ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ספר המידות - התנשאות
חלק א' א. מי שמטיל אימה יתרה על הצבור שלא לשם שמים, אינו רואה בן תלמיד חכם. ב. המתחיל בדבר מצוה ואינו גומרה, מורידין אותו מגדלתו. ג. כשהקדוש ברוך הוא נפרע משונאי ישראל, ממנה להם פרנסים שאינם טובים. ד. מנשאין את בן צדיק, כשאינו הולך בדרך ישר, כדי שילך בדרך ישר. ה. על ידי הצדקה מתנשא. ו. אין אדם עולה לגדלה אלא אם כן מוחלין לו כל עוונותיו. ז. כשמנשאין את אדם חשוב, אין מורידין אותו. ח. על ידי חכמה ושפלות ומערב בין הבריות, דבורו נתקים למעלה. ט. כשרוצים לנשא איזה צדיק ולפרסם אותו, אזי הקדוש ברוך הוא שולח מחלקת בין הרשעים. י. כשאחד מבזה אותך, ואתה מקבל בשמחה, על ידי זה תזכה לכבוד והתנשאות בשמחה. יא. מי שאינו מקבל תוכחה, על ידי זה אינו נתגדל. יב. התנשאות בא למי שמחזר תמיד על למודו. יג. התנשאות בא על ידי תוכחה. יד. מי שה' אלקיו, עמו יהיה לו עליה. טו. על ידי שנוי השם נשתנה המזל. טז. על ידי הנסיעה שנוסעים מכפר לכפר ומעיר לעיר, דבריו אינם נשמעים. יז. מי שמלמד זכות על ישראל, זוכה לעליה גדולה. יח. מי שיש לו התנשאות וירא שלא יצטרך למות מחמת שהגיע עת של חברו לקבל את ההתנשאות הזאת, ינוס מהתנשאות הזאת, או לעשות תחבולה שינוס חברו מהעיר הזאת. יט. כשבני אדם באים אצל אחד ואומרים לו: למדנו דרך השם, בידוע שיתנשא. כ. אין אדם נעשה מפרסם אלא אם כן הקדוש ברוך הוא מופיע עליו מלמעלה. כא. ההתנשאות בא על ידי הבטחון שבשעת צרה. כב. מי שיש לו שכל, בודאי ירום במהרה. כג. כשהצדיק נתרומם, אזי העולם תמהים עליו. כד. מי ששונא גזל, עולה לגדלה. כה. על ידי חכמה או הצלחה נעשה מפרסם. כו. אדם שאמות העולם נותנין לו מתנות, ידע שהתנשאות שלו נכונה מאת השם יתברך. כז. על ידי אמירת תהלים נתרומם. כח. כשנתנשא אדם, הוי כאלו היום נולד. כט. על ידי זכירת שמות עבודה זרה אינו מתנשא. ל. על ידי למוד אגדה בלילה מתנשא. לא. התנשאות בא על ידי ששונאים שקר. לב. על ידי אהבת צדיקים מתנשא. לג. על ידי עבדות בדעת, לא כמצות אנשים מלמדה, בודאי יתנשא. לד. התנשאות בא על ידי דבורים. לה. גם על ידי הכנעה. לו. על ידי קדוש השם האדם נתרומם. לז. התנשאות בא על ידי רחמנות. לח. על ידי אמונה הוא מושל על בעלי גאוה. לט. מי שמעמיד דין שאינו הגון, לסוף שיפל ביד שופטי אמות. מ. על ידי תוכחה לשם שמים זוכה להתנשאות. מא. על ידי בנין שבונה בארץ ישראל, זוכה להתנשאות. מב. על ידי כבוד התורה זוכה להתנשאות. מג. לאו בכל עת יכול אדם להנהיג נשיאותו, כי לפעמים בא עת, שאין לעת הזאת חיות כי אם מנשיא אחר. מד. מי שנשא אותו הקדוש ברוך הוא, תנהג בו כבוד ותלך אצלו. מה. התנשאות של האדם היא טובת השעה. חלק שני א. מי שנכנס בתחומו של חברו, גדלתו נתמעט. ב. אין הקדוש ברוך הוא נותן גדלה לאדם, עד שבודקו בדבר קטן. ג. על ידי בלבול הדעת נתקלקל היראה. גם על ידי בלבול הדעת ממשלתו נופלת. ד. על ידי זריזות זוכה להיות רועה נאמן. וסימן לדבר: לך אל נ'מ'ל'ה' עצל וכתיב: משם רועה אבן ישראל. ה. כשנותנין ממון להשר בשביל איזהו התמנות, שיעביר את חברו וימנה אותו, זהו כמו כשוף. ו. הרהורי עבודה זרה והרהורי זנות ושפיכת דמים ולשון הרע, הם באים על מי שרגיל בנדרים, אבל נתבטלים על ידי המנהיג שבעיר, המסדר הגביות והמסים על כל אחד ואחד לפי ערכו, שיוכל לסבל. ז. כשאיזה רשע נתגדל, אזי קשה לחדש איזהו סברה בפוסקים. גם דברי הדינים אינם נשמעים באזני הבעלי דינים. ח. אדם כשר צריך להקטין את עצמו, כשרואה ממשלת הרשע. ט. מי שנוטל שררה לעצמו, על ידי זה בתו נעשית זונה. י. מי שמניח צרכי צבור ועוסק בצרכי עצמו, כאלו לוקח שחד. יא. על ידי ודוי דברים זוכה להתנשאות. יב. על ידי קדשת השם יתברך, ההתנשאות של ראשי הדור בתקף ועז, ועל ידי זה נחשב בעיני כל המצוה של הכנסת אורחים, ועל ידי זה הלומדים זוכים שהלכה כמותם.
חלק א'

