ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הבית • ליקוטי מוהר"ן ח"א • ליקוטי מוהר"ן ח"ב • סיפורי מעשיות • שבחי הר"ן • שיחות הר"ן • חיי מוהר"ן • ספר המידות • לימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - תעג - עבודת השם
אות תעג מצאתי כתוב אצלו מצוה שיכתב כל אחד ספר תורה לעצמו שיכתב לו ספר בתורה כל שכן סת"ם אות תעד "כי תשא את ראש בני ישראל" זה בחינת משא "ונתנו איש כפר" זה בחינת מתן. הינו בחינת משא ומתן אות תעה שמעתי מרבי יצחק חתן המגיד מטירהאוויצע שאמר ששמע מפיו הקדוש שאמר שבדרך צריכין לזהר בטבילת מקוה כי מקוה מסגל להנצל מרוצחים אות תעו כונת השלחן מימי ילדותו שלחן בגימטריא קלפה נדחה פיה עם הכולל. הינו שיהיה נדחה הקלפה מהשלחן שלא תינק מהשלחן שולחן בגימטריא יקו"ק יקרבנו. כשהיה אחד צריך לרפואה היה מכון שלחן בגימטריא צו רפואה [לרפואה]. שולחן בגימטריא ש"ך חסד, כי יש ארבעה מיני חסדים. שלחן בגימטריא חשמ"ל שמלביש העשר ספירות הינו חשמל בגימטריא שע"ח לצרף עשר הנ"ל בגימטריא שלחן. שלחן בגימטריא ש"ע ח"י כי יש ש"ע נהורין של אור הפנים וכתיב באור פני מלך חיים אות תעז מכבר קדם ארץ ישראל בקש אחד אותו על בנים ואמר לו שיתן צדקה והשיב שאין ביכלתו ואמר לו שיהיה לו אמונה, כי אמונה חשוב כצדקה. כמו שכתוב באברהם (בראשית ט"ו) : "והאמין בה' ויחשבה לו צדקה". ואמר: שעל ידי אמונה זוכה לבנים כי אמונה בגימטריא בנים וכן הוה שנפקד זה האיש והיו לו בנים אות תעח אמר ספר רזיאל אינו מאדם הראשון ולא זהו הספר שנתן המלאך לאדם הראשון ואין בו כח להציל משרפה וכבר ארע שהספר בעצמו נשרף והאריך בזה בראיות ברורות אות תעט אמר שעל ידי שמספרין מעשיות מצדיקים ומגדלים ומפליאים אותם, על ידי זה נמתק הדין ונמשך חסד. וזהו מגדיל ישועות מלכו, מאן מלכי רבנן. הינו מה שמספר ומגדיל הנפלאות והישועות של הצדיקים שנקראים מלכים על ידי זה ועושה חסד למשיחו שהשם יתברך עושה חסד למי שמשיח ומספר מזה. עוד שמעתי על פסוק (בראשית כ"א) :קומי שאי את הנער והחזיקי את ידך בו כי לגוי גדול אשימנו. גם על פסוק (שמות י"ג) : "ויסב אלהים את העם דרך המדבר ים סוף" וכן יש עוד כמה תורות אצל החברים שאמר קדם שהיה בארץ ישראל אבל מחמת ששמעתי מפיו הקדוש שאין ברצונו שידפסו התורות שאמר קדם ארץ ישראל, ואפילו על אלו שכבר הדפסו הקפיד רק מה שאמר אחר ארץ ישראל על זה הזהיר לכתב אותם ואמר שאפילו שיחות פשוטות שלי של אחר ארץ ישראל צריכין לכתב על כן אין רצוני להעתיקם אף על פי שעל פי דעתנו גם אלו התורות שקדם ארץ ישראל הם נפלאות השם והם גבוהים מאד כי גם קדם ארץ ישראל היה חדוש נפלא ונורא מאד אך מי יבוא אחר המלך ומי יכול לידע כונתו זה שלא היה רוצה שידפסו. ואף על פי כן לא יכלתי להתאפק והעתקתי קצת לפרקים אות תפ שמעתי בעצמי מפיו הקדוש