ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - תקמו - עבודת השם
אות תקמו דבר לענין מלחמות המלכים שנלחמים אחד בחברו על איזה נצחון ושופכין דם הרבה בחנם וכו'. ואמר שכבר נתבטלו כמה שטותים מן העולם מה שהיו תועים ונבוכים בדורות הראשונים [כגון עניני עבודות זרות שהיו שוחטים בניהם למלך וכיוצא, עניני שטותים הרבה שהיו בדורות הראשונים] ועכשו נתבטלו הרבה שטותים. ועדין טעות זה ומבוכה זו של מלחמות לא נתבטלו. והיה מתלוצץ מן חכמיהם ואמר בלשון ליצנות שהם חכמים גדולים וחושבים וחוקרים בחכמתם איך לעשות כלי זין נפלא שיוכל להרג אלפים נפשות בפעם אחת. וכי יש שטות יותר מזה לאבד ולהרג נפשות רבות בחנם אות תקמז בעת שהיתה השרפה פה פעם אחת בשבת ופעם אחת ביום הכפורים היה רצונו שנקל מאד בענין הצלת ממונו ולבלי להחמיר בזה כלל [פשוט דרצונו לומר באפן המתר על פי דין בלי חמרות יתרות]. ואחר יום כפור דבר מזה ואמר שיש כמה שו"ת [שאלות ותשובות] שמקלין ומתירין הרבה בזה. ואמר שאין ראוי להחמיר בענין כזה. ואמר זה אני יודע מכבר שיש אנשים שבשביל חמרא אחת מבטלין הרבה מאד מעבודת ה' כמעט הכל. כי הלא כמה האדם מיגע עצמו בשביל חפציו וממונו ונוסע לדרכים ומבטל עצמו הרבה מתורה ותפילה ועבודת ה' ימים הרבה בשביל להרויח ממון ואחר כך בשביל חמרא אחת יאבד הכל חס ושלום ויצטרך שנית לבטל עצמו הרבה. ואמר על עצמו שכשהוא מוליך ממון אצלו בדרך הוא מדקדק מאד לגנזו יפה בבגד שלו בתוך בית יד כנגד לבו ושלא יהיה בו שום קרע ונקב. ואף על פי כן בכל עת שהוא בדרך הוא ממשמש בכיסו בכל שעה אם יש אצלו הממון. ובכל עת שנזדמן שאחד מאנשי שלומנו נאבד אצלו איזה סך ממון בדרך והיו באים בקבלנא לפניו היה מבזה ומוכיח אותו מאד על זה על שלא נזדרז בשמירתו יפה אות תקמח פעם אחת אמר לי כשהייתי עומד לבד לפניו אליהו מלא לבו וקרא להקדוש ברוך הוא עלת כל העלות וסבת כל הסיבות ואמר בלשון אשכנז בזה הלשון שהוא דער ווייגעניש. ואיני יודע פרושו של דבר היטב. אות תקמט ספרו לי שפעם אחת דבר הרבה מהפסוק אמת קנה ואל תמכר והקשה שהפסוק מזהיר לבלי למכר אם כן ממי יקנה ואיך יתכן שהפסוק מזהיר תחלה אמת קנה לקנות האמת ואחר כך מזהיר ואל תמכר ששום אדם לא ימכר אם כן ממי יקנה ודבר הרבה מזה אך לא זכיתי לשמע הענין אות תקנ שמעתי בשמו שאמר שכשחוזרין השקר שתי פעמים נעשה אמת כלומר שנעשה אצלו כאמת על ידי שחזר הדברים של שקר שתי פעמים. גם אמר שיש אחד ששוכב על מטתו ובודה מלבו דבר שקר על חברו שחברו דבר עליו או עשה לו שלא כהגן להכעיסו וכיוצא בזה ומתחיל להתרגז על זה ובוער כעסו על חברו ונתמלא רגז עליו חנם על לא דבר כי הוא בעצמו חשב ובדה זאת על חברו ובאמת חברו נקי מזה לגמרי אות תקנא פעם אחת דבר מענין תפילת הצדיקים האמתיים שלפעמים אין פועלים בתפילתם כי זמנין דשמע וזמנין דלא שמע כמבאר בזוהר הקדוש אות תקנב לענין המרה שחורות שמבלבלין את האדם ובפרט בשעת התפילה ומכניסים ספקות ובלבולים במחשבתו באשר שזה הדבר עשה שלא כהגן ונכשל באיזה אסור חס ושלום ספר לי רבנו זכרונו לברכה מעשה מהבעל שם טוב זכרונו לברכה שפעם אחת עמד הבעל שם טוב זכרונו לברכה להתפלל ולא היה יכול להתפלל כי נפל בלבול במחשבתו באשר שהיה מעשן את הלולקע [מקטרת] אצל נר של חלב נמצא שנכשל באסור חלב ומחמת זה לא היה יכול להתפלל. וכל מה שרצה להתפלל ולדחות את המחשבה הזאת ולהעבירה מדעתו לא היה יכול בשום אפן כי בלבל אותו בכל פעם באשר שנכשל באסור כזה, באסור חלב עד שלא היה אפשר לו להתחיל להתפלל. עמד הבעל שם טוב וקפץ ונשבע שיעשן לעולם הלולקע אצל נר של חלב. וכן הוה כאשר מספרים העולם שהבעל שם טוב היה מעשן הלולקע אצל נר של חלב.
אות תקמו

