ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨סיפורי מעשיות - מעשה א - מעשה מאבידת בת מלך [ערוך] / מעשה מאבדת בת המלך / מעשה בבת מלך שאבדה
[גרסה עם מעט תיקוני נוסח של מעשה מאבידת בת מלך ]. ענה ואמר: בדרך ספרתי מעשה שכל מי שהיה שומע את המעשה הזה, היה לו הרהור תשובה וזה הוא המעשה מעשה במלך אחד, שהיו לו ששה בנים ובת אחת ואותה הבת היתה חשובה בעיניו מאד והיה מחבב אותה ביותר והיה משתעשע עמה מאד פעם אחת היה מתועד עמה ביחד באיזה יום והתרגז עליה ונזרק מפיו דבור: שהלא טוב ייקח אותך בלילה הלכה לחדרה ובבקר לא ידעו היכן היא והיה אביה מצטער מאד והלך לבקשה אנה ואנה עמד המשנה למלך, מחמת שראה שהמלך מצטער מאד ובקש, שיתנו לו משרת וסוס ומעות על הוצאות, והלך לבקשה לחפש את בת המלך האבודה והיה מבקשה מאד זמן מרבה מאד עד שמצאה עתה מספר איך בקשה עד שמצאה והיה הולך אנה ואנה זמן רב והיה הולך במדבריות ובשדות וביערות והיה מבקשה זמן רב מאד והיה הולך במדבר וראה שביל אחד מן הצד והיה חושב לעצמו בישוב הדעת מאחר שאני הולך כל כך זמן רב במדבר ואיני יכול למצאה אלך בשביל הזה, אולי אבוא למקום ישוב והיה הולך זמן רב אחר כך ראה מבצר, והמון חיילים היו עומדים שם סביבו והמבצר היה נאה ומתקן ומסדר מאד עם החיילים והיה מתיירא מפני החיילים, פן לא יניחוהו להיכנס למבצר והיה חושב לעצמו בישוב הדעת: אלך ואנסה להיכנס למבצר והשאיר את הסוס והלך למבצר והחיילים אפשרו לו להיכנס למבצר, ולא עכבוהו כלל והיה הולך מחדר לחדר בתוך המבצר בלי שום עיכוב ובא לארמון אחד וראה, שישב שם המלך בעטרה עם הכתר על ראשו והיו שם כמה חיילים וגם כמה משוררים שניגנו בכלי נגינה לפניו והיה שם נאה ויפה מאד והמלך ואף אחד מהם לא שאלוהו כלל וראה שם מעדנים ומאכלים טובים ועמד ואכל והלך ושכב בקרן זווית לראות מה נעשה שם וראה שהמלך ציוה להביא את המלכה והלכו להביא אותה והיה שם רעש גדול ושמחה גדולה והמשוררים היו מזמרים ומשוררים מאד מאחר שהביאו את המלכה והעמידו למלכה כסא והושיבוה אצל המלך והיא היתה בת המלך הנ"ל והוא הינו המשנה למלך ראה את בת המלכה והכיר אותה אחר כך הציצה המלכה וראתה אחד, ששוכב בקרן זווית והכירה אותו ועמדה מהכסא שלה והלכה לשם ונגעה בו ושאלה אותו: האם אתה מכיר אותי? והשיב לה: כן, אני מכיר אותך את היא בת המלך שנאבדה ושאל אותה: איך באת לכאן? והשיבה לו. הגעתי לכאן בגלל שאבי המלך נזרק מפיו דבור הנ"ל שאמר לבת המלך: שהלא טוב ייקח אותך וכאן, המקום הזה למרות שהוא נראה טוב, באמת הוא לא טוב וספר לה, שאביה מצטער מאד ושהוא מבקשה כמה שנים ושאל אותה: איך אני יכול להוציא אותך? ואמרה לו אי אפשר לך להוציא אותי אלא רק על ידי זה, שתבחר לך מקום ותשב שם שנה אחת וכל השנה תתגעגע אחרי להוציא אותי ובכל זמן שיהיה לך פנאי תהיה רק מתגעגע ומבקש ומצפה להוציא אותי ותהיה מתענה וביום האחרון מהשנה תהיה מתענה ולא תישן כל היממה והלך ועשה כן ובסוף השנה ביום האחרון היה מתענה, ולא היה ישן ועמד והלך לשם למקום שבו היתה בת המלך, במבצר הנ"ל והיה רואה אילן, ועליו גדלים תפוחים נאים מאד והיה מתאווה לעיניו ומוצא חן בעיניו מאד ועמד ואכל משם ותכף שאכל התפוח, נפל וחטפו שנה והיה ישן זמן מרבה מאד והיה המשרת של המשנה למלך מנער אותו כדי להעיר אותו ולא היה נעור כלל אחר כך הקיץ המשנה למלך משנתו ושאל את המשרת: היכן אני בעולם? וספר לו המעשה הינו המשרת ספר למשנה למלך את המעשה ואמר לו שאתה ישן זמן מרבה מאד זה כמה שנים ואני הייתי מתפרנס מהפרות והיה מצער את עצמו מאד והלך המשנה למלך למבצר ומצא את בת המלך והיתה מצטערת לפניו מאד כי אלו באת באותו היום, היית מוציא אותי מכאן ובשביל יום אחד אבדת אמנם שלא לאכל הוא דבר קשה מאד בפרט ביום האחרון, אז מתגבר היצר הרע מאד הינו שבת המלך אמרה לו, שעתה תקל עליו האזהרה ולא יהיה מוזהר שלא לאכל, כי הוא דבר קשה לעמד בו וכו' בכן תשוב לבחור לך מקום, ותשב גם כן שנה, כנ"ל וביום האחרון תהיה רשאי לאכל, רק שלא תישן ולא תשתה יין כדי שלא תישן, כי העקר הוא השנה והלך ועשה כן ביום האחרון היה המשנה למלך הולך למבצר להוציא את בת המלך וראה מעין זורם והמראה של המים היה אדום והריח שלהם היה ריח של יין ושאל את המשרת: ראית?! זה מעין, וראוי שיהיה בו מים. ובכל זאת המראה אדמומית והריח של יין?! והלך וטעם מהמעין ונפל וישן מיד כמה שנים עד זמן של שבעים שנה ישן ונרדם שבעים שנה תוך כדי שהוא היה ישן היו הולכים חיילים רבים עם כל מה ששיך להם מה שנוסע אחריהם המרכבות / ציוד וכולי והמשרת הטמין עצמו הסתתר מחמת החיילים אחר כך הגיעה מרכבה עם עגלות צב כרכרה מפוארת ושם ישבה בת המלך ועמדה שם אצלו וירדה וישבה אצלו והכירה אותו והיתה מנערת אותו מאד ניסתה להעיר אותו, ולא התעורר והתחילה לקבל ולהתלונן עליו אשר כמה וכמה יגיעות וטרחות גדולות מאד שהיו לו זה כמה וכמה שנים כדי להוציא אותי ובשביל אותו היום שהיה יכול להוציאני ואבדו והיתה בוכה מאד על זה כי יש רחמנות גדול עליו ועלי מאחר שכל כך הרבה זמן שאני כאן, ואיני יכולה לצאת אחר כך לקחה מטפחת מעל ראשה וכתבה עליו בדמעות שלה והניחה בת המלך את