ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קנו - מַה שֶּׁמְּדַבְּרִים בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ הוּא בְּחִינַת רוּחַ הַקּדֶשׁ
לב טהור ברא לי וכו' (תהלים נ"א) כי מה שמדברים בינו לבין קונו הוא בחינת רוח הקדש ודוד המלך, עליו השלום, שהיה מעלתו גדולה מאד יסד מזה ספר תהלים וכן כל אחד לפי בחינתו הוא בחינת רוח הקדש כמו שכתוב (תהלים כ"ז) : "לך אמר לבי", כמו שפרש רש"י: 'לך בשבילך ובשליחותך' "אמר לי לבי" שכל הדברים שהלב אומר הם דברי השם יתברך ממש והוא בחינת רוח הקדש וצריך לחדש תמיד, לבקש בכל פעם בתחנונים ודברי רצויים חדשים ולזכות לזה, צריך טהרת הלב וטהרת הלב הוא, על ידי שמתלהב ובוער לבו להשם יתברך על ידי זה נטהר הלב כי נגד שנתלהב ונבער לעברה או לתאוה רעה, חס ושלום, שמזה נטמא לבו נגד זה צריך שיתלהב ויבער לבו להשם יתברך [כי על ידי חמימות הלב על ידי זה מגרש רוח הטומאה כי טבע האש שמגרש האויר, כמו שנתברר לחכמי היסודות כי זהו סבת מה שיורה הקני שרפה על ידי שמדליקין מה שזורין למעלה [דהינו הפילוור] כי על ידי כח האש, בורח האויר והאויר הוא דוחה את הדברים שמלאו בהם את הקני שרפה ועוד נתברר בחוש מכמה דברים והכלל, שהאש מגרש האויר על כן החמימות שבלב שבוער להשם יתברך מגרש הרוחות שהם אויר, הינו שמגרש את רוח הטומאה ועל ידי זה נטהר לבו] ועל ידי זה יטהר לבו, כמו שכתוב (במדבר ל"א) : "כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש" וכשיש לו טהרת הלב, אזי זוכה לדבר בכל פעם דבורים חדשים שהוא בחינת רוח הקדש וזהו לב טהור ברא לי אלהים אזי ורוח נכון חדש בקרבי שיזכה לחדש דבורים חדשים שהם בחינת רוח הקדש כנ"ל ולבוא להתלהבות וחמימות להשם יתברך, הוא על ידי תנועה כי תנועה מעורר חמימות, כמו שאנו רואין בחוש אם יזרק חץ ויתחב בראשו שעוה אזי ימס השעוה מחמת החמימות הבא על ידי התנועה וכן כשאדם הולך הנה והנה על ידי תנועתו הוא מזיע [ועקר התנועה הוא מהמחשבה כי מתחלה המחשבה נוחה ושקטה ואחר כך מתחלת המחשבה להתנועע ממחשבה למחשבה הינו מתחלה כשישב על מקומו, היה מחשבתו לישב ואחר כך כשרוצה לילך מתחיל מחשבתו להתנועע ממחשבה הראשונה לחשב לילך ועל ידי כן מוריד חמימות ועל כן כשאדם ישן צריך לכסות עצמו כי מחמת שהמחשבה נוחה ושקטה אין לו חמימות] וכמו כן ברוחניות כשהמחשבה חושבת בגדלת הבורא יתברך ובתורתו הקדושה ומתנועע ממחשבה למחשבה על ידי התנועה מוריד חמימות, ובוער לבו להשם יתברך וכן עקר חמימות יסוד האש, הוא מה שמקבל מתנועת הכוכבים כי יסוד האש הוא למעלה מיסוד האויר וסמוך לגלגלים וכן כל גלגל מקבל מגלגל שלמעלה הימנו על כן על ידי שמצדיק הרבים הינו על ידי שמקרב בני אדם לעבודת השם יתברך או על ידי שדן כל אדם לכף זכות שגם זה נקרא מצדיק הרבים על ידי זה מוריד גם כן חמימות והתלהבות להשם יתברך כמו שכתוב (דניאל י"ב) : ומצדיקי הרבים ככוכבים והוא מקבל החמימות ממה שלמעלה ממנו ויוכל להוריד חמימות לאחר גם כן כמו הכוכבים שמקבלים מלמעלה, ומורידים למטה אבל מי שאינו מקבל החמימות ממי שלמעלה אף שמביא חמימות לאחר, הוא רק לפי שעה והוא עצמו מתקרר כמו הברזל המלבן שמשליכין למים שהברזל עצמו מתקרר וגם המים שנתחמם הוא רק לפי שעה [מן ולבוא להתלהבות עד כאן לא נכתב יפה כסדר, כי לא שמעתי זה הענין מפיו הקדוש בעצמו ועקר הענין עין לעיל בהתורה עתיקא טמיר וסתים בסימן כ"א, שם מבארים הקדמות אלו באריכות והכלל שתנועת השכל מוליד חם בלב דהינו על ידי שזוכה להשגת הדעת הקדוש על ידי קדשת השבעת נרות וכו' כמבאר שם על ידי זה זוכה להתלהבות הלב להשם יתברך, כמו שכתוב שם עין שם ועל ידי התלהבות הלב זוכה לגרש הרוח הטומאה רוח שטות כנ"ל ועל ידי זה מטהר לבו כנ"ל ואז זוכה לדבר דבורים חדשים בכל פעם שמתבודד שהם בחינת רוח הקדש ממש כנ"ל]
לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי וְכוּ'

