ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קנו - מַה שֶּׁמְּדַבְּרִים בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ הוּא בְּחִינַת רוּחַ הַקּדֶשׁ
לב טהור ברא לי וכו' (תהלים נ"א) כי מה שמדברים בינו לבין קונו הוא בחינת רוח הקדש ודוד המלך, עליו השלום, שהיה מעלתו גדולה מאד יסד מזה ספר תהלים וכן כל אחד לפי בחינתו הוא בחינת רוח הקדש כמו שכתוב (תהלים כ"ז) : "לך אמר לבי", כמו שפרש רש"י: 'לך בשבילך ובשליחותך' "אמר לי לבי" שכל הדברים שהלב אומר הם דברי השם יתברך ממש והוא בחינת רוח הקדש וצריך לחדש תמיד, לבקש בכל פעם בתחנונים ודברי רצויים חדשים ולזכות לזה, צריך טהרת הלב וטהרת הלב הוא, על ידי שמתלהב ובוער לבו להשם יתברך על ידי זה נטהר הלב כי נגד שנתלהב ונבער לעברה או לתאוה רעה, חס ושלום, שמזה נטמא לבו נגד זה צריך שיתלהב ויבער לבו להשם יתברך [כי על ידי חמימות הלב על ידי זה מגרש רוח הטומאה כי טבע האש שמגרש האויר, כמו שנתברר לחכמי היסודות כי זהו סבת מה שיורה הקני שרפה על ידי שמדליקין מה שזורין למעלה [דהינו הפילוור] כי על ידי כח האש, בורח האויר והאויר הוא דוחה את הדברים שמלאו בהם את הקני שרפה ועוד נתברר בחוש מכמה דברים והכלל, שהאש מגרש האויר על כן החמימות שבלב שבוער להשם יתברך מגרש הרוחות שהם אויר, הינו שמגרש את רוח הטומאה ועל ידי זה נטהר לבו] ועל ידי זה יטהר לבו, כמו שכתוב (במדבר ל"א) : "כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש" וכשיש לו טהרת הלב, אזי זוכה לדבר בכל פעם דבורים חדשים שהוא בחינת רוח הקדש וזהו לב טהור ברא לי אלהים אזי ורוח נכון חדש בקרבי שיזכה לחדש דבורים חדשים שהם בחינת רוח הקדש כנ"ל ולבוא להתלהבות וחמימות להשם יתברך, הוא על ידי תנועה כי תנועה מעורר חמימות, כמו שאנו רואין בחוש אם יזרק חץ ויתחב בראשו שעוה אזי ימס השעוה מחמת החמימות הבא על ידי התנועה וכן כשאדם הולך הנה והנה על ידי תנועתו הוא מזיע [ועקר התנועה הוא מהמחשבה כי מתחלה המחשבה נוחה ושקטה ואחר כך מתחלת המחשבה להתנועע ממחשבה למחשבה הינו מתחלה כשישב על מקומו, היה מחשבתו לישב ואחר כך כשרוצה לילך מתחיל מחשבתו להתנועע ממחשבה הראשונה לחשב לילך ועל ידי כן מוריד חמימות ועל כן כשאדם ישן צריך לכסות עצמו כי מחמת שהמחשבה נוחה ושקטה אין לו חמימות] וכמו כן ברוחניות כשהמחשבה חושבת בגדלת הבורא יתברך ובתורתו הקדושה ומתנועע ממחשבה למחשבה על ידי התנועה מוריד חמימות, ובוער לבו להשם יתברך וכן עקר חמימות יסוד האש, הוא מה שמקבל מתנועת הכוכבים כי יסוד האש הוא למעלה מיסוד האויר וסמוך לגלגלים וכן כל גלגל מקבל מגלגל שלמעלה הימנו על כן על ידי שמצדיק הרבים הינו על ידי שמקרב בני אדם לעבודת השם יתברך או על ידי שדן כל אדם לכף זכות שגם זה נקרא מצדיק הרבים על ידי זה מוריד גם כן חמימות והתלהבות להשם יתברך כמו שכתוב (דניאל י"ב) : ומצדיקי הרבים ככוכבים והוא מקבל החמימות ממה שלמעלה ממנו ויוכל להוריד חמימות לאחר גם כן כמו הכוכבים שמקבלים מלמעלה, ומורידים למטה אבל מי שאינו מקבל החמימות ממי שלמעלה אף שמביא חמימות לאחר, הוא רק לפי שעה והוא עצמו מתקרר כמו הברזל המלבן שמשליכין למים שהברזל עצמו מתקרר וגם המים שנתחמם הוא רק לפי שעה [מן ולבוא להתלהבות עד כאן לא נכתב יפה כסדר, כי לא שמעתי זה הענין מפיו הקדוש בעצמו ועקר הענין עין לעיל בהתורה עתיקא טמיר וסתים בסימן כ"א, שם מבארים הקדמות אלו באריכות והכלל שתנועת השכל מוליד חם בלב דהינו על ידי שזוכה להשגת הדעת הקדוש על ידי קדשת השבעת נרות וכו' כמבאר שם על ידי זה זוכה להתלהבות הלב להשם יתברך, כמו שכתוב שם עין שם ועל ידי התלהבות הלב זוכה לגרש הרוח הטומאה רוח שטות כנ"ל ועל ידי זה מטהר לבו כנ"ל ואז זוכה לדבר דבורים חדשים בכל פעם שמתבודד שהם בחינת רוח הקדש ממש כנ"ל]
לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי וְכוּ'