המטפחת ליד המשנה למלך הישן ועמדה וישבה במרכבתה, ונסעה משם אחר כך הקיץ המשנה למלך ושאל את המשרת שלו היכן אני בעולם? וספר לו את כל המעשה ושחיילים רבים הלכו שם, ושהייתה כאן מרכבה הנ"ל ושהייתה בוכה עליו והיתה צועקת שיש רחמנות עליו ועליה כנ"ל בתוך כך הציץ וראה, שהמטפחת מנחת אצלו ושאל: מאין זה? והשיב לו המשרת למשנה למלך שהיא בת המלך כתבה על המטפחת בדמעות שלה כנ"ל לקח המשנה למלך את המטפחת והרים אותה כנגד השמש והתחיל לראות האותיות שהיו כתובות על המטפחת וקרא את מה שכתוב שם, כל קבלתה וצעקתה, כנ"ל וקרא גם, שכתבה לו בת המלך כי כעת איננה שם במבצר הנ"ל וכדי למצוא אותה הוא חייב לחפש הר של זהב ומבצר של מרגליות ושם הוא ימצא אותה והשאיר המשנה למלך את את המשרת והניחו והלך לבדו לבקשה והלך כמה שנים לבקשה והיה חושב לעצמו בישוב הדעת שבודאי בישוב לא נמצא הר של זהב ומבצר של מרגליות כי הוא בקי במפת העולם ועל כן אלך אל המדבריות והלך לבקשה במדבריות כמה וכמה שנים אחר כך אחרי כמה שנים שהוא מחפש את בת המלך במדבריות ראה אדם גדול מאד שאינו בגדר אנושי כלל שיהיה אדם גדול כל כך ונשא אותו האדם הענק המשונה אילן גדול שבישוב אינו נמצא אילן גדול כזה ואותו האיש הענק המשונה שאל אותו את המשנה למלך: מי אתה? וענה לו המשנה למלך לענק: אני אדם ותמה הענק המשונה ואמר, שזה כל כך זמן שאני נמצא כאן במדבר ולא ראיתי מעולם בכאן אדם וספר לו המשנה למלך לענק את כל המעשה הנ"ל ושהוא מחפש הר של זהב ומבצר של מרגליות אמר לו הענק למשנה למלך: בודאי אינו בנמצא כלל ודחה אותו הענק את המשנה למלך ואמר לו, שהשיאו את דעתו בדבר שטות הטעו אותו כי בודאי אינו נמצא כלל והתחיל לבכות מאד הינו המשנה למלך בכה מאד ואמר כי בודאי בהכרח הר של זהב ומבצר של מרגליות נמצא באיזה מקום והוא דחה אותו הינו האדם המשנה הענק דחה אותו בדבריו ואמר לו הענק המוזר למשנה למלך כי בודאי דבר שטות אמרו לפניו והוא הינו המשנה למלך אמר שבודאי יש הר של זהב ומבצר של מרגליות אמר לו האדם המשנה למשנה למלך לדעתי היא שטות אך מחמת שאתה מתעקש הנה אני ממנה על כל החיות, אעשה למענך ואקרא לכל החיות כי הם רצות בכל העולם אולי תדע אחת מהם מהר ומבצר, כנ"ל וקרא את כולם מקטן ועד גדול את כל מיני החיות ושאל אותם האם ראו הר של זהב ומבצר של מרגליות? וכל החיות השיבו, שלא ראו ואמר לו: ראה ששטות ספרו לפניך אם תשמע לי, שוב לאחוריך כי בודאי לא תמצא את ההר של זהב ומבצר של מרגליות כי איננו בעולם והוא הפציר מאד ואמר, שבהכרח הוא בנמצא בודאי אמר לו האדם המשנה למשנה למלך. הנה במדבר נמצא שם אחי, והוא ממנה על כל העופות ואולי יודעים הם מחמת שהם פורחים ועפים באוויר בגבוה אולי הם ראו את ההר ומבצר הנ"ל ותלך אליו ותאמר לו, שאני שלחתי אותך אליו והלך כמה וכמה שנים לבקשו ומצא שוב אדם גדול מאד כנ"ל ונשא גם כן אילן גדול כנ"ל ושאל אותו גם כן כנ"ל והשיב לו המשנה למלך לענק השני את כל המעשה ושאחיו שלחו אליו והוא דחה אותו גם כן, כי בודאי אינו בנמצא והוא הפציר אותו גם כן ואמר לו האדם המשונה הזה למשנה למלך. הנה אני ממנה על כל העופות, אקרא אותם, אולי יודעים הם וקרא את כל העופות ושאל את כולם מקטן ועד גדול והשיבו, שאינם יודעים מהר ומבצר הנ"ל אמר לו האדם המשונה למשנה למלך. הלא אתה רואה שבודאי איננו בעולם אם תשמע לי, שוב לאחוריך, כי בודאי איננו והוא הינו המשנה למלך הפציר אותו ואמר, שבודאי ישנו בעולם אמר לו האדם השני הזה למשנה למלך. בהמשך המדבר נמצא שם אחי שממנה על כל הרוחות והם הרוחות רצות בכל כל העולם, אולי יודעים הם והלך כמה וכמה שנים לבקש ומצא אדם גדול גם כן כנ"ל ונשא גם כן אילן גדול כנ"ל ושאל אותו גם כן כנ"ל והשיב לו כל המעשה כנ"ל ודחה אותו גם כן והוא הפציר אותו גם כן ואמר לו האדם השלישי הזה למשנה למלך שלמענו יקרא שיבואו כל הרוחות וישאל אותם וקרא אותם, ובאו כל הרוחות, ושאל את כולם ולא ידעו שום אחד מהם מהר ומבצר הנ"ל ואמר לו האדם השלישי למשנה למלך הלא אתה רואה ששטות ספרו לפניך והתחיל לבכות מאד ואמר. אני יודע שישנו בודאי בתוך כך ראה שבא עוד רוח אחד וכעס עליו הממנה הנ"ל: מדוע נתאחרת לבוא? הלא גזרתי, שיבואו כל הרוחות, ולמה לא באת איתם? השיב לו, שנתעכבתי מחמת שהייתי צריך לשאת בת מלכה אל הר של זהב ומבצר של מרגליות ושמח מאד המשנה למלך ושאל הממנה את הרוח: מה יקר שם? הינו איזה דברים שם הם ביקר ובחשיבות? ואמר לו, שכל הדברים הם שם ביקר גדול ואמר הממנה על הרוחות למשנה למלך מאחר שזה זמן גדול כל כך שאתה מחפש את בת המלך וכמה יגיעות שהיו לך ואולי יהיה לך עתה מניעה מחמת ממון על כן אני נותן לך כלי שכאשר תושיט את ידך לתוכו תקבל משם מעות וגזר על הרוח הנ"ל, שיוליך אותו לשם ובא הרוח סערה ונשא אותו לשם והביא אותו אל שער והיו עומדים שם חיילים, שלא הניחו לכנס אל העיר והושיט ידו אל הכלי, ולקח מעות, ושחד אותם ונכנס לתוך העיר והיתה עיר נאה והלך אל גביר ושכר לו מזונות שכר לו חדר באיזה בית מלון כי צריך לשהות שם כי צריך לשום שכל וחכמה להוציאה ואיך שהוציאה לא ספר ובסוף הוציאה
[גרסה עם מעט תיקוני נוסח של מעשה מאבידת בת מלך ].

