ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הבית • ליקוטי מוהר"ן ח"א • ליקוטי מוהר"ן ח"ב • סיפורי מעשיות • שבחי הר"ן • שיחות הר"ן • חיי מוהר"ן • ספר המידות • לימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - נד - שיחות השיכים להתורות
אות נד דבר עמנו מענין התורה הנדפסת בלקוטי תנינא סימן מם המתחלת מי שיודע מארץ ישראל, שטעם באמת טעם ארץ ישראל ואמר שהוא היה יודע זאת מכבר כי הלא נסעתי לארץ ישראל ומסתמא היה לי מקדם תאוה והשתוקקות לנסע לארץ ישראל וגם חלם לי ארץ ישראל. ופעם אחת היה אצלי איש אחד ודברתי עמו והתחיל להתעורר אצלי תשוקה וחמדה גדולה לארץ ישראל. ואחר כך שאלתי אותו אם היה אצל צדיקים על ראש השנה וספר לי שהיה אצל כמה צדיקים גדולים אמתיים על ראש השנה ומחמת זה היה לי השתוקקות גדול כשדברתי עמו כמבאר בהתורה הנ"ל. ואמר לי שאף על פי שידע ענין זה מקדם, אבל לא היה יודעו כלל כמו עכשו. כי אז לא היה יודע רק זה לבד שמחמת שמדברים עם אחד שהיה אצל הצדיק על ראש השנה ראוי שירגיש ארץ ישראל מי שמשתוקק לארץ ישראל אבל ענין הדבר מהיכן נמשך זאת לא היה יודע כלל כמו עכשו. כי עכשו זכה שנתגלה לו הענין בשלמות אות נה וכן ענין העשרים וארבעה מיני פדיונות שצריך להמתיק העשרים וארבעה בתי דינין הנדפס בלקוטי א' בסימן רט"ו, כבר ידע מזה מקדם שהיה בארץ ישראל. כמו ששמעתי מאנשי שלומנו ובפרט מאיש אחד חשוב מאנשי שלומנו שספר שפעם אחת חלתה אשתו והיתה סמוך למיתה ממש כמעט שיצאה נפשה. ובא אליו זכרונו לברכה, ואמר לו רוץ מהר והבא עשרים וארבעה פדיונות טרם שיגזר ויחתם הגזר דין, ורץ והביא לו שק מלא מעות. ואחר כך נעשה נס וחזרה לאיתנה ואחר כך צוה רבנו זכרונו לברכה להחזיר לו כל המעות רק לקבל עשרים וארבעה גדולים [סוג מטבע] ולחלק לעניים. ואז דבר גם כן שאי אפשר לעשות פדיון כי אם כשיודעין כל העשרים וארבעה מיני פדיונות להמתיק כל העשרים וארבעה בתי דינים. ואמר משל כמו כשתובעין אחד בגובערני [ממשל] של קיעב והוא מעמיד טוען שקורין פיליפטענט בקאמיניץ. כך איך אפשר לעשות פדיון אם אינו יודע באיזה בתי דינין דנין אותו. ואמר אז גם כן שיש פדיון גבוה כל כך שיכול להמתיק כל העשרים וארבעה בתי דינין ועוד יש בזה כמה שיחות מכבר אבל לא ידע אז כל הענין בשלמות כאשר ידע אחר כך כאשר גלה קצת מזה לנו שלפעמים גם בזה הפדיון שכולל כל העשרים וארבעה בתי דינין אף על פי כן אינו מועיל כי נעשה מזה ענין אחר הינו גרים וזה בחינת משה שעומד בין שמד לרצון כל זה לא ידע אז, רק אחר כך על ידי עבודתו שיגע ועבד בכל עת עד שהגיע בכל פעם למדרגות גבוהות עליונות יותר ואז השיג והבין בהתגלות נפלא מה שידע מתחלה בסתם, בבחינת העלם רק ברמז. ומזה תוכל להבין מעט מקצת גדלתו כי גם מקדם היה חדוש נפלא חד בדרא כי אמר שמאלו העשרים וארבעה פדיונות אינו