ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה מו - מֶחָאַת כַּף בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה
[לשון רבנו, זכרונו לברכה] מחאת כף בשעת התפילה זה בחינות נתינת המטה בין צפון לדרום (ברכות ה:) כי מטה הינו בחינות זווג בחינות תפילה (תקון י' ועין תקון נ"ח) וצפון ודרום, זה בחינות ידים וזה שהתפלל אבא בנימין (ברכות ה:) : 'שיהא תפילתו סמוך למטתו' הינו שלא יהיה הפרש בין התפילה לזווג גם על ידי מחאת כף, נמתקים הדינים כי יש שלש הויות, שהם בחינת שלש ידים יד הגדולה יד החזקה, יד הרמה ויד ימין זה יד הגדולה ויד שמאל, זה יד החזקה ובשעת הכאה שנתחברים יחד זה בחינת יד רמה והדבורים היוצאים, הם יוצאים מהגרון גימטריא שלש פעמים אלהים והם נמתקים על ידי שלש הויות וזה פרוש (תהלים קי"ט) "נפשי בכפי תמיד" וכו' 'נפש', זה בחינות דבור (שיר השירים ה') "נפשי יצאה בדברו" הינו בחינות תפילה, כמו שכתוב (איוב י"ח) "טורף נפשו באפו" (עיין ברכות ה: שמובא פסוק זה לענין תפלה) בכפי, הינו בחינות מחאת הכף על ידי זה, ותורתך לא שכחתי, ראשי תבות שלו גימטריא שלש הויות ושלש אלהים, הינו המתקת הדינים. גם, עקר השכחה הוא ממחין דקטנות, מבחינות אלהים וכשממתיק את אלהים בכפיו על ידי זה "ותורתך לא שכחתי" וזה פרוש, (תהלים צ"א) : "כי בי חשק ואפלטהו" כי בי גימטריא מ"ב (הקדמת התקונים ז:) הינו שלש פעמים יד גימטריא מ"ב שנתגלה החשק שבלב, בידים וזה בחינות מחאת כפים על ידי זה "ואפלטהו", בחינות המתקת הדינים גם על ידי מחאת כף, מבטל המחלקת כי כל המחלקת נמשכים מבחינת קרח על אהרון שהם בחינת שמאלא וימינא (זוה"ק בראשית י"ז) ועל ידי מחאת כף, נכללים שמאל בימין, וימין בשמאל ונעשים אחדות (תהלים צ"ז). "האירו ברקיו תבל ראתה" תבל, זה בחינות מחאת כפים כי ימין זה ע"ב, ושמאל זה רי"ו ועל ידי שנכללים זה בזה, נעשה שני פעמים רי"ו, גימטריא תבל כי גם ע"ב שהוא ימין, יש בו שלש פעמים ע"ב, גימטריא רי"ו ושלשה פעמים ע"ב, זה בחינת כהן גדול וכהן הדיוט, וסגן הכהן ועל ידי שנתראה תבל, הינו מחאת הכפים על ידי זה "האירו ברקיו" נתתקן המחלקת הנקרא ברק (זכריה ט') : "ויצא כברק חצו" וחץ לשון מחלקת (בראשית מ"ט) "וישטמוהו בעלי חצים", ותרגומו: 'בעלי פלגותא' וזה פרוש (תהלים מ"ז) : "כל העמים תקעו כף", לשון התחברות כי שני פעמים ע"ב רי"ו, גימטריא תקעו להיות קדם שהעתקתי תורה זאת מכתיבת ידו הקדוש, כתבתי מתחלה קצת מענין זה בעצמי כפי מה ששמעתיו ולהיות קצת דברים מבארים שם קצת יותר על כן העתקתיו גם כן ושניהם כאחד טובים וזהו : ענין הכאת כף אל כף בעת התפילה כתוב ב"פרי עץ חיים (בשער חזרת עמידה פרק ז' בסופו) "של"ו הייתי ויפרפרני" (איוב ט"ז), של"ו בגימטריא ג' הויות וג' אלהים וראשי תבות של "וישם לך שלום", גימטריא של"ו דהינו שג' פעמים הוי"ה, ממתיק ג' אלהים כי יש ג' ידים, יד הגדולה, ויד החזקה, ויד הרמה והן יד ימין הוא יד הגדולה יד השמאל, יד החזקה ועל ידי חבוקת הידים, נעשה יד הרמה ועל כן כשמכה כף אל כף ומחבר הידים בתפילה, נמתקין הדינין כי יד הוא בחינת הויה יוד אותיות וד' אותיות ועל ידי ג' הידים, שהוא ג' הויות, נמתקין הג' אלהים, שהם הדינין היוצאין מהגרון, שהוא בגימטריא ג' אלהים. והוא סגלה לזכרון, כמו שכתוב (תהלים קי"ט) : "נפשי בכפי תמיד" 'נפשי', הינו בחינת תפילה (שיר השירים ה') : "נפשי יצאה בדברו" "בכפי תמיד", הינו כשמכה כף אל כף בשעת התפילה על ידי זה, "ותורתך לא שכחתי" כי השכחה הוא מחין דקטנות, בחינת אלהים וכשממתיק הדינים כנ"ל, אזי הוא במחין דגדלות, ואין לו שכחה ותורתך לא שכחתי, ראשי תבות של"ו דהינו על ידי שממתיק ג' אלהים, בג' הויות כנ"ל, אין לו שכחה וזה דיקא בשעת התפילה כי אז יודע אם הוא במחין דקטנות, או דגדלות כי הדבור הוא התגלות המחין כמו שכתוב (משלי ב) : "מפיו דעת ותבונה"
[לְשׁוֹן רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה]

