ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - קא - סיפורים חדשים
אות קא יום חמישי וילך בין כסה לעשור תק"ע לפ"ק פה ברסלב. ספר לנו שחלם לו ואינו יודע הפרוש. שאיש אחד שהיה מאנשינו נפטר לעולמו והוא מת באמת אך הוא לא ידע עד אותו היום ונדמה לו בחלומו שכל העולם עומדים סביבו ונוטלין רשות ממנו לנסע לדרכם כנהוג אחר ראש השנה. ואותו האיש הנפטר היה גם כן עומד שם ושאל אותו מדוע לא היית על ראש השנה השיב לו הלא כבר נפטרתי לעולמי. אמרתי לו בשביל כך ואם האדם נפטר אינו רשאי לבוא על ראש השנה, ושתק. ומחמת שכמה בני אדם דברו עמי מאמונה דברתי עמו גם כן מזה. [ונראין הדברים שרבנו זכרונו לברכה הבין שנפל מן האמונה]. ואמרתי לו וכי אין בעולם רק אני אם אין אתה מאמין בי התקרב לצדיקים אחרים מאחר שנשאר לך אמונה עדין באחרים התקרב להם. ואמר למי אתקרב ונדמה לי שהראיתי לו לזה התקרב כמורה על איזה מפרסם. השיב לי אני רחוק ממנו. אמרתי לו קרב עצמך לאחר והייתי חושב לפניו כל המפרסמים ועל כלם אמר שהוא רחוק מהם. אמרתי לו מאחר שאתה רחוק מכלם ואין לך למי להתקרב טוב לך לשאר כאן כבתחלה ותחזר ותתקרב אצלי. השיב לי מכם ? [בלשון תמה] אני רחוק מאד. ונדמה לי שהוא באמצע היום, והחמה עומדת כנגד הראש. והגביה עצמו למעלה באויר עד שעלה אל החמה. והיה הולך עם החמה וירד מטה מטה על הארץ כהלוך החמה עד שירד למטה לארץ ממש בשקיעת החמה. וכן הלך יותר עם החמה עד שבחצות לילה בא עם החמה כנגדי ממש מלמטה. כי בחצות הלילה אז החמה כנגד רגלי האדם ממש ואז כשירד למטה מאד עד שהיה כנגדי ממש מלמטה שמעתי קול צעקה שצעק אלי השמעתם כמה אני רחוק מכם ואיני יודע הפרוש ואמר רבנו זכרונו לברכה בזו הלשון והיה לי רחמנות גדול הלא עקר יגיעת ועבודת האדם בשביל התכלית כי עכשו אין יודעין ומרגישין טעם כל כך בהתקרבות מחמת עכירת החמר ומחמת המניעות. נמצא שהעקר הוא רק בשביל התכלית שאז אחר ההסתלקות לארך ימים ושנים אז ידעו מה ששמעו כבר, וגם מה שישמעו אז ויתר מזה מה שיהיה מצד הנשמה כמו שיזכה כל אחד. ואם גם כן אחר כך אין זוכין להתקרב וכו'. והכלל אשרי מי שיתחזק באמונה בהשם יתברך ובצדיק האמת ויקים דבריו בודאי לא יבוש ולא יכלם לא בעולם הזה ולא בעולם הבא. ופעם אחת אמר שהאדם צריך להתחזק בהאמונה בהצדיק האמת בהתחזקות גדול עד שיהיה חזק כל כך שאפילו אחר מיתתו יהיה חזק באמונה ולא יוכלו להטעותו שם בשום אפן כי גם שם צריכין התחזקות גדול להאמין בהצדיק. ואמר כי יש נשמות הרשעים המתנגדים שרוצים להטעותו מהצדיק האמת כדי למנעו שלא יתחזק לבוא אליו בשביל תקון. ואמר שמי שיהיה חזק באמונה בודאי לא יוכלו שם המונעים למנעו מלילך להצדיק לקבל תקון לנשמתו. כי עקר המניעות גם שם הם רק מה שהמקטרגים והמחבלים וכו' שיש שם הם מבלבלין ומחלישין דעתו ומטעין אותו ודוברין על הצדיק מה שדוברין כדי שלא יתחזק לבוא אליו [כי בודאי אפילו אחר פטירת האדם כל זמן שאינו זוכה עדין לבוא למקום מנוחתו בשלמות עדין אינו בעלמא דקשוט. אדרבה עקר ענשו ויסורים על ידי המחבלים שמוליכין אותו בעולם התהו ונדמה לו כאלו עדין הוא בזה העולם ומטעים אותו בכמה הטעאות כמפרסם בספרים] אבל אם האדם חזק בדעתו ואינו שומע לדבריהם ומתעקש עצמו ואומר איני שומע לכם ואני רוצה דיקא לילך ולבוא אל הצדיק הם מכרחים להניח אותו ואינם יכולים למנעו מזה בשום אפן כי עקר המניעות שהן מונעין הוא רק מה שמטעין אותו כנזכר לעיל. וספר מעשה לענין זה שצריכים להתחזק להתקרב להצדיק גם לאחר מיתה כי גם שם צריכין התחזקות אמונה. וספר שהיה בארץ ישראל איש אחד מאנשי רייסין שנסע