יודע כי אם חד בדרא. וכל זה היה קדם ארץ ישראל ואחר כך כשבא מארץ ישראל אמר שהוא מתביש בכל התורות וההשגות שהשיג קדם שהיה בארץ ישראל ולא היו נחשבים בעיניו לכלום. ראה והבן עד היכן עלה אחר כך ויש בענין זה לדבר הרבה איך גם קדם ארץ ישראל היה חדוש נפלא כשידע מהעשרים וארבעה מיני פדיונות, או מענין ארץ ישראל הנ"ל כמו שהיה יודע אז אך אף על פי כן נגד הידיעה שידע אחר כך ענינים אלו בעצמם כמו שידעם אחר כך אין הידיעה הראשונה נחשבת לכלום כפי אשר הבנתי מדעתו הקדושה אך בכל ענין זה אין כלי הכתיבה מספיקים להסביר הענין היטב והמשכילים יבינו מעט מאליהם אות נו ראה זה מצאתי מכתב יד רבנו זכרונו לברכה בעצמו מענין התורה ויבן לו בית בסימן רס"ו דע כשהעולם פוגמין במצות סכה כשאין מקימין אותה כראוי גורמין מיתה או חולאת לבהמות ולשאר בעלי חיים הכל לפי הפגם. כי זה ההפרש שבין בני האדם ובין בעלי חיים כי שפעם של בני אדם יונקים ממקום בינה, כמאמר חכמינו זכרונם לברכה (ברכות י) : שעשה לה דדים במקום בינה, מה שאין כן בעלי חיים, ששפעם יונקים ממקום הערוה. ובחינת סכה היא בחינת אמא בינה דמסככא על בנהא ואנו יונקים ממנה ובזאת המצוה אנו מבדלים משפע של בעלי חיים. וכשפוגמין במצות סכה אזי יורדין על ידי זה ממדרגת בני אדם, ואין להם שפע ממקום בינה, ויורדין למדרגות שאר בעלי חיים. ונדחין שאר בעלי חיים מהשפע שלהם כיון שבני אדם לוקחין השפע שלהם ואזי הבעלי החיים מתים או נופלים בחלאים הכל לפי לקיחת השפע שלהם אם רב אם מעט וזהו ולמקנהו עשה סכת. הינו כי סוכות הוא חיים וקיום לבעלי חיים שישארו על מדרגתם כנ"ל. וכשבני אדם יושבים בסוכות כראוי על ידי זה הם במדרגתן ובבחינת תורה. כי התורה היא בחינת (משלי א) : "אל תטש תורת אמך", "אם לבינה תקרא". (שם ב) בשביל זה סמוך לסוכות אנו עושים שמחת תורה. וזה סוון ראשי תבות ו'יעקב נ'סע ס'כותה ו'יבן כי בסיון נתנה תורה ואנו במדרגת התורה על ידי מצות סכה כנזכר לעיל אות נז דע שעל ידי מצוות סכה כראוי מתר לו לעסק בבנין ואינו מזיק לו לממונו כי אמרו רבותינו זכרונם לברכה (יבמות צ"ג) : העוסק בבנין מתמסכן. וטעם הדבר כי מה ענין העניות להבונה ? אך טעם הדבר כי מי שבונה בנין צריך לבנות בחכמה כמו שכתוב (משלי כ"ד) : "בחכמה יבנה בית" ובודאי הבונה בחכמה לא יתמסכן ואדרבא יתעשר ויתקים בו בחכמה יבנה בית וכו' ובדעת חדרים ימלאו. אבל מי שבונה בלא חכמה מענישין אותו בעניות ועל ידי זה יתבזה חכמתו בבחינת (קהלת ט) : "חכמת המסכן בזויה" מדה כנגד מדה. ועל ידי מצוות סכה הוא במדרגת תורה כנ"ל והתורה היא מקור כל החכמות בשביל זה מתר לו לבנות כי בודאי יש לו חכמה וסימן לדבר ויעקב נסע סכתה ויבן על ידי מצוות סכה התר לו לבנות לב ראשי תבות לו בית. לב זו התורה בית מבראשית, למד מלעיני כל ישראל, הינו כלל התורה וכו'
אות נד