א. מִי שֶׁמַּטִּיל אֵימָה יְתֵרָה עַל הַצִּבּוּר שֶׁלּא לְשֵׁם שָׁמַיִם, אֵינוֹ רוֹאֶה בֶּן תַּלְמִיד חָכָם.

ב. הַמַּתְחִיל בִּדְבַר מִצְוָה וְאֵינוֹ גּוֹמְרָהּ, מוֹרִידִין אוֹתוֹ מִגְּדֻלָּתוֹ.

ג. כְּשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִפְרָע מִשּׂוֹנְאֵי יִשְׂרָאֵל, מְמַנֶּה לָהֶם פַּרְנָסִים שֶׁאֵינָם טוֹבִים.

ד. מְנַשְּׂאִין אֶת בֶּן צַדִּיק, כְּשֶׁאֵינוֹ הוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ יָשָׁר, כְּדֵי שֶׁיֵּלֵךְ בְּדֶרֶךְ יָשָׁר.

ה. עַל יְדֵי הַצְּדָקָה מִתְנַשֵּׂא.

ו. אֵין אָדָם עוֹלֶה לִגְדֻלָּה אֶלָּא אִם כֵּן מוֹחֲלִין לוֹ כָּל עֲווֹנוֹתָיו.

ז. כְּשֶׁמְּנַשְּׂאִין אֶת אָדָם חָשׁוּב, אֵין מוֹרִידִין אוֹתוֹ.

ח. עַל יְדֵי חָכְמָה וְשִׁפְלוּת וּמְערָב בֵּין הַבְּרִיּוֹת, דִּבּוּרוֹ נִתְקַיֵּם לְמַעְלָה.

ט. כְּשֶׁרוֹצִים לְנַשֵּׂא אֵיזֶה צַדִּיק וּלְפַרְסֵם אוֹתוֹ, אֲזַי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹלֵחַ מַחֲלקֶת בֵּין הָרְשָׁעִים.

י. כְּשֶׁאֶחָד מְבַזֶּה אוֹתְךָ, וְאַתָּה מְקַבֵּל בְּשִׂמְחָה, עַל יְדֵי זֶה תִּזְכֶּה לְכָבוֹד וְהִתְנַשְּׂאוּת בְּשִׂמְחָה.

יא. מִי שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל תּוֹכָחָה, עַל יְדֵי זֶה אֵינוֹ נִתְגַּדֵּל.

יב. הִתְנַשְּׂאוּת בָּא לְמִי שֶׁמְּחַזֵּר תָּמִיד עַל לִמּוּדוֹ.

יג. הִתְנַשְּׂאוּת בָּא עַל יְדֵי תּוֹכָחָה.

יד. מִי שֶׁה' אֱלקָיו, עִמּוֹ יִהְיֶה לוֹ עֲלִיָּה.

טו. עַל יְדֵי שִׁנּוּי הַשֵּׁם נִשְׁתַּנֶּה הַמַּזָּל.