יחד לארץ ישראל עם הצדיק הקדוש המפרסם מורנו הרב מנחם מנדל זכר צדיק לברכה מויטפסק [וכבר ידוע מגדל המחלקת שהיה על הצדיקים והחסידים בימים הקודמים, בפרט במדינות ליטא ורייסין וכל מי שהיה רוצה להתקרב להם היו להם מניעות עצומות בלי שעור] והסכימו שם בארץ ישראל לשל ח אותו לחוץ לארץ בשביל להביא מעות ארץ ישראל כנהוג. ובדרך הלוכו על הים נפטר לעולמו זה האיש השליח הנ"ל שהיה מקרב להצדיק מורנו הרב מנחם מנדל הנ"ל. ובארץ ישראל לא ידעו עדין כלל ואחר פטירתו נדמה לו כאלו הולך ונוסע ללייפסיק עם אנשים שלו כאשר היה נוהג בחייו כי היה סוחר גדול והיה נוסע ללייפסיק בחייו. ונדמה לו גם עתה כאלו הוא נוסע לשם עם הנאמן שלו והבעל עגלה כדרכו תמיד. בדרך נסיעתו התחיל להתגעגע ולהשתוקק מאד לסע לרבו מורנו הרב מנחם מנדל הנ"ל לקבל פניו הקדושים. ומרב תשוקתו היה חפץ להפקיר הכל ולשוב מאמצע הדרך למקום רבו הנ"ל והתחיל לדבר זאת לאנשיו שנסעו עמו שהוא משתוקק לזה. והתחילו לשחוק ממנו ולדחותו מזה כי איך יעלה על הדעת לסתר משא ומתן כזה וכו' ועל ידי זה מנעוהו מזה. אחר כך חזר ונתלהב בהשתוקקות נמרץ לסע לרבו וחזר ואמר לאנשיו שהוא חפץ בזה וחזרו למנעו ולדחותו בדבריהם שאי אפשר לבטל משא ומתן כזה לשוב מדרך כזה ללייפסיק לבטל עסק כזה, ולנסע עתה לבית רבו. ושמע לדבריהם גם בפעם הזאת ונמנע מזה. אחר כך חזר ונתעורר בהתעוררות רב וגדול מאד ואמר שאינו שומע כלל שום דבר כי הוא רוצה דיקא מאד לנסע לרבו ולהפקיר הכל בשביל זה וכל מה שאנשיו מנעו אותו בדברים וטענות ואמתלאות איך אפשר לעשות דבר כזה באמצע עסק כזה. לא שמע לדבריהם כלל והיה חזק בדעתו לנסע דיקא תכף ומיד לרבו. וצוה עליהם שיחזירו פניהם מדרכיהם כדי לסע עמו למקום רבו. וכשראו שאין יכולים למנעו בדברים וטענות עמדו ומרדו בו ואמרו שאינם רוצים לצית אותו בדבר זר כזה וגער עליהם שיעשו כרצונו דיקא. והם לא רצו לשמעו. והתחיל לכעס עליהם מאד על שאינם רוצים לצית אותו כי הוא הבעל הבית שלהם ומחיבים לשמע לו ככל אשר יאמר. בתוך כך הודיעו לו האמת שהוא כבר מת ושכל אלו שנוסעין עמו הם מלאכי חבלה שהם מוליכין אותו ומטעין אותו בדרך הזה. ענה ואמר עתה בודאי אני חפץ דיקא שתוליכו אותי מיד לרבי הצדיק הנ"ל. ענו הם ואמרו עתה בודאי אין אנו מרצים לזה להוליך אותך אליו והיו מתעצמים בדין זה הוא רצה שיוליכו אותו לרבו והם לא רצו. עד שהביאו את המשפט לפני הבית דין שלמעלה. ופסקו שהדין עמו שצריכין לעשות רצונו להוליכו מיד לרבו. וכן היה שתכף ומיד הוליכו אותו לרבו הצדיק מורנו הרב מנחם מנדל הנ"ל, שהיה עדין בחיים אז בארץ ישראל, והביאוהו לביתו. וכשנכנס לבית הצדיק מורנו הרב מנחם מנדל הנ"ל נכנס עמו אחד מהמחבלים ונפחד הצדיק ונשאר חלשות ועוררו אותו. ואחר כך ישב הצדיק ועסק בתקונו בערך שמונת ימים עד שתקנו. והודיע אז הצדיק הנ"ל לבני ארץ ישראל שנפטר השליח הנ"ל כי לא ידעו עדין מזה כלל וספר להם כל המעשה הזאת. [וזה היה מכרח להם מאד לידע מפטירתו כדי לידע איך להתנהג בעסקי ארץ ישראל בענין השליחות לחוץ לארץ וספר רבנו זכרונו לברכה המעשה למען דעת עד כמה צריכין להתחזק עצמו בהתקרבות להצדיק גם שם אחר פטירתו והעקר תלוי בזה העולם שמי שהוא חזק בזה העולם באמונה בהתחזקות האמתית יזכה גם שם לזה. כי כפום מה דאתדבק בר נש בהאי עלמא כן הוא בעלמא דאתי ואז בודאי לא יוכל למנע אותו שום מונע מלילך להצדיק גם משם]. גם שמעתי בשמו שאמר עצה לזה שיוכל לבוא אחר פטירתו להצדיק לשבע על זה בנקיטת חפץ ולא שמעתי זאת מפיו הקדוש בעצמו רק מפי אנשי שלומנו ששמעו מפיו הקדושים
אות קא

