ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות ט
וצוה להאיש שהיה עמו לקנות ניר הרבה ודיו ומיד בבואם על הספינה התחיל לכתב תורה והזהיר את האיש הנ"ל לבל יעין כלל במכתבו והכרח האיש להבטיח לו בהן שלו ואז האמין לו ונתן לו המפתח מהתבה וביציאתם מאדס שם לוו אותו הרבה אנשים מאד בכבוד גדול ונסעו אחריו כמה עגלות ולוו אותו בשיר במשתה ושמחה גדולה מאד ובבואם לספינה והתחילו לילך על הים השחור תכף במעת לעת הראשון היה פרטינע גדולה דהינו רוח סערה עד שהגלים קפצו על הספינה והכרחו להיות בחדר סגור ומסגר מחמת המים שלא יבואו עליהם והיו ברקים ורעמים ורוחות גדולות בלי ערך והיה פחד גדול מרעש הרעמים והגשמים ושאון הגלים ומחמת פחד לא היה באפשרי לישן בלילה וכו' ואחר ארבעה ימים באו לסטנבול וישבו על הספר כי לא היו יודעים באיזה בית לכנס כי לא היו יכולים להכיר בין ישמעאל ליהודי ולא יכלו לשאל מחמת שלא היו יודעים לשונם ובראותם שם שהם יושבים על הספר הלכו ומצאו איש אחד מתרגמן שיודע גם לשוננו והיה מליץ בינותם ומיד שכרו להם אכסניא טובה בחלק הנקרא גאליטא וכאשר נכנסו לשם אחר שעה או שתים אמר שאין רצונו לעמד שם ושאל אותו המליץ אפשר טוב לפניכם להיות בעקר סטנבול דהינו בעיר המלוכה ששם דירת התוגר ושם אין שום זוג רשאי לבוא לשם כי אם זכרים לבד והשיב ששם בודאי טוב לפניו וגלה לו שיש שם שד"ר מארץ ישראל ועמם עוד שני אנשים ממדינתנו שהיו בארץ ישראל ועכשו הם חוזרים לביתם ונוסעים מארץ ישראל לחוץ לארץ וכאשר שמע זאת אמר הוא, זכרונו לברכה, להאיש הנ"ל שהיה עמו "אני מזהיר אותך לבל תגלה אותי כלל ולא תגיד כלל מי אנכי אם ישאלו עלי" ויצאו לשם לעיר הנ"ל ובבואם לשם מיד הכיר אחד משני האנשים הנ"ל שנסעו מארץ ישראל לביתם את האיש שנסע עם רבנו, זכרונו לברכה ושאל אותו: "מה אתה עושה כאן ? " השיב לו: אני נוסע עם זה הרך בשנים לארץ הקדש ושאל אותו: מי הוא זה ? והשיב לו שיש לו בילעט מהקרדאן של הקיר"ה מאוסטרייך [רשיון מנציג הקיסר האוסטרי] ולא רצה לגלות לו מי הוא בעצמו כאשר הזהיר אותו רבנו, זכרונו לברכה כנ"ל ונכנסו בלבם על רבנו, זכרונו לברכה שהוא נוסע מהקרדאן לחלק על החסיד המפרסם בוצינא קדישא מורנו הרב אברהם קליסקר, זכרונו לברכה והנלוים אליו ונכנסו בטעות זה עד שהיה להם הוכחות גדולות על זה לפי טעותם ונדמה להם כאלו הוא זכרונו לברכה הוא משלח מאנשים רבים בשביל לחלק עליו והתחילו לחקר אצל האיש הנ"ל שהיה עם רבנו, זכרונו לברכה אם יש לו אגרת והשיב שאין לו ושאלו אותו מה כונתו בנסיעה זו לארץ ישראל והשיב שאינו יודע כונתו ולא רצו עוד לסמך על האיש הנ"ל ואמרו שגם הוא מרמה אותם ואמרו: "אף על פי שמכבר אנו מכירים אותך לאיש כשר אבל עכשו שוב אין אנו יודעים אם עודך מחזיק בתמתך" ושאלו אותו: "שאלת את רבך רבי נחמן ממעדועדבקא אם לנסע עם האיש הזה ? אמר להם:"הן" אבל הם לא סמכו עוד על דבריו כנ"ל כי נדמה להם בברור על רבנו, זכרונו לברכה, כאלו הוא איש מרמה, חס ושלום ונוסע לחלק על אנשי ארץ ישראל והלכו אצלו, זכרונו לברכה בעצמו לחקר אצלו מי הוא ומאיזה מקום הוא ומאיזה משפחה ולא רצה לגלות כלל ודברו אתו בחכמתם ורצו לחקר בכמה אפנים כדי להוציא ממנו איזה דבור להבין ממנו על ידי זה מי הוא והוא השיב להם על כל שאלותם בחכמתו ולא יכלו להבין כלל ובלבל דעתם מאד מאד, ורמה אותם, ועקם את מחם עד שלא יכלו לעמד עליו כלל להבין ממנו לא דבר ולא חצי דבר ובכל פעם נדמה להם לאיש אחר למשל, ששאלו אותו אם הוא כהן השיב: הן אחר כך ביום שאחר זה שאלו אותו פתאם אם הוא ישראל השיב: הן שאלו אותו "אתמול אמרת שאתה כהן ועכשו אתה אומר שאתה ישראל ? " והשיב:"כהן זה מדת חסד וישראל מדה אחרת וברוך השם שיש בי מדה זאת וגם מדה זאת" ואמרו לו:"נכר אתה שאתה מהחולקים בודאי ואינך רוצה לגלות" והתחילו לשנא אותו בתכלית השנאה ובזו אותו בכל מיני בזיונות וקללו אותו בקללות נמרצות בלי שעור וערך כמה ימים ורב הבזיונות היה מאחד משני האנשים הנ"ל והוא זכרונו לברכה, התחיל לבקש אותם ואמר להם. "זאת תדעו שבודאי לא אגלה עקר כונת נסיעתי לארץ ישראל כי מלבי לפומי לא גליתי ואף על פי כן "מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד" (תהלים קלג א) אף על פי שלא ידע אחד עקר כונת חברו" והשיבו לו: אם אתה תגלה לנו כונתך בודאי יגיע לך טובה גדולה עד מאד והשיב להם: "אני איני רוצה לקבל טובה מכם ולא אגלה לכם עקר כונתי בשום אפן אדרבא אתם תוכלו לקבל טובה מאתי אם תרצו" השיבו לו:נראה בלשונך שאתה מדבר בלשונות המפרסמים הגדולים כמו ר' ברוך ורבי שלום ורבי נחמן וכו' שדרכם לדבר גדולות בלשון נסתר אך בודאי אין אתה אחד מהם כי נראה שאתה בודאי מהחולקים על הצדיק הנ"ל. ואמרו לו שקדם שיבוא לארץ ישראל יהיה שם אגרת בארץ ישראל שהוא מהחולקים והמרגלים לבל יוכל להטעות אותם גם הלכו להסרסור מהספינות והוא מאנשי פולין ונשא אשה מהפרענקען וחמותו היא יוצאת ונכנסת בבית התוגר והאיש ההוא הוא איש גדול שם והלכו אלו האנשים הנ"ל אל זה הסרסור ובקשו אותו ואמרו לו: למען השם לבל תניח את האיש הזה לנסע להתם כי הוא מהחולקים ורוצה לעשות גרוש שם חס ושלום ואם תוכל לעשות לו איזה רעה שכרך כפול מן השמים ורבנו, זכרונו לברכה, והאיש שהיה עמו לא ידעו מזה
וְצִוָּה לְהָאִישׁ שֶׁהָיָה עִמּוֹ לִקְנוֹת נְיָר הַרְבֵּה וּדְיוֹ

