ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה מו - מֶחָאַת כַּף בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה
[לשון רבנו, זכרונו לברכה] מחאת כף בשעת התפילה זה בחינות נתינת המטה בין צפון לדרום (ברכות ה:) כי מטה הינו בחינות זווג בחינות תפילה (תקון י' ועין תקון נ"ח) וצפון ודרום, זה בחינות ידים וזה שהתפלל אבא בנימין (ברכות ה:) : 'שיהא תפילתו סמוך למטתו' הינו שלא יהיה הפרש בין התפילה לזווג גם על ידי מחאת כף, נמתקים הדינים כי יש שלש הויות, שהם בחינת שלש ידים יד הגדולה יד החזקה, יד הרמה ויד ימין זה יד הגדולה ויד שמאל, זה יד החזקה ובשעת הכאה שנתחברים יחד זה בחינת יד רמה והדבורים היוצאים, הם יוצאים מהגרון גימטריא שלש פעמים אלהים והם נמתקים על ידי שלש הויות וזה פרוש (תהלים קי"ט) "נפשי בכפי תמיד" וכו' 'נפש', זה בחינות דבור (שיר השירים ה') "נפשי יצאה בדברו" הינו בחינות תפילה, כמו שכתוב (איוב י"ח) "טורף נפשו באפו" (עיין ברכות ה: שמובא פסוק זה לענין תפלה) בכפי, הינו בחינות מחאת הכף על ידי זה, ותורתך לא שכחתי, ראשי תבות שלו גימטריא שלש הויות ושלש אלהים, הינו המתקת הדינים. גם, עקר השכחה הוא ממחין דקטנות, מבחינות אלהים וכשממתיק את אלהים בכפיו על ידי זה "ותורתך לא שכחתי" וזה פרוש, (תהלים צ"א) : "כי בי חשק ואפלטהו" כי בי גימטריא מ"ב (הקדמת התקונים ז:) הינו שלש פעמים יד גימטריא מ"ב שנתגלה החשק שבלב, בידים וזה בחינות מחאת כפים על ידי זה "ואפלטהו", בחינות המתקת הדינים גם על ידי מחאת כף, מבטל המחלקת כי כל המחלקת נמשכים מבחינת קרח על אהרון שהם בחינת שמאלא וימינא (זוה"ק בראשית י"ז) ועל ידי מחאת כף, נכללים שמאל בימין, וימין בשמאל ונעשים אחדות (תהלים צ"ז). "האירו ברקיו תבל ראתה" תבל, זה בחינות מחאת כפים כי ימין זה ע"ב, ושמאל זה רי"ו ועל ידי שנכללים זה בזה, נעשה שני פעמים רי"ו, גימטריא תבל כי גם ע"ב שהוא ימין, יש בו שלש פעמים ע"ב, גימטריא רי"ו ושלשה פעמים ע"ב, זה בחינת כהן גדול וכהן הדיוט, וסגן הכהן ועל ידי שנתראה תבל, הינו מחאת הכפים על ידי זה "האירו ברקיו" נתתקן המחלקת הנקרא ברק (זכריה ט') : "ויצא כברק חצו" וחץ לשון מחלקת (בראשית מ"ט) "וישטמוהו בעלי חצים", ותרגומו: 'בעלי פלגותא' וזה פרוש (תהלים מ"ז) : "כל העמים תקעו כף", לשון התחברות כי שני פעמים ע"ב רי"ו, גימטריא תקעו להיות קדם שהעתקתי תורה זאת מכתיבת ידו הקדוש, כתבתי מתחלה קצת מענין זה בעצמי כפי מה ששמעתיו ולהיות קצת דברים מבארים שם קצת יותר על כן העתקתיו גם כן ושניהם כאחד טובים וזהו : ענין הכאת כף אל כף בעת התפילה כתוב ב"פרי עץ חיים (בשער חזרת עמידה פרק ז' בסופו) "של"ו הייתי ויפרפרני" (איוב ט"ז), של"ו בגימטריא ג' הויות וג' אלהים וראשי תבות של "וישם לך שלום", גימטריא של"ו דהינו שג' פעמים הוי"ה, ממתיק ג' אלהים כי יש ג' ידים, יד הגדולה, ויד החזקה, ויד הרמה והן יד ימין הוא יד הגדולה יד השמאל, יד החזקה ועל ידי חבוקת הידים, נעשה יד הרמה ועל כן כשמכה כף אל כף ומחבר הידים בתפילה, נמתקין הדינין כי יד הוא בחינת הויה יוד אותיות וד' אותיות ועל ידי ג' הידים, שהוא ג' הויות, נמתקין הג' אלהים, שהם הדינין היוצאין מהגרון, שהוא בגימטריא ג' אלהים. והוא סגלה לזכרון, כמו שכתוב (תהלים קי"ט) : "נפשי בכפי תמיד" 'נפשי', הינו בחינת תפילה (שיר השירים ה') : "נפשי יצאה בדברו" "בכפי תמיד", הינו כשמכה כף אל כף בשעת התפילה על ידי זה, "ותורתך לא שכחתי" כי השכחה הוא מחין דקטנות, בחינת אלהים וכשממתיק הדינים כנ"ל, אזי הוא במחין דגדלות, ואין לו שכחה ותורתך לא שכחתי, ראשי תבות של"ו דהינו על ידי שממתיק ג' אלהים, בג' הויות כנ"ל, אין לו שכחה וזה דיקא בשעת התפילה כי אז יודע אם הוא במחין דקטנות, או דגדלות כי הדבור הוא התגלות המחין כמו שכתוב (משלי ב) : "מפיו דעת ותבונה"
[לְשׁוֹן רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה]