עָנָה וְאָמַר: בַּדֶּרֶךְ סִפַּרְתִּי מַעֲשֶׂה

שֶׁכָּל מִי שֶׁהָיָה שומע את המעשה הזה, הָיָה לוֹ הִרְהוּר תְּשׁוּבָה

וזה הוא המעשה

מַעֲשֶׂה בְּמֶלֶךְ אֶחָד, שֶׁהָיוּ לוֹ שִׁשָּׁה בָּנִים וּבַת אֶחָת

וְאוֹתָהּ הַבַּת הָיְתָה חֲשׁוּבָה בְּעֵינָיו מְאד

וְהָיָה מחבב אותה בְּיוֹתֵר וְהָיָה משתעשע עִמָּהּ מְאד

פַּעַם אַחַת הָיָה מִתְוַעֵד עִמָּהּ בְּיַחַד בְּאֵיזֶה יוֹם והתרגז עָלֶיהָ

ונזרק מִפִּיו דִּבּוּר: שֶׁהַלּא טוֹב ייִקַּח אוֹתָךְ

בַּלַּיְלָה הָלְכָה לְחַדְרָהּ

וּבַבּקֶר לא יָדְעוּ הֵיכָן הִיא

וְהָיָה אָבִיהָ מצטער מְאד וְהָלַךְ לְבַקְּשָׁהּ אָנֶה וָאָנָה

עָמַד המשנה למלך, מֵחֲמַת שֶׁרָאָה שֶׁהַמֶּלֶךְ מִצְטַעֵר מְאד

וּבִקֵּשׁ, שֶׁיִּתְּנוּ לוֹ מְשָׁרֵת וְסוּס וּמָעוֹת עַל הוֹצָאוֹת, וְהָלַךְ לְבַקְּשָׁהּ

לחפש את בת המלך האבודה

וְהָיָה מְבַקְּשָׁהּ מְאד זְמַן מְרֻבֶּה מְאד עַד שֶׁמְּצָאָהּ

עַתָּה מְסַפֵּר אֵיךְ בִּקְּשָׁה עַד שֶׁמְּצָאָהּ

וְהָיָה הוֹלֵךְ אָנֶה וָאָנָה זְמַן רַב

והיה הולך בַמִּדְבָּרִיּוֹת וּבַשָּׂדוֹת וביערות וְהָיָה מְבַקְּשָׁהּ זְמַן רַב מְאד

וְהָיָה הוֹלֵךְ בַּמִּדְבָּר

וְרָאָה שְׁבִיל אֶחָד מִן הַצַּד

וְהָיָה חושב לעצמו בישוב הדעת

מאחר שֶׁאֲנִי הוֹלֵךְ כָּל כָּךְ זְמַן רַב בַּמִּדְבָּר וְאֵינִי יָכוֹל לְמָצְאָהּ

אֵלֵךְ בַּשְּׁבִיל הַזֶּה, אוּלַי אָבוֹא לִמְקוֹם יִשּׁוּב

וְהָיָה הוֹלֵךְ זְמַן רַב

אַחַר כָּךְ רָאָה מִבְצָר, והמון חיילים הָיוּ עוֹמְדִים שָׁם סְבִיבוֹ

וְהַמִּבְצָר הָיָה נָאֶה וּמְתֻקָּן וּמְסֻדָּר מְאד עִם החיילים

וְהָיָה מִתְייָרֵא מִפְּנֵי החיילים, פֶּן לא יַנִּיחוּהוּ להיכנס למבצר

וְהָיָה חושב לעצמו בישוב הדעת: אֵלֵךְ וַאֲנַסֶּה להיכנס למבצר

וְהִשְׁאִיר את הַסּוּס וְהָלַךְ לְמִּבְצָר

והחיילים אפשרו לו להיכנס למבצר, וְלא עִכְּבוּהוּ כְּלָל

וְהָיָה הוֹלֵךְ מֵחֶדֶר לְחֶדֶר בתוך המבצר בְּלִי שום עִיכּוּב

וּבָא לְארמון אֶחָד

וְרָאָה, שֶׁיָּשַׁב שָׁם הַמֶּלֶךְ בַּעֲטָרָה עם הכתר על ראשו

והיו שם כמה חיילים וְגם כַמָּה מְשׁוֹרְרִים שניגנו בְּכלי נגינה לְפָנָיו

וְהָיָה שָׁם נָאֶה וְיָפֶה מְאד

וְהַמֶּלֶךְ ואף אחד מֵהֶם לא שְׁאָלוּהוּ כְּלָל

וְרָאָה שָׁם מַעֲדַנִּים וּמַאֲכָלִים טוֹבִים

וְעָמַד וְאָכַל

וְהָלַךְ וְשָׁכַב בְּקרן זָוִוית לִרְאוֹת מַה נַּעֲשֶׂה שָׁם

וְרָאָה שֶׁהַמֶּלֶךְ צִיוָּה לְהָבִיא את הַמַּלְכָּה

וְהָלְכוּ לְהָבִיא אוֹתָהּ

וְהָיָה שָׁם רַעַשׁ גָּדוֹל וְשִׂמְחָה גְּדוֹלָה

וְהַמְשׁוֹרְרִים הָיוּ מְזַמְּרִים וּמְשׁוֹרְרִים מְאד

מאחר שֶׁהֵבִיאוּ אֶת הַמַּלְכָּה

וְהֶעֱמִידוּ לָמלכה כִּסֵּא וְהוֹשִׁיבוּהָ אֶצְל המלך

וְהִיא הָיְתָה בַּת הַמֶלֶךְ הַנַּ"ל

וְהוּא הַיְנוּ המשנה למלך רָאָה את בת המלכה וְהִכִּיר אותה

אַחַר כָּךְ הֵצִיצָה הַמַּלְכָּה

וְרָאֲתָה אֶחָד, שֶׁשּׁוֹכֵב בַּקרן זָּוִוית וְהִכִּירָה אוֹתוֹ

וְעָמְדָה מהכסא שלה וְהָלְכָה לְשָׁם וְנָגְעָה בּוֹ

וְשָׁאֲלָה אוֹתוֹ: הַאם אַתָּה מַכִּיר אוֹתִי?

