ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה צא - וַיְדַבֵּר אֱלקִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמר
וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר (שמות כ) דע, כי ההתקשרות באמת לצדיקים אמתיים הוא תועלת גדול מאד מאד כי על ידי זה זוכין לתשובה שלמה ולכפרת עוון ונמתקין הדינין ונתבטלין לגמרי ונעשה על ידי זה יחוד קדשא בריך הוא ושכינתה כי איתא בזוהר הקדוש (ויגש דף רו:) : "כי הנה המלכים נועדו" 'תרין עלמין קדישין, עלמא עלאה ועלמא תתאה וכו', כד מתחברן כחדא כדין כל אנפין נהירין וכל חובין אתעברו וכו', עין שם כי דע כי יש שני בחינות חכמה: חכמה עלאה וחכמה תתאה וחכמה תתאה נמשך מחכמה עלאה, ויונק ומקבל משם והוא כמו הרב והתלמיד כי מה שהרב מלמד עם תלמידו והתלמיד מקבל ממנו הוא בחינת חכמה עלאה וחכמה תתאה וחכמה עלאה, דהינו מה שהרב מלמד להתלמיד זה בחינת יוד ומה שהתלמיד מקבל ממנו, שזה בחינת חכמה תתאה הוא בחינת למד שהוא בחינת מגדל הפורח באויר (חגיגה טו: עין רש"י שם) כי הלב פורח באויר ושומע מה שהרב אומר ועל ידי זה מבין האדם השומע כי עקר הבנת התלמיד הוא על ידי הלב כי הרב צריך לומר דברים המתישבין על הלב ולהתבונן, במה שאמר הרב, וכמו שכתוב (משלי י"ז) : "לקנות חכמה ולב אין" ועל כן מה שהתלמיד מקבל הוא בחינת למד בחינת מגדל הפורח כנ"ל וזה בחינת למד, לשון תלמיד הלמד מהרב נמצא שהרב והתלמיד, שהם בחינת חכמה עלאה וחכמה תתאה הם בחינת למד יוד ודע, כי כלל התורה הקדושה הוא בחינת חכמה עלאה וכלל החכמות שבעולם נמשכין מבחינת חכמה תתאה וכשהחכמות שבעולם שיונקים מחכמה תתאה הם נפרדים מהתורה ומהשם יתברך, מבחינת חכמה עלאה כמו התלמיד שאינו רוצה להבין מה שהרב אומר זה בחינת מעוט הלבנה, בחינת גלות השכינה כי כל אדם באשר הוא שם הוא צריך לקשר שכלו ממקום שהוא להתורה ולהשם יתברך שהוא בחינת חכמה עלאה אבל אם מפריד שכלו וחכמתו, חס ושלום מהשם יתברך זה בחינת (משלי ט"ז) : "ונרגן מפריד אלוף" שמפריד אלופו של עולם וגורם, חס ושלום, פגימת הלבנה על ידי שאינו מקשר חכמה תתאה בחכמה עלאה דהינו שאינו מקשר החכמות של כל העולם להשם יתברך ולהתורה שהוא בחינת חכמה עלאה כנ"ל אבל הצדיקים אמתיים הם מקשרים חכמה תתאה בחכמה עלאה כי שיחתן של הצדיקים אמתיים שהם משיחין ומספרים שיחת חלין, היא יקרה מאד מאד וכמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (עבודה זרה יט) : 'שיחתן של תלמידי חכמים צריכין למוד' כי הצדיק האמת בונה עולמות החרבין ומגביה חכמה תתאה ומקשרה לחכמה עלאה על ידי שיחתו וספורי דבריו, שמדבר עם המון עם כי השכל של המון עם שאינם מקשרים אותו להשם יתברך הוא נפרד מחכמה עלאה אבל הצדיק האמת מקשר השכל של ההמון אפילו השכל והחכמה של הרשע להשם יתברך וזה ענין מה שהצדיקים מדברים עם אנשים שאינם הגונים או אפילו עם עכו"ם [אך כשמדבר עם עכו"ם אזי הצדיק מוציא הטוב ממנו, והוא נשאר אפס וריק שזה בחינת מה שהרג משה את המצרי] כי כשהצדיק מדבר עם רשעים והצדיק מגביה שכלו ומקשרו להשם יתברך אזי מעלה ומקשר שכלם ממקום שהם להשם יתברך כי הצדיק האמת מצמצם שכלו ומדבר עמם בחכמה נפלאה ובמלאכה גדולה ומקשר כל הדבורים להשם יתברך ועל ידי זה מביאם לידי תשובה וזה בחינת (דברים ל"ג) "והם תכו לרגלך ישא מדברתיך" ודרשו רבותינו, זכרונם לברכה (בבא בתרא ח) : 'אלו תלמידי חכמים שהולכים ומכתתים רגליהם מעיר לעיר ונושאים ונותנין בדבריו של מקום' כי הצדיקים האמתיים מדברים לפעמים עם רשעים ומספרים עמהם מעסקי מלחמות וכיוצא בזה מעסקי העולם אך הוא מלביש בזה האור הגדול של התורה כי הוא מלביש אור התורה בלבושים