ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הבית • ליקוטי מוהר"ן ח"א • ליקוטי מוהר"ן ח"ב • סיפורי מעשיות • שבחי הר"ן • שיחות הר"ן • חיי מוהר"ן • ספר המידות • לימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - רמא - גדולת נוראות השגתו
אות רמא שמעתי בשמו שאמר מתי יש לי התבודדות ואמר שבשעה שכל העולם עומדים סביביו והוא יושב בתוכם אז יש לו התבודדות. כי הוא יכול לצעק בקול דממה דקה וקולו נשמע מסוף העולם ועד סופו. וגם אנכי שמעתי מפיו הקדוש בעצמו שיש לו קול דממה דקה שיכול לעמד בין העם והמון אנשים ויצעק בקול דממה דקה מסוף העולם ועד סופו, וכל האנשים סביביו לא ישמעו כלל. וכן לענין רקודין אמר שכשהוא יושב בין העולם הוא יכול לרקד רקוד נפלא מאד וגם פעם אחת שמעתי בעצמי שאמר בשעה שיושב בין העולם אני דומה כמי שכל העולם עומדים סביבו והוא מרקד מאד ובתוך כך באו כלי זמר של חתנה. אחר כך באיזה זמן דבר עמנו וגלה גם לנו קצת ענין זה שנוכל לעמד בין אנשים ולצעק בקול דממה דקה וכו' כמבאר במקום אחר אות רמב מענין שיכול לעשות אנדאסעניא [ערעור] ולשל ח הדבר להקיסר בעצמו וכו'. ואמר אז שזה מה שאתם רואים שלפעמים אני כותב איזה דבר ושורף. אני שולח הדבר על ידי העשן ורבי שמעון בן יוחאי רמז קצת מזה בזוהר וכו' אות רמג בענין מלי דעלמא ואפילו מלי דשטותא שיכולין הצדיקים הגדולים להעלות אותן דבורים ולעשות בספוריהם מענינים של חל עבודה גדולה וכמו שמובן קצת מהדרכים וההנהגות שמספרים מהבעל שם טוב זכרונו לברכה ומשאר צדיקים נוראים שהיו בדורות הסמוכים. וגם בזוהר הקדוש מרמז קצת מענין זה כמובא שם על רב המנונא סבא שהיה מסדר תלת פרקי מלי דשטותא. אבל הפלגת גדלת חכמתו ועצם קדשתו והשגתו שהיה לרבנו זכרונו לברכה בענין זה בענין ספורי שיחות חלין וכו' היה מפלג ונשגב מאד. וקצת היה מובן ומרמז למי שזכה לעמד לפניו ולדבר עמו כי כל המיני ספורים שיש בעולם וכו' שמספרין העולם הכל היה בא לפניו וגם כל המעשיות הנדפסים העולם הכל היו לפניו. והיה חפץ בכל פעם שיספרו לפניו חדשות מעסקי העולם כי היה יכול להעלות ולעשות עבודה נוראה ונעלמת מאד בכל הספורים שבעולם. ומי שזכה לעמד לפניו בקביעות אף על פי שלא היה מי שיבין עניני הנהגותיו אפילו כטפה מן הים אף על פי כן היה אפשר להבין איזה רמז בעלמא עד היכן מגיע סוד שיחתו בעסקי העולם ובמלי דשטותא. כי כמה פעמים זכינו לשמע תורה נפלאה מעין השיחה והספורים שספרנו עמו מקדם. ואי אפשר לבאר כל זה בכתב, בענין השיחה והספור עמו שיחת חלין. ומי שזכה לעמד לפניו ראה בזה חדושים נפלאים ונוראים, וכמה וכמה צרופים שנתגלו על ידי זה. מלבד הנסתרות. כי לא גלה אפילו כטפה מן הים כי היה סתום ונעלם מאד בתכלית ההעלם. ועדין אורו הגדול סתום ונעלם מאד מן העולם עד שיבוא משיח צדקנו במהרה בימינו