מֶחָאַת כַּף בִּשְׁעַת הַתְּפִילָּה

זֶה בְּחִינוֹת נְתִינַת הַמִּטָּה בֵּין צָפוֹן לְדָרוֹם

כִּי מִטָּה הַיְנוּ בְּחִינוֹת זִוּוּג בְּחִינוֹת תְּפִילָּה

וְצָפוֹן וְדָרוֹם, זֶה בְּחִינוֹת יָדַיִם

וְזֶה שֶׁהִתְפַּלֵּל אַבָּא בִּנְיָמִין: 'שֶׁיְּהֵא תְּפִילָּתוֹ סָמוּך לְמִטָּתוֹ'

הַיְנוּ שֶׁלּא יִהְיֶה הֶפְרֵשׁ בֵּין הַתְּפִילָּה לַזִּוּוּג

גַּם עַל יְדֵי מֶחָאַת כַּף, נִמְתָּקִים הַדִּינִים

כִּי יֵשׁ שָׁלֹשׁ הֲוָיוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת שָׁלֹשׁ יָדַיִם

יָד הַגְּדוֹלָה יָד הַחֲזָקָה, יָד הָרָמָה

וְיַד יָמִין זֶה יָד הַגְּדוֹלָה

וְיַד שְׂמאל, זֶה יָד הַחֲזָקָה

וּבִשְׁעַת הַכָּאָה שֶׁנִּתְחַבְּרִים יַחַד זֶה בְּחִינַת יָד רָמָה

וְהַדִּבּוּרִים הַיּוֹצְאִים, הֵם יוֹצְאִים מֵהַגָּרוֹן

גִּימַטְרִיָּא שָׁלֹשׁ פְּעָמִים אֱלהִים

וְהֵם נִמְתָּקִים עַל יְדֵי שָׁלֹשׁ הֲוָיוֹת

וְזֶה פֵּרוּשׁ "נַפְשִׁי בְכַפִּי תָמִיד" וְכוּ'

'נֶפֶשׁ', זֶה בְּחִינוֹת דִּבּוּר "נַפְשִׁי יָצְאָה בְדַבְּרוֹ"

הַיְנוּ בְּחִינוֹת תְּפִילָּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "טוֹרֵף נַפְשׁוֹ בְּאַפּוֹ"

בְּכַפִּי, הַיְנוּ בְּחִינוֹת מֶחָאַת הַכַּף

עַל יְדֵי זֶה, וְתוֹרָתְך לא שָׁכָחְתִּי, רָאשֵׁי תֵּבוֹת שָׁלֵו

גִּימַטְרִיָּא שָׁלֹשׁ הֲוָיוֹת וְשָׁלֹשׁ אֱלהִים, הַיְנוּ הַמְתָּקַת הַדִּינִים.

