ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - שצב - ענין המחלוקת שעליו
אות שצב אמר איך אפשר שלא יחלקו עלי מאחר שאני הולך בדרך חדש שעדין לא הלך אדם בו מעולם וכו' [וגם הבעל שם טוב לא, ושום בריאה, לא מזמן קבלת התורה]. אף על פי שהוא דרך ישן מאד אף על פי כן הוא חדש לגמרי אות שצג אמר אפילו אם היה וכו' [הבעל שם טוב והאריז"ל] בעולם לא היה יכול להשתוות עמי אות שצד אמר יש בני אדם שאין מכירים אותי כלל וחולקין עלי. ואמר שאיתא בזוהר הקדוש (שמות י"ז) על פסוק "הבה נתחכמה לו" וכי תעלה על דעתך שפרעה הלך לכל אחד ואחד ואמר לו הבה נתחכמה אלא שהכניס בתוך לבבם וכו' עין שם אות שצה שמעתי מרבי יודל ספור דברים ששמע מרבנו זכרונו לברכה. ענה ואמר אברהם אבינו היה לו גם כן יסורים גדולים ממעשיות כאלו [כלומר כמו ענין המעשיות והיסורים שעוברים עליו] כי אברהם אבינו היה גם כן מקרב בני הנעורים להשם יתברך. כי היה מגיר גרים כידוע. ודרכו היה שהיה בא בתוך העיר והיה רץ בתוך העיר, והיה צועק הוי הוי, גוואלד. והיו רצים אחריו כמו שרודפים אחר המשגע והוא היה טוען עמהם הרבה שהם כלם בטעותים גדולים כי היה בקי בכל השכליות והסברות של דרכי העבודה זרה שלהם כי העבודה זרה של הקדמונים היו להם בזה כמה סברות ושכליות של טעות. ואברהם אבינו עליו השלום היה בקי מאד בכל סברותיהם ודרכי טעותיהם. והיה מוכיחם ומראה להם שהכל טעות וגלה להם האמונה הקדושה האמתית. ונמשכו אחריו קצת בני הנעורים כי זקנים לא היה מקרב כי הזקנים כבר נשרשו בטעותיהם הרבה וקשה להשיבם מדרכם עוד רק בני הנעורים נמשכו ורצו אחריו. והיה הולך מעיר לעיר והם רצו אחריו. והיו אביהם ונשותיהם חולקים עליהם, על אלו בני הנעורים כי אמרו עליהם שיצאו לתרבות רעה ונשתמדו עד שהיו מרחקים אותם מאד. עד שקצת בני הנעורים חזרו לסורם מחמת היסורים שהיו להם מביתם מחותנם ומאביהם ומנשותיהם וכיוצא וקצתם נשארו אצלו ונדבקו בו. והיה אברהם אבינו עוסק בזה הרבה לגלות האמונה הקדושה בעולם. והיה מחבר ספרים הרבה מאד על זה, אלפים ספרים. והיו לו בנים הרבה ומסתמא מאחר שהיו בניו, היו כלם הולכים בדרך הישר כי אפילו ישמעאל עשה תשובה. אך אחר כך כשרצה אברהם אבינו להשאיר ספריו וחכמתו בעולם היה חוקר ומתבונן בעצמו למי מבניו יניח ספריו וחכמתו עד שנסכם אצלו להניח הכל ליצחק אבינו ומסר לו הכל. ואחר כך היה יצחק גם כן הולך בדרך זה והיה מגיר גם כן גרים הרבה וחבר גם כן ספרים הרבה מאד בענין חזוק האמונה הקדושה. והיה מתבונן גם כן למי מבניו יניח ספריו וחכמתו כי גם עשו הוטב