דִּבֵּר לְעִנְיַן מִלְחֲמוֹת הַמְּלָכִים שֶׁנִּלְחָמִים אֶחָד בַּחֲבֵרוֹ עַל אֵיזֶה נִצָּחוֹן וְשׁוֹפְכִין דָּם הַרְבֵּה בְּחִנָּם וְכוּ'.

וְאָמַר שֶׁכְּבָר נִתְבַּטְּלוּ כַּמָּה שְׁטוּתִים מִן הָעוֹלָם מַה שֶּׁהָיוּ תּוֹעִים וּנְבוֹכִים בַּדּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים

[כְּגוֹן עִנְיְנֵי עֲבוֹדוֹת זָרוֹת שֶׁהָיוּ שׁוֹחֲטִים בְּנֵיהֶם לַמּלֶךְ וְכַיּוֹצֵא, עִנְיְנֵי שְׁטוּתִים הַרְבֵּה שֶׁהָיוּ בַּדּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים]

וְעַכְשָׁו נִתְבַּטְּלוּ הַרְבֵּה שְׁטוּתִים.

וַעֲדַיִן טָעוּת זֶה וּמְבוּכָה זוֹ שֶׁל מִלְחָמוֹת לא נִתְבַּטְּלוּ.

וְהָיָה מִתְלוֹצֵץ מִן חַכְמֵיהֶם

וְאָמַר בִּלְשׁוֹן לֵיצָנוּת שֶׁהֵם חֲכָמִים גְּדוֹלִים וְחוֹשְׁבִים וְחוֹקְרִים בְּחָכְמָתָם אֵיךְ לַעֲשׂוֹת כְּלִי זַיִן נִפְלָא שֶׁיּוּכַל לַהֲרג אֲלָפִים נְפָשׁוֹת בְּפַעַם אַחַת.

וְכִי יֵשׁ שְׁטוּת יוֹתֵר מִזֶּה לְאַבֵּד וְלַהֲרג נְפָשׁוֹת רַבּוֹת בְּחִנָּם

אות תקמז

בָּעֵת שֶׁהָיְתָה הַשְּׂרֵפָה פּה פַּעַם אַחַת בְּשַׁבָּת וּפַעַם אַחַת בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים

הָיָה רְצוֹנוֹ שֶׁנָּקֵל מְאד בְּעִנְיַן הַצָּלַת מָמוֹנוֹ וְלִבְלִי לְהַחְמִיר בָּזֶה כְּלָל

[פָּשׁוּט דִּרְצוֹנוֹ לוֹמַר בָּאפֶן הַמֻּתָּר עַל פִּי דִּין בְּלִי חֻמְרוֹת יְתֵרוֹת].

