ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה מ - מִי שֶׁיּוֹדֵעַ מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל
מי שיודע מארץ ישראל, שטעם באמת טעם ארץ ישראל הוא יכול להכיר באחר אם היה אצל צדיק על ראש השנה אם לאו ואם אותו הצדיק הוא גדול במעלה או קטן ואם הוא צדיק אמתי אם לאו או אם הוא בעצמו צדיק כי טעם ארץ ישראל יכולין לציר לפני מי שיודע טעם שכל כי רק מי שהוא איש בור, אי אפשר לו לידע זאת אבל מי שיודע משכל כגון לומדים שמרגישים מעט טעם השכל בפשט וקשיא כדרך הלומדים או חכמים בחכמות אחרות, שמרגישים טעם שכל יכולין להבין טעם ארץ ישראל כי 'אוירא דארץ ישראל מחכים' (בבא בתרא קנח, ובזוהר פינחס דף רמה:, ובתקון כב) וטעם החכמה והשכל בודאי יקר מאד אך עקר מעלת קדשת ארץ ישראל הוא רק על ידי השגחת השם יתברך ומחמת שהשם יתברך מסתכל בארץ ישראל תמיד כמו שכתוב (דברים י"א) : "תמיד עיני ה' אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה" על ידי זה ארץ ישראל מקדשת ואוירה מחכים כי עינים על שם החכמה כי התפתחות החכמה נקרא בחינת עינים כמו שכתוב (בראשית ג) : "ותפקחנה עיני שניהם", ופרש רש"י 'על שם החכמה נאמר' ומחמת שעיני ה' בארץ ישראל, שמסתכל בה תמיד על ידי זה 'אוירא דארץ ישראל מחכים' אך מהיכן נמשך ונתעורר זאת אצל השם יתברך דהינו בחינת עינים להשגיח כנ"ל זה נעשה על ידי נשמות ישראל שהשם יתברך מתפאר בהם, בבחינת (ישעיה מ"ט) : "ישראל אשר בך אתפאר" ועל ידי ההתפארות נעשין בחינת תפילין, שנקראין פאר (סכה כה) והתפילין הם בחינת מחין, ונכנסין לפנים ובוקעין בעינים ומזה נעשה השגחת השם יתברך כביכול שעל ידי זה נעשה קדשת ארץ ישראל בחינת אוירא דארץ ישראל מחכים כנ"ל ועל שם זה נקרא ארץ ישראל שמקבלת קדשתה, מבחינת "ישראל אשר בך אתפאר", כנ"ל אך בודאי לא כל העתים שוות בהתקרבות ישראל להשם יתברך כי לפעמים, חס ושלום, יש שנתרחק אחד מהשם יתברך (עין זוהר בשלח א ב) ואזי אדרבא השכינה צועקת: 'קלני מראשי, קלני מזרועי' (סנהדרין מו) הינו שצעקתה, שנתקלקל ונפגם בחינת ההתפארות שאינו יכול להתפאר בהם ונפגם בחינת התפילין, שנעשין מן ההתפארות כנ"ל וזה: 'קלני מראשי, קלני מזרועי', 'מראשי' 'מזרועי' דיקא בחינת תפילין [שמניחין על הראש ועל הזרוע] וכנ"ל רק כשאחד מישראל נתקרב להשם יתברך ונתוסף עוד ישראל שרוצה לעבדו יתברך וכל מה שנתוספין יותר רבים מישראל שרוצים לעבדו ולהתקרב אליו אזי נתגדל ונתוסף יותר התפארותו יתברך שהוא יתברך מתפאר בעמו ישראל המתקרבים אליו ועל ידי זה ההתפארות נעשין תפילין מחין ומזה נעשה קדשת ארץ ישראל, בחינת 'אוירא דארץ ישראל מחכים' על ידי עיני השגחתו כנ"ל אך מי שיכול לראות זאת ההתפארות שמתפאר