ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - תעג - עבודת השם
אות תעג מצאתי כתוב אצלו מצוה שיכתב כל אחד ספר תורה לעצמו שיכתב לו ספר בתורה כל שכן סת"ם אות תעד "כי תשא את ראש בני ישראל" זה בחינת משא "ונתנו איש כפר" זה בחינת מתן. הינו בחינת משא ומתן אות תעה שמעתי מרבי יצחק חתן המגיד מטירהאוויצע שאמר ששמע מפיו הקדוש שאמר שבדרך צריכין לזהר בטבילת מקוה כי מקוה מסגל להנצל מרוצחים אות תעו כונת השלחן מימי ילדותו שלחן בגימטריא קלפה נדחה פיה עם הכולל. הינו שיהיה נדחה הקלפה מהשלחן שלא תינק מהשלחן שולחן בגימטריא יקו"ק יקרבנו. כשהיה אחד צריך לרפואה היה מכון שלחן בגימטריא צו רפואה [לרפואה]. שולחן בגימטריא ש"ך חסד, כי יש ארבעה מיני חסדים. שלחן בגימטריא חשמ"ל שמלביש העשר ספירות הינו חשמל בגימטריא שע"ח לצרף עשר הנ"ל בגימטריא שלחן. שלחן בגימטריא ש"ע ח"י כי יש ש"ע נהורין של אור הפנים וכתיב באור פני מלך חיים אות תעז מכבר קדם ארץ ישראל בקש אחד אותו על בנים ואמר לו שיתן צדקה והשיב שאין ביכלתו ואמר לו שיהיה לו אמונה, כי אמונה חשוב כצדקה. כמו שכתוב באברהם (בראשית ט"ו) : "והאמין בה' ויחשבה לו צדקה". ואמר: שעל ידי אמונה זוכה לבנים כי אמונה בגימטריא בנים וכן הוה שנפקד זה האיש והיו לו בנים אות תעח אמר ספר רזיאל אינו מאדם הראשון ולא זהו הספר שנתן המלאך לאדם הראשון ואין בו כח להציל משרפה וכבר ארע שהספר בעצמו נשרף והאריך בזה בראיות ברורות אות תעט אמר שעל ידי שמספרין מעשיות מצדיקים ומגדלים ומפליאים אותם, על ידי זה נמתק הדין ונמשך חסד. וזהו מגדיל ישועות מלכו, מאן מלכי רבנן. הינו מה שמספר ומגדיל הנפלאות והישועות של הצדיקים שנקראים מלכים על ידי זה ועושה חסד למשיחו שהשם יתברך עושה חסד למי שמשיח ומספר מזה. עוד שמעתי על פסוק (בראשית כ"א) :קומי שאי את הנער והחזיקי את ידך בו כי לגוי גדול אשימנו. גם על פסוק (שמות י"ג) : "ויסב אלהים את העם דרך המדבר ים סוף" וכן יש עוד כמה תורות אצל החברים שאמר קדם שהיה בארץ ישראל אבל מחמת ששמעתי מפיו הקדוש שאין ברצונו שידפסו התורות שאמר קדם ארץ ישראל, ואפילו על אלו שכבר הדפסו הקפיד רק מה שאמר אחר ארץ ישראל על זה הזהיר לכתב אותם ואמר שאפילו שיחות פשוטות שלי של אחר ארץ ישראל צריכין לכתב על כן אין רצוני להעתיקם אף על פי שעל פי דעתנו גם אלו התורות שקדם ארץ ישראל הם נפלאות השם והם גבוהים מאד כי גם קדם ארץ ישראל היה חדוש נפלא ונורא מאד אך מי יבוא אחר המלך ומי יכול לידע כונתו זה שלא היה רוצה שידפסו. ואף על פי כן לא יכלתי להתאפק והעתקתי קצת לפרקים אות תפ שמעתי בעצמי מפיו הקדוש שכשבולעין הרק הוא מועיל לנקיות אות תפא הלבנה באתה בקבלנא לפני החמה באשר שהחמה משמשת עקרה