בעיניו והטעה אותו עד שהיה אוהבו כמבאר במקרא, כמו שכתוב (בראשית כ"ה) : "ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו" כמו שפרש רש"י שם שהיה מרמה את אביו בדבריו והיה שואלו אבא איך מעשרין את המלח וכו'. אבל אף על פי כן התבונן יצחק בדעתו עד שנתברר לו שהעקר הוא יעקב ומסר לו הכל. וכן יעקב היה גם כן עוסק בזה לקרב בני הנעורים להשם יתברך וחבר כמה אלפים ספרים בענין האמונה כי הוא חבר ספרים הרבה מאד בענין האמונה הקדושה, גזמאות ספרים. והוא למד עם כל בניו דרכי האמונה הקדושה, כי היו כלם צדיקים. אך אף על פי כן חקר בדעתו למי למסר כל חכמתו עד שמסר כל חכמתו ללוי ולכלם מסר ראשי פרקים. ועל כן שבט לוי היו דבוקים וחזקים בהאמונה הקדושה יותר מכלם. ועל כן שבט לוי לא טעו בעגל וגם לא היה עליהם שום עבודת מצרים כי שבט לוי היו חזקים בהאמונה הקדושה יותר מכלם. ואחר כך דבר מענין עצה להאדם שיזכה לבוא אליו אחר מיתתו וכו' ומבאר במקום אחר לעיל "ספורים חדשים" סוף סימן כ"א אות שצו באומין דבר מענין המחלקת שעליו, שדוברין עליו כזבים. ענה ואמר בדרך קובלנא, ואנכי אפדם הינו הפסוק הנאמר בהושע ז' שקובל הנביא על ישראל שרוצה לעשות להם טובות, והם דוברים עליו כזבים כמו שנאמר ואנכי אפדם והמה דברו עלי כזבים. אבל הוא זכרונו לברכה לא הזכיר אז כי אם שתי תבות אלו ואנכי אפדם. ואמרן בנעימה בנגון השיך לאותו הפסוק כמובן לבקי במקרא ופרושו אות שצז פעם אחת ספר מענין אמתת מעלתו המפלגת הנוראה מאד. בתוך דבריו ענה ואמר אחרי הדברים והאמת האלה בא סנחריב פסוק הוא בדברי הימים ב' ל"ב שמספר שם מעצם צדקת יחזקיהו המלך ואחר כך מתחיל המקרא אחרי הדברים והאמת האלה בא סנחריב. והבן הדברים איך מבאר היטב בזה הפסוק שדיקא אחר גדל אמתת צדקתו של יחזקיהו המלך בא עליו סנחריב והיה לו צער גדול ממנו. ומעתה אין לתמה על גדל המחלקת שיש על צדיקים אמתיים אות שצח לענין הגזרות שנשמעו בימיו שרוצין לגזר על ישראל [אשר בעוונותינו הרבים כבר יצאו בימינו המקום ירחם] שמעתי שפעם אחת דבר מזה ואמר שהיה אפשר לתן לעצמו איזה עצה לעסק בזה לבטלם אך מה לעשות שאין מסכימין עמו וחולקין עליו. והביא ראיה מדברי רבותינו זכרונם לברכה בתענית שמחמת שלא היו מסכם וכו' אות שצט פעם אחת דברנו עמו מענין חרוזים שקורין גראם ואמר שיש בזה דבר כי כל העולם וכו' ואיני זוכר היטב הלשון שאמר אם אמר שכל העולם מתנהג בזה או איזה לשון אחר מענין זה. והביא ראיה מפסוק כמו שכתוב בישעיה ה' ויקו למשפט והנה משפח, לצדקה והנה צעקה לשון נופל על לשון
אות שצב