כִּי מַה שֶּׁמְּדַבְּרִים בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ הוּא בְּחִינַת רוּחַ הַקּדֶשׁ

וְדָוִד הַמֶּלֶך, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁהָיָה מַעֲלָתוֹ גְּדוֹלָה מְאד

יִסֵּד מִזֶּה סֵפֶר תְּהִלִּים

וְכֵן כָּל אֶחָד לְפִי בְּחִינָתוֹ הוּא בְּחִינַת רוּחַ הַקּדֶשׁ

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "לְך אָמַר לִבִּי", כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י: 'לְך בִּשְׁבִילְך וּבִשְׁלִיחוּתְך'

"אָמַר לִי לִבִּי" שֶׁכָּל הַדְּבָרִים שֶׁהַלֵּב אוֹמֵר

הֵם דִּבְרֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַך מַמָּשׁ

וְהוּא בְּחִינַת רוּחַ הַקּדֶשׁ

וְצָרִיך לְחַדֵּשׁ תָּמִיד, לְבַקֵּשׁ בְּכָל פַּעַם בְּתַחֲנוּנִים וְדִבְרֵי רִצּוּיִים חֲדָשִׁים

וְלִזְכּוֹת לָזֶה, צָרִיך טָהֳרַת הַלֵּב

וְטָהֳרַת הַלֵּב הוּא, עַל יְדֵי שֶׁמִּתְלַהֵב וּבוֹעֵר לִבּוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך

עַל יְדֵי זֶה נִטְהָר הַלֵּב

כִּי נֶגֶד שֶׁנִּתְלַהֵב וְנִבְעָר לַעֲבֵרָה אוֹ לְתַאֲוָה רָעָה, חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁמִּזֶּה נִטְמָא לִבּוֹ

נֶגֶד זֶה צָרִיך שֶׁיִּתְלַהֵב וְיִבְעַר לִבּוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך

[כִּי עַל יְדֵי חֲמִימוּת הַלֵּב

עַל יְדֵי זֶה מְגָרֵשׁ רוּחַ הַטומְאָה

כִּי טֶבַע הָאֵשׁ שֶׁמְּגָרֵשׁ הָאֲוִיר, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּרֵר לְחַכְמֵי הַיְסוֹדוֹת

כִּי זֶהוּ סִבַּת מַה שֶּׁיּוֹרֶה הַקְּנֵי שְׂרֵפָה

עַל יְדֵי שֶׁמַּדְלִיקִין מַה שֶּׁזּוֹרִין לְמַעְלָה [דְּהַיְנוּ הַפִּילְוֶור]

