שאלה:
לעתיד לבוא יתוקן חטא אדם הראשון.
אשמח לדעת מהו חטא אדם הראשון? האם אפשר לתקן אותו כאן בעולם הזה? וכיצד?
כמו כן, כתב רבי נחמן שכאשר האדם חוזר בתשובה שלמה, אז הוא פושט את גופו המצורע ולובש גוף חדש מגן עדן.
אשמח לדעת את פשר העניין הזה?
תודה
תשובה:
אדם הראשון חטא כידוע בחטא עץ הדעת.
לפני שאדם הראשון חטא בחטא עץ הדעת, הוא חי בגן עדן. ואח"כ הוא נזרק משם, נגזרה עליו מיתה, התקלל וכולי.
העניין של חטא עץ הדעת הוא כדלקמן:
החטא של אדם הראשון הוא החטא של פגם הדעת.
פגם הדעת היינו הפגם של השכל האנושי שעושה הפרדה בין טוב לבין רע.
מצד האמת גם הרע בשורשו הוא טוב.
מדוע גם הרע הוא טוב? משום שלהשי"ת יש שכל וסיבה מדוע לעשות כל דבר. ומי שיודע את הסיבה הזאת, ממילא כל הרע שבעולם מתהפך אצלו לטוב.
והנה, אדם הראשון בטרם חטא, נצטווה אך ורק על מצווה אחת, שהיא לא לאכול מעץ הדעת טוב ורע. כי ביום אכלך ממנו ממנו מות תמות.
כי באמת מצד האמת, מי שזוכה להכלל בא"ס הוא אינו מת אלא חי חיים נצחיים.
ובטרם חטא אדם הראשון, הוא היה צריך לחיות חיים נצחיים, כי זה טבעו האמיתי לחיות חיים נצחיים.
וכדי לחיות חיים נצחיים, בשביל זה צריך "לדעת" את השי"ת. ולשם כך צריך דעת מזוככת. ולכן נאסר עליו לאכול מעץ הדעת.
כי דעת מזוככת היא האמונה הקדושה שהיא מעל לשכל האנושי. שעל ידי האמונה הזאת, על ידי נכלל בא"ס, ועל ידי חי חיים נצחיים בגן עדן, ועל ידי מזונותיו הם ללא טורח וכולי.
ואדם הראשון נצטווה שלא להשתמש בשכלו נגד האמונה. היינו שהוא הוזהר שלא להשתמש בשכלו ולעשות הפרדה בין טוב לבין רע. כי מצד האמת הכל טוב תמיד. ומה שייך לעשות הפרדה וכולי.
אך אדם הראשון השתמש בשכלו, ועשה הפרדה בין טוב לבין רע, דהיינו נפל אל השכל האנושי של העולם הזה. ואז ממילא נגזרה עליו מיתה, כי הוא הרחיק את עצמו מהשי"ת.
וסוד העניין הוא, כי לפני הנסיון שהתנסה אדם הראשון הוא לעבור בשאלות של החלל הפנוי בשלום. כי שם צריך אך ורק אמונה תמימה ושלמה, אמונה כ"כ חזקה שאינה מבדילה בין טוב לבין רע, שזה נגד השכל האנושי. ורק על ידי אמונה חזקה כזאת יכול האדם לזכות לאכול מעץ החיים ולחיות לעולם.
אך אדם הראשון במקום להתחזק באמונה הזאת שהכל טוב והכל אחד, במקום זה הוא בחר לאכול מעץ הדעת, היינו שבחר ללכת אחרי שכלו שיש הפרדה בין טוב לרע, ואז ממילא יש הפרדה בין לפני לבין אחרי הבריאה, ויש הפרדה בין נשמתו לבין גופו וכולי, ואז ממילא נגזרה עליו מיתה.
וכאשר אדם הראשון נזרק מגן עדן, הדבר נעשה ממילא. כי העוונות שלו זרקו אותו מגן עדן. כי בהכרח אחרי שהוא אכל מעץ הדעת טוב ורע, בהכרח שתיגזר עליו מיתה. כי ברגע שהאדם נפרד מהבורא, ממילא הריהו חשוב כמת...
ואדם הראשון נזרק מגן עדן אל הגהנום, שהוא העולם הזה ממש.
