ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה מ - מִי שֶׁיּוֹדֵעַ מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל
מי שיודע מארץ ישראל, שטעם באמת טעם ארץ ישראל הוא יכול להכיר באחר אם היה אצל צדיק על ראש השנה אם לאו ואם אותו הצדיק הוא גדול במעלה או קטן ואם הוא צדיק אמתי אם לאו או אם הוא בעצמו צדיק כי טעם ארץ ישראל יכולין לציר לפני מי שיודע טעם שכל כי רק מי שהוא איש בור, אי אפשר לו לידע זאת אבל מי שיודע משכל כגון לומדים שמרגישים מעט טעם השכל בפשט וקשיא כדרך הלומדים או חכמים בחכמות אחרות, שמרגישים טעם שכל יכולין להבין טעם ארץ ישראל כי 'אוירא דארץ ישראל מחכים' (בבא בתרא קנח, ובזוהר פינחס דף רמה:, ובתקון כב) וטעם החכמה והשכל בודאי יקר מאד אך עקר מעלת קדשת ארץ ישראל הוא רק על ידי השגחת השם יתברך ומחמת שהשם יתברך מסתכל בארץ ישראל תמיד כמו שכתוב (דברים י"א) : "תמיד עיני ה' אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה" על ידי זה ארץ ישראל מקדשת ואוירה מחכים כי עינים על שם החכמה כי התפתחות החכמה נקרא בחינת עינים כמו שכתוב (בראשית ג) : "ותפקחנה עיני שניהם", ופרש רש"י 'על שם החכמה נאמר' ומחמת שעיני ה' בארץ ישראל, שמסתכל בה תמיד על ידי זה 'אוירא דארץ ישראל מחכים' אך מהיכן נמשך ונתעורר זאת אצל השם יתברך דהינו בחינת עינים להשגיח כנ"ל זה נעשה על ידי נשמות ישראל שהשם יתברך מתפאר בהם, בבחינת (ישעיה מ"ט) : "ישראל אשר בך אתפאר" ועל ידי ההתפארות נעשין בחינת תפילין, שנקראין פאר (סכה כה) והתפילין הם בחינת מחין, ונכנסין לפנים ובוקעין בעינים ומזה נעשה השגחת השם יתברך כביכול שעל ידי זה נעשה קדשת ארץ ישראל בחינת אוירא דארץ ישראל מחכים כנ"ל ועל שם זה נקרא ארץ ישראל שמקבלת קדשתה, מבחינת "ישראל אשר בך אתפאר", כנ"ל אך בודאי לא כל העתים שוות בהתקרבות ישראל להשם יתברך כי לפעמים, חס ושלום, יש שנתרחק אחד מהשם יתברך (עין זוהר בשלח א ב) ואזי אדרבא השכינה צועקת: 'קלני מראשי, קלני מזרועי' (סנהדרין מו) הינו שצעקתה, שנתקלקל ונפגם בחינת ההתפארות שאינו יכול להתפאר בהם ונפגם בחינת התפילין, שנעשין מן ההתפארות כנ"ל וזה: 'קלני מראשי, קלני מזרועי', 'מראשי' 'מזרועי' דיקא בחינת תפילין [שמניחין על הראש ועל הזרוע] וכנ"ל רק כשאחד מישראל נתקרב להשם יתברך ונתוסף עוד ישראל שרוצה לעבדו יתברך וכל מה שנתוספין יותר רבים מישראל שרוצים לעבדו ולהתקרב אליו אזי נתגדל ונתוסף יותר התפארותו יתברך שהוא יתברך מתפאר בעמו ישראל המתקרבים אליו ועל ידי זה ההתפארות נעשין תפילין מחין ומזה נעשה קדשת ארץ ישראל, בחינת 'אוירא דארץ ישראל מחכים' על ידי עיני השגחתו כנ"ל אך מי שיכול לראות זאת ההתפארות שמתפאר