ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קצב - דִּבּוּר אֱמֶת שֶׁיּוֹצֵא מִפִּי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת
דע שדבור אמת שיוצא מפי הצדיק האמת אפילו במלי דעלמא הוא יקר מדברי תורה של צדיק אחר כי בהדברי תורה של האחר יכול להיות שם תערובות הרבה אבל זה הדבור היוצא מפי הצדיק האמת הוא רק אמת לבד וכיון שהוא רק אמת ואין בו שום תערובות אין יקר ממנו ומי ששומע דבור מפי הצדיק האמת שהוא דבור אמת ובפרט כשרואה אותו אז (ישעיה ל) : "והיו עיניך רואות את מוריך" הוא מקבל בחינות הפנים של הצדיק ובחינות שכלו ונשמתו כי זה הצדיק מניח שכלו בתוך זה הדבור שמחדש והוא מקבל זה הדבור נמצא שמקבל שכלו וזה גם כן בחינות הנשמה, כי הנשמה היא בחינת השכל כמה שכתוב (איוב ל"ב) : "ונשמת שדי תבינם" וכן מקבל פנים שלו כי הדבור שהוא מדבר הוא אמת ואמת הוא הפנים של כל הפנים דקדשה בבחינות (תהלים כ"ד) "מבקשי פניך יעקב סלה", בחינות (מיכה ז) : "תתן אמת ליעקב" נמצא זה שמקבל דבור מפי הצדיק מקבל פניו ושכלו ונשמתו ונחקק ונצטיר בדעתו דמות דיוקנו של הצדיק שהוא הפנים והשכל והנשמה אך שצריך לשמר משכחה כי שכחה משכחת הכל ממנו הינו כל מה שנצטיר בדעתו מהדבור כנ"ל על ידי השכחה נשכח ועובר ממנו כל הנ"ל ואפילו אם יכתב הדבר בספר לזכרון כשבחינת השכחה מתגברת נופל בחינת השכחה גם על הספר הנכתב הינו כשחס ושלום, נפטר החכם שחדש הדבור ואז מתגבר בחינות שכחה בבחינות (תהלים ל"א) "נשכחתי כמת מלב" ואז שורה שכחה אפילו על ספר הנכתב ויש עצה לזה לציר לפניו דמות דיוקנו של החכם בשעת הלמוד כשלומדין דבריו כמובא בירושלמי (שקלים פ"ב) שצריך לציר בשעת הלמוד כאלו התנא עומד לפניו כי בהספר של החכם נרשם ונצטיר שם דמות החכם כי אלו הדבורים והאותיות הנרשמין ומצירין בהספר הם שכל החכם ונשמתו ובחינות פניו נמצא ששכלו ונשמתו ופניו שהוא דמותו ממש הוא באלו האותיות והתבות על כן נמצא בכל ספר וספר דמות דיוקנו של החכם שחדש אלו הדבורים כי כפי דמותו דהינו שכלו ונשמתו ופניו של החכם כן נצטירין האותיות בספר כי אם היה להחכם דמות אחר הינו שכל ופנים ונשמה אחרת היה מחדש ומציר אותיות אחרים בהספר כפי השכל שהיה לו שהוא דמותו נמצא שיש בכל ספר דמות דיוקנו של החכם. וכשזוכה לזכרון לזכר דברי החכם כמו שאמרם החכם או על ידי מה שחוזר מאה ואחת פעמים שעל ידי זה זוכרו אז כשאומר זה הדבר בשם החכם נצטיר לפניו דמות דיוקנו של החכם והרי הוא כאלו אמרו החכם בעצמו אך שיהיה הזכרון באמת בכח הזכרון שאז נחקק בדעתו דמות דיוקנו