תפילה לתועלת עצמו היא עצת היצר הרע.תפילה לתועלת עצמו היא עצת היצר הרע. מובא כאן: breslev.eip.co.il/?key=44 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה טו - מי שרוצה ... - תורה ח - תקעו בחדש שופר ואזי כשנפגם הרחמנות והדעת אזי אי אפשר להתפלל בבחינת רחמים ותחנונים ואז התפילה בבחינת דין וכשהתפילה בבחינת דין אז הסטרא אחרא בולעת את התפילה, חס ושלום כי עקר יניקת הסטרא אחרא היא מבחינת דינים שהם מחין דקטנות בחינת אלקים, כידוע ועל כן הם נאחזין, חס ושלום בתפילה זו שהיא בחינת דין ובולעין אותה, חס ושלום. ואז צריך דווקא את בחינת פנחס, דהיינו תפילה במסירות נפש כמובא שם. **** ואיך בעצם ניתן לעשות זאת? התשובה היא כאן breslev.eip.co.il/?key=43 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - ... מעסקי עולם הזה רק בשביל נשמתו גם כל תפילותיו לא היו אלא בשביל לקשר נשמתו אפילו אלו תפילות המפרשים בתפילה שהם לצרך הגוף כגון "רפאינו" ו"ברך עלינו" ושאר צרכי הגוף לא היה כונתו של רבה בר בר חנה בשביל גופו אלא בשביל נשמתו שהיה מכון לפרנסת נשמתו ולרפואתה ושקלית לסלתאי ואנחתיה בכותא דרקיע ששקל לתפילה שהוא לצרך הגוף ואנחה בתפילה הכל לצרך נשמתו כי ממילא כשנתקן שם ברוחניות נתקן גם בגשמיות ***** יחד עם זאת יש לזכור כי כשנשלם הדעת נשלם כל החסרונות. ומצד האמת כאשר האדם זוכה לדעת שלמה, אז התפילה שלו היא עניין אחר לגמרי, והיא לא על צרכי הגוף הגשמי, ולא על צרכי הגוף הרוחני (גוף רוחני = ... אחרי לגמרי. כמובא כאן breslev.eip.co.il/?key=164 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה כב - חותם בתוך חותם ועבודה שבלב זו תפילה הינו ביטול ודבקות לאין סוף כי אין סוף הוא בחינת מה שאין בו תפיסה ומאחר שאין לו תפיסה בזה [הינו בדבורי התורה הנ"ל כי הוא בחינת נסתר כנ"ל] הוא בחינת תפילה דבקות שהוא רק ביטול להאין סוף ולזה זוכים אחרי... וכולי... וראה גם כאן: breslev.eip.co.il/?key=297 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה קכ - לא יתפלל עם כונות, רק יכון פרוש המלות כפשוטו עקר התפילה היא דבקות להשם יתברך. כי שורש התפילה הוא מבחינת לפני הבריאה. ושורש התורה הוא מבחינת אחרי הבריאה. ותפילה של צדיק אמיתי היא עניין אחר לגמרי, כי היא מעל הדיבור ומעל המחשבה, מאחר שבעצם מדובר על לפני הבריאה. **** ומהי תפילתו של הצדיק האמת? התפילה של הצדיק האמת היא בחינת "ביטול המוחין" שרבי נחמן מברסלב מביא במספר מקומות. דהיינו כאשר הנשמה של הצדיק נכללת ... אל המוחין, זו בחינת תורה, בחינת בריאת העולם וכולי. לדוגמא: כאשר רבי נחמן מברסלב אמר "איני יודע" זו בחינת התפילה שלו. כי איני יודע זו בחינת הכללות בא"ס, בבחינת מטי ולא מטי. ששם אין ידיעה אלא רק דבקות. וזו תפילה אמיתית. * כאן breslev.eip.co.il/?key=297 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה קכ - לא יתפלל עם כונות, רק יכון פרוש המלות כפשוטו ואמר כי עקר התפילה היא דבקות להשם יתברך וכאן breslev.eip.co.il/?key=164 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה כב - חותם בתוך חותם ו'נשמע' הם ... הדבורים של התורה שסביבות כל מצוה שהם בחינת נסתר כנ"ל שאינו יודע איך לעבד בזה את השם יתברך, בחינת תפילה, שהיא דבקות כי 'שמיעה תליא בלבא' כמו שכתוב: "ונתת לעבדך לב שמע" ועבודה שבלב זו תפילה הינו ביטול ודבקות לאין סוף כי אין סוף הוא בחינת מה שאין בו תפיסה ומאחר שאין לו תפיסה בזה [הינו בדבורי התורה הנ"ל כי הוא בחינת נסתר כנ"ל] הוא בחינת תפילה דבקות שהוא רק ביטול להאין סוף ואם תעיין שם בתורה כב הנ"ל ובעוד מקומות שהובאו כאן בפורום, תראה שהתפילה היא כולה בחינת לפני הבריאה שהיא בחינת שתיקה. ** ואם נחדד, אז אצל הצדיק האמת, בכל דבר ודבר שהוא עושה, הוא תמיד באמצע לימוד תורת ה ממש ובאמצע תפילת ה ממש. כי באין סוף התורה והתפילה הם אחד והכל אחד. וזו שלמות הדבקות.