כי הגן עדן והגהנום הם בזה העולם ממש. ואדם הראשון לפני החטא שלו הוא היה בבחינת מעל המקום, ואחרי החטא שלו הוא נפל אל בחינת המקום, ולכן הוא התחבא... כי הוא נפל משכלו, ונפל אל בחינת המקום וחשב להתחבא מהשי"ת שמלא כל הארץ כבודו.
ואז נזרק אדם הראשון אל הגהנום, שהוא העולם הזה. היינו שבפועל הוא לא באמת נזרק "פיזית" משום מקום לשום מקום, אלא שבדעתו הוא נזרק אל העולם הזה, דהיינו שהוא נפל אל בחינת המקום והזמן וכולי.
כמו כן עניין זה של "בזעת אפך תאכל לחם", הקללה היא על עניין הזיעה בלבד. כי קודם שחטא אדם הראשון, גם אז היה "לעובדה ולשומרה". אך שזה היה ללא זיעה שהיא בחינת מותרות וקליפות.
כי קודם החטא, היה אדם הראשון משיג את שעשוע העולם הבא בכל דבר, גם בעבודה קשה וכולי. אך בגלל החטא, הוא נפל ממדרגתו להשיג את התכלית בכל דבר, ואז ממילא הוא צריך להתאמץ בשביל תכלית שהיא נפרדת מהפעולה שלו.
ועניין "החרב המתהפכת" הוא עניין השאלות שבאות מהחלל הפנוי, שבהם דעתו של האדם מתהפכת מצד לצד ללא מנוחה, וכך האדם בוחר משם.
וכדי לתקן את חטא אדם הראשון, לשם כך על האדם לתקן את דעתו. כי הפגם היה פגם הדעת.
ולתקן את דעתו, היינו לגלות את שורש הטוב שיש בכל רע בעולם, עד שלא יהיה אצלו חילוק בין טוב לרע.
ולזה אפשר לזכות אך ורק על ידי שכולל את הבריאה בבחינת לפני הבריאה.
וזה נעשה אך ורק על ידי אמת.
שעל ידי אמת זוכה לאמונה וזוכה לעבור בחלל הפנוי, ועובר את החרב המתהפכת, ואוכל מעץ החיים וחי לעולם וכולי...
לגבי עניין שפושט את גופו המצורע וכולי, העניין הוא כי הכל מתרחש בתוך דעתו של האדם.
פירוש: הנשמה / השכל של האדם, היא הגוף של הבורא.
וכל זמן שיש לאדם שכל אנושי, הרי שגופו ושכלו מצורע, משום שהוא לא מסוגל להכיל בתוך שכלו ונשמתו את האין סוף.
אך אחרי שחוזר האדם בתשובה שלמה, אז האדם זוכה לשכל הנקנה, שהוא הגוף החדש מגן עדן, שבו האדם מקשר את החוכמה העילאה לחוכמה תתאה וכולי. וזהו הגוף החדש של גן עדן. היינו כלי קיבול שכלי חדש שמאפשר לאדם להנות מהעולם הזה שהוא גן עדן ממש.
ובאותו עניין יש להוסיף, כי כל הקללות שנתקלל אדם כולן חלות גם על המין הנשי. וכל הקללות שנתקללה חווה, כולן חלות גם על המין הגברי.
כי בזעת אפך לדוגמא, הוא בחינה אחת עם בעצב תלדי בנים. כי שניהם מרמזים על עניין אחד, שהוא על ההשתדלות שהאדם צריך לעשות כדי להשיג את התכלית.
כי בכל פעם שהאדם משיג תכלית כלשהי, זו בחינת לידת בנים. וזה תמיד כרוך בעצב ובזיעה, היינו בהשתדלות ובפעולות שהן רחוקות מהתכלית הסופית, שמכך נוצר הסבל, כי האדם אינו מקושר לתכלית.
ובכלל, כל עניין אדם וחווה מרמז לדוגמא על קוב"ה ושכינתינה, שהם בחינת אדם וחווה. וכן זה מרמז על בחינת "כסדר" ו"שלא כסדר" ועל עוד בחינות שונות. והכל אחד.
ובשורה התחתונה, כל הדברים האלו רלוונטיים לכל אחד ואחד. וממילא גם כל אחד יכול לתקן את חטא אדם הראשון בכוחות עצמו בלי לחכות לאף אחד וכולי...