השם יתברך בעמו ישראל אזי הוא מקבל בחינת פאר ומחין מן זאת ההתפארות שרואה ונעשין אצלו גם כן בחינת תפילין ונכנסין לפנים כנ"ל ובוקעין בעינים כנ"ל ואזי נעשין עיניו גם כן בבחינת עיני ה' ואזי בכל מקום שהוא מסתכל ורואה נעשה שם גם כן בחינת אוירא דארץ ישראל מחכים כי עקר קדשת ארץ ישראל הוא רק מבחינת עינים הנ"ל אבל מי הוא זה שיוכל לראות את השם יתברך שיוכל לראות התפארותו יתברך אמנם מי שרואה את הצדיק האמת שהוא מקרב בני אדם לעבודתו יתברך והוא עקר התקרבות ישראל לאביהם שבשמים נמצא שהוא בעצמו ההתפארות שמתפאר השם יתברך בעמו כי על ידו כל ההתקרבות וההתפארות ועקר הדבר בעת הקבוץ בעת שמתקבצים אליו העולם הבאים לשמע את דבר ה' וביותר בראש השנה, שאז הוא הקבוץ הגדול אזי ההתפארות גדול ביותר מחמת שמתקבצים הרבה בני אדם, החפצים להתקרב אליו יתברך ואזי נתגדל ונתוסף פאר ויפי הצדיק כי הוא בעצמו ההתפארות כנ"ל אזי מי שמסתכל באמת בזה הצדיק האמתי אזי הוא גם כן מקבל מן ההתפארות הזאת ונעשין אצלו גם כן בחינת תפילין מחין כנ"ל ואזי נעשין עיניו גם כן כנ"ל בבחינת עיני ה' ואזי גם בכל מקום שהוא מסתכל, נעשה גם כן בחינת ארץ ישראל בחינת 'אוירא דארץ ישראל מחכים' כי הוא מחכים האויר על ידי הסתכלותו בעיניו הנ"ל שנעשין מן ההתפארות כנ"ל וזה פרוש (ישעיה ל"ג) : "מלך ביפיו תחזינה עיניך" הינו כשתזכה לראות מלך ביפיו, דהינו הצדיק ביפיו ותפארתו דהינו בעת הקבוץ, שאזי הוא יפיו ותפארתו כנ"ל על ידי זה "עיניך תראינה ארץ מרחקים" בחינת ארץ ישראל, בחינת 'אוירא דארץ ישראל מחכים' כי החכמה נקרא מרחקים, כמו שכתוב (קהלת ז) : "אמרתי אחכמה והיא רחוקה" הינו שעל ידי זה שתראה את הצדיק ביפיו ותפארתו כנ"ל על ידי זה בכל מקום שתראה בעיניך יהיה נעשה בחינת אוירא דארץ ישראל מחכים כנ"ל וזהו : 'עיניך תראינה ארץ מרחקים' כנ"ל נמצא, מי שיש לו תאוה והשתוקקות לארץ ישראל בפרט מי שטעם טעם האמת של ארץ ישראל כשפוגע ומתועד יחד עם אדם שהיה אצל צדיק אמתי על ראש השנה הוא מחיב להרגיש אז טעם ארץ ישראל כי על ידי זה האיש נעשה גם זה האויר בבחינת ארץ ישראל כנ"ל וראוי שיתעורר לו עתה השתוקקות וגעגועין לארץ ישראל כל אחד לפי בחינתו ועקר הדבר שיהיה באמת ובתמימות. ויש בזה עוד ענינים, כי 'אין אדם מת וחצי תאוותו בידו' (קהלת רבה סדר א) נמצא שאין ממלא תאוותו ורצונו בממון לעולם, כי תמיד חסר לו כנ"ל אבל יש בחינת שפע כפולה בחינת (איוב כ"ב) : "וכסף תועפות לך", שהוא לשון כפול נמצא שבזה השפע נתמלא רצונו, מאחר שהיא כפולה [ולא סים]
מִי שֶׁיּוֹדֵעַ מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁטָּעַם בֶּאֱמֶת טַעַם אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