גַּם, עִקַּר הַשִּׁכְחָה הוּא מִמּחִין דְּקַטְנוּת, מִבְּחִינוֹת אֱלהִים

וּכְשֶׁמַּמְתִּיק אֶת אֱלהִים בְּכַפָּיו עַל יְדֵי זֶה "וְתוֹרָתְך לא שָׁכָחְתִּי"

וְזֶה פֵּרוּשׁ,: "כִּי בִי חָשַׁק וַאֲפַלְּטֵהוּ"

כִּי בִי גִּימַטְרִיָּא מ"ב

הַיְנוּ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים יָד גִּימַטְרִיָּא מ"ב

שֶׁנִּתְגַּלֶּה הַחֵשֶׁק שֶׁבַּלֵּב, בַּיָּדַיִם

וְזֶה בְּחִינוֹת מֶחָאַת כַּפַּיִם

עַל יְדֵי זֶה "וַאֲפַלְּטֵהוּ", בְּחִינוֹת הַמְתָּקַת הַדִּינִים

גַּם עַל יְדֵי מֶחָאַת כַּף, מְבַטֵּל הַמַּחֲלקֶת

כִּי כָּל הַמַּחֲלקֶת נִמְשָׁכִים מִבְּחִינַת קרַח עַל אַהֲרון

שֶׁהֵם בְּחִינַת שְׂמָאלָא וִימִינָא

וְעַל יְדֵי מֶחָאַת כַּף, נִכְלָלִים שְׂמאל בְּיָמִין, וְיָמִין בִּשְׂמאל וְנַעֲשִׂים אַחְדוּת .

"הֵאִירוּ בְּרָקָיו תֵּבֵל רָאֲתָה"

תֵּבֵל, זֶה בְּחִינוֹת מֶחָאַת כַּפַּיִם

כִּי יָמִין זֶה ע"ב, וּשְׂמאל זֶה רי"ו

וְעַל יְדֵי שֶׁנִּכְלָלִים זֶה בָּזֶה, נַעֲשֶׂה שְׁנֵי פְּעָמִים רי"ו, גִּימַטְרִיָּא תֵּבֵל

כִּי גַּם ע"ב שֶׁהוּא יָמִין, יֵשׁ בּוֹ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים ע"ב, גִּימַטְרִיָּא רי"ו

וּשְׁלֹשָׁה פְּעָמִים ע"ב, זֶה בְּחִינַת כּהֵן גָּדוֹל וְכהֵן הֶדְיוֹט, וּסְגַן הַכּהֵן

וְעַל יְדֵי שֶׁנִּתְרָאָה תֵּבֵל, הַיְנוּ מֶחָאַת הַכַּפַּיִם

עַל יְדֵי זֶה "הֵאִירוּ בְּרָקָיו"

נִתְתַּקֵּן הַמַּחֲלקֶת הַנִּקְרָא בָּרָק: "וַיֵּצֵא כַבָּרָק חִצּוֹ"

וְחֵץ לְשׁוֹן מַחֲלקֶת "וַיִּשְׂטְמוּהוּ בַּעֲלֵי חִצִּים", וְתַרְגּוּמוֹ: 'בַּעֲלֵי פַּלְגּוּתָא'

וְזֶה פֵּרוּשׁ: "כָּל הָעַמִּים תִּקְעוּ כָף", לְשׁוֹן הִתְחַבְּרוּת

כִּי שְׁנֵי פְּעָמִים ע"ב רי"ו, גִּימַטְרִיָּא תִּקְעוּ

לִהְיוֹת קדֶם שֶׁהֶעְתַּקְתִּי תּוֹרָה זאת מִכְּתִיבַת יָדוֹ הַקָּדוֹשׁ, כָּתַבְתִּי מִתְּחִלָּה קְצָת מֵעִנְיָן זֶה בְּעַצְמִי כְּפִי מַה שֶּׁשְּׁמַעְתִּיו

וְלִהְיוֹת קְצָת דְּבָרִים מְבאָרִים שָׁם קְצָת יוֹתֵר עַל כֵּן הֶעְתַּקְתִּיו גַּם כֵּן וּשְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד טוֹבִים