וְאַחַר יוֹם כִּפּוּר דִּבֵּר מִזֶּה וְאָמַר

שֶׁיֵּשׁ כַּמָּה שׁוּ"ת [שְׁאֵלוֹת וּתְשׁוּבוֹת] שֶׁמְּקִלִּין וּמַתִּירִין הַרְבֵּה בָּזֶה.

וְאָמַר שֶׁאֵין רָאוּי לְהַחְמִיר בְּעִנְיָן כָּזֶה.

וְאָמַר זֶה אֲנִי יוֹדֵעַ מִכְּבָר שֶׁיֵּשׁ אֲנָשִׁים שֶׁבִּשְׁבִיל חֻמְרָא אַחַת מְבַטְּלִין הַרְבֵּה מְאד מֵעֲבוֹדַת ה' כִּמְעַט הַכּל.

כִּי הֲלא כַּמָּה הָאָדָם מְיַגֵּעַ עַצְמוֹ בִּשְׁבִיל חֲפָצָיו וּמָמוֹנוֹ

וְנוֹסֵעַ לַדְּרָכִים וּמְבַטֵּל עַצְמוֹ הַרְבֵּה מִתּוֹרָה וּתְפִילָּה וַעֲבוֹדַת ה' יָמִים הַרְבֵּה בִּשְׁבִיל לְהַרְוִיחַ מָמוֹן

וְאַחַר כָּךְ בִּשְׁבִיל חֻמְרָא אַחַת יאבַד הַכּל חַס וְשָׁלוֹם

וְיִצְטָרֵךְ שֵׁנִית לְבַטֵּל עַצְמוֹ הַרְבֵּה.

וְאָמַר עַל עַצְמוֹ שֶׁכְּשֶׁהוּא מוֹלִיךְ מָמוֹן אֶצְלוֹ בַּדֶּרֶךְ

הוּא מְדַקְדֵּק מְאד לְגָנְזוֹ יָפֶה בַּבֶּגֶד שֶׁלּוֹ בְּתוֹךְ בֵּית יָד כְּנֶגֶד לִבּוֹ

וְשֶׁלּא יִהְיֶה בּוֹ שׁוּם קֶרַע וְנֶקֶב.

וְאַף עַל פִּי כֵן בְּכָל עֵת שֶׁהוּא בַּדֶּרֶךְ הוּא מְמַשְׁמֵשׁ בְּכִיסוֹ בְּכָל שָׁעָה אִם יֵשׁ אֶצְלוֹ הַמָּמוֹן.

וּבְכָל עֵת שֶׁנִּזְדַּמֵּן שֶׁאֶחָד מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ נֶאֱבַד אֶצְלוֹ אֵיזֶה סַךְ מָמוֹן בַּדֶּרֶךְ

וְהָיוּ בָּאִים בְּקֻבְלָנָא לְפָנָיו

הָיָה מְבַזֶּה וּמוֹכִיחַ אוֹתוֹ מְאד עַל זֶה עַל שֶׁלּא נִזְדָּרֵז בִּשְׁמִירָתוֹ יָפֶה

אות תקמח

פַּעַם אַחַת אָמַר לִי כְּשֶׁהָיִיתִי עוֹמֵד לְבַד לְפָנָיו

אֵלִיָּהוּ מִלֵּא לִבּוֹ

וְקָרָא לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִלַּת כָּל הָעִלּוֹת וְסִבַּת כָּל הַסִּיבּוֹת

וְאָמַר בִּלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז בְּזֶה הַלָּשׁוֹן שֶׁהוּא דֶער וֵוייגֶענִישׁ.

וְאֵינִי יוֹדֵעַ פֵּרוּשׁוֹ שֶׁל דָּבָר הֵיטֵב.