טז. עַל יְדֵי הַנְּסִיעָה שֶׁנּוֹסְעִים מִכְּפָר לִכְפָר וּמֵעִיר לְעִיר, דְּבָרָיו אֵינָם נִשְׁמָעִים.

יז. מִי שֶׁמְּלַמֵּד זְכוּת עַל יִשְׂרָאֵל, זוֹכֶה לַעֲלִיָה גְּדוֹלָה.

יח. מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ הִתְנַשְּׂאוּת וְיָרֵא שֶׁלּא יִצְטָרֵךְ לָמוּת מֵחֲמַת שֶׁהִגִּיעַ עֵת שֶׁל חֲבֵרוֹ לְקַבֵּל אֶת הַהִתְנַשְּׂאוּת הַזּאת, יָנוּס מֵהִתְנַשְּׂאוּת הַזּאת, אוֹ לַעֲשוֹת תַּחְבּוּלָה שֶׁיָּנוּס חֲבֵרוֹ מֵהָעִיר הַזּאת.

יט. כְּשֶׁבְּנֵי אָדָם בָּאִים אֵצֶל אֶחָד וְאוֹמְרִים לוֹ: לַמְּדֵנוּ דֶּרֶךְ הַשֵּׁם, בְּיָדוּעַ שֶׁיִּתְנַשֵּׂא.

כ. אֵין אָדָם נַעֲשֲׂה מְפֻרְסָם אֶלָּא אִם כֵּן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹפִיעַ עָלָיו מִלְמַעְלָה.

כא. הַהִתְנַשְּׂאוּת בָּא עַל יְדֵי הַבִּטָּחוֹן שֶׁבִּשְׁעַת צָרָה.

כב. מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שֵׂכֶל, בְּוַדַּאי יָרוּם בִּמְהֵרָה.

כג. כְּשֶׁהַצַּדִּיק נִתְרוֹמֵם, אֲזַי הָעוֹלָם תְּמֵהִים עָלָיו.

כד. מִי שֶׁשּׂוֹנֵא גֶּזֶל, עוֹלֶה לִגְדֻלָּה.

כה. עַל יְדֵי חָכְמָה אוֹ הַצְלָחָה נַעֲשֲׂה מְפֻרְסָם.

כו. אָדָם שֶׁאֻמּוֹת הָעוֹלָם נוֹתְנִין לוֹ מַתָּנוֹת, יֵדַע שֶׁהִתְנַשְּׂאוּת שֶׁלּוֹ נְכוֹנָה מֵאֵת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.

כז. עַל יְדֵי אֲמִירַת תְּהִלִּים נִתְרוֹמֵם.

כח. כְּשֶׁנִּתְנַשֵּׂא אָדָם, הֲוֵי כְּאִלּוּ הַיּוֹם נוֹלָד.

כט. עַל יְדֵי זְכִירַת שְׁמוֹת עֲבוֹדָה זָרָה אֵינוֹ מִתְנַשֵּׂא.

ל. עַל יְדֵי לִמּוּד אַגָּדָה בַּלַּיְלָה מִתְנַשֵּׂא.

לא. הִתְנַשְּׂאוּת בָּא עַל יְדֵי שֶׁשּׂוֹנְאִים שֶׁקֶר.

לב. עַל יְדֵי אַהֲבַת צַדִּיקִים מִתְנַשֵּׂא.

לג. עַל יְדֵי עַבְדוּת בַּדַּעַת, לא כְּמִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה, בְּוַדַּאי יִתְנַשֵּׂא.

לד. הִתְנַשְּׂאוּת בָּא עַל יְדֵי דִּבּוּרִים.

לה. גַּם עַל יְדֵי הַכְנָעָה.

לו. עַל יְדֵי קִדּוּשׁ הַשֵּׁם הָאָדָם נִתְרוֹמֵם.

לז. הִתְנַשְּׂאוּת בָּא עַל יְדֵי רַחֲמָנוּת.

לח. עַל יְדֵי אֱמוּנָה הוּא מוֹשֵׁל עַל בַּעֲלֵי גַאֲוָה.

לט. מִי שֶׁמַּעֲמִיד דַּיָּן שֶׁאֵינוֹ הָגוּן, לְסוֹף שֶׁיִפּל בְּיַד שׁוֹפְטֵי אֻמּוֹת.

מ. עַל יְדֵי תּוֹכָחָה לְשֵׁם שָׁמַיִם זוֹכֶה לְהִתְנַשְּׂאוּת.