וּמִיָּד בְּבוֹאָם עַל הַסְּפִינָה הִתְחִיל לִכְתּב תּוֹרָה

וְהִזְהִיר אֶת הָאִישׁ הַנַּ"ל לְבַל יְעַיֵּן כְּלָל בְּמִכְתָּבוֹ

וְהֻכְרַח הָאִישׁ לְהַבְטִיחַ לוֹ בְּהֵן שֶׁלּוֹ

וְאָז הֶאֱמִין לוֹ וְנָתַן לוֹ הַמַּפְתֵּחַ מֵהַתֵּבָה

וּבִיצִיאָתָם מֵאָדֶס שָׁם

לִוּוּ אוֹתוֹ הַרְבֵּה אֲנָשִׁים מְאד בְּכָבוֹד גָּדוֹל

וְנָסְעוּ אַחֲרָיו כַּמָּה עֲגָלוֹת וְלִוּוּ אוֹתוֹ בְּשִׁיר בְּמִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה גְּדוֹלָה מְאד

וּבְבוֹאָם לַסְּפִינָה וְהִתְחִילוּ לֵילֵךְ עַל הַיָּם הַשָּׁחוֹר

תֵּכֶף בַּמֵּעֵת לְעֵת הָרִאשׁוֹן הָיָה פַּרְטִינֶע גְּדוֹלָה דְּהַיְנוּ רוּחַ סְעָרָה

עַד שֶׁהַגַּלִּים קָפְצוּ עַל הַסְּפִינָה

וְהֻכְרְחוּ לִהְיוֹת בְּחֶדֶר סָגוּר וּמְסֻגָּר מֵחֲמַת הַמַּיִם שֶׁלּא יָבוֹאוּ עֲלֵיהֶם

וְהָיוּ בְּרָקִים וּרְעָמִים וְרוּחוֹת גְּדוֹלוֹת בְּלִי עֵרֶךְ

וְהָיָה פַּחַד גָּדוֹל מֵרַעַשׁ הָרְעָמִים וְהַגְּשָׁמִים וּשְׁאוֹן הַגַּלִּים

וּמֵחֲמַת פַּחַד לא הָיָה בְּאֶפְשָׁרִי לִישׁן בַּלַּיְלָה וְכוּ'

וְאַחַר אַרְבָּעָה יָמִים בָּאוּ לִסְטַנְבּוּל

וְיָשְׁבוּ עַל הַסְּפָר

כִּי לא הָיוּ יוֹדְעִים בְּאֵיזֶה בַּיִת לִכְנס

כִּי לא הָיוּ יְכוֹלִים לְהַכִּיר בֵּין יִשְׁמָעֵאל לִיְהוּדִי

וְלא יָכְלוּ לִשְׁאל מֵחֲמַת שֶׁלּא הָיוּ יוֹדְעִים לְשׁוֹנָם

וּבִרְאוֹתָם שָׁם שֶׁהֵם יוֹשְׁבִים עַל הַסְּפָר

הָלְכוּ וּמָצְאוּ אִישׁ אֶחָד מְתֻרְגְּמָן שֶׁיּוֹדֵעַ גַּם לְשׁוֹנֵנוּ

וְהָיָה מֵלִיץ בֵּינוֹתָם

וּמִיָּד שָׂכְרוּ לָהֶם אַכְסַנְיָא טוֹבָה בַּחֵלֶק הַנִּקְרָא גַּאלִיטָא

וְכַאֲשֶׁר נִכְנְסוּ לְשָׁם אַחַר שָׁעָה אוֹ שְׁתַּיִם

אָמַר שֶׁאֵין רְצוֹנוֹ לַעֲמד שָׁם

וְשָׁאַל אוֹתוֹ הַמֵּלִיץ אֶפְשָׁר טוֹב לִפְנֵיכֶם לִהְיוֹת בְּעִקַּר סְטַנְבּוּל

דְּהַיְנוּ בְּעִיר הַמְּלוּכָה שֶׁשָּׁם דִּירַת הַתּוֹגָר

וְשָׁם אֵין שׁוּם זוּג רַשַּׁאי לָבוֹא לְשָׁם

כִּי אִם זְכָרִים לְבַד

וְהֵשִׁיב שֶׁשָּׁם בְּוַדַּאי טוֹב לְפָנָיו

וְגִלָּה לוֹ שֶׁיֵּשׁ שָׁם שַׁדָּ"ר מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

וְעִמָּם עוֹד שְׁנֵי אֲנָשִׁים מִמְּדִינָתֵנוּ שֶׁהָיוּ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

וְעַכְשָׁו הֵם חוֹזְרִים לְבֵיתָם וְנוֹסְעִים מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְחוּץ לָאָרֶץ