ביום ובימות החמה והיא צריכה לשמש בחרף, ובלילות הארכים ובקר והיתה החמה מפיסתה שתעשה לה מלבוש וקראו לכל החיטים הגדולים והחשובים, לעשות לה מלבוש ורצו גם החיטים הקטנים לילך ואמרו מאחר שאין קוראין אותנו אין לנו לילך ובאו החיטים הנ"ל והשיבו שאי אפשר לקח לה מלבוש כי היא לפעמים קטנה ולפעמים גדולה על כן אי אפשר לכון מדתה ובאו החיטים הקטנים ואמרו שהם יכונו מדתה ויעשו המלבוש השיבו להם אם החיטים הגדולים אין יכולים איך תוכלו אתם אות תפב פעם אחת ספר עמי מענין ענווה ואיך הוא האמת וכו'. וכן ספר עמי מענין על מנת שלא לקבל פרס והלא אף על פי כן בהכרח שאני רוצה איזה דבר וכו' וכון לי מחשבתי כי אלו הקשיות בענין ענווה ובענין זה היו עולים על דעתי והוא זכרונו לברכה בקדשתו הנפלאה כון לי מחשבתי. אך לא אמר שום ישוב ותרוץ על זה רק דבוריו היו כאומר שהוא יודע כל מחשבותי שעולים על הלב אך אי אפשר עתה לישב לי כל זה. והבנתי מדבריו שצריכין לזה רק יגיעה גדולה בעבודת השם ותפילה ותחנונים הרבה, אז נזכה לידע דרכי ענווה באמת, וכן לזכות לעבד את השם שלא על מנת לקבל פרס. יהי רצון שנזכה מהרה לכל זה באמת ובשלמות אות תפג פעם אחת היו יסורים באיזה חדש שלא היתה הלבנה וכמדמה שלא קדשו אותה אז כלל. אחר כך אמר רבנו זכרונו לברכה שצריכין לראות להקדים את עצמו להתחיל לקדש את הלבנה קדם שבעה ימים. וצוה לעין בפוסקים וראינו שרב הפוסקים מסכימים לקדשה מקדם כפי הדין מדינא דגמרא כמובא בטורי זהב ובמגן אברהם בסימן תכ"ו. ועין במשבצות זהב שם. פעם אחת נתאחרתי בקדוש הלבנה וצוה עלי שכאשר אראה מתוך העננים כפי מה שהיא, תכף כשאראה אותה אקדש אותה מיד וכונתו שלא אדקדק על חמרות כלל כי כיון שרואין אותה מתוך העננים כפי מה שהיא, מצוה לקדשה. [אמר המעתיק פשוט דרצונו לומר מתוך עננים דקים וקלושים כדינא ועין בסדור יעב"ץ] אות תפד שמעתי מפיו הקדוש שאמר שהוא יצר הרע גדול אצל הלומדים להמציא חדשות הינו מה שכל אחד רוצה דיקא להמציא דין חדש אות תפה אמר בזה הלשון. [כשאומרים טוב מזמור תהלים, הרי הוא כמו משקה טעים] אות תפו אמר העולם הבא שיש לנו בזה העולם כשהשם יתברך עוזר לפעמים אין לשער אות תפז אמר הצדיקים שוגים בזה, במה שמאחרים זמן תפילה אות תפח כף קלע בגימטריא שין שנה שהיה החתן נע ונד. ויש בזה מעשה מענין החתן שכשיצא מבית החפה נתעה מבית לבית ומעיר לעיר וכו'. ושמעתי שמעשה זאת ספרה בשם הצדיקים הזקנים כמדמה שספרה בשם הרב הקדוש מורנו הרב יעקב יוסף זכרונו לברכה, מגיד מישרים דקהלת קדש אוסטרא אות תפט שמעתי שפעם אחת נכנס אחד אצלו ואמר לו: בזו השעה היה אצלי השר של יון והשר של צרפת ובקשו אותי ושאלו מי מהם יכבש והשבתי להם מי שיחזיק יותר עם ישראל הוא יכבש
אות תעג

