ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה צד - זָכַר חַסְדּוֹ וֶאֱמוּנָתוֹ לְבֵית יִשְׂרָאֵל
[לשון החברים] זכר חסדו ואמונתו לבית ישראל ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלקינו (תהלים צ"ח) הענין הוא כך, שכל העולמות לא נבראו אלא בשביל ישראל דכתיב (ישעיה מ"ג) : "לכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו" דהינו 'בריאה' 'יצירה' 'עשיה' לא נברא אלא לכבודי וכבודי הינו ישראל, דכתיב (שמות כ"ה) : "ושכנתי בתוכם" ודרשו רבותינו זכרונם לברכה (עין של"ה מסכת תענית דף ס) 'בתוכו לא נאמר אלא בתוכם מלמד שהקדוש ברוך הוא משרה שכינתו בתוך כל אחד מישראל' נמצא כל אחד מישראל נקרא לבוש ולבוש נקרא כבוד כי 'רבי יוחנן קרי למאנה מכבדותא' (שבת קיג) נמצא כל העולמות לא נבראו אלא בשביל ישראל כדי להשפיע להם רב טוב וכשאינם יכולים לקבל מחמת עוונותיהם יש לו צער, שנאמר (ישעיה ס"ג) : "בכל צרתם לו צר" אך מחמת בהירות אור החסד, אי אפשר לקבלו כמות שהוא וצריך לצמצום הקדוש הינו כשרוצה להשפיע רב טוב, צריך לדבר, יהיה כך כמו שכתוב (תהלים ל"ג) "בדבר ה' שמים נעשו" והאותיות הם צמצומים, עד כאן אות א, עד כאן אות ת אך בעוונותינו הרבים הדבור גם כן בגלות, כמו שכתוב (שם צ"ו) : "ספרו בגוים את כבודו" והינו הדבור עם ישראל בגלות לכך נאמר (ישעיה מ) : "ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדו כי פי ה' דבר" והינו כשיגאלו ישראל אז הדבור גם כן כביכול יהיה עם השם יתברך ואמרו רבותינו, זכרונם לברכה (סנהדרין לז) : 'חיב כל אדם לומר בשבילי נברא העולם', וחיב לתקנו ומהו התקון ? הענין הוא כך שיראה שיעלה כל הניצוצות שבכל דבר והניצוצות הם אותיות נמצא מעלה אותיות והאותיות נעשים דבורים ועל ידי הדבור נשפע רב טוב לישראל אך כיצד יכולין להעלות ניצוצות להשם יתברך ? העצה הוא כך, כשיסתכל בדבר מה תכף, יאמין באמונה שלמה שיש בדבר הזה אותיות וניצוצות ומן האמונה הזה נעשה זי"ו, שנאמר (תהלים ל"ג) : "וכל מעשיהו באמונה" והעשיה היא ששת ימי החל והאמונה היא השביעית ואחר כך יצרף אל האמונה החכמה כמו שכתוב (דברי הימים א כ"ח) : "דע את אלקי אביך" ואלקי אביך, היא בחינת אמונה, כמו 'מעשה אבותיהם בידיהם' (חלין יג:) שאנו מאמינים בו יתברך, שהוא אלקי אבותינו שזהו העקר ו"דע, היא החכמה והשכל. וחכמה היא יו"ד, כמו שפרש רש"י (שמות ט"ו) : "אז ישיר" 'שר לא נאמר אלא ישיר, י' על שם המחשבה נאמרה' ומהיוד והזין הנ"ל, נעשה עין כי ז' פעמים י' בגימטריא ע' ועוד, העין הוא חכמה, כי חכמי העדה נקראים "עיני העדה" (במדבר ט"ו) וממילא כשיש לו עין כזה כשמסתכל בדבר מהעולם, בודאי נתעלין הניצוצות (שמות כ"ח) : "ועשית ציץ זהב טהור", 'ציץ', מלשון הסתכלות (עיין זוהר ויקהל ריז ע"ב שלח קעה) כשהוא טהור כנ"ל באמונה ובחכמה אז, "ופתחת עליו פתוחי חותם" הינו שתפתח על ידי עין כזה הניצוצות החתומים בכל הדברים ותעלה אותם "קדש לה'" והניצוצות הם אותיות ומאותיות נעשה דבורים ועל ידי הדבורים משפיע רב טוב לישראל וכשמעלה ניצוצות מהדבר אזי הדבר הזה נעשה אפס כי הניצוצות הם החיות של הדבר וזה פרוש של הפסוק, זכר חסדו זכר, לשון השפעה, הינו כשרוצה להשפיע חסד לישראל אזי יצרף, ואמונתו לבית ישראל, שהיא החכמה, שנאמר (משלי כ"ד) : "בחכמה יבנה בית" ראו כל אפסי ארץ, הינו הארציות של הדבר נעשה אפס את, הינו האותיות מא' עד ת' הינו הניצוצות נעשה ישועות אלקינו כי מהניצוצות נעשה דבורים ועל ידי זה משפיע השם יתברך רב טוב לישראל וזהו : "ישועת אלקינו", כי זה תענוגו
[לְשׁוֹן הַחֲבֵרִים]

