ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - רעד - גדולת נוראות השגתו
אות רעד אמר מה שיהיה נעשה עמי איני יודע אבל זה פעלתי אצל השם יתברך שהגואל צדק יהיה מיוצאי חלצי. ואמר זאת ברבים והזהיר מאד לכבד ולהחזיק בחשיבות גדול את בניו כי הם אילנות יקרים מאד ויהיו גדלים מהם פרות טובים ונפלאים מאד. גם אמר שיוצאי חלציו לקח מעולם האצילות אות רעה העולם סוברים שכשיבוא משיח לא ימותו לא כן הוא אפילו משיח בעצמו גם הוא ימות. ואמר זאת ברבים אות רעו שמעתי בשמו שאמר שהוא מרגיש צרות ישראל רחמנא לצלן קדם מכל הצדיקים כי הוא יודע הגזרה והצרה חס ושלום כשהוא עדין בשרש ואחר כך מגיע הדבר לשאר הצדיקים. ואמר שזה מחמת שאני יודע שפלותי באמת ומחמת זה אני יודע גדל מעלת קדשת ישראל כמה הם יקרים וגבוהים מאד כי הם נמשכים ונלקחים ממקום עליון ונורא ונשגב מאד. על כן אני יודע הכל מקדם כנ"ל השם יתברך ירחם עלינו בזכותו ויבטל כל הגזרות ויהפך הכל לטובה אות רעז וכבר מבאר שהיה מקפיד על הגדולים שלא רצו לשים לב על הגזרות שנשמעו על ישראל חס ושלום ואמרו שבודאי לא יעשה השם יתברך זאת. והוא זכרונו לברכה אמר ששוגים בזה הרבה כי הלא ראינו כבר שהיו צרות וגזרות על ישראל הרבה, השם יתברך ישמרנו מעתה. והוא זכרונו לברכה היה מתירא מהם מאד ודבר הרבה מהם ועסק הרבה בכל כחותיו ובמסירת נפש להמתיקם ולבטלם. ורצונו היה חזק שכל אחד מישראל, מכל שכן הגדולים ירבו להתפלל להשם יתברך עליהם כאשר עשו אבותינו מעולם וכמו שעשה מרדכי כשעמד עליהם המן הרשע ימח שמו כן אנחנו חיבים בכל דור לצעק מאד להשם יתברך על כל הגזרות הנשמע חס ושלום וה' הטוב ישמע שועתנו ויבטלם ויהפכם לטובה אות רעח אמר שפעל אצל השם יתברך שכשבאין לפניו להתפלל על מקשה לילד שלא יהיה לה הקשוי לילד כי אם עד אותה השעה שבאין לפניו ותכף שבאין לפניו תלד מיד אות רעט שמעתי בשמו שאמר מן רבי שמעון בר יוחאי שהיה חדוש, כמפרסם היה העולם שקט עד האר"י זכרונו לברכה הינו שמרבי שמעון בר יוחאי עד האר"י זכרונו לברכה לא נתגלו חדשות כמו שנתגלו על ידי רבי שמעון בר יוחאי, עד שבא האר"י זכרונו לברכה שהיה חדוש כמפרסם והוא גלה חדשות לגמרי שלא נמצא מי שיגלה חדשות כאלה עד האר"י זכרונו לברכה. ומן האר"י זכרונו לברכה עד הבעל שם טוב זכרונו לברכה היה גם כן העולם שקט בלי חדוש עד שבא הבעל שם טוב זכרונו לברכה שהיה חדוש נפלא וגלה חדשות. ומן הבעל שם טוב זכרונו לברכה עד עתה היה גם כן העולם שקט בלי חדוש כזה והיה העולם מתנהג רק על פי ההתגלות שגלה הבעל שם טוב