דִּבֵּר עִמָּנוּ מֵעִנְיַן הַתּוֹרָה הַנִּדְפֶּסֶת בְּלִקּוּטֵי תִּנְיָנָא סִימָן מם הַמַּתְחֶלֶת מִי שֶׁיּוֹדֵעַ מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁטָּעַם בֶּאֱמֶת טַעַם אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

וְאָמַר שֶׁהוּא הָיָה יוֹדֵעַ זאת מִכְּבָר כִּי הֲלא נָסַעְתִּי לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

וּמִסְּתָמָא הָיָה לִי מִקּדֶם תַּאֲוָה וְהִשְׁתּוֹקְקוּת לִנְסֹעַ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

וְגַם חָלַם לִי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

וּפַעַם אַחַת הָיָה אֶצְלִי אִישׁ אֶחָד וְדִבַּרְתִּי עִמּוֹ וְהִתְחִיל לְהִתְעוֹרֵר אֶצְלִי תְּשׁוּקָה וְחֶמְדָּה גְּדוֹלָה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

וְאַחַר כָּךְ שָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ אִם הָיָה אֵצֶל צַדִּיקִים עַל ראשׁ הַשָּׁנָה

וְסִפֵּר לִי שֶׁהָיָה אֵצֶל כַּמָּה צַדִּיקִים גְּדוֹלִים אֲמִתִּיִּים עַל ראשׁ הַשָּׁנָה

וּמֵחֲמַת זֶה הָיָה לִי הִשְׁתּוֹקְקוּת גָּדוֹל כְּשֶׁדִּבַּרְתִּי עִמּוֹ כַּמְבאָר בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל.

וְאָמַר לִי שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁיָּדַע עִנְיָן זֶה מִקּדֶם, אֲבָל לא הָיָה יוֹדְעוֹ כְּלָל כְּמוֹ עַכְשָׁו.

כִּי אָז לא הָיָה יוֹדֵעַ רַק זֶה לְבָד שֶׁמֵּחֲמַת שֶׁמְּדַבְּרִים עִם אֶחָד שֶׁהָיָה אֵצֶל הַצַּדִּיק עַל ראשׁ הַשָּׁנָה רָאוּי שֶׁיַּרְגִּישׁ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מִי שֶׁמִּשְׁתּוֹקֵק לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

אֲבָל עִנְיַן הַדָּבָר מֵהֵיכָן נִמְשָׁךְ זאת לא הָיָה יוֹדֵעַ כְּלָל כְּמוֹ עַכְשָׁו.

כִּי עַכְשָׁו זָכָה שֶׁנִּתְגַּלָּה לוֹ הָעִנְיָן בִּשְׁלֵמוּת

אות נה

וְכֵן עִנְיַן הָעֶשְרִים וְאַרְבָּעָה מִינֵי פִּדְיוֹנוֹת שֶׁצָּרִיךְ לְהַמְתִּיק הָעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה בָּתֵּי דִּינִין הַנִּדְפַּס בְּלִקּוּטֵי א' בַּסִּימָן רט"ו, כְּבָר יָדַע מִזֶּה מִקּדֶם שֶׁהָיָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

כְּמוֹ שֶׁשָּׁמַעְתִּי מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ וּבִפְרָט מֵאִישׁ אֶחָד חָשׁוּב מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ שֶׁסִּפֵּר שֶׁפַּעַם אַחַת חָלְתָה אִשְׁתּוֹ וְהָיְתָה סָמוּךְ לְמִיתָה מַמָּשׁ כִּמְעַט שֶׁיָּצְאָה נַפְשָׁהּ.

וּבָא אֵלָיו זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, וְאָמַר לוֹ רוּץ מַהֵר וְהָבֵא עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה פִּדְיוֹנוֹת טֶרֶם שֶׁיִּגָּזֵר וְיֵחָתֵם הַגְּזַר דִּין, וְרָץ וְהֵבִיא לוֹ שַׂק מָלֵא מָעוֹת. וְאַחַר כָּךְ נַעֲשָׂה נֵס וְחָזְרָה לְאֵיתָנָהּ

וְאַחַר כָּךְ צִוָּה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לְהַחֲזִיר לוֹ כָּל הַמָּעוֹת

רַק לְקַבֵּל עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה גְּדוֹלִים [סוּג מַטְבֵּעַ] וּלְחַלֵּק לַעֲנִיִּים.