כִּי עַל יְדֵי כּחַ הָאֵשׁ, בּוֹרֵחַ הָאֲוִיר

וְהָאֲוִיר הוּא דּוֹחֶה אֶת הַדְּבָרִים שֶׁמִּלְאוּ בָּהֶם אֶת הַקְּנֵי שְׂרֵפָה

וְעוֹד נִתְבָּרֵר בְּחוּשׁ מִכַּמָּה דְּבָרִים

וְהַכְּלָל, שֶׁהָאֵשׁ מְגָרֵשׁ הָאֲוִיר

עַל כֵּן הַחֲמִימוּת שֶׁבַּלֵּב שֶׁבּוֹעֵר לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך

מְגָרֵשׁ הָרוּחוֹת שֶׁהֵם אֲוִיר, הַיְנוּ שֶׁמְּגָרֵשׁ אֶת רוּחַ הַטומְאָה

וְעַל יְדֵי זֶה נִטְהָר לִבּוֹ]

וְעַל יְדֵי זֶה יִטְהַר לִבּוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יָבא בָאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בָאֵשׁ"

וּכְשֶׁיֵּשׁ לוֹ טָהֳרַת הַלֵּב, אֲזַי זוֹכֶה לְדַבֵּר בְּכָל פַּעַם דִּבּוּרִים חֲדָשִׁים

שֶׁהוּא בְּחִינַת רוּחַ הַקּדֶשׁ

וְזֶהוּ לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי אֱלהִים

אֲזַי וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי

שֶׁיִּזְכֶּה לְחַדֵּשׁ דִּבּוּרִים חֲדָשִׁים שֶׁהֵם בְּחִינַת רוּחַ הַקּדֶשׁ כַּנַּ"ל

וְלָבוֹא לְהִתְלַהֲבוּת וַחֲמִימוּת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך, הוּא עַל יְדֵי תְּנוּעָה

כִּי תְּנוּעָה מְעוֹרֵר חֲמִימוּת, כְּמוֹ שֶׁאָנוּ רוֹאִין בְּחוּשׁ

אִם יִזְרק חֵץ וְיִתְחַב בְּראשׁוֹ שַׁעֲוָה

אֲזַי יִמַּס הַשַּׁעֲוָה מֵחֲמַת הַחֲמִימוּת הַבָּא עַל יְדֵי הַתְּנוּעָה

וְכֵן כְּשֶׁאָדָם הוֹלֵך הֵנָּה וָהֵנָּה עַל יְדֵי תְּנוּעָתוֹ הוּא מַזִּיעַ

[וְעִקַּר הַתְּנוּעָה הוּא מֵהַמַּחֲשָׁבָה

כִּי מִתְּחִלָּה הַמַּחֲשָׁבָה נוֹחָה וּשְׁקֵטָה

וְאַחַר כָּך מַתְחֶלֶת הַמַּחֲשָׁבָה לְהִתְנוֹעֵעַ מִמַּחֲשָׁבָה לְמַחֲשָׁבָה

הַיְנוּ מִתְּחִלָּה כְּשֶׁיָּשַׁב עַל מְקוֹמוֹ, הָיָה מַחֲשַׁבְתּוֹ לֵישֵׁב

וְאַחַר כָּך כְּשֶׁרוֹצֶה לֵילֵך

מַתְחִיל מַחֲשַׁבְתּוֹ לְהִתְנוֹעֵעַ מִמַּחֲשָׁבָה הָרִאשׁוֹנָה

לַחֲשׁב לֵילֵך

וְעַל יְדֵי כֵּן מוֹרִיד חֲמִימוּת

וְעַל כֵּן כְּשֶׁאָדָם יָשֵׁן צָרִיך לְכַסּוֹת עַצְמוֹ

כִּי מֵחֲמַת שֶׁהַמַּחֲשָׁבָה נוֹחָה וּשְׁקֵטָה אֵין לוֹ חֲמִימוּת]

וּכְמוֹ כֵן בְּרוּחָנִיּוּת

כְּשֶׁהַמַּחֲשָׁבָה חוֹשֶׁבֶת בִּגְדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַך וּבְתוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה

וּמִתְנוֹעֵעַ מִמַּחֲשָׁבָה לְמַחֲשָׁבָה

עַל יְדֵי הַתְּנוּעָה מוֹרִיד חֲמִימוּת, וּבוֹעֵר לִבּוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך

וְכֵן עִקַּר חֲמִימוּת יְסוֹד הָאֵשׁ, הוּא מַה שֶּׁמְּקַבֵּל מִתְּנוּעַת הַכּוֹכָבִים

