ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨שיחות הר"ן - אות עו
שמעתי בשמו מכבר שספר שלמד כל הארבעה שלחן ערוך שלש פעמים פעם אחת כפשוטו ופעם שני למד וגמר אותם והיה יודע בכל דין ודין מארבעה שלחן ערוך השרש שלו בגמרא פרוש רש"י ותוספות ופעם שלישי למד וגמר אותם וזכה לידע בכל דין ודין סוד הכונה של הדין מפני מה הדין כך על פי סוד וכפי הנשמע כל זה היה בימי נעוריו כי אחר כך חזר וגמר אותם עוד כמה פעמים ודרכו היה תמיד שהיה לומד הרבה הרבה כל ימיו עד הסוף אפילו בעת החולאת הכבד שהיה לו בסוף ואף על פי שהיה עליו טרחא דצבורא שהיה עוסק הרבה עמנו ועם כל אנשיו לקרבם לעבודת ה' ולתן לנו עצות בכל עסקינו וכו' וכו' וגם מחו היה משוטט תמיד בהשגות גבוהות ונוראות תמיד וכו' וכו' אף על פי כן היה עוסק בלמוד התורה בפשיטות הרבה בכל יום ויום ולא היה טרוד כלל, רק תמיד היה בישוב הדעת ובענין זה היה חדוש נפלא ואי אפשר לספר מזה כלל ומחמת זה היה לו פנאי על כל דבר ותמיד היה למודו במהירות גדול מאד והיה לומד כמה דפין פוסק בשעה אחת עם כל הפרושים כלם שסביב הארבעה "שלחן ערוך" הנדפסים בכרך גדול שהם ה"טורי זהב" וה"מגן אברהם" וה"באר הגולה" ו"פרי חדש" ו"עטרת זקנים" וכיוצא בהם בשאר החלקים וספר שבעת שהעולם מכינים עצמן להתפלל בבקר בעת שמתחילין להתקבץ עד שמתחילין להתפלל באותה השעה הוא לומד ארבעה דפין פוסק וכן כל מה שלמד גמרא או פוסק וכיוצא הכל היה במהירות גדול מאד וספר עמנו הרבה בענין זה שטוב ללמד במהירות ולבלי לדקדק הרבה בלמודו רק ללמד בפשיטות בזריזות ולבלי לבלבל דעתו הרבה בשעת למודו מענין לענין רק יראה להבין הדבר בפשיטות במקומו ואם לפעמים אינו יכול להבין דבר אחד אל יעמד הרבה שם ויניח אותו הענין וילמד יותר להלן ועל פי הרב ידע אחר כך ממילא מה שלא היה מבין בתחלה כשילמד כסדר בזריזות להלן יותר ואמר: שאין צריכין בלמוד רק האמירה לבד לומר הדברים כסדר וממילא יבין ולא יבלבל דעתו בתחלת למודו שירצה להבין תכף ומחמת זה יקשה לו הרבה תכף ולא יבין כלל רק יכניס מחו בהלמוד ויאמר כסדר בזריזות וממילא יבין ואם לא יבין תכף יבין אחר כך ואם ישארו איזה דברים שאף על פי כן לא יוכל לעמד על כונתו מה בכך ? כי מעלת רבוי הלמוד עולה על הכל וכמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (שבת סג) : 'לגמור והדר לסבל ואף על גב דלא ידע מה קאמר' שנאמר (תהלים קי"ט כ) : "גרסה נפשי לתאבה" וכו' כי על ידי רבוי הלמוד שילמד במהירות ויזכה ללמד הרבה על ידי זה יזכה לעבר כמה פעמים אלו הספרים שלומד לגמרם ולחזר להתחיל ולגמרם פעם אחר פעם ועל ידי זה ממילא יבין בפעם השני והשלישי כל מה שלא היה מבין בתחלה כל מה שאפשר להבין ולעמד על דבריהם ודבר הרבה מאד בענין זה ואי אפשר לבאר דברים אלו בכתב היטב אבל באמת הוא דרך עצה טובה מאד בענין הלמוד כי על ידי זה יכולים לזכות ללמד הרבה מאד לגמר כמה וכמה ספרים וגם יזכה להבין הדברים יותר, מאשר היה לומד בדקדוק גדול כי זה מבלבל מאד מן הלמוד וכמה בני אדם פסקו מלמודם לגמרי על ידי רבוי הדקדוקים שלהם ומאומה לא נשאר בידם אבל כשירגיל עצמו ללמד במהירות כנזכר לעיל בלי דקדוקים הרבה התורה תתקים בידו ויזכה ללמד הרבה מאד, גמרא ופוסקים כלם, ותנ"ך ומדרשים וספרי הזוהר וקבלה ושאר ספרים כלם וכבר מבאר (לעיל כ"ח) שיחתו של רבנו זכרונו לברכה שטוב לאדם שיעבר בחייו בכל הספרים של התורה הקדושה ופעם אחד חשב רבנו זכרונו לברכה מה שהאדם צריך ללמד בכל יום עד שאין היום מספיק דהינו לגמר בכל שנה ש"ס עם הרי"ף והרא"ש, וארבעה שלחן ערוך הגדולים, וכל המדרשים כלם, וכל ספרי הזוהר ותקונים וזהר חדש, וכל ספרי קבלה מהאר"י זכרונו לברכה גם צריכין ללמד איזה שעור ביום בקצת עיון ועוד חשב הרבה דברים גם צריכין לומר תהלים בכל יום ותחנות ובקשות הרבה הרבה ואז ספר הרבה מענין זה שצריכין ללמד במהירות גדול ובזריזות ולבלי לבלבל דעתו בדקדוקים הרבה מענין לענין והדברים הללו הם בדוקים ומנסים גם לא היה מצוה לחזר תכף על למודו רק רצונו תמיד היה ללמד הספר או הפוסק שלומד כסדר מראשו לסופו בזריזות ואחר כך יתחיל פעם שני ויגמר אותו כלו וכן פעם אחר פעם גם אמר לבל יהיה נבהל מזה שהזהיר שצריכין ללמד כל כך בכל יום כי גם אם אינו זוכה ללמד כל כך אף על פי כן הוא יכול להיות איש כשר באמת וגם כבר ספר מזה שיכולין להיות איש כשר אפילו אם אינו יכול ללמד כלל ואפילו צדיק יכולין להיות אף על פי שאינו למדן כלל רק בעל השגה אין יכולין להיות כי אם כשהוא למדן בגמרא פרוש רש"י ותוספות אבל איש כשר וצדיק גמור יכולין לזכות אפילו מי שהוא איש פשוט לגמרי 'ולא עליך המלאכה לגמר ואי אתה בן חורין להבטל ממנה' (אבות ב טז)
שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ מִכְּבָר שֶׁסִּפֵּר

