ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה ד - וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים... לה' בשבעתיכם, מקרא קדש יהיה לכם כל מלאכת עבדה לא תעשו . א. "ואת הערבים צויתי לכלכלך" זה בחינת צדקה כי בתחלה כשמתחילין להתנדב לצדקה אזי צריכין לשבר את האכזריות שלו להפכו לרחמנות וזהו עקר עבודת הצדקה כי מי שהוא רחמן בטבעו ונותן צדקה מחמת רחמנות שבטבעו אין זה עבודה כי יש גם כמה חיות שהם רחמנים בטבעם רק עקר העבודה לשבר האכזריות ... וזה בחינת: "ואת הערבים צויתי לכלכלך" כי העורב הוא בטבעו אכזרי, ונתהפך לרחמנות לכלכל את אליהו כמו כן צריכין בצדקה כנ"ל וכל הנדיבי לב, כל מי שהוא נדבן צריך לילך ולעבר בתחלה דרך בחינה זו, בחינת: "ואת הערבים" הנ"ל דהינו שבתחלה צריכים לשבר האכזריות שלהם מה שיש להם אכזריות בתחלה להפכו לרחמנות, להתנדב לצדקה כנ"ל ב. ובחינה זו, דהינו התחלת הצדקה היא קשה וכבדה מאד כי כל העבודות וכל התשובות כל מה שרוצין לעשות איזה עבדא בעבודת השם כמה קלין ... ראשונה של אשה, שאז קשה עליה מאד כמו שכתוב "צרה כמבכירה" שזה בחינת ההתחלה, בחינת: 'כל התחלות קשות' כנ"ל וצדקה היא תמיד התחלה בבחינת "פתוח תפתח" שאפילו כשיש פתח והתחלה הצדקה היא פותחת יותר ויותר ומרחבת הפתח יותר כי כל דבר ודבר מעבודת השם כשרוצין לכנס באותו הדרך ואותו העבודה ... הדרך וזה בחינת: 'כל התחלות קשות' מחמת שבהתחלה צריכין לשבר ולפתח פתח מחדש על כן קשה מאד וסגלת כח הצדקה להרחיב ולפתח הפתח יותר ויותר שכשעושין איזהו פתח באיזה עבודה ונותנין צדקה אזי הצדקה פותחת ומרחבת הפתח יותר ויותר כי צדקה היא ההתחלה של כל ההתחלות כי היא פותחת ומרחבת כל הפתחים כנ"ל וגם בצדקה עצמה יש התחלה דהינו כשמתחילין לתן צדקה, שזה בחינת: 'ואת הערבים צויתי' כנ"ל ועל כן התחלת הצדקה היא קשה וכבדה מאד כי היא בחינת התחלה של כל ההתחלות כנ"ל ג. אך התועלת של הצדקה גדול מאד מאד כי הצדקה מועלת תמיד כי צרכי הגוף הם רבים מאד ואפילו ההכרחיות הם רבים וגדולים מאד אכילה ושתיה ומלבושים ודירות שיכולין ... יהושפט על ידי זה נתרצה אליו נמצא שנשיאות פנים הוא בחינת רצון וזה בחינת זקן ונשוא פנים כנ"ל ט. וצדקה מועיל לזה שעל ידי הצדקה מתקנין ומעלין פגם נפילת הימים והדעת של הזקנים מאריכי ימים, שאינם כראוי שמזה יניקת מצח הנחש כנ"ל בבחינת "שלח לחמך על פני המים, כי ברב הימים תמצאנו" שכח הצדקה מוצאין ברב הימים דהינו במאריכי ימים כי על ידי הצדקה מעלין ומתקנין הפגם שלהם כנ"ל וזהו: "שלח לחמך על פני המים", הינו שתתן צדקה והכתוב מבטיחך, שההפסד שאתה מפסיד ממונך, שפזרת לצדקה תרויח ותמצאנו ברב הימים במאריכי ימים כנ"ל כי על ידי הצדקה מעלין פגם נפילת הדעת של המאריכי ימים שמזה הוא יניקת מצח הנחש כנ"ל ומוציאין כל היניקה והחיות של מצח הנחש, חכמת הטבע ומתגבר בחינת מצח הרצון כי עקר עבודת הצדקה היא בבחינת: ואת הערבים צויתי וכו' כנ"ל דהינו מה שצריכים בהתחלה לשבר האכזריות להפכו לרחמנות ומזה בעצמו מתגבר בחינת ... כי אזי נתקים "ועמדו זרים ורעו צאנכם וכו' ואתם כהני ה' תקראו" וכו', כנ"ל וכל זה נעשה על ידי הצדקה כנ"ל נמצא שתועלת הצדקה גדול מאד י. ועל כן כשרצה יעקב לעשות רצון בעשו אמר: "ולקחת מנחתי מידי, כי על כן ראיתי פניך כראת פני אלוהים ותרצני" כי גם מה שנותנין לעכו"ם, הוא גם כן בחינת צדקה כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: 'ונוגשיך צדקה' ועל ידי צדקה נעשה רצון כנ"ל וזהו שאמר לו: "ולקחת מנחתי מידי", הינו צדקה בחינת: "מגישי מנחה בצדקה" "כי על כן ראיתי פניך כראות פני אלהים" הינו כמו ראות פני אלהים שהוא בחינת "שלוש פעמים בשנה יראה ... פני ה'" דהינו ימים טובים, שעל ידם נתגלה הרצון [ועקר התגלות הרצון על ידי ימים טובים הוא על ידי הצדקה כנ"ל] כמו כן יהיה נעשה אצלו רצון על ידי הצדקה וזהו: 'ותרצני' כנ"ל [כי מאחר שהמנחה והצדקה שנתן לעשו היא בחינת צדקה ממש בחינת: "ונוגשיך צדקה" נמצא שעל ידי זה נתגלה הרצון העליון שהוא נתגלה על ידי צדקה כנ"ל ומשם נשתלשל הרצון למטה ונעשה רצון גם בעשו] יא. וזה בחינת מלחמת דוד וגלית כי גלית היה רוצה ... רצונו" בחינת רצון כנ"ל וזה בחינת שהזהיר ישי את דוד בלכתו לשם. "ואת ערבתם תקח" זה בחינת עורב בחינת צדקה כי עקר עבודת הצדקה בבחינת עורב בחינת: "ואת הערבים צויתי" וכו' כנ"ל כי על ידי הצדקה הוא מוציא החיות של מצח הנחש שיונק ...