זכרונו לברכה עד הנה עד שבאתי אנכי. ועתה אני מתחיל לגלות חדשות נפלאות לגמרי וכו' אות רפ יום א' כ"ה ניסן תק"ע היה מדבר עמי מחדושי הבעל שם טוב זכרונו לברכה שגלה חדשות בעולם. כי הספור של הבעל שם טוב זכרונו לברכה הוא ענין חדש מה שלא נתגלה מקדם ספור כזה. רק בכתבי האר"י זכרונו לברכה נמצא גם כן באיזה מקומות מעין זה. ואחר כך היה משבח מאד מאד את כתבי האריז"ל שגלה חדושים נפלאים כמפרסם לכל העולם כי היה מעין באותו הזמן בספר לקוטי תורה של האר"י זכרונו לברכה ושם יש חדושים נפלאים כמפרסם. ותפס לדגמא הפסוק שמונה אלה ילדה מלכה שגלה שם האר"י זכרונו לברכה חדוש נפלא, כי שמונה פעמים אלה וכו' עין שם אחר כך ענה ואמר שעל זה אין שום אחד מסתכל שכל מה שגלו לא היה רק בחלק אסיה כי כל הענינים הנ"ל לא היו שם רק בחלק [אסיה]. ובאמת בהתורה הקדושה מבאר הכל כי התורה מספרת מכלם, כגון אשכנז מבאר בהתורה רק שאין התורה עושה ספור גמור מכלם. רק שהיא מדברת מהם ומשליכה אותם ובמקום שהיא רוצה עושה ספור גמור כגון מלבן וכיוצא שהיא עושה מהם איזה ספור. אבל אף על פי כן בהתורה מרמזים כלם. אבל גדולי הקדמונים לא גלו רק מחלק אסיה. ובאמת היו מדינות רבות גם בשאר חלקי העולם גם קדם מתן תורה כי בשעת מתן תורה כבר היו מדינות רחוקות משם שהגיע להם הידיעה ממתן תורה על ידי הבי דאר כגון מדינות זאקסין היתה מדינה מכבר מקדם ימי אברהם אבינו עליו השלום גם מדינת אונגרין היא גם כן מדינה ישנה מאד וכיוצא בזה שאר מדינות שאינם בחלק אסיה רק בשאר חלקי העולם. ומאלו החלקים לא דברו כלל רק מחלק אסיה כי כל המדינות שהם מדברים מהם כגון מצרים וכיוצא וכגון שמונה אלה הנ"ל כלם הם רק בחלק אסיה. רק בהתורה הקדושה מרמז הכל כי משה רבנו עליו השלום ידע מכלם. ואמר שכל אלו המעשיות שנעשים בכל העולם שכלם מרמזים בודאי על דברים עליונים כי אין שום דבר ריק בעולם. כי העולם אינו נח כלל אפילו רגע אחת. והם עושים תמיד. ובודאי כל מעשה העולם מרמז למה שמרמז. אבל היא רק רמזים בעלמא נגד אין סוף ואין תכלית. הינו שהכל היא רק רמזים נגד מה שיהיה נעשה לעתיד. כי יהיה חדוש העולם. ואמר בזו הלשון שכל מה שנעשה הוא רק [עבודת חוט ברזל] נגד וכו' והדברים עתיקים. ועוד ספר בזה הרבה ואי אפשר לבאר בכתב כי אלו הדברים הם דברים גבוהים ועמקים ונסתרים מאד, סתרי הנהגותיו יתברך ומי ששמע דברים אלו מפיו הקדוש היה יכול בדעתו קצת לשער עד היכן אלו הדברים מגיעים אף על פי שלא היה מי שיבינם אף על פי כן כפום מה דמשער בלבה היו יכולים לשער קצת וכו'
אות רעד