ממש כנ"ל וזה (אבות פרק ד') 'הלומד ילד למה הוא דומה' וכו' כי זה הלומד עם התלמיד הוא ממש ככותב בדיו על הניר ומציר אותיות שכלו שם כן הוא מציר בדעת התלמיד, שכלו ודמותו ממש כנ"ל אך שיש בהלמוד בחינות הינו שיש בחינות הלומד ילד הינו כשהתלמיד שומע הדבר מפי הרב ממש ובעת שחדש הרב זה הדבר, שאז הוא בחינות ילד כי החדושים נתהוים על ידי מה שמעלה את הנפשות בבחינות עבור ומחדש אותם כמבאר לעיל [סימן יג] ונמצא שהוא בחינות ילד כאלו נולד היום ואז דומה לדיו כתובה על ניר חדש שנחקק ונצטיר שם היטב בלי טשטוש הינו שאז יוכל להצטיר ולחקק בדעתו היטב ויוכל לזכרו אבל הלומד זקן שאינו שומע מפי החכם בעצמו או אפילו מפיו לאחר כך שלא בשעת החדוש ואזי לא נתחדש נשמתו בבחינת עבור כנ"ל ואז הוא בחינות זקן כמו שהיה מקדם ואז דומה לדיו כתבה על ניר מחוק שהכתב מטשטש שם כן החדוש שמחדש החכם אף שנכתב ונחקק בדעתו עם כל זה לא נצטיר היטב שם ויוכל לשכחו וזה בחינות (ברכות נח) : 'דיו לעבד להיות כרבו' 'לעבד' דיקא, עבד, הוא מי שזוכר מה שמקבל מרבו על ידי שחזר מאה ואחת פעמים כנ"ל כמו שדרשו רבותינו, זכרונם לברכה (חגיגה ט:) : 'עובד אלהים זה החוזר פרקו מאה ואחת פעמים ועל ידי הזכרון זוכה להיות כרבו כי נזדמן לו דמות דיוקנו של רבו וכאלו רבו אמרו אז כנ"ל כי נחקק ונצטיר היטב בדעתו פנים ודמות רבו כדיו כתובה על הניר כנ"ל וזה בחינות דיו לעבד וכו' בחינת דיו כתובה כנ"ל, (וכן מובא בזוהר הקדוש תרומה קנ"ט עין שם). כי מה שנצטיר דמותו אצל התלמיד הוא בחינות דיו כי לא נצטיר אלא דמות דיוקנו כי זה כלל שכל ההתלבשות שמתלבש דרגא בדרגא אינו מתלבש אלא מדרגה אחרונה שבדרגא העליונה הינו בחינת רגלין של העליונה והוא מדרגה הראשונה אצל דרגא התחתונה וכמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה. 'מה שעשתה חכמה עטרה לראשה עשתה ענווה עקב לסלותא' ועל כן לא נצטיר אלא הדמות והוא כמו דיו שאף שנצטיר בו הצורה ממש והדמות כנ"ל עם כל זה אינו רק ציור ודמות ואינו ממש הדבר בעצמו כן הדבור אף שבו נצטיר הדמות עם כל זה אינו אלא ציור ודמות הינו מדרגה התחתונה שלו הינו דבור וזה בחינת (ירושלמי שקלים פרק ו') : 'אש שחורה על גבי אש לבנה' בחינת מחין, בחינת "ונוזלים מן לבנון" 'מן לבונא דמחא', (זהר פינחס רל"ה:) וזהו (שיר השירים א) : "שחורה אני ונאוה" כי מה שהוא שחר ושפל אצל העליון הינו מדרגה התחתונה שלו הוא נאה ועליון אצל התחתון
דַּע שֶׁדִּבּוּר אֱמֶת שֶׁיּוֹצֵא מִפִּי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת

אֲפִילּוּ בְּמִלֵּי דְּעָלְמָא

הוּא יָקָר מִדִּבְרֵי תּוֹרָה שֶׁל צַדִּיק אַחֵר

כִּי בְּהַדִּבְרֵי תּוֹרָה שֶׁל הָאַחֵר יָכוֹל לִהְיוֹת שָׁם תַּעֲרוֹבוֹת הַרְבֵּה

אֲבָל זֶה הַדִּבּוּר הַיּוֹצֵא מִפִּי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת הוּא רַק אֱמֶת לְבַד

וְכֵיוָן שֶׁהוּא רַק אֱמֶת וְאֵין בּוֹ שׁוּם תַּעֲרוֹבוֹת אֵין יָקָר מִמֶּנּוּ

וּמִי שֶׁשּׁוֹמֵעַ דִּבּוּר מִפִּי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁהוּא דִּבּוּר אֱמֶת

וּבִפְרָט כְּשֶׁרוֹאֶה אוֹתוֹ אָז: "וְהָיוּ עֵינֶיך רוֹאוֹת אֶת מוֹרֶיך"

הוּא מְקַבֵּל בְּחִינוֹת הַפָּנִים שֶׁל הַצַּדִּיק

וּבְחִינוֹת שִׂכְלוֹ וְנִשְׁמָתוֹ

כִּי זֶה הַצַּדִּיק מַנִּיחַ שִׂכְלוֹ בְּתוֹך זֶה הַדִּבּוּר שֶׁמְּחַדֵּשׁ

וְהוּא מְקַבֵּל זֶה הַדִּבּוּר

נִמְצָא שֶׁמְּקַבֵּל שִׂכְלוֹ

וְזֶה גַּם כֵּן בְּחִינוֹת הַנְּשָׁמָה, כִּי הַנְּשָׁמָה הִיא בְּחִינַת הַשֵּׂכֶל

כְּמָה שֶׁכָּתוּב: "וְנִשְׁמַת שַׁדַּי תְּבִינֵם"

וְכֵן מְקַבֵּל פָּנִים שֶׁלּוֹ

כִּי הַדִּבּוּר שֶׁהוּא מְדַבֵּר הוּא אֱמֶת

וֶאֱמֶת הוּא הַפָּנִים שֶׁל כָּל הַפָּנִים דִּקְדֻשָּׁה

בִּבְחִינוֹת "מְבַקְשֵׁי פָנֶיך יַעֲקב סֶלָה", בְּחִינוֹת: "תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקב"

נִמְצָא זֶה שֶׁמְּקַבֵּל דִּבּוּר מִפִּי הַצַּדִּיק

מְקַבֵּל פָּנָיו וְשִׂכְלוֹ וְנִשְׁמָתוֹ

וְנֶחְקָק וְנִצְטַיֵּר בְּדַעְתּוֹ דְּמוּת דְּיוֹקָנוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק

שֶׁהוּא הַפָּנִים וְהַשֵּׂכֶל וְהַנְּשָׁמָה

אַך שֶׁצָּרִיך לִשְׁמר מִשִּׁכְחָה

כִּי שִׁכְחָה מְשַׁכַּחַת הַכּל מִמֶּנּוּ

הַיְנוּ כָּל מַה שֶׁנִּצְטַיֵּר בְּדַעְתּוֹ מֵהַדִּבּוּר כַּנַּ"ל

עַל יְדֵי הַשִּׁכְחָה נִשְׁכָּח וְעוֹבֵר מִמֶּנּוּ כָּל הַנַּ"ל

וַאֲפִילּוּ אִם יִכְתּב הַדָּבָר בְּסֵפֶר לְזִכָּרוֹן

כְּשֶׁבְּחִינַת הַשִּׁכְחָה מִתְגַּבֶּרֶת

נוֹפֵל בְּחִינַת הַשִּׁכְחָה גַּם עַל הַסֵּפֶר הַנִּכְתַּב

הַיְנוּ כְּשֶׁחַס וְשָׁלוֹם, נִפְטָר הֶחָכָם שֶׁחִדֵּשׁ הַדִּבּוּר

וְאָז מִתְגַּבֵּר בְּחִינוֹת שִׁכְחָה בִּבְחִינוֹת "נִשְׁכַּחְתִּי כְּמֵת מִלֵּב"