מא. עַל יְדֵי בִּנְיָן שֶׁבּוֹנֶה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, זוֹכֶה לְהִתְנַשְּׂאוּת.

מב. עַל יְדֵי כְּבוֹד הַתּוֹרָה זוֹכֶה לְהִתְנַשְּׂאוּת.

מג. לָאו בְּכָל עֵת יָכוֹל אָדָם לְהַנְהִיג נְשִׂיאוּתוֹ, כִּי לִפְעָמִים בָּא עֵת, שֶׁאֵין לָעֵת הַזּאת חַיּוּת כִּי אִם מִנָּשִׂיא אַחֵר.

מד. מִי שֶׁנִּשָּׂא אוֹתוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, תִּנְהַג בּוֹ כָּבוֹד וְתֵלֵךְ אֶצְלוֹ.

מה. הִתְנַשְּׂאוּת שֶׁל הָאָדָם הִיא טוֹבַת הַשָּׁעָה.

חלק שני

א. מִי שֶׁנִּכְנַס בִּתְחוּמוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, גְּדֻלָּתוֹ נִתְמַעֵט.

ב. אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵן גְּדֻלָּה לְאָדָם, עַד שֶׁבּוֹדְקוֹ בְּדָבָר קָטָן.

ג. עַל יְדֵי בִּלְבּוּל הַדַּעַת נִתְקַלְקֵל הַיִּרְאָה. גַּם עַל יְדֵי בִּלְבּוּל הַדַּעַת מֶמְשַׁלְתּוֹ נוֹפֶלֶת.

ד. עַל יְדֵי זְרִיזוּת זוֹכֶה לִהְיוֹת רוֹעֶה נֶאֱמָן. וְסִימָן לַדָּבָר: לֵךְ אֶל נְ'מָ'לָ'ה' עָצֵל וּכְתִיב: מִשָּׁם רוֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל.

ה. כְּשֶׁנּוֹתְנִין מָמוֹן לְהַשָּׂר בִּשְׁבִיל אֵיזֶהוּ הִתְמַנּוּת, שֶׁיַּעֲבִיר אֶת חֲבֵרוֹ וִימַנֶּה אוֹתוֹ, זֶהוּ כְּמוֹ כִּשּׁוּף.

ו. הִרְהוּרֵי עֲבוֹדָה זָרָה וְהִרְהוּרֵי זְנוּת וּשְׁפִיכַת דָּמִים וּלָשׁוֹן הָרָע, הֵם בָּאִים עַל מִי שֶׁרָגִיל בִּנְדָרִים, אֲבָל נִתְבַּטְּלִים עַל יְדֵי הַמַּנְהִיג שֶׁבָּעִיר, הַמְסַדֵּר הַגְּבִיּוֹת וְהַמִּסִּים עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְפִי עֶרְכּוֹ, שֶׁיּוּכַל לִסְבּל.

ז. כְּשֶׁאֵיזֶה רָשָׁע נִתְגַּדֵּל, אֲזַי קָשֶׁה לְחַדֵּשׁ אֵיזֶהוּ סְבָרָה בַּפּוֹסְקִים. גַּם דִּבְרֵי הַדַּיָּנִים אֵינָם נִשְׁמָעִים בְּאָזְנֵי הַבַּעֲלֵי דִינִים.

ח. אָדָם כָּשֵׁר צָרִיךְ לְהַקְטִין אֶת עַצְמוֹ, כְּשֶׁרוֹאֶה מֶמְשֶׁלֶת הָרָשָׁע.

ט. מִי שֶׁנּוֹטֵל שְׂרָרָה לְעַצְמוֹ, עַל יְדֵי זֶה בִּתּוֹ נַעֲשֵׂית זוֹנָה.

י. מִי שֶׁמַּנִּיחַ צָרְכֵי צִבּוּר וְעוֹסֵק בְּצָרְכֵי עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ לוֹקֵחַ שׁחַד.

יא. עַל יְדֵי וִדּוּי דְּבָרִים זוֹכֶה לְהִתְנַשְּׂאוּת.