אָמַר

אֵיךְ אֶפְשָׁר שֶׁלּא יַחְלְקוּ עָלַי

מֵאַחַר שֶׁאֲנִי הוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ חָדָשׁ שֶׁעֲדַיִן לא הָלַךְ אָדָם בּוֹ מֵעוֹלָם וְכוּ'

[וגם הבעל שם טוב לא, ושום בריאה, לא מזמן קבלת התורה].

אַף עַל פִּי שֶׁהוּא דֶּרֶךְ יָשָׁן מְאד

אַף עַל פִּי כֵן הוּא חָדָשׁ לְגַמְרֵי

אות שצג

אָמַר אֲפִילּוּ אִם הָיָה וְכוּ' [הבעל שם טוב והאריז"ל] בָּעוֹלָם לא הָיָה יָכוֹל לְהִשְׁתַּוּוֹת עִמִּי

אות שצד

אָמַר יֵשׁ בְּנֵי אָדָם שֶׁאֵין מַכִּירִים אוֹתִי כְּלָל וְחוֹלְקִין עָלַי.

וְאָמַר שֶׁאִיתָא בַּזוהַר הַקָּדוֹשׁ עַל פָּסוּק "הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ"

וְכִי תַעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ שֶׁפַּרְעה הָלַךְ לְכָל אֶחָד וְאֶחָד וְאָמַר לוֹ הָבָה נִתְחַכְּמָה

אֶלָּא שֶׁהִכְנִיס בְּתוֹךְ לְבָבָם וְכוּ'

עַיֵּן שָׁם

אות שצה

שָׁמַעְתִּי מֵרַבִּי יוּדְל סִפּוּר דְּבָרִים שֶׁשָּׁמַע מֵרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה.

עָנָה וְאָמַר

אַבְרָהָם אָבִינוּ הָיָה לוֹ גַּם כֵּן יִסּוּרִים גְּדוֹלִים מִמַּעֲשִׂיּוֹת כָּאֵלּוּ

[כְּלוֹמַר כְּמוֹ עִנְיַן הַמַּעֲשִׂיּוֹת וְהַיִּסּוּרִים שֶׁעוֹבְרִים עָלָיו]

כִּי אַבְרָהָם אָבִינוּ הָיָה גַּם כֵּן מְקָרֵב בְּנֵי הַנְּעוּרִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.

כִּי הָיָה מְגַיֵּר גֵּרִים כַּיָּדוּעַ.

וְדַרְכּוֹ הָיָה שֶׁהָיָה בָּא בְּתוֹךְ הָעִיר

וְהָיָה רָץ בְּתוֹךְ הָעִיר, וְהָיָה צוֹעֵק הוֹי הוֹי, גִּוַואלְד.

וְהָיוּ רָצִים אַחֲרָיו כְּמוֹ שֶׁרוֹדְפִים אַחַר הַמְשֻׁגָּע

וְהוּא הָיָה טוֹעֵן עִמָּהֶם הַרְבֵּה שֶׁהֵם כֻּלָּם בְּטָעוּתִים גְּדוֹלִים

כִּי הָיָה בָּקִי בְּכָל הַשִּׂכְלִיּוֹת וְהַסְּבָרוֹת שֶׁל דַּרְכֵי הָעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלָּהֶם

כִּי הָעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁל הַקַּדְמוֹנִים הָיוּ לָהֶם בָּזֶה כַּמָּה סְבָרוֹת וְשִׂכְלִיּוֹת שֶׁל טָעוּת.

וְאַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם הָיָה בָּקִי מְאד בְּכָל סְבָרוֹתֵיהֶם וְדַרְכֵי טָעוּתֵיהֶם.

וְהָיָה מוֹכִיחָם וּמַרְאֶה לָהֶם שֶׁהַכּל טָעוּת

וְגִלָּה לָהֶם הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה הָאֲמִתִּית.

וְנִמְשְׁכוּ אַחֲרָיו קְצָת בְּנֵי הַנְּעוּרִים

כִּי זְקֵנִים לא הָיָה מְקָרֵב

כִּי הַזְּקֵנִים כְּבָר נִשְׁרְשׁוּ בְּטָעוּתֵיהֶם הַרְבֵּה וְקָשֶׁה לַהֲשִׁיבָם מִדַּרְכָּם עוֹד

רַק בְּנֵי הַנְּעוּרִים נִמְשְׁכוּ וְרָצוּ אַחֲרָיו.

וְהָיָה הוֹלֵךְ מֵעִיר לְעִיר וְהֵם רָצוּ אַחֲרָיו.

וְהָיוּ אֲבִיהֶם וּנְשׁוֹתֵיהֶם חוֹלְקִים עֲלֵיהֶם, עַל אֵלּוּ בְּנֵי הַנְּעוּרִים

כִּי אָמְרוּ עֲלֵיהֶם שֶׁיָּצְאוּ לְתַרְבּוּת רָעָה וְנִשְׁתַּמְּדוּ

עַד שֶׁהָיוּ מְרַחֲקִים אוֹתָם מְאד.

עַד שֶׁקְּצָת בְּנֵי הַנְּעוּרִים חָזְרוּ לְסוּרָם מֵחֲמַת הַיִּסּוּרִים שֶׁהָיוּ לָהֶם

מִבֵּיתָם מֵחוֹתְנָם וּמֵאֲבִיהֶם וּמִנְּשׁוֹתֵיהֶם וְכַיּוֹצֵא

וּקְצָתָם נִשְׁאֲרוּ אֶצְלוֹ וְנִדְבְּקוּ בּוֹ.

וְהָיָה אַבְרָהָם אָבִינוּ עוֹסֵק בָּזֶה הַרְבֵּה לְגַלּוֹת הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה בָּעוֹלָם.