מֶחָאַת כַּף בִּשְׁעַת הַתְּפִילָּה

זֶה בְּחִינוֹת נְתִינַת הַמִּטָּה בֵּין צָפוֹן לְדָרוֹם

כִּי מִטָּה הַיְנוּ בְּחִינוֹת זִוּוּג בְּחִינוֹת תְּפִילָּה

וְצָפוֹן וְדָרוֹם, זֶה בְּחִינוֹת יָדַיִם

וְזֶה שֶׁהִתְפַּלֵּל אַבָּא בִּנְיָמִין: 'שֶׁיְּהֵא תְּפִילָּתוֹ סָמוּך לְמִטָּתוֹ'

הַיְנוּ שֶׁלּא יִהְיֶה הֶפְרֵשׁ בֵּין הַתְּפִילָּה לַזִּוּוּג

גַּם עַל יְדֵי מֶחָאַת כַּף, נִמְתָּקִים הַדִּינִים

כִּי יֵשׁ שָׁלֹשׁ הֲוָיוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת שָׁלֹשׁ יָדַיִם

יָד הַגְּדוֹלָה יָד הַחֲזָקָה, יָד הָרָמָה

וְיַד יָמִין זֶה יָד הַגְּדוֹלָה

וְיַד שְׂמאל, זֶה יָד הַחֲזָקָה

וּבִשְׁעַת הַכָּאָה שֶׁנִּתְחַבְּרִים יַחַד זֶה בְּחִינַת יָד רָמָה

וְהַדִּבּוּרִים הַיּוֹצְאִים, הֵם יוֹצְאִים מֵהַגָּרוֹן

גִּימַטְרִיָּא שָׁלֹשׁ פְּעָמִים אֱלהִים

וְהֵם נִמְתָּקִים עַל יְדֵי שָׁלֹשׁ הֲוָיוֹת

וְזֶה פֵּרוּשׁ "נַפְשִׁי בְכַפִּי תָמִיד" וְכוּ'

'נֶפֶשׁ', זֶה בְּחִינוֹת דִּבּוּר "נַפְשִׁי יָצְאָה בְדַבְּרוֹ"

הַיְנוּ בְּחִינוֹת תְּפִילָּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "טוֹרֵף נַפְשׁוֹ בְּאַפּוֹ"

בְּכַפִּי, הַיְנוּ בְּחִינוֹת מֶחָאַת הַכַּף

עַל יְדֵי זֶה, וְתוֹרָתְך לא שָׁכָחְתִּי, רָאשֵׁי תֵּבוֹת שָׁלֵו

גִּימַטְרִיָּא שָׁלֹשׁ הֲוָיוֹת וְשָׁלֹשׁ אֱלהִים, הַיְנוּ הַמְתָּקַת הַדִּינִים.

