... שיש בכל דבר ודבר וכולי. לסיכום: העולם הזה הוא העולם הבא והתכלית הנצחית. ואם האדם לא נהנה כאן מההנאות הרוחניות של העולם הבא, זה רק בגלל פגם מעשיו שלו עצמו וכולי. כי מפי עליון לא תצא הרעות והטוב, והכל ...

... לא נודע זאת מיום בריאת העולם מסתמא הייתי רוצה לבטל זאת לגמרי אך אי אפשר זאת לא בגשמיות ולא ברוחניות בגשמיות אי אפשר כי היה צריך לבטל ולשנות הטבע של כלליות בני האדם בתמידות וזה דבר שאי אפשר כי ... כל אחד ואחד בהכרח לבטל ולשנות הטבע אצלו וגם צריך לבטל ולשנות הטבע תמיד וזה דבר שאי אפשר וגם ברוחניות אי אפשר וכו' אך העשרה קפיטל הם דבר נפלא ויקר ומועיל מאד גם יחד אותם לעדות ואמר שגם כי ...

... בעצמו כי כמעט בכל יום ויום משתנים בעולם שנויים הרבה מאד ביום אחד כי יש קר וחם וגשם ושלג ורוח ואויר צח וכיוצא בזה שנויים רבים אין מספר שנעשין ביום אחד על פי הרב ומי יוכל לכון ולידע זאת ...

... ושקלית לסלתאי ואנחתיה בכותא דרקיע ששקל לתפילה שהוא לצרך הגוף ואנחה בתפילה הכל לצרך נשמתו כי ממילא כשנתקן שם ברוחניות נתקן גם בגשמיות ***** יחד עם זאת יש לזכור כי כשנשלם הדעת נשלם כל החסרונות. ומצד האמת כאשר האדם ... לדעת שלמה, אז התפילה שלו היא עניין אחר לגמרי, והיא לא על צרכי הגוף הגשמי, ולא על צרכי הגוף הרוחני (גוף רוחני = הנשמה). דהיינו שגם להתפלל על עניינים רוחניים, גם זו אינה שלמות, כי גם תאוות רוחניות הן תאוות. כמובא כאן: breslev.eip.co.il/?key=214 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה לז - עקר התכלית הוא רק לעבד ולילך ...

... בין שיצא לשיצא = סנפירין בגב הדג, אחד לצד הראש ואחד לצד הזנב: איהו בזקיפו = שהיה הולך כנגד הרוח: ואנן אזלינן בשפולי = כמו שהרוח הולך, דמים של ים אינם נובעין, אלא על ידי רוח הולכין בהן: כמיחם קמקומא דמיא = כשיעור שמחממים קמקומא של מים חמין: ושדיא פרשא גירא = כשהיה שום אדם ...

שיחות הר"ן - אות צח אמירת תהלים מעלה גדולה כאלו אמרם דוד המלך בעצמו כי הוא אמרם ברוח הקדש והרוח הקדש מנח בתוך התבות וכשאומרם הוא מעורר ברוח פיו את הרוח הקדש עד שנחשב כאלו אמרם דוד המלך, עליו השלום בעצמו והוא מסגל מאד לרפאות החולה להיות לו בטחון רק ... "אם יקום והתהלך בחוץ על משענתו ונקה" וזה בחינת: "ויצא חטר מגזע ישי" הנאמר על משיח שהוא דוד בחינת "רוח אפינו משיח ה'" וזה בחינת: 'עתידין צדיקים שיחיו מתים על ידי המשענת' בחינת "ואיש משענתו בידו" בחינת "ונתת המשענת ...

ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה נה - רוח העולם הזה אין לשער רוח העולם הזה אין לשער דהינו מה שהאדם יכול להרויח בזה העולם ואין צריך על זה הוצאות משלו, שקורין אויש ...