הוּא יָכוֹל לְהַכִּיר בְּאַחֵר

אִם הָיָה אֵצֶל צַדִּיק עַל ראשׁ הַשָּׁנָה אִם לָאו

וְאִם אוֹתוֹ הַצַּדִּיק הוּא גָּדוֹל בְּמַעֲלָה אוֹ קָטָן

וְאִם הוּא צַדִּיק אֲמִתִּי אִם לָאו

אוֹ אִם הוּא בְּעַצְמוֹ צַדִּיק

כִּי טַעַם אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל יְכוֹלִין לְצַיֵּר לִפְנֵי מִי שֶׁיּוֹדֵעַ טַעַם שֵׂכֶל

כִּי רַק מִי שֶׁהוּא אִישׁ בּוּר, אִי אֶפְשָׁר לוֹ לֵידַע זאת

אֲבָל מִי שֶׁיּוֹדֵעַ מִשֵּׂכֶל

כְּגוֹן לוֹמְדִים שֶׁמַּרְגִּישִׁים מְעַט טַעַם הַשֵּׂכֶל בִּפְשָׁט וְקֻשְׁיָא כְּדֶרֶך הַלּוֹמְדִים

אוֹ חֲכָמִים בְּחָכְמוֹת אֲחֵרוֹת, שֶׁמַּרְגִּישִׁים טַעַם שֵׂכֶל

יְכוֹלִין לְהָבִין טַעַם אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

כִּי 'אֲוִירָא דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מַחְכִּים'

וְטַעַם הַחָכְמָה וְהַשֵּׂכֶל בְּוַדַּאי יָקָר מְאד

אַך עִקָּר מַעֲלַת קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הוּא רַק עַל יְדֵי הַשְׁגָּחַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך

וּמַחֲמַת שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַך מִסְתַּכֵּל בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל תָּמִיד

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלקֶיך בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה"

עַל יְדֵי זֶה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מְקֻדֶּשֶׁת וַאֲוִירָהּ מַחְכִּים

כִּי עֵינַיִם עַל שֵׁם הַחָכְמָה

כִּי הִתְפַּתְּחוּת הַחָכְמָה נִקְרָא בְּחִינַת עֵינַיִם

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם", וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י 'עַל שֵׁם הַחָכְמָה נֶאֱמַר'

וּמֵחֲמַת שֶׁעֵינֵי ה' בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁמִּסְתַּכֵּל בָּהּ תָּמִיד

עַל יְדֵי זֶה 'אֲוִירָא דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מַחְכִּים'

אַך מֵהֵיכָן נִמְשָׁך וְנִתְעוֹרֵר זאת אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַך

דְּהַיְנוּ בְּחִינַת עֵינַיִם לְהַשְׁגִּיחַ כַּנַּ"ל

זֶה נַעֲשֶׂה עַל יְדֵי נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל

שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַך מִתְפָּאֵר בָּהֶם, בִּבְחִינַת: "יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּך אֶתְפָּאָר"

וְעַל יְדֵי הַהִתְפָּאֲרוּת נַעֲשִׂין בְּחִינַת תְּפִילִּין, שֶׁנִּקְרָאִין פְּאֵר

וְהַתְּפִילִּין הֵם בְּחִינַת מחִין, וְנִכְנָסִין לִפְנִים וּבוֹקְעִין בָּעֵינַיִם

וּמִזֶּה נַעֲשֶׂה הַשְׁגָּחַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך כִּבְיָכוֹל

שֶׁעַל יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

בְּחִינַת אֲוִירָא דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מַחְכִּים כַּנַּ"ל

וְעַל שֵׁם זֶה נִקְרָא אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

שֶׁמְּקַבֶּלֶת קְדֻשָּׁתָהּ, מִבְּחִינַת "יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּך אֶתְפָּאָר", כַּנַּ"ל

אַך בְּוַדַּאי לא כָּל הָעִתִּים שָׁווֹת בְּהִתְקָרְבוּת יִשְׂרָאֵל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך

כִּי לִפְעָמִים, חַס וְשָׁלוֹם, יֵשׁ שֶׁנִּתְרַחֵק אֶחָד מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַך

וַאֲזַי אַדְּרַבָּא הַשְּׁכִינָה צוֹעֶקֶת: 'קַלַּנִי מֵראשִׁי, קַלַּנִי מִזְּרוֹעִי'

הַיְנוּ שֶׁצַּעֲקָתָהּ, שֶׁנִּתְקַלְקֵל וְנִפְגַּם בְּחִינַת הַהִתְפָּאֲרוּת

שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְפָּאֵר בָּהֶם

וְנִפְגַּם בְּחִינַת הַתְּפִילִּין, שֶׁנַּעֲשִׂין מִן הַהִתְפָּאֲרוּת כַּנַּ"ל

וְזֶה: 'קַלַּנִי מֵראשִׁי, קַלַּנִי מִזְּרוֹעִי', 'מֵראשִׁי' 'מִזְּרוֹעִי' דַּיְקָא