וְאָז דִבֵּר גַּם כֵּן

שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת פִּדְיוֹן כִּי אִם כְּשֶׁיּוֹדְעִין כָּל הָעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה מִינֵי פִּדְיוֹנוֹת לְהַמְתִּיק כָּל הָעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה בָּתֵּי דִינִים.

וְאָמַר מָשָׁל כְּמוֹ כְּשֶׁתּוֹבְעִין אֶחָד בַּגּוּבֶּערְנֶי [מִמְשָׁל] שֶׁל קִיֶעב וְהוּא מַעֲמִיד טוֹעֵן שֶׁקּוֹרִין פִילִיפְטֶענְט בְּקַאמֶינִיץ.

כָּךְ אֵיךְ אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת פִּדְיוֹן אִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּאֵיזֶה בָּתֵּי דִינִין דָּנִין אוֹתוֹ.

וְאָמַר אָז גַּם כֵּן שֶׁיֵּשׁ פִּדְיוֹן גָּבוֹהַּ כָּל כָּךְ

שֶׁיָּכוֹל לְהַמְתִּיק כָּל הָעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה בָּתֵּי דִינִין

וְעוֹד יֵשׁ בָּזֶה כַּמָּה שִׂיחוֹת מִכְּבָר

אֲבָל לא יָדַע אָז כָּל הָעִנְיָן בִּשְׁלֵמוּת כַּאֲשֶׁר יָדַע אַחַר כָּךְ

כַּאֲשֶׁר גִּלָּה קְצָת מִזֶּה לָנוּ

שֶׁלִּפְעָמִים גַּם בְּזֶה הַפִּדְיוֹן שֶׁכּוֹלֵל כָּל הָעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה בָּתֵּי דִינִין

אַף עַל פִּי כֵן אֵינוֹ מוֹעִיל

כִּי נַעֲשֶׂה מִזֶּה עִנְיָן אַחֵר הַיְנוּ גֵּרִים

וְזֶה בְּחִינַת משֶׁה שֶׁעוֹמֵד בֵּין שְׁמָד לְרָצוֹן

כָּל זֶה לא יָדַע אָז, רַק אַחַר כָּךְ עַל יְדֵי עֲבוֹדָתוֹ שֶׁיָּגַע וְעָבַד בְּכָל עֵת עַד שֶׁהִגִּיעַ בְּכָל פַּעַם לְמַדְרֵגוֹת גְּבוֹהוֹת עֶלְיוֹנוֹת יוֹתֵר

וְאָז הִשִּׂיג וְהֵבִין בְּהִתְגַּלּוּת נִפְלָא מַה שֶּׁיָּדַע מִתְּחִלָּה בִּסְתָם, בִּבְחִינַת הֶעְלֵם רַק בְּרֶמֶז.

וּמִזֶּה תּוּכַל לְהָבִין מְעַט מִקְצָת גְּדֻלָּתוֹ

כִּי גַּם מִקּדֶם הָיָה חִדּוּשׁ נִפְלָא חָד בְּדָרָא

כִּי אָמַר שֶׁמֵּאֵלּוּ הָעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה פִּדְיוֹנוֹת אֵינוֹ יוֹדֵעַ כִּי אִם חָד בְּדָרָא.

וְכָל זֶה הָיָה קדֶם אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁבָּא מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אָמַר שֶׁהוּא מִתְבַּיֵּשׁ בְּכָל הַתּוֹרוֹת וְהַהַשָּׂגוֹת שֶׁהִשִּׂיג קדֶם שֶׁהָיָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְלא הָיוּ נֶחְשָׁבִים בְּעֵינָיו לִכְלוּם.

