ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - שצב - ענין המחלוקת שעליו
אות שצב אמר איך אפשר שלא יחלקו עלי מאחר שאני הולך בדרך חדש שעדין לא הלך אדם בו מעולם וכו' [וגם הבעל שם טוב לא, ושום בריאה, לא מזמן קבלת התורה]. אף על פי שהוא דרך ישן מאד אף על פי כן הוא חדש לגמרי אות שצג אמר אפילו אם היה וכו' [הבעל שם טוב והאריז"ל] בעולם לא היה יכול להשתוות עמי אות שצד אמר יש בני אדם שאין מכירים אותי כלל וחולקין עלי. ואמר שאיתא בזוהר הקדוש (שמות י"ז) על פסוק "הבה נתחכמה לו" וכי תעלה על דעתך שפרעה הלך לכל אחד ואחד ואמר לו הבה נתחכמה אלא שהכניס בתוך לבבם וכו' עין שם אות שצה שמעתי מרבי יודל ספור דברים ששמע מרבנו זכרונו לברכה. ענה ואמר אברהם אבינו היה לו גם כן יסורים גדולים ממעשיות כאלו [כלומר כמו ענין המעשיות והיסורים שעוברים עליו] כי אברהם אבינו היה גם כן מקרב בני הנעורים להשם יתברך. כי היה מגיר גרים כידוע. ודרכו היה שהיה בא בתוך העיר והיה רץ בתוך העיר, והיה צועק הוי הוי, גוואלד. והיו רצים אחריו כמו שרודפים אחר המשגע והוא היה טוען עמהם הרבה שהם כלם בטעותים גדולים כי היה בקי בכל השכליות והסברות של דרכי העבודה זרה שלהם כי העבודה זרה של הקדמונים היו להם בזה כמה סברות ושכליות של טעות. ואברהם אבינו עליו השלום היה בקי מאד בכל סברותיהם ודרכי טעותיהם. והיה מוכיחם ומראה להם שהכל טעות וגלה להם האמונה הקדושה האמתית. ונמשכו אחריו קצת בני הנעורים כי זקנים לא היה מקרב כי הזקנים כבר נשרשו בטעותיהם הרבה וקשה להשיבם מדרכם עוד רק בני הנעורים נמשכו ורצו אחריו. והיה הולך מעיר לעיר והם רצו אחריו. והיו אביהם ונשותיהם חולקים עליהם, על אלו בני הנעורים כי אמרו עליהם שיצאו לתרבות רעה ונשתמדו עד שהיו מרחקים אותם מאד. עד שקצת בני הנעורים חזרו לסורם מחמת היסורים שהיו להם מביתם מחותנם ומאביהם ומנשותיהם וכיוצא וקצתם נשארו אצלו ונדבקו בו. והיה אברהם אבינו עוסק בזה הרבה לגלות האמונה הקדושה בעולם. והיה מחבר ספרים הרבה מאד על זה, אלפים ספרים. והיו לו בנים הרבה ומסתמא מאחר שהיו בניו, היו כלם הולכים בדרך הישר כי אפילו ישמעאל עשה תשובה. אך אחר כך כשרצה אברהם אבינו להשאיר ספריו וחכמתו בעולם היה חוקר ומתבונן בעצמו למי מבניו יניח ספריו וחכמתו עד שנסכם אצלו להניח הכל ליצחק אבינו ומסר לו הכל. ואחר כך היה יצחק גם כן הולך בדרך זה והיה מגיר גם כן גרים הרבה וחבר גם כן ספרים הרבה מאד בענין חזוק האמונה הקדושה. והיה מתבונן גם כן למי מבניו יניח ספריו וחכמתו כי גם עשו הוטב