יוֹם חֲמִישִׁי וַיֵּלֶךְ בֵּין כֶּסֶה לְעָשׂוֹר תק"ע לפ"ק פּה בְּרֶסְלַב.

סִפֵּר לָנוּ שֶׁחָלַם לוֹ וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ הַפֵּרוּשׁ.

שֶׁאִישׁ אֶחָד שֶׁהָיָה מֵאֲנָשֵׁינוּ נִפְטַר לְעוֹלָמוֹ וְהוּא מֵת בֶּאֱמֶת

אַךְ הוּא לא יָדַע עַד אוֹתוֹ הַיּוֹם

וְנִדְמָה לוֹ בַּחֲלוֹמוֹ שֶׁכָּל הָעוֹלָם עוֹמְדִים סְבִיבוֹ

וְנוֹטְלִין רְשׁוּת מִמֶּנּוּ לִנְסֹעַ לְדַרְכָּם כַּנָּהוּג אַחַר ראשׁ הַשָּׁנָה.

וְאוֹתוֹ הָאִישׁ הַנִּפְטָר הָיָה גַּם כֵּן עוֹמֵד שָׁם

וְשָׁאַל אוֹתוֹ מַדּוּעַ לא הָיִיתָ עַל ראשׁ הַשָּׁנָה

הֵשִׁיב לוֹ הֲלא כְּבָר נִפְטַרְתִּי לְעוֹלָמִי.

אָמַרְתִּי לוֹ בִּשְׁבִיל כָּךְ

וְאִם הָאָדָם נִפְטָר אֵינוֹ רַשַּׁאי לָבוֹא עַל ראשׁ הַשָּׁנָה, וְשָׁתַק.

וּמֵחֲמַת שֶׁכַּמָּה בְּנֵי אָדָם דִּבְּרוּ עִמִּי מֵאֱמוּנָה

דִּבַּרְתִּי עִמּוֹ גַּם כֵּן מִזֶּה.

[וְנִרְאִין הַדְּבָרִים שֶׁרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הֵבִין שֶׁנָּפַל מִן הָאֱמוּנָה].

וְאָמַרְתִּי לוֹ וְכִי אֵין בָּעוֹלָם רַק אֲנִי

אִם אֵין אַתָּה מַאֲמִין בִּי הִתְקָרֵב לְצַדִּיקִים אֲחֵרִים

מֵאַחַר שֶׁנִּשְׁאַר לְךָ אֱמוּנָה עֲדַיִן בַּאֲחֵרִים הִתְקָרֵב לָהֶם.

וְאָמַר לְמִי אֶתְקָרֵב

וְנִדְמָה לִי שֶׁהֶרְאֵיתִי לוֹ לָזֶה הִתְקָרֵב כְּמוֹרֶה עַל אֵיזֶה מְפֻרְסָם.

הֵשִׁיב לִי אֲנִי רָחוֹק מִמֶּנּוּ.

אָמַרְתִּי לוֹ קָרֵב עַצְמְךָ לְאַחֵר

וְהָיִיתִי חוֹשֵׁב לְפָנָיו כָּל הַמְפֻרְסָמִים וְעַל כֻּלָּם אָמַר שֶׁהוּא רָחוֹק מֵהֶם.

אָמַרְתִּי לוֹ מֵאַחַר שֶׁאַתָּה רָחוֹק מִכֻּלָּם וְאֵין לְךָ לְמִי לְהִתְקָרֵב

טוֹב לְךָ לִשָּׁאֵר כָּאן כְּבַתְּחִלָּה וְתַחֲזר וְתִתְקָרֵב אֶצְלִי.

הֵשִׁיב לִי

מִכֶּם ? [בִּלְשׁוֹן תֵּמַהּ] אֲנִי רָחוֹק מְאד.

וְנִדְמָה לִי שֶׁהוּא בְּאֶמְצַע הַיּוֹם, וְהַחַמָּה עוֹמֶדֶת כְּנֶגֶד הָראשׁ.

וְהִגְבִּיהַּ עַצְמוֹ לְמַעְלָה בָּאֲוִיר עַד שֶׁעָלָה אֶל הַחַמָּה.

וְהָיָה הוֹלֵךְ עִם הַחַמָּה וְיָרַד מַטָּה מַטָּה עַל הָאָרֶץ כְּהִלּוּךְ הַחַמָּה

עַד שֶׁיָּרַד לְמַטָּה לָאָרֶץ מַמָּשׁ בִּשְׁקִיעַת הַחַמָּה.

וְכֵן הָלַךְ יוֹתֵר עִם הַחַמָּה

עַד שֶׁבַּחֲצוֹת לַיְלָה בָּא עִם הַחַמָּה כְּנֶגְדִּי מַמָּשׁ מִלְּמַטָּה.