אָמַר מַה שֶּׁיִּהְיֶה נַעֲשֶׂה עִמִּי אֵינִי יוֹדֵעַ

אֲבָל זֶה פָּעַלְתִּי אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ

שֶׁהַגּוֹאֵל צֶדֶק יִהְיֶה מִיּוֹצְאֵי חֲלָצַי.

וְאָמַר זאת בָּרַבִּים

וְהִזְהִיר מְאד לְכַבֵּד וּלְהַחֲזִיק בַּחֲשִׁיבוּת גָּדוֹל אֶת בָּנָיו

כִּי הֵם אִילָנוֹת יְקָרִים מְאד

וְיִהְיוּ גְּדֵלִים מֵהֶם פֵּרוֹת טוֹבִים וְנִפְלָאִים מְאד.

גַּם אָמַר

שֶׁיּוֹצְאֵי חֲלָצָיו לָקַח מֵעוֹלָם הָאֲצִילוּת

אות רעה

הָעוֹלָם סוֹבְרִים

שֶׁכְּשֶׁיָּבוֹא מָשִׁיחַ לא יָמוּתוּ

לא כֵן הוּא

אֲפִילּוּ מָשִׁיחַ בְּעַצְמוֹ גַּם הוּא יָמוּת.

וְאָמַר זאת בָּרַבִּים

אות רעו

שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ שֶׁאָמַר שֶׁהוּא מַרְגִּישׁ צָרוֹת יִשְׂרָאֵל רַחֲמָנָא לִצְלַן קדֶם מִכָּל הַצַּדִּיקִים

כִּי הוּא יוֹדֵעַ הַגְּזֵרָה וְהַצָּרָה חַס וְשָׁלוֹם כְּשֶׁהוּא עֲדַיִן בְּשׁרֶשׁ

וְאַחַר כָּךְ מַגִּיעַ הַדָּבָר לִשְׁאָר הַצַּדִּיקִים.

וְאָמַר שֶׁזֶּה מֵחֲמַת שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ שִׁפְלוּתִי בֶּאֱמֶת

וּמֵחֲמַת זֶה אֲנִי יוֹדֵעַ גּדֶל מַעֲלַת קְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל כַּמָּה הֵם יְקָרִים וּגְבוֹהִים מְאד

כִּי הֵם נִמְשָׁכִים וְנִלְקָחִים מִמָּקוֹם עֶלְיוֹן וְנוֹרָא וְנִשְׂגָּב מְאד.

עַל כֵּן אֲנִי יוֹדֵעַ הַכּל מִקּדֶם כַּנַּ"ל

הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יְרַחֵם עָלֵינוּ בִּזְכוּתוֹ וִיבַטֵּל כָּל הַגְּזֵרוֹת

וְיַהֲפךְ הַכּל לְטוֹבָה

אות רעז

וּכְבָר מְבאָר שֶׁהָיָה מַקְפִּיד עַל הַגְּדוֹלִים שֶׁלּא רָצוּ לָשִׂים לֵב עַל הַגְּזֵרוֹת שֶׁנִּשְׁמְעוּ עַל יִשְׂרָאֵל חַס וְשָׁלוֹם

וְאָמְרוּ שֶׁבְּוַדַּאי לא יַעֲשֶׂה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ זאת.

וְהוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אָמַר שֶׁשּׁוֹגִים בָּזֶה הַרְבֵּה

כִּי הֲלא רָאִינוּ כְּבָר שֶׁהָיוּ צָרוֹת וּגְזֵרוֹת עַל יִשְׂרָאֵל הַרְבֵּה, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יִשְׁמְרֵנוּ מֵעַתָּה.

וְהוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הָיָה מִתְיָרֵא מֵהֶם מְאד

וְדִבֵּר הַרְבֵּה מֵהֶם וְעָסַק הַרְבֵּה בְּכָל כּחוֹתָיו וּבִמְסִירַת נֶפֶשׁ לְהַמְתִּיקָם וּלְבַטְּלָם.