שֶׁלָּמַד כָּל הָאַרְבָּעָה שֻׁלְחָן עָרוּךְ שָׁלשׁ פְּעָמִים

פַּעַם אַחַת כִּפְשׁוּטוֹ

וּפַעַם שֵׁנִי לָמַד וְגָמַר אוֹתָם וְהָיָה יוֹדֵעַ בְּכָל דִּין וְדִין מֵאַרְבָּעָה שֻׁלְחָן עָרוּךְ הַשּׁרֶשׁ שֶׁלּוֹ בִּגְמָרָא פֵּרוּשׁ רַשִׁ"י וְתוֹסָפוֹת

וּפַעַם שְׁלִישִׁי לָמַד וְגָמַר אוֹתָם וְזָכָה לֵידַע בְּכָל דִּין וָדִין סוֹד הַכַּוָּנָה שֶׁל הַדִּין מִפְּנֵי מָה הַדִּין כָּךְ עַל פִּי סוֹד

וּכְפִי הַנִּשְׁמָע כָּל זֶה הָיָה בִּימֵי נְעוּרָיו

כִּי אַחַר כָּךְ חָזַר וְגָמַר אוֹתָם עוֹד כַּמָּה פְּעָמִים

וְדַרְכּוֹ הָיָה תָּמִיד שֶׁהָיָה לוֹמֵד הַרְבֵּה הַרְבֵּה כָּל יָמָיו עַד הַסּוֹף

אֲפִילּוּ בְּעֵת הַחוֹלַאַת הַכָּבֵד שֶׁהָיָה לוֹ בַּסּוֹף

וְאַף עַל פִּי שֶׁהָיָה עָלָיו טִרְחָא דְּצִבּוּרָא שֶׁהָיָה עוֹסֵק הַרְבֵּה עִמָּנוּ וְעִם כָּל אֲנָשָׁיו לְקָרְבָם לַעֲבוֹדַת ה' וְלִתֵּן לָנוּ עֵצוֹת בְּכָל עֲסָקֵינוּ וְכוּ' וְכוּ'