וְאָז שׁוֹרָה שִׁכְחָה אֲפִילּוּ עַל סֵפֶר הַנִּכְתַּב

וְיֵשׁ עֵצָה לָזֶה

לְצַיֵּר לְפָנָיו דְּמוּת דְּיוֹקָנוֹ שֶׁל הֶחָכָם

בִּשְׁעַת הַלִּמּוּד כְּשֶׁלּוֹמְדִין דְּבָרָיו כַּמּוּבָא בִּירוּשַׁלְמִי

שֶׁצָּרִיך לְצַיֵּר בִּשְׁעַת הַלִּמּוּד כְּאִלּוּ הַתַּנָּא עוֹמֵד לְפָנָיו

כִּי בְּהַסֵּפֶר שֶׁל הֶחָכָם נִרְשָׁם וְנִצְטַיֵּר שָׁם דְּמוּת הֶחָכָם

כִּי אֵלּוּ הַדִּבּוּרִים וְהָאוֹתִיּוֹת הַנִּרְשָׁמִין וּמְצֻיָּרִין בְּהַסֵּפֶר

הֵם שֵׂכֶל הֶחָכָם וְנִשְׁמָתוֹ וּבְחִינוֹת פָּנָיו

נִמְצָא שֶׁשִּׂכְלוֹ וְנִשְׁמָתוֹ וּפָנָיו שֶׁהוּא דְּמוּתוֹ מַמָּשׁ

הוּא בְּאֵלּוּ הָאוֹתִיּוֹת וְהַתֵּבוֹת

עַל כֵּן נִמְצָא בְּכָל סֵפֶר וָסֵפֶר

דְּמוּת דְּיוֹקָנוֹ שֶׁל הֶחָכָם שֶׁחִדֵּשׁ אֵלּוּ הַדִּבּוּרִים

כִּי כְּפִי דְּמוּתוֹ דְּהַיְנוּ שִׂכְלוֹ וְנִשְׁמָתוֹ וּפָנָיו שֶׁל הֶחָכָם

כֵּן נִצְטַיְּרִין הָאוֹתִיּוֹת בַּסֵּפֶר

כִּי אִם הָיָה לְהֶחָכָם דְּמוּת אַחֵר

הַיְנוּ שֵׂכֶל וּפָנִים וּנְשָׁמָה אַחֶרֶת

הָיָה מְחַדֵּשׁ וּמְצַיֵּר אוֹתִיּוֹת אֲחֵרִים בְּהַסֵּפֶר

כְּפִי הַשֵׂכֶל שֶׁהָיָה לוֹ שֶׁהוּא דְּמוּתוֹ

נִמְצָא שֶׁיֵּשׁ בְּכָל סֵפֶר דְּמוּת דְּיוֹקָנוֹ שֶׁל הֶחָכָם.

וּכְשֶׁזּוֹכֶה לְזִכָּרוֹן לִזְכּר דִּבְרֵי הֶחָכָם כְּמוֹ שֶׁאֲמָרָם הֶחָכָם

אוֹ עַל יְדֵי מַה שֶּׁחוֹזֵר מֵאָה וְאַחַת פְּעָמִים

שֶׁעַל יְדֵי זֶה זוֹכְרוֹ

אָז כְּשֶׁאוֹמֵר זֶה הַדָּבָר בְּשֵׁם הֶחָכָם

נִצְטַיֵּר לְפָנָיו דְּמוּת דְּיוֹקָנוֹ שֶׁל הֶחָכָם

וַהֲרֵי הוּא כְּאִלּוּ אֲמָרוֹ הֶחָכָם בְּעַצְמוֹ

אַך שֶׁיִּהְיֶה הַזִּכָּרוֹן בֶּאֱמֶת בְּכחַ הַזִּכָּרוֹן

שֶׁאָז נֶחְקָק בְּדַעְתּוֹ דְּמוּת דְּיוֹקָנוֹ מַמָּשׁ כַּנַּ"ל

וְזֶה 'הַלּוֹמֵד יֶלֶד לְמָה הוּא דּוֹמֶה' וכוּ'