וְהָיָה מְחַבֵּר סְפָרִים הַרְבֵּה מְאד עַל זֶה, אֲלָפִים סְפָרִים.

וְהָיוּ לוֹ בָּנִים הַרְבֵּה

וּמִסְּתָמָא מֵאַחַר שֶׁהָיוּ בָּנָיו, הָיוּ כֻּלָּם הוֹלְכִים בַּדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר

כִּי אֲפִילּוּ יִשְׁמָעֵאל עָשָׂה תְּשׁוּבָה.

אַךְ אַחַר כָּךְ כְּשֶׁרָצָה אַבְרָהָם אָבִינוּ לְהַשְׁאִיר סְפָרָיו וְחָכְמָתוֹ בָּעוֹלָם

הָיָה חוֹקֵר וּמִתְבּוֹנֵן בְּעַצְמוֹ לְמִי מִבָּנָיו יַנִּיחַ סְפָרָיו וְחָכְמָתוֹ

עַד שֶׁנִּסְכַּם אֶצְלוֹ לְהַנִּיחַ הַכּל לְיִצְחָק אָבִינוּ

וּמָסַר לוֹ הַכּל.

וְאַחַר כָּךְ הָיָה יִצְחָק גַּם כֵּן הוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ זֶה

וְהָיָה מְגַיֵּר גַּם כֵּן גֵּרִים הַרְבֵּה וְחִבֵּר גַּם כֵּן סְפָרִים הַרְבֵּה מְאד

בְּעִנְיַן חִזּוּק הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה.

וְהָיָה מִתְבּוֹנֵן גַּם כֵּן לְמִי מִבָּנָיו יַנִּיחַ סְפָרָיו וְחָכְמָתוֹ

כִּי גַּם עֵשָׂו הוּטַב בְּעֵינָיו וְהִטְעָה אוֹתוֹ עַד שֶׁהָיָה אוֹהֲבוֹ

כַּמְבאָר בַּמִּקְרָא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו"

כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י שָׁם שֶׁהָיָה מְרַמֶּה אֶת אָבִיו בִּדְבָרָיו

וְהָיָה שׁוֹאֲלוֹ אַבָּא אֵיךְ מְעַשְּׂרִין אֶת הַמֶּלַח וְכוּ'.

אֲבָל אַף עַל פִּי כֵן הִתְבּוֹנֵן יִצְחָק בְּדַעְתּוֹ

עַד שֶׁנִּתְבָּרֵר לוֹ שֶׁהָעִקָּר הוּא יַעֲקב וּמָסַר לוֹ הַכּל.

וְכֵן יַעֲקב הָיָה גַּם כֵּן עוֹסֵק בָּזֶה לְקָרֵב בְּנֵי הַנְּעוּרִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ

וְחִבֵּר כַּמָּה אֲלָפִים סְפָרִים בְּעִנְיַן הָאֱמוּנָה

כִּי הוּא חִבֵּר סְפָרִים הַרְבֵּה מְאד בְּעִנְיַן הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, גֻּזְמָאוֹת סְפָרִים.

וְהוּא לָמַד עִם כָּל בָּנָיו דַּרְכֵי הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, כִּי הָיוּ כֻּלָּם צַדִּיקִים.

אַךְ אַף עַל פִּי כֵן חָקַר בְּדַעְתּוֹ לְמִי לִמְסֹר כָּל חָכְמָתוֹ

עַד שֶׁמָּסַר כָּל חָכְמָתוֹ לְלֵוִי

וּלְכֻלָּם מָסַר רָאשֵׁי פְרָקִים.

וְעַל כֵּן שֵׁבֶט לֵוִי הָיוּ דְּבוּקִים וַחֲזָקִים בְּהָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה יוֹתֵר מִכֻּלָּם.

וְעַל כֵּן שֵׁבֶט לֵוִי לא טָעוּ בָּעֵגֶל

וְגַם לא הָיָה עֲלֵיהֶם שׁוּם עֲבוֹדַת מִצְרַיִם

כִּי שֵׁבֶט לֵוִי הָיוּ חֲזָקִים בְּהָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה יוֹתֵר מִכֻּלָּם.