מָצָאתִי כָּתוּב אֶצְלוֹ

מִצְוָה שֶׁיִּכְתּב כָּל אֶחָד סֵפֶר תּוֹרָה לְעַצְמוֹ

שֶׁיִּכְתּב לוֹ סֵפֶר בַּתּוֹרָה

כָּל שֶׁכֵּן סְתַּ"ם

אות תעד

"כִּי תִשָּׂא אֶת ראשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" זֶה בְּחִינַת מַשָּׂא

"וְנָתְנוּ אִישׁ כּפֶר" זֶה בְּחִינַת מַתָּן.

הַיְנוּ בְּחִינַת מַשָּׂא וּמַתָּן

אות תעה

שָׁמַעְתִּי מֵרַבִּי יִצְחָק חֲתַן הַמַּגִּיד מִטִּירָהאוִויצֶע

שֶׁאָמַר שֶׁשָּׁמַע מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ שֶׁאָמַר

שֶׁבַּדֶּרֶךְ צְרִיכִין לִזָּהֵר בִּטְבִילַת מִקְוֶה

כִּי מִקְוֶה מְסֻגָּל לְהִנָּצֵל מֵרוֹצְחִים

אות תעו

כַּוָּנַת הַשֻּׁלְחָן מִימֵי יַלְדוּתוֹ

שֻׁלְחָן בְּגִימַטְרִיָּא קְלִפָּה נִדְחֶה פִּיהָ עִם הַכּוֹלֵל.

הַיְנוּ שֶׁיִּהְיֶה נִדְחֶה הַקְּלִפָּה מֵהַשֻּׁלְחָן שֶׁלּא תִּינַק מֵהַשֻּׁלְחָן

שׁוּלְחָן בְּגִימַטְרִיָּא יקו"ק יְקָרְבֵנוּ.

כְּשֶׁהָיָה אֶחָד צָרִיךְ לִרְפוּאָה הָיָה מְכַוֵּן שֻׁלְחָן בְּגִימַטְרִיָּא צוּ רְפוּאָה [לִרְפוּאָה].

שׁוּלְחָן בְּגִימַטְרִיָּא ש"ך חֶסֶד, כִּי יֵשׁ אַרְבָּעָה מִינֵי חֲסָדִים.

שֻׁלְחָן בְּגִימַטְרִיָּא חַשְׁמַ"ל שֶׁמַּלְבִּישׁ הָעֶשֶׂר סְפִירוֹת

הַיְנוּ חַשְׁמַל בְּגִימַטְרִיָּא שע"ח לְצָרֵף עֶשֶׂר הַנַּ"ל בְּגִימַטְרִיָּא שֻׁלְחָן.

שֻׁלְחָן בְּגִימַטְרִיָּא ש"ע ח"י

כִּי יֵשׁ ש"ע נְהוֹרִין שֶׁל אוֹר הַפָּנִים

וּכְתִיב בְּאוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ חַיִּים

אות תעז

מִכְּבָר קדֶם אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בִּקֵּשׁ אֶחָד אוֹתוֹ עַל בָּנִים

וְאָמַר לוֹ שֶׁיִּתֵּן צְדָקָה

וְהֵשִׁיב שֶׁאֵין בִּיכָלְתּוֹ

וְאָמַר לוֹ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ אֱמוּנָה, כִּי אֱמוּנָה חָשׁוּב כִּצְדָקָה.

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּאַבְרָהָם: "וְהֶאֱמִין בַּה' וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה".

וְאָמַר: שֶׁעַל יְדֵי אֱמוּנָה זוֹכֶה לְבָנִים

כִּי אֱמוּנָה בְּגִימַטְרִיָּא בָּנִים

וְכֵן הֲוָה שֶׁנִּפְקַד זֶה הָאִישׁ וְהָיוּ לוֹ בָּנִים

אות תעח

אָמַר סֵפֶר רָזִיאֵל אֵינוֹ מֵאָדָם הָרִאשׁוֹן

וְלא זֶהוּ הַסֵּפֶר שֶׁנָּתַן הַמַּלְאָךְ לְאָדָם הָרִאשׁוֹן

וְאֵין בּוֹ כּחַ לְהַצִּיל מִשְּׂרֵפָה

וּכְבָר אֵרַע שֶׁהַסֵּפֶר בְּעַצְמוֹ נִשְׂרַף

וְהֶאֱרִיךְ בָּזֶה בִּרְאָיוֹת בְּרוּרוֹת

אות תעט

אָמַר שֶׁעַל יְדֵי שֶׁמְּסַפְּרִין מַעֲשִׂיּוֹת מִצַּדִּיקִים וּמְגַדְּלִים וּמַפְלִיאִים אוֹתָם, עַל יְדֵי זֶה נִמְתָּק הַדִּין וְנִמְשָׁךְ חֶסֶד.