וְגַם מחוֹ הָיָה מְשׁוֹטֵט תָּמִיד בְּהַשָּׂגוֹת גְּבוֹהוֹת וְנוֹרָאוֹת תָּמִיד וְכוּ' וְכוּ'

אַף עַל פִּי כֵן הָיָה עוֹסֵק בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה בִּפְשִׁיטוּת

הַרְבֵּה בְּכָל יוֹם וָיוֹם

וְלא הָיָה טָרוּד כְּלָל, רַק תָּמִיד הָיָה בְּיִשּׁוּב הַדַּעַת

וּבְעִנְיָן זֶה הָיָה חִדּוּשׁ נִפְלָא

וְאִי אֶפְשָׁר לְסַפֵּר מִזֶּה כְּלָל

וּמֵחֲמַת זֶה הָיָה לוֹ פְּנַאי עַל כָּל דָּבָר

וְתָמִיד הָיָה לִמּוּדוֹ בִּמְהִירוּת גָּדוֹל מְאד

וְהָיָה לוֹמֵד כַּמָּה דַּפִּין פּוֹסֵק בְּשָׁעָה אַחַת עִם כָּל הַפֵּרוּשִׁים כֻּלָּם שֶׁסָּבִיב הָאַרְבָּעָה "שֻׁלְחָן עָרוּךְ" הַנִּדְפָּסִים בְּכֶרֶךְ גָּדוֹל

שֶׁהֵם הַ"טּוּרֵי זָהָב" וְהַ"מָּגֵן אַבְרָהָם" וְהַ"בְּאֵר הַגּוֹלָה" וּ"פְרִי חָדָשׁ" וַ"עֲטֶרֶת זְקֵנִים" וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם בִּשְׁאָר הַחֲלָקִים

וְסִפֵּר שֶׁבְּעֵת שֶׁהָעוֹלָם מְכִינִים עַצְמָן לְהִתְפַּלֵּל בַּבּקֶר

בְּעֵת שֶׁמַּתְחִילִין לְהִתְקַבֵּץ עַד שֶׁמַּתְחִילִין לְהִתְפַּלֵּל

בְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה הוּא לוֹמֵד אַרְבָּעָה דַּפִּין פּוֹסֵק

