסיות. אך השכל הנקנה, היינו שכל שהוא נצחי (וגם זו בחינת החיים הנצחיים). היינו, כי מאחר שהאדם מבין את השורש של הבריאה, ממילא הידיעה שלו היא שלמה, וממילא היא גם נצחית. וזו בחינת האמת לאמיתה, דהיינו אמת נצחית שאינה תלויה בשכל האנושי. כי כל אמת בעולם שהיא תלוי בשכל אנושי, הרי שהיא רק אמת יחסית. אך ידיעת האמת של השכל הנקנה, זו ידיעת אמת נצחית. והשכל הנקנה הוא בחינת ידיעה שלמה, תכלית הידיעה שלא נדע, השכר לעולם הבא, התשובות לשאלות שבאות מהחלל הפנוי, תורה דעתיקא סתימאה, להכלל בא"ס ...

... צדיק באמת, יש בו התגלות משיח ואף על פי שאין בו התגלות משיח יש בו מדה של משיח, שהוא בחינת משה כמו שכתוב בזוהר הקדוש: 'משיח דא משה', כמו שאפרש כי משה מסר נפשו בעד ישראל כי ידע שפלותו ... תשובה אבל לפי דברינו מכון היטב כי כשעושה תשובה שלמה ונדחה הרע לגמרי, ויש לו ניחא זהו בחינות שבת, ובחינת שדי, ובחינת מט"ט כי 'מה הוא שדי, שאמר לעולמו די' ובחינות שבת גם כן כך כמו שכתוב: "וישבת ביום השביעי מכל ... פעם טמא ופעם טהור וכו' כי אין לו ניחא אבל כשעושה תשובה שלמה, זהו בחינות שבת, כמו שפרשנו וזהו בחינת משה משיח שהיה בידו להפך מרע לטוב, ונדחה הרע לגמרי וזהו בחינות שדי, ויש לו ניחא מכל וכל ובחינת מט"ט גם כן בחינות שדי אף על פי שאמרנו שבחינות מט"ט הוא משנה זהו בששת ימי החל אבל כשבא שבת בא מנוחה, "וישבת מכל מלאכתו" וזהו בחינת שדי [אזי נכלל מט"ט בבחינת שד"י] היוצא לנו מזה שכשעושה תשובה שלמה שהוא בחינת שבת כמו שאמרנו על ידי זה יכול לראות שפלותו כנ"ל וזה הוא בטח בה' לשון השקט ובטח, שיש לו ... אין שום אדם יכול להוציאו ולדחותו ממקומו דהינו לקפח פרנסתו, חס ושלום כי מאחר שהוא ענו ושפל באמת הוא בבחינת אין, ואינו תחת המקום כלל על כן בודאי אין יכולין לדחותו ממקומו וזהו: "שבו איש תחתיו אל יצא איש ... בא על אשת איש' וכו' כי מאחר שיורד לאמנות חברו ורוצה לדחות חברו ממקומו ומפרנסתו נמצא שהוא רוצה לפגם בחינת שפלות הנ"ל בחינת: "שבו איש תחתיו" וכו' כנ"ל ועל כן הוא 'כאלו בא על אשת איש' כי אשת ראשי תבות שבו איש תחתיו הינו שפוגם בבחינת ענווה ושפלות שהוא בחינת 'שבו איש תחתיו' שעל ידי זה 'אל יצא איש ממקומו' כנ"ל

