ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - נד - שיחות השיכים להתורות
אות נד דבר עמנו מענין התורה הנדפסת בלקוטי תנינא סימן מם המתחלת מי שיודע מארץ ישראל, שטעם באמת טעם ארץ ישראל ואמר שהוא היה יודע זאת מכבר כי הלא נסעתי לארץ ישראל ומסתמא היה לי מקדם תאוה והשתוקקות לנסע לארץ ישראל וגם חלם לי ארץ ישראל. ופעם אחת היה אצלי איש אחד ודברתי עמו והתחיל להתעורר אצלי תשוקה וחמדה גדולה לארץ ישראל. ואחר כך שאלתי אותו אם היה אצל צדיקים על ראש השנה וספר לי שהיה אצל כמה צדיקים גדולים אמתיים על ראש השנה ומחמת זה היה לי השתוקקות גדול כשדברתי עמו כמבאר בהתורה הנ"ל. ואמר לי שאף על פי שידע ענין זה מקדם, אבל לא היה יודעו כלל כמו עכשו. כי אז לא היה יודע רק זה לבד שמחמת שמדברים עם אחד שהיה אצל הצדיק על ראש השנה ראוי שירגיש ארץ ישראל מי שמשתוקק לארץ ישראל אבל ענין הדבר מהיכן נמשך זאת לא היה יודע כלל כמו עכשו. כי עכשו זכה שנתגלה לו הענין בשלמות אות נה וכן ענין העשרים וארבעה מיני פדיונות שצריך להמתיק העשרים וארבעה בתי דינין הנדפס בלקוטי א' בסימן רט"ו, כבר ידע מזה מקדם שהיה בארץ ישראל. כמו ששמעתי מאנשי שלומנו ובפרט מאיש אחד חשוב מאנשי שלומנו שספר שפעם אחת חלתה אשתו והיתה סמוך למיתה ממש כמעט שיצאה נפשה. ובא אליו זכרונו לברכה, ואמר לו רוץ מהר והבא עשרים וארבעה פדיונות טרם שיגזר ויחתם הגזר דין, ורץ והביא לו שק מלא מעות. ואחר כך נעשה נס וחזרה לאיתנה ואחר כך צוה רבנו זכרונו לברכה להחזיר לו כל המעות רק לקבל עשרים וארבעה גדולים [סוג מטבע] ולחלק לעניים. ואז דבר גם כן שאי אפשר לעשות פדיון כי אם כשיודעין כל העשרים וארבעה מיני פדיונות להמתיק כל העשרים וארבעה בתי דינים. ואמר משל כמו כשתובעין אחד בגובערני [ממשל] של קיעב והוא מעמיד טוען שקורין פיליפטענט בקאמיניץ. כך איך אפשר לעשות פדיון אם אינו יודע באיזה בתי דינין דנין אותו. ואמר אז גם כן שיש פדיון גבוה כל כך שיכול להמתיק כל העשרים וארבעה בתי דינין ועוד יש בזה כמה שיחות מכבר אבל לא ידע אז כל הענין בשלמות כאשר ידע אחר כך כאשר גלה קצת מזה לנו שלפעמים גם בזה הפדיון שכולל כל העשרים וארבעה בתי דינין אף על פי כן אינו מועיל כי נעשה מזה ענין אחר הינו גרים וזה בחינת משה שעומד בין שמד לרצון כל זה לא ידע אז, רק אחר כך על ידי עבודתו שיגע ועבד בכל עת עד שהגיע בכל פעם למדרגות גבוהות עליונות יותר ואז השיג והבין בהתגלות נפלא מה שידע מתחלה בסתם, בבחינת העלם רק ברמז. ומזה תוכל להבין מעט מקצת גדלתו כי גם מקדם היה חדוש נפלא חד בדרא כי אמר שמאלו העשרים וארבעה פדיונות אינו יודע כי אם חד בדרא. וכל זה היה קדם ארץ ישראל ואחר כך כשבא מארץ ישראל אמר שהוא מתביש