וְהֵשִׁיב לָהּ: כֵן, אֲנִי מַכִּיר אוֹתָךְ

אַתְּ הִיא בַּת הַמֶלֶךְ שֶׁנֶּאֶבְדָה

וְשָׁאַל אוֹתָהּ: אֵיךְ בָּאת לְכָאן?

וְהֵשִׁיבָה לו.

הגעתי לכאן בגלל שֶׁאָבִי הַמֶּלֶךְ נִזְרַק מִפִּיו דִּבּוּר הַנַּ"ל

שאמר לבת המלך: שהלא טוב ייקח אותך

וְכָאן, הַמָּקוֹם הַזֶּה למרות שהוא נראה טוב, באמת הוּא לא טוֹב

וְסִפֵּר לָהּ, שֶׁאָבִיהָ מִצְטַעֵר מְאד וְשֶׁהוּא מְבַקְּשָׁהּ כַּמָּה שָׁנִים

וְשָׁאַל אוֹתָהּ: אֵיךְ אֲנִי יָכוֹל לְהוֹצִיא אוֹתָךְ?

וְאָמְרָה לוֹ אִי אֶפְשָׁר לְךָ לְהוֹצִיא אוֹתִי

אלא רק על ידי זה, שתבחר לְךָ מָקוֹם

ותשב שָׁם שָׁנָה אַחַת

וְכָל הַשָּׁנָה תִּתְגַּעְגַּע אַחֲרַי לְהוֹצִיא אוֹתִי

וּבְכָל זְמַן שֶׁיִּהְיֶה לְךָ פְּנַאי

תִּהְיֶה רַק מִתְגַּעְגֵּעַ וּמְבַקֵּשׁ וּמְצַפֶּה לְהוֹצִיא אוֹתִי

וְתִהְיֶה מִתְעַנֶּה

וּבַיּוֹם הָאַחֲרוֹן מֵהַשָּׁנָה תִּהְיֶה מִתְעַנֶּה וְלא תִּישַׁן כָּל היממה

וְהָלַךְ וְעָשָׂה כֵּן

וּבְסוֹף הַשָּׁנָה בַּיּוֹם הָאַחֲרוֹן הָיָה מִתְעַנֶּה, וְלא הָיָה יָשֵׁן

וְעָמַד וְהָלַךְ לְשָׁם למקום שבו היתה בת המלך, במבצר הנ"ל

וְהָיָה רוֹאֶה אִילָן, וְעָלָיו גְּדֵלִים תַּפּוּחִים נָאִים מְאד

וְהָיָה מִתְאַווֶּה לְעֵינָיו ומוצא חן בעיניו מְאד

וְעָמַד וְאָכַל מִשָּׁם

וְתֵכֶף שֶׁאָכַל הַתַּפּוּחַ, נָפַל וַחֲטָפוֹ שֵׁנָה

וְהָיָה יָשֵׁן זְמַן מְרֻבֶּה מְאד

וְהָיָה הַמְשָׁרֵת של המשנה למלך מְנַעֵר אוֹתוֹ כדי להעיר אותו

וְלא הָיָה נֵעוֹר כְּלָל

אַחַר כָּךְ הֵקִיץ המשנה למלך מִשְּׁנָתוֹ

וְשָׁאַל את הַמְשָׁרֵת: הֵיכָן אֲנִי בָּעוֹלָם?

וְסִפֵּר לוֹ הַמַּעֲשֶׂה

הַיְנוּ הַמְשָׁרֵת סִפֵּר למשנה לַמֶּלֶךְ את הַמַּעֲשֶׂה

וְאָמַר לוֹ

שֶׁאַתָּה יָשֵׁן זְמַן מְרֻבֶּה מְאד זֶה כַּמָּה שָׁנִים

וַאֲנִי הָיִיתִי מִתְפַּרְנֵס מֵהַפֵּרוֹת

וְהָיָה מְצַעֵר את עַצְמוֹ מְאד

וְהָלַךְ המשנה למלך למבצר ומצא את בת המלך

וְהָיְתָה מִצְטַעֶרֶת לְפָנָיו מְאד

כִּי אִלּוּ בָּאתָ בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם, הָיִיתָ מוֹצִיא אוֹתִי מִכָּאן

וּבִשְׁבִיל יוֹם אֶחָד אִבַּדְתָּ

אָמְנָם

שֶׁלּא לֶאֱכל הוּא דָּבָר קָשֶׁה מְאד

בִּפְרָט בַּיּוֹם הָאַחֲרוֹן, אָז מִתְגַּבֵּר הַיֵּצֶר הָרָע מְאד

הַיְנוּ שֶׁבַּת הַמֶלֶךְ אָמְרָה לוֹ, שֶׁעַתָּה תָּקֵל עָלָיו הָאַזְהָרָה

וְלא יִהְיֶה מוזְהָר שֶׁלּא לֶאֱכל, כִּי הוּא דָּבָר קָשֶׁה לַעֲמד בּוֹ וְכוּ'

בְּכֵן תָּשׁוּב לִבְחוֹר לְךָ מָקוֹם, וְתֵשֵׁב גַּם כֵּן שָׁנָה, כַּנַּ"ל

וּבַיּוֹם הָאַחֲרוֹן תִּהְיֶה רַשַּׁאי לֶאֱכל, רַק שֶׁלּא תִּישַׁן

וְלא תִּשְׁתֶּה יַיִן כְּדֵי שֶׁלּא תִּישַׁן, כִּי הָעִקָּר הוּא הַשֵּׁנָה

וְהָלַךְ וְעָשָׂה כֵּן

בַּיּוֹם הָאַחֲרוֹן הָיָה המשנה למלך הוֹלֵךְ לְמבצר להוציא את בת המלך

וְרָאָה מַעְיָן זורם

וְהַמַּרְאֶה של המים היה אָדום וְהָרֵיחַ שלהם היה ריח שֶׁל יַיִן

וְשָׁאַל אֶת הַמְשָׁרֵת: רָאִיתָ?!

זֶּה מַעְיָן, וְרָאוּי שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ מַיִם.