בעיניו והטעה אותו עד שהיה אוהבו כמבאר במקרא, כמו שכתוב (בראשית כ"ה) : "ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו" כמו שפרש רש"י שם שהיה מרמה את אביו בדבריו והיה שואלו אבא איך מעשרין את המלח וכו'. אבל אף על פי כן התבונן יצחק בדעתו עד שנתברר לו שהעקר הוא יעקב ומסר לו הכל. וכן יעקב היה גם כן עוסק בזה לקרב בני הנעורים להשם יתברך וחבר כמה אלפים ספרים בענין האמונה כי הוא חבר ספרים הרבה מאד בענין האמונה הקדושה, גזמאות ספרים. והוא למד עם כל בניו דרכי האמונה הקדושה, כי היו כלם צדיקים. אך אף על פי כן חקר בדעתו למי למסר כל חכמתו עד שמסר כל חכמתו ללוי ולכלם מסר ראשי פרקים. ועל כן שבט לוי היו דבוקים וחזקים בהאמונה הקדושה יותר מכלם. ועל כן שבט לוי לא טעו בעגל וגם לא היה עליהם שום עבודת מצרים כי שבט לוי היו חזקים בהאמונה הקדושה יותר מכלם. ואחר כך דבר מענין עצה להאדם שיזכה לבוא אליו אחר מיתתו וכו' ומבאר במקום אחר לעיל "ספורים חדשים" סוף סימן כ"א אות שצו באומין דבר מענין המחלקת שעליו, שדוברין עליו כזבים. ענה ואמר בדרך קובלנא, ואנכי אפדם הינו הפסוק הנאמר בהושע ז' שקובל הנביא על ישראל שרוצה לעשות להם טובות, והם דוברים עליו כזבים כמו שנאמר ואנכי אפדם והמה דברו עלי כזבים. אבל הוא זכרונו לברכה לא הזכיר אז כי אם שתי תבות אלו ואנכי אפדם. ואמרן בנעימה בנגון השיך לאותו הפסוק כמובן לבקי במקרא ופרושו אות שצז פעם אחת ספר מענין אמתת מעלתו המפלגת הנוראה מאד. בתוך דבריו ענה ואמר אחרי הדברים והאמת האלה בא סנחריב פסוק הוא בדברי הימים ב' ל"ב שמספר שם מעצם צדקת יחזקיהו המלך ואחר כך מתחיל המקרא אחרי הדברים והאמת האלה בא סנחריב. והבן הדברים איך מבאר היטב בזה הפסוק שדיקא אחר גדל אמתת צדקתו של יחזקיהו המלך בא עליו סנחריב והיה לו צער גדול ממנו. ומעתה אין לתמה על גדל המחלקת שיש על צדיקים אמתיים אות שצח לענין הגזרות שנשמעו בימיו שרוצין לגזר על ישראל [אשר בעוונותינו הרבים כבר יצאו בימינו המקום ירחם] שמעתי שפעם אחת דבר מזה ואמר שהיה אפשר לתן לעצמו איזה עצה לעסק בזה לבטלם אך מה לעשות שאין מסכימין עמו וחולקין עליו. והביא ראיה מדברי רבותינו זכרונם לברכה בתענית שמחמת שלא היו מסכם וכו' אות שצט פעם אחת דברנו עמו מענין חרוזים שקורין גראם ואמר שיש בזה דבר כי כל העולם וכו' ואיני זוכר היטב הלשון שאמר אם אמר שכל העולם מתנהג בזה או איזה לשון אחר מענין זה. והביא ראיה מפסוק כמו שכתוב בישעיה ה' ויקו למשפט והנה משפח, לצדקה והנה צעקה לשון נופל על לשון
אות שצב

