ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨שיחות הר"ן - אות עו
שמעתי בשמו מכבר שספר שלמד כל הארבעה שלחן ערוך שלש פעמים פעם אחת כפשוטו ופעם שני למד וגמר אותם והיה יודע בכל דין ודין מארבעה שלחן ערוך השרש שלו בגמרא פרוש רש"י ותוספות ופעם שלישי למד וגמר אותם וזכה לידע בכל דין ודין סוד הכונה של הדין מפני מה הדין כך על פי סוד וכפי הנשמע כל זה היה בימי נעוריו כי אחר כך חזר וגמר אותם עוד כמה פעמים ודרכו היה תמיד שהיה לומד הרבה הרבה כל ימיו עד הסוף אפילו בעת החולאת הכבד שהיה לו בסוף ואף על פי שהיה עליו טרחא דצבורא שהיה עוסק הרבה עמנו ועם כל אנשיו לקרבם לעבודת ה' ולתן לנו עצות בכל עסקינו וכו' וכו' וגם מחו היה משוטט תמיד בהשגות גבוהות ונוראות תמיד וכו' וכו' אף על פי כן היה עוסק בלמוד התורה בפשיטות הרבה בכל יום ויום ולא היה טרוד כלל, רק תמיד היה בישוב הדעת ובענין זה היה חדוש נפלא ואי אפשר לספר מזה כלל ומחמת זה היה לו פנאי על כל דבר ותמיד היה למודו במהירות גדול מאד והיה לומד כמה דפין פוסק בשעה אחת עם כל הפרושים כלם שסביב הארבעה "שלחן ערוך" הנדפסים בכרך גדול שהם ה"טורי זהב" וה"מגן אברהם" וה"באר הגולה" ו"פרי חדש" ו"עטרת זקנים" וכיוצא בהם בשאר החלקים וספר שבעת שהעולם מכינים עצמן להתפלל בבקר בעת שמתחילין להתקבץ עד שמתחילין להתפלל באותה השעה הוא לומד ארבעה דפין פוסק וכן כל מה שלמד גמרא או פוסק וכיוצא הכל היה במהירות גדול מאד וספר עמנו הרבה בענין זה שטוב ללמד במהירות ולבלי לדקדק הרבה בלמודו רק ללמד בפשיטות בזריזות ולבלי לבלבל דעתו הרבה בשעת למודו מענין לענין רק יראה להבין הדבר בפשיטות במקומו ואם לפעמים אינו יכול להבין דבר אחד אל יעמד הרבה שם ויניח אותו הענין וילמד יותר להלן ועל פי הרב ידע אחר כך ממילא מה שלא היה מבין בתחלה כשילמד כסדר בזריזות להלן יותר ואמר: שאין צריכין בלמוד רק האמירה לבד לומר הדברים כסדר וממילא יבין ולא יבלבל דעתו בתחלת למודו שירצה להבין תכף ומחמת זה יקשה לו הרבה תכף ולא יבין כלל רק יכניס מחו בהלמוד ויאמר כסדר בזריזות וממילא יבין ואם לא יבין תכף יבין אחר כך ואם ישארו איזה דברים שאף על פי כן לא יוכל לעמד על כונתו מה בכך ? כי מעלת רבוי הלמוד עולה על הכל וכמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (שבת סג) : 'לגמור והדר לסבל ואף על גב דלא ידע מה קאמר' שנאמר (תהלים קי"ט כ) : "גרסה נפשי לתאבה" וכו' כי על ידי רבוי הלמוד שילמד במהירות ויזכה ללמד הרבה על ידי זה יזכה לעבר כמה פעמים אלו הספרים שלומד לגמרם ולחזר להתחיל ולגמרם פעם אחר פעם ועל ידי זה ממילא יבין בפעם השני והשלישי כל מה שלא היה מבין בתחלה כל מה שאפשר להבין ולעמד על דבריהם ודבר הרבה מאד בענין זה ואי אפשר לבאר דברים אלו בכתב היטב אבל באמת הוא דרך עצה טובה מאד בענין הלמוד כי על ידי זה יכולים לזכות ללמד הרבה מאד לגמר כמה וכמה ספרים וגם יזכה להבין הדברים יותר, מאשר היה לומד בדקדוק גדול כי זה מבלבל מאד מן הלמוד וכמה בני אדם פסקו מלמודם לגמרי על ידי רבוי הדקדוקים שלהם ומאומה לא נשאר בידם אבל כשירגיל עצמו ללמד במהירות כנזכר לעיל בלי דקדוקים הרבה התורה תתקים בידו ויזכה ללמד הרבה מאד, גמרא ופוסקים כלם, ותנ"ך ומדרשים וספרי הזוהר וקבלה ושאר ספרים כלם וכבר מבאר (לעיל כ"ח) שיחתו של רבנו זכרונו לברכה שטוב לאדם שיעבר בחייו בכל הספרים של התורה הקדושה ופעם אחד חשב רבנו זכרונו לברכה מה שהאדם צריך ללמד בכל יום עד שאין היום מספיק דהינו לגמר בכל שנה ש"ס עם הרי"ף והרא"ש, וארבעה שלחן ערוך הגדולים, וכל המדרשים כלם, וכל ספרי הזוהר ותקונים וזהר חדש, וכל ספרי קבלה מהאר"י זכרונו לברכה גם צריכין ללמד איזה שעור ביום בקצת עיון ועוד חשב הרבה דברים גם צריכין לומר תהלים בכל יום ותחנות ובקשות הרבה הרבה ואז ספר הרבה מענין זה שצריכין ללמד במהירות גדול ובזריזות ולבלי לבלבל דעתו בדקדוקים הרבה מענין לענין והדברים הללו הם בדוקים ומנסים גם לא היה מצוה לחזר תכף על למודו רק רצונו תמיד היה ללמד הספר או הפוסק שלומד כסדר מראשו לסופו בזריזות ואחר כך יתחיל פעם שני ויגמר אותו כלו וכן פעם אחר פעם גם אמר לבל יהיה נבהל מזה שהזהיר שצריכין ללמד כל כך בכל יום כי גם אם אינו זוכה ללמד כל כך אף על פי כן הוא יכול להיות איש כשר באמת וגם כבר ספר מזה שיכולין להיות איש כשר אפילו אם אינו יכול ללמד כלל ואפילו צדיק יכולין להיות אף על פי שאינו למדן כלל רק בעל השגה אין יכולין להיות כי אם כשהוא למדן בגמרא פרוש רש"י ותוספות אבל איש כשר וצדיק גמור יכולין לזכות אפילו מי שהוא איש פשוט לגמרי 'ולא עליך המלאכה לגמר ואי אתה בן חורין להבטל ממנה' (אבות ב טז)
שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ מִכְּבָר שֶׁסִּפֵּר

