ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות טו
ואחר יום או יומים נשארה הספינה, בלי מים שראויין לשתיה כי פסקו אצלם המים של שתיה שהיה על הספינה ולא נשאר להם, כי אם כלי אחת של מים סרוחים ועכורים ותולעים היו מרחשין בהם ואלו המים חלקו לאנשי הספינה במדה לאיש אקי [מדה קטנה] אחת והיה להם סכנה גדולה מהצמאון יותר מכל הסכנות ואזי התפללו אנשים ונשים וטף מקירות לבם ונתעורר עוד הפעם רוח סערה גדולה, והביא הספינה אחר שני מעת לעת לארץ הקדושה לספר ירושלים, לעיר הקדש יפו ורצה רבנו זכרונו לברכה, לירד שם מהספינה ללכת אל ירושלים עם החכם הנ"ל בצותא חדא כנ"ל ומאת ה' היתה סבה, ולא הניחוהו הישמעאלים שיכנס אליהם כי הסתכלו על מלבושיו ועל תאר פניו שיש לו פאות ארכים כנהוג במדינתנו ושאינו יודע לשונם וכיוצא בזה ואמרו שהוא בודאי אחד מהמרגלים של הצרפת ולא הועילו שום פיוס ובקשות ונשאר רבנו, זכרונו לברכה, על הספינה והיה בדעת הקפיטן להתעכב שם עם הספינה להיות עומד לפוש איזה ימים ואז היה שני ימים קדם ראש השנה אך הספינה לא יכלה לעמד שם מחמת גלי הים שרצו להפכה ולא הועיל שום עצה ותחבולה לזה והיה הדבר לפלא גדול בעיני הקפיטן ושאל מה זה, ועל מה זה ? והשיבו החכמים של הספרדים שקבלה בידם איש מפי איש שבזה המקום נשלך יונה בן אמתי הנביא ולא יכלה הספינה לעמד שם אותה הלילה והכרחו לזוז עם הספינה משם והלכו משם ובאו בערב ליל זכור ברית לעיר הקדש חיפה ועמדו אצל הר הכרמל נגד מערת אליהו ובאשמרת הבקר אמרו כל העם סליחות בשמחה גדולה ואחר כך התפללו תפילת שחרית ואחר כך הלכו כלם לעיר הקדש חיפה אנשים ונשים וטף ואז נכנס רבנו הקדוש, זכרונו לברכה, לארץ הקדושה ובא אל המקום אשר נכסף אליו, והשתוקק אליו בהשתוקקות וכסופין וגעגועים גדולים מאד מאד, ומסר נפשו אלפים ורבבות פעמים בשביל זה, והשליך נפשו מנגד עבור זה וגדל עצם השמחה שהיה לו באותו הרגע שנכנס ועמד על אדמת הקדש, אי אפשר לשער במח אלו כל הימים דיו וכו' לא יספיקו לבאר אפס קצה מזה כי תכף ומיד השיג מה שהשיג כי אמר שתכף כשהלך ארבע אמות בארץ ישראל פעל מיד מה שרצה להשיג ואחר חצות היום הלכו למקוה ואחר כך לבית הכנסת, ונתמהמהו עד הלילה וכשבא רבנו, זכרונו לברכה, לביתו אל האכסניא שלו היה לו שמחה גדולה ועצומה עד מאד ובכל רגע ורגע אמר להאיש שהיה עמו אשריך שזכית לכך, להיות עמי כאן וצוה לו לקרות ולהזכיר לפניו מהצעטיל כל הנרשמים שם דהינו כל הנלוים אליו שנתנו לו צעטליך משמותיהם ואכלו שם סעדת הלילה של ראש השנה והכל בשמחה גדולה עד אחר הסעדה עד ששכבו שם לישן ובבקר הלכו לבית הכנסת ואחר שבאו מבית הכנסת נתעורר בו דאגה ולב נשבר מאד בלי ערך ולא דבר מאומה עם שום בן אדם
וְאַחַר יוֹם אוֹ יוֹמַיִם נִשְׁאֲרָה הַסְּפִינָה, בְּלִי מַיִם שֶׁרְאוּיִין לִשְׁתִיָּה