אָמַר

אֵיךְ אֶפְשָׁר שֶׁלּא יַחְלְקוּ עָלַי

מֵאַחַר שֶׁאֲנִי הוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ חָדָשׁ שֶׁעֲדַיִן לא הָלַךְ אָדָם בּוֹ מֵעוֹלָם וְכוּ'

[וגם הבעל שם טוב לא, ושום בריאה, לא מזמן קבלת התורה].

אַף עַל פִּי שֶׁהוּא דֶּרֶךְ יָשָׁן מְאד

אַף עַל פִּי כֵן הוּא חָדָשׁ לְגַמְרֵי

אות שצג

אָמַר אֲפִילּוּ אִם הָיָה וְכוּ' [הבעל שם טוב והאריז"ל] בָּעוֹלָם לא הָיָה יָכוֹל לְהִשְׁתַּוּוֹת עִמִּי

אות שצד

אָמַר יֵשׁ בְּנֵי אָדָם שֶׁאֵין מַכִּירִים אוֹתִי כְּלָל וְחוֹלְקִין עָלַי.

וְאָמַר שֶׁאִיתָא בַּזוהַר הַקָּדוֹשׁ עַל פָּסוּק "הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ"

וְכִי תַעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ שֶׁפַּרְעה הָלַךְ לְכָל אֶחָד וְאֶחָד וְאָמַר לוֹ הָבָה נִתְחַכְּמָה

אֶלָּא שֶׁהִכְנִיס בְּתוֹךְ לְבָבָם וְכוּ'

עַיֵּן שָׁם

אות שצה

שָׁמַעְתִּי מֵרַבִּי יוּדְל סִפּוּר דְּבָרִים שֶׁשָּׁמַע מֵרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה.

עָנָה וְאָמַר

אַבְרָהָם אָבִינוּ הָיָה לוֹ גַּם כֵּן יִסּוּרִים גְּדוֹלִים מִמַּעֲשִׂיּוֹת כָּאֵלּוּ

[כְּלוֹמַר כְּמוֹ עִנְיַן הַמַּעֲשִׂיּוֹת וְהַיִּסּוּרִים שֶׁעוֹבְרִים עָלָיו]

כִּי אַבְרָהָם אָבִינוּ הָיָה גַּם כֵּן מְקָרֵב בְּנֵי הַנְּעוּרִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.

כִּי הָיָה מְגַיֵּר גֵּרִים כַּיָּדוּעַ.

וְדַרְכּוֹ הָיָה שֶׁהָיָה בָּא בְּתוֹךְ הָעִיר

וְהָיָה רָץ בְּתוֹךְ הָעִיר, וְהָיָה צוֹעֵק הוֹי הוֹי, גִּוַואלְד.

וְהָיוּ רָצִים אַחֲרָיו כְּמוֹ שֶׁרוֹדְפִים אַחַר הַמְשֻׁגָּע

וְהוּא הָיָה טוֹעֵן עִמָּהֶם הַרְבֵּה שֶׁהֵם כֻּלָּם בְּטָעוּתִים גְּדוֹלִים

כִּי הָיָה בָּקִי בְּכָל הַשִּׂכְלִיּוֹת וְהַסְּבָרוֹת שֶׁל דַּרְכֵי הָעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלָּהֶם

כִּי הָעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁל הַקַּדְמוֹנִים הָיוּ לָהֶם בָּזֶה כַּמָּה סְבָרוֹת וְשִׂכְלִיּוֹת שֶׁל טָעוּת.

וְאַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם הָיָה בָּקִי מְאד בְּכָל סְבָרוֹתֵיהֶם וְדַרְכֵי טָעוּתֵיהֶם.

וְהָיָה מוֹכִיחָם וּמַרְאֶה לָהֶם שֶׁהַכּל טָעוּת

וְגִלָּה לָהֶם הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה הָאֲמִתִּית.

וְנִמְשְׁכוּ אַחֲרָיו קְצָת בְּנֵי הַנְּעוּרִים

כִּי זְקֵנִים לא הָיָה מְקָרֵב

כִּי הַזְּקֵנִים כְּבָר נִשְׁרְשׁוּ בְּטָעוּתֵיהֶם הַרְבֵּה וְקָשֶׁה לַהֲשִׁיבָם מִדַּרְכָּם עוֹד

רַק בְּנֵי הַנְּעוּרִים נִמְשְׁכוּ וְרָצוּ אַחֲרָיו.

וְהָיָה הוֹלֵךְ מֵעִיר לְעִיר וְהֵם רָצוּ אַחֲרָיו.

וְהָיוּ אֲבִיהֶם וּנְשׁוֹתֵיהֶם חוֹלְקִים עֲלֵיהֶם, עַל אֵלּוּ בְּנֵי הַנְּעוּרִים

כִּי אָמְרוּ עֲלֵיהֶם שֶׁיָּצְאוּ לְתַרְבּוּת רָעָה וְנִשְׁתַּמְּדוּ

עַד שֶׁהָיוּ מְרַחֲקִים אוֹתָם מְאד.

עַד שֶׁקְּצָת בְּנֵי הַנְּעוּרִים חָזְרוּ לְסוּרָם מֵחֲמַת הַיִּסּוּרִים שֶׁהָיוּ לָהֶם

מִבֵּיתָם מֵחוֹתְנָם וּמֵאֲבִיהֶם וּמִנְּשׁוֹתֵיהֶם וְכַיּוֹצֵא

וּקְצָתָם נִשְׁאֲרוּ אֶצְלוֹ וְנִדְבְּקוּ בּוֹ.

וְהָיָה אַבְרָהָם אָבִינוּ עוֹסֵק בָּזֶה הַרְבֵּה לְגַלּוֹת הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה בָּעוֹלָם.