שֶׁלָּמַד כָּל הָאַרְבָּעָה שֻׁלְחָן עָרוּךְ שָׁלשׁ פְּעָמִים

פַּעַם אַחַת כִּפְשׁוּטוֹ

וּפַעַם שֵׁנִי לָמַד וְגָמַר אוֹתָם וְהָיָה יוֹדֵעַ בְּכָל דִּין וְדִין מֵאַרְבָּעָה שֻׁלְחָן עָרוּךְ הַשּׁרֶשׁ שֶׁלּוֹ בִּגְמָרָא פֵּרוּשׁ רַשִׁ"י וְתוֹסָפוֹת

וּפַעַם שְׁלִישִׁי לָמַד וְגָמַר אוֹתָם וְזָכָה לֵידַע בְּכָל דִּין וָדִין סוֹד הַכַּוָּנָה שֶׁל הַדִּין מִפְּנֵי מָה הַדִּין כָּךְ עַל פִּי סוֹד

וּכְפִי הַנִּשְׁמָע כָּל זֶה הָיָה בִּימֵי נְעוּרָיו

כִּי אַחַר כָּךְ חָזַר וְגָמַר אוֹתָם עוֹד כַּמָּה פְּעָמִים

וְדַרְכּוֹ הָיָה תָּמִיד שֶׁהָיָה לוֹמֵד הַרְבֵּה הַרְבֵּה כָּל יָמָיו עַד הַסּוֹף