בְּחִינַת תְּפִילִּין [שֶׁמַּנִּיחִין עַל הָראשׁ וְעַל הַזְּרוֹעַ] וְכַנַּ"ל

רַק כְּשֶׁאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל נִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך

וְנִתּוֹסֵף עוֹד יִשְׂרָאֵל שֶׁרוֹצֶה לְעָבְדוֹ יִתְבָּרַך

וְכָל מַה שֶּׁנִּתּוֹסְפִין יוֹתֵר רַבִּים מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁרוֹצִים לְעָבְדוֹ וּלְהִתְקָרֵב אֵלָיו

אֲזַי נִתְגַּדֵּל וְנִתּוֹסֵף יוֹתֵר הִתְפָּאֲרוּתוֹ יִתְבָּרַך

שֶׁהוּא יִתְבָּרַך מִתְפָּאֵר בְּעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל הַמִּתְקָרְבִים אֵלָיו

וְעַל יְדֵי זֶה הַהִתְפָּאֲרוּת נַעֲשִׂין תְּפִילִּין מחִין

וּמִזֶּה נַעֲשֶׂה קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, בְּחִינַת 'אֲוִירָא דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מַחְכִּים'

עַל יְדֵי עֵינֵי הַשְׁגָּחָתוֹ כַּנַּ"ל

אַך מִי שֶׁיָּכוֹל לִרְאוֹת זאת הַהִתְפָּאֲרוּת

שֶׁמִּתְפָּאֵר הַשֵּׁם יִתְבָּרַך בְּעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל

אֲזַי הוּא מְקַבֵּל בְּחִינַת פְּאֵר וּמחִין מִן זאת הַהִתְפָּאֲרוּת שֶׁרוֹאֶה

וְנַעֲשִׂין אֶצְלוֹ גַם כֵּן בְּחִינַת תְּפִילִּין וְנִכְנָסִין לִפְנִים כַּנַּ"ל

וּבוֹקְעִין בָּעֵינַיִם כַּנַּ"ל

וַאֲזַי נַעֲשִׂין עֵינָיו גַם כֵּן בִּבְחִינַת עֵינֵי ה'

וַאֲזַי בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא מִסְתַּכֵּל וְרוֹאֶה

נַעֲשֶׂה שָׁם גַם כֵּן בְּחִינַת אֲוִירָא דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מַחְכִּים

כִּי עִקָּר קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הוּא רַק מִבְּחִינַת עֵינַיִם הַנַּ"ל

אֲבָל מִי הוּא זֶה שֶׁיּוּכַל לִרְאוֹת אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך

שֶׁיּוּכַל לִרְאוֹת הִתְפָּאֲרוּתוֹ יִתְבָּרַך

אָמְנָם מִי שֶׁרוֹאֶה אֶת הַצַּדִּיק הָאֱמֶת

שֶׁהוּא מְקָרֵב בְּנֵי אָדָם לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַך

וְהוּא עִקָּר הִתְקָרְבוּת יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם

נִמְצָא שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ הַהִתְפָּאֲרוּת שֶׁמִּתְפָּאֵר הַשֵּׁם יִתְבָּרַך בְּעַמּוֹ

כִּי עַל יָדוֹ כָּל הַהִתְקָרְבוּת וְהַהִתְפָּאֲרוּת

וְעִקָּר הַדָּבָר בְּעֵת הַקִּבּוּץ

בְּעֵת שֶׁמִּתְקַבְּצִים אֵלָיו הָעוֹלָם הַבָּאִים לִשְׁמעַ אֶת דְּבַר ה'

וּבְיוֹתֵר בְּראשׁ הַשָּׁנָה, שֶׁאָז הוּא הַקִּבּוּץ הַגָּדוֹל

אֲזַי הַהִתְפָּאֲרוּת גָּדוֹל בְּיוֹתֵר

מֵחֲמַת שֶׁמִּתְקַבְּצִים הַרְבֵּה בְּנֵי אָדָם, הַחֲפֵצִים לְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַך

וַאֲזַי נִתְגַּדֵּל וְנִתּוֹסֵף פְּאֵר וִיפִי הַצַּדִּיק

כִּי הוּא בְּעַצְמוֹ הַהִתְפָּאֲרוּת כַּנַּ"ל

אֲזַי מִי שֶׁמִּסְתַּכֵּל בֶּאֱמֶת בְּזֶה הַצַּדִּיק הָאֲמִתִּי

אֲזַי הוּא גַם כֵּן מְקַבֵּל מִן הַהִתְפָּאֲרוּת הַזּאת

וְנַעֲשִׂין אֶצְלוֹ גַם כֵּן בְּחִינַת תְּפִילִּין מחִין כַּנַּ"ל

וַאֲזַי נַעֲשִׂין עֵינָיו גַם כֵּן כַּנַּ"ל בִּבְחִינַת עֵינֵי ה'