כִּי מַה שֶּׁמְּדַבְּרִים בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ הוּא בְּחִינַת רוּחַ הַקּדֶשׁ

וְדָוִד הַמֶּלֶך, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁהָיָה מַעֲלָתוֹ גְּדוֹלָה מְאד

יִסֵּד מִזֶּה סֵפֶר תְּהִלִּים

וְכֵן כָּל אֶחָד לְפִי בְּחִינָתוֹ הוּא בְּחִינַת רוּחַ הַקּדֶשׁ

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "לְך אָמַר לִבִּי", כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י: 'לְך בִּשְׁבִילְך וּבִשְׁלִיחוּתְך'

"אָמַר לִי לִבִּי" שֶׁכָּל הַדְּבָרִים שֶׁהַלֵּב אוֹמֵר

הֵם דִּבְרֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַך מַמָּשׁ

וְהוּא בְּחִינַת רוּחַ הַקּדֶשׁ

וְצָרִיך לְחַדֵּשׁ תָּמִיד, לְבַקֵּשׁ בְּכָל פַּעַם בְּתַחֲנוּנִים וְדִבְרֵי רִצּוּיִים חֲדָשִׁים

וְלִזְכּוֹת לָזֶה, צָרִיך טָהֳרַת הַלֵּב

וְטָהֳרַת הַלֵּב הוּא, עַל יְדֵי שֶׁמִּתְלַהֵב וּבוֹעֵר לִבּוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך

עַל יְדֵי זֶה נִטְהָר הַלֵּב

כִּי נֶגֶד שֶׁנִּתְלַהֵב וְנִבְעָר לַעֲבֵרָה אוֹ לְתַאֲוָה רָעָה, חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁמִּזֶּה נִטְמָא לִבּוֹ

נֶגֶד זֶה צָרִיך שֶׁיִּתְלַהֵב וְיִבְעַר לִבּוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך

[כִּי עַל יְדֵי חֲמִימוּת הַלֵּב

עַל יְדֵי זֶה מְגָרֵשׁ רוּחַ הַטומְאָה

כִּי טֶבַע הָאֵשׁ שֶׁמְּגָרֵשׁ הָאֲוִיר, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּרֵר לְחַכְמֵי הַיְסוֹדוֹת

כִּי זֶהוּ סִבַּת מַה שֶּׁיּוֹרֶה הַקְּנֵי שְׂרֵפָה

עַל יְדֵי שֶׁמַּדְלִיקִין מַה שֶּׁזּוֹרִין לְמַעְלָה [דְּהַיְנוּ הַפִּילְוֶור]