השם יתברך בעמו ישראל אזי הוא מקבל בחינת פאר ומחין מן זאת ההתפארות שרואה ונעשין אצלו גם כן בחינת תפילין ונכנסין לפנים כנ"ל ובוקעין בעינים כנ"ל ואזי נעשין עיניו גם כן בבחינת עיני ה' ואזי בכל מקום שהוא מסתכל ורואה נעשה שם גם כן בחינת אוירא דארץ ישראל מחכים כי עקר קדשת ארץ ישראל הוא רק מבחינת עינים הנ"ל אבל מי הוא זה שיוכל לראות את השם יתברך שיוכל לראות התפארותו יתברך אמנם מי שרואה את הצדיק האמת שהוא מקרב בני אדם לעבודתו יתברך והוא עקר התקרבות ישראל לאביהם שבשמים נמצא שהוא בעצמו ההתפארות שמתפאר השם יתברך בעמו כי על ידו כל ההתקרבות וההתפארות ועקר הדבר בעת הקבוץ בעת שמתקבצים אליו העולם הבאים לשמע את דבר ה' וביותר בראש השנה, שאז הוא הקבוץ הגדול אזי ההתפארות גדול ביותר מחמת שמתקבצים הרבה בני אדם, החפצים להתקרב אליו יתברך ואזי נתגדל ונתוסף פאר ויפי הצדיק כי הוא בעצמו ההתפארות כנ"ל אזי מי שמסתכל באמת בזה הצדיק האמתי אזי הוא גם כן מקבל מן ההתפארות הזאת ונעשין אצלו גם כן בחינת תפילין מחין כנ"ל ואזי נעשין עיניו גם כן כנ"ל בבחינת עיני ה' ואזי גם בכל מקום שהוא מסתכל, נעשה גם כן בחינת ארץ ישראל בחינת 'אוירא דארץ ישראל מחכים' כי הוא מחכים האויר על ידי הסתכלותו בעיניו הנ"ל שנעשין מן ההתפארות כנ"ל וזה פרוש (ישעיה ל"ג) : "מלך ביפיו תחזינה עיניך" הינו כשתזכה לראות מלך ביפיו, דהינו הצדיק ביפיו ותפארתו דהינו בעת הקבוץ, שאזי הוא יפיו ותפארתו כנ"ל על ידי זה "עיניך תראינה ארץ מרחקים" בחינת ארץ ישראל, בחינת 'אוירא דארץ ישראל מחכים' כי החכמה נקרא מרחקים, כמו שכתוב (קהלת ז) : "אמרתי אחכמה והיא רחוקה" הינו שעל ידי זה שתראה את הצדיק ביפיו ותפארתו כנ"ל על ידי זה בכל מקום שתראה בעיניך יהיה נעשה בחינת אוירא דארץ ישראל מחכים כנ"ל וזהו : 'עיניך תראינה ארץ מרחקים' כנ"ל נמצא, מי שיש לו תאוה והשתוקקות לארץ ישראל בפרט מי שטעם טעם האמת של ארץ ישראל כשפוגע ומתועד יחד עם אדם שהיה אצל צדיק אמתי על ראש השנה הוא מחיב להרגיש אז טעם ארץ ישראל כי על ידי זה האיש נעשה גם זה האויר בבחינת ארץ ישראל כנ"ל וראוי שיתעורר לו עתה השתוקקות וגעגועין לארץ ישראל כל אחד לפי בחינתו ועקר הדבר שיהיה באמת ובתמימות. ויש בזה עוד ענינים, כי 'אין אדם מת וחצי תאוותו בידו' (קהלת רבה סדר א) נמצא שאין ממלא תאוותו ורצונו בממון לעולם, כי תמיד חסר לו כנ"ל אבל יש בחינת שפע כפולה בחינת (איוב כ"ב) : "וכסף תועפות לך", שהוא לשון כפול נמצא שבזה השפע נתמלא רצונו, מאחר שהיא כפולה [ולא סים]
מִי שֶׁיּוֹדֵעַ מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁטָּעַם בֶּאֱמֶת טַעַם אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