כִּי בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה אָז הַחַמָּה כְּנֶגֶד רַגְלֵי הָאָדָם מַמָּשׁ

וְאָז כְּשֶׁיָּרַד לְמַטָּה מְאד עַד שֶׁהָיָה כְּנֶגְדִּי מַמָּשׁ מִלְּמַטָּה

שָׁמַעְתִּי קוֹל צְעָקָה שֶׁצָּעַק אֵלַי

הַשְׁמַעְתֶּם כַּמָּה אֲנִי רָחוֹק מִכֶּם

וְאֵינִי יוֹדֵעַ הַפֵּרוּשׁ

וְאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּזוֹ הַלָּשׁוֹן וְהָיָה לִי רַחֲמָנוּת גָּדוֹל

הֲלא עִקַּר יְגִיעַת וַעֲבוֹדַת הָאָדָם בִּשְׁבִיל הַתַּכְלִית

כִּי עַכְשָׁו אֵין יוֹדְעִין וּמַרְגִּישִׁין טַעַם כָּל כָּךְ בְּהִתְקָרְבוּת מֵחֲמַת עֲכִירַת הַחֹמֶר וּמֵחֲמַת הַמְּנִיעוֹת.

נִמְצָא שֶׁהָעִקָּר הוּא רַק בִּשְׁבִיל הַתַּכְלִית

שֶׁאָז אַחַר הַהִסְתַּלְּקוּת לְארֶךְ יָמִים וְשָׁנִים

אָז יֵדְעוּ מַה שֶּׁשָּׁמְעוּ כְּבָר, וְגַם מַה שֶּׁיִּשְׁמְעוּ אָז

וְיָתֵר מִזֶּה מַה שֶּׁיִּהְיֶה מִצַּד הַנְּשָׁמָה כְּמוֹ שֶׁיִּזְכֶּה כָּל אֶחָד.

וְאִם גַּם כֵּן אַחַר כָּךְ אֵין זוֹכִין לְהִתְקָרֵב וְכוּ'.

וְהַכְּלָל אַשְׁרֵי מִי שֶׁיִּתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנָה בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּבַצַּדִּיק הָאֱמֶת וִיקַיֵּם דְּבָרָיו

בְּוַדַּאי לא יֵבוֹשׁ וְלא יִכָּלֵם לא בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלא בָּעוֹלָם הַבָּא.

וּפַעַם אַחַת אָמַר

שֶׁהָאָדָם צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק בְּהָאֱמוּנָה בְּהַצַּדִּיק הָאֱמֶת בְּהִתְחַזְּקוּת גָּדוֹל

עַד שֶׁיִּהְיֶה חָזָק כָּל כָּךְ

שֶׁאֲפִילּוּ אַחַר מִיתָתוֹ יִהְיֶה חָזָק בֶּאֱמוּנָה וְלא יוּכְלוּ לְהַטְעוֹתוֹ שָׁם בְּשׁוּם אפֶן

כִּי גַּם שָׁם צְרִיכִין הִתְחַזְּקוּת גָּדוֹל לְהַאֲמִין בְּהַצַּדִּיק.

וְאָמַר כִּי יֵשׁ נִשְׁמוֹת הָרְשָׁעִים הַמִּתְנַגְּדִים שֶׁרוֹצִים לְהַטְעוֹתוֹ מֵהַצַּדִּיק הָאֱמֶת

כְּדֵי לְמָנְעוֹ שֶׁלּא יִתְחַזֵּק לָבוֹא אֵלָיו בִּשְׁבִיל תִּקּוּן.

וְאָמַר שֶׁמִּי שֶׁיִּהְיֶה חָזָק בֶּאֱמוּנָה בְּוַדַּאי לא יוּכְלוּ שָׁם הַמּוֹנְעִים לְמָנְעוֹ מִלֵּילֵךְ לְהַצַּדִּיק לְקַבֵּל תִּקּוּן לְנִשְׁמָתוֹ.

כִּי עִקַּר הַמְּנִיעוֹת גַּם שָׁם הֵם רַק מַה שֶּׁהַמְקַטְרְגִים וְהַמְחַבְּלִים וְכוּ' שֶׁיֵּשׁ שָׁם

הֵם מְבַלְבְּלִין וּמַחֲלִישִׁין דַּעְתּוֹ וּמַטְעִין אוֹתוֹ

וְדוֹבְרִין עַל הַצַּדִּיק מַה שֶּׁדּוֹבְרִין כְּדֵי שֶׁלּא יִתְחַזֵּק לָבוֹא אֵלָיו

[כִּי בְּוַדַּאי אֲפִילּוּ אַחַר פְּטִירַת הָאָדָם

כָּל זְמַן שֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה עֲדַיִן לָבוֹא לִמְקוֹם מְנוּחָתוֹ בִּשְׁלֵמוּת

עֲדַיִן אֵינוֹ בְּעָלְמָא דִּקְשׁוֹט.

אַדְּרַבָּה עִקַּר עָנְשׁוֹ וְיִסּוּרִים עַל יְדֵי הַמְחַבְּלִים שֶׁמּוֹלִיכִין אוֹתוֹ בְּעוֹלַם הַתּהוּ

וְנִדְמֶה לוֹ כְּאִלּוּ עֲדַיִן הוּא בְּזֶה הָעוֹלָם

וּמַטְעִים אוֹתוֹ בְּכַמָּה הַטְעָאוֹת כַּמְפֻרְסָם בִּסְפָרִים]

אֲבָל אִם הָאָדָם חָזָק בְּדַעְתּוֹ וְאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ לְדִבְרֵיהֶם

וּמִתְעַקֵּשׁ עַצְמוֹ וְאוֹמֵר אֵינִי שׁוֹמֵעַ לָכֶם

וַאֲנִי רוֹצֶה דַּיְקָא לֵילֵךְ וְלָבוֹא אֶל הַצַּדִּיק

הֵם מֻכְרָחִים לְהַנִּיחַ אוֹתוֹ וְאֵינָם יְכוֹלִים לְמָנְעוֹ מִזֶּה בְּשׁוּם אפֶן

כִּי עִקַּר הַמְּנִיעוֹת שֶׁהֵן מוֹנְעִין הוּא רַק מַה שֶּׁמַּטְעִין אוֹתוֹ כַּנִּזְכָּר לְעֵיל.