כִּי עַל יְדֵי כּחַ הָאֵשׁ, בּוֹרֵחַ הָאֲוִיר

וְהָאֲוִיר הוּא דּוֹחֶה אֶת הַדְּבָרִים שֶׁמִּלְאוּ בָּהֶם אֶת הַקְּנֵי שְׂרֵפָה

וְעוֹד נִתְבָּרֵר בְּחוּשׁ מִכַּמָּה דְּבָרִים

וְהַכְּלָל, שֶׁהָאֵשׁ מְגָרֵשׁ הָאֲוִיר

עַל כֵּן הַחֲמִימוּת שֶׁבַּלֵּב שֶׁבּוֹעֵר לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך

מְגָרֵשׁ הָרוּחוֹת שֶׁהֵם אֲוִיר, הַיְנוּ שֶׁמְּגָרֵשׁ אֶת רוּחַ הַטומְאָה

וְעַל יְדֵי זֶה נִטְהָר לִבּוֹ]

וְעַל יְדֵי זֶה יִטְהַר לִבּוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יָבא בָאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בָאֵשׁ"

וּכְשֶׁיֵּשׁ לוֹ טָהֳרַת הַלֵּב, אֲזַי זוֹכֶה לְדַבֵּר בְּכָל פַּעַם דִּבּוּרִים חֲדָשִׁים

שֶׁהוּא בְּחִינַת רוּחַ הַקּדֶשׁ

וְזֶהוּ לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי אֱלהִים

אֲזַי וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי

שֶׁיִּזְכֶּה לְחַדֵּשׁ דִּבּוּרִים חֲדָשִׁים שֶׁהֵם בְּחִינַת רוּחַ הַקּדֶשׁ כַּנַּ"ל

וְלָבוֹא לְהִתְלַהֲבוּת וַחֲמִימוּת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך, הוּא עַל יְדֵי תְּנוּעָה

כִּי תְּנוּעָה מְעוֹרֵר חֲמִימוּת, כְּמוֹ שֶׁאָנוּ רוֹאִין בְּחוּשׁ

אִם יִזְרק חֵץ וְיִתְחַב בְּראשׁוֹ שַׁעֲוָה

אֲזַי יִמַּס הַשַּׁעֲוָה מֵחֲמַת הַחֲמִימוּת הַבָּא עַל יְדֵי הַתְּנוּעָה

וְכֵן כְּשֶׁאָדָם הוֹלֵך הֵנָּה וָהֵנָּה עַל יְדֵי תְּנוּעָתוֹ הוּא מַזִּיעַ

[וְעִקַּר הַתְּנוּעָה הוּא מֵהַמַּחֲשָׁבָה

כִּי מִתְּחִלָּה הַמַּחֲשָׁבָה נוֹחָה וּשְׁקֵטָה

וְאַחַר כָּך מַתְחֶלֶת הַמַּחֲשָׁבָה לְהִתְנוֹעֵעַ מִמַּחֲשָׁבָה לְמַחֲשָׁבָה

הַיְנוּ מִתְּחִלָּה כְּשֶׁיָּשַׁב עַל מְקוֹמוֹ, הָיָה מַחֲשַׁבְתּוֹ לֵישֵׁב

וְאַחַר כָּך כְּשֶׁרוֹצֶה לֵילֵך

מַתְחִיל מַחֲשַׁבְתּוֹ לְהִתְנוֹעֵעַ מִמַּחֲשָׁבָה הָרִאשׁוֹנָה

לַחֲשׁב לֵילֵך

וְעַל יְדֵי כֵּן מוֹרִיד חֲמִימוּת

וְעַל כֵּן כְּשֶׁאָדָם יָשֵׁן צָרִיך לְכַסּוֹת עַצְמוֹ

כִּי מֵחֲמַת שֶׁהַמַּחֲשָׁבָה נוֹחָה וּשְׁקֵטָה אֵין לוֹ חֲמִימוּת]