הוּא יָכוֹל לְהַכִּיר בְּאַחֵר

אִם הָיָה אֵצֶל צַדִּיק עַל ראשׁ הַשָּׁנָה אִם לָאו

וְאִם אוֹתוֹ הַצַּדִּיק הוּא גָּדוֹל בְּמַעֲלָה אוֹ קָטָן

וְאִם הוּא צַדִּיק אֲמִתִּי אִם לָאו

אוֹ אִם הוּא בְּעַצְמוֹ צַדִּיק

כִּי טַעַם אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל יְכוֹלִין לְצַיֵּר לִפְנֵי מִי שֶׁיּוֹדֵעַ טַעַם שֵׂכֶל

כִּי רַק מִי שֶׁהוּא אִישׁ בּוּר, אִי אֶפְשָׁר לוֹ לֵידַע זאת

אֲבָל מִי שֶׁיּוֹדֵעַ מִשֵּׂכֶל

כְּגוֹן לוֹמְדִים שֶׁמַּרְגִּישִׁים מְעַט טַעַם הַשֵּׂכֶל בִּפְשָׁט וְקֻשְׁיָא כְּדֶרֶך הַלּוֹמְדִים

אוֹ חֲכָמִים בְּחָכְמוֹת אֲחֵרוֹת, שֶׁמַּרְגִּישִׁים טַעַם שֵׂכֶל

יְכוֹלִין לְהָבִין טַעַם אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

כִּי 'אֲוִירָא דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מַחְכִּים'

וְטַעַם הַחָכְמָה וְהַשֵּׂכֶל בְּוַדַּאי יָקָר מְאד

אַך עִקָּר מַעֲלַת קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הוּא רַק עַל יְדֵי הַשְׁגָּחַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך

וּמַחֲמַת שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַך מִסְתַּכֵּל בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל תָּמִיד

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלקֶיך בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה"

עַל יְדֵי זֶה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מְקֻדֶּשֶׁת וַאֲוִירָהּ מַחְכִּים

כִּי עֵינַיִם עַל שֵׁם הַחָכְמָה

כִּי הִתְפַּתְּחוּת הַחָכְמָה נִקְרָא בְּחִינַת עֵינַיִם

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם", וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י 'עַל שֵׁם הַחָכְמָה נֶאֱמַר'

וּמֵחֲמַת שֶׁעֵינֵי ה' בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁמִּסְתַּכֵּל בָּהּ תָּמִיד

עַל יְדֵי זֶה 'אֲוִירָא דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מַחְכִּים'

אַך מֵהֵיכָן נִמְשָׁך וְנִתְעוֹרֵר זאת אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַך

דְּהַיְנוּ בְּחִינַת עֵינַיִם לְהַשְׁגִּיחַ כַּנַּ"ל

זֶה נַעֲשֶׂה עַל יְדֵי נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל

שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַך מִתְפָּאֵר בָּהֶם, בִּבְחִינַת: "יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּך אֶתְפָּאָר"

וְעַל יְדֵי הַהִתְפָּאֲרוּת נַעֲשִׂין בְּחִינַת תְּפִילִּין, שֶׁנִּקְרָאִין פְּאֵר

וְהַתְּפִילִּין הֵם בְּחִינַת מחִין, וְנִכְנָסִין לִפְנִים וּבוֹקְעִין בָּעֵינַיִם

וּמִזֶּה נַעֲשֶׂה הַשְׁגָּחַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך כִּבְיָכוֹל

שֶׁעַל יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

בְּחִינַת אֲוִירָא דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מַחְכִּים כַּנַּ"ל

