ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - מד - שיחות השיכים להתורות
אות מד לענין מה שמבאר בלקוטי תנינא סימן נ' שהמחשבה ביד האדם לתפסה בידו, ולהטותה כרצונו. ואפילו כשנוטה מחשבתו לדברים אחרים, או להרהורים חס ושלום, יכול לתפסה להחזירה למחשבה אחרת טובה כרצונו כמו סוס שיוצא מן הדרך שיכולין לתפסו באפסר להטותו כרצונו לדרך הטוב. ספר לי איש אחד מאנשי שלומנו שפעם אחת דבר רבנו זכרונו לברכה עמו מענין זה ואז באר קצת יותר. ואמר שהמחשבה נבראת שלא תהיה נחה לעולם והוא כמו האינו נח שבאבן השעות [שקורין שעון] שאינו נח לעולם. ואפילו בשעת שנה המחשבה חושבת לעולם רק שכשהשנה חזקה על האדם אז הוא שוכח מה שחשב אבל באמת אין המחשבה שובתת לעולם. ועל כן על ידי שמטין המחשבה למחשבה אחרת כרצונו על ידי זה יכולין לבטל ולהתגבר על כל המחשבות זרות והרהורים ובלבולים. והכלל שזה שנדמה להאדם שקשה לשבר מחשבות והרהורים ובלבולים הוא שקר גדול כי באמת המחשבה ביד האדם להטותה כרצונו כנ"ל. רק מחמת שהמחשבה מתנענעת וחושבת תמיד ואינה נחה לעולם, נדמה לו שאין בידו לבטל המחשבות רעות. אבל באמת בידו להטות המחשבה ממחשבה למחשבה אחרת, כרצונו לתפסה ולהוציאה ממחשבות רעות למחשבות טובות כנ"ל אות מה מענין מאמר בראשית לעיני כל ישראל. כבר מבאר קצת במקום אחר באור ענין זה איך שנראה בחוש שהתורה הזאת נאמרה כלה ברוח הקדש. כי אמרה בליל שבת קדש בראשית, ואז לא נודע עדין שום דבר מפטירת הרב מברדיטשוב עד איזה ימים אחר שבת באה הידיעה לכאן. ואז ראו והבינו למפרע איך שכל ענין זה הוא מרמז בבאור היטב בתוך דברי המאמר הנ"ל. והנה במאמר זה מבאר שכשנסתלק הצדיק הראש בית. על ידי זה נתגדלין ונתפרסמין בעלי שמות הטומאה וקדריים וכו', וכן על ידי זה באים שרפות רחמנא לצלן. וכל זה ראינו בעינינו שבסמוך אחר פטירת הרב הקדוש הנ"ל נתפרסם סמוך למקומותינו קדרי אחד בכפר חוסטיבץ בפרסום גדול, והיו נוסעים אליו מכל הסביבות, ועשה פעלות רבות בשמות הטומאה. וכן נתפרסמו כמה וכמה קדריים במקומות אחרים. גם באותה השנה היו שרפות גדולות בעולם עד שכמעט שלא היתה עיר אחת שלא נשרפה כמה פעמים וגם בברסלב היו שרפות גדולות כמה פעמים בשנה זו, וכן בעירות הסמוכות והרחוקות. ובזה ראינו בעינינו איך שכל תורתו היא כלה רוח הקדש, ויכולין לידע ממנה עתידות, כאשר אמר הוא זכרונו לברכה בעצמו על מאמר הנ"ל. גם מה שאמר קדם סוכות שהוא בטוח בכחו של הרב הקדוש הזה שיהיו אתרוגים במדינתנו וכו' מבאר גם כן בזה המאמר בסופו. מענין הדור האתרוגים שנמשך גם כן מהראש בית בבחינת קורא הדורות מראש וכו' עין שם אות מו קדם שגלה ענין הנדפס בלקוטי תנינא סימן ס"ח. מענין הצדיק שצריך שישאיר בנים ותלמידים והוא שיך להתורה