גַּם, עִקַּר הַשִּׁכְחָה הוּא מִמּחִין דְּקַטְנוּת, מִבְּחִינוֹת אֱלהִים

וּכְשֶׁמַּמְתִּיק אֶת אֱלהִים בְּכַפָּיו עַל יְדֵי זֶה "וְתוֹרָתְך לא שָׁכָחְתִּי"

וְזֶה פֵּרוּשׁ,: "כִּי בִי חָשַׁק וַאֲפַלְּטֵהוּ"

כִּי בִי גִּימַטְרִיָּא מ"ב

הַיְנוּ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים יָד גִּימַטְרִיָּא מ"ב

שֶׁנִּתְגַּלֶּה הַחֵשֶׁק שֶׁבַּלֵּב, בַּיָּדַיִם

וְזֶה בְּחִינוֹת מֶחָאַת כַּפַּיִם

עַל יְדֵי זֶה "וַאֲפַלְּטֵהוּ", בְּחִינוֹת הַמְתָּקַת הַדִּינִים

גַּם עַל יְדֵי מֶחָאַת כַּף, מְבַטֵּל הַמַּחֲלקֶת

כִּי כָּל הַמַּחֲלקֶת נִמְשָׁכִים מִבְּחִינַת קרַח עַל אַהֲרון

שֶׁהֵם בְּחִינַת שְׂמָאלָא וִימִינָא

וְעַל יְדֵי מֶחָאַת כַּף, נִכְלָלִים שְׂמאל בְּיָמִין, וְיָמִין בִּשְׂמאל וְנַעֲשִׂים אַחְדוּת .

"הֵאִירוּ בְּרָקָיו תֵּבֵל רָאֲתָה"

תֵּבֵל, זֶה בְּחִינוֹת מֶחָאַת כַּפַּיִם

כִּי יָמִין זֶה ע"ב, וּשְׂמאל זֶה רי"ו

וְעַל יְדֵי שֶׁנִּכְלָלִים זֶה בָּזֶה, נַעֲשֶׂה שְׁנֵי פְּעָמִים רי"ו, גִּימַטְרִיָּא תֵּבֵל

כִּי גַּם ע"ב שֶׁהוּא יָמִין, יֵשׁ בּוֹ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים ע"ב, גִּימַטְרִיָּא רי"ו

וּשְׁלֹשָׁה פְּעָמִים ע"ב, זֶה בְּחִינַת כּהֵן גָּדוֹל וְכהֵן הֶדְיוֹט, וּסְגַן הַכּהֵן

וְעַל יְדֵי שֶׁנִּתְרָאָה תֵּבֵל, הַיְנוּ מֶחָאַת הַכַּפַּיִם

עַל יְדֵי זֶה "הֵאִירוּ בְּרָקָיו"

נִתְתַּקֵּן הַמַּחֲלקֶת הַנִּקְרָא בָּרָק: "וַיֵּצֵא כַבָּרָק חִצּוֹ"

וְחֵץ לְשׁוֹן מַחֲלקֶת "וַיִּשְׂטְמוּהוּ בַּעֲלֵי חִצִּים", וְתַרְגּוּמוֹ: 'בַּעֲלֵי פַּלְגּוּתָא'

וְזֶה פֵּרוּשׁ: "כָּל הָעַמִּים תִּקְעוּ כָף", לְשׁוֹן הִתְחַבְּרוּת

כִּי שְׁנֵי פְּעָמִים ע"ב רי"ו, גִּימַטְרִיָּא תִּקְעוּ

לִהְיוֹת קדֶם שֶׁהֶעְתַּקְתִּי תּוֹרָה זאת מִכְּתִיבַת יָדוֹ הַקָּדוֹשׁ, כָּתַבְתִּי מִתְּחִלָּה קְצָת מֵעִנְיָן זֶה בְּעַצְמִי כְּפִי מַה שֶּׁשְּׁמַעְתִּיו