אֲפִילּוּ בְּעֵת הַחוֹלַאַת הַכָּבֵד שֶׁהָיָה לוֹ בַּסּוֹף

וְאַף עַל פִּי שֶׁהָיָה עָלָיו טִרְחָא דְּצִבּוּרָא שֶׁהָיָה עוֹסֵק הַרְבֵּה עִמָּנוּ וְעִם כָּל אֲנָשָׁיו לְקָרְבָם לַעֲבוֹדַת ה' וְלִתֵּן לָנוּ עֵצוֹת בְּכָל עֲסָקֵינוּ וְכוּ' וְכוּ'

וְגַם מחוֹ הָיָה מְשׁוֹטֵט תָּמִיד בְּהַשָּׂגוֹת גְּבוֹהוֹת וְנוֹרָאוֹת תָּמִיד וְכוּ' וְכוּ'

אַף עַל פִּי כֵן הָיָה עוֹסֵק בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה בִּפְשִׁיטוּת

הַרְבֵּה בְּכָל יוֹם וָיוֹם

וְלא הָיָה טָרוּד כְּלָל, רַק תָּמִיד הָיָה בְּיִשּׁוּב הַדַּעַת

וּבְעִנְיָן זֶה הָיָה חִדּוּשׁ נִפְלָא

וְאִי אֶפְשָׁר לְסַפֵּר מִזֶּה כְּלָל

וּמֵחֲמַת זֶה הָיָה לוֹ פְּנַאי עַל כָּל דָּבָר

וְתָמִיד הָיָה לִמּוּדוֹ בִּמְהִירוּת גָּדוֹל מְאד

וְהָיָה לוֹמֵד כַּמָּה דַּפִּין פּוֹסֵק בְּשָׁעָה אַחַת עִם כָּל הַפֵּרוּשִׁים כֻּלָּם שֶׁסָּבִיב הָאַרְבָּעָה "שֻׁלְחָן עָרוּךְ" הַנִּדְפָּסִים בְּכֶרֶךְ גָּדוֹל

שֶׁהֵם הַ"טּוּרֵי זָהָב" וְהַ"מָּגֵן אַבְרָהָם" וְהַ"בְּאֵר הַגּוֹלָה" וּ"פְרִי חָדָשׁ" וַ"עֲטֶרֶת זְקֵנִים" וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם בִּשְׁאָר הַחֲלָקִים

וְסִפֵּר שֶׁבְּעֵת שֶׁהָעוֹלָם מְכִינִים עַצְמָן לְהִתְפַּלֵּל בַּבּקֶר

בְּעֵת שֶׁמַּתְחִילִין לְהִתְקַבֵּץ עַד שֶׁמַּתְחִילִין לְהִתְפַּלֵּל

בְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה הוּא לוֹמֵד אַרְבָּעָה דַּפִּין פּוֹסֵק