וְזֶהוּ מַגְדִּיל יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ, מָאן מַלְכֵי רַבָּנַן.

הַיְנוּ מַה שֶּׁמְּסַפֵּר וּמַגְדִּיל הַנִּפְלָאוֹת וְהַיְשׁוּעוֹת שֶׁל הַצַּדִּיקִים שֶׁנִּקְרָאִים מְלָכִים

עַל יְדֵי זֶה וְעוֹשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ

שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עוֹשֶׂה חֶסֶד לְמִי שֶׁמֵּשִׂיחַ וּמְסַפֵּר מִזֶּה.

עוֹד שָׁמַעְתִּי עַל פָּסוּק:קוּמִי שְׂאִי אֶת הַנַּעַר וְהַחֲזִיקִי אֶת יָדֵךְ בּוֹ כִּי לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימֶנּוּ.

גַּם עַל פָּסוּק: "וַיַּסֵּב אֱלהִים אֶת הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר יַם סוּף"

וְכֵן יֵשׁ עוֹד כַּמָּה תּוֹרוֹת אֵצֶל הַחֲבֵרִים שֶׁאָמַר קדֶם שֶׁהָיָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

אֲבָל מֵחֲמַת שֶׁשָּׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ שֶׁאֵין בִּרְצוֹנוֹ שֶׁיֻּדְפְּסוּ הַתּוֹרוֹת שֶׁאָמַר קדֶם אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וַאֲפִילּוּ עַל אֵלּוּ שֶׁכְּבָר הֻדְפְּסוּ הִקְפִּיד

רַק מַה שֶּׁאָמַר אַחַר אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עַל זֶה הִזְהִיר לִכְתּב אוֹתָם

וְאָמַר שֶׁאֲפִילּוּ שִׂיחוֹת פְּשׁוּטוֹת שֶׁלִּי שֶׁל אַחַר אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל צְרִיכִין לִכְתּב

עַל כֵּן אֵין רְצוֹנִי לְהַעְתִּיקָם

אַף עַל פִּי שֶׁעַל פִּי דַּעְתֵּנוּ גַּם אֵלּוּ הַתּוֹרוֹת שֶׁקּדֶם אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הֵם נִפְלְאוֹת הַשֵּׁם וְהֵם גְּבוֹהִים מְאד

כִּי גַּם קדֶם אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הָיָה חִדּוּשׁ נִפְלָא וְנוֹרָא מְאד

אַךְ מִי יָבוֹא אַחַר הַמֶּלֶךְ וּמִי יָכוֹל לֵידַע כַּוָּנָתוֹ זֶה שֶׁלּא הָיָה רוֹצֶה שֶׁיֻּדְפְּסוּ.

וְאַף עַל פִּי כֵן לא יָכלְתִּי לְהִתְאַפֵּק וְהֶעְתַּקְתִּי קְצָת לִפְרָקִים

אות תפ

שָׁמַעְתִּי בְּעַצְמִי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ

שֶׁכְּשֶׁבּוֹלְעִין הָרק הוּא מוֹעִיל לִנְקִיּוּת

אות תפא

הַלְּבָנָה בָּאֲתָה בְּקֻבְלָנָא לִפְנֵי הַחַמָּה

בַּאֲשֶׁר שֶׁהַחַמָּה מְשַׁמֶּשֶׁת עִקָּרָהּ בַּיּוֹם וּבִימוֹת הַחַמָּה

וְהִיא צְרִיכָה לְשַׁמֵּשׁ בַּחֹרֶף, וּבַלֵּילוֹת הָאֲרֻכִּים וּבַקּר

וְהָיְתָה הַחַמָּה מְפַיַּסְתָּה שֶׁתַּעֲשֶׂה לָהּ מַלְבּוּשׁ

וְקָרְאוּ לְכָל הַחַיָּטִים הגְּדוֹלִים וַהחֲשׁוּבִים, לַעֲשׂוֹת לָהּ מַלְבּוּשׁ

וְרָצוּ גַּם הַחַיָּטִים הַקְּטַנִּים לֵילֵךְ

וְאָמְרוּ מֵאַחַר שֶׁאֵין קוֹרְאִין אוֹתָנוּ אֵין לָנוּ לֵילֵךְ

וּבָאוּ הַחַיָּטִים הַנַּ"ל וְהֵשִׁיבוּ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִקַּח לָהּ מַלְבּוּשׁ