וְאַחַר כָּךְ דִּבֵּר מֵעִנְיַן עֵצָה לְהָאָדָם שֶׁיִּזְכֶּה לָבוֹא אֵלָיו אַחַר מִיתָתוֹ וְכוּ'

וּמְבאָר בְּמָקוֹם אַחֵר לְעֵיל "סִפּוּרִים חֲדָשִׁים" סוֹף סִימָן כ"א

אות שצו

בְּאוּמֶין דִּבֵּר מֵעִנְיַן הַמַּחֲלקֶת שֶׁעָלָיו, שֶׁדּוֹבְרִין עָלָיו כְּזָבִים.

עָנָה וְאָמַר בְּדֶרֶךְ קוּבְלָנָא, וְאָנכִי אֶפְדֵּם

הַיְנוּ הַפָּסוּק הַנֶּאֱמָר בְּהוֹשֵׁעַ ז' שֶׁקּוֹבֵל הַנָּבִיא עַל יִשְׂרָאֵל שֶׁרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת לָהֶם טוֹבוֹת, וְהֵם דּוֹבְרִים עָלָיו כְּזָבִים

כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וְאָנכִי אֶפְדֵּם וְהֵמָּה דִּבְּרוּ עָלַי כְּזָבִים.

אֲבָל הוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לא הִזְכִּיר אָז כִּי אִם שְׁתֵּי תֵּבוֹת אֵלּוּ וְאָנכִי אֶפְדֵּם.

וַאֲמָרָן בִּנְעִימָה בַּנִּגּוּן הַשַּׁיָּךְ לְאוֹתוֹ הַפָּסוּק כַּמּוּבָן לַבָּקִי בַּמִּקְרָא וּפֵרוּשׁוֹ

אות שצז

פַּעַם אַחַת סִפֵּר מֵעִנְיַן אֲמִתַּת מַעֲלָתוֹ הַמֻּפְלֶגֶת הַנּוֹרָאָה מְאד.

בְּתוֹךְ דְּבָרָיו עָנָה וְאָמַר

אַחֲרֵי הַדְּבָרִים וְהָאֱמֶת הָאֵלֶּה בָּא סַנְחֵרִיב

פָּסוּק הוּא בְּדִבְרֵי הַיָּמִים ב' ל"ב

שֶׁמְּסַפֵּר שָׁם מֵעצֶם צִדְקַת יְחִזְקִיָּהוּ הַמֶּלֶךְ

וְאַחַר כָּךְ מַתְחִיל הַמִּקְרָא אַחֲרֵי הַדְּבָרִים וְהָאֱמֶת הָאֵלֶּה בָּא סַנְחֵרִיב.

וְהָבֵן הַדְּבָרִים אֵיךְ מְבאָר הֵיטֵב בְּזֶה הַפָּסוּק

שֶׁדַּיְקָא אַחַר גּדֶל אֲמִתַּת צִדְקָתוֹ שֶׁל יְחִזְקִיָּהוּ הַמֶּלֶךְ

בָּא עָלָיו סַנְחֵרִיב

וְהָיָה לוֹ צַעַר גָּדוֹל מִמֶּנּוּ.

וּמֵעַתָּה אֵין לִתְמהַּ עַל גּדֶל הַמַּחֲלקֶת שֶׁיֵּשׁ עַל צַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים

אות שצח

לְעִנְיַן הַגְּזֵרוֹת שֶׁנִּשְׁמְעוּ בְּיָמָיו שֶׁרוֹצִין לִגְזר עַל יִשְׂרָאֵל

[אֲשֶׁר בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים כְּבָר יָצְאוּ בְּיָמֵינוּ הַמָּקוֹם יְרַחֵם]

שָׁמַעְתִּי שֶׁפַּעַם אַחַת דִּבֵּר מִזֶּה

וְאָמַר שֶׁהָיָה אֶפְשָׁר לִתֵּן לְעַצְמוֹ אֵיזֶה עֵצָה לַעֲסֹק בָּזֶה לְבַטְּלָם

אַךְ מַה לַּעֲשׂוֹת שֶׁאֵין מַסְכִּימִין עִמּוֹ וְחוֹלְקִין עָלָיו.