אז ידעו גדלתו ותפארתו. וביותר ויותר קדם הסתלקותו כשבא מלמברג עד שנסתלק שהיה משך שתי שנים ויותר שאז היה לו החולאת הכבד שלו אז היו מספרין לפניו יותר ויותר מעסקי העולם. ובקש שיספרו לפניו בכל פעם חדשות ואמר שאינו יודע איך אפשר לחיות בלא חדשות. והיה דרכו על פי רב, שרב היום היה סגור ומסגר. ואחר כך היה מדבר עם העולם הן מה שהיה צריך איזה אדם לדבר עמו איזה עצה באיזה עסק ובפרט עצות ביראת שמים ובעבודת השם שזה היה רב עסקו עם מקרביו והן שאר שיחות וספורים כל מה שנזדמן לתוך פינו. ורב רב היה בא מתוך השיחה הנ"ל לשיחות נפלאות של תורה ותפילה ויראת שמים ודרכו היה תמיד שאפילו כשהיה מדבר עם בני אדם שיחות חלין היה רגלו ורב גופו מרתתין מאד. והיה רגלו מזדעזע ממש מאד וכשהיה נסמך על השלחן היה השלחן עם כל שאר אנשים הנסמכים על השלחן גם כן מרתתין מחמתו כי היה רגלו וגופו מרתת ומזדעזע תמיד. ומי שלא זכה לראות היראה שהיתה מנחת על פניו תמיד לא ראה יראה מעולם. והיה עליו כל מיני חן שבעולם. והיה מלא יראה ואהבה נפלאה שבעולם. והיה מלא יראה ואהבה וקדשה נפלאה ונוראה בכל איבר ואיבר. והיה מפשט מכל המדות והתאוות רעות בתכלית הפשיטות ובתכלית הביטול שאי אפשר למח אנושי לשער כלל אשר לא נמצא דגמתו בעולם כלל. והיה חדוש נפלא ונורא מאד מה שאין הפה יכול לדבר והלב לחשב אות רמד פעם אחת ספר רבנו זכרונו לברכה לפני בדרך קבלנא על גדל היסורים שיש לו שאמר שהוא מכרח לחשב במחשבתו בכל יום את בלעם בתוך תפילתו, ולא ספר יותר. והמובן מדבריו בפשיטות שהוא צריך בכל יום בשעת התפילה להכניע את בלעם הרשע לבטל טמאתו מן העולם אות רמה שמעתי מפיו הקדוש בימי חנוכה תקס"ג ענה ואמר אני אילן נאה ונפלא מאד עם ענפים נפלאים מאד ולמטה אני מנח בארץ ממש אות רמו פעם אחת היה אצלו מחתנו רבי ליב מדאבראוונע ונפטר ממנו וקבל רשות כנהוג ענה ואמר יש לי בת בקרימינטשאק [תפרס בשלמה, תאמרו לה שיש לה אבא שהוא כזה חדוש וכו'] אם הייתי רוצה לגלות מאתי היו כל העולם רצין אחרי אך שאיני רוצה. וכן פעם אחת אני שמעתי ממנו בעצמו זכרונו לברכה שאמר ברתת וזיע הלא אתם יודעים מהות העולם עתה הלא אם לא היה עולם כזה, הייתי חדוש כלומר שאם לא היה גשמיות ועביות של מעשי העולם של עכשו מעלימין ומסתירין אותו כל כך היו הכל רואין הפלגת נוראות שלו שהוא חדוש נפלא נורא ונשגב אות רמז פעם אחת ישב יחד עם הרב הקדוש המגיד מטיראויצע כמדמה שהיה בסעדה שלישית של שבת, ותפס בזקנו של המגיד הנ"ל בדרך חבה ואמר לו חדוש כמוני עדין לא היה בעולם [אמר המעתיק אל תתפלא כי הלא היו האבות ומשה רבנו עליו השלום וכו' וכו' כי מי יוכל להבין כונתו הקדושה בזה. ] אות רמח פעם אחת אמר: העולם היו צריכין להעתיר הרבה עבורי כי העולם הם צריכים אותי מאד מאד כי העולם אין יכולין להיות בלעדי כלל
אות רמא

שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ שֶׁאָמַר מָתַי יֵשׁ לִי הִתְבּוֹדְדוּת

וְאָמַר שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁכָּל הָעוֹלָם עוֹמְדִים סְבִיבָיו וְהוּא יוֹשֵׁב בְּתוֹכָם אָז יֵשׁ לוֹ הִתְבּוֹדְדוּת.

כִּי הוּא יָכוֹל לִצְעק בְּקוֹל דְּמָמָה דַּקָּה וְקוֹלוֹ נִשְׁמָע מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ.

וְגַם אָנכִי שָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ בְּעַצְמוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ קוֹל דְּמָמָה דַּקָּה

שֶׁיָּכוֹל לַעֲמד בֵּין הָעָם וַהֲמוֹן אֲנָשִׁים וְיִצְעַק בְּקוֹל דְּמָמָה דַּקָּה מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, וְכָל הָאֲנָשִׁים סְבִיבָיו לא יִשְׁמְעוּ כְּלָל.

וְכֵן לְעִנְיַן רִקּוּדִין אָמַר

שֶׁכְּשֶׁהוּא יוֹשֵׁב בֵּין הָעוֹלָם הוּא יָכוֹל לִרְקד רִקּוּד נִפְלָא מְאד

וְגַם פַּעַם אַחַת שָׁמַעְתִּי בְּעַצְמִי שֶׁאָמַר

בְּשָׁעָה שֶׁיּוֹשֵׁב בֵּין הָעוֹלָם אֲנִי דּוֹמֶה כְּמִי שֶׁכָּל הָעוֹלָם עוֹמְדִים סְבִיבוֹ וְהוּא מְרַקֵּד מְאד

וּבְתוֹךְ כָּךְ בָּאוּ כְּלֵי זֶמֶר שֶׁל חֲתֻנָּה.

אַחַר כָּךְ בְּאֵיזֶה זְמַן דִּבֵּר עִמָּנוּ וְגִלָּה גַּם לָנוּ קְצָת עִנְיָן זֶה

שֶׁנּוּכַל לַעֲמד בֵּין אֲנָשִׁים וְלִצְעק בְּקוֹל דְּמָמָה דַּקָּה וְכוּ'

כַּמְבאָר בְּמָקוֹם אַחֵר

אות רמב

מֵעִנְיַן שֶׁיָּכוֹל לַעֲשׂוֹת אַנְדָאסֶענְיֶא [עִרְעוּר] וְלִשְׁל חַ הַדָּבָר לְהַקֵּיסָר בְּעַצְמוֹ וְכוּ'.

וְאָמַר אָז שֶׁזֶּה מַה שֶּׁאַתֶּם רוֹאִים שֶׁלִּפְעָמִים אֲנִי כּוֹתֵב אֵיזֶה דָּבָר וְשׂוֹרֵף.

אֲנִי שׁוֹלֵחַ הַדָּבָר עַל יְדֵי הֶעָשָׁן

וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי רִמֵּז קְצָת מִזֶּה בַּזוהַר וְכוּ'

אות רמג

בְּעִנְיַן מִלֵּי דְעָלְמָא וַאֲפִילּוּ מִלֵּי דִשְׁטוּתָא

שֶׁיְּכוֹלִין הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים לְהַעֲלוֹת אוֹתָן דִּבּוּרִים וְלַעֲשׂוֹת בְּסִפּוּרֵיהֶם מֵעִנְיָנִים שֶׁל חֹל עֲבוֹדָה גְּדוֹלָה

וּכְמוֹ שֶׁמּוּבָן קְצָת מֵהַדְּרָכִים וְהַהַנְהָגוֹת שֶׁמְּסַפְּרִים מֵהַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וּמִשְּׁאָר צַדִּיקִים נוֹרָאִים שֶׁהָיוּ בַּדּוֹרוֹת הַסְּמוּכִים.

וְגַם בַּזוהַר הַקָּדוֹשׁ מְרֻמָּז קְצָת מֵעִנְיַן זֶה

כַּמּוּבָא שָׁם עַל רַב הַמְנוּנָא סָבָא שֶׁהָיָה מְסַדֵּר תְּלַת פִּרְקֵי מִלֵּי דִשְׁטוּתָא.