לעתיד לבוא יתוקן חטא אדם הראשון.
אשמח לדעת מהו חטא אדם הראשון? האם אפשר לתקן אותו כאן בעולם הזה? וכיצד?
כמו כן, כתב רבי נחמן שכאשר האדם חוזר בתשובה שלמה, אז הוא פושט את גופו המצורע ולובש גוף חדש מגן עדן.
אשמח לדעת את פשר העניין הזה?
תודה
תשובה:
אדם הראשון חטא כידוע בחטא עץ הדעת.
לפני שאדם הראשון חטא בחטא עץ הדעת, הוא חי בגן עדן. ואח"כ הוא נזרק משם, נגזרה עליו מיתה, התקלל וכולי.
העניין של חטא עץ הדעת הוא כדלקמן:
החטא של אדם הראשון הוא החטא של פגם הדעת.
פגם הדעת היינו הפגם של השכל האנושי שעושה הפרדה בין טוב לבין רע.
מצד האמת גם הרע בשורשו הוא טוב.
מדוע גם הרע הוא טוב? משום שלהשי"ת יש שכל וסיבה מדוע לעשות כל דבר. ומי שיודע את הסיבה הזאת, ממילא כל הרע שבעולם מתהפך אצלו לטוב.
והנה, אדם הראשון בטרם חטא, נצטווה אך ורק על מצווה אחת, שהיא לא לאכול מעץ הדעת טוב ורע. כי ביום אכלך ממנו ממנו מות תמות.
כי באמת מצד האמת, מי שזוכה להכלל בא"ס הוא אינו מת אלא חי חיים נצחיים.
ובטרם חטא אדם הראשון, הוא היה צריך לחיות חיים נצחיים, כי זה טבעו האמיתי לחיות חיים נצחיים.
וכדי לחיות חיים נצחיים, בשביל זה צריך "לדעת" את השי"ת. ולשם כך צריך דעת מזוככת. ולכן נאסר עליו לאכול מעץ הדעת.
כי דעת מזוככת היא האמונה הקדושה שהיא מעל לשכל האנושי. שעל ידי האמונה הזאת, על ידי נכלל בא"ס, ועל ידי חי חיים נצחיים בגן עדן, ועל ידי מזונותיו הם ללא טורח וכולי.
ואדם הראשון נצטווה שלא להשתמש בשכלו נגד האמונה. היינו שהוא הוזהר שלא להשתמש בשכלו ולעשות הפרדה בין טוב לבין רע. כי מצד האמת הכל טוב תמיד. ומה שייך לעשות הפרדה וכולי.
אך אדם הראשון השתמש בשכלו, ועשה הפרדה בין טוב לבין רע, דהיינו נפל אל השכל האנושי של העולם הזה. ואז ממילא נגזרה עליו מיתה, כי הוא הרחיק את עצמו מהשי"ת.
וסוד העניין הוא, כי לפני הנסיון שהתנסה אדם הראשון הוא לעבור בשאלות של החלל הפנוי בשלום. כי שם צריך אך ורק אמונה תמימה ושלמה, אמונה כ"כ חזקה שאינה מבדילה בין טוב לבין רע, שזה נגד השכל האנושי. ורק על ידי אמונה חזקה כזאת יכול האדם לזכות לאכול מעץ החיים ולחיות לעולם.
אך אדם הראשון במקום להתחזק באמונה הזאת שהכל טוב והכל אחד, במקום זה הוא בחר לאכול מעץ הדעת, היינו שבחר ללכת אחרי שכלו שיש הפרדה בין טוב לרע, ואז ממילא יש הפרדה בין לפני לבין אחרי הבריאה, ויש הפרדה בין נשמתו לבין גופו וכולי, ואז ממילא נגזרה עליו מיתה.
וכאשר אדם הראשון נזרק מגן עדן, הדבר נעשה ממילא. כי העוונות שלו זרקו אותו מגן עדן. כי בהכרח אחרי שהוא אכל מעץ הדעת טוב ורע, בהכרח שתיגזר עליו מיתה. כי ברגע שהאדם נפרד מהבורא, ממילא הריהו חשוב כמת...
ואדם הראשון נזרק מגן עדן אל הגהנום, שהוא העולם הזה ממש.