וְבכל זאת הַמַּרְאֶה אַדְמוּמִית וְהָרֵיחַ שֶׁל יַיִן?!

וְהָלַךְ וְטָעַם מֵהַמַּעְיָן

וְנָפַל וְיָשַׁן מִיָּד כַּמָּה שָׁנִים

עַד זמן של שִׁבְעִים שָׁנָה ישן ונרדם שִׁבְעִים שָׁנָה

תוך כדי שהוא היה ישן

הָיוּ הולכים חיילים רבים עִם כל מה ששַּׁיָּךְ לָהֶם

מַה שֶּׁנּוֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם המרכבות / ציוד וכולי

וְהַמְשָׁרֵת הִטְמִין עַצְמוֹ הסתתר מֵחֲמַת החיילים

אַחַר כָּךְ

הגיעה מֶרְכָּבָה עם עֶגְלוֹת צָב כרכרה מפוארת

וְשָׁם יָשְׁבָה בַּת הַמֶלֶךְ

וְעָמְדָה שָׁם אֶצְלוֹ

וְיָרְדָה וְיָשְׁבָה אֶצְלוֹ וְהִכִּירָה אוֹתוֹ

וְהָיְתָה מְנַעֶרֶת אוֹתוֹ מְאד ניסתה להעיר אותו, וְלא התעורר

וְהִתְחִילָה לִקְבּל ולהתלונן עָלָיו

אֲשֶׁר כַּמָּה וְכַמָּה יְגִיעוֹת וְטִרְחוֹת גְּדוֹלוֹת מְאד שֶׁהָיוּ לוֹ

זֶה כַּמָּה וְכַמָּה שָׁנִים

כְּדֵי לְהוֹצִיא אוֹתִי

וּבִשְׁבִיל אוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁהָיָה יָכוֹל לְהוֹצִיאֵנִי וְאִבְּדוֹ

וְהָיְתָה בּוֹכָה מְאד עַל זֶה

כִּי יֵשׁ רַחֲמָנוּת גָדוֹל עָלָיו וְעָלַי

מאחר שֶׁכָּל כָּךְ הרבה זְמַן שֶׁאֲנִי כָּאן, וְאֵינִי יָכוֹלה לָצֵאת

אַחַר כָּךְ לָקְחָה מטפחת מֵעַל ראשָׁהּ

וְכָתְבָה עָלָיו בַּדְּמָעוֹת שֶׁלָּהּ

וְהִנִּיחָה בת המלך את המטפחת ליד המשנה למלך הישן

וְעָמְדָה וְיָשְׁבָה בְּמֶרְכַּבְתָּהּ, וְנָסְעָה מִשָּׁם

אַחַר כָּךְ הֵקִיץ המשנה למלך וְשָׁאַל אֶת הַמְשָׁרֵת שלו

הֵיכָן אֲנִי בָּעוֹלָם?

וְסִפֵּר לוֹ את כָּל הַמַּעֲשֶׂה

ושחיילים רבים הָלְכוּ שָׁם, וְשֶׁהָייְתָה כָּאן מֶרְכָּבָה הַנַּ"ל

וְשֶׁהָייְתָה בּוֹכָה עָלָיו

וְהָיְתָה צוֹעֶקֶת שֶׁיֵּשׁ רַחֲמָנוּת עָלָיו וְעָלֶיהָ כַּנַּ"ל

בְּתוֹךְ כָּךְ הֵצִיץ וְרָאָה, שֶׁהַמטפחת מֻנַּחַת אֶצְלוֹ

וְשָׁאַל: מֵאַיִן זֶה?

וְהֵשִׁיב לוֹ המשרת למשנה למלך

שֶׁהִיא בת המלך כָּתְבָה עָל המטפחת בְּדְּמָעוֹת שלה כנ"ל

לְקָחָ המשנה למלך את המטפחת וְהֵרִים אוֹתָהּ כְּנֶגֶד הַשֶּׁמֶשׁ

וְהִתְחִיל לִרְאוֹת הָאוֹתִיּוֹת שהיו כתובות על המטפחת

וְקָרָא את מַה שֶּׁכָּתוּב שָׁם, כָּל קָבְלָתָהּ וְצַעֲקָתָהּ, כַּנַּ"ל

וְקרא גם, שכתבה לו בת המלך

כי כָּעֵת אֵינֶנָּהּ שָׁם בַּמִּבְצָר הַנַּ"ל

וכדי למצוא אותה הוא חייב לחפש הַר שֶׁל זָהָב וּמִבְצָר שֶׁל מַרְגָּלִיּוֹת

ושם הוא ימצא אותה

וְהִשְׁאִיר המשנה למלך את אֶת הַמְשָׁרֵת וְהִנִּיחוֹ

וְהָלַךְ לְבַדּוֹ לְבַקְּשָׁהּ

וְהָלַךְ כַּמָּה שָׁנִים לְבַקְּשָׁהּ

וְהָיָה חושב לעצמו בישוב הדעת

שֶׁבְּוַדַּאי בַּיִּשּׁוּב לא נִמְצָא הַר שֶׁל זָהָב וּמִבְצָר שֶׁל מַרְגָּלִיּוֹת

כִּי הוּא בָּקִי בְּמַפַּת הָעוֹלָם

וְעַל כֵּן אֵלֵךְ אֶל הַמִּדְבָּרִיּוֹת

וְהָלַךְ לְבַקְּשָׁהּ בַּמִּדְבָּרִיּוֹת כַּמָּה וְכַמָּה שָׁנִים

אַחַר כָּךְ אחרי כמה שנים שהוא מחפש את בת המלך במדבריות

רָאָה אָדָם גָּדוֹל מְאד

שֶׁאֵינוֹ בגֶּדֶר אֱנוֹשִׁי כְּלָל שֶׁיִּהְיֶה אָדָם גָּדוֹל כָּל כָּךְ

וְנָשָׂא אותו האדם הענק המשונה אִילָן גָדוֹל

שֶׁבַּיִּשּׁוּב אֵינוֹ נִמְצָא אִילָן גָּדוֹל כָּזֶה

וְאוֹתוֹ הָאִישׁ הענק המשונה שָׁאַל אוֹתוֹ את המשנה למלך: מִי אַתָּה?