בכל התורות וההשגות שהשיג קדם שהיה בארץ ישראל ולא היו נחשבים בעיניו לכלום. ראה והבן עד היכן עלה אחר כך ויש בענין זה לדבר הרבה איך גם קדם ארץ ישראל היה חדוש נפלא כשידע מהעשרים וארבעה מיני פדיונות, או מענין ארץ ישראל הנ"ל כמו שהיה יודע אז אך אף על פי כן נגד הידיעה שידע אחר כך ענינים אלו בעצמם כמו שידעם אחר כך אין הידיעה הראשונה נחשבת לכלום כפי אשר הבנתי מדעתו הקדושה אך בכל ענין זה אין כלי הכתיבה מספיקים להסביר הענין היטב והמשכילים יבינו מעט מאליהם אות נו ראה זה מצאתי מכתב יד רבנו זכרונו לברכה בעצמו מענין התורה ויבן לו בית בסימן רס"ו דע כשהעולם פוגמין במצות סכה כשאין מקימין אותה כראוי גורמין מיתה או חולאת לבהמות ולשאר בעלי חיים הכל לפי הפגם. כי זה ההפרש שבין בני האדם ובין בעלי חיים כי שפעם של בני אדם יונקים ממקום בינה, כמאמר חכמינו זכרונם לברכה (ברכות י) : שעשה לה דדים במקום בינה, מה שאין כן בעלי חיים, ששפעם יונקים ממקום הערוה. ובחינת סכה היא בחינת אמא בינה דמסככא על בנהא ואנו יונקים ממנה ובזאת המצוה אנו מבדלים משפע של בעלי חיים. וכשפוגמין במצות סכה אזי יורדין על ידי זה ממדרגת בני אדם, ואין להם שפע ממקום בינה, ויורדין למדרגות שאר בעלי חיים. ונדחין שאר בעלי חיים מהשפע שלהם כיון שבני אדם לוקחין השפע שלהם ואזי הבעלי החיים מתים או נופלים בחלאים הכל לפי לקיחת השפע שלהם אם רב אם מעט וזהו ולמקנהו עשה סכת. הינו כי סוכות הוא חיים וקיום לבעלי חיים שישארו על מדרגתם כנ"ל. וכשבני אדם יושבים בסוכות כראוי על ידי זה הם במדרגתן ובבחינת תורה. כי התורה היא בחינת (משלי א) : "אל תטש תורת אמך", "אם לבינה תקרא". (שם ב) בשביל זה סמוך לסוכות אנו עושים שמחת תורה. וזה סוון ראשי תבות ו'יעקב נ'סע ס'כותה ו'יבן כי בסיון נתנה תורה ואנו במדרגת התורה על ידי מצות סכה כנזכר לעיל אות נז דע שעל ידי מצוות סכה כראוי מתר לו לעסק בבנין ואינו מזיק לו לממונו כי אמרו רבותינו זכרונם לברכה (יבמות צ"ג) : העוסק בבנין מתמסכן. וטעם הדבר כי מה ענין העניות להבונה ? אך טעם הדבר כי מי שבונה בנין צריך לבנות בחכמה כמו שכתוב (משלי כ"ד) : "בחכמה יבנה בית" ובודאי הבונה בחכמה לא יתמסכן ואדרבא יתעשר ויתקים בו בחכמה יבנה בית וכו' ובדעת חדרים ימלאו. אבל מי שבונה בלא חכמה מענישין אותו בעניות ועל ידי זה יתבזה חכמתו בבחינת (קהלת ט) : "חכמת המסכן בזויה" מדה כנגד מדה. ועל ידי מצוות סכה הוא במדרגת תורה כנ"ל והתורה היא מקור כל החכמות בשביל זה מתר לו לבנות כי בודאי יש לו חכמה וסימן לדבר ויעקב נסע סכתה ויבן על ידי מצוות סכה התר לו לבנות לב ראשי תבות לו בית. לב זו התורה בית מבראשית, למד מלעיני כל ישראל, הינו כלל התורה וכו'
אות נד