וְהֵבִיא רְאָיָה מִדִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּתַעֲנִית

שֶׁמֵּחֲמַת שֶׁלּא הָיוּ מֻסְכָּם וְכוּ'

אות שצט

פַּעַם אַחַת דִּבַּרְנוּ עִמּוֹ מֵעִנְיַן חֲרוּזִים שֶׁקּוֹרִין גְּרַאם

וְאָמַר שֶׁיֵּשׁ בָּזֶה דָּבָר כִּי כָּל הָעוֹלָם וְכוּ'

וְאֵינִי זוֹכֵר הֵיטֵב הַלָּשׁוֹן שֶׁאָמַר

אִם אָמַר שֶׁכָּל הָעוֹלָם מִתְנַהֵג בָּזֶה אוֹ אֵיזֶה לָשׁוֹן אַחֵר מֵעִנְיַן זֶה.

וְהֵבִיא רְאָיָה מִפָּסוּק כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בִּישַׁעְיָה ה'

וַיְקַו לְמִשְׁפָּט וְהִנֵּה מִשְׂפָּח, לִצְדָקָה וְהִנֵּה צְעָקָה

לָשׁוֹן נוֹפֵל עַל לָשׁוֹן
שיחות הר"ן - אות קנג
...שקורין פראסטיק וכו' עין שם יש בזה הרבה לספר איך ובאיזה ענין נאמרה זאת התורה אך אי אפשר לציר בכתב כל מה שעבר בענין זה אך אף על פי כן ארשם מה שאפשר דע כי זאת התורה נאמרה בשבת נחמו באומאן סמוך להסתלקותו ומעשה שהיה כך היה באותה העת בסמוך נכנס לדירה אחרת שנסתלק שם ואותה הדירה היתה טובה לפניו מאד לישב בה כי היה לו שם רחבת ידים ואויר יפה כי היה שם גן לפני החלונות אך הדירה היתה של וכו' וסמוך לשבת נחמו נכנס לשם ועל אותו השבת נתקבצו כמה אנשים חדשים גם יש
חיי מוהר"ן - תעג - עבודת השם
...כתוב אצלו מצוה שיכתב כל אחד ספר תורה לעצמו שיכתב לו ספר בתורה כל שכן סת"ם אות תעד "כי תשא את ראש בני ישראל" זה בחינת משא "ונתנו איש כפר" זה בחינת מתן. הינו בחינת משא ומתן אות תעה שמעתי מרבי יצחק חתן המגיד מטירהאוויצע שאמר ששמע מפיו הקדוש שאמר שבדרך צריכין לזהר בטבילת מקוה כי מקוה מסגל להנצל מרוצחים אות תעו כונת השלחן מימי ילדותו שלחן בגימטריא קלפה נדחה פיה עם הכולל. הינו שיהיה נדחה הקלפה מהשלחן שלא תינק מהשלחן שולחן בגימטריא יקו"ק יקרבנו. כשהיה אחד...
חיי מוהר"ן - תקנז - עבודת השם
...כל הרפואות כמו שהם נקראים בכל השבעים לשון בפרשת עשרים וארבעה מיני עופות טמאים כמדמה לי שגם רבנו ספר זאת בשם הבעל שם טוב זכרונו לברכה. אות תקנח שמעתי מפיו הקדוש לענין מראין רחמנא לצלן שאמר שהקליפות של המקרות של האיש הולכים אליה ומזה בא מראין שלהם רחמנא לצלן. שמענו פעם אחת משיחותיו הקדושות שאמר בפיו הקדוש שהעבודה הגדולה שבגדולות בעבודת השם קלה ביותר לעשות מעסק קנין שמטריחין עצמן בשביל פרנסה ועסקי העולם הזה כי הלא אנו רואין כמה יגיעות יגע האדם בשביל...
להאיר בדרי מעלה ובדרי מטה
...eip.co.il/?key=184 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה ז - ויהי מקץ - כי מרחמם ינהגם כי יש דרי מעלה ויש דרי מטה דהינו עולם העליון ועולם התחתון, בחינת שמים וארץ וצריך הצדיק להראות לדרי מעלה שאינם יודעים כלל בידיעתו יתברך שזה בחינת השגה של מה בחינת: 'מה חמית מה פשפשת' בחינת איה מקום כבודו ולהפך: צריך להראות לדרי מטה שאדרבא מלא כל הארץ כבודו כי יש שוכני עפר, שהם בני אדם המונחים במדרגה התחתונה ונדמה להם שהם רחוקים מאד ממנו יתברך וצריך הצדיק לעוררם ולהקיצם בבחינת...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה ז - וַיְהִי מִקֵּץ - כִּי מְרַחֲמָם יְנַהֲגֵם