כי מרחמם ינהגם בסימן ז' אז דבר שהיו כמה גדולים שכל אחד עשה ותקן מה שתקן ואחר כך נפסק. וכונתו לענין ההארה שהאירו דעתם בתלמידיהם וקרבו כמה אנשים להשם יתברך אבל אחר כך נפסק הארתם אבל אנו צריכים לעשות דבר שלא יפסק לעולם שאלו אנשים יעשו אנשים אחרים, והם יעשו עוד אנשים וכן לעולם. וכן שמעתי כבר שהמקרבים שלנו בהכרח שיאירו בחבריהם ותלמידיהם. וכל אחד מכרח שיעשה איזה פעלה ויאיר בחברו, וחברו בחברו. כי יש ענפים להאילן ומאלו הענפים יוצאין עוד ענפים וכן להלן יותר וכו'. וכבר נרשם במקום אחר מה שאמר שהאש שלי תוקד לעולם לא תכבה. ואמר בלשון אשכנז בזו הלשון: [האש שלי תוקד עד ביאת המשיח]. והתחלת השיחה הנ"ל מענין בן ותלמיד התחיל על ידי שנכנס מחדרו לחדר השני שסמוך לביתו הגדול ועמד אצל הפתח שיצא משם מחדרו, ומצא אותנו עומדים לפניו הינו אותי וחברי וחתנו רבי יוסקא עליו השלום והתחיל לדבר עם חתנו ואמר לו שמעתי שלמדת היום והתחיל להוכיחו באהבה שיחזיק בלמודו ואמר לו הלא טוב ויפה כשלומדים תחלה ואחר כך הולכים לשוק לסחר וכו'. ואחר כך ענה ואמר הלא גם אנכי לומד גם כן והלמוד שלי הוא חדוש והתחיל להתפאר את עצמו וענה ואמר אני יכול ללמד אני יכול להראות ללמדן הגדול שבגדולים שעדין אינו יכול ללמד כלל ואינו יודע כלל. וכן להפך אני יכול להראות להקטנים שקרובים להשם יתברך ולהתורה וכו' ונכנס משיחה זו לתוך שיחה הנ"ל וגלה כל הענין הנאמר שם מענין בן ותלמיד מה שדרי מעלה שואלים דיקא איה מקום כבודו, ולהפך דרי מטה אומרים מלא כל הארץ כבודו, עין שם והבן היטב. אשרי השעה והרגע שזכינו לשמע זאת מפיו הקדוש בעצמו. אלמלא לא אתינא לעלמא אלא לשמע דא דינו. וכן על כל דבור ודבור ששמעתי מפיו הקדוש, במה אקדם ה', כעל כל אשר גמלנו, מה אשיב לה כל תגמולוהי עלי אות מז התורה הנדפסת בלקוטי תנינא בסימן ע"א המתחלת דע שיש מחין של ארץ ישראל, נאמרה בליל שבת שירה לענין השיחה שהיתה בשעת הסעדה לענין המחלקת הגדולה שהיה אז בין המפרסמים אודות המעות של ארץ ישראל שזה אמר להתנהג כך בהצדקה של ארץ ישראל, וזה אמר כך. וקצתם היו בהם פניות של כבוד, שזה רצה שיהיה המשלח אצלו, וזה רצה שיהיה אצלו. וגם בארץ ישראל יש מחלקת גדול בענין זה, כידוע לבקיאים בזה ובפרט הוא זכרונו לברכה שהיה שם בעצמו. ובענין זה היו משיחים ומדברים עמו הרבה כמעט בכל הסעדה של ליל שבת קדש הנ"ל. אחר כך פתח פיו ואמר כל התורה הנוראה הנ"ל, שיש מחין של ארץ ישראל, ויש מחין של חוץ לארץ ושעקר המחלקת אין שיך רק בחוץ לארץ וכו'. פוק עין ותשכח שם בהתורה הנ"ל כל ענין השיחה הנ"ל שמדבר שם מענין כבוד הנ"ל להעלות כל הכבוד להשם יתברך ומענין צדקה של ארץ ישראל ומענין מחלקת של ארץ ישראל עין שם ותראה נפלאות
אות מד