דִּבֵּר עִמָּנוּ מֵעִנְיַן הַתּוֹרָה הַנִּדְפֶּסֶת בְּלִקּוּטֵי תִּנְיָנָא סִימָן מם הַמַּתְחֶלֶת מִי שֶׁיּוֹדֵעַ מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁטָּעַם בֶּאֱמֶת טַעַם אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

וְאָמַר שֶׁהוּא הָיָה יוֹדֵעַ זאת מִכְּבָר כִּי הֲלא נָסַעְתִּי לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

וּמִסְּתָמָא הָיָה לִי מִקּדֶם תַּאֲוָה וְהִשְׁתּוֹקְקוּת לִנְסֹעַ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

וְגַם חָלַם לִי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

וּפַעַם אַחַת הָיָה אֶצְלִי אִישׁ אֶחָד וְדִבַּרְתִּי עִמּוֹ וְהִתְחִיל לְהִתְעוֹרֵר אֶצְלִי תְּשׁוּקָה וְחֶמְדָּה גְּדוֹלָה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

וְאַחַר כָּךְ שָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ אִם הָיָה אֵצֶל צַדִּיקִים עַל ראשׁ הַשָּׁנָה

וְסִפֵּר לִי שֶׁהָיָה אֵצֶל כַּמָּה צַדִּיקִים גְּדוֹלִים אֲמִתִּיִּים עַל ראשׁ הַשָּׁנָה

וּמֵחֲמַת זֶה הָיָה לִי הִשְׁתּוֹקְקוּת גָּדוֹל כְּשֶׁדִּבַּרְתִּי עִמּוֹ כַּמְבאָר בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל.

וְאָמַר לִי שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁיָּדַע עִנְיָן זֶה מִקּדֶם, אֲבָל לא הָיָה יוֹדְעוֹ כְּלָל כְּמוֹ עַכְשָׁו.

כִּי אָז לא הָיָה יוֹדֵעַ רַק זֶה לְבָד שֶׁמֵּחֲמַת שֶׁמְּדַבְּרִים עִם אֶחָד שֶׁהָיָה אֵצֶל הַצַּדִּיק עַל ראשׁ הַשָּׁנָה רָאוּי שֶׁיַּרְגִּישׁ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מִי שֶׁמִּשְׁתּוֹקֵק לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

אֲבָל עִנְיַן הַדָּבָר מֵהֵיכָן נִמְשָׁךְ זאת לא הָיָה יוֹדֵעַ כְּלָל כְּמוֹ עַכְשָׁו.

כִּי עַכְשָׁו זָכָה שֶׁנִּתְגַּלָּה לוֹ הָעִנְיָן בִּשְׁלֵמוּת

אות נה

וְכֵן עִנְיַן הָעֶשְרִים וְאַרְבָּעָה מִינֵי פִּדְיוֹנוֹת שֶׁצָּרִיךְ לְהַמְתִּיק הָעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה בָּתֵּי דִּינִין הַנִּדְפַּס בְּלִקּוּטֵי א' בַּסִּימָן רט"ו, כְּבָר יָדַע מִזֶּה מִקּדֶם שֶׁהָיָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

כְּמוֹ שֶׁשָּׁמַעְתִּי מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ וּבִפְרָט מֵאִישׁ אֶחָד חָשׁוּב מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ שֶׁסִּפֵּר שֶׁפַּעַם אַחַת חָלְתָה אִשְׁתּוֹ וְהָיְתָה סָמוּךְ לְמִיתָה מַמָּשׁ כִּמְעַט שֶׁיָּצְאָה נַפְשָׁהּ.

וּבָא אֵלָיו זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, וְאָמַר לוֹ רוּץ מַהֵר וְהָבֵא עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה פִּדְיוֹנוֹת טֶרֶם שֶׁיִּגָּזֵר וְיֵחָתֵם הַגְּזַר דִּין, וְרָץ וְהֵבִיא לוֹ שַׂק מָלֵא מָעוֹת. וְאַחַר כָּךְ נַעֲשָׂה נֵס וְחָזְרָה לְאֵיתָנָהּ

וְאַחַר כָּךְ צִוָּה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לְהַחֲזִיר לוֹ כָּל הַמָּעוֹת

רַק לְקַבֵּל עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה גְּדוֹלִים [סוּג מַטְבֵּעַ] וּלְחַלֵּק לַעֲנִיִּים.