וַאֲזַי גַּם בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא מִסְתַּכֵּל, נַעֲשֶׂה גַם כֵּן בְּחִינַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

בְּחִינַת 'אֲוִירָא דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מַחְכִּים'

כִּי הוּא מַחְכִּים הָאֲוִיר עַל יְדֵי הִסְתַּכְּלוּתוֹ בְּעֵינָיו הַנַּ"ל

שֶׁנַּעֲשִׂין מִן הַהִתְפָּאֲרוּת כַּנַּ"ל

וְזֶה פֵּרוּשׁ: "מֶלֶך בְּיָפְיוֹ תֶּחֱזֶינָה עֵינֶיך"

הַיְנוּ כְּשֶׁתִּזְכֶּה לִרְאוֹת מֶלֶך בְּיָפְיוֹ, דְּהַיְנוּ הַצַּדִּיק בְּיָפְיוֹ וְתִפְאַרְתּוֹ

דְּהַיְנוּ בְּעֵת הַקִּבּוּץ, שֶׁאֲזַי הוּא יָפְיוֹ וְתִפְאַרְתּוֹ כַּנַּ"ל

עַל יְדֵי זֶה "עֵינֶיך תִּרְאֶינָה אֶרֶץ מַרְחַקִּים"

בְּחִינַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, בְּחִינַת 'אֲוִירָא דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מַחְכִּים'

כִּי הַחָכְמָה נִקְרָא מַרְחַקִּים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "אָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה וְהִיא רְחוֹקָה"

הַיְנוּ שֶׁעַל יְדֵי זֶה שֶׁתִּרְאֶה אֶת הַצַּדִּיק בְּיָפְיוֹ וְתִפְאַרְתּוֹ כַּנַּ"ל

עַל יְדֵי זֶה בְכָל מָקוֹם שֶׁתִּרְאֶה בְּעֵינֶיך

יִהְיֶה נַעֲשֶׂה בְּחִינַת אֲוִירָא דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מַחְכִּים כַּנַּ"ל

וְזֶהוּ: 'עֵינֶיך תִּרְאֶינָה אֶרֶץ מַרְחַקִּים' כַּנַּ"ל

נִמְצָא, מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ תַּאֲוָה וְהִשְׁתּוֹקְקוּת לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

בִּפְרָט מִי שֶׁטָּעַם טַעַם הָאֱמֶת שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

כְּשֶׁפּוֹגֵעַ וּמִתְוַעֵד יַחַד עִם אָדָם שֶׁהָיָה אֵצֶל צַדִּיק אֲמִתִּי עַל ראשׁ הַשָּׁנָה

הוּא מְחֻיָּב לְהַרְגִּישׁ אָז טַעַם אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

כִּי עַל יְדֵי זֶה הָאִישׁ נַעֲשֶׂה גַּם זֶה הָאֲוִיר בִּבְחִינַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כַּנַּ"ל

וְרָאוּי שֶׁיִּתְעוֹרֵר לוֹ עַתָּה הִשְׁתּוֹקְקוּת וְגַעְגּוּעִין לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כָּל אֶחָד לְפִי בְּחִינָתוֹ

וְעִקָּר הַדָּבָר שֶׁיִּהְיֶה בֶּאֱמֶת וּבִתְמִימוּת.

וְיֵשׁ בָּזֶה עוֹד עִנְיָנִים, כִּי 'אֵין אָדָם מֵת וַחֲצִי תַּאֲוָותוֹ בְּיָדוֹ'

נִמְצָא שֶׁאֵין מְמַלֵּא תַּאֲוָותוֹ וּרְצוֹנוֹ בְּמָמוֹן לְעוֹלָם, כִּי תָּמִיד חָסֵר לוֹ כַּנַּ"ל