כִּי הִיא לִפְעָמִים קְטַנָּה וְלִפְעָמִים גְּדוֹלָה

עַל כֵּן אִי אֶפְשָׁר לְכַוֵּן מִדָּתָהּ

וּבָאוּ הַחַיָּטִים הַקְּטַנִּים

וְאָמְרוּ שֶׁהֵם יְכַוְּנוּ מִדָּתָהּ וְיַעֲשׂוּ הַמַּלְבּוּשׁ

הֵשִׁיבוּ לָהֶם אִם הַחַיָּטִים הַגְּדוֹלִים אֵין יְכוֹלִים

אֵיךְ תּוּכְלוּ אַתֶּם

אות תפב

פַּעַם אַחַת סִפֵּר עִמִּי מֵעִנְיַן עֲנָוָוה וְאֵיךְ הוּא הָאֱמֶת וְכוּ'.

וְכֵן סִפֵּר עִמִּי מֵעִנְיַן עַל מְנָת שֶׁלּא לְקַבֵּל פְּרָס

וַהֲלא אַף עַל פִּי כֵן בְּהֶכְרֵחַ שֶׁאֲנִי רוֹצֶה אֵיזֶה דָּבָר וְכוּ'

וְכִוֵּן לִי מַחֲשַׁבְתִּי

כִּי אֵלּוּ הַקֻּשְׁיוֹת בְּעִנְיַן עֲנָוָוה וּבְעִנְיָן זֶה הָיוּ עוֹלִים עַל דַּעְתִּי

וְהוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בִּקְדֻשָּׁתוֹ הַנִּפְלָאָה כִּוֵּן לִי מַחֲשַׁבְתִּי.

אַךְ לא אָמַר שׁוּם יִשּׁוּב וְתֵרוּץ עַל זֶה

רַק דִּבּוּרָיו הָיוּ כְּאוֹמֵר שֶׁהוּא יוֹדֵעַ כָּל מַחְשְׁבוֹתַי שֶׁעוֹלִים עַל הַלֵּב

אַךְ אִי אֶפְשָׁר עַתָּה לְיַשֵּׁב לִי כָּל זֶה.

וְהֵבַנְתִּי מִדְּבָרָיו שֶׁצְּרִיכִין לָזֶה רַק יְגִיעָה גְּדוֹלָה בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם וּתְפִילָּה וְתַחֲנוּנִים הַרְבֵּה, אָז נִזְכֶּה לֵידַע דַּרְכֵי עֲנָוָוה בֶּאֱמֶת, וְכֵן לִזְכּוֹת לַעֲבד אֶת הַשֵּׁם שֶׁלּא עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס.

יְהִי רָצוֹן שֶׁנִּזְכֶּה מְהֵרָה לְכָל זֶה בֶּאֱמֶת וּבִשְׁלֵמוּת

אות תפג

פַּעַם אַחַת הָיוּ יִסּוּרִים בְּאֵיזֶה חֹדֶשׁ שֶׁלּא הָיְתָה הַלְּבָנָה

וְכִמְדֻמֶּה שֶׁלּא קִדְּשׁוּ אוֹתָהּ אָז כְּלָל.

אַחַר כָּךְ אָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁצְּרִיכִין לִרְאוֹת לְהַקְדִּים אֶת עַצְמוֹ לְהַתְחִיל לְקַדֵּשׁ אֶת הַלְּבָנָה קדֶם שִׁבְעָה יָמִים.

וְצִוָּה לְעַיֵּן בַּפּוֹסְקִים וְרָאִינוּ שֶׁרב הַפּוֹסְקִים מַסְכִּימִים לְקַדְּשָׁהּ מִקּדֶם כְּפִי הַדִּין מִדִּינָא דִּגְמָרָא כַּמּוּבָא בְּטוּרֵי זָהָב וּבְמָגֵן אַבְרָהָם בְּסִימָן תכ"ו. וְעַיֵּן בְּמִשְׁבְּצוֹת זָהָב שָׁם.