וְסִפֵּר מַעֲשֶׂה לְעִנְיָן זֶה שֶׁצְּרִיכִים לְהִתְחַזֵּק לְהִתְקָרֵב לְהַצַּדִּיק

גַּם לְאַחַר מִיתָה

כִּי גַּם שָׁם צְרִיכִין הִתְחַזְּקוּת אֱמוּנָה.

וְסִפֵּר שֶׁהָיָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אִישׁ אֶחָד מֵאַנְשֵׁי רַיִיסִין

שֶׁנָּסַע יַחַד לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עִם הַצַּדִּיק הַקָּדוֹשׁ הַמְפֻרְסָם מוֹרֵנוּ הָרַב מְנַחֵם מֶנְדְל זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה מִוִּיטֶפְּסְק

[וּכְבָר יָדוּעַ מִגּדֶל הַמַּחֲלקֶת שֶׁהָיָה עַל הַצַּדִּיקִים וְהַחֲסִידִים בַּיָּמִים הַקּוֹדְמִים, בִּפְרָט בִּמְדִינוֹת לִיטָא וְרַייסִין

וְכָל מִי שֶׁהָיָה רוֹצֶה לְהִתְקָרֵב לָהֶם הָיוּ לָהֶם מְנִיעוֹת עֲצוּמוֹת בְּלִי שִׁעוּר]

וְהִסְכִּימוּ שָׁם בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לִשְׁל חַ אוֹתוֹ לְחוּץ לָאָרֶץ בִּשְׁבִיל לְהָבִיא מָעוֹת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כַּנָּהוּג.

וּבְדֶרֶךְ הִלּוּכוֹ עַל הַיָּם נִפְטַר לְעוֹלָמוֹ זֶה הָאִישׁ הַשָּׁלִיחַ הַנַּ"ל

שֶׁהָיָה מְקרָב לְהַצַּדִּיק מוֹרֵנוּ הָרַב מְנַחֵם מֶנְדְל הַנַּ"ל.

וּבְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לא יָדְעוּ עֲדַיִן כְּלָל

וְאַחַר פְּטִירָתוֹ נִדְמָה לוֹ כְּאִלּוּ הוֹלֵךְ וְנוֹסֵעַ לְלַייפְּסִיק עִם אֲנָשִׁים שֶׁלּוֹ כַּאֲשֶׁר הָיָה נוֹהֵג בְּחַיָּיו

כִּי הָיָה סוֹחֵר גָּדוֹל וְהָיָה נוֹסֵעַ לְלַייפְסִיק בְּחַיָּיו.

וְנִדְמָה לוֹ גַּם עַתָּה כְּאִלּוּ הוּא נוֹסֵעַ לְשָׁם עִם הַנֶּאֱמָן שֶׁלּוֹ וְהַבַּעַל עֲגָלָה כְּדַרְכּוֹ תָּמִיד.

בְּדֶרֶךְ נְסִיעָתוֹ הִתְחִיל לְהִתְגַּעְגֵּעַ וּלְהִשְׁתּוֹקֵק מְאד לִסַּע לְרַבּוֹ מוֹרֵנוּ הָרַב מְנַחֵם מֶנְדְל הַנַּ"ל לְקַבֵּל פָּנָיו הַקְּדוֹשִׁים.

וּמֵרב תְּשׁוּקָתוֹ הָיָה חָפֵץ לְהַפְקִיר הַכּל וְלָשׁוּב מֵאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ לִמְקוֹם רַבּוֹ הַנַּ"ל

וְהִתְחִיל לְדַבֵּר זאת לַאֲנָשָׁיו שֶׁנָּסְעוּ עִמּוֹ שֶׁהוּא מִשְׁתּוֹקֵק לָזֶה.

וְהִתְחִילוּ לִשְׂחוֹק מִמֶּנּוּ וְלִדְחוֹתוֹ מִזֶּה

כִּי אֵיךְ יַעֲלֶה עַל הַדַּעַת לִסְתּר מַשָּׂא וּמַתָּן כָּזֶה וְכוּ'

וְעַל יְדֵי זֶה מְנָעוּהוּ מִזֶּה.

אַחַר כָּךְ חָזַר וְנִתְלַהֵב בְּהִשְׁתּוֹקְקוּת נִמְרָץ לִסַּע לְרַבּוֹ

וְחָזַר וְאָמַר לַאֲנָשָׁיו שֶׁהוּא חָפֵץ בָּזֶה

וְחָזְרוּ לְמָנְעוֹ וְלִדְחוֹתוֹ בְּדִבְרֵיהֶם

שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְבַטֵּל מַשָּׂא וּמַתָּן כָּזֶה

לָשׁוּב מִדֶּרֶךְ כָּזֶה לְלַייפְּסִיק לְבַטֵּל עֵסֶק כָּזֶה, וְלִנְסֹעַ עַתָּה לְבֵית רַבּוֹ.

