ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה מו - מֶחָאַת כַּף בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה
[לשון רבנו, זכרונו לברכה] מחאת כף בשעת התפילה זה בחינות נתינת המטה בין צפון לדרום (ברכות ה:) כי מטה הינו בחינות זווג בחינות תפילה (תקון י' ועין תקון נ"ח) וצפון ודרום, זה בחינות ידים וזה שהתפלל אבא בנימין (ברכות ה:) : 'שיהא תפילתו סמוך למטתו' הינו שלא יהיה הפרש בין התפילה לזווג גם על ידי מחאת כף, נמתקים הדינים כי יש שלש הויות, שהם בחינת שלש ידים יד הגדולה יד החזקה, יד הרמה ויד ימין זה יד הגדולה ויד שמאל, זה יד החזקה ובשעת הכאה שנתחברים יחד זה בחינת יד רמה והדבורים היוצאים, הם יוצאים מהגרון גימטריא שלש פעמים אלהים והם נמתקים על ידי שלש הויות וזה פרוש (תהלים קי"ט) "נפשי בכפי תמיד" וכו' 'נפש', זה בחינות דבור (שיר השירים ה') "נפשי יצאה בדברו" הינו בחינות תפילה, כמו שכתוב (איוב י"ח) "טורף נפשו באפו" (עיין ברכות ה: שמובא פסוק זה לענין תפלה) בכפי, הינו בחינות מחאת הכף על ידי זה, ותורתך לא שכחתי, ראשי תבות שלו גימטריא שלש הויות ושלש אלהים, הינו המתקת הדינים. גם, עקר השכחה הוא ממחין דקטנות, מבחינות אלהים וכשממתיק את אלהים בכפיו על ידי זה "ותורתך לא שכחתי" וזה פרוש, (תהלים צ"א) : "כי בי חשק ואפלטהו" כי בי גימטריא מ"ב (הקדמת התקונים ז:) הינו שלש פעמים יד גימטריא מ"ב שנתגלה החשק שבלב, בידים וזה בחינות מחאת כפים על ידי זה "ואפלטהו", בחינות המתקת הדינים גם על ידי מחאת כף, מבטל המחלקת כי כל המחלקת נמשכים מבחינת קרח על אהרון שהם בחינת שמאלא וימינא (זוה"ק בראשית י"ז) ועל ידי מחאת כף, נכללים שמאל בימין, וימין בשמאל ונעשים אחדות (תהלים צ"ז). "האירו ברקיו תבל ראתה" תבל, זה בחינות מחאת כפים כי ימין זה ע"ב, ושמאל זה רי"ו ועל ידי שנכללים זה בזה, נעשה שני פעמים רי"ו, גימטריא תבל כי גם ע"ב שהוא ימין, יש בו שלש פעמים ע"ב, גימטריא רי"ו ושלשה פעמים ע"ב, זה בחינת כהן גדול וכהן הדיוט, וסגן הכהן ועל ידי שנתראה תבל, הינו מחאת הכפים על ידי זה "האירו ברקיו" נתתקן המחלקת הנקרא ברק (זכריה ט') : "ויצא כברק חצו" וחץ לשון מחלקת (בראשית מ"ט) "וישטמוהו בעלי חצים", ותרגומו: 'בעלי פלגותא' וזה פרוש (תהלים מ"ז) : "כל העמים תקעו כף", לשון התחברות כי שני פעמים ע"ב רי"ו, גימטריא תקעו להיות קדם שהעתקתי תורה זאת מכתיבת ידו הקדוש, כתבתי מתחלה קצת מענין זה בעצמי כפי מה ששמעתיו ולהיות קצת דברים מבארים שם קצת יותר על כן העתקתיו גם כן ושניהם כאחד טובים וזהו : ענין הכאת כף אל כף בעת התפילה כתוב ב"פרי עץ חיים (בשער חזרת עמידה פרק ז' בסופו) "של"ו הייתי ויפרפרני" (איוב ט"ז), של"ו בגימטריא ג' הויות וג' אלהים וראשי תבות של "וישם לך שלום", גימטריא של"ו דהינו שג' פעמים הוי"ה, ממתיק ג' אלהים כי יש ג' ידים, יד הגדולה, ויד החזקה, ויד הרמה והן יד ימין הוא יד הגדולה יד השמאל, יד החזקה ועל ידי חבוקת הידים, נעשה יד הרמה ועל כן כשמכה כף אל כף ומחבר הידים בתפילה, נמתקין הדינין כי יד הוא בחינת הויה יוד אותיות וד' אותיות ועל ידי ג' הידים, שהוא ג' הויות, נמתקין הג' אלהים, שהם הדינין היוצאין מהגרון, שהוא בגימטריא ג' אלהים. והוא סגלה לזכרון, כמו שכתוב (תהלים קי"ט) : "נפשי בכפי תמיד" 'נפשי', הינו בחינת תפילה (שיר השירים ה') : "נפשי יצאה בדברו" "בכפי תמיד", הינו כשמכה כף אל כף בשעת התפילה על ידי זה, "ותורתך לא שכחתי" כי השכחה הוא מחין דקטנות, בחינת אלהים וכשממתיק הדינים כנ"ל, אזי הוא במחין דגדלות, ואין לו שכחה ותורתך לא שכחתי, ראשי תבות של"ו דהינו על ידי שממתיק ג' אלהים, בג' הויות כנ"ל, אין לו שכחה וזה דיקא בשעת התפילה כי אז יודע אם הוא במחין דקטנות, או דגדלות כי הדבור הוא התגלות המחין כמו שכתוב (משלי ב) : "מפיו דעת ותבונה"
[לְשׁוֹן רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה]