זָכַר חַסְדּוֹ וֶאֱמוּנָתוֹ לְבֵית יִשְׂרָאֵל רָאוּ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ אֵת יְשׁוּעַת אֱלקֵינוּ

הָעִנְיָן הוּא כָּך, שֶׁכָּל הָעוֹלָמוֹת לא נִבְרְאוּ אֶלָּא בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל

דִּכְתִיב: "לִכְבוֹדִי בְרָאתִיו יְצַרְתִּיו אַף עֲשִׂיתִיו"

דְּהַיְנוּ 'בְּרִיאָה' 'יְצִירָה' 'עֲשִׂיָּה' לא נִבְרָא אֶלָּא לִכְבוֹדִי

וּכְבוֹדִי הַיְנוּ יִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב: "וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם"

וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה 'בְּתוֹכוֹ לא נֶאֱמַר אֶלָּא בְּתוֹכָם

מְלַמֵּד שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא מַשְׁרֶה שְׁכִינָתוֹ בְּתוֹך כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל'

נִמְצָא כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל נִקְרָא לְבוּשׁ

וּלְבוּשׁ נִקְרָא כָּבוֹד

כִּי 'רַבִּי יוֹחָנָן קָרֵי לְמָאנֵהּ מְכַבְּדוּתָא'

נִמְצָא כָּל הָעוֹלָמוֹת לא נִבְרְאוּ אֶלָּא בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל

כְּדֵי לְהַשְׁפִּיעַ לָהֶם רַב טוּב

וּכְשֶׁאֵינָם יְכוֹלִים לְקַבֵּל מֵחֲמַת עֲווֹנוֹתֵיהֶם

יֵשׁ לוֹ צַעַר, שֶׁנֶּאֱמַר: "בְּכָל צָרָתָם לוֹ צָר"

אַך מֵחֲמַת בְּהִירוּת אוֹר הַחֶסֶד, אִי אֶפְשָׁר לְקַבְּלוֹ כְּמוֹת שֶׁהוּא

וְצָרִיך לַצִּמְצוּם הַקָּדוֹשׁ

הַיְנוּ כְּשֶׁרוֹצֶה לְהַשְׁפִּיעַ רַב טוּב, צָרִיך לְדַבֵּר, יִהְיֶה כָּך

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "בִּדְבַר ה' שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ"

וְהָאוֹתִיּוֹת הֵם צִמְצוּמִים, עַד כָּאן אוֹת א, עַד כָּאן אוֹת ת

אַך בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים הַדִּבּוּר גַּם כֵּן בְּגָלוּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "סַפְּרוּ בַגּוֹיִם אֶת כְּבוֹדוֹ"