שכשבולעין הרק הוא מועיל לנקיות אות תפא הלבנה באתה בקבלנא לפני החמה באשר שהחמה משמשת עקרה ביום ובימות החמה והיא צריכה לשמש בחרף, ובלילות הארכים ובקר והיתה החמה מפיסתה שתעשה לה מלבוש וקראו לכל החיטים הגדולים והחשובים, לעשות לה מלבוש ורצו גם החיטים הקטנים לילך ואמרו מאחר שאין קוראין אותנו אין לנו לילך ובאו החיטים הנ"ל והשיבו שאי אפשר לקח לה מלבוש כי היא לפעמים קטנה ולפעמים גדולה על כן אי אפשר לכון מדתה ובאו החיטים הקטנים ואמרו שהם יכונו מדתה ויעשו המלבוש השיבו להם אם החיטים הגדולים אין יכולים איך תוכלו אתם אות תפב פעם אחת ספר עמי מענין ענווה ואיך הוא האמת וכו'. וכן ספר עמי מענין על מנת שלא לקבל פרס והלא אף על פי כן בהכרח שאני רוצה איזה דבר וכו' וכון לי מחשבתי כי אלו הקשיות בענין ענווה ובענין זה היו עולים על דעתי והוא זכרונו לברכה בקדשתו הנפלאה כון לי מחשבתי. אך לא אמר שום ישוב ותרוץ על זה רק דבוריו היו כאומר שהוא יודע כל מחשבותי שעולים על הלב אך אי אפשר עתה לישב לי כל זה. והבנתי מדבריו שצריכין לזה רק יגיעה גדולה בעבודת השם ותפילה ותחנונים הרבה, אז נזכה לידע דרכי ענווה באמת, וכן לזכות לעבד את השם שלא על מנת לקבל פרס. יהי רצון שנזכה מהרה לכל זה באמת ובשלמות אות תפג פעם אחת היו יסורים באיזה חדש שלא היתה הלבנה וכמדמה שלא קדשו אותה אז כלל. אחר כך אמר רבנו זכרונו לברכה שצריכין לראות להקדים את עצמו להתחיל לקדש את הלבנה קדם שבעה ימים. וצוה לעין בפוסקים וראינו שרב הפוסקים מסכימים לקדשה מקדם כפי הדין מדינא דגמרא כמובא בטורי זהב ובמגן אברהם בסימן תכ"ו. ועין במשבצות זהב שם. פעם אחת נתאחרתי בקדוש הלבנה וצוה עלי שכאשר אראה מתוך העננים כפי מה שהיא, תכף כשאראה אותה אקדש אותה מיד וכונתו שלא אדקדק על חמרות כלל כי כיון שרואין אותה מתוך העננים כפי מה שהיא, מצוה לקדשה. [אמר המעתיק פשוט דרצונו לומר מתוך עננים דקים וקלושים כדינא ועין בסדור יעב"ץ] אות תפד שמעתי מפיו הקדוש שאמר שהוא יצר הרע גדול אצל הלומדים להמציא חדשות הינו מה שכל אחד רוצה דיקא להמציא דין חדש אות תפה אמר בזה הלשון. [כשאומרים טוב מזמור תהלים, הרי הוא כמו משקה טעים] אות תפו אמר העולם הבא שיש לנו בזה העולם כשהשם יתברך עוזר לפעמים אין לשער אות תפז אמר הצדיקים שוגים בזה, במה שמאחרים זמן תפילה אות תפח כף קלע בגימטריא שין שנה שהיה החתן נע ונד. ויש בזה מעשה מענין החתן שכשיצא מבית החפה נתעה מבית לבית ומעיר לעיר וכו'. ושמעתי שמעשה זאת ספרה בשם הצדיקים הזקנים כמדמה שספרה בשם הרב הקדוש מורנו הרב יעקב יוסף זכרונו לברכה, מגיד מישרים דקהלת קדש אוסטרא אות תפט שמעתי שפעם אחת נכנס אחד אצלו ואמר לו: בזו השעה היה אצלי השר של יון והשר של צרפת ובקשו אותי ושאלו מי מהם יכבש והשבתי להם מי שיחזיק יותר עם ישראל הוא יכבש
אות תעג