וענה לו המשנה למלך לענק: אֲנִי אָדָם

וְתָמַהּ הענק המשונה וְאָמַר, שֶׁזֶּה כָּל כָּךְ זְמַן שֶׁאֲנִי נמצא כאן בְּמִּדְבָּר

וְלא רָאִיתִי מֵעוֹלָם בְּכָאן אָדָם

וְסִפֵּר לוֹ המשנה למלך לענק את כָּל הַמַּעֲשֶׂה הַנַּ"ל

וְשֶׁהוּא מחפש הַר שֶׁל זָהָב וּמִבְצָר שֶׁל מַרְגָּלִיּוֹת

אָמַר לוֹ הענק למשנה למלך: בְּוַדַּאי אֵינוֹ בַּנִּמְצָא כְּלָל

וְדָחָה אוֹתוֹ הענק את המשנה למלך

וְאָמַר לוֹ, שֶׁהִשִּׁיאוּ אֶת דַּעְתּוֹ בִּדְבַר שְׁטוּת הטעו אותו

כִּי בְּוַדַּאי אֵינוֹ נִמְצָא כְּלָל

וְהִתְחִיל לִבְכּוֹת מְאד הַיְנוּ המשנה למלך בָּכָה מְאד וְאָמַר

כִּי בְּוַדַּאי בְּהֶכְרֵחַ הַר שֶׁל זָהָב וּמִבְצָר שֶׁל מַרְגָּלִיּוֹת נִמְצָא בְּאֵיזֶה מָקוֹם

וְהוּא דָחָה אוֹתוֹ

הַיְנוּ הָאָדָם הַמְשֻׁנֶּה הענק דָּחָה אוֹתוֹ בִּדְבָרָיו

וְאָמַר לו הענק המוזר למשנה למלך

כִּי בְּוַדַּאי דְּבַר שְׁטוּת אָמְרוּ לְפָנָיו

וְהוּא הַיְנוּ המשנה למלך אָמַר

שֶׁבְּוַדַּאי יֵשׁ הַר שֶׁל זָהָב וּמִבְצָר שֶׁל מַרְגָּלִיּוֹת

אָמַר לוֹ הָאָדָם הַמְשֻׁנֶּה לְמשנה למלך

לְדַעְתִּי הִיא שְׁטוּת

אַךְ מֵחֲמַת שֶׁאַתָּה מִתְעַקֵּשׁ

הִנֵּה אֲנִי מְמֻנֶּה עַל כָּל הַחַיּוֹת, אֶעֱשֶׂה לְמַעַנְךָ וְאֶקְרָא לְכָל הַחַיּוֹת

כִּי הֵם רצות בכָּל הָעוֹלָם

אוּלַי תֵּדַע אַחַת מֵהֶם מֵהַר וּמִבְצָר, כַּנַּ"ל

וְקָרָא אֶת כּולָּם מִקָּטָן וְעַד גָּדוֹל את כָּל מִינֵי הַחַיּוֹת וְשָׁאַל אוֹתָם

האם ראו הַר שֶׁל זָהָב וּמִבְצָר שֶׁל מַרְגָּלִיּוֹת?

וכל החיות הֵשִׁיבוּ, שֶׁלּא רָאוּ

וְאָמַר לוֹ: רְאֵה שֶׁשְּׁטוּת סִפְּרוּ לְפָנֶיךָ

אִם תִּשְׁמַע לי, שׁוּב לַאֲחוֹרֶיךָ

כִּי בְּוַדַּאי לא תִּמְצָא את ההַר שֶׁל זָהָב וּמִבְצָר שֶׁל מַרְגָּלִיּוֹת

כִּי אֵינֶנּוּ בָּעוֹלָם

וְהוּא הִפְצִיר מְאד וְאָמַר, שֶׁבְּהֶכְרֵחַ הוּא בַּנִּמְצָא בְּוַדַּאי

אָמַר לוֹ הָאָדָם הַמְשֻׁנֶּה לְמשנה למלך.

הִנֵּה בַּמִּדְבָּר נִמְצָא שָׁם אָחִי, וְהוּא מְמֻנֶּה עַל כָּל הָעוֹפוֹת

וְאוּלַי יוֹדְעִים הֵם

מֵחֲמַת שֶׁהֵם פּוֹרְחִים ועפים בָּאֲווִיר בְּגָבוֹהַּ

אוּלַי הם רָאוּ את ההַר וּמִבְצָר הַנַּ"ל

וְתֵלֵךְ אֵלָיו וְתֹאמַר לוֹ, שֶׁאֲנִי שָׁלַחְתִּי אוֹתְךָ אֵלָיו

וְהָלַךְ כַּמָּה וְכַמָּה שָׁנִים לְבַקְּשׁוֹ

וּמָצָא שׁוּב אָדָם גָּדוֹל מְאד כַּנַּ"ל

וְנָשָׂא גַּם כֵּן אִילָן גָּדוֹל כַּנַּ"ל

וְשָׁאַל אוֹתוֹ גַּם כֵּן כַּנַּ"ל

וְהֵשִׁיב לוֹ המשנה למלך לענק השני את כָּל הַמַּעֲשֶׂה

וְשֶׁאָחִיו שְׁלָחוֹ אֵלָיו

וְהוּא דָחָה אוֹתוֹ גַּם כֵּן, כִּי בְּוַדַּאי אֵינוֹ בַּנִּמְצָא

וְהוּא הִפְצִיר אוֹתוֹ גַּם כֵּן

וְאָמַר לוֹ הָאָדָם המשונה הַזֶּה לְמשנה למלך.

הִנֵּה אֲנִי מְמֻנֶּה עַל כָּל הָעוֹפוֹת, אֶקְרָא אוֹתָם, אוּלַי יוֹדְעִים הֵם

וְקָרָא את כָּל הָעוֹפוֹת וְשָׁאַל אֶת כּולָּם מִקָּטָן וְעַד גָּדוֹל

וְהֵשִׁיבוּ, שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים מֵהַר וּמִבְצָר הַנַּ"ל

אָמַר לוֹ האדם המשונה למשנה למלך.

הֲלא אַתָּה רוֹאֶה שֶׁבְּוַדַּאי אֵינֶנּוּ בָּעוֹלָם

אִם תִּשְׁמַע לִי, שׁוּב לַאֲחוֹרֶיךָ, כִּי בְּוַדַּאי אֵינֶנּוּ

וְהוּא הַיְנוּ המשנה למלך הִפְצִיר אוֹתוֹ

וְאָמַר, שֶׁבְּוַדַּאי יֶשְׁנוֹ בָּעוֹלָם

אָמַר לוֹ הָאָדָם הַשני הַזֶּה לְמשנה למלך.