וּכְמוֹ כֵן בְּרוּחָנִיּוּת

כְּשֶׁהַמַּחֲשָׁבָה חוֹשֶׁבֶת בִּגְדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַך וּבְתוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה

וּמִתְנוֹעֵעַ מִמַּחֲשָׁבָה לְמַחֲשָׁבָה

עַל יְדֵי הַתְּנוּעָה מוֹרִיד חֲמִימוּת, וּבוֹעֵר לִבּוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך

וְכֵן עִקַּר חֲמִימוּת יְסוֹד הָאֵשׁ, הוּא מַה שֶּׁמְּקַבֵּל מִתְּנוּעַת הַכּוֹכָבִים

כִּי יְסוֹד הָאֵשׁ הוּא לְמַעְלָה מִיסוֹד הָאֲוִיר וְסָמוּך לַגַּלְגַּלִּים

וְכֵן כָּל גַּלְגַּל מְקַבֵּל מִגַּלְגַּל שֶׁלְּמַעְלָה הֵימֶנּוּ

עַל כֵּן עַל יְדֵי שֶׁמַּצְדִּיק הָרַבִּים

הַיְנוּ עַל יְדֵי שֶׁמְּקָרֵב בְּנֵי אָדָם לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך

אוֹ עַל יְדֵי שֶׁדָּן כָּל אָדָם לְכַף זְכוּת

שֶׁגַּם זֶה נִקְרָא מַצְדִּיק הָרַבִּים

עַל יְדֵי זֶה מוֹרִיד גַּם כֵּן חֲמִימוּת וְהִתְלַהֲבוּת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים

וְהוּא מְקַבֵּל הַחֲמִימוּת מִמַּה שֶּׁלְּמַעְלָה מִמֶּנּוּ

וְיוּכַל לְהוֹרִיד חֲמִימוּת לְאַחֵר גַּם כֵּן

כְּמוֹ הַכּוֹכָבִים שֶׁמְּקַבְּלִים מִלְּמַעְלָה, וּמוֹרִידִים לְמַטָּה

אֲבָל מִי שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל הַחֲמִימוּת מִמִּי שֶׁלְּמַעְלָה

אַף שֶׁמֵּבִיא חֲמִימוּת לְאַחֵר, הוּא רַק לְפִי שָׁעָה

וְהוּא עַצְמוֹ מִתְקָרֵר

כְּמוֹ הַבַּרְזֶל הַמְלֻבָּן שֶׁמַּשְׁלִיכִין לַמַּיִם

שֶׁהַבַּרְזֶל עַצְמוֹ מִתְקָרֵר

וְגַם הַמַּיִם שֶׁנִּתְחַמֵּם הוּא רַק לְפִי שָׁעָה

[מִן וְלָבוֹא לְהִתְלַהֲבוּת עַד כָּאן לא נִכְתַּב יָפֶה כְּסֵדֶר, כִּי לא שָׁמַעְתִּי זֶה הָעִנְיָן מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ בְּעַצְמוֹ

וְעִקַּר הָעִנְיָן עַיֵּן לְעֵיל בְּהַתּוֹרָה עַתִּיקָא טְמִיר וּסְתִים בְּסִימָן כ"א, שָׁם מְבאָרִים הַקְדָּמוֹת אֵלּוּ בַּאֲרִיכוּת

וְהַכְּלָל שֶׁתְּנוּעַת הַשֵּׂכֶל מוֹלִיד חֹם בַּלֵּב

דְּהַיְנוּ עַל יְדֵי שֶׁזּוֹכֶה לְהַשָּׂגַת הַדַּעַת הַקָּדוֹשׁ

עַל יְדֵי קְדֻשַּׁת הַשִּׁבְעַת נֵרוֹת וְכוּ' כַּמְבאָר שָׁם

עַל יְדֵי זֶה זוֹכֶה לְהִתְלַהֲבוּת הַלֵּב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם עַיֵּן שָׁם