וְכֵן כָּל מַה שֶּׁלָּמַד גְּמָרָא אוֹ פּוֹסֵק וְכַיּוֹצֵא

הַכּל הָיָה בִּמְהִירוּת גָּדוֹל מְאד

וְסִפֵּר עִמָּנוּ הַרְבֵּה בְּעִנְיָן זֶה

שֶׁטּוֹב לִלְמד בִּמְהִירוּת וְלִבְלִי לְדַקְדֵּק הַרְבֵּה בְּלִמּוּדוֹ

רַק לִלְמד בִּפְשִׁיטוּת בִּזְרִיזוּת

וְלִבְלִי לְבַלְבֵּל דַּעְתּוֹ הַרְבֵּה בִּשְׁעַת לִמּוּדוֹ מֵעִנְיָן לְעִנְיָן

רַק יִרְאֶה לְהָבִין הַדָּבָר בִּפְשִׁיטוּת בִּמְקוֹמוֹ

וְאִם לִפְעָמִים אֵינוֹ יָכוֹל לְהָבִין דָּבָר אֶחָד

אַל יַעֲמד הַרְבֵּה שָׁם

וְיַנִּיחַ אוֹתוֹ הָעִנְיָן וְיִלְמַד יוֹתֵר לְהַלָּן

וְעַל פִּי הָרב יֵדַע אַחַר כָּךְ מִמֵּילָא

מַה שֶּׁלּא הָיָה מֵבִין בִּתְחִלָּה

כְּשֶׁיִּלְמַד כְּסֵדֶר בִּזְרִיזוּת לְהַלָּן יוֹתֵר

וְאָמַר: שֶׁאֵין צְרִיכִין בְּלִמּוּד רַק הָאֲמִירָה לְבַד

לוֹמַר הַדְּבָרִים כְּסֵדֶר

וּמִמֵּילָא יָבִין

וְלא יְבַלְבֵּל דַּעְתּוֹ בִּתְחִלַּת לִמּוּדוֹ שֶׁיִּרְצֶה לְהָבִין תֵּכֶף

וּמֵחֲמַת זֶה יִקְשֶׁה לוֹ הַרְבֵּה תֵּכֶף

וְלא יָבִין כְּלָל

רַק יַכְנִיס מחוֹ בְּהַלִּמּוּד וְיאמַר כְּסֵדֶר בִּזְרִיזוּת

וּמִמֵּילָא יָבִין

וְאִם לא יָבִין תֵּכֶף

יָבִין אַחַר כָּךְ

וְאִם יִשָּׁאֲרוּ אֵיזֶה דְּבָרִים שֶׁאַף עַל פִּי כֵן לא יוּכַל לַעֲמד עַל כַּוָּנָתוֹ

מַה בְּכָךְ ?

כִּי מַעֲלַת רִבּוּי הַלִּמּוּד עוֹלָה עַל הַכּל

וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: 'לִגְּמוֹר וַהֲדַר לִסְבּל וְאַף עַל גַּב דְּלָא יָדַע מַה קָאָמַר' שֶׁנֶּאֱמַר: "גָּרְסָה נַפְשִׁי לְתַאֲבָה" וְכוּ'

כִּי עַל יְדֵי רִבּוּי הַלִּמּוּד שֶׁיִּלְמַד בִּמְהִירוּת

וְיִזְכֶּה לִלְמד הַרְבֵּה

עַל יְדֵי זֶה יִזְכֶּה לַעֲבר כַּמָּה פְּעָמִים אֵלּוּ הַסְּפָרִים שֶׁלּוֹמֵד

לְגָמְרָם וְלַחֲזר לְהַתְחִיל וּלְגָמְרָם פַּעַם אַחַר פַּעַם

וְעַל יְדֵי זֶה מִמֵּילָא יָבִין בַּפַּעַם הַשֵּׁנִי וְהַשְּׁלִישִׁי כָּל מַה שֶּׁלּא הָיָה מֵבִין בִּתְחִלָּה

כָּל מַה שֶּׁאֶפְשָׁר לְהָבִין וְלַעֲמד עַל דִּבְרֵיהֶם

וְדִבֵּר הַרְבֵּה מְאד בְּעִנְיָן זֶה

וְאִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר דְּבָרִים אֵלּוּ בִּכְתָב הֵיטֵב

אֲבָל בֶּאֱמֶת הוּא דֶּרֶךְ עֵצָה טוֹבָה מְאד בְּעִנְיַן הַלִּמּוּד

כִּי עַל יְדֵי זֶה יְכוֹלִים לִזְכּוֹת לִלְמד הַרְבֵּה מְאד

לִגְמר כַּמָּה וְכַמָּה סְפָרִים

וְגַם יִזְכֶּה לְהָבִין הַדְּבָרִים

יוֹתֵר, מֵאֲשֶׁר הָיָה לוֹמֵד בְּדִקְדּוּק גָּדוֹל

כִּי זֶה מְבַלְבֵּל מְאד מִן הַלִּמּוּד

וְכַמָּה בְּנֵי אָדָם פָּסְקוּ מִלִּמּוּדָם לְגַמְרֵי עַל יְדֵי רִבּוּי הַדִּקְדּוּקִים שֶׁלָּהֶם

וּמְאוּמָה לא נִשְׁאַר בְּיָדָם

אֲבָל כְּשֶׁיַּרְגִּיל עַצְמוֹ לִלְמד בִּמְהִירוּת כַּנִּזְכָּר לְעֵיל בְּלִי דִּקְדּוּקִים הַרְבֵּה

הַתּוֹרָה תִּתְקַיֵּם בְּיָדוֹ

וְיִזְכֶּה לִלְמד הַרְבֵּה מְאד, גְּמָרָא וּפוֹסְקִים כֻּלָּם, וְתַנַ"ךְ וּמִדְרָשִׁים וְסִפְרֵי הַזוהַר וְקַבָּלָה וּשְׁאָר סְפָרִים כֻּלָּם

וּכְבָר מְבאָר שִׂיחָתוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

שֶׁטּוֹב לָאָדָם שֶׁיַּעֲבר בְּחַיָּיו בְּכָל הַסְּפָרִים שֶׁל הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה

וּפַעַם אֶחָד חִשֵּׁב רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

מַה שֶּׁהָאָדָם צָרִיךְ לִלְמד בְּכָל יוֹם

עַד שֶׁאֵין הַיּוֹם מַסְפִּיק

דְּהַיְנוּ לִגְמר בְּכָל שָׁנָה שַׁ"ס עִם הָרִי"ף וְהָרא"שׁ, וְאַרְבָּעָה שֻׁלְחָן עָרוּךְ הַגְּדוֹלִים, וְכָל הַמִּדְרָשִׁים כֻּלָּם, וְכָל סִפְרֵי הַזוהַר וְתִקּוּנִים וְזהַר חָדָשׁ, וְכָל סִפְרֵי קַבָּלָה מֵהָאֲרִ"י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

גַּם צְרִיכִין לִלְמד אֵיזֶה שִׁעוּר בַּיּוֹם בִּקְצָת עִיּוּן

וְעוֹד חִשֵּׁב הַרְבֵּה דְּבָרִים

גַּם צְרִיכִין לוֹמַר תְּהִלִּים בְּכָל יוֹם

וּתְחִנּוֹת וּבַקָּשׁוֹת הַרְבֵּה הַרְבֵּה

וְאָז סִפֵּר הַרְבֵּה מֵעִנְיָן זֶה

שֶׁצְּרִיכִין לִלְמד בִּמְהִירוּת גָּדוֹל וּבִזְרִיזוּת וְלִבְלִי לְבַלְבֵּל דַּעְתּוֹ בְּדִקְדּוּקִים הַרְבֵּה מֵעִנְיָן לְעִנְיָן

וְהַדְּבָרִים הַלָּלוּ הֵם בְּדוּקִים וּמְנֻסִּים

גַּם לא הָיָה מְצַוֶּה לַחֲזר תֵּכֶף עַל לִמּוּדוֹ

רַק רְצוֹנוֹ תָּמִיד הָיָה לִלְמד הַסֵּפֶר אוֹ הַפּוֹסֵק שֶׁלּוֹמֵד כְּסֵדֶר

מֵראשׁוֹ לְסוֹפוֹ בִּזְרִיזוּת

וְאַחַר כָּךְ יַתְחִיל פַּעַם שֵׁנִי וְיִגְמר אוֹתוֹ כֻּלּוֹ

וְכֵן פַּעַם אַחַר פַּעַם

גַּם אָמַר

לְבַל יִהְיֶה נִבְהָל מִזֶּה שֶׁהִזְהִיר שֶׁצְּרִיכִין לִלְמד כָּל כָּךְ בְּכָל יוֹם

כִּי גַּם אִם אֵינוֹ זוֹכֶה לִלְמד כָּל כָּךְ

אַף עַל פִּי כֵן הוּא יָכוֹל לִהְיוֹת אִישׁ כָּשֵׁר בֶּאֱמֶת

וְגַם כְּבָר סִפֵּר מִזֶּה שֶׁיְּכוֹלִין לִהְיוֹת אִישׁ כָּשֵׁר

אֲפִילוּ אִם אֵינוֹ יָכוֹל לִלְמד כְּלָל

וַאֲפִילּוּ צַדִּיק יְכוֹלִין לִהְיוֹת אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ לַמְדָן כְּלָל

רַק בַּעַל הַשָּׂגָה אֵין יְכוֹלִין לִהְיוֹת כִּי אִם כְּשֶׁהוּא לַמְדָן בִּגְמָרָא פֵּרוּשׁ רַשִׁ"י וְתוֹסָפוֹת

