ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה י - וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים... ולמלך וזה פרוש: ויאמר להם יעקב אביהם אתי שכלתם, יוסף איננו וכו' זה רמז על תוכחת השכל כי השכל מוכיח את הבעלי גאוה הרוצים להתגדל יעקב הוא בחינת השכל כמו שתרגם אונקלוס: "ויעקבני" 'וחכמני' אביהם, כי אב בחכמה והינו שהשכל מוכיחם ואומר להם. אתי שכלתם, כי 'כל המתגאה חכמתו מסתלקת ממנו' יוסף איננו זה בחינת תקון המעות הינו עדין לא ... את עצמך בודאי אינך יכול להוכיח אחרים כי יאמרו לך קשט עצמך תחלה וכו' ועל כן אינך שנוא כי המוכיח הוא שנוא כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה 'האי צורבא מרבנן דמרחמי לה בני מתא, לאו משום דמעלי טפי, אלא משום דלא מוכח להו במלי דשמיא' נמצא שהמוכיח הוא שנוא ואת בנימין תקחו זה מורה על גדלות כי פרש רש"י: בנימין, על שם ארץ ישראל, בן ימין ... די שאין לכם כל הבחינות הללו עם כל זה ואת בנימין תקחו שאתם לוקחים לעצמכם גדלות והינו דסים השכל המוכיח אותם עלי היו כלנה כי הכל נופל עלי כי כל המתגאה חכמתו מסתלקת ממנו ה. והעצה היעוצה לבטל הגאוה ...