וְעַל יְדֵי הִתְלַהֲבוּת הַלֵּב זוֹכֶה לְגָרֵשׁ הָרוּחַ הַטומְאָה רוּחַ שְׁטוּת כַּנַּ"ל

וְעַל יְדֵי זֶה מְטַהֵר לִבּוֹ כַּנַּ"ל

וְאָז זוֹכֶה לְדַבֵּר דִּבּוּרִים חֲדָשִׁים בְּכָל פַּעַם שֶׁמִּתְבּוֹדֵד

שֶׁהֵם בְּחִינַת רוּחַ הַקּדֶשׁ מַמָּשׁ כַּנַּ"ל]
שיחות הר"ן - אות פט
...עובר עברה חס ושלום אזי עברה ראשונה גוררת אותו לעשות עברות אחרות השיכים לה דיקא וכן כשעושה עברה אחרת חס ושלום אזי גוררת גם כן עברות השיכים לה כי כל עברה ועברה גוררת עברות השיכים לה ונגררין אחריה אבל לא עברות שאין שיכים לה וזה בחינת חבילות חבילות עברות חס ושלום כי עברה הראשונה עם העברות שנגררו אחריה דהינו השיכים לה כנ"ל הם בחינת חבילה אחת של עברות וכן עברה אחרת עם העברות השיכים לה שנגררו אחריה הם חבילה אחרת וכו' עד שנעשו חס ושלום, חבילות חבילות של...
חיי מוהר"ן - קא - סיפורים חדשים
...לעשור תק"ע לפ"ק פה ברסלב. ספר לנו שחלם לו ואינו יודע הפרוש. שאיש אחד שהיה מאנשינו נפטר לעולמו והוא מת באמת אך הוא לא ידע עד אותו היום ונדמה לו בחלומו שכל העולם עומדים סביבו ונוטלין רשות ממנו לנסע לדרכם כנהוג אחר ראש השנה. ואותו האיש הנפטר היה גם כן עומד שם ושאל אותו מדוע לא היית על ראש השנה השיב לו הלא כבר נפטרתי לעולמי. אמרתי לו בשביל כך ואם האדם נפטר אינו רשאי לבוא על ראש השנה, ושתק. ומחמת שכמה בני אדם דברו עמי מאמונה דברתי עמו גם כן מזה. [ונראין...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קמח - מִדַּת הַיִּרְאָה בְּעַצְמָהּ הִיא יְרֵאָה מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַך
...בעצמה היא יראה מהשם יתברך מדת היראה בעצמה היא יראה מהשם יתברך ואם כן יש לה גם כן יראה וזאת היראה היא גם כן יראה מהשם יתברך ואם כן יש לה גם כן יראה וכן נכלל יראה אחת בחברתה, למעלה למעלה עד אין סוף וזה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה 'מה שעשתה ענווה עקב לסלותא עשתה חכמה עטרה על ראשה שנאמר: "עקב ענווה יראת ה', ראשית חכמה יראת ה'" נמצא שעקב הענווה היא יראה וכן "ראשית חכמה" היא גם כן יראה נמצא שיש יראה למעלה מיראה כי היראה בעצמה יש לה גם כן יראה וכן למעלה...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רנו - שֵׁם אַתָּה מְסֻגָּל עַל הַיָּם
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רנו - שם אתה מסגל על הים שם אתה מסגל על הים להכניע הגלים והסוד: "בשוא גליו אתה תשבחם"
סיפורי מעשיות - מעשה מאיש אדון אחד שנסע עם בעל עגלה
...מאיש אדון אחד שנסע עם בעל עגלה לבערלין ושאר עירות הגדולות והלך האדון לעשות צרכיו ונשאר בעל העגלה ששמו היה איוואן עם העגלה באמצע השוק ונגש אליו איש אחד ושאלו מדוע עומד הוא באמצע הרחוב ושאלו האיש חיל מי אתה בגרמנית, ווער דא והוא חשב ששואלו את שמו ואמר לו איוואן והכה אותו האיש חיל כי לא הבין את שפת העגלון וצעק לו שוב ווער דא והוא ענה לו שוב איוואן והכה אותו שוב וצעק ווער דא עד שלקחו עם העגלה לאיזה רחוב מן הצד כשבא האדון אחר עשית צרכיו חפשו עד שמצאו...