וּרְצוֹנוֹ הָיָה חָזָק שֶׁכָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, מִכָּל שֶׁכֵּן הַגְּדוֹלִים יַרְבּוּ לְהִתְפַּלֵּל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עֲלֵיהֶם כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ אֲבוֹתֵינוּ מֵעוֹלָם

וּכְמוֹ שֶׁעָשָׂה מָרְדְּכַי כְּשֶׁעָמַד עֲלֵיהֶם הָמָן הָרָשָׁע יִמַּח שְׁמוֹ

כֵּן אֲנַחְנוּ חַיָּבִים בְּכָל דּוֹר לִצְעק מְאד לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל כָּל הַגְּזֵרוֹת הַנִּשְׁמָע חַס וְשָׁלוֹם

וַה' הַטּוֹב יִשְׁמַע שַׁוְעָתֵנוּ וִיבַטְּלֵם וְיַהַפְכֵם לְטוֹבָה

אות רעח

אָמַר שֶׁפָּעַל אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ

שֶׁכְּשֶׁבָּאִין לְפָנָיו לְהִתְפַּלֵּל עַל מַקְשָׁה לֵילֵד

שֶׁלּא יִהְיֶה לָהּ הַקִּשּׁוּי לֵילֵד כִּי אִם עַד אוֹתָהּ הַשָּׁעָה שֶׁבָּאִין לְפָנָיו

וְתֵכֶף שֶׁבָּאִין לְפָנָיו תֵּלֵד מִיָּד

אות רעט

שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ שֶׁאָמַר

מִן רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי שֶׁהָיָה חִדּוּשׁ, כַּמְפֻרְסָם

הָיָה הָעוֹלָם שָׁקֵט עַד הָאֲרִ"י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

הַיְנוּ שֶׁמֵּרַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי עַד הָאֲרִ"י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לא נִתְגַּלוּ חֲדָשׁוֹת כְּמוֹ שֶׁנִּתְגַּלּוּ עַל יְדֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי, עַד שֶׁבָּא הָאֲרִ"י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁהָיָה חִדּוּשׁ כַּמְפֻרְסָם

וְהוּא גִּלָּה חֲדָשׁוֹת לְגַמְרֵי שֶׁלּא נִמְצָא מִי שֶׁיְּגַלֶּה חֲדָשׁוֹת כָּאֵלֶּה עַד הָאֲרִ"י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה.

וּמִן הָאֲרִ"י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עַד הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

הָיָה גַּם כֵּן הָעוֹלָם שָׁקֵט בְּלִי חִדּוּשׁ

עַד שֶׁבָּא הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁהָיָה חִדּוּשׁ נִפְלָא

וְגִלָּה חֲדָשׁוֹת.

וּמִן הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עַד עַתָּה

הָיָה גַּם כֵּן הָעוֹלָם שָׁקֵט בְּלִי חִדּוּשׁ כָּזֶה

וְהָיָה הָעוֹלָם מִתְנַהֵג רַק עַל פִּי הַהִתְגַּלּוּת שֶׁגִּלָּה הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עַד הֵנָּה

עַד שֶׁבָּאתִי אָנכִי.

וְעַתָּה אֲנִי מַתְחִיל לְגַלּוֹת חֲדָשׁוֹת נִפְלָאוֹת לְגַמְרֵי וְכוּ'

אות רפ

יוֹם א' כ"ה נִיסָן תק"ע הָיָה מְדַבֵּר עִמִּי מֵחִדּוּשֵׁי הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁגִּלָּה חֲדָשׁוֹת בָּעוֹלָם.

כִּי הַסִּפּוּר שֶׁל הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הוּא עִנְיָן חָדָשׁ מַה שֶּׁלּא נִתְגַּלָּה מִקּדֶם סִפּוּר כָּזֶה.

רַק בְּכִתְבֵי הָאַרִ"י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה נִמְצָא גַּם כֵּן בְּאֵיזֶה מְקוֹמוֹת מֵעֵין זֶה.

וְאַחַר כָּךְ הָיָה מְשַׁבֵּחַ מְאד מְאד אֶת כִּתְבֵי הָאֲרִיזַ"ל שֶׁגִּלָּה חִדּוּשִׁים נִפְלָאִים כַּמְפֻרְסָם לְכָל הָעוֹלָם

כִּי הָיָה מְעַיֵּן בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן בַּסֵּפֶר לִקּוּטֵי תוֹרָה שֶׁל הָאֲרִ"י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

וְשָׁם יֵשׁ חִדּוּשִׁים נִפְלָאִים כַּמְפֻרְסָם.