לְעִנְיַן מַה שֶּׁמְּבאָר בְּלִקּוּטֵי תִנְיָנָא סִימָן נ'

שֶׁהַמַּחֲשָׁבָה בְּיַד הָאָדָם לְתָפְסָהּ בְּיָדוֹ, וּלְהַטּוֹתָהּ כִּרְצוֹנוֹ.

וַאֲפִילּוּ כְּשֶׁנּוֹטָה מַחֲשַׁבְתּוֹ לִדְבָרִים אֲחֵרִים, אוֹ לְהִרְהוּרִים חַס וְשָׁלוֹם, יָכוֹל לְתָפְסָהּ לְהַחֲזִירָהּ לְמַחֲשָׁבָה אַחֶרֶת טוֹבָה כִּרְצוֹנוֹ

כְּמוֹ סוּס שֶׁיּוֹצֵא מִן הַדֶּרֶךְ שֶׁיְּכוֹלִין לְתָפְסוֹ בְּאַפְסָר לְהַטּוֹתוֹ כִּרְצוֹנוֹ לַדֶּרֶךְ הַטּוֹב.

סִפֶּר לִי אִישׁ אֶחָד מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ

שֶׁפַּעַם אַחַת דִּבֵּר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עִמּוֹ מֵעִנְיָן זֶה וְאָז בֵּאֵר קְצָת יוֹתֵר.

וְאָמַר שֶׁהַמַּחֲשָׁבָה נִבְרֵאת שֶׁלּא תִּהְיֶה נָחָה לְעוֹלָם

וְהוּא כְּמוֹ הָאֵינוֹ נָח שֶׁבְּאֶבֶן הַשָּׁעוֹת [שֶׁקּוֹרִין שָׁעוֹן] שֶׁאֵינוֹ נָח לְעוֹלָם.

וַאֲפִילּוּ בִּשְׁעַת שֵׁנָה הַמַּחֲשָׁבָה חוֹשֶׁבֶת לְעוֹלָם

רַק שֶׁכְּשֶׁהַשֵּׁנָה חֲזָקָה עַל הָאָדָם אָז הוּא שׁוֹכֵחַ מַה שֶּׁחָשַׁב

אֲבָל בֶּאֱמֶת אֵין הַמַּחֲשָׁבָה שׁוֹבֶתֶת לְעוֹלָם.

וְעַל כֵּן עַל יְדֵי שֶׁמַּטִּין הַמַּחֲשָׁבָה לְמַחֲשָׁבָה אַחֶרֶת כִּרְצוֹנוֹ

עַל יְדֵי זֶה יְכוֹלִין לְבַטֵּל וּלְהִתְגַּבֵּר עַל כָּל הַמַּחֲשָׁבוֹת זָרוֹת וְהִרְהוּרִים וּבִלְבּוּלִים.

וְהַכְּלָל שֶׁזֶּה שֶׁנִּדְמֶה לְהָאָדָם שֶׁקָּשֶׁה לְשַׁבֵּר מַחֲשָׁבוֹת וְהִרְהוּרִים וּבִלְבּוּלִים הוּא שֶׁקֶר גָּדוֹל

כִּי בֶּאֱמֶת הַמַּחֲשָׁבָה בְּיַד הָאָדָם לְהַטּוֹתָהּ כִּרְצוֹנוֹ כַּנַּ"ל.

רַק מֵחֲמַת שֶׁהַמַּחֲשָׁבָה מִתְנַעְנַעַת וְחוֹשֶׁבֶת תָּמִיד וְאֵינָהּ נָחָה לְעוֹלָם, נִדְמֶה לוֹ שֶׁאֵין בְּיָדוֹ לְבַטֵּל הַמַּחֲשָׁבוֹת רָעוֹת.

אֲבָל בֶּאֱמֶת בְּיָדוֹ לְהַטּוֹת הַמַּחֲשָׁבָה מִמַּחֲשָׁבָה לְמַחֲשָׁבָה אַחֶרֶת, כִּרְצוֹנוֹ

לְתָפְסָהּ וּלְהוֹצִיאָהּ מִמַּחֲשָׁבוֹת רָעוֹת לְמַחֲשָׁבוֹת טוֹבוֹת כַּנַּ"ל

אות מה

מֵעִנְיַן מַאֲמַר בְּרֵאשִׁית לְעֵינֵי כָל יִשְׂרָאֵל.

כְּבָר מְבאָר קְצָת בְּמָקוֹם אַחֵר בֵּאוּר עִנְיָן זֶה

אֵיךְ שֶׁנִּרְאֶה בְּחוּשׁ שֶׁהַתּוֹרָה הַזּאת נֶאֶמְרָה כֻּלָּהּ בְּרוּחַ הַקּדֶשׁ.