וְשָׁמַע לְדִבְרֵיהֶם גַּם בְּפַּעַם הַזּאת וְנִמְנַע מִזֶּה.

אַחַר כָּךְ חָזַר וְנִתְעוֹרֵר בְּהִתְעוֹרְרוּת רַב וְגָדוֹל מְאד

וְאָמַר שֶׁאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ כְּלָל שׁוּם דָּבָר

כִּי הוּא רוֹצֶה דַּיְקָא מְאד לִנְסֹעַ לְרַבּוֹ וּלְהַפְקִיר הַכּל בִּשְׁבִיל זֶה

וְכָל מַה שֶּׁאֲנָשָׁיו מָנְעוּ אוֹתוֹ בִּדְבָרִים וּטְעָנוֹת וַאֲמַתְלָאוֹת

אֵיךְ אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת דָּבָר כָּזֶה בְּאֶמְצַע עֵסֶק כָּזֶה.

לא שָׁמַע לְדִבְרֵיהֶם כְּלָל

וְהָיָה חָזָק בְּדַעְתּוֹ לִנְסֹעַ דַּיְקָא תֵּכֶף וּמִיָּד לְרַבּוֹ.

וְצִוָּה עֲלֵיהֶם שֶׁיַּחֲזִירוּ פְּנֵיהֶם מִדַּרְכֵיהֶם

כְּדֵי לִסַּע עִמּוֹ לִמְקוֹם רַבּוֹ.

וּכְשֶׁרָאוּ שֶׁאֵין יְכוֹלִים לְמָנְעוֹ בִּדְבָרִים וּטְעָנוֹת

עָמְדוּ וּמָרְדוּ בּוֹ

וְאָמְרוּ שֶׁאֵינָם רוֹצִים לְצַיֵּת אוֹתוֹ בְּדָבָר זָר כָּזֶה

וְגָעַר עֲלֵיהֶם שֶׁיַּעֲשׂוּ כִּרְצוֹנוֹ דַּיְקָא.

וְהֵם לא רָצוּ לְשָׁמְעוֹ.

וְהִתְחִיל לִכְעס עֲלֵיהֶם מְאד עַל שֶׁאֵינָם רוֹצִים לְצַיֵּת אוֹתוֹ

כִּי הוּא הַבַּעַל הַבַּיִת שֶׁלָּהֶם וּמְחֻיָּבִים לִשְׁמעַ לוֹ כְּכל אֲשֶׁר יאמַר.

בְּתוֹךְ כָּךְ הוֹדִיעוּ לוֹ הָאֱמֶת

שֶׁהוּא כְּבָר מֵת

וְשֶׁכָּל אֵלּוּ שֶׁנּוֹסְעִין עִמּוֹ הֵם מַלְאֲכֵי חַבָּלָה

שֶׁהֵם מוֹלִיכִין אוֹתוֹ וּמַטְעִין אוֹתוֹ בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה.

עָנָה וְאָמַר עַתָּה בְּוַדַּאי אֲנִי חָפֵץ דַּיְקָא שֶׁתּוֹלִיכוּ אוֹתִי מִיָּד לְרַבִּי הַצַּדִּיק הַנַּ"ל.

עָנוּ הֵם וְאָמְרוּ עַתָּה בְּוַדַּאי אֵין אָנוּ מְרֻצִּים לָזֶה לְהוֹלִיךְ אוֹתְךָ אֵלָיו

וְהָיוּ מִתְעַצְּמִים בְּדִין זֶה

הוּא רָצָה שֶׁיּוֹלִיכוּ אוֹתוֹ לְרַבּוֹ וְהֵם לא רָצוּ.

עַד שֶׁהֵבִיאוּ אֶת הַמִּשְׁפָּט לִפְנֵי הַבֵּית דִּין שֶׁלְּמַעְלָה.

וּפָסְקוּ שֶׁהַדִּין עִמּוֹ שֶׁצְּרִיכִין לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ לְהוֹלִיכוֹ מִיָּד לְרַבּוֹ.

וְכֵן הָיָה שֶׁתֵּכֶף וּמִיָּד הוֹלִיכוֹ אוֹתוֹ לְרַבּוֹ הַצַּדִּיק מוֹרֵנוּ הָרַב מְנַחֵם מֶנְדְל הַנַּ"ל, שֶׁהָיָה עֲדַיִן בַּחַיִּים אָז בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וֶהֱבִיאוּהוּ לְבֵיתוֹ.

וּכְשֶׁנִּכְנַס לְבֵית הַצַּדִּיק מוֹרֵנוּ הָרַב מְנַחֵם מֶנְדְל הַנַּ"ל

נִכְנַס עִמּוֹ אֶחָד מֵהַמְחַבְּלִים

וְנִפְחַד הַצַּדִּיק וְנִשְׁאַר חַלָּשׁוּת וְעוֹרְרוּ אוֹתוֹ.

וְאַחַר כָּךְ יָשַׁב הַצַּדִּיק וְעָסַק בְּתִקּוּנוֹ בְּעֵרֶךְ שְׁמוֹנַת יָמִים עַד שֶׁתִּקְּנוֹ.