יב. עַל יְדֵי קְדֻשַּׁת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הַהִתְנַשְּׂאוּת שֶׁל רָאשֵׁי הַדּוֹר בְּתֹקֶף וָעז, וְעַל יְדֵי זֶה נֶחְשָׁב בְּעֵינֵי כל הַמִּצְוָה שֶׁל הַכְנָסַת אוֹרְחִים, וְעַל יְדֵי זֶה הַלּוֹמְדִים זוֹכִים שֶׁהֲלָכָה כְּמוֹתָם.
שיחות הר"ן - אות לא
שיחות הר"ן - אות לא ראוי להזדרז להתפלל תמיד בבקר השכם בכל מה שיוכל כי לפי גדל מעלת התפילה שיקרה מעלתה מאד מאד מי יודע אם יזכה אחר כך להתפלל על כן כל מה שיוכל להקדים עצמו ראוי לו לזרז מאד ולהקדים
שיחות הר"ן - אות רצו - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות רצו - שיחות מורנו הרב רבי נחמן בשעת התפילה צריכין לקשר עצמו להצדיקים שבדור כמובא בסימן ב' ובסימן ט' ב"לקוטי מוהר"ו" חלק ראשון ובשאר מקומות על כן הזהיר לאנשיו שיאמרו קדם התפילה הריני מקשר עצמי לכל הצדיקים שבדורנו
שיחות הר"ן - אות רסא - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
...נחמן [מה שמצאתי מכתב יד איש ולא נכתב כסדר וכתקונו ומה שהוצאתי משם העתקתי וזהו] "וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען אלה תולדות יעקב יוסף" כתיב: "רגלי עמדה במישור במקהלים אברך ה" רגל הוא בחינת אמונה שעליה עומדים כל המדות וכל התורה כלה כמו שמובא במקום אחר וכמו שאמרו "בא חבקוק והעמידן על אחת וצדיק באמונתו יחיה" כי האמונה יסוד ושרש כל התורה והעבודה וצריך שיהיה האמונה ברורה וזכה בלי שום ערבוב שלא תהיה בבחינת ערב ואמונה היא צנור כל ההשפעות וכל הברכות כמו שכתוב: "איש אמונות רב ברכות" ועל ידי הכפירות אזי...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קעה - מַעֲלַת הַבְּכִיָה הוּא כְּשֶׁהִיא מֵחֲמַת שִׂמְחָה וְחֶדְוָה
...מוהר"ן ח"א - תורה קעה - מעלת הבכיה הוא כשהיא מחמת שמחה וחדוה עקר מעלת הבכיה הוא כשהיא מחמת שמחה וחדוה ואפילו' החרטה טוב מאד שתהיה מחמת שמחה שמרב שמחתו בהשם יתברך הוא מתחרט ומתגעגע מאד על שמרד נגדו בימים הראשונים ומתעורר לו בכיה מחמת רב השמחה וזה עקר מעלת הבכיה, שתהיה מחמת שמחה וזה בכיה הוא ראשי תבות בשמך יגילון כל היום שעקר הבכיה שתהיה מחמת שמחה בשמו יתברך כי בכיה הוא מתעורר משם ס"ג, שהוא בבינה ועל כן בכיה בגימטריא המלוי של ס"ג כמובא בכתבי האר"י הינו שהתעוררות הבכיה תהיה משמחה כי בינה לבא כמו שכתוב:...
שיחות הר"ן - אות קפא - גדולות נוראות השגתו
...אות קפא - גדולות נוראות השגתו שמעתי בשמו שאמר בזו הלשון אני יודע חכמות שאם הייתי מתחיל לגלות מעט מהחכמות שאני יודע היו יכולים לחיות על ידי התענוג של השגת החכמות האלו לבד בלי שום אכילה ושתיה והיה כל העולם בטלים בכלות הנפש לשמע חכמתי והיו בני אדם יוצאים מחיותם מעצם הפלגת מתיקת נעימת עריבת החכמות שהייתי מגלה אך איני יכול לגלותם לבני אדם כי תמיד כשאני מתחיל לדבר עם אחד אני חפץ לשמע ולקבל ממנו דברים עליונים ומחמת זה הוא אינו יכול לגלות חכמתו הגדולה והמפלגת מאד ועוד ספר בענין עצם חכמתו אך לא זכיתי לשמע...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה נו - כְּשֶׁיֵּשׁ לְהָאָדָם לֵב, אֵין שַׁיָּך אֶצְלוֹ מָקוֹם כְּלָל