כִּי אֲמָרָהּ בְּלֵיל שַׁבַּת קדֶשׁ בְּרֵאשִׁית, וְאָז לא נוֹדַע עֲדַיִן שׁוּם דָּבָר מִפְּטִירַת הָרַב מִבַּרְדִּיטְשׁוֹב עַד אֵיזֶה יָמִים אַחַר שַׁבָּת בָּאָה הַיְדִיעָה לְכָאן. וְאָז רָאוּ וְהֵבִינוּ לְמַפְרֵעַ אֵיךְ שֶׁכָּל עִנְיָן זֶה הוּא מְרֻמָּז בְּבֵאוּר הֵיטֵב בְּתוֹךְ דִּבְרֵי הַמַּאֲמָר הַנַּ"ל.

וְהִנֵּה בַּמַּאֲמָר זֶה מְבאָר שֶׁכְּשֶׁנִּסְתַּלֵּק הַצַּדִּיק הָראשׁ בַּיִת. עַל יְדֵי זֶה נִתְגַּדְּלִין וְנִתְפַּרְסְמִין בַּעֲלֵי שְׁמוֹת הַטומְאָה וְקֵדָרִיִּים וְכוּ', וְכֵן עַל יְדֵי זֶה בָּאִים שְׂרֵפוֹת רַחֲמָנָא לִצְלַן.

וְכָל זֶה רָאִינוּ בְּעֵינֵינוּ שֶׁבְּסָמוּךְ אַחַר פְּטִירַת הָרַב הַקָּדוֹשׁ הַנַּ"ל נִתְפַּרְסֵם סָמוּךְ לִמְקוֹמוֹתֵינוּ קֵדָרִי אֶחָד בִּכְפַר חַוַסְטִיבֶץ בְּפִרְסוּם גָּדוֹל, וְהָיוּ נוֹסְעִים אֵלָיו מִכָּל הַסְּבִיבוֹת, וְעָשָׂה פְּעֻלּוֹת רַבּוֹת בִּשְׁמוֹת הַטומְאָה. וְכֵן נִתְפַּרְסְמוּ כַּמָּה וְכַמָּה קֵדָרִיִּים בִּמְקוֹמוֹת אֲחֵרִים.

גַּם בְּאוֹתָהּ הַשָּׁנָה הָיוּ שְׂרֵפוֹת גְּדוֹלוֹת בָּעוֹלָם עַד שֶׁכִּמְעַט שֶׁלּא הָיְתָה עִיר אַחַת שֶׁלּא נִשְׂרְפָה כַּמָּה פְּעָמִים

וְגַם בִּבְּרַסְלֶב הָיוּ שְׂרֵפוֹת גְּדוֹלוֹת כַּמָּה פְּעָמִים בְּשָׁנָה זוֹ, וְכֵן בַּעֲיָרוֹת הַסְּמוּכוֹת וְהָרְחוֹקוֹת.

וּבָזֶה רָאִינוּ בְּעֵינֵינוּ אֵיךְ שֶׁכָּל תּוֹרָתוֹ הִיא כֻּלָּהּ רוּחַ הַקּדֶשׁ, וִיכוֹלִין לֵידַע מִמֶּנָּה עֲתִידוֹת, כַּאֲשֶׁר אָמַר הוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּעַצְמוֹ עַל מַאֲמַר הַנַּ"ל.

גַּם מַה שֶּׁאָמַר קדֶם סוכּוֹת שֶׁהוּא בָּטוּחַ בְּכחוֹ שֶׁל הָרַב הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה שֶׁיִּהְיוּ אֶתְרוֹגִים בִּמְדִינָתֵנוּ וְכוּ' מְבאָר גַּם כֵּן בְּזֶה הַמַּאֲמָר בְּסוֹפוֹ.

מֵעִנְיַן הִדּוּר הָאֶתְרוֹגִים שֶׁנִּמְשָׁךְ גַּם כֵּן מֵהָראשׁ בַּיִת בִּבְחִינַת קוֹרֵא הַדּוֹרוֹת מֵראשׁ וְכוּ' עַיֵּן שָׁם

אות מו

קדֶם שֶׁגִּלָּה עִנְיָן הַנִּדְפָּס בְּלִקּוּטֵי תִנְיָנָא סִימָן ס"ח.