אֲבָל הַפְלָגַת גְּדֻלַּת חָכְמָתוֹ וְעצֶם קְדֻשָּׁתוֹ וְהַשָּׂגָתוֹ שֶׁהָיָה לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּעִנְיָן זֶה בְּעִנְיַן סִפּוּרֵי שִׂיחוֹת חֻלִּין וְכוּ'

הָיָה מֻפְלָג וְנִשְׂגָּב מְאד.

וּקְצָת הָיָה מוּבָן וּמְרֻמָּז לְמִי שֶׁזָּכָה לַעֲמד לְפָנָיו וּלְדַבֵּר עִמּוֹ

כִּי כָּל הַמִּינֵי סִפּוּרִים שֶׁיֵּשׁ בָּעוֹלָם וְכוּ' שֶׁמְּסַפְּרִין הָעוֹלָם

הַכּל הָיָה בָּא לְפָנָיו

וְגַם כָּל הַמַּעֲשִׂיּוֹת הַנִּדְפָּסִים הָעוֹלָם הַכּל הָיוּ לְפָנָיו.

וְהָיָה חָפֵץ בְּכָל פַּעַם שֶׁיְּסַפְּרוּ לְפָנָיו חֲדָשׁוֹת מֵעִסְקֵי הָעוֹלָם

כִּי הָיָה יָכוֹל לְהַעֲלוֹת וְלַעֲשׂוֹת עֲבוֹדָה נוֹרָאָה וְנֶעְלֶמֶת מְאד בְּכָל הַסִּפּוּרִים שֶׁבָּעוֹלָם.

וּמִי שֶׁזָּכָה לַעֲמד לְפָנָיו בִּקְבִיעוּת

אַף עַל פִּי שֶׁלּא הָיָה מִי שֶׁיָּבִין עִנְיְנֵי הַנְהָגוֹתָיו אֲפִילּוּ כְּטִפָּה מִן הַיָּם

אַף עַל פִּי כֵן הָיָה אֶפְשָׁר לְהָבִין אֵיזֶה רֶמֶז בְּעָלְמָא עַד הֵיכָן מַגִּיעַ סוֹד שִׂיחָתוֹ בְּעִסְקֵי הָעוֹלָם וּבְמִלֵּי דִשְׁטוּתָא.

כִּי כַּמָּה פְּעָמִים זָכִינוּ לִשְׁמעַ תּוֹרָה נִפְלָאָה מֵעֵין הַשִּׂיחָה וְהַסִּפּוּרִים שֶׁסִּפַּרְנוּ עִמּוֹ מִקּדֶם.

וְאִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר כָּל זֶה בִּכְתָב, בְּעִנְיַן הַשִּׂיחָה וְהַסִּפּוּר עִמּוֹ שִׂיחַת חֻלִּין.

וּמִי שֶׁזָּכָה לַעֲמד לְפָנָיו רָאָה בָּזֶה חִדּוּשִׁים נִפְלָאִים וְנוֹרָאִים, וְכַמָּה וְכַמָּה צֵרוּפִים שֶׁנִּתְגַּלּוּ עַל יְדֵי זֶה.

מִלְּבַד הַנִּסְתָּרוֹת.

כִּי לא גִּלָּה אֲפִילּוּ כְּטִפָּה מִן הַיָּם כִּי הָיָה סָתוּם וְנֶעְלָם מְאד בְּתַכְלִית הַהֶעְלֵם.

וַעֲדַיִן אוֹרוֹ הַגָּדוֹל סָתוּם וְנֶעְלָם מְאד מִן הָעוֹלָם

עַד שֶׁיָּבוֹא מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ

אָז יֵדְעוּ גְּדֻלָּתוֹ וְתִפְאַרְתּוֹ.

וּבְיוֹתֵר וְיוֹתֵר קדֶם הִסְתַּלְּקוּתוֹ כְּשֶׁבָּא מִלֶּמְבֶּרְגְּ עַד שֶׁנִּסְתַּלֵּק שֶׁהָיָה מֶשֶׁךְ שְׁתֵּי שָׁנִים וְיוֹתֵר שֶׁאָז הָיָה לוֹ הַחוֹלַאַת הַכָּבֵד שֶׁלּוֹ

אָז הָיוּ מְסַפְּרִין לְפָנָיו יוֹתֵר וְיוֹתֵר מֵעִסְקֵי הָעוֹלָם.