מֶחָאַת כַּף בִּשְׁעַת הַתְּפִילָּה

זֶה בְּחִינוֹת נְתִינַת הַמִּטָּה בֵּין צָפוֹן לְדָרוֹם

כִּי מִטָּה הַיְנוּ בְּחִינוֹת זִוּוּג בְּחִינוֹת תְּפִילָּה

וְצָפוֹן וְדָרוֹם, זֶה בְּחִינוֹת יָדַיִם

וְזֶה שֶׁהִתְפַּלֵּל אַבָּא בִּנְיָמִין: 'שֶׁיְּהֵא תְּפִילָּתוֹ סָמוּך לְמִטָּתוֹ'

הַיְנוּ שֶׁלּא יִהְיֶה הֶפְרֵשׁ בֵּין הַתְּפִילָּה לַזִּוּוּג

גַּם עַל יְדֵי מֶחָאַת כַּף, נִמְתָּקִים הַדִּינִים

כִּי יֵשׁ שָׁלֹשׁ הֲוָיוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת שָׁלֹשׁ יָדַיִם

יָד הַגְּדוֹלָה יָד הַחֲזָקָה, יָד הָרָמָה

וְיַד יָמִין זֶה יָד הַגְּדוֹלָה

וְיַד שְׂמאל, זֶה יָד הַחֲזָקָה

וּבִשְׁעַת הַכָּאָה שֶׁנִּתְחַבְּרִים יַחַד זֶה בְּחִינַת יָד רָמָה

וְהַדִּבּוּרִים הַיּוֹצְאִים, הֵם יוֹצְאִים מֵהַגָּרוֹן

גִּימַטְרִיָּא שָׁלֹשׁ פְּעָמִים אֱלהִים

וְהֵם נִמְתָּקִים עַל יְדֵי שָׁלֹשׁ הֲוָיוֹת

וְזֶה פֵּרוּשׁ "נַפְשִׁי בְכַפִּי תָמִיד" וְכוּ'

'נֶפֶשׁ', זֶה בְּחִינוֹת דִּבּוּר "נַפְשִׁי יָצְאָה בְדַבְּרוֹ"

הַיְנוּ בְּחִינוֹת תְּפִילָּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "טוֹרֵף נַפְשׁוֹ בְּאַפּוֹ"

בְּכַפִּי, הַיְנוּ בְּחִינוֹת מֶחָאַת הַכַּף

עַל יְדֵי זֶה, וְתוֹרָתְך לא שָׁכָחְתִּי, רָאשֵׁי תֵּבוֹת שָׁלֵו

גִּימַטְרִיָּא שָׁלֹשׁ הֲוָיוֹת וְשָׁלֹשׁ אֱלהִים, הַיְנוּ הַמְתָּקַת הַדִּינִים.