וְעַל שֵׁם זֶה נִקְרָא אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

שֶׁמְּקַבֶּלֶת קְדֻשָּׁתָהּ, מִבְּחִינַת "יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּך אֶתְפָּאָר", כַּנַּ"ל

אַך בְּוַדַּאי לא כָּל הָעִתִּים שָׁווֹת בְּהִתְקָרְבוּת יִשְׂרָאֵל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך

כִּי לִפְעָמִים, חַס וְשָׁלוֹם, יֵשׁ שֶׁנִּתְרַחֵק אֶחָד מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַך

וַאֲזַי אַדְּרַבָּא הַשְּׁכִינָה צוֹעֶקֶת: 'קַלַּנִי מֵראשִׁי, קַלַּנִי מִזְּרוֹעִי'

הַיְנוּ שֶׁצַּעֲקָתָהּ, שֶׁנִּתְקַלְקֵל וְנִפְגַּם בְּחִינַת הַהִתְפָּאֲרוּת

שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְפָּאֵר בָּהֶם

וְנִפְגַּם בְּחִינַת הַתְּפִילִּין, שֶׁנַּעֲשִׂין מִן הַהִתְפָּאֲרוּת כַּנַּ"ל

וְזֶה: 'קַלַּנִי מֵראשִׁי, קַלַּנִי מִזְּרוֹעִי', 'מֵראשִׁי' 'מִזְּרוֹעִי' דַּיְקָא

בְּחִינַת תְּפִילִּין [שֶׁמַּנִּיחִין עַל הָראשׁ וְעַל הַזְּרוֹעַ] וְכַנַּ"ל

רַק כְּשֶׁאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל נִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך

וְנִתּוֹסֵף עוֹד יִשְׂרָאֵל שֶׁרוֹצֶה לְעָבְדוֹ יִתְבָּרַך

וְכָל מַה שֶּׁנִּתּוֹסְפִין יוֹתֵר רַבִּים מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁרוֹצִים לְעָבְדוֹ וּלְהִתְקָרֵב אֵלָיו

אֲזַי נִתְגַּדֵּל וְנִתּוֹסֵף יוֹתֵר הִתְפָּאֲרוּתוֹ יִתְבָּרַך

שֶׁהוּא יִתְבָּרַך מִתְפָּאֵר בְּעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל הַמִּתְקָרְבִים אֵלָיו

וְעַל יְדֵי זֶה הַהִתְפָּאֲרוּת נַעֲשִׂין תְּפִילִּין מחִין

וּמִזֶּה נַעֲשֶׂה קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, בְּחִינַת 'אֲוִירָא דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מַחְכִּים'

עַל יְדֵי עֵינֵי הַשְׁגָּחָתוֹ כַּנַּ"ל

אַך מִי שֶׁיָּכוֹל לִרְאוֹת זאת הַהִתְפָּאֲרוּת

שֶׁמִּתְפָּאֵר הַשֵּׁם יִתְבָּרַך בְּעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל

אֲזַי הוּא מְקַבֵּל בְּחִינַת פְּאֵר וּמחִין מִן זאת הַהִתְפָּאֲרוּת שֶׁרוֹאֶה

וְנַעֲשִׂין אֶצְלוֹ גַם כֵּן בְּחִינַת תְּפִילִּין וְנִכְנָסִין לִפְנִים כַּנַּ"ל

וּבוֹקְעִין בָּעֵינַיִם כַּנַּ"ל

וַאֲזַי נַעֲשִׂין עֵינָיו גַם כֵּן בִּבְחִינַת עֵינֵי ה'

וַאֲזַי בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא מִסְתַּכֵּל וְרוֹאֶה

נַעֲשֶׂה שָׁם גַם כֵּן בְּחִינַת אֲוִירָא דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מַחְכִּים

כִּי עִקָּר קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הוּא רַק מִבְּחִינַת עֵינַיִם הַנַּ"ל