וּבִקֵּשׁ שֶׁיְּסַפְּרוּ לְפָנָיו בְּכָל פַּעַם חֲדָשׁוֹת

וְאָמַר שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיךְ אֶפְשָׁר לִחְיוֹת בְּלא חֲדָשׁוֹת.

וְהָיָה דַּרְכּוֹ עַל פִּי רב, שֶׁרב הַיּוֹם הָיָה סָגוּר וּמְסֻגָּר.

וְאַחַר כָּךְ הָיָה מְדַבֵּר עִם הָעוֹלָם

הֵן מַה שֶּׁהָיָה צָרִיךְ אֵיזֶה אָדָם לְדַבֵּר עִמּוֹ אֵיזֶה עֵצָה בְּאֵיזֶה עֵסֶק

וּבִפְרָט עֵצוֹת בְּיִרְאַת שָׁמַיִם וּבַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם

שֶׁזֶּה הָיָה רב עִסְקוֹ עִם מְקרָבָיו

וְהֵן שְׁאָר שִׂיחוֹת וְסִפּוּרִים כָּל מַה שֶּׁנִּזְדַּמֵּן לְתוֹךְ פִּינוּ.

וְרב רב הָיָה בָּא מִתּוֹךְ הַשִּׂיחָה הַנַּ"ל לְשִׂיחוֹת נִפְלָאוֹת שֶׁל תּוֹרָה וּתְפִילָּה וְיִרְאַת שָׁמַיִם

וְדַרְכּוֹ הָיָה תָּמִיד שֶׁאֲפִילּוּ כְּשֶׁהָיָה מְדַבֵּר עִם בְּנֵי אָדָם שִׂיחוֹת חֻלִּין

הָיָה רַגְלוֹ וְרב גּוּפוֹ מְרַתְּתִין מְאד.

וְהָיָה רַגְלוֹ מִזְדַּעְזֵעַ מַמָּשׁ מְאד

וּכְשֶׁהָיָה נִסְמָךְ עַל הַשֻּׁלְחָן הָיָה הַשֻּׁלְחָן עִם כָּל שְׁאָר אֲנָשִׁים הַנִּסְמָכִים עַל הַשֻּׁלְחָן גַּם כֵּן מְרַתְּתִין מֵחֲמָתוֹ

כִּי הָיָה רַגְלוֹ וְגוּפוֹ מְרַתֵּת וּמִזְדַּעְזֵעַ תָּמִיד.

וּמִי שֶׁלּא זָכָה לִרְאוֹת הַיִּרְאָה שֶׁהָיְתָה מֻנַּחַת עַל פָּנָיו תָּמִיד

לא רָאָה יִרְאָה מֵעוֹלָם.

וְהָיָה עָלָיו כָּל מִינֵי חֵן שֶׁבָּעוֹלָם.

וְהָיָה מָלֵא יִרְאָה וְאַהֲבָה נִפְלָאָה שֶׁבָּעוֹלָם.

וְהָיָה מָלֵא יִרְאָה וְאַהֲבָה וּקְדֻשָּׁה נִפְלָאָה וְנוֹרָאָה בְּכָל אֵיבָר וְאֵיבָר.

וְהָיָה מֻפְשָׁט מִכָּל הַמִּדּוֹת וְהַתַּאֲווֹת רָעוֹת בְּתַכְלִית הַפְּשִׁיטוּת וּבְתַכְלִית הַבִּיטּוּל

שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְמחַ אֱנוֹשִׁי לְשַׁעֵר כְּלָל

אֲשֶׁר לא נִמְצָא דֻּגְמָתוֹ בָּעוֹלָם כְּלָל.

וְהָיָה חִדּוּשׁ נִפְלָא וְנוֹרָא מְאד מַה שֶּׁאֵין הַפֶּה יָכוֹל לְדַבֵּר וְהַלֵּב לַחֲשׁב

אות רמד

פַּעַם אַחַת סִפֵּר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לְפָנַי בְּדֶרֶךְ קֻבְלָנָא עַל גּדֶל הַיִּסּוּרִים שֶׁיֵּשׁ לוֹ

שֶׁאָמַר שֶׁהוּא מֻכְרָח לַחֲשׁב בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ בְּכָל יוֹם אֶת בִּלְעָם בְּתוֹךְ תְּפִילָּתוֹ, וְלא סִפֵּר יוֹתֵר.