וְלִהְיוֹת קְצָת דְּבָרִים מְבאָרִים שָׁם קְצָת יוֹתֵר עַל כֵּן הֶעְתַּקְתִּיו גַּם כֵּן וּשְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד טוֹבִים

וְזֶהוּ: עִנְיַן הַכָּאַת כַּף אֶל כַּף בְּעֵת הַתְּפִילָּה

כָּתוּב בִּ"פְרִי עֵץ חַיִּים

"שָׁלֵ"ו הָיִיתִי וַיְפַרְפְּרֵנִי", שָׁלֵ"ו בְּגִימַטְרִיָּא ג' הֲוָיוֹת וְג' אֱלהִים

וְרָאשֵׁי תֵבוֹת שֶׁל "וְיָשֵׂם לְך שָׁלוֹם", גִּימַטְרִיָּא שָׁלֵ"ו

דְּהַיְנוּ שֶׁג' פְּעָמִים הֲוָיָ"ה, מַמְתִּיק ג' אֱלהִים

כִּי יֵשׁ ג' יָדַיִם, יָד הַגְּדוֹלָה, וְיָד הַחֲזָקָה, וְיָד הָרָמָה

וְהֵן יַד יָמִין הוּא יָד הַגְּדוֹלָה

יַד הַשְּׂמאל, יָד הַחֲזָקָה

וְעַל יְדֵי חֲבוּקַת הַיָּדַיִם, נַעֲשֶׂה יָד הָרָמָה

וְעַל כֵּן כְּשֶׁמַכֶּה כַּף אֶל כַּף וּמְחַבֵּר הַיָּדַיִם בַּתְּפִילָה, נִמְתָּקִין הַדִּינִין

כִּי יָד הוּא בְּחִינַת הֲוָיָה

יוּד אוֹתִיּוֹת וְד' אוֹתִיּוֹת

וְעַל יְדֵי ג' הַיָּדַיִם, שֶׁהוּא ג' הֲוָיוֹת, נִמְתָּקִין הַג' אֱלהִים, שֶׁהֵם הַדִּינִין הַיּוֹצְאִין מֵהַגָּרוֹן, שֶׁהוּא בְּגִימַטְרִיָּא ג' אֱלהִים.

וְהוּא סְגֻלָּה לְזִכָּרוֹן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "נַפְשִׁי בְכַפִּי תָמִיד"

'נַפְשִׁי', הַיְנוּ בְּחִינַת תְּפִילָּה: "נַפְשִׁי יָצְאָה בְדַבְּרוֹ"

"בְכַפִּי תָמִיד", הַיְנוּ כְּשֶׁמַכֶּה כַּף אֶל כַּף בִּשְׁעַת הַתְּפִילָּה

עַל יְדֵי זֶה, "וְתוֹרָתְך לא שָׁכָחְתִּי"

כִּי הַשִּׁכְחָה הוּא מחִין דְּקַטְנוּת, בְּחִינַת אֱלהִים

וּכְשֶׁמַּמְתִּיק הַדִּינִים כַּנַּ"ל, אֲזַי הוּא בְּמחִין דְּגַדְלוּת, וְאֵין לוֹ שִׁכְחָה

וְתוֹרָתְך לא שָׁכָחְתִּי, רָאשֵׁי תֵּבוֹת שָׁלֵ"ו

דְּהַיְנוּ עַל יְדֵי שֶׁמַּמְתִּיק ג' אֱלהִים, בְּג' הֲוָיוֹת כַּנַּ"ל, אֵין לוֹ שִׁכְחָה