וְכֵן כָּל מַה שֶּׁלָּמַד גְּמָרָא אוֹ פּוֹסֵק וְכַיּוֹצֵא

הַכּל הָיָה בִּמְהִירוּת גָּדוֹל מְאד

וְסִפֵּר עִמָּנוּ הַרְבֵּה בְּעִנְיָן זֶה

שֶׁטּוֹב לִלְמד בִּמְהִירוּת וְלִבְלִי לְדַקְדֵּק הַרְבֵּה בְּלִמּוּדוֹ

רַק לִלְמד בִּפְשִׁיטוּת בִּזְרִיזוּת

וְלִבְלִי לְבַלְבֵּל דַּעְתּוֹ הַרְבֵּה בִּשְׁעַת לִמּוּדוֹ מֵעִנְיָן לְעִנְיָן

רַק יִרְאֶה לְהָבִין הַדָּבָר בִּפְשִׁיטוּת בִּמְקוֹמוֹ

וְאִם לִפְעָמִים אֵינוֹ יָכוֹל לְהָבִין דָּבָר אֶחָד

אַל יַעֲמד הַרְבֵּה שָׁם

וְיַנִּיחַ אוֹתוֹ הָעִנְיָן וְיִלְמַד יוֹתֵר לְהַלָּן

וְעַל פִּי הָרב יֵדַע אַחַר כָּךְ מִמֵּילָא

מַה שֶּׁלּא הָיָה מֵבִין בִּתְחִלָּה

כְּשֶׁיִּלְמַד כְּסֵדֶר בִּזְרִיזוּת לְהַלָּן יוֹתֵר

וְאָמַר: שֶׁאֵין צְרִיכִין בְּלִמּוּד רַק הָאֲמִירָה לְבַד

לוֹמַר הַדְּבָרִים כְּסֵדֶר

וּמִמֵּילָא יָבִין

וְלא יְבַלְבֵּל דַּעְתּוֹ בִּתְחִלַּת לִמּוּדוֹ שֶׁיִּרְצֶה לְהָבִין תֵּכֶף

וּמֵחֲמַת זֶה יִקְשֶׁה לוֹ הַרְבֵּה תֵּכֶף

וְלא יָבִין כְּלָל

רַק יַכְנִיס מחוֹ בְּהַלִּמּוּד וְיאמַר כְּסֵדֶר בִּזְרִיזוּת

וּמִמֵּילָא יָבִין

וְאִם לא יָבִין תֵּכֶף

יָבִין אַחַר כָּךְ

וְאִם יִשָּׁאֲרוּ אֵיזֶה דְּבָרִים שֶׁאַף עַל פִּי כֵן לא יוּכַל לַעֲמד עַל כַּוָּנָתוֹ

מַה בְּכָךְ ?

כִּי מַעֲלַת רִבּוּי הַלִּמּוּד עוֹלָה עַל הַכּל

וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'לִגְּמוֹר וַהֲדַר לִסְבּל וְאַף עַל גַּב דְּלָא יָדַע מַה קָאָמַר' שֶׁנֶּאֱמַר: "גָּרְסָה נַפְשִׁי לְתַאֲבָה" וְכוּ'

כִּי עַל יְדֵי רִבּוּי הַלִּמּוּד שֶׁיִּלְמַד בִּמְהִירוּת

וְיִזְכֶּה לִלְמד הַרְבֵּה

עַל יְדֵי זֶה יִזְכֶּה לַעֲבר כַּמָּה פְּעָמִים אֵלּוּ הַסְּפָרִים שֶׁלּוֹמֵד

לְגָמְרָם וְלַחֲזר לְהַתְחִיל וּלְגָמְרָם פַּעַם אַחַר פַּעַם

וְעַל יְדֵי זֶה מִמֵּילָא יָבִין בַּפַּעַם הַשֵּׁנִי וְהַשְּׁלִישִׁי כָּל מַה שֶּׁלּא הָיָה מֵבִין בִּתְחִלָּה

כָּל מַה שֶּׁאֶפְשָׁר לְהָבִין וְלַעֲמד עַל דִּבְרֵיהֶם

וְדִבֵּר הַרְבֵּה מְאד בְּעִנְיָן זֶה

וְאִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר דְּבָרִים אֵלּוּ בִּכְתָב הֵיטֵב

אֲבָל בֶּאֱמֶת הוּא דֶּרֶךְ עֵצָה טוֹבָה מְאד בְּעִנְיַן הַלִּמּוּד

כִּי עַל יְדֵי זֶה יְכוֹלִים לִזְכּוֹת לִלְמד הַרְבֵּה מְאד

לִגְמר כַּמָּה וְכַמָּה סְפָרִים

וְגַם יִזְכֶּה לְהָבִין הַדְּבָרִים

יוֹתֵר, מֵאֲשֶׁר הָיָה לוֹמֵד בְּדִקְדּוּק גָּדוֹל

כִּי זֶה מְבַלְבֵּל מְאד מִן הַלִּמּוּד

וְכַמָּה בְּנֵי אָדָם פָּסְקוּ מִלִּמּוּדָם לְגַמְרֵי עַל יְדֵי רִבּוּי הַדִּקְדּוּקִים שֶׁלָּהֶם

וּמְאוּמָה לא נִשְׁאַר בְּיָדָם

אֲבָל כְּשֶׁיַּרְגִּיל עַצְמוֹ לִלְמד בִּמְהִירוּת כַּנִּזְכָּר לְעֵיל בְּלִי דִּקְדּוּקִים הַרְבֵּה

הַתּוֹרָה תִּתְקַיֵּם בְּיָדוֹ

וְיִזְכֶּה לִלְמד הַרְבֵּה מְאד, גְּמָרָא וּפוֹסְקִים כֻּלָּם, וְתַנַ"ךְ וּמִדְרָשִׁים וְסִפְרֵי הַזוהַר וְקַבָּלָה וּשְׁאָר סְפָרִים כֻּלָּם