... אם הוא נראה כלפי חוץ כעוסק במשהו אחר. דהיינו הוא בהתבודדות כל הזמן באופן רציף. קול דממה דקה, היינו בחינת שתיקה ללא דיבור, שזו בחינת ההשגה של האין סוף. ולכן הקול הזה הוא מסוף העולם ועד סופו, משום שהשתיקה הזאת מקיפה את כל החלל הפנוי ואת כל המקום כולו, שזאת בחינת מקומו של עולם. ****** וכן לענין רקודין אמר שכשהוא יושב בין העולם הוא יכול לרקד רקוד נפלא מאד וגם ... עומדים סביבו והוא מרקד מאד ובתוך כך באו כלי זמר של חתנה. כי שורש עניין הריקודים הוא להעלות את בחינת רגליים לבחינת ידיים. שהנמשל הוא לקשר את העולם הזה עם לפני הבריאה וכולי, ולקשר את כל המדרגות התחתונות עם המדרגות העליונות. שזאת בחינת ריקוד. דהיינו הריקוד בשורשו הוא החיבור של החוכמה התתאה לחוכמה העילאה. ובנוסף, הצדיק חווה את כל העולם הזה כמו ... חנכה תקס"ג ענה ואמר אני אילן נאה ונפלא מאד עם ענפים נפלאים מאד ולמטה אני מנח בארץ ממש זאת בחינת מה שמובא בסיפורי מעשיות, על הקבצן שהוא כולו בבחינת מעל המקום, אך עדיין יש לו שייכות גם לבחינת המקום. ובפשיטות: הצדיק כולו כלול בא"ס לגמרי, אך תוך כדי זה הוא גם נמצא בארץ ממש, דהיינו בעולם הזה / עולם המעשה וכולי. ויש בזה גם רמז על בחינת לפני הבריאה, שהיא בחינת אילן עם ענפים נפלאים מאוד, אך למטה בחינת האין סוף של לפני הבריאה, היא מצומצת לתוך בחינת ה"יש" של אחרי הבריאה. אם הייתי רוצה לגלות מאתי היו כל העולם רצין אחרי אך שאיני רוצה. כמו השי"ת ... הנ"ל בדרך חבה ואמר לו חדוש כמוני עדין לא היה בעולם פירוש, כי מחמת שהוא נכלל בא"ס, הרי שהוא בבחינת מ"ש הקבצן העיוור, שעדיין הוא לא נולד ועדיין אין לו הוויה כלל. היינו שרבי נחמן מברסלב נכלל בבחינת לפני הבריאה. וממילא חידוש כמוהו עוד לא היה בעולם. כי אין הוא שייך לעולם הזה כלל. חידוש כמוני עדין ... רק הוא נכנס לגדר ישראל שהוא באחדות עם השי"ת, וכל מי שלא זוכה לזה, מצד האמת באמת הוא בכלל בבחינת גוי וכולי. דהיינו בשורה התחתונה, מצד האמת ביחס לגדולת השי"ת אין חילוק בין הצדיק הכי גדול לבין הגוי הרשע ... שרצון השי"ת שתהיה בחירה דייקא וכולי... **** אמר שאצלו הרצוא אינו שום עבודה אצלו ועקר העבודה והיגיעה אצלו היא בחינת השוב. כלומר כי בעבודת השם יש בחינת רצוא ושוב וזאת הבחינה היא אצל כל אדם אפילו אצל הפחות שבפחותים. כי כל אדם מתעורר לפעמים לעבודתו יתברך בפרט בשעת התפילה שלפעמים מתלהב לבו מאד, ואומר איזה דבורים בהתלהבות גדול, וזאת הבחינה היא בחינת רצוא. ואחר כך נפסק ההתעוררות וההתלהבות ולא נשאר לו רק הרשימו וזה בחינת ושוב. ואצל רב בני אדם עקר העבודה והיגיעה הוא שיזכה לבחינת רצוא דהינו שירוץ לבו ויתעורר לעבודתו וכו' אבל השוב הוא קל אצלו. כי זה טבעו. אבל אצלו זכרונו לברכה היא להפך מחמת שכבר שבר ובטל גופו לגמרי. ומחמת זה הרצוא בטבעו, ועקר היגיעה שלו היא בחינת ושוב. כי באמת הוא בהכרח שיהיה השוב גם כן כל זמן שהוא צריך לחיות כי אם לאו חס ושלום יסתלק בלא עתו ועל כן בהכרח שיהיה רצוא ושוב כי מצד טבעו האמיתי של הצדיק האמת, הוא כולו בבחינת שתיקה / לפני הבריאה / אין סוף / מעל המקום / מעל הזמן וכולי. והוא מוכרח לצמצם את עצמו ... עדן, זה בכלל נחשב לגהנום בעיני הצדיק. כי הצדיק מסתכל על התכלית הסופית, והוא ממילא מבין שכל דבר שהוא בבחינת סוף, הרי שהוא גהנום ממש. ורק השגת האין סוף, שהיא אין לה תכלית דייקא, רק היא גן עדן ממש ...

... בשמחה גדולה ועצומה כראוי ועל ידי זה היראה בשלמות דהינו עם דעת כי בחל אפשר שיהיה היראה עם כסילות בבחינת: "הלא יראתך כסלתך" ועקר הכסילות הוא מחמת השעבוד שיש בחל כי על ידי השעבוד אין הדעת שלם וכמו שכתוב ... הוא חרות וכשיש חרות ואין שעבוד וגלות, אזי הדעת שלם כנ"ל ועקר החרות על ידי התענוג והשמחה של שבת, בחינת: "אז תתענג על ה'", הנאמר בשבת "כי בשמחה תצאו", שעל ידי שמחה יוצאין לחרות וכשיש חרות, הדעת בשלמות כנ"ל ואזי היראה כראוי בבחינת ירא שבת כי אז היראה בלי כסילות שיש בימי החל כי עקר הכסילות מחמת השעבוד כנ"ל ובזה מעלין היראות ...

... יתקיים העולם לעתיד לבוא כשיהיה שלום ולא מחלוקות? * תשובה: בדברי רבי נחמן מברסלב הנ"ל מלובש הסוד הבא: אכן בבחינת משה העולם לא קיים וכל קיומו של העולם הוא רק בבחינת המחלוקת שבין החכמים. היינו, כי משה הוא השכל והמוחין. ובאמת כאשר המוחין נכללים בא"ס לגמרי, אז באמת אין שום קיום לעולם, והאדם נסתלק כולו לגמרי והוא אפילו אינו יודע מעצמו. אך אח"כ הוא חוזר אל המוחין, שהם הצמצומים בבחינת המחלוקת שבין החכמים. ושם דייקא יש קיום לעולם. אך כאשר הוא חוזר בבחינת "ושוב", אז יש את הרשימו של המוחין מה"רצוא" ועל ידי זה הוא מתקן את המחלוקת שבין החכמים וכולי. ועניין ...

... ועל כן התקון על ידי הצדקה שעל ידי זה חוזר ומשפיע לשם אל הקדשה ועל ידי זה נתתקן וזה בחינת "ויבואו האנשים על הנשים" הנאמר בנדבת המשכן הינו בחינת זווג שנעשה על ידי הצדקה של נדבת המשכן כנ"ל ועל כן כשנותן לעני שאינו הגון אזי אדרבא הוא נפגם ...