... א. הנה יקר גנוחי ונה [שקורין קרעכץ] מאיש ישראלי כי הוא שלמות החסרונות כי על ידי בחינת הנשימה שהוא הרוח חיים נברא העולם כמו שכתוב: "וברוח פיו כל צבאם" וחדוש העולם יהיה גם כן בבחינת הרוח כמו שכתוב: "תשלח רוחך יבראון ותחדש פני אדמה" והוא גם כן חיות האדם כי חיות האדם הוא הנשימה כמו שכתוב: "ויפח באפיו נשמת חיים" וכתיב: "כל אשר נשמת רוח חיים באפיו" וכמו שאמרו חכמים: 'אם תחסר הנשימה תחסר החיים' נמצא, כי עקר חיות כל הדברים הוא בבחינת רוח וכשיש חסרון באיזה דבר עקר החסרון הוא בבחינת החיות של אותו הדבר שהוא בחינת הרוח חיים של אותו הדבר לאשר הרוח הוא המקים הדבר והאנחה הוא אריכת הנשימה והוא בבחינת "ארך אפים" דהינו מאריך רוחה ועל כן כשמתאנח על החסרון ומאריך רוחה הוא ממשיך רוח החיים להחסרון כי עקר החסרון הוא הסתלקות הרוח חיים כנ"ל ועל כן על ידי האנחה משלים החסרון ב. אך מאין מקבלין הרוח חיים ? דע, שעקר הרוח חיים מקבלין מהצדיק והרב שבדור כי עקר רוח החיים הוא בהתורה כמו שכתוב: "ורוח אלהים מרחפת על פני המים" הוא התורה והצדיקים דבקים בתורה ועל כן עקר הרוח חיים הוא אצלם וכשהוא מקשר להצדיק והרב שבדור כשהוא מתאנח ומאריך רוחה ממשיך רוח החיים מהצדיק שבדור שהוא דבוק בהתורה אשר שם הרוח וזהו שנקרא הצדיק: "איש אשר רוח בו" 'שיודע להלך נגד רוחו של כל אחד ואחד' כי הצדיק ממשיך ומשלים הרוח חיים של כל אחד ואחד כנ"ל וזה בחינת: 'רוח צפונית המנשבת בכנור של דוד' כי כנור של דוד היה של חמש נימין כנגד חמשה חמשי תורה ורוח צפון שהיתה מנשבת בו הוא בחינת "ורוח אלהים מרחפת על פני המים" הנ"ל כי רוח צפון הוא בחינת הרוח הצפון בלבו של אדם שהוא בחינת הרוח חיים כי צפון חסר והחסרון הוא בלב כמו שכתוב: "ויתן לך משאלת לבך" "ימלא ה' כל משאלותיך" ועקר הרוח חיים הוא בלב וכמו שכתוב בתקוני זוהר: 'כלהו שיפין מתנהגין בתר לבא כמלכא' וכו', כמא דאת אמר: "אל אשר יהיה שם הרוח ללכת" וכו' כי הרוח הוא בלב והחסרון הוא הסתלקות הרוח שמקומו בלב ועל כן נרגש החסרון בלב ועל כן כשנתמלא החסרון שהוא בבחינת הרוח כנ"ל נאמר: "ויתן לך משאלת לבך, ימלא ה'" וכו', הינו כנ"ל ועל כן ישראל שהם מקבלין הרוח חיים מהתורה נקראים על שם צפון כמו שכתוב: "על עמך יערימו סוד ויתיעצו על צפוניך" ג. אך רשעים הדוברים על צדיק עתק בגאוה ובוז מאין מקבלין הם הרוח להשלים החסרון ? אך דע שיש רב דקלפה והוא בחינת עשו כמו שכתוב בעשו: "יש לי רב" והוא בחינת "אלופי עשו" וכמו שתרגם אונקלוס: "רברבי עשו" בחינת הרב דקלפה ומהם מקבלין הרשעים הרוח והוא בחינת רוח הטומאה בחינת רוח סערה כמו שכתוב: "הן עשו אחי איש שעיר" ועל כן הרוח שלהם גדול ותקיף לפי שעה כמו רוח סערה שהוא גדול בשעתו ועל כן "כל צורריו יפיח בהם" "יפיח" דיקא שמתגבר עליהם על ידי בחינת רוח פיו ...