אֲבָל יֵשׁ בְּחִינַת שֶׁפַע כְּפוּלָה

בְּחִינַת: "וְכֶסֶף תוֹעָפוֹת לָך", שֶׁהוּא לְשׁוֹן כָּפוּל

נִמְצָא שֶׁבְּזֶה הַשֶּׁפַע נִתְמַלֵּא רְצוֹנוֹ, מֵאַחַר שֶׁהִיא כְּפוּלָה

[וְלא סִיֵּם]
ספר המידות - נדה
...דברנית, ואל תתיפה בעיני בני אדם, גם תרחץ את עצמה במי מעינות, גם אל תיגע את עצמה הרבה, גם בעלה יזהר בנטילת ידים, גם אל תכעס, גם אחר הטבילה תתן צדקה. גם בעלה ילמד מסכת נדה ואחר כך יאמר שיר של יום. גם תרחץ את עצמו בדברים, העולים מתוך המצודה מן הנהר, גם תשתה חלב עז, גם תרחץ בנוצת עזים, גם תעשן את עצמה בלבונה. ב. אשה ששופעת דם, תכתב אותיות "לא אחד" ותשא עליה. ג. אשה שהיא פרוצה, על ידי זה אין לה וסת ומרבה בדמים. ד. נדה שראתה דם דרך מקרה הוא מחמת חטא האיש...
שיחות הר"ן - אות קמג
...דהינו שיש אדם שאוכל בתאוה גדולה כבהמה והמאכל הוא מאכל אדם ויש אדם שאוכל כאדם אבל המאכל אינו מאכל אדם דהינו שהניצוצות לא נתבררו כל כך שראוי לאדם אלא הוא מאכל בהמה והאוכל משני המאכלים האלו בא לידי חלי הקדחת וזה שכתוב: "הרכבת אנוש לראשנו" דהינו כשאנו במדרגה קטנה שאדם גדול ממנו שאנו אוכלים משני המאכלים הנ"ל אזי "באנו באש ובמים" הינו קר וחם דהינו קדחת ואפילו הרופאים אומרים גם כן כך שקדחת בא מן מאכל יותר וזה בגשמיות וברוחניות גם כן כך כי כשאדם הוא בבחי...
להאיר בדרי מעלה ובדרי מטה
...ח"ב - תורה ז - ויהי מקץ - כי מרחמם ינהגם כי יש דרי מעלה ויש דרי מטה דהינו עולם העליון ועולם התחתון, בחינת שמים וארץ וצריך הצדיק להראות לדרי מעלה שאינם יודעים כלל בידיעתו יתברך שזה בחינת השגה של מה בחינת: 'מה חמית מה פשפשת' בחינת איה מקום כבודו ולהפך: צריך להראות לדרי מטה שאדרבא מלא כל הארץ כבודו כי יש שוכני עפר, שהם בני אדם המונחים במדרגה התחתונה ונדמה להם שהם רחוקים מאד ממנו יתברך וצריך הצדיק לעוררם ולהקיצם בבחינת "הקיצו ורננו שכני עפר" ולגלות להם...
תורה שבכתב / שבעל פה / סודות התורה ועוד - חלק 1
...eip.co.il/?key=32 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ג - אקרוקתא עיקר התורה הנ"ל הוא: והתקון הוא שיוכל לשמע נגינה מכל אדם הוא על ידי שילמד בלילה תורה שבעל פה והדבר כמובן צריך עיון, מה הקשר בין הדברים? עניין נוסף: כאן breslev.eip.co.il/?key=44 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה טו - מי שרוצה לטעם טעם אור הגנוז רבי נחמן מברסלב מבאר את אותו הדיבור של רבה בר בר חנה בצורה אחרת ושונה. כיצד הדברים עולים בקנה אחד זה עם זה? ז"א מדובר 2 הפירושים הם בעצם פירוש אחד? כיצד הם...
שיחות הר"ן - אות נז
...מתפחד ומתירא הרבה מאד מן המיתה ואז היה מבקש מהשם יתברך שימות על קדוש השם והלך בזה זמן רב ואינו זוכר כמה אבל זה הוא יודע שהיה זמן גדול אפשר שנה שהלך בזה ובקש תמיד על זה ולא היתה שיחה ותפילה שלא בקש על זה שיסתלק על קדוש השם ומגדל פחדו ויראתו אז מהמיתה כנ"ל היה זה בעצמו אצלו מסירת נפש על קדוש השם ממש מה שהיה מתפלל על זה כי היה פחדו גדול מאד אז מזה ומהנ"ל הבנתי שאותו הדבר שמתגבר על האדם והוא משקע בו אותו הדבר דוקא הוא צריך לשבר בשביל השם יתברך כי זה...
שיחות הר"ן - אות רפא - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