כִּי יְסוֹד הָאֵשׁ הוּא לְמַעְלָה מִיסוֹד הָאֲוִיר וְסָמוּך לַגַּלְגַּלִּים

וְכֵן כָּל גַּלְגַּל מְקַבֵּל מִגַּלְגַּל שֶׁלְּמַעְלָה הֵימֶנּוּ

עַל כֵּן עַל יְדֵי שֶׁמַּצְדִּיק הָרַבִּים

הַיְנוּ עַל יְדֵי שֶׁמְּקָרֵב בְּנֵי אָדָם לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך

אוֹ עַל יְדֵי שֶׁדָּן כָּל אָדָם לְכַף זְכוּת

שֶׁגַּם זֶה נִקְרָא מַצְדִּיק הָרַבִּים

עַל יְדֵי זֶה מוֹרִיד גַּם כֵּן חֲמִימוּת וְהִתְלַהֲבוּת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים

וְהוּא מְקַבֵּל הַחֲמִימוּת מִמַּה שֶּׁלְּמַעְלָה מִמֶּנּוּ

וְיוּכַל לְהוֹרִיד חֲמִימוּת לְאַחֵר גַּם כֵּן

כְּמוֹ הַכּוֹכָבִים שֶׁמְּקַבְּלִים מִלְּמַעְלָה, וּמוֹרִידִים לְמַטָּה

אֲבָל מִי שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל הַחֲמִימוּת מִמִּי שֶׁלְּמַעְלָה

אַף שֶׁמֵּבִיא חֲמִימוּת לְאַחֵר, הוּא רַק לְפִי שָׁעָה

וְהוּא עַצְמוֹ מִתְקָרֵר

כְּמוֹ הַבַּרְזֶל הַמְלֻבָּן שֶׁמַּשְׁלִיכִין לַמַּיִם

שֶׁהַבַּרְזֶל עַצְמוֹ מִתְקָרֵר

וְגַם הַמַּיִם שֶׁנִּתְחַמֵּם הוּא רַק לְפִי שָׁעָה

[מִן וְלָבוֹא לְהִתְלַהֲבוּת עַד כָּאן לא נִכְתַּב יָפֶה כְּסֵדֶר, כִּי לא שָׁמַעְתִּי זֶה הָעִנְיָן מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ בְּעַצְמוֹ

וְעִקַּר הָעִנְיָן עַיֵּן לְעֵיל בְּהַתּוֹרָה עַתִּיקָא טְמִיר וּסְתִים בְּסִימָן כ"א, שָׁם מְבאָרִים הַקְדָּמוֹת אֵלּוּ בַּאֲרִיכוּת

וְהַכְּלָל שֶׁתְּנוּעַת הַשֵּׂכֶל מוֹלִיד חֹם בַּלֵּב

דְּהַיְנוּ עַל יְדֵי שֶׁזּוֹכֶה לְהַשָּׂגַת הַדַּעַת הַקָּדוֹשׁ

עַל יְדֵי קְדֻשַּׁת הַשִּׁבְעַת נֵרוֹת וְכוּ' כַּמְבאָר שָׁם

עַל יְדֵי זֶה זוֹכֶה לְהִתְלַהֲבוּת הַלֵּב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם עַיֵּן שָׁם

וְעַל יְדֵי הִתְלַהֲבוּת הַלֵּב זוֹכֶה לְגָרֵשׁ הָרוּחַ הַטומְאָה רוּחַ שְׁטוּת כַּנַּ"ל