וְזֶה דַּיְקָא בִּשְׁעַת הַתְּפִילָּה

כִּי אָז יוֹדֵעַ אִם הוּא בְּמחִין דְּקַטְנוּת, אוֹ דְּגַדְלוּת

כִּי הַדִּבּוּר הוּא הִתְגַּלּוּת הַמּחִין

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "מִפִּיו דַּעַת וּתְבוּנָה"
תאוות אכילה / אכילה לשם שמים ועוד
...ועוד בעניין תאוות אכילה, מבוסס על מ"ש רבי נחמן מברסלב כי אצל הצדיק האמת יש בחינת הארת הרצון בשעת האכילה. כי הצדיק האמת נהנה מהאותיות שיש בכל דבר, דהיינו מהתגלות הרצונות של הבורא שיש בכל דבר. כמו כן אצל הצדיק הגוף קדוש כמו הנשמה, אז הוא אינו חושש מתאוות הגוף, כי אצל הצדיק האמת כל תאוות הגוף הן כולן קודש ואין אצלו חילוק בין תאוות הגוף לתאוות הנשמה, כי הגוף קדוש בקדושת הנשמה. כמו כן במספר מקומות מבואר כי התאוות הן בחינת רעב וצמא. ובכלל, לחם הוא גם בחינת אישה. ואישה היא בחינת גוף. ועקרונית כל תאוות...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה כ - תִּשְׁעָה תִּקּוּנִין יַקִּירִין
...רבנו, זכרונו לברכה] פרקא תליתאה [דספרא דצניעותא] תשעה תקונין יקירין אתמסרא לדקנא. כל מה דאתטמר ולא אתגליא, עלאה ויקרא אשתכח, והוא גנזיא יקירא: נימין על נימין מקמי פתחי דאדנין עד רישא [דפמא], מרישא האי לרישא אחרא, אשתכח מתחות תרין נקבין ארחא מליא דלא אתחזיא, עלעין אתחפין מהאי גיסא ומהאי גיסא, בהו אתחזין תפוחין סמקין כורדא, בחד חוטא תלין אכמין תקיפין עד חדווי, שפון סומקי כורדא אתפנון, זעירין נחתין בגרונא ומחפין קדלא, רברבין וזעירין נחתין בשקולא באלין אשתכח גבר ותקיף א. דע, שיש נשמה בעולם שעל י
שיחות הר"ן - אות יג
שיחות הר"ן - אות יג יש אנשים כשרים שאין להם פרנסה ויש להם דחק ובלבולים גדולים מזה והוא טובה להעולם ודע שיש דבורים יקרים שיוצאים על ידי בלבולים דיקא אך יש חלוקים בין הבלבולים וכמובא במדרש שיש תרדמה של נבואה כמו שכתוב "ותרדמה נפלה על אברם" ויש תרדמה של שטות וכו' תרדמה הוא בלבול הדעת
חיי מוהר"ן - קפה - נסיעתו וישיבתו באומן
...וישיבתו באומן אות קפה שנת תק"ע ליל שבת ראש חדש איר היתה שרפה גדולה בברסלב ונשרף גם ביתו. אחר כך ביום שלישי שאחר שבת נסע לאומין כי מקדם בשבוע הקודמת שלח איש אחד לקבע לו שם דירה בבית רנ"נ. וראינו ישועת השם שמכון ממש בשבוע הקודם שלח את השליח הנ"ל וביום ראשון תכף אחר השרפה בא שליח שיסע לשם כי הם מרצים לקבלו שם ונסעתי גם כן עמו. בדרך פגע בנו רבי מאיר מטעפליק והוא היה השליח הראשון הנ"ל וירד רבי מאיר מהעגלה שלו ועמד על העגלה שלנו ודבר עמו רבנו זכרונו לברכה. וספר רבי מאיר לרבנו זכרונו לברכה איך הם מרצים...
ספר המידות - יחוס
ספר המידות - יחוס חלק שני א. אין כח הקללה חל על מיחס. ב. אפילו אשה צדקת כשהיא אינה מיחסת, על ידי זה מולדת בנים שאינם מהגנים. ג. קשה לפני הקדוש ברוך הוא להעביר ולבטל גדולי היחוס.
שיחות הר"ן - אות רעג - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