כי הגן עדן והגהנום הם בזה העולם ממש. ואדם הראשון לפני החטא שלו הוא היה בבחינת מעל המקום, ואחרי החטא שלו הוא נפל אל בחינת המקום, ולכן הוא התחבא... כי הוא נפל משכלו, ונפל אל בחינת המקום וחשב להתחבא מהשי"ת שמלא כל הארץ כבודו.
ואז נזרק אדם הראשון אל הגהנום, שהוא העולם הזה. היינו שבפועל הוא לא באמת נזרק "פיזית" משום מקום לשום מקום, אלא שבדעתו הוא נזרק אל העולם הזה, דהיינו שהוא נפל אל בחינת המקום והזמן וכולי.
כמו כן עניין זה של "בזעת אפך תאכל לחם", הקללה היא על עניין הזיעה בלבד. כי קודם שחטא אדם הראשון, גם אז היה "לעובדה ולשומרה". אך שזה היה ללא זיעה שהיא בחינת מותרות וקליפות.
כי קודם החטא, היה אדם הראשון משיג את שעשוע העולם הבא בכל דבר, גם בעבודה קשה וכולי. אך בגלל החטא, הוא נפל ממדרגתו להשיג את התכלית בכל דבר, ואז ממילא הוא צריך להתאמץ בשביל תכלית שהיא נפרדת מהפעולה שלו.
ועניין "החרב המתהפכת" הוא עניין השאלות שבאות מהחלל הפנוי, שבהם דעתו של האדם מתהפכת מצד לצד ללא מנוחה, וכך האדם בוחר משם.
וכדי לתקן את חטא אדם הראשון, לשם כך על האדם לתקן את דעתו. כי הפגם היה פגם הדעת.
ולתקן את דעתו, היינו לגלות את שורש הטוב שיש בכל רע בעולם, עד שלא יהיה אצלו חילוק בין טוב לרע.
ולזה אפשר לזכות אך ורק על ידי שכולל את הבריאה בבחינת לפני הבריאה.
וזה נעשה אך ורק על ידי אמת.
שעל ידי אמת זוכה לאמונה וזוכה לעבור בחלל הפנוי, ועובר את החרב המתהפכת, ואוכל מעץ החיים וחי לעולם וכולי...
לגבי עניין שפושט את גופו המצורע וכולי, העניין הוא כי הכל מתרחש בתוך דעתו של האדם.
פירוש: הנשמה / השכל של האדם, היא הגוף של הבורא.
וכל זמן שיש לאדם שכל אנושי, הרי שגופו ושכלו מצורע, משום שהוא לא מסוגל להכיל בתוך שכלו ונשמתו את האין סוף.
אך אחרי שחוזר האדם בתשובה שלמה, אז האדם זוכה לשכל הנקנה, שהוא הגוף החדש מגן עדן, שבו האדם מקשר את החוכמה העילאה לחוכמה תתאה וכולי. וזהו הגוף החדש של גן עדן. היינו כלי קיבול שכלי חדש שמאפשר לאדם להנות מהעולם הזה שהוא גן עדן ממש.
ובאותו עניין יש להוסיף, כי כל הקללות שנתקלל אדם כולן חלות גם על המין הנשי. וכל הקללות שנתקללה חווה, כולן חלות גם על המין הגברי.
כי בזעת אפך לדוגמא, הוא בחינה אחת עם בעצב תלדי בנים. כי שניהם מרמזים על עניין אחד, שהוא על ההשתדלות שהאדם צריך לעשות כדי להשיג את התכלית.
כי בכל פעם שהאדם משיג תכלית כלשהי, זו בחינת לידת בנים. וזה תמיד כרוך בעצב ובזיעה, היינו בהשתדלות ובפעולות שהן רחוקות מהתכלית הסופית, שמכך נוצר הסבל, כי האדם אינו מקושר לתכלית.
ובכלל, כל עניין אדם וחווה מרמז לדוגמא על קוב"ה ושכינתינה, שהם בחינת אדם וחווה. וכן זה מרמז על בחינת "כסדר" ו"שלא כסדר" ועל עוד בחינות שונות. והכל אחד.
ובשורה התחתונה, כל הדברים האלו רלוונטיים לכל אחד ואחד. וממילא גם כל אחד יכול לתקן את חטא אדם הראשון בכוחות עצמו בלי לחכות לאף אחד וכולי...