וְהַיְנוּ הַדִּבּוּר עִם יִשְׂרָאֵל בְּגָלוּת

לְכָך נֶאֱמַר: "וְנִגְלָה כְּבוֹד ה' וְרָאוּ כָל בָּשָׂר יַחְדָּו כִּי פִי ה' דִּבֵּר"

וְהַיְנוּ כְּשֶׁיִּגָּאֲלוּ יִשְׂרָאֵל אָז הַדִּבּוּר גַּם כֵּן כִּבְיָכוֹל יִהְיֶה עִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַך

וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'חַיָּב כָּל אָדָם לוֹמַר בִּשְׁבִילִי נִבְרָא הָעוֹלָם', וְחַיָּב לְתַקְּנוֹ

וּמַהוּ הַתִּקּוּן ?

הָעִנְיָן הוּא כָּך שֶׁיִּרְאֶה שֶׁיַּעֲלֶה כָּל הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁבְּכָל דָּבָר

וְהַנִּיצוֹצוֹת הֵם אוֹתִיּוֹת

נִמְצָא מַעֲלֶה אוֹתִיּוֹת

וְהָאוֹתִיּוֹת נַעֲשִׂים דִּבּוּרִים

וְעַל יְדֵי הַדִּבּוּר נִשְׁפָּע רַב טוּב לְיִשְׂרָאֵל

אַך כֵּיצַד יְכוֹלִין לְהַעֲלוֹת נִיצוֹצוֹת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך ?

הָעֵצָה הוּא כָּך, כְּשֶׁיִּסְתַּכֵּל בִּדְבַר מָה

תֵּכֶף, יַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁיֵּשׁ בַּדָּבָר הַזֶּה אוֹתִיּוֹת וְנִיצוֹצוֹת

וּמִן הָאֱמוּנָה הַזֶּה נַעֲשֶׂה זַיִ"ו, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְכָל מַעֲשֵׂיהוּ בֶּאֱמוּנָה"

וְהָעֲשִׂיָּה הִיא שֵׁשֶׁת יְמֵי הַחֹל

וְהָאֱמוּנָה הִיא הַשְּׁבִיעִית

וְאַחַר כָּך יְצָרֵף אֶל הָאֱמוּנָה הַחָכְמָה

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "דַּע אֶת אֱלקֵי אָבִיך"

וֶאֱלקֵי אָבִיך, הִיא בְּחִינַת אֱמוּנָה, כְּמוֹ 'מַעֲשֵׂה אֲבוֹתֵיהֶם בִּידֵיהֶם'

שֶׁאָנוּ מַאֲמִינִים בּוֹ יִתְבָּרַך, שֶׁהוּא אֱלקֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁזֶּהוּ הָעִקָּר

וְ"דַע, הִיא הַחָכְמָה וְהַשֵּׂכֶל.

וְחָכְמָה הִיא יוּ"ד, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י: "אָז יָשִׁיר"

'שָׁר לא נֶאֱמַר אֶלָּא יָשִׁיר, י' עַל שֵׁם הַמַּחֲשָׁבָה נֶאֶמְרָה'

ומהיּוּד וְהַזַּיִן הַנַּ"ל, נַעֲשֶׂה עַיִן

כִּי ז' פְּעָמִים י' בְּגִימַטְרִיָּא ע'

וְעוֹד, הָעַיִן הוּא חָכְמָה, כִּי חַכְמֵי הַעֵדָה נִקְרָאִים "עֵינֵי הָעֵדָה"

וּמִמֵּילָא כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ עַיִן כָּזֶה

כְּשֶׁמִּסְתַּכֵּל בְּדָבָר מֵהָעוֹלָם, בְּוַדַּאי נִתְעַלִּין הַנִּיצוֹצוֹת

"וְעָשִׂיתָ צִּיץ זָהָב טָהוֹר", 'צִיץ', מִלְּשׁוֹן הִסְתַּכְּלוּת

כְּשֶׁהוּא טָהוֹר כַּנַּ"ל בֶּאֱמוּנָה וּבְחָכְמָה

אָז, "וּפִתַּחְתָּ עָלָיו פִּתּוּחֵי חוֹתָם"