וְהַמּוּבָן מִדְּבָרָיו בִּפְשִׁיטוּת שֶׁהוּא צָרִיךְ בְּכָל יוֹם בִּשְׁעַת הַתְּפִילָּה לְהַכְנִיעַ אֶת בִּלְעָם הָרָשָׁע לְבַטֵּל טֻמְאָתוֹ מִן הָעוֹלָם

אות רמה

שָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ בִּימֵי חֲנוּכָּה תקס"ג עָנָה וְאָמַר

אֲנִי אִילָן נָאֶה וְנִפְלָא מְאד עִם עֲנָפִים נִפְלָאִים מְאד

וּלְמַטָּה אֲנִי מֻנָּח בָּאָרֶץ מַמָּשׁ

אות רמו

פַּעַם אַחַת הָיָה אֶצְלוֹ מְחֻתָּנוֹ רַבִּי לֵיבּ מִדָּאבְּרָאוְונֶע

וְנִפְטַר מִמֶּנּוּ וְקִבֵּל רְשׁוּת כַּנָּהוּג

עָנָה וְאָמַר יֵשׁ לִי בַּת בִּקְרִימִינְטְשַׁאק [תִּפְרס בִּשְׁלמָה, תּאמְרוּ לָהּ שֶׁיֵּשׁ לָהּ אַבָּא שֶׁהוּא כָּזֶה חִדּוּשׁ וְכוּ']

אִם הָיִיתִי רוֹצֶה לְגַלּוֹת מֵאִתִּי הָיוּ כָּל הָעוֹלָם רָצִין אַחֲרַי

אַךְ שֶׁאֵינִי רוֹצֶה.

וְכֵן פַּעַם אַחַת אֲנִי שָׁמַעְתִּי מִמֶּנּוּ בְּעַצְמוֹ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁאָמַר בִּרְתֵת וָזִיעַ

הֲלא אַתֶּם יוֹדְעִים מַהוּת הָעוֹלָם עַתָּה

הֲלא אִם לא הָיָה עוֹלָם כָּזֶה, הָיִיתִי חִדּוּשׁ

כְּלוֹמַר שֶׁאִם לא הָיָה גַּשְׁמִיּוּת וְעֳבִיּוּת שֶׁל מַעֲשֵׂי הָעוֹלָם שֶׁל עַכְשָׁו מַעֲלִימִין וּמַסְתִּירִין אוֹתוֹ כָּל כָּךְ

הָיוּ הַכּל רוֹאִין הַפְלָגַת נוֹרָאוֹת שֶׁלּוֹ שֶׁהוּא חִדּוּשׁ נִפְלָא נוֹרָא וְנִשְׂגָּב

אות רמז

פַּעַם אַחַת יָשַׁב יַחַד עִם הָרַב הַקָּדוֹשׁ הַמַּגִּיד מִטֶּירָאוִיצֶע

כִּמְדֻמֶּה שֶׁהָיָה בִּסְעֻדָּה שְׁלִישִׁית שֶׁל שַׁבָּת, וְתָפַס בִּזְקָנוֹ שֶׁל הַמַּגִּיד הַנַּ"ל בְּדֶרֶךְ חִבָּה וְאָמַר לוֹ

חִדּוּשׁ כָּמוֹנִי עֲדַיִן לא הָיָה בָּעוֹלָם

[אָמַר הַמַּעְתִּיק אַל תִּתְפַּלֵּא כִּי הֲלא הָיוּ הָאָבוֹת וּמשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם וְכוּ' וְכוּ' כִּי מִי יוּכַל לְהָבִין כַּוָּנָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה בָּזֶה. ]