שונים זה מזה עד שמלבישו בדברים הללו והאור התורה מתלבש בצרופים אחרים כי אם היה הצדיק מדבר תכף תורה בפרוש עם הרשע היה יכול להתפקר יותר והיה נעשה רשע יותר כי 'צדיקים ילכו בם ופשעים יכשלו בם' (הושע י"ד) כי 'זכה נעשה לו סם חיים לא זכה נעשה לו סם מות' (יומא עב:) ועל כן אם היו מגלין לו תורה כמות שהיא, היה מתפקר יותר כי היה נעשה אצלו סם מות, חס ושלום, כי הוא רחוק מן התורה ועל כן צריכין להלביש לו התורה בצרופים אחרים וכמו שמצינו בתלמי המלך, כשהושיב שבעים ושנים זקנים ונתן השם יתברך בלב כל אחד ואחד להלביש התורה בצרופים אחרים, וכתבו 'אלהים ברא בראשית' וכו' (מגלה ט), וכמו שפרש רש"י שם כי אם היו כותבין התורה כמות שהיא, היה מתפקר יותר וכו' ועל כן צריכין הצדיקים האמתיים לדבר עם ההמון שיחת חלין והם מלבישין בהם התורה והם מקשרים אותם באלו הדבורים ממקום שהם כי הם אינם רחוקים מאלו הדבורים והספורים שהצדיק מדבר עמם ועל ידי זה מקשר אותן ומעלה אותן להשם יתברך וזה בחינת שהוא נושא ונותן בדבריו של מקום דהינו שהוא מדבר עם כל אחד לפי מקומו במקום שהוא והוא נושא אותן הדבורים ונותן אותם להשם יתברך כי הוא מקשרם לשרשם, לבחינת חכמה עלאה נמצא שהצדיק האמת מקשר חכמה תתאה עם חכמה עלאה ובשביל זה כשהצדיק נפטר מן העולם, חס ושלום אזי יש צער גדול להשם יתברך כי השם יתברך אינו רוצה במיתתן של רשעים כי אם בטובתן, שיזכו לשוב בתשובה והצדיק היה מקשרם ומעלה אותן להשם יתברך והיה משיבן בתשובה וכנ"ל כי הוא מקשר חכמה תתאה בחכמה עלאה וכנ"ל (ובסוטה יג:) : 'כד מית משה רבנו, צוח קדשא בריך הוא: וי מי יקום לי עם מרעים' לי דיקא, בחינת חכמה עלאה וחכמה תתאה שהם בחינת למד יוד, בחינת לי הינו מי יקום ויעלה ויקשר בחינות לי הינו חכמה תתאה עם חכמה עלאה עם מרעים הינו שהוא מעלה החכמה תתאה מכל הרעים שבעולם ומקשרם להשם יתברך ומעלה אותה לחכמה עלאה שזה בחינת לי בחינת התקשרות חכמה תתאה עם חכמה עלאה כנ"ל כי משה רבנו, עליו השלום, בודאי היה יכול זאת מאד להעלות בחינת החכמה תתאה מכל הרעים ורשעים שבעולם וכנ"ל ועל כן העקר לקשר עצמו לצדיקים אמתיים כי הצדיק מגביה ומקשר חכמה תתאה לחכמה עלאה כנ"ל ואזי מפגימת הלבנה נעשה מלוי הלבנה וזהו : "כי הנה המלכים נועדו עברו יחדו" 'כד מלכים אזדמנו תרויהו ברעותא חדא, כדין וכו' כלהו מארי דדינא אתכפין ואתעברו מעלמא' וכו' (כמו שכתוב בזוהר ויגש הנ"ל) ואזי הוא בחינת (מלכים א ה) : "ותרב חכמת שלמה", ותרגומו 'ואתרביאת סהרא' דהינו שנתמלא פגימת הלבנה וכנ"ל ואזי נמתקין כל הדינים ונתכפרין כל העוונות [כמובא בזוהר הנ"ל ובכמה מקומות שעקר המתקת הדינים וכפרת העוונות ושלמות כל האורות ומלוי פגימת הלבנה ותקון כל העולמות הכל הוא על ידי שנתחבר עולם התחתון בעולם העליון שהם בחינות חכמה תתאה וחכמה עלאה כנ"ל וכל זה על ידי הצדיק שמקשר חכמה תתאה בחכמה עלאה על ידי שיחתו שמלביש אור התורה בספורי דברים וכנ"ל] וזהו : וידבר אלהים את לשון זווג והתקשרות כמו: ראוה מדברת (כתבות יג) 'אלהים את' זה בחינת חכמה תתאה וחכמה עלאה 'אלהים' בחינת חכמה תתאה, כנודע 'את' זה בחינת חכמה עלאה, בחינת: "את השמים" (עין תקון כב) הינו לזוג ולקשר חכמה תתאה בחכמה עלאה זה נעשה על ידי בחינת: הדברים האלה לאמר הינו על ידי הצדיק שמלביש הדברים האלה, הינו דבורי התורה הוא מלביש בספורי דברים 'לאמר' לשון הלבשה, כמו שכתוב (איכה ב) : "בצע אמרתו" שפרושו לבוש ועל ידי שהצדיק מלביש אור התורה בספורי דברים על ידי זה מקשר חכמה תתאה עם חכמה עלאה וכנ"ל. ברוך ה' לעולם אמן ואמן
וַיְדַבֵּר אֱלהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמר

דַּע, כִּי הַהִתְקַשְּׁרוּת בֶּאֱמֶת לְצַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים

הוּא תּוֹעֶלֶת גָּדוֹל מְאד מְאד

כִּי עַל יְדֵי זֶה זוֹכִין לִתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה

וּלְכַפָּרַת עָווֹן

וְנִמְתָּקִין הַדִּינִין וְנִתְבַּטְּלִין לְגַמְרֵי

וְנַעֲשֶׂה עַל יְדֵי זֶה יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיך הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ

כִּי אִיתָא בַּזוהַר הַקָּדוֹשׁ: "כִּי הִנֵּה הַמְּלָכִים נוֹעֲדוּ"

'תְּרֵין עָלְמִין קַדִּישִׁין, עַלְמָא עִלָּאָה וְעָלְמָא תַּתָּאָה וְכוּ', כַּד מִתְחַבְּרָן כַּחֲדָא כְּדֵּין כָּל אַנְפִּין נְהִירִין וְכָל חוֹבִין אִתְעַבְּרוּ וְכוּ', עַיֵּן שָׁם

כִּי דַּע כִּי יֵשׁ שְׁנֵי בְּחִינוֹת חָכְמָה: חָכְמָה עִלָּאָה וְחָכְמָה תַּתָּאָה

וְחָכְמָה תַּתָּאָה נִמְשָׁך מֵחָכְמָה עִלָּאָה, וְיוֹנֵק וּמְקַבֵּל מִשָּׁם

וְהוּא כְּמוֹ הָרַב וְהַתַּלְמִיד

כִּי מַה שֶּׁהָרַב מְלַמֵּד עִם תַּלְמִידוֹ וְהַתַּלְמִיד מְקַבֵּל מִמֶּנּוּ

הוּא בְּחִינַת חָכְמָה עִלָּאָה וְחָכְמָה תַּתָּאָה

וְחָכְמָה עִלָּאָה, דְּהַיְנוּ מַה שֶּׁהָרַב מְלַמֵּד לְהַתַּלְמִיד

זֶה בְּחִינַת יוּד

וּמַה שֶּׁהַתַּלְמִיד מְקַבֵּל מִמֶּנּוּ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת חָכְמָה תַּתָּאָה

הוּא בְּחִינַת לָמֶד

שֶׁהוּא בְּחִינַת מִגְדָּל הַפּוֹרֵחַ בָּאֲוִיר

כִּי הַלֵּב פּוֹרֵחַ בָּאֲוִיר וְשׁוֹמֵעַ מַה שֶּׁהָרַב אוֹמֵר

וְעַל יְדֵי זֶה מֵבִין הָאָדָם הַשּׁוֹמֵעַ

כִּי עִקָּר הֲבָנַת הַתַּלְמִיד הוּא עַל יְדֵי הַלֵּב

כִּי הָרַב צָרִיך לוֹמַר דְּבָרִים הַמִּתְיַשְּׁבִין עַל הַלֵּב

וּלְהִתְבּוֹנֵן, בַּמֶּה שֶׁאָמַר הָרַב, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: "לִקְנוֹת חָכְמָה וְלֵב אָיִן"

וְעַל כֵּן מַה שֶּׁהַתַּלְמִיד מְקַבֵּל הוּא בְּחִינַת לָמֶד בְּחִינַת מִגְדָּל הַפּוֹרֵחַ כַּנַּ"ל

וְזֶה בְּחִינַת לָמֶד, לְשׁוֹן תַּלְמִיד הַלָּמֵד מֵהָרַב

נִמְצָא שֶׁהָרַב וְהַתַּלְמִיד, שֶׁהֵם בְּחִינַת חָכְמָה עִלָּאָה וְחָכְמָה תַּתָּאָה

הֵם בְּחִינַת לָמֶד יוּד

וְדַע, כִּי כְּלַל הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה הוּא בְּחִינַת חָכְמָה עִלָּאָה

וּכְלַל הַחָכְמוֹת שֶׁבָּעוֹלָם נִמְשָׁכִין מִבְּחִינַת חָכְמָה תַּתָּאָה

וּכְשֶׁהַחָכְמוֹת שֶׁבָּעוֹלָם שֶׁיּוֹנְקִים מֵחָכְמָה תַּתָּאָה

הֵם נִפְרָדִים מֵהַתּוֹרָה וּמֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַך, מִבְּחִינַת חָכְמָה עִלָּאָה

כְּמוֹ הַתַּלְמִיד שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לְהָבִין מַה שֶּׁהָרַב אוֹמֵר