הַיְנוּ שֶׁתִּפְתַּח עַל יְדֵי עַיִן כָּזֶה הַנִּיצוֹצוֹת הַחֲתוּמִים בְּכָל הַדְּבָרִים

וְתַעֲלֶה אוֹתָם "קדֶשׁ לַה'"

וְהַנִּיצוֹצוֹת הֵם אוֹתִיּוֹת

וּמֵאוֹתִיּוֹת נַעֲשֶׂה דִּבּוּרִים

וְעַל יְדֵי הַדִּבּוּרִים מַשְׁפִּיעַ רַב טוּב לְיִשְׂרָאֵל

וּכְשֶׁמַּעֲלֶה נִיצוֹצוֹת מֵהַדָּבָר

אֲזַי הַדָּבָר הַזֶּה נַעֲשֶׂה אֶפֶס

כִּי הַנִּיצוֹצוֹת הֵם הַחִיּוּת שֶׁל הַדָּבָר

וְזֶה פֵּרוּשׁ שֶׁל הַפָּסוּק, זָכַר חַסְדּוֹ

זָכַר, לְשׁוֹן הַשְׁפָּעָה, הַיְנוּ כְּשֶׁרוֹצֶה לְהַשְׁפִּיעַ חֶסֶד לְיִשְׂרָאֵל

אֲזַי יְצָרֵף, וֶאֱמוּנָתוֹ לְבֵית יִשְׂרָאֵל, שֶׁהִיא הַחָכְמָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "בְּחָכְמָה יִבָּנֶה בָּיִת"