וְזֶהוּ: עִנְיַן הַכָּאַת כַּף אֶל כַּף בְּעֵת הַתְּפִילָּה

כָּתוּב בִּ"פְרִי עֵץ חַיִּים

"שָׁלֵ"ו הָיִיתִי וַיְפַרְפְּרֵנִי", שָׁלֵ"ו בְּגִימַטְרִיָּא ג' הֲוָיוֹת וְג' אֱלהִים

וְרָאשֵׁי תֵבוֹת שֶׁל "וְיָשֵׂם לְך שָׁלוֹם", גִּימַטְרִיָּא שָׁלֵ"ו

דְּהַיְנוּ שֶׁג' פְּעָמִים הֲוָיָ"ה, מַמְתִּיק ג' אֱלהִים

כִּי יֵשׁ ג' יָדַיִם, יָד הַגְּדוֹלָה, וְיָד הַחֲזָקָה, וְיָד הָרָמָה

וְהֵן יַד יָמִין הוּא יָד הַגְּדוֹלָה

יַד הַשְּׂמאל, יָד הַחֲזָקָה

וְעַל יְדֵי חֲבוּקַת הַיָּדַיִם, נַעֲשֶׂה יָד הָרָמָה

וְעַל כֵּן כְּשֶׁמַכֶּה כַּף אֶל כַּף וּמְחַבֵּר הַיָּדַיִם בַּתְּפִילָה, נִמְתָּקִין הַדִּינִין

כִּי יָד הוּא בְּחִינַת הֲוָיָה

יוּד אוֹתִיּוֹת וְד' אוֹתִיּוֹת

וְעַל יְדֵי ג' הַיָּדַיִם, שֶׁהוּא ג' הֲוָיוֹת, נִמְתָּקִין הַג' אֱלהִים, שֶׁהֵם הַדִּינִין הַיּוֹצְאִין מֵהַגָּרוֹן, שֶׁהוּא בְּגִימַטְרִיָּא ג' אֱלהִים.

וְהוּא סְגֻלָּה לְזִכָּרוֹן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "נַפְשִׁי בְכַפִּי תָמִיד"

'נַפְשִׁי', הַיְנוּ בְּחִינַת תְּפִילָּה: "נַפְשִׁי יָצְאָה בְדַבְּרוֹ"

"בְכַפִּי תָמִיד", הַיְנוּ כְּשֶׁמַכֶּה כַּף אֶל כַּף בִּשְׁעַת הַתְּפִילָּה

עַל יְדֵי זֶה, "וְתוֹרָתְך לא שָׁכָחְתִּי"

כִּי הַשִּׁכְחָה הוּא מחִין דְּקַטְנוּת, בְּחִינַת אֱלהִים

וּכְשֶׁמַּמְתִּיק הַדִּינִים כַּנַּ"ל, אֲזַי הוּא בְּמחִין דְּגַדְלוּת, וְאֵין לוֹ שִׁכְחָה

וְתוֹרָתְך לא שָׁכָחְתִּי, רָאשֵׁי תֵּבוֹת שָׁלֵ"ו

דְּהַיְנוּ עַל יְדֵי שֶׁמַּמְתִּיק ג' אֱלהִים, בְּג' הֲוָיוֹת כַּנַּ"ל, אֵין לוֹ שִׁכְחָה