וְתָפַס לְדֻגְמָא הַפָּסוּק שְׁמוֹנָה אֵלֶּה יָלְדָה מִלְכָּה

שֶׁגִּלָּה שָׁם הָאֲרִ"י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה חִדּוּשׁ נִפְלָא, כִּי שְׁמוֹנֶה פְּעָמִים אֵלֶּה וְכוּ' עַיֵּן שָׁם

אַחַר כָּךְ עָנָה וְאָמַר שֶׁעַל זֶה אֵין שׁוּם אֶחָד מִסְתַּכֵּל

שֶׁכָּל מַה שֶּׁגִּלּוּ לא הָיָה רַק בְּחֵלֶק אַסְיָה

כִּי כָּל הָעִנְיָנִים הַנַּ"ל לא הָיוּ שָׁם רַק בְּחֵלֶק [אַסְיָה].

וּבֶאֱמֶת בְּהַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה מְבאָר הַכּל

כִּי הַתּוֹרָה מְסַפֶּרֶת מִכֻּלָּם, כְּגוֹן אַשְׁכְּנַז מְבאָר בְּהַתּוֹרָה

רַק שֶׁאֵין הַתּוֹרָה עוֹשָׂה סִפּוּר גָּמוּר מִכֻּלָּם.

רַק שֶׁהִיא מְדַבֶּרֶת מֵהֶם וּמַשְׁלִיכָה אוֹתָם

וּבְמָקוֹם שֶׁהִיא רוֹצָה עוֹשָׂה סִפּוּר גָּמוּר כְּגוֹן מִלָּבָן וְכַיּוֹצֵא שֶׁהִיא עוֹשָׂה מֵהֶם אֵיזֶה סִפּוּר.

אֲבָל אַף עַל פִּי כֵן בְּהַתּוֹרָה מְרֻמָּזִים כֻּלָּם.

אֲבָל גְּדוֹלֵי הַקַּדְמוֹנִים לא גִּלּוּ רַק מֵחֵלֶק אַסְיָה.

וּבֶאֱמֶת הָיוּ מְדִינוֹת רַבּוֹת גַּם בִּשְׁאָר חֶלְקֵי הָעוֹלָם גַּם קדֶם מַתַּן תּוֹרָה

כִּי בִּשְׁעַת מַתַּן תּוֹרָה כְּבָר הָיוּ מְדִינוֹת רְחוֹקוֹת מִשָּׁם שֶׁהִגִּיעַ לָהֶם הַיְדִיעָה מִמַּתַּן תּוֹרָה עַל יְדֵי הַבֵּי דאַר

כְּגוֹן מְדִינוֹת זַאקְסִין הָיְתָה מְדִינָה מִכְּבָר מִקּדֶם יְמֵי אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם

גַּם מְדִינַת אוּנְגַרִין הִיא גַּם כֵּן מְדִינָה יְשָׁנָה מְאד וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה שְׁאָר מְדִינוֹת שֶׁאֵינָם בְּחֵלֶק אַסְיָה רַק בִּשְׁאָר חֶלְקֵי הָעוֹלָם.

וּמֵאֵלּוּ הַחֲלָקִים לא דִּבְּרוּ כְּלָל רַק מֵחֵלֶק אַסְיָה

כִּי כָּל הַמְּדִינוֹת שֶׁהֵם מְדַבְּרִים מֵהֶם כְּגוֹן מִצְרַיִם וְכַיּוֹצֵא וּכְגוֹן שְׁמוֹנָה אֵלֶּה הַנַּ"ל כֻּלָּם הֵם רַק בְּחֵלֶק אַסְיָה.