אֲבָל אִישׁ כָּשֵׁר וְצַדִּיק גָּמוּר

יְכוֹלִין לִזְכּוֹת אֲפִילּוּ מִי שֶׁהוּא אִישׁ פָּשׁוּט לְגַמְרֵי

'וְלא עָלֶיךָ הַמְּלָאכָה לִגְמר וְאִי אַתָּה בֶּן חוֹרִין לְהִבָּטֵל מִמֶּנָּה'
חיי מוהר"ן - קיג - מקום לידתו וישיבתו ונסיעותיו וטלטוליו
...וישיבתו ונסיעותיו וטלטוליו אות קיג אחר כך נסע ממעדוועדיווקע לארץ ישראל. בבואו מארץ ישראל נשתדך עם בתו אדיל עם כבוד הרב הגאון החסיד הקדוש המפרסם מורנו הרב אברהם דב זכרונו לברכה הרב אב בית דין דקהלת קדש חמעלניק. ואחר ביאתו מארץ ישראל ישב עוד בערך שנה ויותר קצת במעדוועדיווקע. גם תכף בבואו מארץ ישראל נסע לקהלת קדש לאדי להרב החסיד הגאון המפרסם מורנו הרב שניאור זלמן זכר צדיק וקדוש לברכה. ודבר עמו הרבה מענין אנשי ארץ ישראל כי בעת היות רבנו זכרונו לברכה בארץ ישראל, שחרו פניו שם שיהיה הוא זכרונו לברכה שם...
חיי מוהר"ן - רמט - גדולת נוראות השגתו
...השגתו אות רמט אמר בקרימינטשאק עוד יאמרו בימים הבאים [איי, היה כזה ר' נחמן] כי יתגעגעו מאד אחרי. גם אמר שבימים הבאים יהיה חדוש גדול על שחלקו עליו ויאמרו בדרך תמיה על זה היו חולקים בתמיהה. גם אמר שכשיחלוקו על אחד יאמרו הלא גם עליו היו חולקים כלומר על כן אין ראיה מן מחלקת אות רנ אמר אותי צריכים כל העולם לא מבעיא אתם כי אתם יודעים בעצמכם איך אתם צריכים אותי אלא אפילו כל הצדיקים צריכים אותי כי גם הם צריכים להחזיר אותם למוטב. וגם אפילו אמות העולם צריכין אותי. אך דיו לעבד להיות כרבו אות רנא כשנסע לנאווריטש...
שיחות הר"ן - אות קעג - גדולות נוראות השגתו
...אות קעג - גדולות נוראות השגתו שמעתי מאנשים שאמר לרבי שמעון בעת שבא מעבר לגרעניץ [מעבר לגבול] שנתרחק לשם איזה שנים ולא ראה את רבנו זכרונו לברכה, ערך שלש שנים ויותר מחמת המעשה שהיה במעדוועדווקע שהקפיד עליו רבנו זכרונו לברכה וכו' ואיני בקי במעשה הזאת היטב ומחמת זה אמר רבנו פעם אחת. אני רוצה לשלחך מעבר לנהר דאן וסיבב השם יתברך סיבות שבסמוך מאד נתגלגל הדבר שנסע רבי שמעון לשם לסביבות נהר דאן הנ"ל שהוא רחוק בערך מאה פרסאות ויותר ממעדוועדווקע כי שם עקר מדינת רוסיא כידוע ויהודים אינם נמצאים שם כי אם אחד...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה עז - וְהָיָה ה' לְמֶלֶך עַל כָּל הָאָרֶץ
...מוהר"ן ח"א - תורה עז - והיה ה' למלך על כל הארץ [לשון החברים] והיה ה' למלך על כל הארץ דהנה הכלל הוא, שכל מה שאנו עושים, הן התפילה, והן למוד הוא כדי שיתגלה מלכותו יתברך כי ההבל פה הוא בחינת ה והקול הוא בהמשכה, הוא בחינת ו וכשלומד או מתפלל בדחילו ורחימו, נתגלה בחינת י"ה וכשלומד הלכה באפן זה, בורא עולם אחד וכשלומד כל המסכתא, נעשה מטרוניתא וההלכות הן עלמין דילה כי 'אין מלך בלא עם' וזה: "והיה ה' למלך על כל הארץ", שנתגלה מלכותו. [מבאר למעין שחסר כאן רבו ככלו כי עקר המכון חסר מן הספר ולא זכיתי לעמד כלל...
ספר המידות - נדה
...בדמים, היא דברנית, ואל תתיפה בעיני בני אדם, גם תרחץ את עצמה במי מעינות, גם אל תיגע את עצמה הרבה, גם בעלה יזהר בנטילת ידים, גם אל תכעס, גם אחר הטבילה תתן צדקה. גם בעלה ילמד מסכת נדה ואחר כך יאמר שיר של יום. גם תרחץ את עצמו בדברים, העולים מתוך המצודה מן הנהר, גם תשתה חלב עז, גם תרחץ בנוצת עזים, גם תעשן את עצמה בלבונה. ב. אשה ששופעת דם, תכתב אותיות "לא אחד" ותשא עליה. ג. אשה שהיא פרוצה, על ידי זה אין לה וסת ומרבה בדמים. ד. נדה שראתה דם דרך מקרה הוא מחמת חטא האיש. חלק שני א. אשה שאין לה וסת תתענה. ב...