גַּם, עִקַּר הַשִּׁכְחָה הוּא מִמּחִין דְּקַטְנוּת, מִבְּחִינוֹת אֱלהִים

וּכְשֶׁמַּמְתִּיק אֶת אֱלהִים בְּכַפָּיו עַל יְדֵי זֶה "וְתוֹרָתְך לא שָׁכָחְתִּי"

וְזֶה פֵּרוּשׁ,: "כִּי בִי חָשַׁק וַאֲפַלְּטֵהוּ"

כִּי בִי גִּימַטְרִיָּא מ"ב

הַיְנוּ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים יָד גִּימַטְרִיָּא מ"ב

שֶׁנִּתְגַּלֶּה הַחֵשֶׁק שֶׁבַּלֵּב, בַּיָּדַיִם

וְזֶה בְּחִינוֹת מֶחָאַת כַּפַּיִם

עַל יְדֵי זֶה "וַאֲפַלְּטֵהוּ", בְּחִינוֹת הַמְתָּקַת הַדִּינִים

גַּם עַל יְדֵי מֶחָאַת כַּף, מְבַטֵּל הַמַּחֲלקֶת

כִּי כָּל הַמַּחֲלקֶת נִמְשָׁכִים מִבְּחִינַת קרַח עַל אַהֲרון

שֶׁהֵם בְּחִינַת שְׂמָאלָא וִימִינָא

וְעַל יְדֵי מֶחָאַת כַּף, נִכְלָלִים שְׂמאל בְּיָמִין, וְיָמִין בִּשְׂמאל וְנַעֲשִׂים אַחְדוּת .

"הֵאִירוּ בְּרָקָיו תֵּבֵל רָאֲתָה"

תֵּבֵל, זֶה בְּחִינוֹת מֶחָאַת כַּפַּיִם

כִּי יָמִין זֶה ע"ב, וּשְׂמאל זֶה רי"ו

וְעַל יְדֵי שֶׁנִּכְלָלִים זֶה בָּזֶה, נַעֲשֶׂה שְׁנֵי פְּעָמִים רי"ו, גִּימַטְרִיָּא תֵּבֵל

כִּי גַּם ע"ב שֶׁהוּא יָמִין, יֵשׁ בּוֹ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים ע"ב, גִּימַטְרִיָּא רי"ו

וּשְׁלֹשָׁה פְּעָמִים ע"ב, זֶה בְּחִינַת כּהֵן גָּדוֹל וְכהֵן הֶדְיוֹט, וּסְגַן הַכּהֵן

וְעַל יְדֵי שֶׁנִּתְרָאָה תֵּבֵל, הַיְנוּ מֶחָאַת הַכַּפַּיִם

עַל יְדֵי זֶה "הֵאִירוּ בְּרָקָיו"

נִתְתַּקֵּן הַמַּחֲלקֶת הַנִּקְרָא בָּרָק: "וַיֵּצֵא כַבָּרָק חִצּוֹ"

וְחֵץ לְשׁוֹן מַחֲלקֶת "וַיִּשְׂטְמוּהוּ בַּעֲלֵי חִצִּים", וְתַרְגּוּמוֹ: 'בַּעֲלֵי פַּלְגּוּתָא'

וְזֶה פֵּרוּשׁ: "כָּל הָעַמִּים תִּקְעוּ כָף", לְשׁוֹן הִתְחַבְּרוּת

כִּי שְׁנֵי פְּעָמִים ע"ב רי"ו, גִּימַטְרִיָּא תִּקְעוּ

לִהְיוֹת קדֶם שֶׁהֶעְתַּקְתִּי תּוֹרָה זאת מִכְּתִיבַת יָדוֹ הַקָּדוֹשׁ, כָּתַבְתִּי מִתְּחִלָּה קְצָת מֵעִנְיָן זֶה בְּעַצְמִי כְּפִי מַה שֶּׁשְּׁמַעְתִּיו