רְאֵה וְהָבֵן עַד הֵיכָן עָלָה אַחַר כָּךְ

וְיֵשׁ בְּעִנְיָן זֶה לְדַבֵּר הַרְבֵּה

אֵיךְ גַּם קדֶם אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הָיָה חִדּוּשׁ נִפְלָא כְּשֶׁיָּדַע מֵהָעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה מִינֵי פִּדְיוֹנוֹת, אוֹ מֵעִנְיַן אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הַנַּ"ל כְּמוֹ שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ אָז

אַךְ אַף עַל פִּי כֵן נֶגֶד הַיְדִיעָה שֶׁיָּדַע אַחַר כָּךְ עִנְיָנִים אֵלּוּ בְּעַצְמָם כְּמוֹ שֶׁיְּדָעָם אַחַר כָּךְ

אֵין הַיְדִיעָה הָרִאשׁוֹנָה נֶחְשֶׁבֶת לִכְלוּם

כְּפִי אֲשֶׁר הֵבַנְתִּי מִדַּעְתּוֹ הַקְּדוֹשָׁה

אַךְ בְּכָל עִנְיָן זֶה אֵין כְּלֵי הַכְּתִיבָה מַסְפִּיקִים לְהַסְבִּיר הָעִנְיָן הֵיטֵב

וְהַמַּשְׂכִּילִים יָבִינוּ מְעַט מֵאֲלֵיהֶם

אות נו

רְאֵה זֶה מָצָאתִי מִכְּתַב יַד רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּעַצְמוֹ מֵעִנְיַן הַתּוֹרָה וַיִּבֶן לוֹ בָּיִת בְּסִימָן רס"ו

דַּע כְּשֶׁהָעוֹלָם פּוֹגְמִין בְּמִצְוַת סֻכָּה כְּשֶׁאֵין מְקַיְּמִין אוֹתָהּ כָּרָאוּי גּוֹרְמִין מִיתָה אוֹ חוֹלֵאת לַבְּהֵמוֹת וְלִשְׁאָר בַּעֲלֵי חַיִּים הַכּל לְפִי הַפְּגָם.

כִּי זֶה הַהֶפְרֵשׁ שֶׁבֵּין בְּנֵי הָאָדָם וּבֵין בַּעֲלֵי חַיִּים

כִּי שִׁפְעָם שֶׁל בְּנֵי אָדָם יוֹנְקִים מִמְּקוֹם בִּינָה, כְּמַאֲמַר חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: שֶׁעָשָׂה לָהּ דַּדִּים בִּמְקוֹם בִּינָה, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּעֲלֵי חַיִּים, שֶׁשִּׁפְעָם יוֹנְקִים מִמְּקוֹם הָעֶרְוָה.

וּבְחִינַת סֻכָּה הִיא בְּחִינַת אִמָּא בִּינָה דִּמְסָכְכָא עַל בְּנָהָא

וְאָנוּ יוֹנְקִים מִמֶּנָּה

וּבְזאת הַמִּצְוָה אָנוּ מֻבְדָּלִים מִשֶּׁפַע שֶׁל בַּעֲלֵי חַיִּים.

וּכְשֶׁפּוֹגְמִין בְּמִצְוַת סֻכָּה אֲזַי יוֹרְדִין עַל יְדֵי זֶה מִמַּדְרֵגַת בְּנֵי אָדָם, וְאֵין לָהֶם שֶׁפַע מִמְּקוֹם בִּינָה, וְיוֹרְדִין לְמַדְרֵגוֹת שְׁאָר בַּעֲלֵי חַיִּים.

וְנִדָּחִין שְׁאָר בַּעֲלֵי חַיִּים מֵהַשֶּׁפַע שֶׁלָּהֶם

כֵּיוָן שֶׁבְּנֵי אָדָם לוֹקְחִין הַשֶּׁפַע שֶׁלָּהֶם

וַאֲזַי הַבַּעֲלֵי הַחַיִּים מֵתִים אוֹ נוֹפְלִים בָּחֳלָאִים

הַכּל לְפִי לְקִיחַת הַשֶּׁפַע שֶׁלָּהֶם אִם רַב אִם מְעָט

וְזֶהוּ וּלְמִקְנֵהוּ עָשָׂה סֻכּת.

הַיְנוּ כִּי סוכּוֹת הוּא חַיִּים וְקִיּוּם לְבַעֲלֵי חַיִּים שֶׁיִּשָּׁאֲרוּ עַל מַדְרֵגָתָם כַּנַּ"ל.