זֶה בְּחִינַת מִעוּט הַלְּבָנָה, בְּחִינַת גָּלוּת הַשְּׁכִינָה

כִּי כָל אָדָם בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם

הוּא צָרִיך לְקַשֵּׁר שִׂכְלוֹ מִמָּקוֹם שֶׁהוּא לְהַתּוֹרָה וּלְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך

שֶׁהוּא בְּחִינַת חָכְמָה עִלָּאָה

אֲבָל אִם מַפְרִיד שִׂכְלוֹ וְחָכְמָתוֹ, חַס וְשָׁלוֹם מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַך

זֶה בְּחִינַת: "וְנִרְגָּן מַפְרִיד אַלּוּף"

שֶׁמַּפְרִיד אַלּוּפוֹ שֶׁל עוֹלָם

וְגוֹרֵם, חַס וְשָׁלוֹם, פְגִימַת הַלְּבָנָה

עַל יְדֵי שֶׁאֵינוֹ מְקַשֵּׁר חָכְמָה תַּתָּאָה בְּחָכְמָה עִלָּאָה

דְּהַיְנוּ שֶׁאֵינוֹ מְקַשֵּׁר הַחָכְמוֹת שֶׁל כָּל הָעוֹלָם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך וּלְהַתּוֹרָה

שֶׁהוּא בְּחִינַת חָכְמָה עִלָּאָה כַּנַּ"ל

אֲבָל הַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים הֵם מְקַשְּׁרִים חָכְמָה תַּתָּאָה בְּחָכְמָה עִלָּאָה

כִּי שִׂיחָתָן שֶׁל הַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים שֶׁהֵם מְשִׂיחִין וּמְסַפְּרִים שִׂיחַת חֻלִּין, הִיא יְקָרָה מְאד מְאד

וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'שִׂיחָתָן שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים צְרִיכִין לִמּוּד'

כִּי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת בּוֹנֶה עוֹלָמוֹת הַחֲרֵבִין

וּמַגְבִּיהַּ חָכְמָה תַּתָּאָה וּמְקַשְּׁרָהּ לְחָכְמָה עִלָּאָה

עַל יְדֵי שִׂיחָתוֹ וְסִפּוּרֵי דְּבָרָיו, שֶׁמְּדַבֵּר עִם הֲמוֹן עַם

כִּי הַשֵּׂכֶל שֶׁל הֲמוֹן עַם שֶׁאֵינָם מְקַשְּׁרִים אוֹתוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך

הוּא נִפְרָד מֵחָכְמָה עִלָּאָה

אֲבָל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת מְקַשֵּׁר הַשֵּׂכֶל שֶׁל הֶהָמוֹן

אֲפִילּוּ הַשֵּׂכֶל וְהַחָכְמָה שֶׁל הָרָשָׁע לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך

וְזֶה עִנְיַן מַה שֶּׁהַצַּדִּיקִים מְדַבְּרִים עִם אֲנָשִׁים שֶׁאֵינָם הֲגוּנִים אוֹ אֲפִילּוּ עִם עַכּוּ"ם

[אַך כְּשֶּׁמְּדַבֵּר עִם עַכּוּ"ם

אֲזַי הַצַּדִּיק מוֹצִיא הַטּוֹב מִמֶּנּוּ, וְהוּא נִשְׁאָר אֶפֶס וָרֵיק

שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַה שֶּׁהָרַג משֶׁה אֶת הַמִּצְרִי]

כִּי כְּשֶׁהַצַּדִּיק מְדַבֵּר עִם רְשָׁעִים

וְהַצַּדִּיק מַגְבִּיהַּ שִׂכְלוֹ וּמְקַשְּׁרוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך

אֲזַי מַעֲלֶה וּמְקַשֵּׁר שִׂכְלָם מִמָּקוֹם שֶׁהֵם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך

כִּי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת מְצַמְצֵם שִׂכְלוֹ

וּמְדַבֵּר עִמָּם בְּחָכְמָה נִפְלָאָה וּבִמְלָאכָה גְּדוֹלָה

וּמְקַשֵּׁר כָּל הַדִּבּוּרִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך

וְעַל יְדֵי זֶה מְבִיאָם לִידֵי תְּשׁוּבָה

וְזֶה בְּחִינַת "וְהֵם תֻּכּוּ לְרַגְלֶך יִשָּׂא מִדַּבְּרתֶיך"

וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁהוֹלְכִים וּמְכַתְּתִים רַגְלֵיהֶם מֵעִיר לְעִיר וְנוֹשְׂאִים וְנוֹתְנִין בִּדְבָרָיו שֶׁל מָקוֹם'

כִּי הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים מְדַבְּרִים לִפְעָמִים עִם רְשָׁעִים

וּמְסַפְּרִים עִמָּהֶם מֵעִסְקֵי מִלְחָמוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה מֵעִסְקֵי הָעוֹלָם