אֲבָל מִי הוּא זֶה שֶׁיּוּכַל לִרְאוֹת אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך

שֶׁיּוּכַל לִרְאוֹת הִתְפָּאֲרוּתוֹ יִתְבָּרַך

אָמְנָם מִי שֶׁרוֹאֶה אֶת הַצַּדִּיק הָאֱמֶת

שֶׁהוּא מְקָרֵב בְּנֵי אָדָם לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַך

וְהוּא עִקָּר הִתְקָרְבוּת יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם

נִמְצָא שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ הַהִתְפָּאֲרוּת שֶׁמִּתְפָּאֵר הַשֵּׁם יִתְבָּרַך בְּעַמּוֹ

כִּי עַל יָדוֹ כָּל הַהִתְקָרְבוּת וְהַהִתְפָּאֲרוּת

וְעִקָּר הַדָּבָר בְּעֵת הַקִּבּוּץ

בְּעֵת שֶׁמִּתְקַבְּצִים אֵלָיו הָעוֹלָם הַבָּאִים לִשְׁמעַ אֶת דְּבַר ה'

וּבְיוֹתֵר בְּראשׁ הַשָּׁנָה, שֶׁאָז הוּא הַקִּבּוּץ הַגָּדוֹל

אֲזַי הַהִתְפָּאֲרוּת גָּדוֹל בְּיוֹתֵר

מֵחֲמַת שֶׁמִּתְקַבְּצִים הַרְבֵּה בְּנֵי אָדָם, הַחֲפֵצִים לְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַך

וַאֲזַי נִתְגַּדֵּל וְנִתּוֹסֵף פְּאֵר וִיפִי הַצַּדִּיק

כִּי הוּא בְּעַצְמוֹ הַהִתְפָּאֲרוּת כַּנַּ"ל

אֲזַי מִי שֶׁמִּסְתַּכֵּל בֶּאֱמֶת בְּזֶה הַצַּדִּיק הָאֲמִתִּי

אֲזַי הוּא גַם כֵּן מְקַבֵּל מִן הַהִתְפָּאֲרוּת הַזּאת

וְנַעֲשִׂין אֶצְלוֹ גַם כֵּן בְּחִינַת תְּפִילִּין מחִין כַּנַּ"ל

וַאֲזַי נַעֲשִׂין עֵינָיו גַם כֵּן כַּנַּ"ל בִּבְחִינַת עֵינֵי ה'

וַאֲזַי גַּם בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא מִסְתַּכֵּל, נַעֲשֶׂה גַם כֵּן בְּחִינַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

בְּחִינַת 'אֲוִירָא דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מַחְכִּים'

כִּי הוּא מַחְכִּים הָאֲוִיר עַל יְדֵי הִסְתַּכְּלוּתוֹ בְּעֵינָיו הַנַּ"ל

שֶׁנַּעֲשִׂין מִן הַהִתְפָּאֲרוּת כַּנַּ"ל

וְזֶה פֵּרוּשׁ: "מֶלֶך בְּיָפְיוֹ תֶּחֱזֶינָה עֵינֶיך"

הַיְנוּ כְּשֶׁתִּזְכֶּה לִרְאוֹת מֶלֶך בְּיָפְיוֹ, דְּהַיְנוּ הַצַּדִּיק בְּיָפְיוֹ וְתִפְאַרְתּוֹ

דְּהַיְנוּ בְּעֵת הַקִּבּוּץ, שֶׁאֲזַי הוּא יָפְיוֹ וְתִפְאַרְתּוֹ כַּנַּ"ל

עַל יְדֵי זֶה "עֵינֶיך תִּרְאֶינָה אֶרֶץ מַרְחַקִּים"

בְּחִינַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, בְּחִינַת 'אֲוִירָא דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מַחְכִּים'

כִּי הַחָכְמָה נִקְרָא מַרְחַקִּים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "אָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה וְהִיא רְחוֹקָה"