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה נו - כשיש להאדם לב, אין שיך אצלו מקום כלל כשיש להאדם לב, אין שיך אצלו מקום כלל כי אדרבא, הוא מקומו של עולם וכו' כי האלקות הוא בלב, כמו שכתוב: "צור לבבי" ואצל השם יתברך נאמר: "הנה מקום אתי" שהוא מקומו של עולם, ואין העולם מקומו נמצא, מי שיש לו לב ישראלי אין ראוי לו לומר שמקום זה אין טוב לפניו כי אין שיך אצלו מקום כלל כי אדרבא הוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו כנ"ל
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קסד - לְעִנְיַן סִפּוּרֵי דְּבָרִים שֶׁל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת
...מוהר"ן ח"א - תורה קסד - לענין ספורי דברים של הצדיק האמת לענין ספורי דברים של הצדיק האמת למשל:רופא שנחלה והכרח למסר את עצמו ליד הדאקטיר הגדול והרופא רוצה שיתן לו רפואות כפי מה שהוא יודע להוציא לו שן ולגלחו אבל הדאקטיר יודע רפואות יקרים וחשובים שצריך לתן לו כן יזדמן, שיבוא איש להתלמיד חכם וצדיק הדור, שהוא רופא חלי הנפשות ורוצה שיתן לו הצדיק רפואות, הינו הנהגות ודרכים, כפי מה שהוא יודע אבל באמת הצדיק יש לו רפואות ודרכים ישרים, שצריך להנהיגו לרפואתו והנה לפעמים ההכרח לתן להחולה איזה סם אשר אם יתנו לו...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה צא - וַיְדַבֵּר אֱלקִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמר
...כל הדברים האלה לאמר וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר דע, כי ההתקשרות באמת לצדיקים אמתיים הוא תועלת גדול מאד מאד כי על ידי זה זוכין לתשובה שלמה ולכפרת עוון ונמתקין הדינין ונתבטלין לגמרי ונעשה על ידי זה יחוד קדשא בריך הוא ושכינתה כי איתא בזוהר הקדוש: "כי הנה המלכים נועדו" 'תרין עלמין קדישין, עלמא עלאה ועלמא תתאה וכו', כד מתחברן כחדא כדין כל אנפין נהירין וכל חובין אתעברו וכו', עין שם כי דע כי יש שני בחינות חכמה: חכמה עלאה וחכמה תתאה וחכמה תתאה נמשך מחכמה עלאה, ויונק ומקבל משם והוא כמו הרב והתלמיד...
ספר המידות - הכנסת אורחים
...שאין מכניס אורחים, בזה מחזיק ידי מרעים, שלא יחזרו בתשובה. ב. עיר שאין בה הכנסת אורחים באים לידי גלוי עריות, ועל ידי גלוי עריות בא עליהם הריגה. ג. הכנסת אורחים מזכה את האשה לבנים. ד. הכנסת אורחים כהכנסת שבת. ה. המארח תלמיד חכם בתוך ביתו מעלה עליו הכתוב כאלו הקריב תמידין. ו. גדולה הכנסת אורחים מהשכמת בית המדרש והקבלת פני שכינה. ז. כיון דלא שכיחי רבנן גביהו ככותיים דמי. חלק שני א. על ידי הכנסת אורחים אימתו מטלת על הבריות. ב. סגלה להחזיר לאשה וסתה על ידי הכנסת אורחים. ג. על ידי קדשת השם יתברך ההתנשאות...
סיפורי מעשיות - מעשה מנימוס המדינה והבעטלירס שהמליכו
...- מעשה מנימוס המדינה והבעטלירס שהמליכו פעם אחת הייתה מדינה, שהנימוס [המנהג שלהם] היה, שכל שלוש שנים היו לוקחים מלך אחר, בזה האופן היו יוצאים לשדה, והראשון שפגעו בו היו ממליכים אותו, אפלו סומא וחיגר. פעם אחת יצאו, ופגעו ראשון בבעטליר אחד שהיה שכור, ותכף לקחו אותו בכבוד והביאו אותו לפלטין המלך, והפשיטו את מלבושיו והלבישו אותו בגדי מלכות והכתירוהו בכתר מלכות, והיה שכור ולא ידע כלום, ויישן. וכשנעור משנתו, וראה שהוא בפלטין של המלך ומלובש בגדי מלכות והמשוררים מזמרים, התפלא מאוד אם זה חלום. הלוא הוא זוכר...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.0938 שניות - עכשיו 30_03_2026 השעה 12:58:19 - wesi2