כִּי זֶה הַלּוֹמֵד עִם הַתַּלְמִיד

הוּא מַמָּשׁ כְּכוֹתֵב בִּדְיוֹ עַל הַנְּיָר

וּמְצַיֵּר אוֹתִיּוֹת שִׂכְלוֹ שָׁם

כֵּן הוּא מְצַיֵּר בְּדַעַת הַתַּלְמִיד, שִׂכְלוֹ וּדְמוּתוֹ מַמָּשׁ כַּנַּ"ל

אַך שֶׁיֵּשׁ בְּהַלִּמּוּד בְּחִינוֹת

הַיְנוּ שֶׁיֵּשׁ בְּחִינוֹת הַלּוֹמֵד יֶלֶד

הַיְנוּ כְּשֶׁהַתַּלְמִיד שׁוֹמֵעַ הַדָּבָר מִפִּי הָרַב מַמָּשׁ

וּבְעֵת שֶׁחִדֵּשׁ הָרַב זֶה הַדָּבָר, שֶׁאָז הוּא בְּחִינוֹת יֶלֶד

כִּי הַחִדּוּשִׁים נִתְהַוִּים

עַל יְדֵי מַה שֶּׁמַּעֲלֶה אֶת הַנְּפָשׁוֹת בִּבְחִינוֹת עִבּוּר וּמְחַדֵּשׁ אוֹתָם

כַּמְבאָר לְעֵיל [סִימָן יג]

וְנִמְצָא שֶׁהוּא בְּחִינוֹת יֶלֶד כְּאִלּוּ נוֹלָד הַיּוֹם

וְאָז דּוֹמֶה לִדְיוֹ כְּתוּבָה עַל נְיָר חָדָשׁ

שֶׁנֶּחְקָק וְנִצְטַיֵּר שָׁם הֵיטֵב בְּלִי טִשְׁטוּשׁ

הַיְנוּ שֶׁאָז יוּכַל לְהִצְטַיֵּר וְלֵחָקֵק בְּדַעְתּוֹ הֵיטֵב וְיוּכַל לְזָכְרוֹ

אֲבָל הַלּוֹמֵד זָקֵן

שֶׁאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ מִפִּי הֶחָכָם בְּעַצְמוֹ

אוֹ אֲפִילּוּ מִפִּיו לְאַחַר כָּך שֶׁלּא בִּשְׁעַת הַחִדּוּשׁ

וַאֲזַי לא נִתְחַדֵּשׁ נִשְׁמָתוֹ בִּבְחִינַת עִבּוּר כַּנַּ"ל

וְאָז הוּא בְּחִינוֹת זָקֵן כְּמוֹ שֶׁהָיָה מִקּדֶם

וְאָז דוֹמֶה לִדְיוֹ כְּתֻבָה עַל נְיָר מָחוּק

שֶׁהַכְּתָב מְטֻשְׁטָשׁ שָׁם

כֵּן הַחִדּוּשׁ שֶׁמְּחַדֵּשׁ הֶחָכָם

אַף שֶׁנִּכְתָּב וְנֶחְקָק בְּדַעְתּוֹ

עִם כָּל זֶה לא נִצְטַיֵּר הֵיטֵב שָׁם וְיוּכַל לְשָׁכְחוֹ

וְזֶה בְּחִינוֹת: 'דַּיּוֹ לְעֶבֶד לִהְיוֹת כְּרַבּוֹ'

'לְעֶבֶד' דַּיְקָא, עֶבֶד, הוּא מִי שֶׁזּוֹכֵר מַה שֶּׁמְּקַבֵּל מֵרַבּוֹ עַל יְדֵי שֶׁחָזַר מֵאָה וְאַחַת פְּעָמִים כַּנַּ"ל

כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה

'עוֹבֵד אֱלהִים זֶה הַחוֹזֵר פִּרְקוֹ מֵאָה וְאַחַת פְּעָמִים

וְעַל יְדֵי הַזִּכָּרוֹן זוֹכֶה לִהְיוֹת כְּרַבּוֹ

כִּי נִזְדַּמֵּן לוֹ דְּמוּת דְּיוֹקָנוֹ שֶׁל רַבּוֹ וּכְאִלּוּ רַבּוֹ אֲמָרוֹ אָז כַּנַּ"ל