רַק בְּהַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה מְרֻמָּז הַכּל

כִּי משֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם יָדַע מִכֻּלָּם.

וְאָמַר שֶׁכָּל אֵלּוּ הַמַּעֲשִׂיּוֹת שֶׁנַּעֲשִׂים בְּכָל הָעוֹלָם שֶׁכֻּלָּם מְרַמְּזִים בְּוַדַּאי עַל דְּבָרִים עֶלְיוֹנִים כִּי אֵין שׁוּם דָּבָר רֵיק בָּעוֹלָם.

כִּי הָעוֹלָם אֵינוֹ נָח כְּלָל אֲפִילּוּ רֶגַע אַחַת. וְהֵם עוֹשִׂים תָּמִיד.

וּבְוַדַּאי כָּל מַעֲשֵׂה הָעוֹלָם מְרַמֵּז לְמַה שֶּׁמְּרַמֵּז.

אֲבָל הִיא רַק רְמָזִים בְּעָלְמָא נֶגֶד אֵין סוֹף וְאֵין תַּכְלִית.

הַיְנוּ שֶׁהַכּל הִיא רַק רְמָזִים נֶגֶד מַה שֶׁיִּהְיֶה נַעֲשֶׂה לֶעָתִיד.

כִּי יִהְיֶה חִדּוּשׁ הָעוֹלָם.

וְאָמַר בְּזוֹ הַלָּשׁוֹן שֶׁכָּל מַה שֶׁנַּעֲשֶׂה הוּא רַק [עֲבוֹדַת חוּט בַּרְזֶל] נֶגֶד וְכוּ'

וְהַדְּבָרִים עַתִּיקִים.

וְעוֹד סִפֵּר בָּזֶה הַרְבֵּה וְאִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר בִּכְתָב

כִּי אֵלּוּ הַדְּבָרִים הֵם דְּבָרִים גְּבוֹהִים וַעֲמֻקִּים וְנִסְתָּרִים מְאד, סִתְרֵי הַנְהָגוֹתָיו יִתְבָּרַךְ

וּמִי שֶׁשָּׁמַע דְּבָרִים אֵלּוּ מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ

הָיָה יָכוֹל בְּדַעְתּוֹ קְצָת לְשַׁעֵר עַד הֵיכָן אֵלּוּ הַדְּבָרִים מַגִּיעִים

אַף עַל פִּי שֶׁלּא הָיָה מִי שֶׁיְּבִינֵם

אַף עַל פִּי כֵן כְּפוּם מָה דִמְשַׁעֵר בְּלִבֵּהּ הָיוּ יְכוֹלִים לְשַׁעֵר קְצָת וְכוּ'
שבחי הר"ן - אות טו
שבחי הר"ן - אות טו והיה רגיל בנדרים מאד מאד שכמה פעמים כשבא היום קבל עליו בנדר כל סדר העבודה שהיה רוצה לעשות באותו היום ואחר כך אף על פי שהיה קשה עליו מאד היה מכרח לעשות מחמת הנדר וכן עשה כמה וכמה פעמים וכן בכל מיני גדרים וסיגים של פרישות מאיזה תאוה ומאיזה מדה היה רגיל הרבה בנדרים כמה וכמה פעמים וכמה וכמה פעמים נשבע על איזה דברים בנקיטת חפץ כדי שיהיה חזק לפרש מאותו הדבר שהיה רוצה לפרש עצמו
שיחות הר"ן - אות ריט - להתרחק מחקירות ולהתחזק באמונה
...להתרחק מחקירות ולהתחזק באמונה אחר שבא מלמברג שחי אחר כך שתי שנים היה מדבר בכל פעם הרבה מאמונה והבנו מדבריו שכל דבוריו שמדבר כל כונתו היה הכל בשביל להכניס אמונותינו האמתיות בלב כל אחד ואחד מישראל והיה רגיל להזכיר כמה פעמים גדל עצם נפלאות הטובה שעשה לנו משה רבנו עליו השלום שנתן לנו את התורה ופתח בה "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ" וגלה לנו האמונה הקדושה בלי שום חכמות וחקירות וגנה הרבה את ספרי המחקרים והפילוסופים והתלוצץ מהם בכמה מיני ליצנות וברר לעינינו שאינם יודעים כלום והאריך בשיחות כאלו הרבה...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה יט - תְּפִלָּה לַחֲבַקּוּק
...ח"א - תורה יט - תפלה לחבקוק ספרא דצניעותא תפילה לחבקוק הנביא על שגינות וכו' איתא בספרא דצניעותא, פרקא קדמאה עד לא הוי מתקלא, לא הוי משגיחין אפין באפין א. כי קשה להעולם על מה צריך לנסע להצדיק לשמע מפיו הלא אפשר לעין בספרים דברי מוסר ? אך באמת הוא תועלת גדול כי יש חלוק גדול בין השומע מפי הצדיק האמת בעצמו ובין השומע מפי אחר האומר בשמו מכל שכן כששומע מפי ששמע מפי השומע כי יורד בכל פעם מדרגא לדרגא רחוק מפי הצדיק וכן בין השומע מפי הצדיק למעין בספר הוא חלוק גדול ביותר ב. כי צריך לזכך את הפנים שיוכל כל...
לפני העלייה חייב שתהיה ירידה
...חייב שתהיה ירידה אמר רבי נחמן מברסלב כאן breslev.eip.co.il/?key=164 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה כב - חותם בתוך חותם כי לפני העלייה חייב שתהיה ירידה אך כשרוצים לצאת ממדרגת 'נעשה ונשמע' זה למדרגת 'נעשה ונשמע' גבוה ממנה צריך להיות ירידה קדם העליה כי הירידה היא תכלית העליה וכיו"ב מביא רבי נחמן מברסלב כאן breslev.eip.co.il/?key=225 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה מח - כשאדם נכנס בעבודת השם, אזי מראין לו התרחקות וכיו"ב גם כאן breslev.eip.co.il/?key=345 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה עד - רומה על השמים אלהים על...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רסה - טַעַם עַל שְׁבִירַת כְּלִי חֶרֶס בִּשְׁעַת הִתְקַשְּׁרוּת הַשִּׁדּוּך
...תורה רסה - טעם על שבירת כלי חרס בשעת התקשרות השדוך טעם על שבירת כלי חרס בשעת התקשרות השדוך כי [כל] אלו נשמות של הזווג הם למעלה אחד אך למטה ההתקשרות וההתאחדות שלהם הוא בהעלם כי אין יודעין מהתאחדות שלהם עד השדוך ואזי נתגלה ההתקשרות שלהם שהיה עד עתה בהעלם אך זה ההתגלות של ההתקשרות שנתגלה בעת התנאים הוא בבחינת: "והחיות רצוא ושוב" כי בשעת השדוך נתגלה ההתקשרות ותכף ומיד נתעלם כי אחר כך נתפרדין ונתרחקין כי עדין היא אסורה עליו עד החפה נמצא שבשעת השדוך נתגלה אור האחדות שלהם שהיה עד עתה בהעלם ותכף ומיד נתעלם...