הַיְנוּ שֶׁעַל יְדֵי זֶה שֶׁתִּרְאֶה אֶת הַצַּדִּיק בְּיָפְיוֹ וְתִפְאַרְתּוֹ כַּנַּ"ל

עַל יְדֵי זֶה בְכָל מָקוֹם שֶׁתִּרְאֶה בְּעֵינֶיך

יִהְיֶה נַעֲשֶׂה בְּחִינַת אֲוִירָא דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מַחְכִּים כַּנַּ"ל

וְזֶהוּ: 'עֵינֶיך תִּרְאֶינָה אֶרֶץ מַרְחַקִּים' כַּנַּ"ל

נִמְצָא, מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ תַּאֲוָה וְהִשְׁתּוֹקְקוּת לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

בִּפְרָט מִי שֶׁטָּעַם טַעַם הָאֱמֶת שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

כְּשֶׁפּוֹגֵעַ וּמִתְוַעֵד יַחַד עִם אָדָם שֶׁהָיָה אֵצֶל צַדִּיק אֲמִתִּי עַל ראשׁ הַשָּׁנָה

הוּא מְחֻיָּב לְהַרְגִּישׁ אָז טַעַם אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

כִּי עַל יְדֵי זֶה הָאִישׁ נַעֲשֶׂה גַּם זֶה הָאֲוִיר בִּבְחִינַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כַּנַּ"ל

וְרָאוּי שֶׁיִּתְעוֹרֵר לוֹ עַתָּה הִשְׁתּוֹקְקוּת וְגַעְגּוּעִין לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כָּל אֶחָד לְפִי בְּחִינָתוֹ

וְעִקָּר הַדָּבָר שֶׁיִּהְיֶה בֶּאֱמֶת וּבִתְמִימוּת.

וְיֵשׁ בָּזֶה עוֹד עִנְיָנִים, כִּי 'אֵין אָדָם מֵת וַחֲצִי תַּאֲוָותוֹ בְּיָדוֹ'

נִמְצָא שֶׁאֵין מְמַלֵּא תַּאֲוָותוֹ וּרְצוֹנוֹ בְּמָמוֹן לְעוֹלָם, כִּי תָּמִיד חָסֵר לוֹ כַּנַּ"ל