וְלִהְיוֹת קְצָת דְּבָרִים מְבאָרִים שָׁם קְצָת יוֹתֵר עַל כֵּן הֶעְתַּקְתִּיו גַּם כֵּן וּשְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד טוֹבִים

וְזֶהוּ: עִנְיַן הַכָּאַת כַּף אֶל כַּף בְּעֵת הַתְּפִילָּה

כָּתוּב בִּ"פְרִי עֵץ חַיִּים

"שָׁלֵ"ו הָיִיתִי וַיְפַרְפְּרֵנִי", שָׁלֵ"ו בְּגִימַטְרִיָּא ג' הֲוָיוֹת וְג' אֱלהִים

וְרָאשֵׁי תֵבוֹת שֶׁל "וְיָשֵׂם לְך שָׁלוֹם", גִּימַטְרִיָּא שָׁלֵ"ו

דְּהַיְנוּ שֶׁג' פְּעָמִים הֲוָיָ"ה, מַמְתִּיק ג' אֱלהִים

כִּי יֵשׁ ג' יָדַיִם, יָד הַגְּדוֹלָה, וְיָד הַחֲזָקָה, וְיָד הָרָמָה

וְהֵן יַד יָמִין הוּא יָד הַגְּדוֹלָה

יַד הַשְּׂמאל, יָד הַחֲזָקָה

וְעַל יְדֵי חֲבוּקַת הַיָּדַיִם, נַעֲשֶׂה יָד הָרָמָה

וְעַל כֵּן כְּשֶׁמַכֶּה כַּף אֶל כַּף וּמְחַבֵּר הַיָּדַיִם בַּתְּפִילָה, נִמְתָּקִין הַדִּינִין

כִּי יָד הוּא בְּחִינַת הֲוָיָה

יוּד אוֹתִיּוֹת וְד' אוֹתִיּוֹת

וְעַל יְדֵי ג' הַיָּדַיִם, שֶׁהוּא ג' הֲוָיוֹת, נִמְתָּקִין הַג' אֱלהִים, שֶׁהֵם הַדִּינִין הַיּוֹצְאִין מֵהַגָּרוֹן, שֶׁהוּא בְּגִימַטְרִיָּא ג' אֱלהִים.

וְהוּא סְגֻלָּה לְזִכָּרוֹן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "נַפְשִׁי בְכַפִּי תָמִיד"

'נַפְשִׁי', הַיְנוּ בְּחִינַת תְּפִילָּה: "נַפְשִׁי יָצְאָה בְדַבְּרוֹ"

"בְכַפִּי תָמִיד", הַיְנוּ כְּשֶׁמַכֶּה כַּף אֶל כַּף בִּשְׁעַת הַתְּפִילָּה

עַל יְדֵי זֶה, "וְתוֹרָתְך לא שָׁכָחְתִּי"

כִּי הַשִּׁכְחָה הוּא מחִין דְּקַטְנוּת, בְּחִינַת אֱלהִים

וּכְשֶׁמַּמְתִּיק הַדִּינִים כַּנַּ"ל, אֲזַי הוּא בְּמחִין דְּגַדְלוּת, וְאֵין לוֹ שִׁכְחָה

וְתוֹרָתְך לא שָׁכָחְתִּי, רָאשֵׁי תֵּבוֹת שָׁלֵ"ו

דְּהַיְנוּ עַל יְדֵי שֶׁמַּמְתִּיק ג' אֱלהִים, בְּג' הֲוָיוֹת כַּנַּ"ל, אֵין לוֹ שִׁכְחָה