אות תקמט

סִפְּרוּ לִי שֶׁפַּעַם אַחַת דִּבֵּר הַרְבֵּה מֵהַפָּסוּק אֱמֶת קְנֵה וְאַל תִּמְכּר

וְהִקְשָׁה שֶׁהַפָּסוּק מַזְהִיר לִבְלִי לִמְכּר אִם כֵּן מִמִּי יִקְנֶה

וְאֵיךְ יִתָּכֵן שֶׁהַפָּסוּק מַזְהִיר תְּחִלָּה אֱמֶת קְנֵה לִקְנוֹת הָאֱמֶת

וְאַחַר כָּךְ מַזְהִיר וְאַל תִּמְכּר שֶׁשּׁוּם אָדָם לא יִמְכּר

אִם כֵּן מִמִּי יִקְנֶה

וְדִבֵּר הַרְבֵּה מִזֶּה

אַךְ לא זָכִיתִי לִשְׁמעַ הָעִנְיָן

אות תקנ

שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ שֶׁאָמַר

שֶׁכְּשֶׁחוֹזְרִין הַשֶּׁקֶר שְׁתֵּי פְּעָמִים נַעֲשֶׂה אֱמֶת

כְּלוֹמַר שֶׁנַּעֲשֶׂה אֶצְלוֹ כֶּאֱמֶת עַל יְדֵי שֶׁחָזַר הַדְּבָרִים שֶׁל שֶׁקֶר שְׁתֵּי פְּעָמִים.

גַּם אָמַר שֶׁיֵּשׁ אֶחָד שֶׁשּׁוֹכֵב עַל מִטָּתוֹ וּבוֹדֶה מִלִּבּוֹ דְּבַר שֶׁקֶר עַל חֲבֵרוֹ שֶׁחֲבֵרוֹ דִּבֵּר עָלָיו אוֹ עָשָׂה לוֹ שֶׁלּא כַּהגֶן לְהַכְעִיסוֹ וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה

וּמַתְחִיל לְהִתְרַגֵּז עַל זֶה וּבוֹעֵר כַּעֲסוֹ עַל חֲבֵרוֹ וְנִתְמַלֵּא רגֶז עָלָיו חִנָּם עַל לא דָבָר

כִּי הוּא בְּעַצְמוֹ חָשַׁב וּבָדָה זאת עַל חֲבֵרוֹ

וּבֶאֱמֶת חֲבֵרוֹ נָקִי מִזֶּה לְגַמְרֵי

אות תקנא

פַּעַם אַחַת דִּבֵּר מֵעִנְיַן תְּפִילַּת הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים

שֶׁלִּפְעָמִים אֵין פּוֹעֲלִים בִּתְפִילָּתָם

כִּי זִמְנִין דְּשָׁמַע וְזִמְנִין דְּלָא שְׁמַע

כַּמְבאָר בַּזוהַר הַקָּדוֹשׁ

אות תקנב

לְעִנְיַן הַמָּרָה שְׁחוֹרוֹת שֶׁמְּבַלְבְּלִין אֶת הָאָדָם וּבִפְרָט בִּשְׁעַת הַתְּפִילָּה

וּמַכְנִיסִים סְפֵקוֹת וּבִלְבּוּלִים בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ בַּאֲשֶׁר שֶׁזֶּה הַדָּבָר עָשָׂה שֶׁלּא כַּהגֶן

וְנִכְשַׁל בְּאֵיזֶה אִסּוּר חַס וְשָׁלוֹם

סִפֶּר לִּי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מַעֲשֶׂה מֵהַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

שֶׁפַּעַם אַחַת עָמַד הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לְהִתְפַּלֵּל

וְלא הָיָה יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל כִּי נָפַל בִּלְבּוּל בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ

בַּאֲשֶׁר שֶׁהָיָה מְעַשֵּׁן אֶת הַלּוּלְקֶע [מַקְטֶרֶת] אֵצֶל נֵר שֶׁל חֵלֶב

נִמְצָא שֶׁנִּכְשַׁל בְּאִסּוּר חֵלֶב

וּמֵחֲמַת זֶה לא הָיָה יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל.