וְאָז דִבֵּר גַּם כֵּן

שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת פִּדְיוֹן כִּי אִם כְּשֶׁיּוֹדְעִין כָּל הָעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה מִינֵי פִּדְיוֹנוֹת לְהַמְתִּיק כָּל הָעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה בָּתֵּי דִינִים.

וְאָמַר מָשָׁל כְּמוֹ כְּשֶׁתּוֹבְעִין אֶחָד בַּגּוּבֶּערְנֶי [מִמְשָׁל] שֶׁל קִיֶעב וְהוּא מַעֲמִיד טוֹעֵן שֶׁקּוֹרִין פִילִיפְטֶענְט בְּקַאמֶינִיץ.

כָּךְ אֵיךְ אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת פִּדְיוֹן אִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּאֵיזֶה בָּתֵּי דִינִין דָּנִין אוֹתוֹ.

וְאָמַר אָז גַּם כֵּן שֶׁיֵּשׁ פִּדְיוֹן גָּבוֹהַּ כָּל כָּךְ

שֶׁיָּכוֹל לְהַמְתִּיק כָּל הָעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה בָּתֵּי דִינִין

וְעוֹד יֵשׁ בָּזֶה כַּמָּה שִׂיחוֹת מִכְּבָר

אֲבָל לא יָדַע אָז כָּל הָעִנְיָן בִּשְׁלֵמוּת כַּאֲשֶׁר יָדַע אַחַר כָּךְ

כַּאֲשֶׁר גִּלָּה קְצָת מִזֶּה לָנוּ

שֶׁלִּפְעָמִים גַּם בְּזֶה הַפִּדְיוֹן שֶׁכּוֹלֵל כָּל הָעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה בָּתֵּי דִינִין

אַף עַל פִּי כֵן אֵינוֹ מוֹעִיל

כִּי נַעֲשֶׂה מִזֶּה עִנְיָן אַחֵר הַיְנוּ גֵּרִים

וְזֶה בְּחִינַת משֶׁה שֶׁעוֹמֵד בֵּין שְׁמָד לְרָצוֹן

כָּל זֶה לא יָדַע אָז, רַק אַחַר כָּךְ עַל יְדֵי עֲבוֹדָתוֹ שֶׁיָּגַע וְעָבַד בְּכָל עֵת עַד שֶׁהִגִּיעַ בְּכָל פַּעַם לְמַדְרֵגוֹת גְּבוֹהוֹת עֶלְיוֹנוֹת יוֹתֵר

וְאָז הִשִּׂיג וְהֵבִין בְּהִתְגַּלּוּת נִפְלָא מַה שֶּׁיָּדַע מִתְּחִלָּה בִּסְתָם, בִּבְחִינַת הֶעְלֵם רַק בְּרֶמֶז.

וּמִזֶּה תּוּכַל לְהָבִין מְעַט מִקְצָת גְּדֻלָּתוֹ

כִּי גַּם מִקּדֶם הָיָה חִדּוּשׁ נִפְלָא חָד בְּדָרָא

כִּי אָמַר שֶׁמֵּאֵלּוּ הָעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה פִּדְיוֹנוֹת אֵינוֹ יוֹדֵעַ כִּי אִם חָד בְּדָרָא.

וְכָל זֶה הָיָה קדֶם אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁבָּא מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אָמַר שֶׁהוּא מִתְבַּיֵּשׁ בְּכָל הַתּוֹרוֹת וְהַהַשָּׂגוֹת שֶׁהִשִּׂיג קדֶם שֶׁהָיָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְלא הָיוּ נֶחְשָׁבִים בְּעֵינָיו לִכְלוּם.