להוציא מכח אל הפועל. כן או לא?
...מכח אל הפועל. כן או לא? שאלה: כאן breslev.eip.co.il/?key=337 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה סו - ויהי נא פי שנים ברוחך אלי רבי נחמן מברסלב מדבר באורך על זה שצריכים להוציא דייקא מכוח אל הפועל, כמו שהבורא ברא את העולם, שהוציא אותו מכוח אל הפועל וכולי. וכן בעוד מקומות מובא שצריך דייקא להוציא מכוח אל הפועל את שכלו / רצונותיו וכולי breslev.eip.co.il/?ftxt=%D7%9E%D7%9B%D7%97+%D7%90%D7%9C+%D7%94%D7%A4%D7%A2%D7%9C&cid=0 אך לעומת זאת, כאן breslev.eip.co.il/?key=323 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה נא - כשאתם מגיעין...
ספר המידות - יראה
...בעיני עצמו, יכול לבוא ליראה. ב. מי שמקרב אל הזקן וסובל כעסו, על ידי זה זוכה ליראה. ג. כשנזדמן לידו איזה גמילות חסד, ואינו גומל, על ידי זה נופל מיראתו. ד. מי שממעט בשיחה, יזכה ליראה. ה. מי שמדבר ומסית את חברו ליראת שמים, כל הדבורים שמוציא מפיו, בשעה שמדבר עם חברו, נעשה ממנו ספר. ו. מי שיש בו יראת שמים דבריו נשמעין. ז. בכיה על מיתת אדם כשר היא חשובה כמו יראת שמים. ח. יראת השם תוסיף לאדם יותר ממה שמזלו מחיב והוא הדין להפך. ט. על ידי שמוש צדיקים יבוא ליראת שמים והוא הדין להפך. י. הבושה מביא לידי יראת...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רסא - כְּשֶׁנּוֹפֵל אָדָם מִמַּדְרֵגָתוֹ יֵדַע שֶׁמִּן הַשָּׁמַיִם הוּא
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רסא - כשנופל אדם ממדרגתו ידע שמן השמים הוא כשנופל אדם ממדרגתו ידע שמן השמים הוא כי התרחקות תחלת התקרבות על כן נפל שיתעורר יותר להתקרב להשם יתברך ועצתו שיתחיל מחדש לכנס בעבודת ה' כאלו לא התחיל עדין כלל מעולם וזה כלל גדול בעבודת ה' שצריכין ממש בכל יום להתחיל מחדש. [ועין ענין זה עוד בכמה מקומות בספרי רבנו, זכרונו לברכה כמה צריך האדם להתחזק בעבודת ה' ולבלי לפל משום דבר שבעולם רק להתחיל בכל פעם מחדש עין היטב בענין זה, ויערב לך לעד].
שיחות הר"ן - אות קמד
...הר"ן - אות קמד כשבא מלמברג והיה עדין החולאת שלו דהינו ההוסט [שעול, שחפת] מתגבר עליו ואז היה נוסע כמעט בכל יום לטיל סמוך לעיר לרפואה ושאר כונות נוראות שהיה לו בזה ושמענו מפיו הקדוש אז בדרך הטיול כמה תורות וכמה שיחות וספורים נפלאים ונוראים גם המאמר המתחיל: דע כשאחד מתפלל בשדה הנאמר על פסוק: "ויצא יצחק לשוח בשדה" וכו' [ב"לקוטי תנינא" סימן י"א] נאמר גם כן אז בעת שנסענו עמו לטיל ועמדנו בשדה אחד וירדנו מהעגלה והוא היה עדין יושב על העגלה ועמדנו סביבו בתוך כך הגיע שעת המנחה והיינו רוצים להתפלל שם אז אמר...
שבחי הר"ן - אות יג
...אות יג והיה עושה כל מיני עבודות פשוטות של עבודת השם בלי שום חכמות והכל בהצנע גדול ותכף כשיצא לחוץ היה עושה בכונה כל מיני מעשה נערות כל מיני שחוק וקפיצות ושאר ענינים כאלו עד שלא היה יכול לבוא על דעת שום אדם שהוא רוצה בעבודת השם ובתחלה בימי ילדותו היה נוהג שהיה לוקח איזה גדולים והחליפם על טפלים ונכנס לבית הכנסת בהצנע דרך חלון וכיוצא ולקח עמו הספר "שערי ציון" ואמר הלשם יחוד של עשית מצוה ולקח טפל אחד והשליכה לתוך המתן בסתר ואחר כך חזר ועשה עצמו כאלו הוא מסיח דעתו מזה ואחר כך חזר ואמר לשם יחוד הנ"ל וחזר...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1406 שניות - עכשיו 10_01_2026 השעה 23:49:33 - wesi2