פַּעַם אַחַת נִתְאַחַרְתִּי בְּקִדּוּשׁ הַלְּבָנָה

וְצִוָּה עָלַי שֶׁכַּאֲשֶׁר אֶרְאֶה מִתּוֹךְ הָעֲנָנִים כְּפִי מַה שֶׁהִיא, תֵּכֶף כְּשֶׁאֶרְאֶה אוֹתָהּ אֲקַדֵּשׁ אוֹתָהּ מִיָּד

וְכַוָּנָתוֹ שֶׁלּא אֲדַקְדֵּק עַל חֻמְרוֹת כְּלָל

כִּי כֵּיוָן שֶׁרוֹאִין אוֹתָהּ מִתּוֹךְ הָעֲנָנִים כְּפִי מַה שֶּׁהִיא, מִצְוָה לְקַדְּשָׁהּ.

[אָמַר הַמַּעְתִּיק פָּשׁוּט דִּרְצוֹנוֹ לוֹמַר מִתּוֹךְ עֲנָנִים דַּקִּים וּקְלוּשִׁים כַּדִּינָא וְעַיֵּן בְּסִדּוּר יַעְבֵּ"ץ]

אות תפד

שָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ שֶׁאָמַר

שֶׁהוּא יֵצֶר הָרָע גָּדוֹל אֵצֶל הַלּוֹמְדִים לְהַמְצִיא חֲדָשׁוֹת

הַיְנוּ מַה שֶּׁכָּל אֶחָד רוֹצֶה דַּיְקָא לְהַמְצִיא דִּין חָדָשׁ

אות תפה

אָמַר בְּזֶה הַלָּשׁוֹן.

[כְּשֶׁאוֹמְרִים טוֹב מִזְּמוֹר תְּהִלִּים, הֲרֵי הוּא כְּמוֹ מַשְׁקֶה טָעִים]

אות תפו

אָמַר

הָעוֹלָם הַבָּא שֶׁיֵּשׁ לָנוּ בְּזֶה הָעוֹלָם

כְּשֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עוֹזֵר לִפְעָמִים

אֵין לְשַׁעֵר

אות תפז

אָמַר הַצַּדִּיקִים שׁוֹגִים בָּזֶה, בַּמֶּה שֶׁמְּאַחֲרִים זְמַן תְּפִילָּה

אות תפח

כַּף קֶלַע בְּגִימַטְרִיָּא שִׁין שָׁנָה שֶׁהָיָה הֶחָתָן נָע וָנָד.

וְיֵשׁ בָּזֶה מַעֲשֶׂה מֵעִנְיַן הֶחָתָן

שֶׁכְּשֶׁיָּצָא מִבֵּית הַחֻפָּה נִתְעָה מִבַּיִת לְבַיִת וּמֵעִיר לְעִיר וְכוּ'.

וְשָׁמַעְתִּי שֶׁמַּעֲשֶׂה זאת סִפְּרָהּ בְּשֵׁם הַצַּדִּיקִים הַזְּקֵנִים

כִּמְדֻמֶּה שֶׁסִּפְּרָהּ בְּשֵׁם הָרַב הַקָּדוֹשׁ מוֹרֵנוּ הָרַב יַעֲקב יוֹסֵף זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, מַגִּיד מֵישָׁרִים דִּקְהִלַּת קדֶשׁ אוֹסְטְרָא

אות תפט

שָׁמַעְתִּי שֶׁפַּעַם אַחַת נִכְנַס אֶחָד אֶצְלוֹ

וְאָמַר לוֹ: בְּזוֹ הַשָּׁעָה הָיָה אֶצְלִי הַשַּׂר שֶׁל יָוָן וְהַשַּׂר שֶׁל צָרְפַת