רְאֵה וְהָבֵן עַד הֵיכָן עָלָה אַחַר כָּךְ

וְיֵשׁ בְּעִנְיָן זֶה לְדַבֵּר הַרְבֵּה

אֵיךְ גַּם קדֶם אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הָיָה חִדּוּשׁ נִפְלָא כְּשֶׁיָּדַע מֵהָעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה מִינֵי פִּדְיוֹנוֹת, אוֹ מֵעִנְיַן אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הַנַּ"ל כְּמוֹ שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ אָז

אַךְ אַף עַל פִּי כֵן נֶגֶד הַיְדִיעָה שֶׁיָּדַע אַחַר כָּךְ עִנְיָנִים אֵלּוּ בְּעַצְמָם כְּמוֹ שֶׁיְּדָעָם אַחַר כָּךְ

אֵין הַיְדִיעָה הָרִאשׁוֹנָה נֶחְשֶׁבֶת לִכְלוּם

כְּפִי אֲשֶׁר הֵבַנְתִּי מִדַּעְתּוֹ הַקְּדוֹשָׁה

אַךְ בְּכָל עִנְיָן זֶה אֵין כְּלֵי הַכְּתִיבָה מַסְפִּיקִים לְהַסְבִּיר הָעִנְיָן הֵיטֵב

וְהַמַּשְׂכִּילִים יָבִינוּ מְעַט מֵאֲלֵיהֶם

אות נו

רְאֵה זֶה מָצָאתִי מִכְּתַב יַד רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּעַצְמוֹ מֵעִנְיַן הַתּוֹרָה וַיִּבֶן לוֹ בָּיִת בְּסִימָן רס"ו

דַּע כְּשֶׁהָעוֹלָם פּוֹגְמִין בְּמִצְוַת סֻכָּה כְּשֶׁאֵין מְקַיְּמִין אוֹתָהּ כָּרָאוּי גּוֹרְמִין מִיתָה אוֹ חוֹלֵאת לַבְּהֵמוֹת וְלִשְׁאָר בַּעֲלֵי חַיִּים הַכּל לְפִי הַפְּגָם.

כִּי זֶה הַהֶפְרֵשׁ שֶׁבֵּין בְּנֵי הָאָדָם וּבֵין בַּעֲלֵי חַיִּים

כִּי שִׁפְעָם שֶׁל בְּנֵי אָדָם יוֹנְקִים מִמְּקוֹם בִּינָה, כְּמַאֲמַר חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: שֶׁעָשָׂה לָהּ דַּדִּים בִּמְקוֹם בִּינָה, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּעֲלֵי חַיִּים, שֶׁשִּׁפְעָם יוֹנְקִים מִמְּקוֹם הָעֶרְוָה.

וּבְחִינַת סֻכָּה הִיא בְּחִינַת אִמָּא בִּינָה דִּמְסָכְכָא עַל בְּנָהָא

וְאָנוּ יוֹנְקִים מִמֶּנָּה

וּבְזאת הַמִּצְוָה אָנוּ מֻבְדָּלִים מִשֶּׁפַע שֶׁל בַּעֲלֵי חַיִּים.

וּכְשֶׁפּוֹגְמִין בְּמִצְוַת סֻכָּה אֲזַי יוֹרְדִין עַל יְדֵי זֶה מִמַּדְרֵגַת בְּנֵי אָדָם, וְאֵין לָהֶם שֶׁפַע מִמְּקוֹם בִּינָה, וְיוֹרְדִין לְמַדְרֵגוֹת שְׁאָר בַּעֲלֵי חַיִּים.

וְנִדָּחִין שְׁאָר בַּעֲלֵי חַיִּים מֵהַשֶּׁפַע שֶׁלָּהֶם

כֵּיוָן שֶׁבְּנֵי אָדָם לוֹקְחִין הַשֶּׁפַע שֶׁלָּהֶם

וַאֲזַי הַבַּעֲלֵי הַחַיִּים מֵתִים אוֹ נוֹפְלִים בָּחֳלָאִים

הַכּל לְפִי לְקִיחַת הַשֶּׁפַע שֶׁלָּהֶם אִם רַב אִם מְעָט

וְזֶהוּ וּלְמִקְנֵהוּ עָשָׂה סֻכּת.