...הרב רבי נחמן אמר טוב להאדם להרגיל את עצמו שיוכל להחיות את עצמו עם איזה נגון כי נגון הוא דבר גדול וגבוה מאד מאד ויש לו כח גדול לעורר ולהמשיך את לב האדם להשם יתברך ואפילו מי שאינו יכול לנגן, אף על פי כן בביתו ובינו לבין עצמו יוכל להחיות את עצמו באיזה נגון כפי שיוכל לזמר אותו כי מעלת הנגון אין לשער וכבר מבאר בדברי רבנו זכרונו לברכה, כמה תורות גבוהות מענין נגון ועין בסוף המעשה של השבעה בעטלירס שם מרמז קצת מעלת הנגון כי מבאר שם שעקר רפואת הבת מלכה שנפלה חלשות הוא על ידי נגון, הינו על ידי עשרה מיני נגינה...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רה - תִּקּוּן לְמִקְרֵה לַיְלָה
...- תורה רה - תקון למקרה לילה תקון למקרה לילה, רחמנא לצלן לומר עשרה קפיטל תהלים באותו היום שארע לו, חס ושלום כי יש כח באמירת תהלים להוציא הטפה מהקלפה שלקחה אותה כי תהלים בגימטריא לילי"ת, עם החמש אותיות של שמה, שהיא הממנה על זה כידוע וצריך לכון בשעת אמירת תהלים שתהלים בגימטריא תפ"ה שהוא מכון כמספר השני שמות אל אלהים במלואו כזה: אלף למד אלף למד הי יוד מם שעל ידי השני שמות אלו יוצאה הטפה מהקלפה כי הטפה היא בחינת חסד וגבורה כידוע כי יש בה כח אש ומים חמימות ולחות שהם בחינת חסד וגבורה ועל ידי השני שמות...
שיחות הר"ן - אות סט
שיחות הר"ן - אות סט "זמרו למי שמנצחין אותו ושמח" כי צריכין לנצח אותו יתברך כביכול כי אף על פי שנדמה להאדם שהשם יתברך אינו רוצה לקרבו מחמת שקלקל הרבה וגם עכשו אינו מתנהג כראוי כרצונו יתברך אף על פי כן צריך האדם לחזק עצמו ביותר ולהשתטח עצמו לפניו ולפרש כפיו אליו יתברך שירחם עליו ויקרבהו לעבודתו כי אף על פי כן אני רוצה להיות ישראלי נמצא שרוצה לנצח את השם יתברך כביכול והשם יתברך יש לו שמחה מזה שמנצחין אותו כביכול
תורה או תפילה? מה גדול יותר?
...או תפילה? מה גדול יותר? שאלה: אשמח לדעת מה דעתו של רבי נחמן לגבי העניין הזה של תורה ותפילה. מי מהם גדול יותר ומדוע? תשובה: עניין זה הוא די מורכב, אך ננסה להשיב בפשיטות. ראשית יש להקדים ולומר, כי מצד האמת באמת, אין שום הבדל בין תורה לתפילה. כי בשורש של התורה והתפילה הכל אחד ממש, ואין שום הבדל בין תורה לתפילה. יחד עם זאת, מאחר שהאדם אינו נמצא בשורש של התורה ושל התפילה, אלא הוא לומד תורה ומתפלל בצורה מאוד נמוכה ומגושמת, מכאן מתחילים לנבוע החילוקים שבין תורה לתפילה. אצל צדיק אמיתי באמת, שנכלל באין סוף...
שבחי הר"ן - סדר הנסיעה שלו לארץ ישראל - אות י
...- אות י כלל הדבר כי אלו האנשים הנ"ל בזו אותו, זכרונו לברכה, בכל מיני בזיונות וכו' והוא סבל הכל ולא רצה לגלות להם בשום אפן מי הוא ורמה אותם בכונה ובלבל דעתם מאד מאד עד שהיו מבזים אותו בכל פעם על שבכל פעם הוא משנה עניניו פעם אחד דבר עמהם עד שנדמה להם בברור שהוא מלגורנא וכו' ואחר כך ראו שלא כן הוא ובזו אותו מאד מאד ופעם אחד דבר עמהם ונדמה להם שהוא בן הקאמרנער דהינו בן המגיד מקאמרנא שהיה אז מחלקת גדול עמו כמפרסם ואחר כך בתוך הדברים התחיל הוא זכרונו לברכה, לקלל את הקאמרנער וגערו בו: הלא הוא אביך ?! וראו...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.2041 שניות - עכשיו 31_08_2026 השעה 03:14:46 - wesi2