בהמשך הַמִּדְבָּר נִמְצָא שָׁם אָחִי

שֶׁמְּמֻנֶּה עַל כָּל הָרוּחוֹת

וְהֵם הרוחות רָצות בכל כָּל הָעוֹלָם, אוּלַי יוֹדְעִים הֵם

וְהָלַךְ כַּמָּה וְכַמָּה שָׁנִים לְבַקֵּשׁ

וּמָצָא אָדָם גָּדוֹל גַּם כֵּן כַּנַּ"ל

וְנָשָׂא גַּם כֵּן אִילָן גָּדוֹל כַּנַּ"ל וְשָׁאַל אוֹתוֹ גַּם כֵּן כַּנַּ"ל

וְהֵשִׁיב לוֹ כָּל הַמַּעֲשֶׂה כַּנַּ"ל

וְדָחָה אוֹתוֹ גַּם כֵּן

וְהוּא הִפְצִיר אוֹתוֹ גַּם כֵּן

וְאָמַר לוֹ הָאָדָם הַשְּׁלִישִׁי הַזֶּה לְמשנה למלך

שֶׁלְּמַעֲנוֹ יִקְרָא שֶׁיָּבוֹאוּ כָּל הָרוּחוֹת וְיִשְׁאַל אוֹתָם

וְקָרָא אוֹתָם, וּבָאוּ כָּל הָרוּחוֹת, וְשָׁאַל אֶת כּולָּם

וְלא יָדְעוּ שׁוּם אֶחָד מֵהֶם מֵהַר וּמִבְצָר הַנַּ"ל

וְאָמַר לוֹ הָאָדָם הַשְּׁלִישִׁי לְמשנה למלך

הֲלא אַתָּה רוֹאֶה שֶׁשְּׁטוּת סִפְּרוּ לְפָנֶיךָ

וְהִתְחִיל לִבְכּוֹת מְאד וְאָמַר.

אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁיֶּשְׁנוֹ בְּוַדַּאי

בְּתוֹךְ כָּךְ רָאָה שֶׁבָּא עוֹד רוּחַ אֶחָד

וְכָעַס עָלָיו הַמְמֻנֶּה הַנַּ"ל: מַדּוּעַ נִתְאַחַרְתָּ לָבוֹא?

הֲלא גָּזַרְתִּי, שֶׁיָּבוֹאוּ כָּל הָרוּחוֹת, וְלָמָּה לא בָּאתָ איתם?

הֵשִׁיב לוֹ, שֶׁנִּתְעַכַּבְתִּי

מֵחֲמַת שֶׁהָיִיתִי צָרִיךְ לָשֵׂאת בַּת מַלְכָּה

אֶל הַר שֶׁל זָהָב וּמִבְצָר שֶׁל מַרְגָּלִיּוֹת

וְשָׂמַח מְאד המשנה למלך

וְשָׁאַל הַמְמֻנֶּה אֶת הָרוּחַ: מַה יָּקָר שָׁם?

הַיְנוּ אֵיזֶה דְּבָרִים שָׁם הֵם בְּיקֶר וּבַחֲשִׁיבוּת?