אות רמח

פַּעַם אַחַת אָמַר: הָעוֹלָם הָיוּ צְרִיכִין לְהַעְתִּיר הַרְבֵּה עֲבוּרִי

כִּי הָעוֹלָם הֵם צְרִיכִים אוֹתִי מְאד מְאד

כִּי הָעוֹלָם אֵין יְכוֹלִין לִהְיוֹת בִּלְעָדַי כְּלָל
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות ח
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות ח ובח"י איר נסע מביתו מקהלת קדש מדודיוקא לעיר ניקולייב ושם היה ספינה עבור חטים ונסע עם אותה הספינה דרך אדס כי מקדם היו המשלחים ושאר אנשים יראים לנסע דרך אדס כי אמרו שהים מסכן דרך שם והוא בחכמתו הגדולה הבין תכף שטוב יותר מכמה טעמים לנסע על הספינה מאדס כי מקצרים את הדרך הרבה שיש ממדינתנו לגלץ גם יוצאים מן הסכנה שיש כשנוסעים מגלץ שיש סכנה גדולה כשיורדים מהנהר טונא על הים כמפרסם על כן לא השגיח כלל על דברי העולם ונסע מניקולייב דרך אדס לסטנבול
מהי תכלית הבריאה? להחזיר את הבריאה ללפני הבריאה?
...הבריאה? שאלה: אחד מהרעיונות שחוזרים על עצמם, הוא שהתכלית היא להחזיר את הבריאה למצב שבו היא היתה לפני הבריאה. אפילו המושג חזרה בתשובה הוסבר בצורה הזאת, שהוא להחזיר את הדבר לשורש שלו שהוא בעצמם לפני הבריאה. ויש כאן כמה שאלות. 1 - מה הפשט של להחזיר את הבריאה למצב של לפני הבריאה? מה זה אומר פרקטית? ו2 - שזאת השאלה החשובה יותר, מדוע בעצם להחזיר את הבריאה ללפני הבריאה, הרי הבורא ברא את הבריאה כדי שתהיה בריאה! הלא כן?! ז"א מאיפה צץ הרעיון הזה שצריך לקשר את הבריאה ללפני הבריאה, הרי כל הרעיון של הבריאה על...
בעטלר - קבצן?
...בעלטר פירושו "בקשן". ויש שפירשו זאת על התפילה... אך מה הפשט של הדימוי של קבצן עני, אל הצדיק. מה דומה ביניהם? רמז: התשובה כתובה כאן breslev.eip.co.il/?key=30 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה א - אשרי תמימי דרך ובעוד מקומות תשובה: הצדיק הוא בחינת "אין" לגמרי, ולכן הוא בחינת "קבצן" שאין לו מעצמו כלום. ושם מובא: כי היצר טוב נקרא "מסכן וחכם", בחינת מלכות שהיא בחינת עניה ודלה דלית לה מגרמה כלום כי אם מה שמקבלת מחכמה. *** והצדיק הוא בחינת "עני", כמו שהשכינה היא בחינת "עניה", כי אין לה מעצמה כלום, כי אם מ
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות יט
...- סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות יט ואחר שבת ביום ראשון בא הצדיק מורנו הרב אברהם הנ"ל אל רבנו, זכרונו לברכה, לאכסניא שלו ודברו ביחוד שניהם ואחר יום או יומים נפל רבנו, זכרונו לברכה, על ערש דוי רחמנא לצלן ושלח על פדיון להצדיק הנ"ל ובכל יום ויום היה הולך הרב מורנו הרב אברהם הנ"ל לבקרו אחר כך היה שם המעשה המפרסם של המסור שהיה שם והמסור היה אחד מאנשי חוץ לארץ שבאו לשם ונעשה מסור אצל הפעשא ועשה רעות גדולות לאנשי טבריה ותפס את גדולי העיר בשביה ותפס אותם בבור תשעה שבועות ואחר כך נסעו אנשי הספרדים אל הפעשא...
שיחות הר"ן - אות עב