רָאוּ כָל אַפְסֵי אָרֶץ, הַיְנוּ הָאַרְצִיּוּת שֶׁל הַדָּבָר נַעֲשֶׂה אֶפֶס

אֶת, הַיְנוּ הָאוֹתִיּוֹת מֵא' עַד ת' הַיְנוּ הַנִּיצוֹצוֹת

נַעֲשֶׂה יְשׁוּעוֹת אֱלקֵינוּ כִּי מֵהַנִּיצוֹצוֹת נַעֲשֶׂה דִּבּוּרִים

וְעַל יְדֵי זֶה מַשְׁפִּיעַ הַשֵּׁם יִתְבָּרַך רַב טוֹב לְיִשְׂרָאֵל

וְזֶהוּ: "יְשׁוּעַת אֱלקֵינוּ", כִּי זֶה תַּעֲנוּגוֹ
חיי מוהר"ן - תי - להתרחק מחקירות ולהתחזק באמונה
...מוהר"ן - תי - להתרחק מחקירות ולהתחזק באמונה אות תי ופעם אחת בראש השנה דבר רבנו זכרונו לברכה גם כן מזה מגדל האסור ללמד אלו הספרים המפרשים את התורה על פי דרכי המחקרים [כגון ספרי האבן עזרא, ובפרט הפרוש הרע שעליו הנקרא מרגלית רעה, וספרי הרלב"ג שמפרסם לכל מה שכתוב בו כנגד התורה הקדושה, שחיב אדם לקרע כששומע חס ושלום דבור אחד מדברים אלה. וכיוצא בזה שאר ספרים ההולכים בדרך הזה] אשר כל ההקדמות שלהם לקחו מאריסטו היון ימח שמו ונמח זכרו ושאר האפיקורסים המפרסמים שהיו קצתם קדם חכמי התלמוד וקצתם בימיהם אשר כל כונת...
שיחות הר"ן - אות שג - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות שג - שיחות מורנו הרב רבי נחמן פעם אחת דבר עמי מענין מאוס תאוה הידוע ואמר אז: מי שמהרהר בהרהורי ניאוף הוא שוטה כי הלא אפילו איש פשוט שקורין בעל הבית הוא גם כן אינו חפץ שיהיה נתפס חס ושלום, בענין זה אפילו אם אינו ירא חטא כלל על כל פנים בודאי אינו רוצה שיהיה לו בזיון בזה שיתפסו אותו עם אשה אחרת ואם כן למה לו להרהר ולצער נפשו בחנם ?! וכבר מבאר שהמחשבה ביד האדם להטותה כרצונו וכו' עין בספרים הנדפסים בכמה מקומות מזה ויערב לך לעד אם תרצה לקבלם באמת
חיי מוהר"ן - תקצג - עבודת השם
...הלך אנה ואנה בבית המיחד שהיה לו פה בברסלב וספר עמי מענין דרכי עבודת ה'. שיש לפעמים על פי רב יסורים גדולים לעבודתו ואחר כך מניחין לו לפעמים מעט, ויש לו איזה ניחא כידוע למי שנכנס קצת בעבודת ה'. ענה ואמר אין רשאים לותר להשם יתברך ואמר בלשון אשכנז בזה הלשון, [... ] כלומר שבתחלה היו לו יסורים ובלבולים ואחר כך כשיש לו ניחא קצת יאמר, שכבר מלא השם יתברך שאלתו ואין צריכים להפצירו עוד כי באמת עדין לא נתן השם יתברך הישועה בשלמות ועדין צריכין להסתכל לישועה ולהתחטא לפניו הרבה כבן המתחטא לפני אביו ולהרבות בגעגועים...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רד - הַמָּעוֹת שֶׁנּוֹתְנִין לְתַלְמִיד חָכָם הוּא בְּחִינַת תּוֹרָה
...מוהר"ן ח"א - תורה רד - המעות שנותנין לתלמיד חכם הוא בחינת תורה מעלת הצדקה ידוע בפרט כשנותנין לתלמיד חכם כמובא שהמעות שנותנין לתלמיד חכם הוא בחינת תמכי אוריתא אבל באמת זה המעות שנותנין לתלמיד חכם הוא בחינת תורה ממש ואין עברה יכול לכבות זה המעות שנותנין לתלמיד חכם כי 'אין עברה מכבה תורה' כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה . וזה המעות הוא בחינת תורה ממש כנ"ל וזה מעות ראשי תבות ואין עבירה מכבה תורה. ועוד יש בענין זה דברים הרבה כי בעת שגלה זאת ספר איזה מעשה בענין זה אך לא זכינו לכתב כי אם דברים אלה.
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רפב - צָרִיך לָדוּן אֶת כָּל אָדָם לְכַף זְכוּת
...לדון את כל אדם לכף זכות דע כי צריך לדון את כל אדם לכף זכות ואפילו מי שהוא רשע גמור צריך לחפש ולמצא בו איזה מעט טוב, שבאותו המעט אינו רשע ועל ידי זה שמוצא בו מעט טוב, ודן אותו לכף זכות על ידי זה מעלה אותו באמת לכף זכות ויוכל להשיבו בתשובה וזה בחינת "ועוד מעט ואין רשע והתבוננת על מקומו ואיננו" הינו שהפסוק מזהיר לדון את הכל לכף זכות ואף על פי שאתה רואה שהוא רשע גמור אף על פי כן צריך אתה לחפש ולבקש למצא בו מעט טוב, ששם אינו רשע וזהו ועוד מעט ואין רשע שצריך אתה לבקש בו עוד מעט טוב שיש בו עדין, ששם אינו...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה כז - רְצִיצָא דְּמָיֵת בְּבֵיעוּתֵהּ 2