...את ממונו בשמירה גדולה ומעלה מאד והיה מקפיד מאד על זה והיה מתלוצץ ומקפיד על אלו האנשים המתעצלים שקורין בלשון אשכנז "שלים מזלניק" כי זמנים ועתים בטל עצמו מתורה ותפילה וטרח ויגע ביגיעות גדולות בשביל להרויח ממון כדי לפרנס ביתו ואחר כך כשהגיע לו הממון הוא נעשה שלים מזלניק ואינו משגיח עליו כלל כי ממון כשר של איש הישראלי צריך שמירה כמו עין שבראש ובכל עת שנזדמן שאחד מאנשיו נאבד אצלו איזה סך ממון בדרך והיו באים בקבלנא לפניו היה מבזה ומוכיח אותו מאד על זה...
שבחי הר"ן - אות יג
...כל מיני עבודות פשוטות של עבודת השם בלי שום חכמות והכל בהצנע גדול ותכף כשיצא לחוץ היה עושה בכונה כל מיני מעשה נערות כל מיני שחוק וקפיצות ושאר ענינים כאלו עד שלא היה יכול לבוא על דעת שום אדם שהוא רוצה בעבודת השם ובתחלה בימי ילדותו היה נוהג שהיה לוקח איזה גדולים והחליפם על טפלים ונכנס לבית הכנסת בהצנע דרך חלון וכיוצא ולקח עמו הספר "שערי ציון" ואמר הלשם יחוד של עשית מצוה ולקח טפל אחד והשליכה לתוך המתן בסתר ואחר כך חזר ועשה עצמו כאלו הוא מסיח דעתו מזה...
שיחות הר"ן - אות קב
...און ביעקב ולא ראה עמל בישראל ה' אלקיו עמו ותרועת מלך בו" אבל שכחתי הענין אך זאת אני זוכר מה שפרש סוף הפסוק "ותרועת מלך בו" ותרועת לשון שבירה כמו שכתוב "תרעם בשבט ברזל" הינו כשמשברין את הכפירות אזי "מלך בו" הינו שמוצאין את המלך יתברך גם בתוך הכפירות עצמן כי גם בהכפירות בעצמן מלבש חיותו יתברך גם אמר שהמחקרים גם חייהם אינם חיים כלל אפילו בעולם הזה כי תכף כשיש להם איזה דבר שאינו כרצונם מכל שכן כשיש להם איזה צרה אזי אין להם למי לפנות מאחר שתולין בטבע...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה א - תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֶּסֶא לְיוֹם חַגֵּנוּ
...ליום חגנו תקעו בחדש שופר בכסא ליום חגנו א. כי איש הישראלי נברא, שיהיה לו ממשלה על המלאכים וזה התכלית והסוף של ישראל כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה . 'עתידין צדיקים, שיהיה מחצתן לפנים ממלאכי השרת' שנאמר: "כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל" שהמלאכים יצטרכו לשאל מישראל, כשירצו לידע מה פעל אל וצריך כל אחד לראות, שיבוא לזה התכלית, שיהיה לו ממשלה על מלאכים אך צריך לשמר עצמו מאד ולראות, שיהיה לו כח לעמד בממשלה זו שלא יקנאו בו מלאכי השרת ויפילו אותו, חס...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה עו - יִשְׂרָאֵל הֵם נַעֲשִׂים אֲדוֹנִים לְבַעֲלֵיהֶם
...ח"ב - תורה עו - ישראל הם נעשים אדונים לבעליהם ישראל הם נעשים אדונים לבעליהם כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה,: 'כל מקום שהם הולכים, נעשים שרים לאדוניהם' כי בכל מקום שהם באין בגלות, בתחלה הם כבושים בגולה אבל אחר כך הם נעשים אדונים לבעליהם כי אחר כך הם כובשים את המקום ההוא, שהם באים בגולה שם כי ישראל הם מרימין ומעלין כל המקומות השפלים והנפולים כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: 'עתידין בתי תרטיאות וקרקסיאות, שילמדו בהן תורה ברבים' שנאמר "ונשאר גם הוא...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.4219 שניות - עכשיו 23_06_2025 השעה 16:13:39 - wesi2