וְזֶה דַּיְקָא בִּשְׁעַת הַתְּפִילָּה

כִּי אָז יוֹדֵעַ אִם הוּא בְּמחִין דְּקַטְנוּת, אוֹ דְּגַדְלוּת

כִּי הַדִּבּוּר הוּא הִתְגַּלּוּת הַמּחִין

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "מִפִּיו דַּעַת וּתְבוּנָה"
תאוות. שבירת התאוות. איך למה וכמה? חלק 1
...הנושאים הכי מרכזיים בדברי רבי נחמן מברסלב הוא העניין של שבירת התאוות. כאן נדון במה היא שבירת התאוות באמת ובשלמות? ואיך לשבור את התאוות? אז נתחיל בלהביא ציטוטים שונים מדברי רבי נחמן מברסלב בעניין הזה. * breslev.eip.co.il/?key=2212 - שיחות הר"ו - אות נו יש בני אדם שנדמה עליהם שהם רחוקים מאיזה תאוות גדולות כגון מתאוות ממון וכיוצא בזה דע שאף על פי כן יכול להיות שהוא גרוע יותר מחברו שהוא משקע באותה התאוה דהינו שיש לו איזה תאוה אחרת שהוא משקע בה כל כך עד שאפילו תאוות ממון וכיוצא בזה שהיא תאוה גדולה מאד...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רט - תְּפִלּוֹת כְּנֶגֶד תְּמִידִין תִּקְּנוּם
...- תורה רט - תפלות כנגד תמידין תקנום [לשון רבנו, זכרונו לברכה] תפילות כנגד תמידין תקנום כי ידוע שיש לכל אדם תפילות רעות כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: 'גנבא על מחתרתא רחמנא קריא' נמצא אחר כך כשעומד להתפלל תפילה הראוי להתפלל אזי בא התפילה רעה ומבלבלת אותו וזה בחינת תפילות כנגד, שהיא מתנגדת לו והתקון לזה, הכנסת אורח תלמיד חכם כי אמרו חכמינו, זכרונם לברכה 'אורח מברך': "וארח צדיקים כאור נגה" וכתיב: "ברכות לראש צדיק", שהוא בחינת שמונה עשרה ברכות שבתפילה נמצא שעל ידו בא התקון התפילה וזה פרוש: תמידין...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רסט - מִדִּירַת הַצַּדִּיק נִכָּר מַעֲשֵׂה הַדּוֹר
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רסט - מדירת הצדיק נכר מעשה הדור [לשון רבנו, זכרונו לברכה] מדירת הצדיק נכר מעשה הדור וסימן לדבר, והיא יושבת תחת תמר ואמרו חכמינו, זכרונם לברכה: 'מה תמר אין לו אלא לב אחד אף ישראל כן'. [עד כאן לשונו, זכרונו לברכה]
שיחות הר"ן - אות קנב
...לאחד שמי שהיה בעל מחלקת בגלגול העבר אזי כשנתגלגל נעשה אטר יד ורמז לדבר מה דאיתא בזוהר הקדוש על קרח שהוא בעל מחלקת דבעי לאחלפא ימינא [כהן] בשמאלא [לוי] ובשביל זה ענשו כשנתגלגל נעשה אטר יד שנחלף אצלו שמאל בימין ובספר האלף בית אות א' אמת כתב בענין אחר מי שהיה שקרן בגלגול העבר וכו' עוד שמעתי מרבי שמואל מטעפליק בעת שנסע עמו לנאווריטש וכו' שאמר לו פעם אחת: איך ישנתי אני ואיך ישנת אתה אני ישנתי בענין אטר יד כלומר שבשעת שנה שלו היה עוסק בענין אטר יד והזכיר אז מענין שבט בנימין שנאמר בהם שהיה בהם שבע מאות...
שיחות הר"ן - אות קלח
שיחות הר"ן - אות קלח שמעתי מפיו הקדוש בעת שדבר עמנו מגדל הענין של ספורי מעשיות מצדיקים שנדפס בספריו הקדושים [בסימן רל"ד חלק א'] ואמר אז שהוא בעצמו זכרונו לברכה עקר התעוררותו לעבודת השם יתברך באמת היה על ידי ספורי מעשיות מצדיקים וספר שבבית אביו ואמו הצדיקים זכרונם לברכה היו שכיחים שם כל הצדיקים כי כל הצדיקים היו מצויים בקהלת מעז'בוז' מחמת שהוא מקום הבעל שם טוב זכרונו לברכה ורבם ככלם התאכסנו בבית אביו זכרונו לברכה ושמע הרבה מעשיות מצדיקים ועל ידי זה היה עקר התעוררותו להשם יתברך עד שזכה למה שזכה