וּבִקְשׁוּ אוֹתִי וְשָׁאֲלוּ מִי מֵהֶם יִכְבּשׁ

וְהֵשַׁבְתִּי לָהֶם מִי שֶׁיַּחֲזִיק יוֹתֵר עִם יִשְׂרָאֵל הוּא יִכְבּשׁ
שיחות הר"ן - אות רכה - להתרחק מחקירות ולהתחזק באמונה
...- להתרחק מחקירות ולהתחזק באמונה רבנו, זכרונו לברכה, כשהיה באומאן שאל אותו אחד אם אפשר לידע חכמת הקבלה בלי תעניתים ומקואות כי אחד אמר שאי אפשר לידע הקבלה כי אם וכו' השיב: אפשר לידע החכמה בלא הנ"ל כי הוא חכמה וכו' ואמר אז שמה שקשה להבין ספר ה"עץ חיים וכו' הוא מחמת שלא נכתב כסדר ואמר שבמקום שחכמת הפילוסופיא מסתימת שם מתחיל [חכמת האמת שהוא] חכמת הקבלה [פרוש כי הפילוסופים לא חקרו כי אם עד הגלגלים ומשם ולמעלה אין יודעים מאומה וגם בהחכמות שמהגלגלים ולמטה גם כן הם נבוכים מאד ברבם ככלם כידוע להם בעצמם וחכמת...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רסה - טַעַם עַל שְׁבִירַת כְּלִי חֶרֶס בִּשְׁעַת הִתְקַשְּׁרוּת הַשִּׁדּוּך
...על שבירת כלי חרס בשעת התקשרות השדוך טעם על שבירת כלי חרס בשעת התקשרות השדוך כי [כל] אלו נשמות של הזווג הם למעלה אחד אך למטה ההתקשרות וההתאחדות שלהם הוא בהעלם כי אין יודעין מהתאחדות שלהם עד השדוך ואזי נתגלה ההתקשרות שלהם שהיה עד עתה בהעלם אך זה ההתגלות של ההתקשרות שנתגלה בעת התנאים הוא בבחינת: "והחיות רצוא ושוב" כי בשעת השדוך נתגלה ההתקשרות ותכף ומיד נתעלם כי אחר כך נתפרדין ונתרחקין כי עדין היא אסורה עליו עד החפה נמצא שבשעת השדוך נתגלה אור האחדות שלהם שהיה עד עתה בהעלם ותכף ומיד נתעלם כנ"ל בבחינת...
חובות / כסף
...breslev.eip.co.il/?key=124 - ספר המידות - ממון מי שעושה מעשיו במהירות בלי ישוב הדעת, נעשה בעל חוב וכאן breslev.eip.co.il/?key=161 - ספר המידות - תשובה מי שרוצה לשוב, יזהר מלהיות בעל חוב. כמו כן מביא רבי נחמן מברסלב כאן breslev.eip.co.il/?key=2278 - שיחות הר"ו - אות קכב שמעתי בשמו שאמר שאם לא היה ממתין בבטחון לישועת ה' כבר היה איש נוסע ומטלטל כמו כל הנוסעים ומטלטלים עצמם בשביל הפרנסה כנהוג עכשו והכונה כי אמר זאת לענין הנהגת הבית בפרנסה ומלבושים ושאר צרכי הבית שעל פי רב חסר לאדם הרבה כגון, לזה חסר...
שיחות הר"ן - אות קכג
שיחות הר"ן - אות קכג מענין קצת אנשים שמתקרבים לעבודת השם יתברך ואחר כך מתרחקין ענה ואמר אף על פי כן יקר אצל השם יתברך ההתקרבות בעצמו אף לפי שעה אף על פי שאחר כך נעשה מה שנעשה, חס ושלום ואמר הלא על שעת מתן תורה נאמר: "לבבתני באחת מעיניך" ואיתא במדרש: "מהו באחת מעיניך אלא שבעין השנית כבר היו מסתכלין על העגל" נמצא שבשעת מתן תורה כבר היה דעתם לפרש חס ושלום ואף על פי כן היה יקר בעיני השם יתברך מאד ההתקרבות בעצמו כמו שכתוב "לבבתני באחת מעיניך" כי זה בעצמו יקר מאד בעיני השם יתברך
חיי מוהר"ן - קכח - מקום לידתו וישיבתו ונסיעותיו וטלטוליו