וְכַאֲשֶׁר שָׁמַע זאת אָמַר הוּא, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, לְהָאִישׁ הַנַּ"ל שֶׁהָיָה עִמּוֹ

"אֲנִי מַזְהִיר אוֹתְךָ לְבַל תְּגַלֶּה אוֹתִי כְּלָל

וְלא תַּגִּיד כְּלָל מִי אָנכִי אִם יִשְׁאֲלוּ עָלַי"

וְיָצְאוּ לְשָׁם לָעִיר הַנַּ"ל

וּבְבוֹאָם לְשָׁם

מִיָּד הִכִּיר אֶחָד מִשְּׁנֵי הָאֲנָשִׁים הַנַּ"ל שֶׁנָּסְעוּ מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְבֵיתָם

אֶת הָאִישׁ שֶׁנָּסַע עִם רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

וְשָׁאַל אוֹתוֹ: "מָה אַתָּה עוֹשֶׂה כָּאן ? "

הֵשִׁיב לוֹ: אֲנִי נוֹסֵעַ עִם זֶה הָרַךְ בַּשָּׁנִים לְאֶרֶץ הַקּדֶשׁ

וְשָׁאַל אוֹתוֹ: מִי הוּא זֶה ?

וְהֵשִׁיב לוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ בִּילֶעט מֵהַקָּרְדַאן שֶׁל הַקִּירָ"ה מֵאוֹסְטְרַייךְ [רִשְׁיוֹן מִנְּצִיג הַקֵּיסָר הָאוֹסְטְרִי]

וְלא רָצָה לְגַלּוֹת לוֹ מִי הוּא בְּעַצְמוֹ

כַּאֲשֶׁר הִזְהִיר אוֹתוֹ רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה כַּנַּ"ל

וְנִכְנְסוּ בְּלִבָּם עַל רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

שֶׁהוּא נוֹסֵעַ מֵהַקָּרְדַאן לַחֲלק עַל הֶחָסִיד הַמְפֻרְסָם בּוּצִינָא קַדִּישָׁא מוֹרֵנוּ הָרַב אַבְרָהָם קַלִּיסְקֶר, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְהַנִּלְוִים אֵלָיו

וְנִכְנְסוּ בְּטָעוּת זֶה

עַד שֶׁהָיָה לָהֶם הוֹכָחוֹת גְּדוֹלוֹת עַל זֶה לְפִי טָעוּתָם

וְנִדְמָה לָהֶם כְּאִלּוּ הוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

הוּא מְשֻׁלָּח מֵאֲנָשִׁים רַבִּים בִּשְׁבִיל לַחֲלק עָלָיו

וְהִתְחִילוּ לַחֲקר אֵצֶל הָאִישׁ הַנַּ"ל שֶׁהָיָה עִם רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

אִם יֵשׁ לוֹ אִגֶּרֶת

וְהֵשִׁיב שֶׁאֵין לוֹ

וְשָׁאֲלוּ אוֹתוֹ מַה כַּוָּנָתוֹ בִּנְסִיעָה זוֹ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

וְהֵשִׁיב שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ כַּוָּנָתוֹ

וְלא רָצוּ עוֹד לִסְמךְ עַל הָאִישׁ הַנַּ"ל

וְאָמְרוּ שֶׁגַּם הוּא מְרַמֶּה אוֹתָם

וְאָמְרוּ: "אַף עַל פִּי שֶׁמִּכְּבָר אָנוּ מַכִּירִים אוֹתְךָ לְאִישׁ כָּשֵׁר

אֲבָל עַכְשָׁו שׁוּב אֵין אָנוּ יוֹדְעִים אִם עוֹדְךָ מַחֲזִיק בְּתֻמָּתְךָ"

וְשָׁאֲלוּ אוֹתוֹ: "שָׁאַלְתָּ אֶת רַבְּךָ רַבִּי נַחְמָן מִמֶּעדְוֶעדִבְקָא אִם לִנְסֹעַ עִם הָאִישׁ הַזֶּה ?