הַיְנוּ כִּי סוכּוֹת הוּא חַיִּים וְקִיּוּם לְבַעֲלֵי חַיִּים שֶׁיִּשָּׁאֲרוּ עַל מַדְרֵגָתָם כַּנַּ"ל.

וּכְשֶׁבְּנֵי אָדָם יוֹשְׁבִים בַּסוכּוֹת כָּרָאוּי

עַל יְדֵי זֶה הֵם בְּמַדְרֵגָתָן

וּבִבְחִינַת תּוֹרָה. כִּי הַתּוֹרָה הִיא בְּחִינַת: "אַל תִּטּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ", "אִם לַבִּינָה תִּקְרָא".

בִּשְׁבִיל זֶה סָמוּךְ לְסוכּוֹת אָנוּ עוֹשִׂים שִׂמְחַת תּוֹרָה.

וְזֶה סִוָון רָאשֵׁי תֵבוֹת וְ'יַעֲקב נָ'סַע סֻ'כּוֹתָה וַ'יִּבֶן

כִּי בְּסִיוָן נִתְּנָה תּוֹרָה

וְאָנוּ בְּמַדְרֵגַת הַתּוֹרָה עַל יְדֵי מִצְוַת סֻכָּה כַּנִּזְכָּר לְעֵיל

אות נז

דַּע שֶׁעַל יְדֵי מִצְווֹת סֻכָּה כָּרָאוּי מֻתָּר לוֹ לַעֲסֹק בַּבִּנְיָן וְאֵינוֹ מַזִּיק לוֹ לְמָמוֹנוֹ

כִּי אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: הָעוֹסֵק בַּבִּנְיָן מִתְמַסְכֵּן.

וְטַעַם הַדָּבָר כִּי מָה עִנְיַן הָעֲנִיּוּת לְהַבּוֹנֶה ?

אַךְ טַעַם הַדָּבָר כִּי מִי שֶׁבּוֹנֶה בִּנְיָן צָרִיךְ לִבְנוֹת בְּחָכְמָה

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "בְּחָכְמָה יִבָּנֶה בָּיִת"

וּבְוַדַּאי הַבּוֹנֶה בְּחָכְמָה לא יִתְמַסְכֵּן

וְאַדְּרַבָּא יִתְעַשֵּׁר וְיִתְקַיֵּם בּוֹ בְּחָכְמָה יִבָּנֶה בָּיִת וְכוּ' וּבְדַעַת חֲדָרִים יִמָּלְאוּ.

אֲבָל מִי שֶׁבּוֹנֶה בְּלא חָכְמָה מַעֲנִישִׁין אוֹתוֹ בַּעֲנִיּוּת

וְעַל יְדֵי זֶה יִתְבַּזֶּה חָכְמָתוֹ בִּבְחִינַת: "חָכְמַת הַמִּסְכֵּן בְּזוּיָה"

מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה.

וְעַל יְדֵי מִצְווֹת סֻכָּה הוּא בְּמַדְרֵגַת תּוֹרָה כַּנַּ"ל

וְהַתּוֹרָה הִיא מְקוֹר כָּל הַחָכְמוֹת בִּשְׁבִיל זֶה מֻתָּר לוֹ לִבְנוֹת

כִּי בְּוַדַּאי יֵשׁ לוֹ חָכְמָה

וְסִימָן לַדָּבָר וְיַעֲקב נָסַע סֻכּתָה וַיִּבֶן

עַל יְדֵי מִצְווֹת סֻכָּה הֻתַּר לוֹ לִבְנוֹת

לֵב רָאשֵׁי תֵבוֹת לוֹ בָּיִת.