וְזֶה דַּיְקָא בִּשְׁעַת הַתְּפִילָּה

כִּי אָז יוֹדֵעַ אִם הוּא בְּמחִין דְּקַטְנוּת, אוֹ דְּגַדְלוּת

כִּי הַדִּבּוּר הוּא הִתְגַּלּוּת הַמּחִין

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "מִפִּיו דַּעַת וּתְבוּנָה"
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רנז - כִּי תָבא בְּכֶרֶם רֵעֶך
...מוהר"ן ח"א - תורה רנז - כי תבא בכרם רעך "כי תבא בכרם רעך" וכו' על פי מעשה וכו' שהניחה לו אמו צואה שמי שאינו יכול לסבלו לא יניחנו להיות אצלו ואם לאו, יצטרך לעזר מהרחוקים על הקרובים אצלו וכו' כי כשאוכל יותר מצרכו זה המאכל מזיק לו כי כל דבר יש לו שרש שיש לו חיות ממנו כגון הסמים יש להם חיות ממה שהאדם לוקח אותם לרפואה וכן המאכלים יש להם חיות מזה שהאדם אוכל אותם ומקבל חיות מהם מזה יש חיות להמאכלים אבל כשאוכל יותר מצרכו אין לזה המאכל ממי לקבל חיות מאחר שאין האדם צריך אליו והוא דומה כאלו הניחו האדם לתוך...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה צט - וָאֶתְחַנַּן אֶל ה' בָּעֵת הַהִיא לֵאמר
...ח"א - תורה צט - ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר [לשון החברים] ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר דהנה האדם צריך להתפלל בדבקות גדול להשם יתברך אך אם לפעמים יש עת, שאינו יכול להתפלל בדבקות אל יאמר איני מתפלל כלל מאחר שאינו יכול לכון כראוי ולהתפלל בדבקות, והתפילה אינה מקבלת וכמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: על רבי חנינא בן דוסא שהיה מתפלל וכו' אמרו לו וכו' אמר להם אם שגורה תפילתי בפי יודע אני שהוא מקבל ואם לאו יודע וכו' וזהו על דרך שאמרנו אם בדבקות שאזי התפילה שגורה ומרצה בפיו, מקבלת ואם לאו, חס ושלום, להפך אף...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רטז - הַפִילוֹסוֹפִים קוֹרִים לְהַטֶּבַע "אֵם כָּל חָי"
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רטז - הפילוסופים קורים להטבע "אם כל חי" דע כי הפילוסופים קורים להטבע "אם כל חי" ואנחנו על ידי תפילותינו אנו מבטלים הטבע כי הטבע מחיב כך, ועל ידי התפילה נשתנה הטבע וזה בחינת ח"י ברכות התפילה חוץ ברכת המינים שעל ידי חי ברכאן, מבטלין הטבע אם כל חי
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה ס - כְּשֶׁיֵּשׁ מִלְחָמוֹת בָּעוֹלָם, הַשֵּׂכֶל מְחַיֵּב שֶׁיִּהְיֶה יַקְרוּת
...ס - כשיש מלחמות בעולם, השכל מחיב שיהיה יקרות כשיש מלחמות בעולם, השכל מחיב שיהיה יקרות כי נתעורר הקללה של קין: "כי תעבד את האדמה, לא תסף תת כחה לך" על ידי השפיכות דמים שיש בעולם כי קללה זו נאמרה על שפיכות דמים כי האדמה היא חיבת בזה כשיש שפיכות דמים כי הגשמים נעשין על ידי האדים העולים מן הארץ כמו שכתוב: "ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה" כי מן האדים העולים מן הארץ, מזה נעשים גשמים וכשיש מלחמות ושפיכות דמים אזי נעשה מן האדים הנ"ל שפיכות דמים וזה שכתוב: "ותגר את בני ישראל על ידי חרב בעת אידם"...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קלג - וְארַח צַדִּיקִים כְּאוֹר נגַהּ
...נגה וארח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום כי השמש בעצמה מאירה במקומה בשוה בתחלת היום ובאמצע היום רק המניעה הוא מחמת הארץ המפסקת בין בני אדם ובין השמש על כן אין האור מתפשט כל כך בתחלת היום רק מקצת מקצת עד שנתפשט על הארץ כן הצדיק הוא בעצמו מאיר תמיד רק המניעה מחמת המקבלים והמניעה הוא מחמת הארץ המפסקת, הינו העולם הזה כי בני אדם משקעים בעולם הזה ועל כן אינם יכולים לקבל אור הצדיק והוא ענין שאמרו בגמרא על פסוק: "מגלה עפה כד עיפת לה וכו' כד קלפת לה" וכו' נמצא כל העולם כלו כזרת אחת משלשת אלפים ומא...