אָמַר לָהֶם:"הֵן"

אֲבָל הֵם לא סָמְכוּ עוֹד עַל דְּבָרָיו כַּנַּ"ל

כִּי נִדְמָה לָהֶם בְּבֵרוּר עַל רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, כְּאִלּוּ הוּא אִישׁ מִרְמָה, חַס וְשָׁלוֹם

וְנוֹסֵעַ לַחֲלק עַל אַנְשֵׁי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

וְהָלְכוּ אֶצְלוֹ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּעַצְמוֹ לַחֲקר אֶצְלוֹ מִי הוּא וּמֵאֵיזֶה מָקוֹם הוּא וּמֵאֵיזֶה מִשְׁפָּחָה

וְלא רָצָה לְגַלּוֹת כְּלָל

וְדִבְּרוּ אִתּוֹ בְּחָכְמָתָם וְרָצוּ לַחֲקר בְּכַמָּה אֳפָנִּים כְּדֵי לְהוֹצִיא מִמֶּנּוּ אֵיזֶה דִּבּוּר לְהָבִין מִמֶּנּוּ עַל יְדֵי זֶה מִי הוּא

וְהוּא הֵשִׁיב לָהֶם עַל כָּל שְׁאֵלוֹתָם בְּחָכְמָתוֹ

וְלא יָכְלוּ לְהָבִין כְּלָל

וּבִלְבֵּל דַּעְתָּם מְאד מְאד, וְרִמָּה אוֹתָם, וְעִקֵּם אֶת מחָם

עַד שֶׁלּא יָכְלוּ לַעֲמד עָלָיו כְּלָל לְהָבִין מִמֶּנּוּ לא דָּבָר וְלא חֲצִי דָּבָר

וּבְכָל פַּעַם נִדְמָה לָהֶם לְאִישׁ אַחֵר

לְמָשָׁל, שֶׁשָּׁאֲלוּ אוֹתוֹ אִם הוּא כּהֵן

הֵשִׁיב: הֵן

אַחַר כָּךְ בְּיוֹם שֶׁאַחַר זֶה שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ פִּתְאם אִם הוּא יִשְׂרָאֵל

הֵשִׁיב: הֵן

שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ "אֶתְמוֹל אָמַרְתָּ שֶׁאַתָּה כּהֵן וְעַכְשָׁו אַתָּה אוֹמֵר שֶׁאַתָּה יִשְׂרָאֵל ? "

וְהֵשִׁיב:"כּהֵן זֶה מִדַּת חֶסֶד וְיִשְׂרָאֵל מִדָּה אַחֶרֶת

וּבָרוּךְ הַשֵּׁם שֶׁיֵּשׁ בִּי מִדָּה זאת וְגַם מִדָּה זאת"

וְאָמְרוּ לוֹ:"נִכָּר אַתָּה שֶׁאַתָּה מֵהַחוֹלְקִים בְּוַדַּאי

וְאֵינְךָ רוֹצֶה לְגַלּוֹת"

וְהִתְחִילוּ לִשְׂנא אוֹתוֹ בְּתַכְלִית הַשִּׂנְאָה

וּבִזּוּ אוֹתוֹ בְּכָל מִינֵי בִּזְיוֹנוֹת

וְקִלְּלוּ אוֹתוֹ בִּקְלָלוֹת נִמְרָצוֹת בְּלִי שִׁעוּר וָעֵרֶךְ כַּמָּה יָמִים

וְרב הַבִּזְיוֹנוֹת הָיָה מֵאֶחָד מִשְּׁנֵי הָאֲנָשִׁים הַנַּ"ל

וְהוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, הִתְחִיל לְבַקֵּשׁ אוֹתָם וְאָמַר לָהֶם.

"זאת תֵּדְעוּ

שֶׁבְּוַדַּאי לא אֲגַלֶּה עִקַּר כַּוָּנַת נְסִיעָתִי לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

כִּי מִלִּבִּי לְפוּמִי לא גִּלִּיתִי

וְאַף עַל פִּי כֵן "מַה טּוֹב וּמַה נָעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם יָחַד"

אַף עַל פִּי שֶׁלּא יֵדַע אֶחָד עִקַּר כַּוָּנַת חֲבֵרוֹ"