להאמין בצדיק עם דעת
...עם דעת breslev.eip.co.il/?key=525 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רנה - כשהאדם הוא מאמין בהצדיק בלי שום דעת כשהאדם הוא מאמין בהצדיק בלי שום דעת אפשר לו לפל מהאמונה כי מאמונה לבד אפשר לפל אבל אם יש לו גם דעת שמבין גם בהדעת אזי אי אפשר לו לפל **** ויש כאן 2 בחינות שונות. בפשט הדברים, רבי נחמן מברסלב מדבר על אמונה בלי שכל בכלל בייחס לאמונה עם שכל. אמונה בלי שכל בכלל היינו אמונה שהיא כאילו סתם כך בלי סיבה, ואמונה עם שכל, היינו אמונה שנובעת מהשכל. ורבי נחמן...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רסז - שָׁבוּעוֹת הוּא רְפוּאָה לְהָרֵאָה
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רסז - שבועות הוא רפואה להראה שבועות הוא רפואה להראה כי 'חמשה' כנפי ראה כנגד 'חמשה' חמשי תורה ובשבועות מקבלין התורה יכולין לקבל חיות חדש
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רי - עַל יְדֵי מַשָּׂא וּמַתָּן בֶּאֱמוּנָה הוּא מְקַיֵּם "וְאָהַבְתָּ"
...רי - על ידי משא ומתן באמונה הוא מקים "ואהבת" [לשון רבנו, זכרונו לברכה] על ידי משא ומתן באמונה הוא מקים "ואהבת" כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה: "ואהבת" 'שיהא שם שמים מתאהב על ידיך' וכו' וכשמקים "ואהבת" על ידי זה יהיה לו פרנסה בלא יגיעה וטרח כי אמרו חכמינו, זכרונם לברכה: 'קשין מזונותיו כקריעת ים סוף' וקריעת ים סוף היה על ידי זכות אברהם בחינת "ואהבת" כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה: "וישב הים לפנות בקר" 'דא בקר דאברהם' נמצא כשהגיע עת הבקר בחינת אברהם...
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות ח
...הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות ח ובח"י איר נסע מביתו מקהלת קדש מדודיוקא לעיר ניקולייב ושם היה ספינה עבור חטים ונסע עם אותה הספינה דרך אדס כי מקדם היו המשלחים ושאר אנשים יראים לנסע דרך אדס כי אמרו שהים מסכן דרך שם והוא בחכמתו הגדולה הבין תכף שטוב יותר מכמה טעמים לנסע על הספינה מאדס כי מקצרים את הדרך הרבה שיש ממדינתנו לגלץ גם יוצאים מן הסכנה שיש כשנוסעים מגלץ שיש סכנה גדולה כשיורדים מהנהר טונא על הים כמפרסם על כן לא השגיח כלל על דברי העולם...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה נ - הַמַּחֲשָׁבָה בְּיַד הָאָדָם לְהַטּוֹתָהּ כִּרְצוֹנו
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה נ - המחשבה ביד האדם להטותה כרצונו המחשבה ביד האדם להטותה כרצונו למקום שהוא רוצה. ואי אפשר שיהיו שני מחשבות ביחד כלל. ואפילו אם לפעמים מחשבתו פורחת ומשוטטת בדברים אחרים וזרים היא ביד האדם להטותה בעל כרחה אל הדרך הישר לחשב מה שראוי. והוא ממש כמו סוס שפונה מן הדרך וסר לדרך אחר שתופסין אותו ברסנו ומחזירין אותו בעל כרחו אל הדרך הישר. כמו כן יכולים לתפס את המחשבה בעל כרחו להשיבה אל הדרך הראוי
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.9844 שניות - עכשיו 21_06_2025 השעה 05:26:01 - wesi2