...וטלטוליו אות קכח אחר שבא מלמברג לא נסע עוד על האוקריינע לומר תורה כדרכו מקדם מחמת החולאת ופעם אחת היה מספר בשבת שירה מענין שבימים הקודמין היה נוסע על המדינה בעתים הללו והיה אומר שם תורה נפלאה וכו'. והיה מספר כמתגעגע ואמר שכשהיה יושב על העגלה היה ענין מיחד וכשהיה בא לעיר שנסע לשם ויצאו לקראתו ועשו לו כבוד היה נעשה ענין אחר כשנכנס אל העיר היה ענין אחר כשאמר תורה שם היה ענין אחר אחר כך כשקבל מעות היה ענין אחר. וחשב כיוצא בזה כמה ענינים שבכל פעם היה ענין אחר והמובן מדבריו שהיה לו בענין הנסיעה עבודה...
ספר המידות - מפורסם
ספר המידות - מפורסם חלק א' א. יש מפרסמים, שעקר הפרסום שלהם נעשה על ידי המחלקת. ב. הנסיון הוא בשביל לגדל ולפרסם את האדם. ג. על ידי המריבה גורמים שהתלמידים הקטנים נתפרסמים קדם זמנם. וזהו בחינת הפלת נפלים, שהולד יוצא לאויר עולם קדם זמנו, ועל ידי זה גורם עניות ולפעמים גורם מיתות חס ושלום.
ספר המידות - זכות אבות
ספר המידות - זכות אבות חלק א' א. על ידי טבילת מקוה מזכירין זכות אבות. חלק שני א. על ידי מפלגי וחריפי הדור מאירין את היראה, ועל ידי היראה מתנוצץ זכות אבות, ועל ידי התנוצצות האבות נתעורר תשובה בעולם. ב. בפתח ביתו של אדם נכר, אם תמו זכות אבותיו או אם חלה זכות אבותיו. ג. הגומל חסדים, אין צריך לזכות אבות.
שיחות הר"ן - אות מו
...אות מו צריך לשמר את המחשבה מאד כי ממחשבה יכול להיות נעשה דבר חיוני ממש ודע שכל בחינה שהיא גבוה למעלה יותר אצל האדם היא יכולה להגיע ולהשיג יותר כמו למשל, עם הרגל יכולין להשליך איזה דבר למעלה אבל עם היד יכולין להשליך למעלה יותר ובהדבור יכולין להשיג ולהגיע יותר ויותר כי בהדבור יכולין לדבר למרחוק והשמיעה היא גבוה יותר ויכולין לשמע קול מרחוק מאד כגון כשיורין בקני שרפה [תותחים] יכולין לשמע למרחוק מאד והראיה יכולה להשיג ולהגיע עוד יותר ויותר כי בהראיה יכולין לראות ולהביט על השמים נמצא שכל בחינה שהיא גבוה...
שיחות הר"ן - אות קב
...הר"ן - אות קב שמעתי בשמו, על פסוק: "לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל ה' אלקיו עמו ותרועת מלך בו" אבל שכחתי הענין אך זאת אני זוכר מה שפרש סוף הפסוק "ותרועת מלך בו" ותרועת לשון שבירה כמו שכתוב "תרעם בשבט ברזל" הינו כשמשברין את הכפירות אזי "מלך בו" הינו שמוצאין את המלך יתברך גם בתוך הכפירות עצמן כי גם בהכפירות בעצמן מלבש חיותו יתברך גם אמר שהמחקרים גם חייהם אינם חיים כלל אפילו בעולם הזה כי תכף כשיש להם איזה דבר שאינו כרצונם מכל שכן כשיש להם איזה צרה אזי אין להם למי לפנות מאחר שתולין בטבע חס ושלום...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קצה - בַּצָּר הִרְחַבְתָּ לִּי
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קצה - בצר הרחבת לי בצר הרחבת לי הינו שגם אפילו בהצרה בעצמה, השם יתברך מרחיב לנו כי אם יסתכל האדם על חסדי ה' יראה שאפילו בעת שהשם יתברך מצר לו גם בהצרה בעצמה, השם יתברך מרחיב לו, ומגדיל חסדו עמו וזה: "בצר הרחבת לי", הינו אפילו בתוך הצרה בעצמה נתת לי הרחבה בתוכה מלבד מה שאנו מצפים שהשם יתברך יושיענו בקרוב מכל הצרות וייטיב עמנו מאד אך אפילו גם בהצרה בעצמה מרחיב לנו
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.2188 שניות - עכשיו 24_12_2025 השעה 20:02:16 - wesi2