וְהֵשִׁיבוּ לוֹ: אִם אַתָּה תְּגַלֶּה לָנוּ כַּוָּנָתְךָ

בְּוַדַּאי יַגִיעַ לְךָ טוֹבָה גְדוֹלָה עַד מְאד

וְהֵשִׁיב לָהֶם: "אֲנִי אֵינִי רוֹצֶה לְקַבֵּל טוֹבָה מִכֶּם

וְלא אֲגַלֶּה לָכֶם עִקַּר כַּוָּנָתִי בְּשׁוּם אפֶן

אַדְּרַבָּא אַתֶּם תּוּכְלוּ לְקַבֵּל טוֹבָה מֵאִתִּי אִם תִּרְצוּ"

הֵשִׁיבוּ לוֹ:נִרְאֶה בִּלְשׁוֹנְךָ שֶׁאַתָּה מְדַבֵּר בִּלְשׁוֹנוֹת הַמְפֻרְסָמִים הַגְּדוֹלִים כְּמוֹ ר' בָּרוּךְ וְרַבִּי שָׁלוֹם וְרַבִּי נַחְמָן וְכוּ' שֶׁדַּרְכָּם לְדַבֵּר גְּדוֹלוֹת בְּלָשׁוֹן נִסְתָּר

אַךְ בְּוַדַּאי אֵין אַתָּה אֶחָד מֵהֶם

כִּי נִרְאֶה שֶׁאַתָּה בְּוַדַּאי מֵהַחוֹלְקִים עַל הַצַּדִּיק הַנַּ"ל.

וְאָמְרוּ לוֹ שֶׁקּדֶם שֶׁיָּבוֹא לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

יִהְיֶה שָׁם אִגֶּרֶת בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁהוּא מֵהַחוֹלְקִים וְהַמְרַגְּלִים

לְבַל יוּכַל לְהַטְעוֹת אוֹתָם

גַּם הָלְכוּ לְהַסַּרְסוּר מֵהַסְּפִינוֹת

וְהוּא מֵאַנְשֵׁי פּוֹלִין וְנָשָׂא אִשָּׁה מֵהַפְרֶענְקֶען

וַחֲמוֹתוֹ הִיא יוֹצֵאת וְנִכְנֶסֶת בְּבֵית הַתּוֹגָר

וְהָאִישׁ הַהוּא הוּא אִישׁ גָּדוֹל שָׁם

וְהָלְכוּ אֵלּוּ הָאֲנָשִׁים הַנַּ"ל אֶל זֶה הַסַּרְסוּר

וּבִקְּשׁוּ אוֹתוֹ וְאָמְרוּ לוֹ: לְמַעַן הַשֵּׁם לְבַל תַּנִּיחַ אֶת הָאִישׁ הַזֶּה לִנְסֹעַ לְהָתָם

כִּי הוּא מֵהַחוֹלְקִים וְרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת גֵּרוּשׁ שָׁם חַס וְשָׁלוֹם