אֲבָל יֵשׁ בְּחִינַת שֶׁפַע כְּפוּלָה

בְּחִינַת: "וְכֶסֶף תוֹעָפוֹת לָך", שֶׁהוּא לְשׁוֹן כָּפוּל

נִמְצָא שֶׁבְּזֶה הַשֶּׁפַע נִתְמַלֵּא רְצוֹנוֹ, מֵאַחַר שֶׁהִיא כְּפוּלָה

[וְלא סִיֵּם]
שיחות הר"ן - אות כב
שיחות הר"ן - אות כב טוב מאד מי שזוכה להיות מקרב לצדיק אמתי כי לעתיד לבוא כתיב: "לאחז בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה" שיאחז בכנפות הארץ וינער את הרשעים אבל מי שהוא מקרב לצדיק אמתי אזי יחזיק ויאחז עצמו בהצדיק ויהיה נשאר קים ולא יהיה ננער עם הרשעים מאחר שיחזיק ויאחז עצמו בהצדיק
חיי מוהר"ן - שמה - מעלת תורתו וספריו הקדושים
...אות שמה ענה ואמר אנחנו איננו כלל מזה העולם של עכשו ומחמת זה אין העולם יכולים לסבל אותנו וראשות [הינו ראש ומנהיג] אין שיך לי כלל כי אין מגיע לי שום ראשות בהעולם של עכשו. וגם מעט הראשות שיש לי באמת אין זה ראשות כלל אדרבא זהו חוכא ואטלולא [שחוק וליצנות] ממש. וגם אותו המעט שיש לי הוא רק נגד הטבע שכפיתי את טבעי לזה אשר מחמת זה יכול לבוא איזה דבור ממני בתוך העולם. וכל השיחות והספורים [הינו התורות והמאמרים שהוא אומר] שלנו אם לא היה לי גם זה המעט הראשות גם אלו הדבורים לא היו באים בתוך העולם. ובאמת אם לא...
שיחות הר"ן - אות רמז - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
...רמז - שיחות מורנו הרב רבי נחמן אמר: כל מי שיש לו כבוד ועשירות יותר הכבוד רחוק ממנו ביותר כי כשאחד יש לו מעט מעות הוא יכול להחזיק המעות אצלו סמוך לבשרו אבל כשיש לו הרבה מעות, המעות שלו מנח בתבה נמצא שהכבוד שהוא העשירות רחוק ממנו ביותר וכן כשיש לו עוד יותר עשירות אזי מעותיו וסחורותיו מנחים בחנות וכיוצא ורחוק ממנו עוד יותר וכשיש לו עוד יותר ויותר עשירות אזי הונו ועשירות שלו מנח במקומות ועירים אחרים רחוק עוד יותר ויותר ממנו וכן כל מה שיש לו כבוד ועשירות יותר, אזי הכבוד רחוק ממנו ביותר והקיסרים והמלכים...
שיחות הר"ן - אות פו
...פו מה שאומרים על החתנה מלתא דבדיחותא ואומרים מקדם: עלא רמז שאשה עולה עמו ואינה יורדת עמו וזה "עלא" במלתא דבדיחותא הינו עולה עמו לכל שמחה וטוב ותענוג אבל אינה יורדת עמו מה שמכסין את הכלה בדעק טוך [צעיף] כי הכלה רומזת לרחל "עולימתא שפירתא דלית לה עינין" גם רמז על בחינת: "כבוד אלהים הסתר דבר" מה שמשליכין אופין [חטין וכדומה] לרמז [... חסר] וזה שמשליכין על החתן אופין, לרמז: "אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת שמה ילכו האופנים" והחתן הוא בחינת רוח מה שנותנין כל אחד מעות שקורין "שבת" בשביל המרקדין על שם "מלכי צבאות...
פושט את גופו המצורע ולובש גוף קדוש מגן עדן
...ולובש גוף קדוש מגן עדן breslev.eip.co.il/?key=260 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה פג - על ידי תקון הברית שהוא קשת, יכול להוציא החצים ואז פושט גופו המצרע, שהוא ממשכא דחויא ולובש בגדי שבת הינו גוף קדוש מגן עדן כי המקום גורם, בבחינת: "של נעליך וכו' כי המקום" וכו' ועל שם הגוף הקדוש נקרא שבת בבחינת: "והנה שבה כבשרו" 'שנרפא מצרעתו', ונתלבש בגוף קדוש מגן עדן הנקרא בשר בחינת: "בשר מבשרי" **** מה הפשט של פשיטת הגוף המצורע ולבישת הגוף הקדוש מגן עדן? * תשובה בפשטות: כל בחינה ביחס לבחינה שמעליה, היא בחינת גוף ביחס...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה קט - מֵעִנְיַן קֶבֶר הַבַּעַל שֵׁם טוֹב