וּכְשֶׁבְּנֵי אָדָם יוֹשְׁבִים בַּסוכּוֹת כָּרָאוּי

עַל יְדֵי זֶה הֵם בְּמַדְרֵגָתָן

וּבִבְחִינַת תּוֹרָה. כִּי הַתּוֹרָה הִיא בְּחִינַת: "אַל תִּטּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ", "אִם לַבִּינָה תִּקְרָא".

בִּשְׁבִיל זֶה סָמוּךְ לְסוכּוֹת אָנוּ עוֹשִׂים שִׂמְחַת תּוֹרָה.

וְזֶה סִוָון רָאשֵׁי תֵבוֹת וְ'יַעֲקב נָ'סַע סֻ'כּוֹתָה וַ'יִּבֶן

כִּי בְּסִיוָן נִתְּנָה תּוֹרָה

וְאָנוּ בְּמַדְרֵגַת הַתּוֹרָה עַל יְדֵי מִצְוַת סֻכָּה כַּנִּזְכָּר לְעֵיל

אות נז

דַּע שֶׁעַל יְדֵי מִצְווֹת סֻכָּה כָּרָאוּי מֻתָּר לוֹ לַעֲסֹק בַּבִּנְיָן וְאֵינוֹ מַזִּיק לוֹ לְמָמוֹנוֹ

כִּי אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: הָעוֹסֵק בַּבִּנְיָן מִתְמַסְכֵּן.

וְטַעַם הַדָּבָר כִּי מָה עִנְיַן הָעֲנִיּוּת לְהַבּוֹנֶה ?

אַךְ טַעַם הַדָּבָר כִּי מִי שֶׁבּוֹנֶה בִּנְיָן צָרִיךְ לִבְנוֹת בְּחָכְמָה

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "בְּחָכְמָה יִבָּנֶה בָּיִת"

וּבְוַדַּאי הַבּוֹנֶה בְּחָכְמָה לא יִתְמַסְכֵּן

וְאַדְּרַבָּא יִתְעַשֵּׁר וְיִתְקַיֵּם בּוֹ בְּחָכְמָה יִבָּנֶה בָּיִת וְכוּ' וּבְדַעַת חֲדָרִים יִמָּלְאוּ.

אֲבָל מִי שֶׁבּוֹנֶה בְּלא חָכְמָה מַעֲנִישִׁין אוֹתוֹ בַּעֲנִיּוּת

וְעַל יְדֵי זֶה יִתְבַּזֶּה חָכְמָתוֹ בִּבְחִינַת: "חָכְמַת הַמִּסְכֵּן בְּזוּיָה"

מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה.

וְעַל יְדֵי מִצְווֹת סֻכָּה הוּא בְּמַדְרֵגַת תּוֹרָה כַּנַּ"ל

וְהַתּוֹרָה הִיא מְקוֹר כָּל הַחָכְמוֹת בִּשְׁבִיל זֶה מֻתָּר לוֹ לִבְנוֹת

כִּי בְּוַדַּאי יֵשׁ לוֹ חָכְמָה

וְסִימָן לַדָּבָר וְיַעֲקב נָסַע סֻכּתָה וַיִּבֶן

עַל יְדֵי מִצְווֹת סֻכָּה הֻתַּר לוֹ לִבְנוֹת

לֵב רָאשֵׁי תֵבוֹת לוֹ בָּיִת.