מָצָאתִי כָּתוּב אֶצְלוֹ

מִצְוָה שֶׁיִּכְתּב כָּל אֶחָד סֵפֶר תּוֹרָה לְעַצְמוֹ

שֶׁיִּכְתּב לוֹ סֵפֶר בַּתּוֹרָה

כָּל שֶׁכֵּן סְתַּ"ם

אות תעד

"כִּי תִשָּׂא אֶת ראשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" זֶה בְּחִינַת מַשָּׂא

"וְנָתְנוּ אִישׁ כּפֶר" זֶה בְּחִינַת מַתָּן.

הַיְנוּ בְּחִינַת מַשָּׂא וּמַתָּן

אות תעה

שָׁמַעְתִּי מֵרַבִּי יִצְחָק חֲתַן הַמַּגִּיד מִטִּירָהאוִויצֶע

שֶׁאָמַר שֶׁשָּׁמַע מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ שֶׁאָמַר

שֶׁבַּדֶּרֶךְ צְרִיכִין לִזָּהֵר בִּטְבִילַת מִקְוֶה

כִּי מִקְוֶה מְסֻגָּל לְהִנָּצֵל מֵרוֹצְחִים

אות תעו

כַּוָּנַת הַשֻּׁלְחָן מִימֵי יַלְדוּתוֹ

שֻׁלְחָן בְּגִימַטְרִיָּא קְלִפָּה נִדְחֶה פִּיהָ עִם הַכּוֹלֵל.

הַיְנוּ שֶׁיִּהְיֶה נִדְחֶה הַקְּלִפָּה מֵהַשֻּׁלְחָן שֶׁלּא תִּינַק מֵהַשֻּׁלְחָן

שׁוּלְחָן בְּגִימַטְרִיָּא יקו"ק יְקָרְבֵנוּ.

כְּשֶׁהָיָה אֶחָד צָרִיךְ לִרְפוּאָה הָיָה מְכַוֵּן שֻׁלְחָן בְּגִימַטְרִיָּא צוּ רְפוּאָה [לִרְפוּאָה].

שׁוּלְחָן בְּגִימַטְרִיָּא ש"ך חֶסֶד, כִּי יֵשׁ אַרְבָּעָה מִינֵי חֲסָדִים.

שֻׁלְחָן בְּגִימַטְרִיָּא חַשְׁמַ"ל שֶׁמַּלְבִּישׁ הָעֶשֶׂר סְפִירוֹת

הַיְנוּ חַשְׁמַל בְּגִימַטְרִיָּא שע"ח לְצָרֵף עֶשֶׂר הַנַּ"ל בְּגִימַטְרִיָּא שֻׁלְחָן.

שֻׁלְחָן בְּגִימַטְרִיָּא ש"ע ח"י

כִּי יֵשׁ ש"ע נְהוֹרִין שֶׁל אוֹר הַפָּנִים

וּכְתִיב בְּאוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ חַיִּים

אות תעז

מִכְּבָר קדֶם אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בִּקֵּשׁ אֶחָד אוֹתוֹ עַל בָּנִים

וְאָמַר לוֹ שֶׁיִּתֵּן צְדָקָה

וְהֵשִׁיב שֶׁאֵין בִּיכָלְתּוֹ

וְאָמַר לוֹ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ אֱמוּנָה, כִּי אֱמוּנָה חָשׁוּב כִּצְדָקָה.

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּאַבְרָהָם: "וְהֶאֱמִין בַּה' וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה".

וְאָמַר: שֶׁעַל יְדֵי אֱמוּנָה זוֹכֶה לְבָנִים

כִּי אֱמוּנָה בְּגִימַטְרִיָּא בָּנִים

וְכֵן הֲוָה שֶׁנִּפְקַד זֶה הָאִישׁ וְהָיוּ לוֹ בָּנִים

אות תעח

אָמַר סֵפֶר רָזִיאֵל אֵינוֹ מֵאָדָם הָרִאשׁוֹן

וְלא זֶהוּ הַסֵּפֶר שֶׁנָּתַן הַמַּלְאָךְ לְאָדָם הָרִאשׁוֹן

וְאֵין בּוֹ כּחַ לְהַצִּיל מִשְּׂרֵפָה

וּכְבָר אֵרַע שֶׁהַסֵּפֶר בְּעַצְמוֹ נִשְׂרַף

וְהֶאֱרִיךְ בָּזֶה בִּרְאָיוֹת בְּרוּרוֹת

אות תעט

אָמַר שֶׁעַל יְדֵי שֶׁמְּסַפְּרִין מַעֲשִׂיּוֹת מִצַּדִּיקִים וּמְגַדְּלִים וּמַפְלִיאִים אוֹתָם, עַל יְדֵי זֶה נִמְתָּק הַדִּין וְנִמְשָׁךְ חֶסֶד.