וְהָיָה מְחַבֵּר סְפָרִים הַרְבֵּה מְאד עַל זֶה, אֲלָפִים סְפָרִים.

וְהָיוּ לוֹ בָּנִים הַרְבֵּה

וּמִסְּתָמָא מֵאַחַר שֶׁהָיוּ בָּנָיו, הָיוּ כֻּלָּם הוֹלְכִים בַּדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר

כִּי אֲפִילּוּ יִשְׁמָעֵאל עָשָׂה תְּשׁוּבָה.

אַךְ אַחַר כָּךְ כְּשֶׁרָצָה אַבְרָהָם אָבִינוּ לְהַשְׁאִיר סְפָרָיו וְחָכְמָתוֹ בָּעוֹלָם

הָיָה חוֹקֵר וּמִתְבּוֹנֵן בְּעַצְמוֹ לְמִי מִבָּנָיו יַנִּיחַ סְפָרָיו וְחָכְמָתוֹ

עַד שֶׁנִּסְכַּם אֶצְלוֹ לְהַנִּיחַ הַכּל לְיִצְחָק אָבִינוּ

וּמָסַר לוֹ הַכּל.

וְאַחַר כָּךְ הָיָה יִצְחָק גַּם כֵּן הוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ זֶה

וְהָיָה מְגַיֵּר גַּם כֵּן גֵּרִים הַרְבֵּה וְחִבֵּר גַּם כֵּן סְפָרִים הַרְבֵּה מְאד

בְּעִנְיַן חִזּוּק הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה.

וְהָיָה מִתְבּוֹנֵן גַּם כֵּן לְמִי מִבָּנָיו יַנִּיחַ סְפָרָיו וְחָכְמָתוֹ

כִּי גַּם עֵשָׂו הוּטַב בְּעֵינָיו וְהִטְעָה אוֹתוֹ עַד שֶׁהָיָה אוֹהֲבוֹ

כַּמְבאָר בַּמִּקְרָא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו"

כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י שָׁם שֶׁהָיָה מְרַמֶּה אֶת אָבִיו בִּדְבָרָיו

וְהָיָה שׁוֹאֲלוֹ אַבָּא אֵיךְ מְעַשְּׂרִין אֶת הַמֶּלַח וְכוּ'.

אֲבָל אַף עַל פִּי כֵן הִתְבּוֹנֵן יִצְחָק בְּדַעְתּוֹ

עַד שֶׁנִּתְבָּרֵר לוֹ שֶׁהָעִקָּר הוּא יַעֲקב וּמָסַר לוֹ הַכּל.

וְכֵן יַעֲקב הָיָה גַּם כֵּן עוֹסֵק בָּזֶה לְקָרֵב בְּנֵי הַנְּעוּרִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ

וְחִבֵּר כַּמָּה אֲלָפִים סְפָרִים בְּעִנְיַן הָאֱמוּנָה

כִּי הוּא חִבֵּר סְפָרִים הַרְבֵּה מְאד בְּעִנְיַן הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, גֻּזְמָאוֹת סְפָרִים.

וְהוּא לָמַד עִם כָּל בָּנָיו דַּרְכֵי הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, כִּי הָיוּ כֻּלָּם צַדִּיקִים.

אַךְ אַף עַל פִּי כֵן חָקַר בְּדַעְתּוֹ לְמִי לִמְסֹר כָּל חָכְמָתוֹ

עַד שֶׁמָּסַר כָּל חָכְמָתוֹ לְלֵוִי

וּלְכֻלָּם מָסַר רָאשֵׁי פְרָקִים.

וְעַל כֵּן שֵׁבֶט לֵוִי הָיוּ דְּבוּקִים וַחֲזָקִים בְּהָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה יוֹתֵר מִכֻּלָּם.

וְעַל כֵּן שֵׁבֶט לֵוִי לא טָעוּ בָּעֵגֶל

וְגַם לא הָיָה עֲלֵיהֶם שׁוּם עֲבוֹדַת מִצְרַיִם

כִּי שֵׁבֶט לֵוִי הָיוּ חֲזָקִים בְּהָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה יוֹתֵר מִכֻּלָּם.