ספר המידות - מפלת
ספר המידות - מפלת חלק א' א. על ידי פחד האשה מפלת. ב. סגלה למפלת נפלים שתשא אצלה מגנט, גם תשא אצלה חתיכת עץ מקבר הצדיק, גם יתן צדקה. ג. אשה שהיא מפלת, תשא אצלה מי טל. ד. סגלה למפלת שתמכר עברה ה. בעוון שנאת חנם האשה מפלת נפלים. ו. על ידי תאוות אכילה ושתיה שלה היא מפלת. חלק שני א. אשה המפלת נפלים, לא תלך בקשוטי זהב. ב. הטחינה של קמח והלישה של המצות של פסח היא סגלה לאשה, שמפלת נפלים.
חיי מוהר"ן - תקצד - עבודת השם
...- תקצד - עבודת השם אות תקצד לזכרון מה שאמר לי לבדי כבר בעת שבאתי אליו מנמרוב אני וחברי רבי נפתלי קדם שבועות ואז נדמה לי שהוא מקפיד קצת על שאני שוקד על דלתותיו יותר מדאי כי נסעתי אז כמה פעמים רצופים אליו ותכף כשנכנסתי אליו ומצאתיו בבית הגדול שלו שהיה סמוך לבית המדרש ונתן לי שלום ואמר לי שלום עליכם, [סע בריא] וחיך קצת. אחר כך נשאר יושב במקום שישב שם סמוך להדלת שהיתה לחוץ נגד הבית המדרש הישן, ואז דבר עמי ונחם אותי מאד ואמר לי איך אתה יודע מה השם יתברך רוצה לעשות ממך היום אתה כך ולאחר כך תהיה וכו'....
חיי מוהר"ן - רמא - גדולת נוראות השגתו
...- רמא - גדולת נוראות השגתו אות רמא שמעתי בשמו שאמר מתי יש לי התבודדות ואמר שבשעה שכל העולם עומדים סביביו והוא יושב בתוכם אז יש לו התבודדות. כי הוא יכול לצעק בקול דממה דקה וקולו נשמע מסוף העולם ועד סופו. וגם אנכי שמעתי מפיו הקדוש בעצמו שיש לו קול דממה דקה שיכול לעמד בין העם והמון אנשים ויצעק בקול דממה דקה מסוף העולם ועד סופו, וכל האנשים סביביו לא ישמעו כלל. וכן לענין רקודין אמר שכשהוא יושב בין העולם הוא יכול לרקד רקוד נפלא מאד וגם פעם אחת שמעתי בעצמי שאמר בשעה שיושב בין העולם אני דומה כמי שכל העולם...
שיחות הר"ן - אות צ
...הוא רואה כל הנשמות של המתים של קרובים שלו או אותן שהם משרשו כמו שקדם המיתה רואין הנשמות הנ"ל כידוע כמו כן קדם השנה שהוא אחד מששים במיתה רואין אותם גם כן רק מחמת שהראיה היא בהעברה בעלמא מאד כי קדם המיתה ממש אזי יש גם כן חלוקים שאדם גדול ואיש כשר רואה הנשמות הנ"ל קדם מותו בראיה גמורה אך סתם בני אדם אפילו קדם מותם אינם רואים אותן הנשמות רק בהעברה בעלמא כמו שעובר זריחה והתנוצצות בעלמא לפני העינים וקדם השנה שהיא רק אחד מששים במיתה אזי גם הראיה הנ"ל של הנשמות הנ"ל הוא רק אחד מששים מהתנוצצות הנ"ל ועל כן...
חזרה בתשובה. מהו שורש העניין?
...רבי נחמן מברסלב breslev.eip.co.il/?key=307 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה לה - אשרי העם ידעי תרועה דע כי תשובה היא לשוב את הדבר למקום שנטל משם והוא בחינת זרקא המובא בזוהר הקדוש 'דאזדריקת לאתר דאתנטילת מתמן' ומאן ההוא אתר, הוא חכמה' כי חכמה היא שרש כל הדברים כמו שכתוב: "כלם בחכמה עשית" וכאן breslev.eip.co.il/?key=33 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ד - אנכי ה' אלהיך מובא: והתלמיד חכם הוא בחינת משה, שהוא בחינת אין כמו שכתוב: "והחכמה מאין תמצא" ועל ידי זה אתה נכלל באין סוף וזה בחינת 'זרקא דאזדריקת לאתר דאתנטילת...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.2188 שניות - עכשיו 05_06_2026 השעה 23:50:32 - wesi2