לֵב זוֹ הַתּוֹרָה בֵּית מִבְּרֵאשִׁית, לָמֶד מִלְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל, הַיְנוּ כְּלַל הַתּוֹרָה וְכוּ'
חיי מוהר"ן - קלד - נסיעתו לארץ ישראל
...- נסיעתו לארץ ישראל אות קלד שמעתי בשמו שאמר קדם שנסע לארץ ישראל שרוצה לנסע כדי להשיג חכמה עלאה כי יש חכמה עלאה ותתאה וחכמה תתאה כבר יש לו ועדין הוא צריך להשיג חכמה עלאה ובשביל זה הוא נוסע לארץ ישראל. ונשמע מפיו הקדוש שאמר שתכף כשהלך ארבע אמות בארץ ישראל תכף זכה להשיג כל מבקשו וחפצו שנסע בשבילו לארץ ישראל וגם שמעתי מפיו הקדוש מעין זה מגדל השמחה והנחת שהיה לו תכף כשבא לארץ ישראל שנתמלא רצונו ותשוקתו וכו' אות קלה אמר אז לרבי יודל שרוצה לנסע לארץ ישראל ורבי יודל, ברך אותו. ואמר לו רבנו בודאי אתם רוצים...
ספר המידות - זכירה
...שמביש פני חברו, נעשה שכחן. ב. על ידי דאגה בא שכחה. ג. על ידי למוד בפה מלא בא זכירה. ד. על ידי צער בא שכחה. ה. כשתציר לפניך צורת אביך ואמך, תבוא לזכירה. ו. על ידי מצות מעשיות האדם נתר ממדת שכחה ונקשר במדת זכירה. ז. על ידי ניאוף מאבד הזכרון. ח. על ידי כזבים בא שכחה. ט. מי שאין לו זכרון, יחזיר את בני אדם בתשובה. י. מי שאין לו זכרון, בידוע שלא תקן חטאות נעורים. יא. מי שהוא שכחן, יתן צדקה. יב. מי שאין לו זכרון, יקדש את עצמו בקדשה גדולה. יג. על ידי שפלות תזכה לזכרון. יד. על ידי עצבות בא שכחה. טו. המציע...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רכא - עַל יְדֵי שֶׁנּוֹתְנִין מַעֲשֵׂר נִצּוֹל מִשּׂוֹנְאִים
...מעשר נצול משונאים על ידי שנותנין מעשר נצול משונאים כי השם יתברך מכסה אותו בידו ומצילו כי "האלהים יבקש הנרדף" 'ואפילו צדיק רודף את הרשע' וזה בחינת: "ובצל ידי כסיתיך" שהשם יתברך מכסה עליו בצל ידו ומצילו וכשהנרדף צדיק שהוא סמוך להשם יתברך אזי הוא יתברך מצילו בידו כי הוא סמוך להשם יתברך אבל כשהנרדף רשע נמצא שהוא רחוק מהשם יתברך ואף על פי כן השם יתברך מצילו כי האלהים יבקש וכו' אזי כביכול השם יתברך מגדיל ידו ומושיטה ומחפה עליו אף שהוא רחוק מהשם יתברך ועל ידי מעשר נעשה בחינת יד הגדולה כי יד הגדולה הוא...
ספר המידות - תשובה
...לכל דבר. ב. מי שהוא ערום ממעשים טובים, אינו יכול להפריש אחרים מרשעתם. ג. התענית קשה מחרב. ד. התשובה ראוי, שתהיה באותו דבר עצמו. ה. כשאדם חושב: כך וכך אעשה, כך וכך תעלה בידי, על ידי זה אין מחשבתו נתקים. ו. גלות מכפרת על הכל. ז. מי שדעתו שפלה, כאלו הקריב כל הקרבנות. ח. כל המתודה, יש לו חלק לעולם הבא. ט. המלמד את בן חברו תורה, כאלו עשאו וכאלו עשאו לדברי תורה וכאלו עשאו לעצמו. י. רב פפא יתיב בתעניתא, על שקרא לתלמיד חכם בלשון גנאי. יא. ישמר אדם את פיו מלומר: אעשה העברה הזאת אפילו בדרך ליצנות, כי דבורו...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קך - הָעִנְיָן מַה שֶּׁצְּרִיכִין לִנְסֹעַ לְהַצַּדִּיק, וְלא דַּי בְּסִפְרֵי מוּסָר
