ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קה - עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְּהִי לִי לִישׁוּעָה... קה - עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה [לשון החברים] עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה הנה העולם צריכין רחמים גדולים, הן ברוחניות הן בגשמי וכל אחד מבקש רחמים, ואינו יודע היכן הוא והרחמים הוא לעיני כל, כמו שכתוב: "לא רחוקה היא ולא בשמים" וכו' והנה איתא בזוהר: 'אית רחמים ואית רחמים אית רחמים פשוטים [ר"ל רחמים סתם כמ"ש בזוהר שם וכדלקמן] דזעיר אנפין ואית רחמים גדולים דעתיקא סתימאה' כמו שכתוב: "וברחמים גדולים אקבצך" ואנו צריכין רחמים אך בעוונינו הרבים בדור הזה אין מי שיתפלל כך, שיוכל להמשיך הרחמים מחמת שאין מי שיכיר גדלת הבורא כל כך, מפני גדל הגלות והדחקות והקדוש ברוך הוא בעצמו צריך להתפלל על ... אל שרשן ואל מקומן ונעשה בריה חדשה ואז הדעת שלם, ומתעורר רחמנות והנה על דרך משל כשיש שני בעלי רחמים, האחד אינו יכול לרחם רק בדבר מעט והשני כשהוא מרחם פועל ברחמנות שלו ישועה שלמה על כן, מי שצריך לרחמים למה לו להשתמש ברחמנות של ראשון ולא יהיה רק ישועה מעטת מוטב שיתפלל הבעל הרחמים הראשון לבעל הרחמים השני ויפעל ברחמים של הראשון ישועה שלמה כך השם יתברך ברחמים הפשוטים שלו מתפלל ומרחם על ישראל ברחמים גדולים שהוא הדעת, והתפילה עזי, ואין עז אלא תורה זמרת יה, הינו התפילה והרחמים של השם יתברך, אז ויהי לי לישועה [גם זאת התורה היא מלשון החברים, ולא נכתבה בבאור היטב אך אחר כך שמעתי מפיו הקדוש בעצמו ענין תפילת ה' המבאר כאן] והוא כי יש אצל השם יתברך רחמים פשוטים ורחמים גדולים והנה למשל, כשיש בעיר שני עשירים אחד יש לו עשירות פשוט והשני הוא עשיר גדול מאד ומפלג בעשירות ... על כן עצה היעוצה לזה האיש הצריך ישועה, שיעשה כך שילך לזה העשיר הקטן שבקל יכול להתקרב אליו, ולעורר רחמים אליו שיבוא אליו ויאמר לו, הנה אני נצרך לישועה גדולה ואני יודע שאתה חפץ לרחם עלי אבל אין ביכלתך ... מבקשי ממך כי הלא אתה רוצה לרחם עלי, יהיה זאת הרחמנות שלך עלי שאתה תלך להעשיר הגדול מאד לבקש רחמים ממנו שימלא משאלותי כי לעצם עשירותו הגדול, הוא יכול למלאת משאלותי, בכפלי כפלים רק שאנכי איני יכול לכנס ולבוא ... ממנו עבורי שימלא משאלותי ובזה תושיעני בודאי כל צרכי ישועתי בשלמות כמו כן הוא ממש כביכול, שאנו מבקשים אצל הרחמים פשוטים שיעוררו רחמים אצל הרחמים הגדולים ומשם יקבלו רחמים להושיענו כל צרכינו בשלמות וזהו בחינות תפילת הקדוש ברוך הוא שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה, 'מנין שהקדוש ברוך הוא מתפלל' הינו שכביכול בחינות הרחמים פשוטים מבקשים ומתפללים ומעוררים הרחמים הגדולים כי אנו אין בנו כח כי אם לעורר הרחמים פשוטים שהם בחינות רחמים סתם דזעיר אנפין אבל אלו הרחמים יש להם גבול וכפי מדת הרחמים הפשוטים האלו, חס ושלום, אי אפשר להושיע לנו על כן אנו צריכין לבקש שהרחמים סתם שאנו מעוררין בתפילתנו אצל השם יתברך שאלו הרחמים בעצמם יתפללו ויעוררו הרחמים הגדולים, שיהיה נמשך עלינו רחמים רבים משם ועל ידי זה יהיה לנו ישועה בודאי וזהו בחינת תפילת הקדוש ברוך הוא כנ"ל והבן היטב, כי ... כפי שרש נשמתו וזה בחינת גלות השכינה ועל ידי זה אין הדעת מישב כנ"ל ומחמת זה אין יכול לעורר רחמים כנ"ל וצריך לעשות תשובה ועקר התשובה הוא על ידי התורה, שהיא עניה במקומה ועשירה במקום אחר ומקרב ומקשר על ידי זה כל האותיות והצרופים שנתרחקו ממקומם, ומשיב כלם למקומם ואז הדעת מישב, וזוכה לעורר רחמים כי עקר הרחמים תלוי בדעת, כי 'כל מי שאין בו דעה אסור לרחם עליו וכו' [וכמבאר מזה כמה פעמים במקומות אחרים בדברי רבנו, זכרונו לברכה, עין שם] נמצא על ידי תורה זוכין לתשובה ונשלם הדעת ואז זוכין לעורר רחמים אצלו יתברך ועקר הרחמנות הוא, שאנו מעוררים רחמים אצלו יתברך שבאלו הרחמים, יעורר בעצמו את הרחמים הגדולים שאין אנו ...