וּכְבָר מְבאָר שִׂיחָתוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

שֶׁטּוֹב לָאָדָם שֶׁיַּעֲבר בְּחַיָּיו בְּכָל הַסְּפָרִים שֶׁל הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה

וּפַעַם אֶחָד חִשֵּׁב רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

מַה שֶּׁהָאָדָם צָרִיךְ לִלְמד בְּכָל יוֹם

עַד שֶׁאֵין הַיּוֹם מַסְפִּיק

דְּהַיְנוּ לִגְמר בְּכָל שָׁנָה שַׁ"ס עִם הָרִי"ף וְהָרא"שׁ, וְאַרְבָּעָה שֻׁלְחָן עָרוּךְ הַגְּדוֹלִים, וְכָל הַמִּדְרָשִׁים כֻּלָּם, וְכָל סִפְרֵי הַזוהַר וְתִקּוּנִים וְזהַר חָדָשׁ, וְכָל סִפְרֵי קַבָּלָה מֵהָאֲרִ"י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

גַּם צְרִיכִין לִלְמד אֵיזֶה שִׁעוּר בַּיּוֹם בִּקְצָת עִיּוּן

וְעוֹד חִשֵּׁב הַרְבֵּה דְּבָרִים

גַּם צְרִיכִין לוֹמַר תְּהִלִּים בְּכָל יוֹם

וּתְחִנּוֹת וּבַקָּשׁוֹת הַרְבֵּה הַרְבֵּה

וְאָז סִפֵּר הַרְבֵּה מֵעִנְיָן זֶה

שֶׁצְּרִיכִין לִלְמד בִּמְהִירוּת גָּדוֹל וּבִזְרִיזוּת וְלִבְלִי לְבַלְבֵּל דַּעְתּוֹ בְּדִקְדּוּקִים הַרְבֵּה מֵעִנְיָן לְעִנְיָן

וְהַדְּבָרִים הַלָּלוּ הֵם בְּדוּקִים וּמְנֻסִּים

גַּם לא הָיָה מְצַוֶּה לַחֲזר תֵּכֶף עַל לִמּוּדוֹ

רַק רְצוֹנוֹ תָּמִיד הָיָה לִלְמד הַסֵּפֶר אוֹ הַפּוֹסֵק שֶׁלּוֹמֵד כְּסֵדֶר

מֵראשׁוֹ לְסוֹפוֹ בִּזְרִיזוּת

וְאַחַר כָּךְ יַתְחִיל פַּעַם שֵׁנִי וְיִגְמר אוֹתוֹ כֻּלּוֹ

וְכֵן פַּעַם אַחַר פַּעַם

גַּם אָמַר

לְבַל יִהְיֶה נִבְהָל מִזֶּה שֶׁהִזְהִיר שֶׁצְּרִיכִין לִלְמד כָּל כָּךְ בְּכָל יוֹם

כִּי גַּם אִם אֵינוֹ זוֹכֶה לִלְמד כָּל כָּךְ

אַף עַל פִּי כֵן הוּא יָכוֹל לִהְיוֹת אִישׁ כָּשֵׁר בֶּאֱמֶת

וְגַם כְּבָר סִפֵּר מִזֶּה שֶׁיְּכוֹלִין לִהְיוֹת אִישׁ כָּשֵׁר

אֲפִילוּ אִם אֵינוֹ יָכוֹל לִלְמד כְּלָל

וַאֲפִילּוּ צַדִּיק יְכוֹלִין לִהְיוֹת אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ לַמְדָן כְּלָל

רַק בַּעַל הַשָּׂגָה אֵין יְכוֹלִין לִהְיוֹת כִּי אִם כְּשֶׁהוּא לַמְדָן בִּגְמָרָא פֵּרוּשׁ רַשִׁ"י וְתוֹסָפוֹת