וְאָמַר לוֹ, שֶׁכָּל הַדְּבָרִים הֵם שָׁם בְּיקֶר גָּדוֹל

וְאָמַר הַמְמֻנֶּה עַל הָרוּחוֹת לְמשנה למלך

מאחר שֶׁזֶּה זְמַן גָּדוֹל כָּל כָּךְ שֶׁאַתָּה מחפש את בת המלך

וְכַמָּה יְגִיעוֹת שֶׁהָיוּ לְךָ

וְאוּלַי יִהְיֶה לְךָ עַתָּה מְנִיעָה מֵחֲמַת מָמוֹן

עַל כֵּן אֲנִי נוֹתֵן לְךָ כְּלִי

שכאשר ֶתּוֹשִׁיט את יָדְךָ לתוכו תְּקַבֵּל מִשָּׁם מָעוֹת

וְגָזַר עַל הָרוּחַ הַנַּ"ל, שֶׁיּוֹלִיךְ אוֹתוֹ לְשָׁם

וּבָא הָרוּחַ סְעָרָה וְנָשָׂא אוֹתוֹ לְשָׁם

וְהֵבִיא אוֹתוֹ אֶל שַׁעַר

וְהָיוּ עוֹמְדִים שָׁם חיילים, שֶׁלּא הִנִּיחוּ לִכְנס אֶל הָעִיר

וְהוֹשִׁיט יָדוֹ אֶל הַכְּלִי, וְלָקַח מָעוֹת, וְשִׁחֵד אוֹתָם

וְנִכְנַס לְתוֹךְ הָעִיר וְהָיְתָה עִיר נָאָה

וְהָלַךְ אֶל גְּבִיר וְשָׂכַר לוֹ מְזוֹנוֹת שכר לו חדר באיזה בית מלון

כִּי צָרִיךְ לִשְׁהוֹת שָׁם

כִּי צָרִיךְ לְשׁוּם שֵׂכֶל וְחָכְמָה לְהוֹצִיאָהּ

וְאֵיךְ שֶׁהוֹצִיאָה לא סִפֵּר

וּבַסּוֹף הוֹצִיאָהּ
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה מט - לַשֶּׁמֶשׁ שָׂם אהֶל בָּהֶם וְהוּא כְּחָתָן יצֵא מֵחֻפָּתוֹ וְכוּ'
...- תורה מט - לשמש שם אהל בהם והוא כחתן יצא מחפתו וכו' [לשון רבנו, זכרונו לברכה] לשמש שם אהל בהם והוא כחתן יצא מחפתו וכו' . א. כי קדם הבריאה היה אור הקדוש ברוך הוא אין סוף ורצה הקדוש ברוך הוא שיתגלה מלכותו ואין מלך בלא עם והצרך לברא בני אדם, שיקבלו על מלכותו והתגלות מלכותו אי אפשר להשיג אלא על ידי המדות שעל ידי המדות משיגין אלקותו, ויודעין שיש אדון מושל ומנהיג וצמצם את האור אין סוף לצדדין ונשאר חלל פנוי ובתוך החלל הפנוי, ברא העולמות והן הן מדותיו והלב הוא הציר של המדות הינו החכמה שבלב כמו שכתוב: "ובלב...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה לג - וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ עַל כָּל הַטּוֹבָה
...כל הטובה "ויחד יתרו על כל הטובה" וכו' ואמרו רבותינו זכרונם לברכה, 'שנעשה בשרו חדודין חדודין' כי כל השמחות הם רק בשעתן כגון, למשל שמחה של חתנה או ברית השמחה הוא רק בשעתן ואם יסתכל על הסוף, אין שום שמחה בעולם, כי סוף אדם [למות] וכו' אבל אם יסתכל על הסוף של הסוף אז יש לו לשמח מאד כי סוף כל סוף, דהינו התכלית הוא טוב מאד והנה זהו רק מצד הנשמה, שמצדה המות טוב מאד כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: "והנה טוב מאד" זה [מלאך המוות] וכו' כי הוא טוב מאד, שעל ידו באין לתכלית הטוב אך מי שהוא צדיק, ואפילו גופו נקי...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה פ - בָּרִאשׁוֹנָה כָּל מִי שֶׁרָצָה לִתְרם תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן תּוֹרֵם וְכוּ'
...ח"ב - תורה פ - בראשונה כל מי שרצה לתרם תרומת הדשן תורם וכו' איתא בפרק שני מסכת יומא בראשונה כל מי שרצה לתרם תרומת הדשן תורם וכו' פרוש, דורות הראשונים שהיו צדיקים בשביל זה כל מי שרצה לזכות בהתנשאות הנקרא דשן כמו שכתוב: "דשנת בשמן ראשי" תורם, והיה מנהיג הדור ובזמן שהן מרבין, רצין ועולין בכבש כל הקודם את חברו בארבע אמות זכה הינו כשהיו מרבין רצין שכל אחד אומר: אני רוצה להנהיג הדור הינו מי שידע והשיג יותר בסודות התורה לזה היו ממנין פרנס על הצבור וזהו: 'כל הקודם את חברו בארבע אמות' הינו 'ארבע אמות של...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קסו - כְּשֶׁהָעוֹלָם אֵצֶל הַצַּדִּיק אָז יֵשׁ לוֹ מֶמְשָׁלָה
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קסו - כשהעולם אצל הצדיק אז יש לו ממשלה כשהעולם אצל הצדיק אז יש לו ממשלה כי אלישע פעם נכתב עליו איש האלהים ופעם אלישע סתם ואמרו רבותינו, זכרונם לברכה 'כשהיו בני הנביאים אצלו היה נקרא איש האלהים וכשהיה לבדו נקרא אלישע סתם'
ספר המידות - מסור
ספר המידות - מסור חלק א' א. מי שאומר מסירות על חברו, לסוף שיהא מטלטל, ושונאים קמים עליו, ורואה בעצמו מה שרצה לראות על חברו, וכל הנסמכין עליו נופלים, ומשפחת הנרדף לוקחין גדלתו. ב. מי שמוסר את הצדיק, יורד מנכסיו. ג. מתר להרג את המסור. ד. אסור למסר אפילו את הרשע להריגה.
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קעה - מַעֲלַת הַבְּכִיָה הוּא כְּשֶׁהִיא מֵחֲמַת שִׂמְחָה וְחֶדְוָה
...הבכיה הוא כשהיא מחמת שמחה וחדוה עקר מעלת הבכיה הוא כשהיא מחמת שמחה וחדוה ואפילו' החרטה טוב מאד שתהיה מחמת שמחה שמרב שמחתו בהשם יתברך הוא מתחרט ומתגעגע מאד על שמרד נגדו בימים הראשונים ומתעורר לו בכיה מחמת רב השמחה וזה עקר מעלת הבכיה, שתהיה מחמת שמחה וזה בכיה הוא ראשי תבות בשמך יגילון כל היום שעקר הבכיה שתהיה מחמת שמחה בשמו יתברך כי בכיה הוא מתעורר משם ס"ג, שהוא בבינה ועל כן בכיה בגימטריא המלוי של ס"ג כמובא בכתבי האר"י הינו שהתעוררות הבכיה תהיה משמחה כי בינה לבא כמו שכתוב: "הלב מבין" ועקר השמחה היא...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה י - וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים
...י - ואלה המשפטים ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם וכו' א. כשיש, חס ושלום, דינים על ישראל על ידי רקודים והמחאת כף אל כף נעשה המתקת הדינין ב. כי עקר גדלתו של הקדוש ברוך הוא הוא שגם העכו"ם ידעו שיש אלהים שליט ומושל, כמובא בזוהר 'כד אתא יתרו ואמר: "כי עתה ידעתי כי גדול ה'" וכו', כדין אתיקר ואתעלא שמא עלאה' ג. ולעכו"ם אי אפשר להם לידע גדלתו של הקדוש ברוך הוא כי אם על ידי בחינת יעקב כמו שכתוב: "בית יעקב לכו ונלכה באור ה'" כי הוא גלה אלקותו של הקדוש ברוך הוא יותר משאר האבות כי אברהם קראו הר ויצחק קראו שדה...
שיחות הר"ן - אות כא
שיחות הר"ן - אות כא בראש השנה צריכין להיות חכם שיחשב רק מחשבות טובות שייטיב השם יתברך עמנו וכו' וצריכין להיות שמח בראש השנה גם צריכין לבכות בראש השנה בראש השנה ביום הראשון צריכין למעט בדבור מאד מאד ואמר שאדם גדול צריך לדקדק בזה ביותר ועל כן הוא אינו אומר ביום הראשון אפילו הפיט רק מה שיסד רבי אלעזר הקליר אבל שאר הפיט אינו אמר מחמת שאדם גדול צריך לדקדק אז ביותר לבלי לדבר שום דבור שאינו מכרח
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ס - דַּע שֶׁיֵּשׁ שְׁבִילֵי הַתּוֹרָה, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם הִתְבּוֹנְנוּת גָּדוֹל
...שיש בהם התבוננות גדול האדרא רבא קדישא פתח רבי שמעון ואמר, עת לעשות לה'. אמאי עת לעשות לה', משום דהפרו תורתך. מאי הפרו תורתך, תורה דלעלא דאיהי מתבטלא, אי לא יתעבד בתקוני דא. ולעתיק יומין אתמר כתיב: "אשריך ישראל מי כמוך", וכתיב "מי כמוך באלים ה'". קרא לרבי אלעזר ברה אותבה קמה, ולרבי אבא מסטרא אחרא, ואמר: אנן כללא דכלא. עד כאן אתתקנו קימין אשתיקו, שמעו קלא, וארכבתן דא לדא נקשן א. דע שיש שבילי התורה, שיש בהם התבוננות גדול מאד שאי אפשר לבוא להתבוננות הזאת, כי אם על ידי עשירות וצריך שיהיה לו על כל פני...
חיי מוהר"ן - כא - שיחות השיכים להתורות
...- שיחות השיכים להתורות אות כא בעת שאמר התורה מישרא דסכינא בסימן ל' בשבת חנוכה תקס"ז בסעדה השלישית של שבת. והתחיל התורה על פסוק ויהי מקץ ולא גמר לגלות פרוש הפסוק איך שיכה תורה הזאת לפסוק הנ"ל. ובמוצאי שבת אחר הבדלה דבר עמנו ואמר שאם היה רוצה לסים התורה על פסוק הנ"ל היה צריך לומר עוד הפעם תורה כמו זו שאמר. ואחר כך אמר אני דומה עכשו כמו מי שפוסקין עליו להכותו בארבע רוחות העיר ולא הבינו דבריו כלל. כעת נזכרתי שמרמז קצת בהתורה הנ"ל. כי מבאר שם שצריכין לחתך המלכות שהיא בחינת דל"ת מארבע מלכיות דסטרא אחרא...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1099 שניות - עכשיו 07_10_2025 השעה 01:13:11 - wesi2