כִּי פָּסְקוּ אֶצְלָם הַמַּיִם שֶׁל שְׁתִיָּה שֶׁהָיָה עַל הַסְּפִינָה

וְלא נִשְׁאַר לָהֶם, כִּי אִם כְּלִי אַחַת שֶׁל מַיִם סְרוּחִים וַעֲכוּרִים

וְתוֹלָעִים הָיוּ מְרַחֲשִׁין בָּהֶם

וְאֵלּוּ הַמַּיִם חִלְּקוּ לְאַנְשֵׁי הַסְּפִינָה בַּמִּדָּה

לָאִישׁ אַקִי [מִדָּה קְטַנָּה] אַחַת

וְהָיָה לָהֶם סַכָּנָה גְּדוֹלָה מֵהַצִּמָּאוֹן יוֹתֵר מִכָּל הַסַּכָּנוֹת

וַאֲזַי הִתְפַּלְּלוּ אֲנָשִׁים וְנָשִׁים וָטַף מִקִּירוֹת לִבָּם

וְנִתְעוֹרֵר עוֹד הַפַּעַם רוּחַ סְעָרָה גְּדוֹלָה, וְהֵבִיא הַסְּפִינָה אַחַר שְׁנֵי מֵעֵת לְעֵת לָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה לִסְפַר יְרוּשָׁלַיִם, לְעִיר הַקּדֶשׁ יָפוֹ

וְרָצָה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, לֵירֵד שָׁם מֵהַסְּפִינָה לָלֶכֶת אֶל יְרוּשָׁלַיִם עִם הֶחָכָם הַנַּ"ל בְּצַוְתָּא חֲדָא כַּנַּ"ל

וּמֵאֵת ה' הָיְתָה סִבָּה, וְלא הִנִּיחוּהוּ הַיִּשְׁמְעֵאלִים שֶׁיִּכָּנֵס אֲלֵיהֶם

כִּי הִסַתַּכְּלוּ עַל מַלְבּוּשָׁיו וְעַל תּאַר פָּנָיו שֶׁיֵּשׁ לוֹ פֵּאוֹת אֲרֻכִּים כַּנָּהוּג בִּמְדִינָתֵנוּ

וְשֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְשׁוֹנָם וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה

וְאָמְרוּ שֶׁהוּא בְּוַדַּאי אֶחָד מֵהַמְרַגְּלִים שֶׁל הַצָּרְפַת

וְלא הוֹעִילוּ שׁוּם פִּיּוּס וּבַקָּשׁוֹת

וְנִשְׁאַר רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, עַל הַסְּפִינָה

וְהָיָה בְּדַעַת הַקַּפִּיטָן לְהִתְעַכֵּב שָׁם עִם הַסְּפִינָה לִהְיוֹת עוֹמֵד לָפוּשׁ אֵיזֶה יָמִים

וְאָז הָיָה שְׁנֵי יָמִים קדֶם ראשׁ הַשָּׁנָה

אַךְ הַסְּפִינָה לא יָכְלָה לַעֲמד שָׁם מֵחֲמַת גַּלֵּי הַיָּם שֶׁרָצוּ לְהָפְכָהּ

וְלא הוֹעִיל שׁוּם עֵצָה וְתַחְבּוּלָה לָזֶה

וְהָיָה הַדָּבָר לְפֶלֶא גָּדוֹל בְּעֵינֵי הַקַּפִּיטָן וְשָׁאַל מַה זֶּה, וְעַל מַה זֶּה ?

וְהֵשִׁיבוּ הַחֲכָמִים שֶׁל הַסְּפָרַדִּים

שֶׁקַּבָּלָה בְּיָדָם אִישׁ מִפִּי אִישׁ שֶׁבְּזֶה הַמָּקוֹם נִשְׁלַךְ יוֹנָה בֶּן אֲמִתִּי הַנָּבִיא

וְלא יָכְלָה הַסְּפִינָה לַעֲמד שָׁם אוֹתָהּ הַלַּיְלָה

וְהֻכְרְחוּ לָזוּז עִם הַסְּפִינָה מִשָּׁם

וְהָלְכוּ מִשָּׁם וּבָאוּ בָּעֶרֶב לֵיל זְכוֹר בְּרִית לְעִיר הַקּדֶשׁ חֵיפָה

וְעָמְדוּ אֵצֶל הַר הַכַּרְמֶל נֶגֶד מְעָרַת אֵלִיָּהוּ

וּבְאַשְׁמרֶת הַבּקֶר אָמְרוּ כָּל הָעָם סְלִיחוֹת בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה

וְאַחַר כָּךְ הִתְפַּלְּלוּ תְּפִילַּת שַׁחֲרִית

וְאַחַר כָּךְ הָלְכוּ כֻּלָּם לְעִיר הַקּדֶשׁ חֵיפָה אֲנָשִׁים וְנָשִׁים וָטַף

וְאָז נִכְנַס רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, לָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה

וּבָא אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר נִכְסַף אֵלָיו, וְהִשְׁתּוֹקֵק אֵלָיו בְּהִשְׁתּוֹקְקוּת וְכִסּוּפִין וְגַעְגּוּעִים גְּדוֹלִים מְאד מְאד, וּמָסַר נַפְשׁוֹ אֲלָפִים וְרִבְבוֹת פְּעָמִים בִּשְׁבִיל זֶה, וְהִשְׁלִיךְ נַפְשׁוֹ מִנֶּגֶד עֲבוּר זֶה

וְגדֶל עצֶם הַשִּׂמְחָה שֶׁהָיָה לוֹ בְּאוֹתוֹ הָרֶגַע שֶׁנִּכְנַס וְעָמַד עַל אַדְמַת הַקּדֶשׁ, אִי אֶפְשָׁר לְשַׁעֵר בַּמּחַ

אִלּוּ כָּל הַיַּמִּים דְּיוֹ וְכוּ' לא יַסְפִּיקוּ לְבָאֵר אֶפֶס קָצֶה מִזֶּה

כִּי תֵּכֶף וּמִיָּד הִשִּׂיג מַה שֶּׁהִשִּׂיג

כִּי אָמַר שֶׁתֵּכֶף כְּשֶׁהָלַךְ אַרְבַּע אַמּוֹת בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל פָּעַל מִיָּד מַה שֶׁרָצָה לְהַשִּׂיג

וְאַחַר חֲצוֹת הַיּוֹם הָלְכוּ לַמִּקְוֶה

וְאַחַר כָּךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת, וְנִתְמַהְמְהוּ עַד הַלַּיְלָה

וּכְשֶׁבָּא רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, לְבֵיתוֹ אֶל הָאַכְסַנְיָא שֶׁלּוֹ

הָיָה לוֹ שִׂמְחָה גְּדוֹלָה וַעֲצוּמָה עַד מְאד

וּבְכָל רֶגַע וָרֶגַע אָמַר לְהָאִישׁ שֶׁהָיָה עִמּוֹ

אַשְׁרֶיךָ שֶׁזָּכִיתָ לְכָךְ, לִהְיוֹת עִמִּי כָּאן

וְצִוָּה לוֹ לִקְרוֹת וּלְהַזְכִּיר לְפָנָיו מֵהַצֶּעטִיל כָּל הַנִּרְשָׁמִים שָׁם

דְּהַיְנוּ כָּל הַנִּלְוִים אֵלָיו שֶׁנָּתְנוּ לוֹ צֶעטְלִיךְ מִשְּׁמוֹתֵיהֶם

וְאָכְלוּ שָׁם סְעֻדַּת הַלַּיְלָה שֶׁל ראשׁ הַשָּׁנָה

וְהַכּל בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה עַד אַחַר הַסְּעֻדָּה עַד שֶׁשָּׁכְבוּ שָׁם לִישׁן