אַך הוּא מַלְבִּישׁ בָּזֶה הָאוֹר הַגָּדוֹל שֶׁל הַתּוֹרָה

כִּי הוּא מַלְבִּישׁ אוֹר הַתּוֹרָה בִּלְבוּשִׁים שׁוֹנִים זֶה מִזֶּה

עַד שֶׁמַּלְבִּישׁוֹ בַּדְּבָרִים הַלָּלוּ

וְהָאוֹר הַתּוֹרָה מִתְלַבֵּשׁ בְּצֵרוּפִים אֲחֵרִים

כִּי אִם הָיָה הַצַּדִּיק מְדַבֵּר תֵּכֶף תּוֹרָה בְּפֵרוּשׁ עִם הָרָשָׁע

הָיָה יָכוֹל לְהִתְפַּקֵּר יוֹתֵר וְהָיָה נַעֲשֶׂה רָשָׁע יוֹתֵר

כִּי 'צַדִּיקִים יֵלְכוּ בָם וּפשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם'

כִּי 'זָכָה נַעֲשֶׂה לוֹ סַם חַיִּים לא זָכָה נַעֲשֶׂה לוֹ סַם מָוֶת'

וְעַל כֵּן אִם הָיוּ מְגַלִּין לוֹ תּוֹרָה כְּמוֹת שֶׁהִיא, הָיָה מִתְפַּקֵּר יוֹתֵר

כִּי הָיָה נַעֲשֶׂה אֶצְלוֹ סַם מָוֶת, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי הוּא רָחוֹק מִן הַתּוֹרָה

וְעַל כֵּן צְרִיכִין לְהַלְבִּישׁ לוֹ הַתּוֹרָה בְּצֵרוּפִים אֲחֵרִים

וּכְמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בְּתַלְמַי הַמֶּלֶך, כְּשֶׁהוֹשִׁיב שִׁבְעִים וּשְׁנַיִם זְקֵנִים

וְנָתַן הַשֵּׁם יִתְבָּרַך בְּלֵב כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְהַלְבִּישׁ הַתּוֹרָה בְּצֵרוּפִים אֲחֵרִים, וְכָתְבוּ

'אֱלהִים בָּרָא בְּרֵאשִׁית' וְכוּ', וּכְמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י שָׁם

כִּי אִם הָיוּ כּוֹתְבִין הַתּוֹרָה כְּמוֹת שֶׁהִיא, הָיָה מִתְפַּקֵּר יוֹתֵר וְכוּ'

וְעַל כֵּן צְרִיכִין הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים לְדַבֵּר עִם הֶהָמוֹן שִׂיחַת חֻלִּין

וְהֵם מַלְבִּישִׁין בָּהֶם הַתּוֹרָה

וְהֵם מְקַשְּׁרִים אוֹתָם בְּאֵלּוּ הַדִּבּוּרִים מִמָּקוֹם שֶׁהֵם

כִּי הֵם אֵינָם רְחוֹקִים מֵאֵלּוּ הַדִּבּוּרִים וְהַסִּפּוּרִים שֶׁהַצַּדִּיק מְדַבֵּר עִמָּם

וְעַל יְדֵי זֶה מְקַשֵּׁר אוֹתָן וּמַעֲלֶה אוֹתָן לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך

וְזֶה בְּחִינַת שֶׁהוּא נוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בִּדְבָרָיו שֶׁל מָקוֹם

דְּהַיְנוּ שֶׁהוּא מְדַבֵּר עִם כָּל אֶחָד לְפִי מְקוֹמוֹ בַּמָּקוֹם שֶׁהוּא

וְהוּא נוֹשֵׂא אוֹתָן הַדִּבּוּרִים וְנוֹתֵן אוֹתָם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך

כִּי הוּא מְקַשְּׁרָם לְשָׁרְשָׁם, לִבְחִינַת חָכְמָה עִלָּאָה

נִמְצָא שֶׁהַצַּדִּיק הָאֱמֶת מְקַשֵּׁר חָכְמָה תַּתָּאָה עִם חָכְמָה עִלָּאָה

וּבִשְׁבִיל זֶה כְּשֶׁהַצַּדִּיק נִפְטָר מִן הָעוֹלָם, חַס וְשָׁלוֹם

אֲזַי יֵשׁ צַעַר גָּדוֹל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך

כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַך אֵינוֹ רוֹצֶה בְּמִיתָתָן שֶׁל רְשָׁעִים

כִּי אִם בְּטוֹבָתָן, שֶׁיִּזְכּוּ לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה

וְהַצַּדִּיק הָיָה מְקַשְּׁרָם וּמַעֲלֶה אוֹתָן לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך וְהָיָה מְשִׁיבָן בִּתְשׁוּבָה וְכַנַּ"ל

כִּי הוּא מְקַשֵּׁר חָכְמָה תַּתָּאָה בְּחָכְמָה עִלָּאָה וְכַנַּ"ל

'כַּד מִית משֶׁה רַבֵּנוּ, צָוַח קֻדְשָׁא בְּרִיך הוּא: וַי מִי יָקוּם לִי עִם מְרֵעִים'