מֵעִנְיַן הַצַּדִּיק שֶׁצָּרִיךְ שֶׁיַּשְׁאִיר בָּנִים וְתַלְמִידִים

וְהוּא שַׁיָּךְ לְהַתּוֹרָה כִּי מְרַחֲמָם יְנַהֲגֵם בְּסִימָן ז'

אָז דִּבֵּר שֶׁהָיוּ כַּמָּה גְּדוֹלִים שֶׁכָּל אֶחָד עָשָׂה וְתִקֵּן מַה שֶּׁתִּקֵּן וְאַחַר כָּךְ נִפְסַק.

וְכַוָּנָתוֹ לְעִנְיַן הַהֶאָרָה שֶׁהֵאִירוּ דַּעְתָּם בְּתַלְמִידֵיהֶם וְקֵרְבוּ כַּמָּה אֲנָשִׁים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֲבָל אַחַר כָּךְ נִפְסַק הֶאָרָתָם

אֲבָל אָנוּ צְרִיכִים לַעֲשׂוֹת דָּבָר שֶׁלּא יֻפְסַק לְעוֹלָם

שֶׁאֵלּוּ אֲנָשִׁים יַעֲשׂוּ אֲנָשִׁים אֲחֵרִים, וְהֵם יַעֲשׂוּ עוֹד אֲנָשִׁים וְכֵן לְעוֹלָם.

וְכֵן שָׁמַעְתִּי כְּבָר שֶׁהַמְּקרָבִים שֶׁלָּנוּ בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיָּאִירוּ בְּחַבְרֵיהֶם וְתַלְמִידֵיהֶם.

וְכָל אֶחָד מֻכְרָח שֶׁיַּעֲשֶׂה אֵיזֶה פְּעֻלָּה וְיָאִיר בַּחֲבֵרוֹ, וַחֲבֵרוֹ בַּחֲבֵרוֹ.

כִּי יֵשׁ עֲנָפִים לְהָאִילָן וּמֵאֵלּוּ הָעֲנָפִים יוֹצְאִין עוֹד עֲנָפִים וְכֵן לְהַלָּן יוֹתֵר וְכוּ'.

וּכְבָר נִרְשַׁם בְּמָקוֹם אַחֵר מַה שֶּׁאָמַר שֶׁהָאֵשׁ שֶׁלִּי תּוּקַד לְעוֹלָם לא תִכְבֶּה.

וְאָמַר בִּלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז בְּזוֹ הַלָּשׁוֹן: [הָאֵשׁ שֶׁלִּי תּוּקַד עַד בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ].

וְהַתְחָלַת הַשִּׂיחָה הַנַּ"ל מֵעִנְיַן בֵּן וְתַלְמִיד

הִתְחִיל עַל יְדֵי שֶׁנִּכְנַס מֵחַדְרוֹ לַחֶדֶר הַשֵּׁנִי שֶׁסָּמוּךְ לְבֵיתוֹ הַגָּדוֹל

וְעָמַד אֵצֶל הַפֶּתַח שֶׁיָּצָא מִשָּׁם מֵחַדְרוֹ, וּמָצָא אוֹתָנוּ עוֹמְדִים לְפָנָיו

הַיְנוּ אוֹתִי וַחֲבֵרִי וַחֲתָנוֹ רַבִּי יוֹסְקֶא עָלָיו הַשָּׁלוֹם

וְהִתְחִיל לְדַבֵּר עִם חֲתָנוֹ

וְאָמַר לוֹ שָׁמַעְתִּי שֶׁלָּמַדְתָּ הַיּוֹם

וְהִתְחִיל לְהוֹכִיחוֹ בְּאַהֲבָה שֶׁיַּחֲזִיק בְּלִמּוּדוֹ

וְאָמַר לוֹ הֲלא טוֹב וְיָפֶה כְּשֶׁלּוֹמְדִים תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ הוֹלְכִים לַשּׁוּק לִסְחֹר וְכוּ'.

וְאַחַר כָּךְ עָנָה וְאָמַר

הֲלא גַּם אָנכִי לוֹמֵד גַּם כֵּן

וְהַלִּמּוּד שֶׁלִּי הוּא חִדּוּשׁ

וְהִתְחִיל לְהִתְפָּאֵר אֶת עַצְמוֹ

וְעָנָה וְאָמַר אֲנִי יָכוֹל לִלְמד

אֲנִי יָכוֹל לְהַרְאוֹת לַלַּמְדָן הַגָּדוֹל שֶׁבַּגְּדוֹלִים שֶׁעֲדַיִן אֵינוֹ יָכוֹל לִלְמד כְּלָל וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלָל.