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה קט - מענין קבר הבעל שם טוב ספר עמי מענין קבר הבעל שם טוב, זכר צדיק וקדוש לברכה שטוב מאד להיות שם על קברו ואמר כי "צדיקים יירשו ארץ" הינו שהצדיקים אמתיים יורשים ארץ ישראל שזוכין שמקום גניזתם הוא קדוש בקדשת ארץ ישראל ממש וארץ ישראל הוא תקון גדול לפגם הברית
שבחי הר"ן - אות ז
...בלמודו מאד ולמד הרבה מאד "ש"ס" ו"פוסקים" "ו"תנ"ך" ו"עין יעקב" ו"ספרי הזוהר" ו"תקונים" וכל "כתבי האר"י", זכרונו לברכה ושאר ספרים הרבה מאד ו"ספרי מוסר" הרבה מאד ואמר: שכל הספרים קטנים המדברים ממוסר כלם היו בבית אביו ולמד מכלם גם למד הרבה "ראשית חכמה" ואמר בפרוש: שלמד את ספר "ראשית חכמה" פעמים אין מספר וגדל בקיאותו בכל הספרים כפי מה שראינו בעינינו קצת היה בלי שעור ובפרט בספרי תנ"ך ו"עין יעקב" וכל כתבי האר"י וספרי הזוהר ותקונים לא נמצא דגמתו בעולם כי כל התורה כלה היתה מוכנת לפניו ושגור בפיו כשלחן הערוך...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קנו - מַה שֶּׁמְּדַבְּרִים בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ הוּא בְּחִינַת רוּחַ הַקּדֶשׁ
...מוהר"ן ח"א - תורה קנו - מה שמדברים בינו לבין קונו הוא בחינת רוח הקדש לב טהור ברא לי וכו' כי מה שמדברים בינו לבין קונו הוא בחינת רוח הקדש ודוד המלך, עליו השלום, שהיה מעלתו גדולה מאד יסד מזה ספר תהלים וכן כל אחד לפי בחינתו הוא בחינת רוח הקדש כמו שכתוב: "לך אמר לבי", כמו שפרש רש"י: 'לך בשבילך ובשליחותך' "אמר לי לבי" שכל הדברים שהלב אומר הם דברי השם יתברך ממש והוא בחינת רוח הקדש וצריך לחדש תמיד, לבקש בכל פעם בתחנונים ודברי רצויים חדשים ולזכות לזה, צריך טהרת הלב וטהרת הלב הוא, על ידי שמתלהב ובוער לבו...
שיחות הר"ן - אות פה
...הר"ן - אות פה אחד שאל אותו על ענין נסיעה לאיזה מקום, אם יסע לשם השיב לו: כשרואה אדם נסיעה לפניו אין לו להתעקש למנע מזה לישב בביתו דוקא כי בכל מקום שאדם נוסע לשם הוא מתקן שם איזה דבר רק שיזהר להיות שמור מן העברה חס ושלום אבל כשהוא רק שמור מן העברה חס ושלום אזי כל אדם מתקן בכל מקום שהוא נוסע לשם אפילו איש פשוט לגמרי כי בכל מקום שהאדם בא לשם, הוא עושה שם בודאי איזה דבר שבקדשה על כל פנים כי מתפלל שם ואוכל שם ומברך על אכילתו לפניו ולאחריו וכיוצא בזה כי בודאי איש ישראלי אפילו הפחות שבפחותים, על כל פנים...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ריח - לִּפְעָמִים כְּשֶׁנִּגְזָר עַל הָאָדָם
...ריח - לפעמים כשנגזר על האדם דע שלפעמים כשנגזר על האדם, חס ושלום, איזה גזרה 'ואף על גב דאיהו לא חזי מזלה חזי' ומחמת זה רוצה להסתיר את עצמו ומזה בא שלפעמים פתאם האדם נוסע לאיזה מקום רחוק זהו כדי להסתיר את עצמו ואף על פי שהוא אינו יודע מזה, עם כל זה הנפש יודעת מזה על כן בא לו רצון לנסע לשם ולפעמים כשבא לשם הוא נתפרסם שם ביותר, ואז יוכל להזיק לו מאד, חס ושלום ומזה היה הסתלקות צדיק גדול מאד שפתאם רצה לנסע לארץ ישראל והוא היה בעצמו יודע מזה שהיה צריך להסתיר את עצמו ונסע על המדינה והיה פרסום גדול, ונסתלק...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.2031 שניות - עכשיו 20_04_2026 השעה 12:52:59 - wesi2