וְזֶהוּ מַגְדִּיל יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ, מָאן מַלְכֵי רַבָּנַן.

הַיְנוּ מַה שֶּׁמְּסַפֵּר וּמַגְדִּיל הַנִּפְלָאוֹת וְהַיְשׁוּעוֹת שֶׁל הַצַּדִּיקִים שֶׁנִּקְרָאִים מְלָכִים

עַל יְדֵי זֶה וְעוֹשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ

שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עוֹשֶׂה חֶסֶד לְמִי שֶׁמֵּשִׂיחַ וּמְסַפֵּר מִזֶּה.

עוֹד שָׁמַעְתִּי עַל פָּסוּק:קוּמִי שְׂאִי אֶת הַנַּעַר וְהַחֲזִיקִי אֶת יָדֵךְ בּוֹ כִּי לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימֶנּוּ.

גַּם עַל פָּסוּק: "וַיַּסֵּב אֱלהִים אֶת הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר יַם סוּף"

וְכֵן יֵשׁ עוֹד כַּמָּה תּוֹרוֹת אֵצֶל הַחֲבֵרִים שֶׁאָמַר קדֶם שֶׁהָיָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

אֲבָל מֵחֲמַת שֶׁשָּׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ שֶׁאֵין בִּרְצוֹנוֹ שֶׁיֻּדְפְּסוּ הַתּוֹרוֹת שֶׁאָמַר קדֶם אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וַאֲפִילּוּ עַל אֵלּוּ שֶׁכְּבָר הֻדְפְּסוּ הִקְפִּיד

רַק מַה שֶּׁאָמַר אַחַר אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עַל זֶה הִזְהִיר לִכְתּב אוֹתָם

וְאָמַר שֶׁאֲפִילּוּ שִׂיחוֹת פְּשׁוּטוֹת שֶׁלִּי שֶׁל אַחַר אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל צְרִיכִין לִכְתּב

עַל כֵּן אֵין רְצוֹנִי לְהַעְתִּיקָם

אַף עַל פִּי שֶׁעַל פִּי דַּעְתֵּנוּ גַּם אֵלּוּ הַתּוֹרוֹת שֶׁקּדֶם אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הֵם נִפְלְאוֹת הַשֵּׁם וְהֵם גְּבוֹהִים מְאד

כִּי גַּם קדֶם אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הָיָה חִדּוּשׁ נִפְלָא וְנוֹרָא מְאד

אַךְ מִי יָבוֹא אַחַר הַמֶּלֶךְ וּמִי יָכוֹל לֵידַע כַּוָּנָתוֹ זֶה שֶׁלּא הָיָה רוֹצֶה שֶׁיֻּדְפְּסוּ.

וְאַף עַל פִּי כֵן לא יָכלְתִּי לְהִתְאַפֵּק וְהֶעְתַּקְתִּי קְצָת לִפְרָקִים

אות תפ

שָׁמַעְתִּי בְּעַצְמִי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ

שֶׁכְּשֶׁבּוֹלְעִין הָרק הוּא מוֹעִיל לִנְקִיּוּת

אות תפא

הַלְּבָנָה בָּאֲתָה בְּקֻבְלָנָא לִפְנֵי הַחַמָּה

בַּאֲשֶׁר שֶׁהַחַמָּה מְשַׁמֶּשֶׁת עִקָּרָהּ בַּיּוֹם וּבִימוֹת הַחַמָּה

וְהִיא צְרִיכָה לְשַׁמֵּשׁ בַּחֹרֶף, וּבַלֵּילוֹת הָאֲרֻכִּים וּבַקּר

וְהָיְתָה הַחַמָּה מְפַיַּסְתָּה שֶׁתַּעֲשֶׂה לָהּ מַלְבּוּשׁ

וְקָרְאוּ לְכָל הַחַיָּטִים הגְּדוֹלִים וַהחֲשׁוּבִים, לַעֲשׂוֹת לָהּ מַלְבּוּשׁ

וְרָצוּ גַּם הַחַיָּטִים הַקְּטַנִּים לֵילֵךְ

וְאָמְרוּ מֵאַחַר שֶׁאֵין קוֹרְאִין אוֹתָנוּ אֵין לָנוּ לֵילֵךְ

וּבָאוּ הַחַיָּטִים הַנַּ"ל וְהֵשִׁיבוּ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִקַּח לָהּ מַלְבּוּשׁ