וְכֵן לְהֶפֶךְ אֲנִי יָכוֹל לְהַרְאוֹת לְהַקְּטַנִּים שֶׁקְּרוֹבִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְהַתּוֹרָה וְכוּ'

וְנִכְנַס מִשִּׂיחָה זוֹ לְתוֹךְ שִׂיחָה הַנַּ"ל

וְגִלָּה כָּל הָעִנְיָן הַנֶּאֱמָר שָׁם מֵעִנְיַן בֵּן וְתַלְמִיד מַה שֶּׁדָּרֵי מַעְלָה שׁוֹאֲלִים דַּיְקָא אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ, וּלְהֶפֶךְ דָּרֵי מַטָּה אוֹמְרִים מְלא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ, עַיֵּן שָׁם וְהָבֵן הֵיטֵב.

אַשְׁרֵי הַשָּׁעָה וְהָרֶגַע שֶׁזָּכִינוּ לִשְׁמעַ זאת מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ בְּעַצְמוֹ.

אִלְמָלֵא לָא אֲתֵינָא לְעָלְמָא אֶלָּא לִשְׁמעַ דָּא דַּיֵּנוּ.

וְכֵן עַל כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁשָּׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ, בַּמָּה אֲקַדֵּם ה', כְּעַל כָּל אֲשֶׁר גְּמָלָנוּ, מָה אָשִׁיב לַה כָּל תַּגְמוּלוֹהִי עָלָי

אות מז

הַתּוֹרָה הַנִּדְפֶּסֶת בְּלִקּוּטֵי תִנְיָנָא בְּסִימָן ע"א הַמַּתְחֶלֶת דַּע שֶׁיֵּשׁ מחִין שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, נֶאֶמְרָה בְּלֵיל שַׁבַּת שִׁירָה

לְעִנְיַן הַשִּׂיחָה שֶׁהָיְתָה בִּשְׁעַת הַסְּעֻדָּה

לְעִנְיַן הַמַּחֲלקֶת הַגְּדוֹלָה שֶׁהָיָה אָז בֵּין הַמְפֻרְסָמִים אוֹדוֹת הַמָּעוֹת שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

שֶׁזֶּה אָמַר לְהִתְנַהֵג כָּךְ בְּהַצְּדָקָה שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְזֶה אָמַר כָּךְ.

וּקְצָתָם הָיוּ בָּהֶם פְּנִיּוֹת שֶׁל כָּבוֹד, שֶׁזֶּה רָצָה שֶׁיִּהְיֶה הַמְשֻׁלָּח אֶצְלוֹ, וְזֶה רָצָה שֶׁיִּהְיֶה אֶצְלוֹ.

וְגַם בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל יֵשׁ מַחֲלקֶת גָּדוֹל בְּעִנְיָן זֶה, כַּיָּדוּעַ לַבְּקִיאִים בָּזֶה

וּבִפְרָט הוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁהָיָה שָׁם בְּעַצְמוֹ.

וּבְעִנְיָן זֶה הָיוּ מְשִׂיחִים וּמְדַבְּרִים עִמּוֹ הַרְבֵּה כִּמְעַט בְּכָל הַסְּעֻדָּה שֶׁל לֵיל שַׁבַּת קדֶשׁ הַנַּ"ל.

אַחַר כָּךְ פָּתַח פִּיו וְאָמַר כָּל הַתּוֹרָה הַנּוֹרָאָה הַנַּ"ל, שֶׁיֵּשׁ מחִין שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְיֵשׁ מחִין שֶׁל חוּץ לָאָרֶץ

וְשֶׁעִקַּר הַמַּחֲלקֶת אֵין שַׁיָּךְ רַק בְּחוּץ לָאָרֶץ וְכוּ'.