... דהינו המליץ והגבור וכל אנשי המלך הנ"ל כל אחד ואחד עלה למקומו הנ"ל לחדש שם כחו ויהי היום, והיה רוח סערה גדולה בעולם והרוח סערה הזה בלבל את כל העולם כלו והפך מים ליבשה, ומיבשה לים וממדבר ישוב, ומישוב מדבר והפך את כל העולם כלו ובא הרוח סערה הזה לתוך בית המלך ולא עשה שם שום הזק רק שנכנס הרוח סערה וחטף את הולד של הבת מלכה הנ"ל ובתוך הרעש תכף כשחטף את התינוק היקר הנ"ל רדפה הבת מלכה ... אחד מהגבורים הנ"ל השיב להבעל תפילה] מעשה שהיה, כך היה היות שנמצא כתוב בספרי דברי הימים שלהם איך שהיה רוח סערה גדולה בעולם והרוח סערה הפך את כל העולם כלו שהפך מים ליבשה ומיבשה לים, וממדבר ישוב וכו' ובלבל את כל העולם כלו ... ביניהם שמחות ובכיות ודברו יחד הבעל תפילה עם הגבור איך נתגלגלו ובאו לכאן וספר הגבור להבעל תפילה שמאז שהיה הרוח סערה הנ"ל, שאז נתפזרו כלם כנ"ל אז כשחזר ממקום שעלה לשם לחדש כחו כנ"ל כשחזר ולא מצא את המלך ... וגם הם נתיראו ממנו ועמד להתפלל, וגם הם התפללו אחר כך שאל אותם: מי אתם השיבו לו, שבעת שהיה רוח סערה הנ"ל, שאז נפרדו בני העולם למיניהם, אלה בחרו בזה ואלו בזה [ככל המבאר למעלה חלוקי הכתות הנ"ל] אז ... אחת והיו שם שומרים סביב המדינה ושאלו את השומרים על עסקי המדינה, ומי המלך שלכם השיבו השומרים, שבעת שהיה הרוח סערה הנ"ל, שאז נפרדו בני העולם למיניהם כנ"ל אז בחרו להם בני המדינה שלהם, שעקר הוא החכמה וקבלו עליהם ... את החכם, אם אינו יודע מן היד של המלך והשיב להם, שהיד הוא אצלו אך מעת שנתפזרו על ידי הרוח סערה כנ"ל, שאז נעלם מהם המלך וכו' כנ"ל מאז הוא אינו רוצה להסתכל כלל בתוך היד כי היא שיכה ... קצת לצרך ענינו אבל בהיד אינו מסתכל כלל ודברו עם החכם איך נתגלגל ובא לכאן וספר להם, שמעת שהיה הרוח סערה הנ"ל, הלך באשר הלך [ובדרך הלוכו עבר על כלם, רק על אלו השלשה הינו הבעל תפילה והגבור והממנה ... כנ"ל והלכו ובאו למדינה אחת ושאלו גם כן את השומרים על ענין המדינה, ומי המלך שלהם השיבו, שמעת שהיה הרוח סערה הנ"ל אז בחרו להם בני מדינה זו, שהתכלית הוא הדבור וקבלו עליהם דברן, בעל לשון, למלך אחר כך ... היא הבת מלכה וגדל השמחה שהיה שם, בודאי אין לשער ושאלו אותה איך באת לכאן וספרה להם, שמעת שבא הרוח סערה וחטף את התינוק היקר [מן העריסה] כנ"ל אז יצאה בשעת הבהלה אחר התינוק ולא מצאה אותו ודחק אותה ... מאד וגם בכו עדין על שאינם יודעים מהמלך והמלכה ושאלו אותו: איך באת לכאן? וספר להם, שבעת שחטף אותו הרוח סערה נשאו למקום שנשאו והיה שם באותו המקום והיה מחיה עצמו במה שאפשר במה שמצא שם עד שבא אל ... האנשים הנ"ל שנפלו בעבודה זרה של ממון, שהם האלקות של המדינה של עשירות הנ"ל, שהלכו עמהם כנ"ל] תחלה נגד הרוח, כדי שיגיע אליהם ריח המאכלים הנ"ל אחר כך, כשתתן להם מן המאכלים הנ"ל בודאי ישליכו תאוה זו של ממון ... מחמת עשרם כנ"ל והוליך אותם בדרך הנ"ל והביא אותם עד הבית הבשול של המאכלים הנ"ל ובתחלה הוליך אותם כנגד הרוח והגיע להם הריח של המאכלים והתחילו לבקשו מאד, שיתן להם מהמאכלים הטובים הללו אחר כך הוליך אותם מכנגד הרוח והתחילו לצעק שיש סרחה גדולה חזר והביא אותם כנגד הרוח, ושוב הגיע להם הריח הטוב של המאכלים וחזרו ובקשו אותו, שיתן להם מן המאכלים חזר והוליך אותם מכנגד הרוח וחזרו וצעקו, שיש סרחה גדולה מאד ענה ואמר להם הגבור להאנשים הנ"ל הלא אתם רואים, שאין כאן שום דבר ... שמדבר מענין כל המעשה הנ"ל "הוי הירדים מצרים לעזרה ועל סוסים ישענו ומצרים אדם ולא אל וסוסיהם בשר ולא רוח". הינו בחינת המדינה שסמכו עליה המדינה של עשירות שהם יושיעו אותם כי לפי טעותם סברו שהם כלם אלקות וסוסיהם ...