וּבַבּקֶר הָלְכוּ לְבֵית הַכְּנֶסֶת

וְאַחַר שֶׁבָּאוּ מִבֵּית הַכְּנֶסֶת

נִתְעוֹרֵר בּוֹ דְּאָגָה וְלֵב נִשְׁבָּר מְאד בְּלִי עֵרֶךְ

וְלא דִּבֵּר מְאוּמָה עִם שׁוּם בֶּן אָדָם
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה קכ - לא יִתְפַּלֵּל עִם כַּוָּנוֹת, רַק יְכַוֵּן פֵּרוּשׁ הַמִּלּוֹת כִּפְשׁוּטוֹ
...- לא יתפלל עם כונות, רק יכון פרוש המלות כפשוטו אחד מאנשי שלומנו ספר לי שהיה מדבר עם רבנו, זכרונו לברכה, בעבודת השם כדרכו והבין רבנו, זכרונו לברכה, שהוא עוסק קצת לכון כונות בתפילתו והקפיד עליו רבנו, זכרונו לברכה מאד ואמר לו שלא יעסק עוד בזה, ולא יתפלל עם כונות רק יכון פרוש המלות כפשוטו [אף על פי שזה האיש למד כתבי האר"י, זכרונו לברכה, על פי פקדתו אף על פי כן לא רצה שיתפלל עם כונות כלל] ואמר לו רבנו, זכרונו לברכה שמי שאינו ראוי לזה כשמתפלל עם כונות הוא כמו כשוף כי בכשוף נאמר "לא תלמד לעשות" ודרשו רבותינו...
שיחות הר"ן - אות ה
...- אות ה היה מגנה מאד את ספרי המחקרים והפילוסופים ואמר שאין שם כלל שכל גמור כמו שיש באיזה מאמר מהרש"א או מהר"ם שיף וכיוצא מספרינו הקדושים שיש בהם עמקות ושכל נפלא ונעים מאד אבל באלו הספרים לא נמצא זה השכל כלל כי הם מדברים רק בדרך הקשים מנה ובה עד שבאים לאיזה מופת אבל השכל שיש בתורתנו הקדושה להבדיל אין שם כלל כלל ואמר: אשרי מי שאינו יודע כלל מספריהם רק הולך בתמימות ויש לו יראת הענש כי עקר העבודה בתחלה היא רק מחמת יראת הענש ובלי יראת הענש אי אפשר להתחיל כלל בעבודת ה' ואפילו צדיקים צריכים גם כן יראה...
תאוות. שבירת התאוות. איך למה וכמה? חלק 3
...3 תאוות. שבירת התאוות. איך למה וכמה ? חלק 2. כי באמת כל העניין הזה של התאוות יש בו שורש אחר גבוה יותר, והוא השי"ת עצמו. כי באמת כל הזמן והמקום וכל השינויים שיש בעולם, הם כולם בחינת התאוות והרצונות של השי"ת עצמו! כי כל קיום העולם כולו בכל רגע ורגע לפרטי פרטים, כולו הוא בחינת התאוות של השי"ת וכולי. והדבר הזה נכון לפרטי פרטים ממש. היינו כי כל פרט ופרט מפרטי הבריאה, הוא כולו בחינת רצון ותאווה של השי"ת. אך יחד עם זאת, אצל השי"ת לא שייך תאווה, כי כל תאווה היא בחינת חסר, כי אין תאווה אא"כ יש חסר. והשי"ת...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה סח - כָּל הַנְּפָשׁוֹת תְּאֵבִים וּמִתְאַוִּים לְמָמוֹן
...סח - כל הנפשות תאבים ומתאוים לממון כל הנפשות תאבים ומתאוים לממון ולא לממון בלבד מתאוים ואוהבים אותו אלא אפילו להאדם שיש לו הממון דרך בני אדם למשך אליו ולאהב אותו מחמת שיש לו ממון כמו שאנו רואין בחוש, וכמו שכתוב: "ואוהבי עשיר רבים" וזה מחמת שהנפש באה ממקום עליון שהממון בא ומשתלשל ומתהוה משם כי בודאי התחלת המקום שמשתלשל משם הממון הוא בודאי בחינת קדשה ושפע קדש ואחר כך נתגשם למטה, כדרך ההשתלשלות, ונתהוה ממון ועל כן הנפש תאבה לממון מחמת שהנפש באה ממקום שהממון בא משם אך צריך לבלי להתאוות להממון כמבאר...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קפט - צָרִיך לִזָּהֵר מְאד מֵעַצְבוּת וְעַצְלוּת
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קפט - צריך לזהר מאד מעצבות ועצלות צריך לזהר מאד מעצבות ועצלות כי עקר נשיכת הנחש הוא עצבות ועצלות בבחינת: "ונחש עפר לחמו" עפר היא בחינת עצבות ועצלות, שהם באים מיסוד העפר כמובא בספרים.
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קלו - אַל תָּדִין אֶת חֲבֵרְך עַד שֶׁתַּגִּיעַ לִמְקוֹמוֹ
