ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה סח - כָּל הַנְּפָשׁוֹת תְּאֵבִים וּמִתְאַוִּים לְמָמוֹן... מתגברת עליו בילדותו ובקטנותו ועל ידי זה מפסדת ממנו הממון שהיה ראוי שיהיה לו והמדה רעה ההיא הוא מדת הכעס שעל ידי זה מפסיד ומאבד הממון הראוי לו כי בבחינת שרש ההשתלשלות שמשתלשל הממון ממקום שמשתלשל משם הוא בחינה אחת עם הכעס ממש ועל כן הבעל דבר כשרואה שמשתלשל ויורד שפע לאדם שיהיה לו ממון אזי יורד ומזמין לו כעס ועושה לו מבחינת ההשפעה והשתלשלות שיורד אליו שיהיה לו ממון עושה לו ממנו כעס כי הכעס הוא ממש בחינה אחת וענין אחד עם הממון, במקום שרש ההשתלשלות ואין ביניהם שום הפרש כי שניהם יורדים מגבורות ונמשכין ממקום אחד ממש בבחינת "מצפון זהב יאתה" וכתיב: "מצפון תפתח הרעה" הינו בחינת כעס, כמו שכתוב: "והסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך". כי הממון והעשירות היא בחינת חומה כמו שכתוב: "הון עשיר קרית עזו וכחומה נשגבה" וכו': ... והבעל דבר כשרואה שיורד לאדם השתלשלות שפע של ממון שהוא בחינת חומה כנ"ל אזי הוא עושה לו מזה ההשתלשלות, כעס שמזמין לו דבר לכעס ונתקלקל בחינת החומה, על ידי הכעס כנ"ל כי הכעס והממון הם בחינה אחת, בשרש ההשתלשלות כנ"ל ועל כן בקל מהפך לו ההשתלשלות שפע של ממון, שהוא בחינת חומה לכעס שהוא הפך החומה ועושה לו מחומה חמה, שמהפך הממון לכעס כנ"ל כי תחלת שרש השתלשלות הממון הוא מקום שהנפש באה משם בבחינת: "ואליו הוא נושא את נפשו" הנאמר על ממון של שכיר יום וכמו שכתוב "בנפשנו נביא לחמנו" ועל כן הנפש מתאוה ותאב לו כנ"ל ועל ידי כעס, מאבד נפשו, בבחינת: "טורף נפשו באפו", כמובא בזוהר ודע, שאפילו אם כבר הגיע לו השפע, ונתהוה ממנה ממון וכבר יש לו הממון, שהוא בחינת חומה כנ"ל על כל זה, לפעמים הבעל דבר מגרה אותו בכעס גדול כל כך עד שמפסיד ומאבד ממנו, אפילו הממון שיש לו כבר אף שהיה ראוי שלא יוכל אז להפסיד לו הממון על ידי הכעס מאחר שכבר נתהוה מהשתלשלות השפע ממון ושוב אי אפשר להתהפך לכעס ואדרבא הממון שיש לו, שהוא בחינת חומה ראוי שיגן עליו שלא יוכל להפסיד לו ולהזמין לו כעס שהוא הפך בחינת חומה על כל זה, יש כח ביד הבעל דבר להתגבר על האדם בכעס גדול כל כך שיפסיד ממנו אפילו הממון שיש לו כבר כי כשהממון יורד לאדם הוא בבחינת: טרף נתן ליראיו והוא מהפכו לכעס ונעשה מזה טורף נפשו באפו כנ"ל ה' ישמרנו ויצילנו ממדה המגנה הזאת אמן כן יהי רצון