לִי דַּיְקָא, בְּחִינַת חָכְמָה עִלָּאָה וְחָכְמָה תַּתָּאָה שֶׁהֵם בְּחִינַת לָמֶד יוּד, בְּחִינַת לִי

הַיְנוּ מִי יָקוּם וְיַעֲלֶה וִיקַשֵּׁר בְּחִינוֹת לִי

הַיְנוּ חָכְמָה תַּתָּאָה עִם חָכְמָה עִלָּאָה

עִם מְרֵעִים

הַיְנוּ שֶׁהוּא מַעֲלֶה הַחָכְמָה תַּתָּאָה מִכָּל הָרָעִים שֶׁבָּעוֹלָם וּמְקַשְּׁרָם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך

וּמַעֲלֶה אוֹתָהּ לְחָכְמָה עִלָּאָה שֶׁזֶּה בְּחִינַת לִי

בְּחִינַת הִתְקַשְּׁרוּת חָכְמָה תַּתָּאָה עִם חָכְמָה עִלָּאָה כַּנַּ"ל

כִּי משֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, בְּוַדַּאי הָיָה יָכוֹל זאת מְאד

לְהַעֲלוֹת בְּחִינַת הַחָכְמָה תַּתָּאָה מִכָּל הָרָעִים וּרְשָׁעִים שֶׁבָּעוֹלָם וְכַנַּ"ל

וְעַל כֵּן הָעִקָּר לְקַשֵּׁר עַצְמוֹ לְצַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים

כִּי הַצַּדִּיק מַגְבִּיהַּ וּמְקַשֵּׁר חָכְמָה תַּתָּאָה לְחָכְמָה עִלָּאָה כַּנַּ"ל

וַאֲזַי מִפְּגִימַת הַלְּבָנָה נַעֲשֶׂה מִלּוּי הַלְּבָנָה

וְזֶהוּ: "כִּי הִנֵּה הַמְּלָכִים נוֹעֲדוּ עָבְרוּ יַחְדָּו"

'כַּד מְלָכִים אִזְדַּמְנוּ תַּרְוַיְהוּ בִּרְעוּתָא חֲדָא, כְּדֵין וְכוּ' כֻּלְּהוּ מָארֵי דְדִינָא אִתְכַּפְיָן וְאִתְעַבְּרוּ מֵעָלְמָא' וְכוּ'

וַאֲזַי הוּא בְּחִינַת: "וַתֵּרֶב חָכְמַת שְׁלמה", וְתַרְגּוּמוֹ 'וְאִתְרְבִיאַת סִהֲרָא'

דְּהַיְנוּ שֶׁנִּתְמַלֵּא פְּגִימַת הַלְּבָנָה וְכַנַּ"ל

וַאֲזַי נִמְתָּקִין כָּל הַדִּינִים וְנִתְכַּפְּרִין כָּל הָעֲווֹנוֹת

[כַּמּוּבָא בַּזוהַר הַנַּ"ל וּבְכַמָּה מְקוֹמוֹת

שֶׁעִקָּר הַמְתָּקַת הַדִּינִים וְכַפָּרַת הָעֲווֹנוֹת וּשְׁלֵמוּת כָּל הָאוֹרוֹת וּמִלּוּי פְּגִימַת הַלְּבָנָה וְתִקּוּן כָּל הָעוֹלָמוֹת

הַכּל הוּא עַל יְדֵי שֶׁנִּתְחַבֵּר עוֹלָם הַתַּחְתּוֹן בָּעוֹלָם הָעֶלְיוֹן

שֶׁהֵם בְּחִינוֹת חָכְמָה תַּתָּאָה וְחָכְמָה עִלָּאָה כַּנַּ"ל

וְכָל זֶה עַל יְדֵי הַצַּדִּיק

שֶׁמְּקַשֵּׁר חָכְמָה תַּתָּאָה בְּחָכְמָה עִלָּאָה עַל יְדֵי שִׂיחָתוֹ

שֶׁמַּלְבִּישׁ אוֹר הַתּוֹרָה בְּסִפּוּרֵי דְּבָרִים וְכַנַּ"ל]

וְזֶהוּ: וַיְדַבֵּר אֱלהִים אֵת לְשׁוֹן זִוּוּג וְהִתְקַשְּׁרוּת

כְּמוֹ: רָאוּהָ מְדַבֶּרֶת

'אֱלהִים אֵת' זֶה בְּחִינַת חָכְמָה תַּתָּאָה וְחָכְמָה עִלָּאָה

'אֱלהִים' בְּחִינַת חָכְמָה תַּתָּאָה, כַּנּוֹדַע

'אֵת' זֶה בְּחִינַת חָכְמָה עִלָּאָה, בְּחִינַת: "אֵת הַשָּׁמַיִם"

הַיְנוּ לְזַוֵּג וּלְקַשֵּׁר חָכְמָה תַּתָּאָה בְּחָכְמָה עִלָּאָה

זֶה נַעֲשֶׂה עַל יְדֵי בְּחִינַת: הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמר

הַיְנוּ עַל יְדֵי הַצַּדִּיק שֶׁמַּלְבִּישׁ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, הַיְנוּ דִּבּוּרֵי הַתּוֹרָה

הוּא מַלְבִּישׁ בְּסִפּוּרֵי דְּבָרִים

'לֵאמר' לְשׁוֹן הַלְבָּשָׁה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "בִּצַּע אֶמְרָתוֹ" שֶׁפֵּרוּשׁוֹ לְבוּשׁ

וְעַל יְדֵי שֶׁהַצַּדִּיק מַלְבִּישׁ אוֹר הַתּוֹרָה בְּסִפּוּרֵי דְּבָרִים

עַל יְדֵי זֶה מְקַשֵּׁר חָכְמָה תַּתָּאָה עִם חָכְמָה עִלָּאָה וְכַנַּ"ל.

בָּרוּך ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן
שיחות הר"ן - אות פא
...הם מונעים גדולים מאד ודע, אם היה האדם לבדו ולא היה אצלו בני אדם אחרים למנעו אף על פי שגם אז היו באים על האדם כל הבלבולים וכל המחשבות הטורדות וכל המניעות אף על פי כן בודאי היה מטה עצמו לדרך החיים כי סוף כל סוף היה מטה תמיד לדרך האמת ואפילו אם היה עובר עברה חס ושלום רחמנא לצלן אף על פי כן בודאי היה מתחרט חרטה גדולה מאד בכל פעם וסוף כל דבר היה נשאר אצל האמת אבל כשיש בני אדם המבלבלים דהינו כשהאדם מתחבר חס ושלום לאיזה חכמים בדעתם שיש להם איזה ידיעה בחקירה ופילוסופיא או לכת לצים והם החכמות הנהוגים עכשו...
מחלוקת שבין הצדיקים
...key=34 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ה - בחצוצרות וקול שופר וזה פרוש: "אזן שמעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין" לשון תלונה ומריבה כשאתה שומע מריבות שבין הצדיקים תדע, שזה משמיעין אותך תוכחה על שפגמת בטפי מחך שעל זה נאמר: "כל באיה לא ישובון, ולא ישיגו ארחות חיים" ... הינו חכמות חיצוניות נעוצים בים חכמתך ובודאי אם לא היה נפגם מחך לא היה נשמע לך מריבות שבין הצדיקים ואין המריבה אלא בשבילך כדי שתשוב ממות לחיים, מחמץ למצה, מחי"ת לה"א ותשוב מיראה רעה, מקול פגום, מחכמה פגומה ליראה טובה, לקול טוב, לחכמה טובה *********...
שיחות הר"ן - אות קג
שיחות הר"ן - אות קג טוב יותר להיות פתי יאמין לכל דבר דהינו להאמין אפילו בשטותים ושקרים כדי להאמין גם בהאמת מלהיות חכם ולכפר בכל חס ושלום דהינו לכפר בשטותים ושקרים ועל ידי זה נעשה הכל ליצנות אצלו וכופר גם בהאמת חס ושלום "ומוטב שאקרא שוטה כל ימי ואל אהיה רשע שעה אחת לפני המקום"
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קעה - מַעֲלַת הַבְּכִיָה הוּא כְּשֶׁהִיא מֵחֲמַת שִׂמְחָה וְחֶדְוָה
...הוא כשהיא מחמת שמחה וחדוה עקר מעלת הבכיה הוא כשהיא מחמת שמחה וחדוה ואפילו' החרטה טוב מאד שתהיה מחמת שמחה שמרב שמחתו בהשם יתברך הוא מתחרט ומתגעגע מאד על שמרד נגדו בימים הראשונים ומתעורר לו בכיה מחמת רב השמחה וזה עקר מעלת הבכיה, שתהיה מחמת שמחה וזה בכיה הוא ראשי תבות בשמך יגילון כל היום שעקר הבכיה שתהיה מחמת שמחה בשמו יתברך כי בכיה הוא מתעורר משם ס"ג, שהוא בבינה ועל כן בכיה בגימטריא המלוי של ס"ג כמובא בכתבי האר"י הינו שהתעוררות הבכיה תהיה משמחה כי בינה לבא כמו שכתוב: "הלב מבין" ועקר השמחה היא בלב...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רלז - עִקַּר הַנִּגּוּן וְהַכְּלֵי שִׁיר, הֵבִיא לֵוִי לָעוֹלָם
...הנגון והכלי שיר, הביא לוי לעולם עקר הנגון והכלי שיר, הביא לוי לעולם כמובא בזוהר שעקר הנגון מסטרא דלואי וזה שאמרה לאה: "הפעם ילוה אישי אלי" שעתה הפעם שנולד לוי שעל ידו בא בחינת הנגון וכלי שיר לעולם 'הפעם ילוה אישי אלי' בודאי כי התחברות שני דברים הוא על ידי נגון וכלי שיר, והבן וזה בחינת כלי זמר שמנגנין על חתנה שרים רדפוני חנם ראשי תבות רחש [זה הענין הם דברי צחות שאמר על עצמו שהיו נוהגין לתן לו רחש המגיע להרב ופעם אחת עמדנו לפניו בעת שהיה חתנה בעיר ואמר אז ענין הנ"ל מענין כלי זמר שמנגנין על החתנה כנ"ל...