כִּי הִיא לִפְעָמִים קְטַנָּה וְלִפְעָמִים גְּדוֹלָה

עַל כֵּן אִי אֶפְשָׁר לְכַוֵּן מִדָּתָהּ

וּבָאוּ הַחַיָּטִים הַקְּטַנִּים

וְאָמְרוּ שֶׁהֵם יְכַוְּנוּ מִדָּתָהּ וְיַעֲשׂוּ הַמַּלְבּוּשׁ

הֵשִׁיבוּ לָהֶם אִם הַחַיָּטִים הַגְּדוֹלִים אֵין יְכוֹלִים

אֵיךְ תּוּכְלוּ אַתֶּם

אות תפב

פַּעַם אַחַת סִפֵּר עִמִּי מֵעִנְיַן עֲנָוָוה וְאֵיךְ הוּא הָאֱמֶת וְכוּ'.

וְכֵן סִפֵּר עִמִּי מֵעִנְיַן עַל מְנָת שֶׁלּא לְקַבֵּל פְּרָס

וַהֲלא אַף עַל פִּי כֵן בְּהֶכְרֵחַ שֶׁאֲנִי רוֹצֶה אֵיזֶה דָּבָר וְכוּ'

וְכִוֵּן לִי מַחֲשַׁבְתִּי

כִּי אֵלּוּ הַקֻּשְׁיוֹת בְּעִנְיַן עֲנָוָוה וּבְעִנְיָן זֶה הָיוּ עוֹלִים עַל דַּעְתִּי

וְהוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בִּקְדֻשָּׁתוֹ הַנִּפְלָאָה כִּוֵּן לִי מַחֲשַׁבְתִּי.

אַךְ לא אָמַר שׁוּם יִשּׁוּב וְתֵרוּץ עַל זֶה

רַק דִּבּוּרָיו הָיוּ כְּאוֹמֵר שֶׁהוּא יוֹדֵעַ כָּל מַחְשְׁבוֹתַי שֶׁעוֹלִים עַל הַלֵּב

אַךְ אִי אֶפְשָׁר עַתָּה לְיַשֵּׁב לִי כָּל זֶה.

וְהֵבַנְתִּי מִדְּבָרָיו שֶׁצְּרִיכִין לָזֶה רַק יְגִיעָה גְּדוֹלָה בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם וּתְפִילָּה וְתַחֲנוּנִים הַרְבֵּה, אָז נִזְכֶּה לֵידַע דַּרְכֵי עֲנָוָוה בֶּאֱמֶת, וְכֵן לִזְכּוֹת לַעֲבד אֶת הַשֵּׁם שֶׁלּא עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס.

יְהִי רָצוֹן שֶׁנִּזְכֶּה מְהֵרָה לְכָל זֶה בֶּאֱמֶת וּבִשְׁלֵמוּת

אות תפג

פַּעַם אַחַת הָיוּ יִסּוּרִים בְּאֵיזֶה חֹדֶשׁ שֶׁלּא הָיְתָה הַלְּבָנָה

וְכִמְדֻמֶּה שֶׁלּא קִדְּשׁוּ אוֹתָהּ אָז כְּלָל.

אַחַר כָּךְ אָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁצְּרִיכִין לִרְאוֹת לְהַקְדִּים אֶת עַצְמוֹ לְהַתְחִיל לְקַדֵּשׁ אֶת הַלְּבָנָה קדֶם שִׁבְעָה יָמִים.

וְצִוָּה לְעַיֵּן בַּפּוֹסְקִים וְרָאִינוּ שֶׁרב הַפּוֹסְקִים מַסְכִּימִים לְקַדְּשָׁהּ מִקּדֶם כְּפִי הַדִּין מִדִּינָא דִּגְמָרָא כַּמּוּבָא בְּטוּרֵי זָהָב וּבְמָגֵן אַבְרָהָם בְּסִימָן תכ"ו. וְעַיֵּן בְּמִשְׁבְּצוֹת זָהָב שָׁם.