... קדשה . וזהו שפרש רש"י "על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו" 'מכאן שנאסר להם עריות, רוח הקדש אומרת כן' 'רוח הקדש' הינו לשון הקדש כמו: "וברוח פיו כל צבאם" שעל ידי לשון הקדש נאסר ונתקשר התאוה של תאוות ניאוף הינו המדורה של שבעין כוכבין שאין לו שליטה על ישראל על ידי לשון הקדש בבחינת 'לשון נופל על לשון' כנ"ל שהרוח שטות נתבטל על ידי רוח הקדש וזה בחינת תקון הברית שהוא בחינת רוח הקדש בבחינת "ולא קמה עוד רוח באיש" וזה: "ויסגר בשר תחתנה" לא נצרכה אלא למקום החתך הינו חתוך הדבור וזה: "ויבן" עשאה כאוצר שעקר עשיה ... שלמות לשון הקדש כמו שכתוב: "כי פי המדבר אליכם" בלשון הקדש על כן כתוב בו: "הנמצא כזה איש אשר רוח אלהים בו" רוח אלהים הינו תקון הברית בבחינת "ולא קמה עוד רוח באיש" כי בלשון הקדש תלוי תקון הברית בבחינת "מכאן שנאסר להם עריות". כי זה בלא זה אי אפשר להיות ... הינו בחינת חוה הנ"ל שהיא "בשר מבשרו" בבחינות "בשר קדש" וזה בחינת נחש שפתה לחוה והטיל בה זהמא שהוא הרוח סערה הרוח שטות אשת כסילות והולך ומפתה את הרוח הקדש שהוא לשון הקדש אשה חכמה בבחינת "חכמות נשים" ומטיל בה זהמא. וזה בחינת: "לפתח חטאת רבץ" לפתח, הינו ... לשון תרגום שזהו עקר בחינת שלמות לשון הקדש על ידי התרגום שזכה לזה כנ"ל] ה. וזה בחינת מקרה לילה שהרוח סערה הינו הרוח שטות הינו השבעים לשון עולה על ידי תרגום על ידי תרדמה על ידי שנה ויונק מלשון הקדש מרוח הקדש מברית קדש כי מי שיש לו שלמות לשון הקדש מקרר את חמימותו בלשון הקדש בבחינת "חם לבי בקרבי ... לשון הקדש בבחינת: "זאת הפעם עצם מעצמי" 'מכאן שנתקררה דעתו בחוה' אבל מי שאין לו שלמות לשון הקדש אזי הרוח סערה מקרר אותו במקרה לילה בשנה בבחינת "אשר קרך בדרך", לשון קרירות 'בדרך' הוא בחינת: "כן דרך אשה מנאפת" שהרוח סערה הולך דרך התרגום שהוא בחינת נגה ויונק מן החשמ"ל הנ"ל ואלישע היה יורש מאליהו רוח הקדש ועל ידי זה היה מקבל ממנו שלמות לשון הקדש בבחינת: "ויהי נא פי שנים ברוחך אלי" פי שנים, הינו לשון הקדש כי 'שנים מקרא ואחד תרגום' על ידי זה כתיב בה: "איש קדוש עבר ... הוי מתקלא הינו שלמות לשון הקדש הנקרא מתקלא על שם ששקל הקדוש ברוך הוא ברצונו האותיות כנ"ל בבחינת: "לעשות לרוח משקל" ששקל הקדוש ברוך הוא כך וכך אותיות לכל דבר ודבר כדי שיהיה לו טעם וריח ותמונה הזאת כפי ... כי על ידי השעשועים שראה הקדוש ברוך הוא שיקבל מנשמותיהם של צדיקים על ידי זה "בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם" הינו שנעשה הדבור של לשון הקדש שבו נברא העולם כי הצדיקים הם בבחינת "עשי דברו" שהם ...