...ז - ויהי מקץ - כי מרחמם ינהגם ויהי מקץ שנתים ימים, ופרעה חלם וכו' . א. כי מרחמם ינהגם הינו מי שהוא רחמן, הוא יכול להיות מנהיג כי על רשעים או על רוצחים וגזלנים אסור לרחם וכן מי שאינו יודע איך להתנהג עם הרחמנות אזי יוכל לרחם על תינוק של ארבעה ימים לתן לו מאכל הצריך לגדול ולא לקטן כזה כי קטן כזה צריכין לזונו רק על ידי חלב דוקא על כן צריך לידע איך להתנהג עם הרחמנות שלקטן כזה צריכין לרחם לתן לו חלב דיקא ולגדול מאכל הצריך לו וכן על כל אחד ואחד צריכין לרחם...
מחלוקות שבין החכמים ותאוות ממון
...ממון כאן breslev.eip.co.il/?key=570 - חיי מוהר"ן - תכו - דברי צחות שלו רבי נחמן מברסלב מביא, שאם לתלמידי החכמים לא הייתה תאוות ממון, לא היו ביניהם מחלוקות. מדוע דווקא תאוות ממון? מה הקשר שבין שורש הממון לבין המחלוקות? רמז: ממון הוא בחינת הקדמות / חוכמות חיצוניות - איפה מובא בליקוטי מוהר"ן? כאן breslev.eip.co.il/?key=335 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה סד - ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה מוסבר שהכרחי שיהיו מחלוקות בין חכמים, בשביל בריאת העולם. מה הקשר שבין...
ספר המידות - עצבות
...א. מי שלא תקן חטאת נעורים, על ידי זה באים לו דאגות. ב. לרב בא הצער לאדם על ידי דבורו. ג. כשיש לך צער, תדבר מזה הצער. ד. על ידי דאגה בלב נופל על האדם אימת מות. ה. על ידי הכנעה נתבטל רעה ויגון. ו. מי שיש לו עצבות, יסתכל על הצדיקים, ויבא לו שמחה בלבו. ז. כשאתה נכנס בבית נכרי, על ידי זה בא עצבות. ח. על ידי עצבות אדם נחלש. ט. על ידי לב רע הפנים נשתנה. י. כשיש לך צער ביום שמחה, וכל שמחתך נשבת, תדע שתמה זכות אבותיך. יא. מי שיש לו עצבות, יתן מתנה לצדיק תדיר...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה יד - רַבִּים לוֹחֲמִים לִי מָרוֹם
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה יד - רבים לוחמים לי מרום "רבים לוחמים לי מרום", הינו שיש לו שונאים למעלה במרום וכמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: 'כשם שיש צרים למטה, כך יש צרים מלמעלה'.
חיי מוהר"ן - שצב - ענין המחלוקת שעליו
...מאחר שאני הולך בדרך חדש שעדין לא הלך אדם בו מעולם וכו' [וגם הבעל שם טוב לא, ושום בריאה, לא מזמן קבלת התורה]. אף על פי שהוא דרך ישן מאד אף על פי כן הוא חדש לגמרי אות שצג אמר אפילו אם היה וכו' [הבעל שם טוב והאריז"ל] בעולם לא היה יכול להשתוות עמי אות שצד אמר יש בני אדם שאין מכירים אותי כלל וחולקין עלי. ואמר שאיתא בזוהר הקדוש על פסוק "הבה נתחכמה לו" וכי תעלה על דעתך שפרעה הלך לכל אחד ואחד ואמר לו הבה נתחכמה אלא שהכניס בתוך לבבם וכו' עין שם אות שצה שמעתי...
שיחות הר"ן - אות קעב - יגיעתו וטרחתו בעבודת ה'
שיחות הר"ן - אות קעב - יגיעתו וטרחתו בעבודת ה' שמעתי בשמו שפעם אחד נתן הטלית הישן שלו במתנה לאחד מחשוביו ענה ואמר רבנו זכרונו לברכה, להאיש הזה שנתן לו הטלית שלו הזהר מאד לכבד הטלית הזה כי כמו מספר שערות שיש בהטלית כל כך דמעות שפכתי עד שידעתי מהו טלית
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1875 שניות - עכשיו 08_08_2025 השעה 21:10:43 - wesi2