אֲבָל אִישׁ כָּשֵׁר וְצַדִּיק גָּמוּר

יְכוֹלִין לִזְכּוֹת אֲפִילּוּ מִי שֶׁהוּא אִישׁ פָּשׁוּט לְגַמְרֵי

'וְלא עָלֶיךָ הַמְּלָאכָה לִגְמר וְאִי אַתָּה בֶּן חוֹרִין לְהִבָּטֵל מִמֶּנָּה'
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה צט - וָאֶתְחַנַּן אֶל ה' בָּעֵת הַהִיא לֵאמר
...אל ה' בעת ההיא לאמר [לשון החברים] ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר דהנה האדם צריך להתפלל בדבקות גדול להשם יתברך אך אם לפעמים יש עת, שאינו יכול להתפלל בדבקות אל יאמר איני מתפלל כלל מאחר שאינו יכול לכון כראוי ולהתפלל בדבקות, והתפילה אינה מקבלת וכמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: על רבי חנינא בן דוסא שהיה מתפלל וכו' אמרו לו וכו' אמר להם אם שגורה תפילתי בפי יודע אני שהוא מקבל ואם לאו יודע וכו' וזהו על דרך שאמרנו אם בדבקות שאזי התפילה שגורה ומרצה בפיו, מקבלת...
שיחות הר"ן - אות רצט - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
...שנה כשבאתי אליו אחר שמחת תורה שאל אותי אם הייתי שמח בשמחת תורה וספר לי כמה פעמים איך היו העולם שמחים בביתו והיה לו נחת גדול מזה וכן עוד פעם אחת באמצע השנה דבר עמי מענין שמחת תורה אם אני מרגיש שמחה בלבי אז או על כל פנים פעם אחר בשנה אם אני מרגיש שמחה בלבי [וברוך ה' שעזרני בחסדו הגדול לשמח בכל לב כמה פעמים בשנה והרגשתי השמחה בלבי מה שאי אפשר לספר לחברו כלל כי שמחת יהדותנו, מה שזכינו להיות מזרע ישראל ולהאמין בו יתברך הוא לכל חד כפום מה דמשער בלבה ו
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה ריב - זֶה בְּחִינַת מְחָאַת כַּף אֶל כַּף
...לברכה] זה בחינת מחאת כף אל כף, כי על ידי זה מביטין בתמונת ה' כי תמונת ה' הינו דמיונות שאנו מדמין אותו רחום וחנון ושאר כנויים ודמיונות שאנו קורין אותו כל אלו הדמיונות גלו הנביאים ונביאים זה בחינת דבור התפילה, כמו "ניב שפתים" וכשאנו מדברים בשפתינו את התמונות והדמיונות ומוחאין בכפים אזי נתקים: "ביד הנביאים אדמה" כי הנביאים הם הדבורים והכפים הם יד הנביאים ואז הדמיון נתגלה, בבחינת: "וביד הנביאים אדמה" ונתקים: "ותמונת ה' יביט" גם מחאת כף זה בחינת: "וידי...
סיפורי מעשיות - מעשה ד - מעשה ממלך שגזר שמד
...- מעשה ד - ממלך שגזר שמד פעם אחת היה מלך וגזר על המדינה גרוש בגזרות שמד שמי שירצה לשאר במדינה ימיר דתו ואם לאו יהיה נתגרש מהמדינה והיו קצת מהם שהפקירו כל רכושם ועשירות שלהם ויצאו משם בדלות כדי לשאר באמונה שיהיו ישראלים וקצת מהם חסו על רכושם ועשירותם ונשארו שם והיו אנוסים בצנעא היו נוהגים דת יהודית ובפרהסיא לא היו רשאים [לנהג כמו יהודים] ומת המלך, ונעשה בנו מלך והתחיל לנהג המדינה ביד רמה וכבש כמה מדינות והיה חכם גדול ומחמת שהיה מחזיק בתקף ידו את השרי...
חיי מוהר"ן - שז - מעלת המתקרבים אליו
...אליו אות שז שמעתי בשמו שאמר אני אין לי מה לעשות בזה העולם כלל כי בשבילי איני צריך לעשות כלל רק באתי להעולם לקרב נפשות ישראל להשם יתברך. אבל איני יכול לקרב כי אם מי שבא אצלי ומספר לי חסרונו אני יכול לתקנו וכו' אות שח דבר עם אחד שהיה איש פשוט לגמרי ואמר לו רבנו זכרונו לברכה שיש לך כח לעורר אפילו אדם גדול לעבודת השם כי עץ קטן יכול להדליק ולהבעיר עץ גדול מאד. וכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה למה נמשלו דברי תורה כעץ ? לומר מה עץ קטן מדליק את הגדול אף דברי...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה נא - הַיֵּצֶר הָרָע נוֹקֵשׁ בָּאָדָם בְּכָל פַּעַם