וְאִם תּוּכַל לַעֲשׂוֹת לוֹ אֵיזֶה רָעָה שְׂכָרְךָ כָּפוּל מִן הַשָּׁמַיִם

וְרַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, וְהָאִישׁ שֶׁהָיָה עִמּוֹ לא יָדְעוּ מִזֶּה
חיי מוהר"ן - רפט - גדולת נוראות השגתו
...שמעתי מפיו הקדוש שאמר אני קנקן חדש מלא ישן. גם נמצא בכתב ידו הקדושה אני זקן שבקדשה וכו' שמגלה דברים שכסה עתיק יומין וכו' אות רצ שמעתי מפיו הקדוש שאמר אני יכול עכשו לומר כל חכמי ישראל דומין עלי כקלפת השום. רק שאין לי החוץ וחצי דבר איני רוצה לומר. פרוש כי בן עזאי אמר כל חכמי ישראל דומין עלי כקלפת השום חוץ מן הקרח הזה ואמר הוא זכרונו לברכה שיש לו כח לומר זאת שהם דומין לפניו כנ"ל רק שאין לו החוץ לומר עליו חוץ מזה והבן. גם נראה מכונתו שיש לו בזה ענין. רק שאין יכול לגמר המאמר הנ"ל בשלמות על כן אינו רוצה...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה לט - וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְך לִבְהֶמְתֶּך
...[לשון רבנו, זכרונו לברכה] "ונתתי עשב בשדך לבהמתך" . עשב ראשי תבות עושה שלום במרומיו 'בשדך', לשון שדוד ושבירה כשאדם מרגיש איזה רעבון, שמתגבר עליו תאוות אכילה ידע שיש לו שונאים "השם גבולך שלום" ומי שיש לו רשים מלמטה, בידוע שיש לו רשים מלמעלה בכן צריך לשדד ולשבר הבהמיות שלו המתאוה לאכל כי עקר הרעבון הוא לבהמיות 'בא זדון ויבוא קלון, דא קלונו של רעב', כמו שכתוב "אשר לא תקחו עוד חרפת רעב בגוים" נמצא המחלקת, הינו מה שמחרפין לאדם בא על ידי זה בחינת רעב ורעב הזה, הינו בחינת מחלקת, בחינת חרפה, הוא בחינת
חיי מוהר"ן - רכה - נסיעתו וישיבתו באומן
...באומן אות רכה כבר הבטיח רבנו זכרונו לברכה בחייו ויחד שני עדים כשרים על זה שכשיסתלק כשיבואו על קברו ויתנו פרוטה לצדקה [אמר המעתיק: שמעתי מהרב רבי נפתלי זכרונו לברכה שהוא היה אחד משני העדים שיחד רבנו זכרונו לברכה על ענין זה הינו הרב מורנו רבי אהרון זכרונו לברכה והרב רבי נפתלי כנ"ל. ] ואמר אז רבנו זכרונו לברכה בזו הלשון כשיבואו על קברי ויתנו פרוטה לצדקה בעבורי [רצונו לומר בעבור הזכרת נשמתו הקדושה כנהוג] ויאמרו אלו העשרה קפיטל תהלים הנרשמים אצלנו בשביל תקון למקרה לילה רחמנא לצלן אז יניח רבנו עצמו לארך...
שיחות הר"ן - אות רטז - להתרחק מחקירות ולהתחזק באמונה
...הר"ן - אות רטז - להתרחק מחקירות ולהתחזק באמונה עין אלשיך על משלי ובפרט בקפיטל ז' בדרך שלישי שם מרחיב הדבור והאזהרה להתרחק מהם ועין שם, כי מדבר שם בדרך צחות ונפלא, ומסביר הדבר איך הם מטעים את העולם שבתחלה אינם מגלים האפיקורסות והכפירות שלהם רק מראים המתיקות המדמה הנראה בתחלה בדרכיהם הרעים עין שם וזהו "כי נפת תטפנה שפתי זרה" וכו' ופרש רש"י אפיקורסות "ואחריתה מרה כלענה" וכו' עין שם והכלל שכל האזהרות של משלי להתרחק מאשה זרה כונתו על חכמות החיצוניות שנקראת אשה זרה כנגד חכמת התורה שנקראת אשת חיל ומי שבקי...
האם רבי נחמן לא טעם טעם חטא?
...נחמן לא טעם טעם חטא? שאלה: שמעתי שרבי נחמן לא טעם טעם חטא. והשאלה שלי היא: 1 - האם זה נכון? ומה המקור לכך? 2 - הרי כתוב "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא", אז כיצד מסתדר עניין זה? תודה תשובה: לא ידוע לי על מקור כלשהו לכך שרבי נחמן אמר על עצמו שהוא לא טעם טעם חטא. ואדרבה אין דבר כזה לא לטעום טעם חטא. רבי נחמן כותב בפירוש: כאן: breslev.eip.co.il/?key=515 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רמה - דע שיש חדרי תורה ודע שכל אדם קדם שמשיג בתורה השגה של אמת צריך לילך בהכרח דרך אלו היכלות התמורות אבל הכלל שאסור...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה כו - צָרִיך לְהַרְחִיק מִשִּׁכְרוּת