כִּי נֶחְקָק וְנִצְטַיֵּר הֵיטֵב בְּדַעְתּוֹ פָּנִים וּדְמוּת רַבּוֹ

כִּדְיוֹ כְּתוּבָה עַל הַנְּיָר כַּנַּ"ל

וְזֶה בְּחִינוֹת דַּיּוֹ לְעֶבֶד וכוּ' בְּחִינַת דְּיוֹ כְּתוּבָה כַּנַּ"ל

כִּי מַה שֶּׁנִּצְטַיֵּר דְּמוּתוֹ אֵצֶל הַתַּלְמִיד הוּא בְּחִינוֹת דְּיוֹ

כִּי לא נִצְטַיֵּר אֶלָּא דְּמוּת דְּיוֹקָנוֹ

כִּי זֶה כְּלָל שֶׁכָּל הַהִתְלַבְּשׁוּת שֶׁמִּתְלַבֵּשׁ דַּרְגָּא בְּדַרְגָּא

אֵינוֹ מִתְלַבֵּשׁ אֶלָּא מַדְרֵגָה אַחֲרוֹנָה שֶׁבַּדַּרְגָּא הָעֶלְיוֹנָה

הַיְנוּ בְּחִינַת רַגְלִין שֶׁל הָעֶלְיוֹנָה

וְהוּא מַדְרֵגָה הָרִאשׁוֹנָה אֵצֶל דַּרְגָּא הַתַּחְתּוֹנָה

וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה.

'מַה שֶּׁעָשְׂתָה חָכְמָה עֲטָרָה לְראשָׁהּ עָשְׂתָה עֲנָוָוה עָקֵב לְסִלּוּתָא'

וְעַל כֵּן לא נִצְטַיֵּר אֶלָּא הַדְּמוּת

וְהוּא כְּמוֹ דְּיוֹ

שֶׁאַף שֶׁנִּצְטַיֵּר בּוֹ הַצּוּרָה מַמָּשׁ וְהַדְּמוּת כַּנַּ"ל

עִם כָּל זֶה אֵינוֹ רַק צִיּוּר וּדְמוּת

וְאֵינוֹ מַמָּשׁ הַדָּבָר בְּעַצְמוֹ

כֵּן הַדִּבּוּר אַף שֶׁבּוֹ נִצְטַיֵּר הַדְּמוּת

עִם כָּל זֶה אֵינוֹ אֶלָּא צִיּוּר וּדְמוּת

הַיְנוּ מַדְרֵגָה הַתַּחְתּוֹנָה שֶׁלּוֹ

הַיְנוּ דִּבּוּר

וְזֶה בְּחִינַת: 'אֵשׁ שְׁחוֹרָה עַל גַּבֵּי אֵשׁ לְבָנָה'

בְּחִינַת מחִין, בְּחִינַת "וְנוֹזְלִים מִן לְבָנוֹן"

'מִן לִבּוּנָא דְּמחָא'

וזהו: "שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה"