וְעַל יְדֵי זֶה מְטַהֵר לִבּוֹ כַּנַּ"ל

וְאָז זוֹכֶה לְדַבֵּר דִּבּוּרִים חֲדָשִׁים בְּכָל פַּעַם שֶׁמִּתְבּוֹדֵד

שֶׁהֵם בְּחִינַת רוּחַ הַקּדֶשׁ מַמָּשׁ כַּנַּ"ל]
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה קיח - לְעִנְיַן חִדּוּשֵׁי תוֹרָה
...מוהר"ן ח"ב - תורה קיח - לענין חדושי תורה לענין חדושי תורה שיש גדולים, שהיו משבחים אותם שאומרים תורה בלי מחשבה ועיון מקדם אמר שאין זה מעלה כל כך כי בודאי יכולים לומר תורה בלי מחשבה ועיון כי יכולין לקשר המחשבה והדבור להשם יתברך ולומר תורה בלי מחשבה ועיון מקדם אבל טוב יותר כשחושבין תורה שהשם יתברך כשרוצה לגלות תורה, הוא חוזרה ארבע פעמים קדם שאומרה ולמדו מפסוק: "אז ראה ויספרה, הכינה וגם חקרה" שנכתב בכאן ארבע בחינות: "ראה ויספרה" וכו' שהשם יתברך, כביכול...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה פ - בָּרִאשׁוֹנָה כָּל מִי שֶׁרָצָה לִתְרם תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן תּוֹרֵם וְכוּ'
...בפרק שני מסכת יומא בראשונה כל מי שרצה לתרם תרומת הדשן תורם וכו' פרוש, דורות הראשונים שהיו צדיקים בשביל זה כל מי שרצה לזכות בהתנשאות הנקרא דשן כמו שכתוב: "דשנת בשמן ראשי" תורם, והיה מנהיג הדור ובזמן שהן מרבין, רצין ועולין בכבש כל הקודם את חברו בארבע אמות זכה הינו כשהיו מרבין רצין שכל אחד אומר: אני רוצה להנהיג הדור הינו מי שידע והשיג יותר בסודות התורה לזה היו ממנין פרנס על הצבור וזהו: 'כל הקודם את חברו בארבע אמות' הינו 'ארבע אמות של הלכה' 'זכה' זה...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קצד - מִי שֶׁרוֹצֶה כָּבוֹד הוּא שׁוֹטֶה
...מוהר"ן ח"א - תורה קצד - מי שרוצה כבוד הוא שוטה מי שרוצה כבוד הוא שוטה כי למשל שר גדול שלח פקיד לעיר אחד מהעירות שלו למקום רחוק והפקיד הנ"ל לקח לעצמו שם כל הכבוד כי הערלים לא ידעו שהוא עבד השר וסברו שהוא בעצמו השר וכשהיו צריכים אליו היו נופלים לפני רגליו, ונותנים לו כל הכבוד והיו קוראים אותו עם כל הכנויים של כבוד השיכים להשר פעם אחד בא השר בעצמו לשם ובא הפקיד לפניו ושאל לו על עסקי המדינה ומדוע אלו הערלים אינם עובדים עבודתם וקרא לשוטר אחד, ושאל אותו...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה עט - בְּטַח בַּה' וַעֲשֵׂה טוֹב
...ורעה אמונה הנה הכלל שצריך כל אדם לראות שמצדו לא יהיה עכוב משיחא דהינו לעשות תשובה שלמה ולתקן מעשיו ובכל צדיק וצדיק, מי שהוא צדיק באמת, יש בו התגלות משיח ואף על פי שאין בו התגלות משיח יש בו מדה של משיח, שהוא בחינת משה כמו שכתוב בזוהר הקדוש: 'משיח דא משה', כמו שאפרש כי משה מסר נפשו בעד ישראל כי ידע שפלותו באמת, וידע חשיבות וגדלות ישראל כמו שכתוב: "והאיש משה ענו מאד מכל האדם" ומחמת זה מסר נפשו וחיותו בעדם לכן מי שהוא צדיק באמת ויודע שפלותו, ויכיר חשיבות...
שיחות הר"ן - אות רמה - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
...דבר בתורה אמר בלשון תמה וחדוש: מהיכן לוקחין החדוש ? כי באמת ענין חדושין מי שזוכה לחדש הוא דבר נפלא ונעלם מאד מאד, כי מהיכן לוקחין זאת ?! והמובן מדבריו היה שבזה שזוכין לחדש, בזה רואין התגלות אלקותו יתברך שהוא יתברך ממציא מאין ליש כי בתחלה לא היה יודע כלל זאת החדוש רק עכשו הוא לוקח ושואב ממקור החכמה שהוא בחינת אין, הינו מאין סוף ובזה אנו רואין בעיני השכל התגלות הבורא יתברך ואחר כך דברתי עמו, ואמרתי: הלא רואין זאת כי לפעמים אני מתיגע קדם שאני מוציא...