פּוּק עַיֵּן וְתִשְׁכַּח שָׁם בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל כָּל עִנְיַן הַשִּׂיחָה הַנַּ"ל שֶׁמְּדַבֵּר שָׁם מֵעִנְיַן כָּבוֹד הַנַּ"ל לְהַעֲלוֹת כָּל הַכָּבוֹד לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּמֵעִנְיַן צְדָקָה שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּמֵעִנְיַן מַחֲלקֶת שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

עַיֵּן שָׁם וְתִרְאֶה נִפְלָאוֹת
שיחות הר"ן - אות פט
...הינו כשאדם עובר עברה חס ושלום אזי עברה ראשונה גוררת אותו לעשות עברות אחרות השיכים לה דיקא וכן כשעושה עברה אחרת חס ושלום אזי גוררת גם כן עברות השיכים לה כי כל עברה ועברה גוררת עברות השיכים לה ונגררין אחריה אבל לא עברות שאין שיכים לה וזה בחינת חבילות חבילות עברות חס ושלום כי עברה הראשונה עם העברות שנגררו אחריה דהינו השיכים לה כנ"ל הם בחינת חבילה אחת של עברות וכן עברה אחרת עם העברות השיכים לה שנגררו אחריה הם חבילה אחרת וכו' עד שנעשו חס ושלום, חבילות...
חיי מוהר"ן - קא - סיפורים חדשים
...לפ"ק פה ברסלב. ספר לנו שחלם לו ואינו יודע הפרוש. שאיש אחד שהיה מאנשינו נפטר לעולמו והוא מת באמת אך הוא לא ידע עד אותו היום ונדמה לו בחלומו שכל העולם עומדים סביבו ונוטלין רשות ממנו לנסע לדרכם כנהוג אחר ראש השנה. ואותו האיש הנפטר היה גם כן עומד שם ושאל אותו מדוע לא היית על ראש השנה השיב לו הלא כבר נפטרתי לעולמי. אמרתי לו בשביל כך ואם האדם נפטר אינו רשאי לבוא על ראש השנה, ושתק. ומחמת שכמה בני אדם דברו עמי מאמונה דברתי עמו גם כן מזה. [ונראין הדברים שרבנו...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קמח - מִדַּת הַיִּרְאָה בְּעַצְמָהּ הִיא יְרֵאָה מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַך
...מוהר"ן ח"א - תורה קמח - מדת היראה בעצמה היא יראה מהשם יתברך מדת היראה בעצמה היא יראה מהשם יתברך ואם כן יש לה גם כן יראה וזאת היראה היא גם כן יראה מהשם יתברך ואם כן יש לה גם כן יראה וכן נכלל יראה אחת בחברתה, למעלה למעלה עד אין סוף וזה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה 'מה שעשתה ענווה עקב לסלותא עשתה חכמה עטרה על ראשה שנאמר: "עקב ענווה יראת ה', ראשית חכמה יראת ה'" נמצא שעקב הענווה היא יראה וכן "ראשית חכמה" היא גם כן יראה נמצא שיש יראה למעלה מיראה כי היראה...
חיי מוהר"ן - קנא - נסיעתו לנאווריטש, לזאסלאב, לדובנא ולבראד
...ולבראד אות קנא בשנת תקס"ו היא שנת ארבע לישיבתו פה ברסלב שהיא שנה הרביעית להתקרבותי אליו כי בכניסתו לפה נתקרבתי אליו מיד בסמוך כנזכר לעיל אז בקיץ בשנת תקס"ו בחדש סיון נפטר בנו הילד שלמה אפרים זכרונו לברכה. וכבר מבאר במקום אחר מענין הילד היקר הקדוש הזה מה שאמר רבנו זכרונו לברכה שכבר היה מוכן וכו'. ואז אחר פטירת הילד הנ"ל כשבאנו אליו אז התחיל לדבר עמנו מענין תקון הנשמות מענין הבעל שדה שיש שדה שגדלים בו נשמות וצריכין בעל השדה לתקנם וזה שחוגר מתניו להיות...
שיחות הר"ן - אות רו - גדולות נוראות השגתו
שיחות הר"ן - אות רו - גדולות נוראות השגתו אמר: אפילו מי שאינו שומע דבורי התורה שאמר רק הקול לבד הוא גם כן טוב מאד וזה בחינת "לשמע בקול דברו", 'בקול' דיקא ואפילו מי שהוא רק עומד בבית אצל התורה שאומר טוב מאד מאד בלי שעור