וְהוֹדִיעַ אָז הַצַּדִּיק הַנַּ"ל לִבְנֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּפְטַר הַשָּׁלִיחַ הַנַּ"ל

כִּי לא יָדְעוּ עֲדַיִן מִזֶּה כְּלָל

וְסִפֵּר לָהֶם כָּל הַמַּעֲשֶׂה הַזּאת.

[וְזֶה הָיָה מֻכְרָח לָהֶם מְאד לֵידַע מִפְּטִירָתוֹ כְּדֵי לֵידַע אֵיךְ לְהִתְנַהֵג בְּעִסְקֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בְּעִנְיַן הַשְּׁלִיחוּת לְחוּץ לָאָרֶץ

וְסִפֵּר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הַמַּעֲשֶׂה

לְמַעַן דַּעַת עַד כַּמָּה צְרִיכִין לְהִתְחַזֵּק עַצְמוֹ בְּהִתְקָרְבוּת לְהַצַּדִּיק גַּם שָׁם אַחַר פְּטִירָתוֹ

וְהָעִקָּר תָּלוּי בְּזֶה הָעוֹלָם

שֶׁמִּי שֶׁהוּא חָזָק בְּזֶה הָעוֹלָם בֶּאֱמוּנָה בְּהִתְחַזְּקוּת הָאֲמִתִּית

יִזְכֶּה גַּם שָׁם לָזֶה.

כִּי כְּפוּם מָה דְאִתְדַּבַּק בַּר נָשׁ בְּהַאי עָלְמָא כֵּן הוּא בְּעָלְמָא דְאָתֵי

וְאָז בְּוַדַּאי לא יוּכַל לִמְנעַ אוֹתוֹ שׁוּם מוֹנֵעַ מִלֵּילֵךְ לְהַצַּדִּיק גַּם מִשָּׁם].

גַּם שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ

שֶׁאָמַר עֵצָה לָזֶה שֶׁיּוּכַל לָבוֹא אַחַר פְּטִירָתוֹ לְהַצַּדִּיק

לִשָּׁבַע עַל זֶה בִּנְקִיטַת חֵפֶץ

וְלא שָׁמַעְתִּי זאת מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ בְּעַצְמוֹ