ספר המידות - קשוי לילד
ספר המידות - קשוי לילד חלק א' א. אשה שאוכלת צנון בעבורה, תלד בקשוי. ב. אשה שהיא מקשה לילד, סגלה שתתן לה לשתות מים משבעה בארות. ג. גם בניה לא יהיו עמה בבית. ד. גם תלחש לה באזנה אותיות של שם ס"ג. ה. גם מטתה לא תעמד במערב ובדרום. ו. גם תתלה על צוארה ממרור הנשאר. ז. גם תלחש לה באזנה אותיות: פא ויו עין הא.
כדי לזרוק את השכל צריך שכל?
...את השכל צריך שכל? breslev.eip.co.il/?key=565 - חיי מוהר"ן - רצא - מעלת המתקרבים אליו אמר כל מי שיצית אותי ויקים כל מה שאני מצוה בודאי יהיה צדיק גדול יהיה מה שיהיה. והעקר להשליך שכל עצמו לגמרי רק כאשר יאמר הוא יקים הכל כמאמרו. ואמר אז ענין עם נבל ולא חכם, כמבאר בספר לקוטי א' בסימן קכ"ג מן הסתם מי שיכול ללמד ביותר מסגל ביותר. מה פשר העניין? איך יכול להיות שככל שהאדם חכם יותר, כך יהיה לו קל יותר לזרוק את השכל? איך זה מסתדר? ואיך זה קשור לשכל הנקנה? איפה מובא בפירוש, שכדי לזרוק את השכל צריך הרבה שכל...
שיחות הר"ן - אות פג
...פג בענין היראות והפחדים שאדם מתירא ומתפחד על פי הרב מכמה דברים או מבני אדם שאינם יכולים להזיק לו כלל והדבר נראה שרק בסוף כשהאדם נסתלק ושוכב על הארץ ורגליו אל הדלת אז יהיה לו ישוב הדעת באמת ויסתכל על עצמו ויראה האמת שכל היראות והפחדים שהיה מתירא מאיזה בני אדם שעמדו כנגדו היה הכל שטות והבל ובחנם היה לו יראות ופחדים מהם כי מה יעשה לו אדם וכן לענין התאוות כי אז יראה היטב אשר בחנם כלה בהבל ימיו ובשטותים ובלבולים כאלו ומי הכריח אותו לזה וכו' כי רק אז יראה האמת היטב היטב ובאמת יש בזה דברים בגו כי יש דבר...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה כב - בְּעִנְיַן הַהַכְנָעָה, טוֹעִים הָעוֹלָם הַרְבֵּה
...ח"ב - תורה כב - בענין ההכנעה, טועים העולם הרבה בענין ההכנעה, טועים העולם הרבה כי הלא כמה אנו מיגעין עצמנו בעבודות ובתפילה כדי לצאת ממחין דקטנות למחין דגדלות ואם כן אי אפשר שיהיה ההכנעה בפשיטות כי אם כן הוא נכנס לקטנות ועל כן בהכרח שיש בזה דעת ועל כן לאו כל אדם יכול להיות ענו כראוי רק משה רבנו, עליו השלום הוא היה "ענו מכל האדם אשר על פני האדמה" ורבותינו, זכרונם לברכה, קראו לענווה שאינו כראוי חנפה כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה על ירמיה הנביא שהיה ענו נגד הנביא שקר חנניה ואמר לו בהכנעה: אמן, כן יעשה...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רטז - הַפִילוֹסוֹפִים קוֹרִים לְהַטֶּבַע "אֵם כָּל חָי"
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רטז - הפילוסופים קורים להטבע "אם כל חי" דע כי הפילוסופים קורים להטבע "אם כל חי" ואנחנו על ידי תפילותינו אנו מבטלים הטבע כי הטבע מחיב כך, ועל ידי התפילה נשתנה הטבע וזה בחינת ח"י ברכות התפילה חוץ ברכת המינים שעל ידי חי ברכאן, מבטלין הטבע אם כל חי
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1094 שניות - עכשיו 22_02_2026 השעה 10:39:13 - wesi2