וְאַחַר כָּךְ דִּבֵּר מֵעִנְיַן עֵצָה לְהָאָדָם שֶׁיִּזְכֶּה לָבוֹא אֵלָיו אַחַר מִיתָתוֹ וְכוּ'

וּמְבאָר בְּמָקוֹם אַחֵר לְעֵיל "סִפּוּרִים חֲדָשִׁים" סוֹף סִימָן כ"א

אות שצו

בְּאוּמֶין דִּבֵּר מֵעִנְיַן הַמַּחֲלקֶת שֶׁעָלָיו, שֶׁדּוֹבְרִין עָלָיו כְּזָבִים.

עָנָה וְאָמַר בְּדֶרֶךְ קוּבְלָנָא, וְאָנכִי אֶפְדֵּם

הַיְנוּ הַפָּסוּק הַנֶּאֱמָר בְּהוֹשֵׁעַ ז' שֶׁקּוֹבֵל הַנָּבִיא עַל יִשְׂרָאֵל שֶׁרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת לָהֶם טוֹבוֹת, וְהֵם דּוֹבְרִים עָלָיו כְּזָבִים

כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וְאָנכִי אֶפְדֵּם וְהֵמָּה דִּבְּרוּ עָלַי כְּזָבִים.

אֲבָל הוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לא הִזְכִּיר אָז כִּי אִם שְׁתֵּי תֵּבוֹת אֵלּוּ וְאָנכִי אֶפְדֵּם.

וַאֲמָרָן בִּנְעִימָה בַּנִּגּוּן הַשַּׁיָּךְ לְאוֹתוֹ הַפָּסוּק כַּמּוּבָן לַבָּקִי בַּמִּקְרָא וּפֵרוּשׁוֹ

אות שצז

פַּעַם אַחַת סִפֵּר מֵעִנְיַן אֲמִתַּת מַעֲלָתוֹ הַמֻּפְלֶגֶת הַנּוֹרָאָה מְאד.

בְּתוֹךְ דְּבָרָיו עָנָה וְאָמַר

אַחֲרֵי הַדְּבָרִים וְהָאֱמֶת הָאֵלֶּה בָּא סַנְחֵרִיב

פָּסוּק הוּא בְּדִבְרֵי הַיָּמִים ב' ל"ב

שֶׁמְּסַפֵּר שָׁם מֵעצֶם צִדְקַת יְחִזְקִיָּהוּ הַמֶּלֶךְ

וְאַחַר כָּךְ מַתְחִיל הַמִּקְרָא אַחֲרֵי הַדְּבָרִים וְהָאֱמֶת הָאֵלֶּה בָּא סַנְחֵרִיב.

וְהָבֵן הַדְּבָרִים אֵיךְ מְבאָר הֵיטֵב בְּזֶה הַפָּסוּק

שֶׁדַּיְקָא אַחַר גּדֶל אֲמִתַּת צִדְקָתוֹ שֶׁל יְחִזְקִיָּהוּ הַמֶּלֶךְ

בָּא עָלָיו סַנְחֵרִיב

וְהָיָה לוֹ צַעַר גָּדוֹל מִמֶּנּוּ.

וּמֵעַתָּה אֵין לִתְמהַּ עַל גּדֶל הַמַּחֲלקֶת שֶׁיֵּשׁ עַל צַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים

אות שצח

לְעִנְיַן הַגְּזֵרוֹת שֶׁנִּשְׁמְעוּ בְּיָמָיו שֶׁרוֹצִין לִגְזר עַל יִשְׂרָאֵל

[אֲשֶׁר בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים כְּבָר יָצְאוּ בְּיָמֵינוּ הַמָּקוֹם יְרַחֵם]

שָׁמַעְתִּי שֶׁפַּעַם אַחַת דִּבֵּר מִזֶּה

וְאָמַר שֶׁהָיָה אֶפְשָׁר לִתֵּן לְעַצְמוֹ אֵיזֶה עֵצָה לַעֲסֹק בָּזֶה לְבַטְּלָם

אַךְ מַה לַּעֲשׂוֹת שֶׁאֵין מַסְכִּימִין עִמּוֹ וְחוֹלְקִין עָלָיו.