...אות עב כבר מבאר שאין להשגיח כלל על פניות ומחשבות זרות ובלבולים שבתפילה רק לעשות את שלו לילך בתפילתו כסדר ולא ישגיח על שום בלבול ומחשבה זרה כלל רק הוא יעשה את שלו ולא יחזיר פניו להביט על אלו המחשבות כלל גם אמר שזה טובה גדולה מה שבאים עליו מחשבות זרות ופניות כי בלא זה אם היה האדם מתפלל התפילה כראוי לא היה אפשר לסבל כלל את גדל עצם הקטרוגים שיש על התפילה שהיא כראוי אבל על ידי שהתפילה מלבשת במחשבות זרות על ידי זה אין החיצונים מסתכלין עליה כל כך ואין הקטרוג גדול כל כך ועל ידי זה יכול התפילה לעלות ובוחן...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה יד - רַבִּים לוֹחֲמִים לִי מָרוֹם
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה יד - רבים לוחמים לי מרום "רבים לוחמים לי מרום", הינו שיש לו שונאים למעלה במרום וכמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: 'כשם שיש צרים למטה, כך יש צרים מלמעלה'.
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ריב - זֶה בְּחִינַת מְחָאַת כַּף אֶל כַּף
...תורה ריב - זה בחינת מחאת כף אל כף [לשון רבנו, זכרונו לברכה] זה בחינת מחאת כף אל כף, כי על ידי זה מביטין בתמונת ה' כי תמונת ה' הינו דמיונות שאנו מדמין אותו רחום וחנון ושאר כנויים ודמיונות שאנו קורין אותו כל אלו הדמיונות גלו הנביאים ונביאים זה בחינת דבור התפילה, כמו "ניב שפתים" וכשאנו מדברים בשפתינו את התמונות והדמיונות ומוחאין בכפים אזי נתקים: "ביד הנביאים אדמה" כי הנביאים הם הדבורים והכפים הם יד הנביאים ואז הדמיון נתגלה, בבחינת: "וביד הנביאים אדמה" ונתקים: "ותמונת ה' יביט" גם מחאת כף זה בחינת: "וידי...
שבחי הר"ן - אות ט
שבחי הר"ן - אות ט והיה מתענה הרבה מאד וכמה פעמים התענה משבת לשבת והכל בימי נעוריו ממש קדם היותו בן עשרים שנה ולפעמים התענה שני פעמים משבת לשבת רצופים זה לזה ואף על פי שהיה "ילד שעשועים" ומגדל בתפנוק והיה אדם דק מאד אף על פי כן לא היה חס על עצמו כלל והתענה וסגף עצמו מאד והתענה ח"י [שמונה עשרה] פעמים משבת לשבת בשנה אחת
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות לה
...ישראל - אות לה ובענין תכלית הידיעה אשר לא נדע ספר גם כן קצת עמנו איזה פעמים איך בכל ידיעה יש זה התכלית ועל כן אף על פי שזוכים לבוא לזה התכלית אשר לא נדע אף על פי כן עדין אין זה התכלית האחרון כי עדין אין זה תכלית הידיעה כי אם בידיעה זו וצריכים אחר כך לטרח לזכות לתכלית גבוה יותר לזכות למדרגת התכלית אשר לא נדע בידיעה הגבוה יותר וכן לעולם נמצא שלעולם אין יודעין כלל ואף על פי כן לא התחיל עדין להשיג התכלית [וכבר מבאר מזה קצת בדברינו במקום אחר] וענין זה עמק ונסתר מאד מאד ועוד יש בענין זה מה ששמענו פעם...
שיחות הר"ן - אות סב
...כי יכולין לפעל על ידי מחשבתם מה שהם חושבים ואפילו היקרות חס ושלום, הוא בא ממחשבות בני אדם כי כשהמחשבה היא כלה אחוזה ודבוקה בדבר אחד שיהיה כן דהינו כל הבחינות שיש במחשבה דהינו פנימיות וחיצוניות ושאר הבחינות כלם עד הנקדה וכשכלם כאחד אחוזים ודבוקים וחושבים שיהיה כן בלי בלבול ונטיה למחשבה אחרת על ידי זה הם פועלים שבהכרח יהיה כן כמו שהם חושבים וגם שהמחשבה תהיה בפרטי פרטיות, לא בדרך כלל כגון שיחשב שאם יהיה כן יהיה כך וכך בפרטיות אבל כשחושב בדרך כלל הוא בחינת גלמי כלים ויכול לטעות כמו שטעה נבט שראה אש...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.0781 שניות - עכשיו 10_10_2026 השעה 17:18:56 - wesi2