...קך - הענין מה שצריכין לנסע להצדיק, ולא די בספרי מוסר הענין מה שצריכין לנסע להצדיק, ולא די בספרי מוסר מפרש בתורה: "ויאמר ה' אל משה כתב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע" כי אף שאמר לו לכתב בספר, אף על פי כן לא הסתפק בזה וצוה לו, ושים באזני יהושע, שידבר עמו פה אל פה כי העקר מה ששומעין מפה הצדיק וכמו שאמרו במדרש על פסוק: "שמע ישראל היום אתה עובר את הירדן" וכו' וזה לשונו, מה ראה לומר להם כאן שמע ישראל רבנין אמרי למה הדבר דומה, למלך שקדש מטרונה בשני מרגליות אבדה אחת מהן אמר לה המלך אבדת אחת, שמרי את השניה...
שיחות הר"ן - אות צד
שיחות הר"ן - אות צד דע כשיש שלום בעיר הוא מפני שאין בר דעת בעיר הזאת כי 'אם אין דעת הבדלה מנין' אבל כשיש בר דעת בעיר אזי יש הבדלה דהינו שיש אנשים שנוטים להבר דעת ודבקים בו ויש אנשים שחולקים עליו
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה יא - כְּשֶׁאָדָם מִתְפַּלֵּל בַּשָּׂדֶה
...מוהר"ן ח"ב - תורה יא - כשאדם מתפלל בשדה דע, כשאדם מתפלל בשדה אזי כל העשבים כלם באין בתוך התפילה ומסיעין לו, ונותנין לו כח בתפילתו וזה בחינת שנקראת התפילה שיחה, בחינת: "שיח השדה" שכל שיח השדה נותנין כח וסיוע בתפילתו "ויצא יצחק לשוח בשדה" שתפילתו היתה עם סיוע וכח השדה שכל עשבי השדה נתנו כח וסיוע בתפילתו כנ"ל שבשביל זה נקראת התפילה שיחה כנ"ל ועל כן בקללה נאמר: "והאדמה לא תתן את יבולה" כי כל יבול הארץ צריכין לתן כח וסיוע בתוך התפילה וכשיש פגם ועכוב על זה, אזי נאמר: "והאדמה לא תתן את יבולה" כי אפילו...
שיחות הר"ן - אות שא - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות שא - שיחות מורנו הרב רבי נחמן שמעתי בשמו שאמר שעקר עבודת איש הישראלי הוא בחרף לקום בחצות לילה ובקיץ בעת שהלילה קצר מאד שאז אין עומדין בחצות [בחוץ לארץ] כמבאר במקום אחר אז יזהר לעמד בבקר השכם כעלות השחר
ספר המידות - הרחקת רשעים
...א' א. כשהצדיק בא לבית הרשע, הבית נתברך, ודוקא שהבית מזמן לברכה. ב. הרחק מרשעים, כדי שלא תתפס בענשם. ג. בשביל איבה מראין איזה קרבות לרשעים. ד. לפעמים כשעושין איזה טובה לרשע גמור, בזה עושין נחת רוח לקדוש ברוך הוא. ה. אסור לספר בשבחן, אבל מקום שיבוא משבחן שבח לצדיק מתר לספר קצת. ו. מי שמלמד זכות על רשע, גם הוא נקרא רשע. ז. אפילו עושה איזהו דבר כדת וכדין, אין אנו סומכין עליו. ח. מי שערב בעד רשע, נופל לידי תאוות ניאוף גם נופל לחלשה. ט. רשע ששכח את השם יתברך לגמרי, בידוע שלא יצא ממנו זרע כשר. י. כשנופל...
בעל תפילה - 10 כתות
...- סיפורי מעשיות - מעשה יב - מבעל תפילה מכל ה 10 כתות, יש רק כת אחת שרבי נחמן מברסלב טרח לנמק מדוע הם טעו. מהי הכת הזאת? ומדוע בעצם בנו טרח לנמק מדוע הם טעו? ומדוע באמת הם טעו? תשובה: הכת היחידה שבה רבי נחמן מברסלב טרח לבאר מדוע הם טעו, היא הכת של השמחה. כי באמת השמחה היא דבר גדול מאוד. ובסופו של דבר השכר הסופי הוא השמחה. כי אם יש שמחה לא חסר דבר ואם אין שמחה אין שום דבר. ואם כן, לכאורה הכת של השמחה השיגו את התכלית, כי בסוף באמת התכלית היא להיות בשמחה וכולי. אך באמת הם טעו. כי השמחה שלהם לא היי
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1094 שניות - עכשיו 10_11_2026 השעה 11:26:45 - wesi2