וְהֵבִיא רְאָיָה מִדִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּתַעֲנִית

שֶׁמֵּחֲמַת שֶׁלּא הָיוּ מֻסְכָּם וְכוּ'

אות שצט

פַּעַם אַחַת דִּבַּרְנוּ עִמּוֹ מֵעִנְיַן חֲרוּזִים שֶׁקּוֹרִין גְּרַאם

וְאָמַר שֶׁיֵּשׁ בָּזֶה דָּבָר כִּי כָּל הָעוֹלָם וְכוּ'

וְאֵינִי זוֹכֵר הֵיטֵב הַלָּשׁוֹן שֶׁאָמַר

אִם אָמַר שֶׁכָּל הָעוֹלָם מִתְנַהֵג בָּזֶה אוֹ אֵיזֶה לָשׁוֹן אַחֵר מֵעִנְיַן זֶה.

וְהֵבִיא רְאָיָה מִפָּסוּק כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בִּישַׁעְיָה ה'

וַיְקַו לְמִשְׁפָּט וְהִנֵּה מִשְׂפָּח, לִצְדָקָה וְהִנֵּה צְעָקָה

לָשׁוֹן נוֹפֵל עַל לָשׁוֹן
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה סה - כְּשֶׁמְּקַנְּאִין קִנְאַת ה' צְבָאוֹת, נֶחֱשָׁב כְּמוֹ צְדָקָה
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה סה - כשמקנאין קנאת ה' צבאות, נחשב כמו צדקה כשמקנאין קנאת ה' צבאות, נחשב כמו צדקה כמו שכתבו התוספות בפרק השתפין על מה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: "צדקה תרומם גוי" 'אלו ישראל', "וחסד לאמים חטאת" 'אלו העכו"ם' שכל חסד שעושין וכו' והביאו ראיה מנבוזראדן, עין שם וכתבו התוספות שם: 'ונבוזראדן עשה אז צדקה, שקנא להקדוש ברוך הוא'
מהו סם המוות שיש בדברי הצדיק וכיצד להנצל ממנו?
...המוות שיש בדברי הצדיק וכיצד להנצל ממנו? כאן breslev.eip.co.il/?key=41 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה יב - תהלה לדוד ובעוד מקומות מובא כי בתורה ובעצות של הצדיק יש גם סם חיים וגם סם המוות. והדבר הזה הכרחי לקיום העולם. כי אם התורה של הצדיק הייתה כולה שם החיים בלבד, לא היה קיום לעולם. והכרחי הדבר שהתורה של הצדיק יהיה בה גם סם חיים וגם סם המוות, כדי לתת חיות לעולם. והפירוש הוא כי כל העצות והתורות של הצדיק כולן מעורבות טוב ורע. דהיינו כל עצה ועצה וכל דיבור ודיבור וכל תורה ותורה וכל מילה ומילה של הצדיק, כולם...
ספר המידות - ניסיון
ספר המידות - ניסיון חלק שני א. הנסיון הוא בשביל לגדל ולפרסם את האדם. ב. מי שאין במעלות הצדקות, וגם אין לו זכות אבות, ורוצה לקרב את בני אדם לעבודת השם יתברך, ישמר את עצמו מנסיונות, ובפרט שלא יתקנאו בו הרשעים. ג. מי שהוא שולט ביצרו, בניו אינם יוצאים לתרבות רעה, ועל ידי זה ממונו נתברך, ועל ידי זה לא יבוא לידי נסיון.
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רנד - עֵינַיִם הֵם דְּבָרִים עֶלְיוֹנִים וּגְבוֹהִים מְאד
...מוהר"ן ח"א - תורה רנד - עינים הם דברים עליונים וגבוהים מאד עינים הם דברים עליונים וגבוהים מאד והם רואים תמיד דברים גדולים ונוראים ואם היה האדם זוכה לעינים כשרים היה יודע דברים גדולים רק ממה שעיניו רואות כי הם רואות תמיד, אך שאין יודע מה רואה כמו למשל כשמעבירין דבר לפני עיני האדם בהעברה ובמהירות גדול ואזי אין האדם יודע מה ראה והנה אף שבשעה שהעבירו הדבר לפני עיניו בודאי ראה אותו בראיה גמורה עם כל זה אין יודע מה ראה כי אף שעיניו ראו הדבר בשלמות עם כל זה מחמת המהירות לא היה פנאי בכדי שיביא הראות להדעת...
שיחות הר"ן - אות מח