שיחות הר"ן - אות עז
...בית ובית בין השכנים ובין כל אחד עם אשתו ובני ביתו ומשרתיו ובניו ואין מי שישים על לבו התכלית שבכל יום ויום האדם מת כי היום שעבר לא יהיה עוד ובכל יום הוא מתקרב למיתה ודע שהכל אחד שהמחלקת שבפרטיות בין איש וביתו וכיוצא כנ"ל הוא גם כן ממש המחלקת שבין המלכים והאמות כי כל אחד מאנשי ביתו הוא בחינת אמה מיחדת והם מתגרין זה עם זה כמו שיש מלחמות בין האמות וגם אפשר להכיר כל אחד מאיזה בחינה של אמה הוא כי ידוע מדות האמות, שזה כעסן ורוצח וכיוצא וכמו כן יכולין למצא...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה צט - עִקָּר הַהִתְבּוֹדְדוּת וְהַשִּׂיחָה בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ בִּשְׁלֵמוּת הוּא
...מוהר"ן ח"ב - תורה צט - עקר ההתבודדות והשיחה בינו לבין קונו בשלמות הוא אמר: שעקר ההתבודדות והשיחה בינו לבין קונו בשלמות הוא כשיפרש שיחתו כל כך לפני השם יתברך עד שיהיה סמוך מאד שתצא נשמתו, חס ושלום עד שכמעט יגוע, חס ושלום עד שלא תהיה נשמתו קשורה בגופו כי אם כחוט השערה מעצם צערו וגעגועו וכסופיו להשם יתברך באמת שאמרו: 'אין תפילתו של אדם נשמעת, אלא אם כן משים נפשו בכפו' וכו', הינו כנ"ל ואמר: הלוא כשהשם יתברך עוזר בהתבודדות אזי ההתבודדות הוא כאשר ידבר...
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות כח
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות כח ותקף עצם ההשגה שהשיג בארץ ישראל אי אפשר לבאר ולספר כלל ממש לא נשמע ולא נראה כזאת שיזכה ילוד אשה להשגה כזו על ידי אוירא דארץ ישראל ואי אפשר לדבר ולספר בזה והיה מתפאר עצמו מאד במה שזכה להיות בארץ ישראל וגם בסוף ימיו אמר שהוא מחיה עצמו מאד במה שזכה להיות בארץ ישראל ואמר: זה אני יודע מכבר שכשאדם רוצה לעשות איזה דבר שבקדשה ויש לו מניעות על זה וכו' כמבאר כל זה לקמן
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה לז - דִּרְשׁוּ יְיָ וְעֻזּוֹ בַּקְּשׁוּ פָנָיו תָּמִיד
...לז - דרשו יי ועזו בקשו פניו תמיד [לשון רבנו, זכרונו לברכה] דרשו יי ועזו בקשו פניו תמיד א. כי עקר הבריאה היא בגין דישתמודעין לה כמו שכתוב:לכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו. ב. וגוף ונפש, הם בחינת אדם ובהמה, חמר וצורה, חכמה וסכלות בחינת אור וחשך: "כיתרון אור מן החשך" וכו' וכמו שאמרו: 'גדולה דעה שנתנה בין שתי אותיות', שנאמר:" כי אל דעות ה'" . "אל ה ויאר לנו", וכתיב: "לא ידעו ולא יבינו". והם בחינת חיים ומיתה, כמו שכתוב: "החכמה תחיה" וכו' וכתיב: "ימותו ולא...
שיחות הר"ן - אות ריא - גדולות נוראות השגתו
...מהחולקים עליו ואומרים שתורתו קבל מזקנו רבי נחמן הארידענקיר זכרונו לברכה ואמר בדרך צחות: כמה היטיב עמי זקני שהשאיר לי תורות כאלו מכון ממש לכל ענין וענין שיהיה מענינא דיומא וכפי מה שצריכין האנשים השומעים, כגון על שבת חנוכה מחנוכה, ועל שבת נחמו כיוצא בו וכו' וכל האנשים עם כל הצטרכותם בגשמיות וברוחניות יהיו נכללים בזאת התורה באותו העת, וכל מה שעבר בעולם אז וכו' כלומר הלא בתורתו היה כלול כל מה שהיה צריך כל אחד ואחד מהשומעים כאשר ראינו בעינינו בפשיטות...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.0625 שניות - עכשיו 23_06_2025 השעה 15:52:29 - wesi2