לֵב זוֹ הַתּוֹרָה בֵּית מִבְּרֵאשִׁית, לָמֶד מִלְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל, הַיְנוּ כְּלַל הַתּוֹרָה וְכוּ'
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה צה - לְעִנְיַן הִתְבּוֹדְדוּת וְשִׂיחָה בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ
...ח"ב - תורה צה - לענין התבודדות ושיחה בינו לבין קונו לענין התבודדות ושיחה בינו לבין קונו ואמירת תהלים ותחינות ובקשות טוב מאד כשזוכין לאמרם בלב שלם באמת עד שיזכה לבכות לפני השם יתברך כבן הבוכה לפני אביו אבל אמר: שכשהאדם אומר תחנות ובקשות וחושב בלבו ומצפה שיבכה זאת המחשבה אינה טובה, והיא מבלבלת גם כן את דעתו כי מחמת זה אינו יכול לומר הבקשות בלב שלם בשלמות כי צריכין בשעת אמירת תחנות ובקשות להרחיק מעצמו כל מיני מחשבות חוץ שבעולם רק לכון דעתו אל הדבורים...
שיחות הר"ן - אות קסה - יגיעתו וטרחתו בעבודת ה'
...ה' בכל פעם שהיה מספר מעצם הפלגת מעלתו ומדרגתו הגבוה מאד מאד היה אומר בכל פעם אבל מאד יגעתי על זה ועקר ספורו בפנינו דברים כאלו היה בשביל קנאת סופרים כדי שנהיה מקנאים עצמנו במעלתו הגדולה כדי שגם אנחנו נעשה כמותו ונלך בדרכיו להתיגע ולטרח וכו' ולעבד ה' כמותו ופעם אחת ספר עם אחד מענינים אלו והתפאר לפניו מעצם גדלת מעלתו והשגתו הגבוהה העצומה וכו', כמו שמתפאר ומתגרה עם חברו בגדולות כדי שיתקנא בו חברו וזה האיש אמר לו: מי יוכל לבוא לזה לזכות למדרגתכם כי יש...
לחשוב על התכלית
...מוהר"ן ח"א - תורה רסח - כשאין האדם מסתכל על התכלית, למה לו חיים כשאין האדם מסתכל על התכלית, למה לו חיים וכאן breslev.eip.co.il/?key=189 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה י - העולם רחוקים מהשם יתברך, מחמת שאין להם ישוב הדעת מה שהעולם רחוקים מהשם יתברך ואינם מתקרבים אליו יתברך הוא רק מחמת שאין להם ישוב הדעת ואינם מישבין עצמן והעקר להשתדל לישב עצמו היטב מה התכלית מכל התאוות ומכל עניני העולם הזה הן תאוות הנכנסות לגוף הן תאוות שחוץ לגוף, כגון כבוד ואז בודאי...
חיי מוהר"ן - תקמו - עבודת השם
...מלחמות המלכים שנלחמים אחד בחברו על איזה נצחון ושופכין דם הרבה בחנם וכו'. ואמר שכבר נתבטלו כמה שטותים מן העולם מה שהיו תועים ונבוכים בדורות הראשונים [כגון עניני עבודות זרות שהיו שוחטים בניהם למלך וכיוצא, עניני שטותים הרבה שהיו בדורות הראשונים] ועכשו נתבטלו הרבה שטותים. ועדין טעות זה ומבוכה זו של מלחמות לא נתבטלו. והיה מתלוצץ מן חכמיהם ואמר בלשון ליצנות שהם חכמים גדולים וחושבים וחוקרים בחכמתם איך לעשות כלי זין נפלא שיוכל להרג אלפים נפשות בפעם אחת....
ספר המידות - ניבול פה
ספר המידות - ניבול פה חלק א' א. מי שמדבר נבול פה, בידוע שלבו חושב מחשבות און. ב. על ידי נבול פה בא חנפה. ג. בעוון נבול פה צרות וגזרות מתחדשות, ובחורי ישראל מתים, חס ושלום, ויתומים ואלמנות צועקים ואינם נענין. ד. המנבל פיו, אפילו חותמין עליו גזר דין של שבעים שנה לטובה, הופכין עליו לרעה, גם מעמיקין לו גיהנום, גם לשומע ושותק. ה. חמור האומר בפיו מן העושה מעשה.