...בביעותה 2 [לשון רבנו זכרונו לברכה] רציצא דמית בביעותה, היכא נפק רוחא ? אמר להו, בהינו דעאל א. כי למשך את כל העולם לעבודתו לעבדו שכם אחד וכלם ישליכו אלילי כספם וזהבם ויתפללו אל השם יתברך לבד זה הדבר נעשה בכל דור ודור לפי השלום שבדור כי על ידי השלום שיש בין בני האדם והם חוקרים ומסבירים זה לזה האמת על ידי זה משליך כל איש את שקר אלילי כספו ומקרב את עצמו להאמת ב. ואי אפשר לבוא לבחינת שלום אלא על ידי הארת פנים הדרת פנים וזה: "ויבא יעקב שלם עיר שכם" אתערותא של בחינת: "לעבדו שכם אחד" הוא על ידי שלום ושלום...
ספר המידות - סגולה
...המידות - סגולה חלק שני א. נוצה של עופות הבר הם סגלה לחלאי הראה, ומסגל לחזק את הרוח חיים. ב. השמים יש בהם שנוי מראות לפי מראות עשבים הנגדלים על ידיהם, והם מסגלים להסתכל בהן. ג. מי גשמים מסגלין למי שאין לו גבורת אנשים. ד. אמירת תהלים סגלה להוריד גשמים תהלם ל'מטר ה'שמים ת'שתה מ'ים. ה. סגלה להחזיר לאשה וסתה על ידי הכנסת אורחים. ו. מי ששערותיו מרבים שלא על פי הטבע, זה עלול לנזקים הרבה ולפגעים רעים מהסטרא אחרא, סגלתו שיקרא הפרשה שקורין ביום כפורים. ז. מי שנתאלם בפתע פתאום, יעבירו על פיו חלף כשר. ח. סגלה...
שיחות הר"ן - אות עו
...עו שמעתי בשמו מכבר שספר שלמד כל הארבעה שלחן ערוך שלש פעמים פעם אחת כפשוטו ופעם שני למד וגמר אותם והיה יודע בכל דין ודין מארבעה שלחן ערוך השרש שלו בגמרא פרוש רש"י ותוספות ופעם שלישי למד וגמר אותם וזכה לידע בכל דין ודין סוד הכונה של הדין מפני מה הדין כך על פי סוד וכפי הנשמע כל זה היה בימי נעוריו כי אחר כך חזר וגמר אותם עוד כמה פעמים ודרכו היה תמיד שהיה לומד הרבה הרבה כל ימיו עד הסוף אפילו בעת החולאת הכבד שהיה לו בסוף ואף על פי שהיה עליו טרחא דצבורא שהיה עוסק הרבה עמנו ועם כל אנשיו לקרבם לעבודת ה'...
שיחות הר"ן - אות א
...- אות א "כי אני ידעתי כי גדול ה' ואדונינו מכל אלהים" דוד המלך, עליו השלום, אמר "כי אני ידעתי" אני ידעתי דיקא כי גדלת הבורא יתברך אי אפשר לומר לחברו ואפילו לעצמו אי אפשר לספר מיום ליום לפי מה שמזריח לו ומתנוצץ לו באותו היום, אינו יכול לספר לעצמו ליום שני הזריחה וההתנוצצות של גדלתו יתברך שהיה לו אתמול ועל כן אמר: "כי אני ידעתי", אני ידעתי דיקא כי אי אפשר לספר כלל ואמר: שמה שכתוב אחריו: "כל אשר חפץ ה' עשה בשמים ובארץ" וכו' הוא ענין אחר לגמרי ורחוק לגמרי משבח "כי אני ידעתי" כי כונתו באלו הדברים "כי...
ספר המידות - שמחה
...בשמחה, זה סימן שלבו שלם לאלקיו. ב. מחמת שמחה נפתח הלב. ג. ברבות השמחה נתחזק כח השכלי, והמאכל והמשתה הם סבה גדולה לשמחת הלב ולהרחיק העצבות ודאגות. ד. על ידי צדקה בלב שלם בא לידי שמחה. ה. השמחה של מצוה היא מעז לאדם. ו. כשאתה רואה, שהרשע בפתע פתאום הוא שוחק, בידוע שנפל לו איזה עצה על עברה. ז. על ידי עצות טובות שתתן, תזכה לשמחה. ח. על ידי הרקודין והתנועות שאתה עושה בגוף, נתעורר לך שמחה. ט. כשנופל לך שמחה בלבך בפתע פתאום, זהו מחמת שנולד איזהו צדיק. י. על ידי יראה בא התלהבות. יא. מי שמבזה בעיני עצמו,...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.2188 שניות - עכשיו 13_02_2026 השעה 12:41:22 - wesi2