כִּי מַה שֶּׁהוּא שָׁחֹר וְשָׁפָל אֵצֶל הָעֶלְיוֹן

הַיְנוּ מַדְרֵגָה הַתַּחְתּוֹנָה שֶׁלּוֹ

הוּא נָאֶה וְעֶלְיוֹן אֵצֶל הַתַּחְתּוֹן
תאוות. שבירת התאוות. איך למה וכמה? חלק 4
...4 תאוות. שבירת התאוות. איך למה וכמה ? חלק 3. וזה הסוד של אכילת שבת שהובא כאן breslev.eip.co.il/?key=194 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה יז - צריך לזהר מאד להיות שמח וטוב לב בשבת וכאן breslev.eip.co.il/?key=328 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה נז - אימתי יבוא בן דוד וכאן breslev.eip.co.il/?key=544 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רעז - כשיש מחלקת על האדם, אין לעמד עצמו כנגד השונאים וכאן breslev.eip.co.il/?key=397 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קכה - ויאמר משה אכלוהו היום כי שבת היום לה' כי מי שהוא בבחינת שבת, אצלו כל...
שיחות הר"ן - אות קעו - גדולות נוראות השגתו
שיחות הר"ן - אות קעו - גדולות נוראות השגתו קדם ארץ ישראל אמר איני יכול לישן מחמת שקדם השנה באים ועומדים לפני כל הששים רבוא אותיות של התורה
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה נח - בְּאֵר וְעָנָן וּמָן, כֻּלָּם חָזְרוּ בִּזְכוּת משֶׁה
...ומן, כלם חזרו בזכות משה [לשון רבנו, זכרונו לברכה] איתא בזוהר בראשית: תלת נפקין מחד חד בתלת קימא חד על בין תרין תרין ינקין לחד חד יניק לכמה סטרין א. הינו כי באר וענן ומן, כלם חזרו בזכות משה כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה: 'ואכחיד שלשת הרועים בירח אחד, וכי בירח אחד מתו ותרצו, כי בהסתלקותם של אהרון ומרים נסתלקו ענן ובאר, וחזרו בזכות משה וכשנסתלק משה בירח אדר, אזי נסתלקו באר וענן ומן והוי כאלו מתו כל השלש בירח אחד' וזהו: 'תלת נפקי מחד' הינו: 'באר וענן ומן', היו בשביל חד, בשביל משה. ב. ומשה היה נשמתו...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה צ - טַעַם עַל שְׁבִירַת כְּלִי חֶרֶס בִּשְׁעַת הַשִּׁדּוּך
...ח"ב - תורה צ - טעם על שבירת כלי חרס בשעת השדוך טעם על שבירת כלי חרס בשעת השדוך הוא בשני ענינים כי באמת צריכין לזהר מאד מאד, שלא לגרש את אשתו כי אמרו רבותינו, זכרונם לברכה 'שלשה אינם רואים פני גיהנום וכו', ומי שיש לו אשה רעה למאי נפקא מנה לקבולי באהבה' ופרשו המפרשים, שמפני זה לא אמר כאן הנפקא מנה דלעיל כי קדם לזה איתא שם. שלשה דברים מעבירין את האדם על דעתו ועל דעת קונו למאי נפקא מנה למבעי רחמי וכאן לא אמר נפקא מנה זו כי באלו השלשה צריכין לקבל באהבה דוקא מאחר שעל ידם אינו רואה פני גיהנום וזהו בחינת...
שיחות הר"ן - אות קסו - יגיעתו וטרחתו בעבודת ה'
שיחות הר"ן - אות קסו - יגיעתו וטרחתו בעבודת ה' שמעתי בשמו שאמר העולם סוברים שמחמת שאני נכד הבעל שם טוב זכרונו לברכה מחמת זה זכיתי למדרגתי לא כן הוא רק עם דבר אחד הצלחתי ועל ידי זה זכיתי לעלות למה שזכיתי ואמר בלשון אשכנז בזה הלשון: מיט איין זאך איז מיר גיראטין
שיחות הר"ן - אות רצב - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