...עד שתגיע למקומו אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו זהו מה שאמרו רז"ל 'הוי דן את כל אדם לכף זכות' כי כשיש מחלקת על אדם צריך לחקר למצא זכות בחברו, במה שחולק עליו כדי לדונו לכף זכות כי המחלקת לא ימנע משני פנים או מחמת שחבירו גדול ממנו במעלה ועל כן חולק עליו על שלא הגיע למדרגתו ואזי צריך להשתדל שיגיע הוא גם כן למדרגת חברו בכדי שיהיו שניהם שוים ואזי לא יהיה מחלקת או לפעמים להפך שהוא גדול מחברו והמחלקת מחמת שחברו מתקנא בו, על שלא הגיע למדרגתו ועל כן צריך לדונו לכף זכות ובזה הוא מעלה חברו לכף זכות ואז הם...
ספר המידות - לימוד
...תענוג לאב ומשמח אותו, על ידי זה יהיה לו חשק ואהבה ללמד. ב. כשאתה רוצה להחיות איזה דבר באמירת תורתך, אל תדרש מענינים רעים, אלא תדרש פסוקים וענינים של טוב. ג. כשאדם אומר חדושי אוריתא, על ידי זה משמח את השם יתברך. ד. כשהרשע אומר תורה, תדע שהוא מכשיל אותם השומעים תורתו. ה. מי שהוא מבטל את חברו מהלמוד, בידוע שהוא סר מדרך ה'. ו. למוד התורה אפילו מתנמנם הוא טוב. ז. על ידי קבלת היסורים באהבה אינו משכח תלמודו. ח. כל מה שלמד אדם בעולם הזה והיה נמנע אצלו לעמד על אמתת כונת הלמוד בשלמות, יזכה להבין על אמתתה...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קנד - דַּע כִּי יֵשׁ יִרְאוֹת נְפוּלוֹת
...נפולות דע כי יש יראות נפולות וכל היסורים והדינים שיש לאדם כלם הם מהיראות הנפולות שנפלו לתוך זה הדבר שהוא מתפחד ויש לו יסורים ממנו חמש אימות אימת חלש על הגבור שאף שהוא נגד הטבע, שהגבור יפחד מהחלש אך שהוא מחמת היראה העליונה שנפלה ונתלבשה באלו הדברים ועל כן הם במספר חמש כנגד חמש גבורות שהם חמש אותיות מנצפ"ך כפולים וצריך להעלות היראות הנפולות, לשרשם למקומם ומקום היראה היא בלב כמו שפרש רש"י: דבר המסור ללבו של אדם נאמר בו "ויראת" והיראה צריכה להיות עם דעת כי בלא דעת נאמר: "הלא יראתך כסלתך" והדעת צריך...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רמו - לִפְעָמִים צָרִיך הָאָדָם שֶׁיִּהְיֶה לוֹ גַּדְלוּת
...- תורה רמו - לפעמים צריך האדם שיהיה לו גדלות לפעמים צריך האדם שיהיה לו גדלות כמה שכתוב: "ויגבה לבו בדרכי ה'" והוא מועיל כמו תענית כי כשצריך לבוא להשגה ולעלות לאיזה מדרגה אזי צריך לשכח את חכמתו שמקדם 'שרבי זירא התענה כדי לשכח תלמוד בבלי' כי היה צריך לבוא להשגה יותר גדולה שהיא תורת ארץ ישראל והגדלות מועיל כמו התענית הנ"ל כי על ידי הגדלות שוכח גם כן את חכמתו כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: 'כל המתגאה חכמתו מסתלקת ממנו' אך צריך לזה חכמה יתרה, כי בודאי גדלות הוא אסור גדול מאד ואם יתגאה באמת בודאי חכמתו...
לזרוק את השכל. מדוע וכיצד?
...il/?key=565 - חיי מוהר"ן - רצא - מעלת המתקרבים אליו אמר כל מי שיצית אותי ויקים כל מה שאני מצוה בודאי יהיה צדיק גדול יהיה מה שיהיה. והעקר להשליך שכל עצמו לגמרי רק כאשר יאמר הוא יקים הכל כמאמרו. ואמר אז ענין עם נבל ולא חכם, כמבאר בספר לקוטי א' בסימן קכ"ג מן הסתם מי שיכול ללמד ביותר מסגל ביותר breslev.eip.co.il/?key=395 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קכג - לקשר עצמו להצדיק שבדור העקר והיסוד שהכל תלוי בו לקשר עצמו להצדיק שבדור ולקבל דבריו על כל אשר יאמר כי הוא זה, דבר קטן ודבר גדול ולבלי לנטות חס ושלום...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.3438 שניות - עכשיו 25_08_2025 השעה 12:11:28 - wesi2