רַק מִפִּי אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ שֶׁשָּׁמְעוּ מִפִּיו הַקְּדוֹשִׁים
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה סג - סוֹד כַּוָּנַת הַמִּילָה
...סוד כונת המילה כי ברית נקרא בלשון תרגום אמה וכמו שמזכר בלשון זה בגמרא והוא בחינת אמה בת ששה טפחים שהברית כלול מהם והוא בחינת: "שרפים עומדים ממעל לו שש כנפים שש כנפים לאחד" 'שש כנפים', הם בחינת הששה טפחים הנ"ל "בשתים יכסה פניו, ובשתים יכסה רגליו, ובשתים יעופף" כי פנים, הוא בחינות 'וטפח לו על פניו' 'ובשתים יכסה פניו' הוא בחינות שני טפחים בחינות 'מגלה טפח ומכסה טפח', הנאמר בברית כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה וכן 'בשתים יכסה רגליו', הוא בחינת 'וטפח...
שיחות הר"ן - אות ערב - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
...בעיר אחת והתפאר לפניו על אשר הוא מלמד בלשונות הגויים כי היה עתה בבתי ערכאות שלהם ולא ידעו הסופרים שלהם תבה אחת לקרותה היטב והוא פרשה להם והיה לזה האיש הנ"ל גדלות גדול מאד על שהוא מלמד כל כך בלשונותיהם ואחר כך יצא האיש הנ"ל והיה רבנו זכרונו לברכה, מתלוצץ ממנו על שיש לו גדלות כל כך משטותים כאלה וישב שם איש אחד מאנשיו שהיה למדן מפלג וירא ה' וענה ואמר לרבנו זכרונו לברכה: אפשר טוב יותר מה שיש לו גדלות מדברי שטות ממי שיש לו גדלות חס ושלום, מדברי תורה ושתק...
שיחות הר"ן - אות צו
...דהינו להיות מפרש מתאוות, כמו בעולם הבא שאין בו לא אכילה ולא שתיה ושום תאוה מתאוות הבהמיות הכלות ונפסדות של העולם הזה וכמו שאנו רואין החולה מחמת שהוא סמוך קצת לעולם הבא על כן הוא מואס באכילה ושתיה ומשגל ואין לו שום תאוה אדרבא כל התאוות קצים ומאוסים עליו מחמת שהוא סמוך לעולם הבא שאין בו אכילה ושתיה וכו' כן יש לאדם להרגיל עצמו בעודו בחיים חיותו ובבריאותו שיהיה יכול להתנהג בלא תאוות כמו בעולם הבא ובודאי אם היה נזכר בטוב זכרון מתענוגי העולם הבא בודאי...
שיחות הר"ן - אות סט
שיחות הר"ן - אות סט "זמרו למי שמנצחין אותו ושמח" כי צריכין לנצח אותו יתברך כביכול כי אף על פי שנדמה להאדם שהשם יתברך אינו רוצה לקרבו מחמת שקלקל הרבה וגם עכשו אינו מתנהג כראוי כרצונו יתברך אף על פי כן צריך האדם לחזק עצמו ביותר ולהשתטח עצמו לפניו ולפרש כפיו אליו יתברך שירחם עליו ויקרבהו לעבודתו כי אף על פי כן אני רוצה להיות ישראלי נמצא שרוצה לנצח את השם יתברך כביכול והשם יתברך יש לו שמחה מזה שמנצחין אותו כביכול
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה כה - אַחֲוֵי לָן מָנָא דְּלָא שָׁוְיָא לְחַבָּלָא
...אמרו לה, אחוי לן מנא דלא שויא לחבלא. איתי בודיא. פשטוהו, ולא הוי עיל לתרעא. אמר להו, איתו מרא סתרו רש"י: אחוי לן מנא דלא שויא לחבלא, הראנו כלי שאינו שוה ההפסד שהוא מפסיד. בודיא, מחצלת: לא עיל בתרעא, שהיה ארך ורחב יותר מן הפתח. איתו מרא וסתרו, בנין הפתח והכתל עד שיכנס משחרב בית המקדש, בטל השמיר ונפת צופים ואמנה א. כי צריך כל אדם להוציא את עצמו מהמדמה ולעלות אל השכל וכשנמשך אחר המדמה זה בחינת שרירות לב שהוא הולך אחר המדמה שבלב וכשיוצא משרירות הלב ומשבר...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה מג - הַדִּבּוּרִים שֶׁל הָרָשָׁע מוֹלִידִים נִאוּף בְּהַשּׁוֹמֵעַ
...נאוף בהשומע [לשון רבנו, זכרונו לברכה] דע כי הדבורים של הרשע שהוא בר דעת, מולידים ניאוף בהשומע כי הזווגים נמשכים מהדעת כמו שכתוב: "והאדם ידע את חוה אשתו" וכתיב "כל אשה ידעת איש" אך יש שני מיני זווגים הינו זווג דקדשה, הוא התקשרות לצדיקים, ואל התורה, ואל השם יתברך, זה נמשך מדעת דקדשה וזווגים של עברה, נמשכים מדעת דקלפה והדבור הוא התגלות הדעת כי אין יודעים מה שבדעת, אלא על ידי הדבור כמו שכתוב "ולילה ללילה יחוה דעת" 'יחוה' מלשון דבור שהדבור מדבר מה שבדעת...
לימוד ליקוטי מוהר"ן! איך ללמוד ולהבין את הספר ליקוטי מוהר"ן? - חלק 1
...הלימוד של הספר ליקוטי מוהר"ן (ראה כאן). יחד עם זאת לכל אחד ישנם קשיים שונים ללמוד את הספר ליקוטי מוהר"ו, כל אחד ומניעותיו הוא. מי שיתבונן בעניין יראה, כי אחת מהמניעות הגדולות ביותר ללמוד את הספר ליקוטי מוהר"ו, מגיעה דווקא מהצד של ה"יצר הטוב". וכמו שאמר רבנו מתחלה היצר הרע מתלבש עצמו במצוות ומטעה את האדם כאלו מסיתו לעשות מצוה . דהיינו שהיצר הרע מפיל את האדם על ידי זה שהוא מציע לו לעשות דברים "חיוביים" שונים שגורמים לו לבסוף לעשות דברים לא חיוביים...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קמ - בְּיַד כָּל אָדָם יַחְתּוֹם לָדַעַת כָּל אַנְשֵׁי מַעֲשֵׂהוּ
...מעשהו ביד כל אדם יחתום לדעת כל אנשי מעשהו כי הצדיק בעצמו אי אפשר להשיגו כי אין בו שום תפיסה, כי הוא למעלה משכלו רק על ידי אנשיו המקרבין אליו, יוכל להבין מעלת הצדיק כי על ידי שרואין אנשיו, שהם אנשי מעשה יראים ושלמים ובהם יש להם תפיסה והשגה כי העולם אינם רחוקים עדין מהם כל כך כמו מהצדיק בעצמו על כן מי שרוצה האמת אפשר לו לידע מעלת הצדיק על ידי אנשיו וזהו כמו משל החותם שהכתב החקוק עליו אי אפשר לקרותו, מחמת שהאותיות בהפך רק על ידי שמכין ומצירין החותם...
שיחות הר"ן - אות קפב - גדולות נוראות השגתו
...רק הם חולקים על מי שעשה כך כמו שבודים החולקים עליו ועל איש כזה בודאי ראוי לחלק כלומר כי החולקים בודים עליו כזבים ושקרים אשר לא עלו על לבו שעשה כך וכך מה שהכל שקר וכזב ועל איש כזה שעשה כך כמו שאומרים הם בודאי ראוי לחלק נמצא שעליו אינם חולקים כלל כי אם היו יודעין גדל צדקתו וקדשתו ומעלתו וכו' בודאי לא היו חולקים עליו רק אדרבא היו רצים אחריו בהתלהבות נפלא כראוי רק הם חולקים על מי שעשה מעשים כאלה כמו שהם אומרים על איש כזה בודאי ראוי לחלק ואמר שהם חתכו...
שיחות הר"ן - אות רנח - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות רנח - שיחות מורנו הרב רבי נחמן הוכיח אותנו מאד לעשות מצוות הרבה והנראה מכונתו היה שרצונו שנהיה עוסקים במצוות גם כן דהינו לקבץ נדבות ולעסק בגמילות חסדים וכיוצא בזה ואמר לנו בזו הלשון: [כלום אינכם עושים מצוות כלל ? ] וכונתו היה כנזכר לעיל
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.2031 שניות - עכשיו 20_08_2025 השעה 13:50:38 - wesi2