פַּעַם אַחַת נִתְאַחַרְתִּי בְּקִדּוּשׁ הַלְּבָנָה

וְצִוָּה עָלַי שֶׁכַּאֲשֶׁר אֶרְאֶה מִתּוֹךְ הָעֲנָנִים כְּפִי מַה שֶׁהִיא, תֵּכֶף כְּשֶׁאֶרְאֶה אוֹתָהּ אֲקַדֵּשׁ אוֹתָהּ מִיָּד

וְכַוָּנָתוֹ שֶׁלּא אֲדַקְדֵּק עַל חֻמְרוֹת כְּלָל

כִּי כֵּיוָן שֶׁרוֹאִין אוֹתָהּ מִתּוֹךְ הָעֲנָנִים כְּפִי מַה שֶּׁהִיא, מִצְוָה לְקַדְּשָׁהּ.

[אָמַר הַמַּעְתִּיק פָּשׁוּט דִּרְצוֹנוֹ לוֹמַר מִתּוֹךְ עֲנָנִים דַּקִּים וּקְלוּשִׁים כַּדִּינָא וְעַיֵּן בְּסִדּוּר יַעְבֵּ"ץ]

אות תפד

שָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ שֶׁאָמַר

שֶׁהוּא יֵצֶר הָרָע גָּדוֹל אֵצֶל הַלּוֹמְדִים לְהַמְצִיא חֲדָשׁוֹת

הַיְנוּ מַה שֶּׁכָּל אֶחָד רוֹצֶה דַּיְקָא לְהַמְצִיא דִּין חָדָשׁ

אות תפה

אָמַר בְּזֶה הַלָּשׁוֹן.

[כְּשֶׁאוֹמְרִים טוֹב מִזְּמוֹר תְּהִלִּים, הֲרֵי הוּא כְּמוֹ מַשְׁקֶה טָעִים]

אות תפו

אָמַר

הָעוֹלָם הַבָּא שֶׁיֵּשׁ לָנוּ בְּזֶה הָעוֹלָם

כְּשֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עוֹזֵר לִפְעָמִים

אֵין לְשַׁעֵר

אות תפז

אָמַר הַצַּדִּיקִים שׁוֹגִים בָּזֶה, בַּמֶּה שֶׁמְּאַחֲרִים זְמַן תְּפִילָּה

אות תפח

כַּף קֶלַע בְּגִימַטְרִיָּא שִׁין שָׁנָה שֶׁהָיָה הֶחָתָן נָע וָנָד.

וְיֵשׁ בָּזֶה מַעֲשֶׂה מֵעִנְיַן הֶחָתָן

שֶׁכְּשֶׁיָּצָא מִבֵּית הַחֻפָּה נִתְעָה מִבַּיִת לְבַיִת וּמֵעִיר לְעִיר וְכוּ'.

וְשָׁמַעְתִּי שֶׁמַּעֲשֶׂה זאת סִפְּרָהּ בְּשֵׁם הַצַּדִּיקִים הַזְּקֵנִים

כִּמְדֻמֶּה שֶׁסִּפְּרָהּ בְּשֵׁם הָרַב הַקָּדוֹשׁ מוֹרֵנוּ הָרַב יַעֲקב יוֹסֵף זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, מַגִּיד מֵישָׁרִים דִּקְהִלַּת קדֶשׁ אוֹסְטְרָא

אות תפט

שָׁמַעְתִּי שֶׁפַּעַם אַחַת נִכְנַס אֶחָד אֶצְלוֹ

וְאָמַר לוֹ: בְּזוֹ הַשָּׁעָה הָיָה אֶצְלִי הַשַּׂר שֶׁל יָוָן וְהַשַּׂר שֶׁל צָרְפַת