...מוהר"ן ח"ב - תורה כו - צריך להרחיק משכרות שיך לא"ב החדש, שכרות, אות ד צריך להרחיק משכרות ולדקדק שלא לשתות יותר מיכלתו כדי שלא יבוא לידי שכרות כי מעט השתיה לפי הצרך הוא טובה להרחיב דעתו ודע, כי הדעת מלבש בחסדים וכששותה במדה כראוי לפי ערכו אזי נתרחב דעתו ונתרומם מחו ואזי נגדלין החסדים ביותר על ידי השתיה כי כשנתרומם הדעת, נתרוממין ונגדלין החסדים כי הדעת מלבש בחסדים כנ"ל "כל המתפתה ביינו, יש בו מדעת קונו" 'מתפתה' דיקא, בחינת חסדים שעל ידי היין נגדלין החסדים וזהו 'מתפתה' שעל ידי הגדלת החסדים הוא מתפתה...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רפ - מִי שֶׁצָּרִיך לָדוּן לִפְנֵי דַּיָּנִים בְּדִין תּוֹרָה
...תורה רפ - מי שצריך לדון לפני דינים בדין תורה דע מי שצריך לדון לפני דינים בדין תורה זה לו ענש ונקמה שהתורה נוקמת בו כי באמת כל המשא ומתן הוא תורה כי למשל הדין המחליף פרה בחמור הוא תורה ומכל שכן כשעושין הדבר בעצמו הוא בודאי תורה [וכמו שמספרין כל זה בשם הבעל שם טוב זכרונו לברכה] ועל כן כשעושין משא ומתן צריך שיקשר מחשבתו רק בהתורה והדינים המלבשים שם ומי שעוקר המשא ומתן מן התורה, ונופל אל המשא ומתן בעצמו ואינו מקשר מחשבתו אל התורה המלבש שם אזי ענשו, שאחר כך הוא צריך לדון בדין תורה ואזי צריך לחזר ולהביא...
סיפורי מעשיות - מעשה יב - מעשה מבעל תפילה / מעשה בבעל תפילה
...מעשיות - מעשה יב - מבעל תפילה מעשה פעם אחד היה בעל תפילה שהיה עוסק תמיד בתפילות ושירות ותושבחות להשם יתברך והיה יושב חוץ לישוב והיה רגיל לכנס לישוב והיה נכנס אצל איזה אדם מסתמא היה נכנס להקטנים במעלה, כגון עניים וכיוצא והיה מדבר על לבו מהתכלית של כל העולם היות שבאמת אין שום תכלית, כי אם לעסק בעבודת ה' כל ימי חייו ולבלות ימיו בתפילה להשם יתברך ושירות ותשבחות וכו' והיה מרבה לדבר עמו דברי התעוררות כאלו, עד שנכנסו דבריו באזניו עד שנתרצה אותו האדם להתחבר עמו ותכף כשנתרצה עמו, היה לוקחו ומוליכו למקומו...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קיג - וְנִפְרָעִין מִן הָאָדָם מִדַּעְתּוֹ וְשֶׁלּא מִדַּעְתּוֹ
...מן האדם מדעתו ושלא מדעתו ונפרעין מן האדם מדעתו ושלא מדעתו כי שמעתי בשם הבעל שם טוב כי קדם כל גזר דין שבעולם חס ושלום מאספין כל העולם אם מסכימין להדין ההוא ואף את האיש בעצמו שנגזר עליו הדין, חס ושלום שואלין אותו אם הוא מסכים אזי נגמר הדין, חס ושלום והענין, כי בודאי אם ישאל לו בפרוש על עצמו בודאי יכחיש ויאמר שאין הדין כן אך מטעין אותו ושואלין אותו על כיוצא בו והוא פוסק הדין ואזי נגמר הדין וכענין שמצינו בדוד המלך, עליו השלום, בבוא אליו נתן הנביא וכו' וספר לו מעשה האורח ענה ואמר: חי ה' וכו', ואת הכבשה...
ספר המידות - שרים
ספר המידות - שרים חלק א' א. מי שסבאו מהול במים, השרים אינם נוהגים עמו בישרנות. ב. מי שאין דן את חברו לכף זכות, כאלו הרגו, גם השרים אינם נוהגים עמו בישרנות. ג. אמירת הלל וצדקה מסגלין לחן בעיני השר. ד. על ידי אכילת פת עכו"ם מונעין היער מלחטב עצים. ה. בשביל ארבעה דברים נכסי בעלי בתים נמסרים למלכות.
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1567 שניות - עכשיו 10_05_2026 השעה 01:19:47 - wesi2