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קנט - דַּע שֶׁיֵּשׁ אֶמְצָעִי וְהִיא הַשְּׁכִינָה
...דע שיש אמצעי והיא השכינה דע שיש אמצעי והיא השכינה שהוא אמצעי בין בני אדם ובין השם יתברך כביכול וידוע שיש חלוק בין למוד התורות שלא כל אדם ואדם לומד בבחינה אחת ומי שזוכה ללמד להשכינה, שלמודו עולה להשכינה אזי השכינה, מקבלת הלמוד התורה ומעלה להשם יתברך ונמשך מזה שפע הינו שפע רוחניות ושפע גשמיות כי בהתורה יש אש ומים וכשהשכינה שהיא בחינת אמצעי מקבלת התורה אזי עולה כח האש למעלה ונמשך ממנו שפע למעלה, לכל העולמות ולכל המלאכים ושרפים וכו' וזה הוא שפע רוחניות...
שיחות הר"ן - אות קצא - גדולות נוראות השגתו
שיחות הר"ן - אות קצא - גדולות נוראות השגתו פעם אחת נכנס לבית וענה ואמר. מה לעשות כשעומד לפני האדם הר גדול של אש ומעבר השני של ההר מנח אוצר טוב ויקר ונחמד מאד מאד אבל אי אפשר לבוא אל האוצר כי אם כשעוברין דרך ההר של האש וההכרח לבוא לאותו האוצר הנחמד והיקר וכו' אחר איזה ימים שוב דבר מזה ושחק ואמר כבר נודע לי הדבר הזה מה לעשות לזה
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רעד - יֵּשׁ רְשָׁעִים שֶׁעוֹבְדִים וִיגֵעִים כָּל יְמֵיהֶם
...ימיהם כדי לעקר עצמן מהשם יתברך ומתורתו לגמרי כי הנקדה הקדושה של קדשת ישראל שיש עדין בתוכם אף על פי שהם רשעים גמורים היא מבלבלת אותם ומביאה בהם הרהורי תשובה ויראה מאימת הדין הגדול ומחמת זה אין להם תענוג מהעברות והתאוות שלהם על כן הם מתאוים ויגעים כדי שיגיעו לכפירה גמורה בדעתם, חס ושלום באפן שלא יהיה להם עוד צד ספק לנטות אל האמת אבל צריכים לזה יגיעה גדולה מאד מאד כמה וכמה שנים רחמנא לצלן, רחמנא לשזבן כי היהדות שבהם אינה מנחת אותם ומבלבלת אותם תמיד...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ז - וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים
...- ואלה המשפטים [לשון רבנו, זכרונו לברכה] ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם אמרו חכמינו, זכרונם לברכה: השוו אשה לאיש ואיתא במכילתא: 'יכול יהיו התלמידים לומדין ואינם מבינים תלמוד לומר: "אשר תשים לפניהם" ערכם לפניהם כשלחן ערוך' א. דע, כי עקר הגלות אינו אלא בשביל חסרון אמונה כמו שכתוב: "תבואי, תשורי מראש אמנה" ואמונה הוא בחינת תפילה כמו שכתוב: "ויהי ידיו אמונה", ותרגומו: 'פרישן בצלו' וזה בחינת נסים למעלה מהטבע כי התפילה למעלה מטבע כי הטבע מחיב כן והתפילה...
ספר המידות - נהנה מאחרים
...ממון מהרשע, אף על פי שזה הממון הוא ספק גזל, אף על פי כן מתר לקבל ממנו, כדי שלא יקבל הרשע לעצמו איזהו תלמיד חכם רשע, ויאמר עליו שהוא צדיק, ויתן לו הממון, ויחלק על הצדיק האמת. ב. משרבו מקבלי מתנות, נתמעטו הימים ונתקצרו השנים. ג. אדם שקבלת הנאה ממנו פעם אחד, אל תבזהו. ד. מי שמכביד עלו על בני ישראל, לסוף שנצרך לאחרים. ה. מי שעושה טובות לבני אדם, מתר לו להנות מהם וצריכים לשרתו. ו. על ידי הנאה שאתה מקבל מחברך, על ידי זה אתה סובל צער על עוונותיו. ז. מי...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.3867 שניות - עכשיו 20_08_2025 השעה 13:50:35 - wesi2