וּבִקְשׁוּ אוֹתִי וְשָׁאֲלוּ מִי מֵהֶם יִכְבּשׁ

וְהֵשַׁבְתִּי לָהֶם מִי שֶׁיַּחֲזִיק יוֹתֵר עִם יִשְׂרָאֵל הוּא יִכְבּשׁ
שיחות הר"ן - אות קיב
...איתא אם התורה היתה נכתבת כסדר היו יודעין כל ענש ושכר של כל לא תעשה ועשה הנה יש עברה שענשה של עברה ההיא שיהא בעל חוב תמיד ואפילו יעשה כל טצדקי דאפשר והתפעלות לא יועיל כלל ויהיה בעל חוב תמיד ולפעמים גורם העברה שמפיל גם אחרים להיותם בעלי חובות ולזה יש עת שנעשו כמה בעלי חובות בעולם זהו מחמת העברה הנ"ל שנתגברה בעולם חס ושלום ועצה לזה לשוב בתשובה בכלליות ולהתחנן לפני השם יתברך להצילו מעברה זו ולהתחרט בכלליות על עברה זו ועת לשוב על זה הוא כשהוא במחין דגדלות אזי טוב להתחרט ולבקש מאת הבורא יתברך על זה ולשוב...
לראות "מראות אלהים"
...של לראות מראות אלוהים? איפה זה מרומז בתורה של החלל הפנוי (רמז, קשור לחגבים) ? כאן breslev.eip.co.il/?key=562 - חיי מוהר"ן - קפה - נסיעתו וישיבתו באומן רבי נחמן מברסלב מבאר כשזוכין שמתנוצץ לו הארה וזוכה לדעת מה הוא עושה אזי טוב לו ביותר שנפתחו לו כל השמים וכל החכמות. והשם יתברך מראה לו מה הוא עושה בבחינת "נפתחו השמים ואראה מראות אלהים" שנפתחין לו כל השמים וכל החכמות והשכליים וזוכה לראות מראות אלהים הינו שאלהים מראה לו מה שהוא עושה בעולם. כי על ידי החכמה בעצמה שנפתח לו על ידי זה נפתחים השמים
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ר - הַטַּעַם שֶׁהַצַּדִּיקִים שֶׁבַּזְּמַן הַזֶּה הֵם עֲשִׁירִים
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ר - הטעם שהצדיקים שבזמן הזה הם עשירים הטעם שהצדיקים שבזמן הזה הם עשירים ובזמנים הקודמים היו רבם עניים ואביונים זה מרמז במשנה: 'כל המקים את התורה מעני סופו לקימה מעשר' והצדיקים שבזמן הזה הם הם הצדיקים שהיו בזמנים הקודמים בסוד הגלגול וכבר קימו התורה מעני על כן זוכים עתה לקימה מעשר
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה י - וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים
...ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם וכו' א. כשיש, חס ושלום, דינים על ישראל על ידי רקודים והמחאת כף אל כף נעשה המתקת הדינין ב. כי עקר גדלתו של הקדוש ברוך הוא הוא שגם העכו"ם ידעו שיש אלהים שליט ומושל, כמובא בזוהר 'כד אתא יתרו ואמר: "כי עתה ידעתי כי גדול ה'" וכו', כדין אתיקר ואתעלא שמא עלאה' ג. ולעכו"ם אי אפשר להם לידע גדלתו של הקדוש ברוך הוא כי אם על ידי בחינת יעקב כמו שכתוב: "בית יעקב לכו ונלכה באור ה'" כי הוא גלה אלקותו של הקדוש ברוך הוא יותר משאר האבות כי אברהם קראו הר ויצחק קראו שדה ושדה הוא יותר משג...
שיחות הר"ן - אות יט
...את העולם אל עשיה שיהיה חיוב אצל כל אחד ואחד ללמוד כך וכך בכל יום ולא יעבר וכיוצא ואמר: שאפילו אותן האנשים הרחוקים מן הקדשה מאד שנלכדו במצודה רעה עד שרגילין בעברות חס ושלום, רחמנא לצלן רחמנא לשזבן אף על פי כן הכח של התורה גדול כל כך עד שיכולה להוציא אותם מן העברות שרגילין בהם חס ושלום ואם יעשו להם חק קבוע וחיוב חזק ללמד בכל יום ויום כך וכך יהיה איך שיהיה בודאי יזכו לצאת ממצודתם הרעה על ידי התורה כי כח התורה גדול מאד וכל עקר מגמתו וחפצו היה תמיד רק לעבדות ועשיות של קדשה בלי שום חכמות כלל רק שנעסק...
שיחות הר"ן - אות מ