...- אות מח ספר הרבה מענין גודל היראה והקדשה שהיה לו בילדותו שהיה זריז וקדוש מאד ואמר שהיה מתחיל כמה פעמים ביום אחד הינו שהיה מתחיל להיות איש כשר, שמעתה יעבד את השם יתברך ואחר כך באותו היום עצמו נפל מזה ונפל לתאוות אכילה וכיוצא וחזר והתחיל באותו היום פעם אחר שמאותו השעה יהיה איש כשר וכו' ונפל וחזר והתחיל מחדש וכן היה כמה פעמים ביום אחד וכבר שמענו ממנו כמה פעמים שהיה לו כמה התחלות שבכל פעם התחיל מחדש לעבד את ה' וזהו כלל גדול מאד בעבודת ה' לבל יניח עצמו לפל חס ושלום מחמת שנפל מאיזה עבודה או מתפילה בכונה...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה פא - עֲלוּ זֶה בַנֶּגֶב וַעֲלִיתֶם אֶת הָהָר
...תורה פא - עלו זה בנגב ועליתם את ההר עלו זה בנגב ועליתם את ההר ופרש רש"י: 'פסלת ארץ ישראל' הכלל הוא, שהדבורים של צדיק שמדבר בתורה או בתפילה נקרא ארץ ישראל כי ארץ היא בחינת נפש, כמו שכתוב: "נפשי כארץ" וכו' ונפש הוא בחינת דבור כמו שכתוב: "נפשי יצאה בדברו" וכשהצדיק מדבר בתורה או בתפילה, נקרא ארץ ישראל והדבורים שהוא מדבר עם המון עם בשיחת חלין הוא נקרא פסלת ארץ ישראל ולמה מדבר שיחת חלין כדי לקשר את המון עם אל הדעת, שהוא בחינת הר דאיתא בגמרא אין הר לבנון אלא בית המקדש, שנאמר: "ההר הטוב הזה והלבנון" ובית...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה נג - עִקַּר הוֹלָדָה תָּלוּי בְּהֵ"א
...[לשון רבנו, זכרונו לברכה] עקר הולדה תלוי בה"א, בבחינת: "הא לכם זרע" ואברהם ושרה לא הולידו, עד שהגיעו לה"א הזאת כי עקר הולדה על ידי הדעת בבחינת "וידע אדם" וכו', 'וקטן אינו מוליד' ועקר הדעת, הינו שישתמש בדעתו הינו שיוציא את שכלו מכח אל הפעל כי גם לקטן יש דעת אבל אצל הקטן עדין הדעת בכח ולא בפעל כי לא השתמש בדעתו, ולא הוציא אותו מכח אל הפעל ומי שהוא שלם בדעתו שהוציא אותו מכח אל הפעל והשיג בדעתו מה שאפשר לדעת האדם להשיג בדעתו אזי הוא קרוב לדעת הקדוש ברוך הוא ואין חלוק בין דעת האדם לדעת השם יתברך אלא...
ספר המידות - מסור
ספר המידות - מסור חלק א' א. מי שאומר מסירות על חברו, לסוף שיהא מטלטל, ושונאים קמים עליו, ורואה בעצמו מה שרצה לראות על חברו, וכל הנסמכין עליו נופלים, ומשפחת הנרדף לוקחין גדלתו. ב. מי שמוסר את הצדיק, יורד מנכסיו. ג. מתר להרג את המסור. ד. אסור למסר אפילו את הרשע להריגה.
שיחות הר"ן - אות רפ - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות רפ - שיחות מורנו הרב רבי נחמן שמעתי בשמו שאמר לענין מה שהצדיקים הם נעים ונדים בדרך אמר שיש נשמות נדחות שאינם יכולים להתעלות כי אם על ידי מה שהצדיק נע ונד ויש צדיק שאינו רוצה להיות נע ונד אבל אף על פי כן הוא נע ונד בביתו הינו, מה שהוא הולך הנה והנה בביתו זהו גם כן בחינת נע ונד
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קפט - צָרִיך לִזָּהֵר מְאד מֵעַצְבוּת וְעַצְלוּת
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קפט - צריך לזהר מאד מעצבות ועצלות צריך לזהר מאד מעצבות ועצלות כי עקר נשיכת הנחש הוא עצבות ועצלות בבחינת: "ונחש עפר לחמו" עפר היא בחינת עצבות ועצלות, שהם באים מיסוד העפר כמובא בספרים.
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1719 שניות - עכשיו 08_05_2026 השעה 20:20:14 - wesi2