שיחות הר"ן - אות רי - גדולות נוראות השגתו
...אות רי - גדולות נוראות השגתו אמר. כל מה שהוא צריך לעשות ברבים קשה לו מאד מאד וצריך שיהיה לו מסירת נפש ממש על זה וספר שקדם הקדוש כשרוצה להתחיל תבה הראשונה של הקדוש נדמה לו שתצא נפשו ממש וכן קדם אמירת התורה כשרוצה להתחיל לומר תורה אזי נדמה לו שבתבה הראשונה שיאמר תצא נפשו ממש ולא היה מתפלל לפני העמוד בשום פעם ולא עשה שום דבר כיוצא בזה כגון קריאת המגלה וקריאת התורה ואפילו לקרות לפני התוקע ושאר דברים כאלה רק קדוש וזמירות על שלחנו בשבת קדש ואמירת התורה וגם זה היה כבד עליו מאד כנזכר לעיל ואפילו כשהיה צריך...
חיי מוהר"ן - קיא - מקום לידתו וישיבתו ונסיעותיו וטלטוליו
...וטלטוליו אות קיא והיה רגיל לספר הרבה מענין מחשבותיו שהיו לו אז בימי נעוריו בעת שעסק בעבודתו. שציר בדעתו שאינו רוצה להיות מפרסם בשום אפן ולא היה רוצה להיות מקבל כלל והיו לו כמה וכמה מחשבות בענין זה איך שיעלים עצמו מן העולם ומהיכן תהיה פרנסתו. ולפעמים היו לו מחשבות שיחזר על הפתחים ואיש לא ידע ממנו אות קיב אחר כך נכנס למעדוועדיווקע. ושם נתקבצו כמה אנשי כפרים, ועשו לו מעמד קבוע לתן לו אחד רענדל [סוג מטבע] בכל שבוע. וישב שם במעדוועדיווקע בהשקט ושלוה קצת ושם התחילו כמה אנשים להתקרב אליו ונלוו אליו אנש...
ספר המידות - עצלות
ספר המידות - עצלות א. על ידי תאוות שאדם תאב, ואינו משיג אותם, על ידי זה בא עצלות והוא הדין להפך. ב. על ידי זריזות מסיר את השנה ומחיה את המחין.
חיי מוהר"ן - כד - שיחות השיכים להתורות
...שיחות השיכים להתורות אות כד פעם אחת באנו אליו אני וחברי רבי נפתלי סמוך לשבועות תקס"ה, ואמר לנו שעתה אינו יודע כלל רק זאת נודע לי בעתים הללו שעל ידי לשון הרע שבעולם אין הצדיקים יכולין להיות ענוים וכו' כמבאר בסימן קצ"ז ויתר מזה אינו יודע ואמר בפרוש כמו שאתה אינך יודע, כך ממש אני איני יודע עכשו כלום. ואמר שעכשו הוא מתנהג בפשיטות שעומד בבקר ומתפלל תפילתו, ואחר כך הוא לומד קצת, ואחר כך הוא אומר תהלים, ואחר כך אוכל אכילתו ומניח עצמו לישן קצת ואחר כך הוא עומד ומפרש שיחתו קצת לפני השם יתברך ברחמים ותחנונים...
תאוות. שבירת התאוות. איך למה וכמה? חלק 2
...איך למה וכמה? חלק 2 * תאוות. שבירת התאוות. איך למה וכמה ? חלק 1. כדי לחדד את העניין, אבן לדוגמא התאווה לא קשורה בה לא בעבר לא בהווה ולא בעתיד. ועל האדם להגיע לבחינה הנ"ל שהתאווה לא תהיה קשורה בו לא בעבר לא בהווה ולא בעתיד. לא בהווה, היינו שלא יהיה לו שום רצון משום צד שהוא לתאווה. לא בעתיד, היינו שהאדם יתרחק כ"כ מהתאווה, עד כדי כך שאפילו תאורטית הוא לא יוכל לפול לתאווה הזאת בשום זמן שבעולם. ולא בעבר, היינו שעל האדם לעשות תשובה שלמה מאהבה שבה העוונות נהפכים לזכויות ממש, ושבה האדם מתנקה גם מכל התאוות...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.8125 שניות - עכשיו 07_10_2025 השעה 15:31:01 - wesi2