ספר המידות - שינה
ספר המידות - שינה חלק שני א. מי שהוא מקדש יותר, הוא רחוק מהשנה יותר. ב. על ידי רבוי השנה והתנומה, על ידי זה דוחפין אותו ממרכבה דקדשה, ונשתנה פניו, ונתקלקל צלם אלהים. ג. חמשה עשר "שיר המעלות" שבתהלים מסגלים לבטל השנה. ד. מי שאינו יכול לישן, יעלה על מחשבתו אמונת תחית המתים.
סיפורי מעשיות - מעשה ג - מעשה מחיגר
...אותם להשקות אילנות גם יש לכם רשות לעסק בשאר פרנסות אבל בזה תשתדלו להשקות אילנות אחר כך נפטר החכם והניח בנים והיה לו בן אחד שלא היה יכול לילך והיה יכול לעמד, רק שלא היה יכול לילך והיו אחיו נותנים לו ספוק די פרנסתו והיו מספיקים אותו כל כך עד שנשאר לו והיה אותו הבן [שלא היה יכול לילך] מקבץ על יד על יד ממה שנשאר לו מפרנסתו עד שקבץ סך מסים וישב עצמו: למה לי לקבל הספקה מהם? טוב שאתחיל לעשות איזה משא ומתן ואף שאינו יכול לילך יעץ בדעתו לשכר לו עגלה ונאמן...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קמז - כְּשֵׁם שֶׁמִּי שֶׁהוּא עַזּוּת פָּנִים אֵין לוֹ חֵלֶק בַּתּוֹרָה
...עזות פנים אין לו חלק בתורה כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: 'דבר צוה לאלף דור, שבקש הקדוש ברוך הוא לתן התורה לאלף דורות, ראה שאין העולם מתקים ונתנה לעשרים וששה דורות, ועמד ושתלן וכו', והן הן עזי פנים שבדור' נמצא שהעזי פנים אינם בכלל קבלת התורה כי הם מהתתקע"ד דורות שלא היו ראויים לקבל התורה וכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה: 'מי שיש בו עזות בידוע שלא עמדו רגלי אבותיו על הר סיני' נמצא שהעזות פנים אין לו חלק בתורה כמו כן מי שהוא איש שפל ונבזה ואין בו שום...
סיפורי מעשיות - מעשה א - מעשה מאבידת בת מלך [ערוך] / מעשה מאבדת בת המלך / מעשה בבת מלך שאבדה
.../ מעשה בבת מלך שאבדה [גרסה עם מעט תיקוני נוסח של ]. ענה ואמר: בדרך ספרתי מעשה שכל מי שהיה שומע את המעשה הזה, היה לו הרהור תשובה וזה הוא המעשה מעשה במלך אחד, שהיו לו ששה בנים ובת אחת ואותה הבת היתה חשובה בעיניו מאד והיה מחבב אותה ביותר והיה משתעשע עמה מאד פעם אחת היה מתועד עמה ביחד באיזה יום והתרגז עליה ונזרק מפיו דבור: שהלא טוב ייקח אותך בלילה הלכה לחדרה ובבקר לא ידעו היכן היא והיה אביה מצטער מאד והלך לבקשה אנה ואנה עמד המשנה למלך, מחמת שראה שהמלך...
שיחות הר"ן - אות ד
...מאד, חס ושלום, עד שישיג מעות ואפילו אחר הירידה חס ושלום, מעבודתו יתברך עדין לאו כל אחד משיג מעות כי גם הרשעים וקלי עולם לאו כל אחד משיג מעות אבל איש כשר באמת רחוק מאד שיהיה לו עשירות כי דע, שמיום שחרב בית המקדש נפל העשירות בעמקי הקליפות בבחינת: "ותרד פלאים", פלאים אותיות אלפים הינו שהאלפים של עשירות ירד פלאים, דהינו ירידה גדולה ונפלאה על כן בהכרח שיהיה לו חס ושלום, ירידה גדולה מאד קדם שבא לעשירות דהינו אלפים מזמנים ועדין הוא ספק כנ"ל אבל איש כשר...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1563 שניות - עכשיו 18_08_2025 השעה 09:41:40 - wesi2