...מבאר כבר אצלנו כמה פעמים שאסור לעסק בהם וצריך להרחיק מאד לבלי ללמד אותם ולבלי להביט בהם כלל אפילו בספרי חקירות של גדולי ישראל כי הוא אסור גדול מאד ללמד אותם [וכבר מבאר בכמה ספרים גדל האסור ללמד בהם כי לא באלה חלק יעקב, כי אין לנו שיכות בהם כי אנו מאמינים בו יתברך באמונה לבד בלי שום חקירה כי הוא יתברך ברא את העולם כלו ומקים את עולמו ועתיד לחדש את עולמו וכו' ודרך אלו הספרים להקשות קשיות שנראין כקשיות גדולות והתרוץ חלוש מאד ומי שרוצה לחקר יותר ולהקשות על התרוץ יכול להקשות ולא יועיל לו התרוץ על כן אסור...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קצא - דַּע שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיֵּשֵׁב אֶחָד אֵצֶל חֲבֵרוֹ בְּמָקוֹם אֶחָד בְּגַן עֵדֶן
...- תורה קצא - דע שאפשר שישב אחד אצל חברו במקום אחד בגן עדן דע שאפשר שישב אחד אצל חברו במקום אחד בגן עדן ולזה יהיו כל התענוגים והשעשועים וכל הש"י עולמות וחברו לא ירגיש כלום ולא יהיה לו שום תענוג "כי שמים לרום וארץ לעמק ולב מלכים אין חקר" וכמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: 'אם יהיו כל הימים דיו ואגמים קלמוסים וכו' אין מספיקין לכתב חללה של רשות' שנאמר: "שמים לרום" וכו' נמצא שלב מלכים גדול הרבה מרום השמים ועמק הארץ שתופסים כל כך מקום כמה וכמה אלפי אלפים פרסאות והלב והמח שקטנים מאד במקומם, הם תופסים הכל...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה צו - זמֵם רָשָׁע לַצַּדִּיק
...ח"א - תורה צו - זמם רשע לצדיק [לשון החברים] זמם רשע לצדיק וחרק עליו שניו ה' ישחק לו כי ראה כי יבא יומו וכו' הענין הוא כך דקשה מאין יבוא מחשבה זרה לצדיק שרוצה להתפלל בדבקות גדול הלא אמרו רבותינו, זכרונם לברכה: 'הבא לטהר מסיעין אותו' אלא הענין הוא כך כי מעת השבירה נפלו הניצוצות מכל העולמות ועל ידי תפילות הצדיקים, עולין מעט מעט, מדרגה אחר מדרגה וכשצדיק עומד להתפלל, ומדבק את עצמו למדה שהוא בה עתה נופל לו מחשבה זרה מעין אותה מדה וכשבא למדרגה יותר גדולה, נופל לו המחשבה זרה מעין המדה הזאת שהוא בה עתה והצדיק...
שיחות הר"ן - אות עב
...שאין להשגיח כלל על פניות ומחשבות זרות ובלבולים שבתפילה רק לעשות את שלו לילך בתפילתו כסדר ולא ישגיח על שום בלבול ומחשבה זרה כלל רק הוא יעשה את שלו ולא יחזיר פניו להביט על אלו המחשבות כלל גם אמר שזה טובה גדולה מה שבאים עליו מחשבות זרות ופניות כי בלא זה אם היה האדם מתפלל התפילה כראוי לא היה אפשר לסבל כלל את גדל עצם הקטרוגים שיש על התפילה שהיא כראוי אבל על ידי שהתפילה מלבשת במחשבות זרות על ידי זה אין החיצונים מסתכלין עליה כל כך ואין הקטרוג גדול כל כך ועל ידי זה יכול התפילה לעלות ובוחן לבבות הוא יודע...
חיי מוהר"ן - תטז - להתרחק מחקירות ולהתחזק באמונה
...אות תטז פעם אחת דברנו עמו וגלה לנו שיש מופת על חדוש העולם כי אם לא כן חס ושלום היכן היה מקום להחזיק את כל באי עולם. כי זה רואין בחוש שבכל פעם נתרבין בני אדם. כי מאדם אחד יוצאין דורי דורות אלפים ורבבות נפשות. וכן מכל אחד ואחד ואם כן [רצונו לומר אם העולם קדמון ובלי גבול וזמן חס ושלום, כדעת הכופרים ימח שמם] כבר היה ראוי שיתמלא כל העולם ולא היה מקום העולם שהוא במדה וגבול יכול להחזיק מאחר שמתרבין בכל פעם מאד. שוב פעם אחת גלה מופת שני מן המתים. כי כשאחד מת וקוברין אותו בארץ, ונתרבה על כל פנים משהו על...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1719 שניות - עכשיו 30_09_2026 השעה 08:54:49 - wesi2