...- שיחות מורנו הרב רבי נחמן ספרו לי שיחתו הקדושה שחסיד אחד בא לפניו שהיה חשוב קצת וכבר היה בא בימים קצת, והיה לו ידיעה בכתבי האר"י זכרונו לברכה ורצה להתקרב לרבנו זכרונו לברכה והתחיל לדבר עם רבנו זכרונו לברכה, כדרך החסידים החשובים ואמר לרבנו זכרונו לברכה: יורנו רבנו דרך לעבודת הבורא יתברך ענה ואמר רבנו זכרונו לברכה, בלשון תמיהה: "לדעת בארץ דרכך" ? הינו מי שהוא עדין משקע בארציות גמור הוא רוצה לדעת דרך להתקרב להשם יתברך ? וכפי המובן מהספור, שקפדתו היה מה שמדבר עמו בלשון גדלות שרוצה לידע דרך להשם יתברך...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רו - תָּעִיתִי כְּשֶׂה אבֵד בַּקֵּשׁ עַבְדֶּך
...כשה אבד בקש עבדך תעיתי כשה אבד בקש עבדך וכו' כי יש חלוק גדול בעברה שעושה האדם, חס ושלום בין אם נתעורר תכף ומיד ושב בתשובה אזי אפשר לו בקל לחזר למקומו כי כשעושה עברה, חס ושלום אזי הולך ונוטה מהדרך הישר אל דרך אחר מקלקל ושם יוצאים מאותו הדרך כמה וכמה נתיבות ודרכים תועים ומקלקלים מאד שכשמתחילין לילך, חס ושלום, באותו הדרך הרע אזי תועים ונבוכים באלו הדרכים עד שקשה לשוב ולצאת משם אבל השם יתברך דרכו לקרות את האדם תכף כשרואה שהוא תועה מדרך השכל וקוראו שישוב לאחוריו ולכל אחד קורא לפי בחינתו יש שקוראו ברמיזה...
חיים נצחיים? ובילע המוות לנצח?
...נצחיים? ובילע המוות לנצח? שאלה: נתקלתי כאן breslev.eip.co.il/?key=564 בטקסט הבא: "העולם סוברים שכשיבוא משיח לא ימותו לא כן הוא, אפילו משיח בעצמו גם הוא ימות. ואמר זאת ברבים" רציתי לשאול כיצד העניין הנ"ל עולה בקנה אחד עם העניין של החיים הנצחיים לעתיד לבוא. תודה. תשובה: אכן רבי נחמן מנפץ כאן מיתוס מאוד פופולארי, והוא את העניין של החיים הנצחיים לעתיד לבוא. מסיבות שונות ומשונות לרוב העולם נדמה להם שהם זה הגוף שלהם. ומשום כך נדמה להם שהעניין של חיים נצחיים הולל על הגוף, דהיינו שהגוף שלהם יחייה לנצח....
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה מז - סַכָּנָה גְּדוֹלָה לוֹמַר תּוֹרָה
...לומר תורה סכנה גדולה לומר תורה וצריך לזה יגיעה גדולה ואמנות יתרה שיוכל לשקל בפלס דבריו באפן שלא ישמע כל אחד ואחד מהשומעין כי אם מה שצריך לו, לא יותר ואף על פי שהכל שומעין כל התורה שאומר עם כל זה לא ישמע כל אחד רק מה שצריך לבד וכמובא על פסוק "וישמע יתרו": 'והלא כל העולם שמעו, אלא יתרו שמע' וכו' כי רק שמיעת יתרו נחשב לשמיעה, שנכנס באזניו ושמיעת כל העולם אינו נחשב שמיעה כלל ומי שאינו יכול לומר תורה בבחינה זו, אסור לו לומר תורה כי כל אחד ואחד כשבא אל הצדיק לשמע תורה בא עמו גם הרע שלו דהינו הקליפות הנבראים...
חיי מוהר"ן - פד - סיפורים חדשים
...אות פד מה שספר קדם ראש השנה תקס"ט סוף קיץ תקס"ח ובאותו העת הביא לו השוחט מטעפליק כסא נפלאה. וסמוך לזה ספר זאת שראה במראה או בחלום שהביאו לו כסא, והיה אש סביבה. והלכו כל העולם אנשים ונשים וטף לראותה. וכשחזרו משם אזי תכף נתקשרו זה עם זה ונעשה שדוכים ביניהם. וגם כל מנהיגי הדור כלם הלכו לראותה. ושאלתי כמה היא רחוקה, ומפני מה תכף נעשו שדוכים. והלכתי והקפתי סביבם לילך שם. ושמעתי שהולך ובא ראש השנה. והייתי מספק אם לחזר אם להתעכב שם והייתי נבוך בדעתי ואמרתי בלבי איך אשאר בכאן על ראש השנה ואמרתי בדעתי לפי...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1719 שניות - עכשיו 04_12_2025 השעה 17:39:09 - wesi2