...מוהר"ן ח"ב - תורה נא - היצר הרע נוקש באדם בכל פעם היצר הרע נוקש באדם בכל פעם ומעוררו למה שמעוררו ואף אם אין האדם שומע לו ופונה ערף ממנו אף על פי כן הוא נוקש בו עוד פעם שני ושלישי ורביעי ויותר אבל אם האדם הוא חזק בדעתו ועקשן נגד היצר הרע ואינו פונה אליו כלל אזי היצר הרע מסתלק והולך לו וכן בתפילה, בענין המחשבות הבאים לבלבל, הוא ממש כנ"ל שהמחשבה באה כמה פעמים פעם אחר פעם, לבלבל וצריך להיות חזק לבלי להסתכל עליה כלל בשום אפן ואזי תסתלק ועין במקום אחר...
חיי מוהר"ן - פא - סיפורים חדשים
...אות פא שנת תקס"ה הייתי עומד סמוך על השלחן ושוחה בים וכל האמות וכל המלכים עמדו והסתכלו ותמהו הינו שלחן מלכים, ים החכמה שאגלה חכמה שאפילו וכו' אות פב שנת תקס"ז ברסלב פרשת ויחי אחר שהייתי מקדש הלבנה בעצמי ואמר לי אם הייתם שמחים היה טובה גדולה להעולם. אחר כך ספר זאת שראה בחלום היו הולכים חילות רבות מאד והיו פורחים אחריהם צפרים רבים מאד גזמא גדולה ושאלתי לאותו שאצלי על מה הם פורחים הצפרים שאחריהם ואמר לי שהולכים לעזר לאותן החילות. ושאלתי איך יעזרו להם...
איך זוכים לגן עדן?
...- ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רפו - יש גן עדן, והם שני בחינות: גן ועדן מובא שכדי לזכות לגן עדן צריך לזה את בחינת משפט, דהיינו לימוד פוסקים וכולי. לעומת זאת, כאן breslev.eip.co.il/?key=164 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה כב - חותם בתוך חותם רבי נחמן מברסלב מסביר באורך, כי כדי לזכות לקשר את חוכמה עילאה ותתאה, שזה גן עדן, לשם כך צריך בחינת נעשה ונשמע וכולי. כיצד הדברים מתאימים? תשובה: הכל זה עניין אחד. גן עדן הוא כאשר האדם מקשר את חוכמה עילאה וחוכמה תתאה. פירוש:...
ספר המידות - טלטול
ספר המידות - טלטול חלק שני א. על ידי הטלטול זוכין לשם טוב. ב. על פי רב היראים פרנסתם בא על ידי טלטולים. ג. לפעמים הצדיק בא לטלטולים, כדי שיבוא לעולם הבא ויזכר כל המקומות שהיה בהם, ועל ידי זה יבואו טובות לאלו המקומות. ד. לאו בכל מקום אדם זוכה לסגל תורה ומעשים טובים. בשביל זה הקדוש ברוך הוא מסבב סיבובים, שיצא זה האדם ממקום הזה למקום אחר. ה. לפעמים נתחיב אדם איזהו גלות ונתחלף לו על איזהו חולאת.
מעשה משבעה קבצנים - בן המלך
...- סיפורי מעשיות - מעשה יג - משבעה קבצנים מעשה פעם אחת היה מלך = זה השי"ת והיה לו בן יחיד = זה אדם הראשון לפני שחטא. ורצה המלך למסר המלוכה לבנו בחייו = כי לפני שאדם הראשון חטא, מאחר שהוא כולו היה כלול בא"ס, ממילא הוא מלך כמו השי"ת ממש. שזו בחינת אדם קדמון שהוא מעל האצילות ולפני הבריאה. ולכן מסר את המלוכה בחייו דייקא, כי אצל השי"ת שני מלכים יכולים למלוך בבת אחת. ועשה משתה גדול ובודאי בכל פעם שהמלך עושה משתה גדול הוא שמחה גדולה מאד בפרט עתה, שמסר המלוכה...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.3125 שניות - עכשיו 22_08_2025 השעה 18:17:53 - wesi2