לימוד ליקוטי מוהר"ן! איך ללמוד ולהבין את הספר ליקוטי מוהר"ן? - חלק 1
...מוהר"ן! איך ללמוד ולהבין את הספר ליקוטי מוהר"ן? - חלק 1 רבות נכתב בשבח ובמעלת הלימוד של הספר ליקוטי מוהר"ן (ראה כאן). יחד עם זאת לכל אחד ישנם קשיים שונים ללמוד את הספר ליקוטי מוהר"ו, כל אחד ומניעותיו הוא. מי שיתבונן בעניין יראה, כי אחת מהמניעות הגדולות ביותר ללמוד את הספר ליקוטי מוהר"ו, מגיעה דווקא מהצד של ה"יצר הטוב". וכמו שאמר רבנו מתחלה היצר הרע מתלבש עצמו במצוות ומטעה את האדם כאלו מסיתו לעשות מצוה . דהיינו שהיצר הרע מפיל את האדם על ידי זה שהוא מציע לו לעשות דברים "חיוביים" שונים שגורמים לו לבסוף...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רפו - יֵשׁ גַּן עֵדֶן, וְהֵם שְׁנֵי בְּחִינוֹת: גַּן וְעֵדֶן
...רפו - יש גן עדן, והם שני בחינות: גן ועדן [שמעתי משמו מכבר מה שאמר על פרשת שפטים ושטרים ונשכח הרב וזהו היוצא משם, מה שאנו זוכרים עדין] כי יש גן עדן, והם שני בחינות: גן ועדן והם בחינת חכמה עלאה וחכמה תתאה כי עקר תענוג גן עדן הוא השגת חכמת אלקות הינו חכמה עלאה וחכמה תתאה, שהם בחינת גן עדן כנ"ל אך לזכות לזה אי אפשר כי אם על ידי השערים כי יש שערים, הינו בחינת שערי גן עדן שעל ידי זה זוכין לכנס לגן עדן דהינו להשגת חכמה עלאה וחכמה תתאה אך אלו השערים גנוזים וטמונים בארץ, בחינת: "טבעו בארץ שעריה" וצריכים...
שבחי הר"ן - אות ט
שבחי הר"ן - אות ט והיה מתענה הרבה מאד וכמה פעמים התענה משבת לשבת והכל בימי נעוריו ממש קדם היותו בן עשרים שנה ולפעמים התענה שני פעמים משבת לשבת רצופים זה לזה ואף על פי שהיה "ילד שעשועים" ומגדל בתפנוק והיה אדם דק מאד אף על פי כן לא היה חס על עצמו כלל והתענה וסגף עצמו מאד והתענה ח"י [שמונה עשרה] פעמים משבת לשבת בשנה אחת
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה ט - אֶל אֲשֶׁר יִהְיֶה שָׁמָּה הָרוּחַ לָלֶכֶת יֵלֵכוּ
...יהיה שמה הרוח ללכת ילכו אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו איתא בתקוני זוהר . כלהו ערקין דלבא מתנהגין בתר רוחא הדא הוא דכתיב: "אל אשר יהיה הרוח ללכת" וכו' דהינו הרוח היוצא מכנפי הראה כי 'אלמלא כנפי ראה דנשבין על לבא, הוי לבא אוקיד כל גופא' כי על ידי הרוח מכבין הנר ומדליקין הנר כנראה בחוש שלפעמים נכבה הנר על ידי הרוח המנשב ולפעמים מדליקין הנר שנכבה על ידי הרוח שמנשבין בו כי כבוי הנר הוא על ידי שנופל על הנר עפרוריות ונפרדין חלקי האש, שיש בו מיסוד האש ואינם יכולים לבער ועל כן כשמנפחין בו אזי הרוח מנפח...
שיחות הר"ן - אות קצו - גדולות נוראות השגתו
...נוראות השגתו [שיחתו הקדושה של רבנו זכרונו לברכה, אור ליום שני פרשת נח תק"ע] התורה שלי גדולה מאד והיא כלה רוח הקדש ויכולין לידע ממנה עתידות שמי שיטה עצמו ויאזין ויקשיב התורה שלי יכול לידע עתידות שיהיה ואין צריך לומר אחר כך כשנעשין הדברים בעולם שאז יכולין בודאי למצא הכל בתוך התורה שלי ולראות ולהבין שהכל מבאר בתוך התורה שנאמרה כבר כל זה שמעתי אחר שבת בראשית שנת תק"ע, בעת שהראיתי לו התורה בראשית לעיני כל ישראל בכתב הנדפסת ב"לקוטי תנינא" סימן ס"ז ובאותו השבוע ראינו בחוש כל הנזכר לעיל, איך בהתורה הקדושה...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.4219 שניות - עכשיו 03_10_2025 השעה 04:17:08 - wesi2