וְכָל מַה שֶּׁרָצָה לְהִתְפַּלֵּל וְלִדְחוֹת אֶת הַמַּחֲשָׁבָה הַזּאת וּלְהַעֲבִירָהּ מִדַּעְתּוֹ

לא הָיָה יָכוֹל בְּשׁוּם אפֶן

כִּי בִּלְבֵּל אוֹתוֹ בְּכָל פַּעַם בַּאֲשֶׁר שֶׁנִּכְשַׁל בְּאִסּוּר כָּזֶה, בְּאִסּוּר חֵלֶב

עַד שֶׁלּא הָיָה אֶפְשָׁר לוֹ לְהַתְחִיל לְהִתְפַּלֵּל.

עָמַד הַבַּעַל שֵׁם טוֹב וְקָפַץ וְנִשְׁבַּע

שֶׁיְּעַשֵּׁן לְעוֹלָם הַלּוּלְקֶע אֵצֶל נֵר שֶׁל חֵלֶב.

וְכֵן הֲוָה כַּאֲשֶׁר מְסַפְּרִים הָעוֹלָם שֶׁהַבַּעַל שֵׁם טוֹב הָיָה מְעַשֵּׁן הַלּוּלְקֶע אֵצֶל נֵר שֶׁל חֵלֶב.
חיי מוהר"ן - תמד - עבודת השם
...אחת דבר עמי והיה רצונו קצת לעשות אותי אב בית דין באיזה קהלה. ושאלתי אותו כי יש לי מרה שחורה וחששות רבות בענין הוראות אסור והתר ואני מתירא ומתפחד מענין ההוראה מאד. השיב לי מה לחשש ולדאג מאחר שיש לך על מי לסמך שוב אין אתה מתירא כלל. פרוש מאחר שיש דעה שמכשיר ואתה סומך על אותה דעה אין להתירא עוד כלל [אמר המעתיק: זה פשוט, שעל דעה שאינה מסכמת להלכה, בודאי אין לסמך. רק רצונו לומר, שלא לחשש חששות יתרות בענין זה] אות תמה כמה אנשים שבאו לפניו, שהיו חולים גדולים והוא ראה שמכרחין למות והיה מדבר על לבם: מה לכם...
שיחות הר"ן - אות סב
...- אות סב דע שיש בבני אדם סגלות גדולות כי יכולין לפעל על ידי מחשבתם מה שהם חושבים ואפילו היקרות חס ושלום, הוא בא ממחשבות בני אדם כי כשהמחשבה היא כלה אחוזה ודבוקה בדבר אחד שיהיה כן דהינו כל הבחינות שיש במחשבה דהינו פנימיות וחיצוניות ושאר הבחינות כלם עד הנקדה וכשכלם כאחד אחוזים ודבוקים וחושבים שיהיה כן בלי בלבול ונטיה למחשבה אחרת על ידי זה הם פועלים שבהכרח יהיה כן כמו שהם חושבים וגם שהמחשבה תהיה בפרטי פרטיות, לא בדרך כלל כגון שיחשב שאם יהיה כן יהיה כך וכך בפרטיות אבל כשחושב בדרך כלל הוא בחינת גלמי...
שיחות הר"ן - אות קמ
...הר"ן - אות קמ כשאמר לי ענין הנדפס ב"לקוטי תנינא" סימן פ"ו על פסוק: "מקצר רוח ומעבודה קשה" שעל ידי קטנות אמונה צריכין לעבודות קשות וכו' עין שם עמדתי לפניו כמשתומם ומחשבותי היו תמהים בענין זה כי נדמה לי שיש לי אמונה קצת ענה ואמר בלשון גערה קצת כאומר. ואם יש לך אמונה, אין לך אמונה בעצמך והזכיר מיד מאמר רבותינו זכרונם לברכה כי מי בז ליום קטנות, מי גרם לצדיקים שיתבזבז שלחנם לעתיד לבוא קטנות שהיה בהם בעצמן שלא האמינו בהם בעצמן ורש"י זכרונו לברכה, פרש שם כפשוטו קטנות אמונה אבל מדקדוק לשון הגמרא שאמרו שם...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה כז - רְצִיצָא דְּמָיֵת בְּבֵיעוּתֵהּ 2
...בביעותה 2 [לשון רבנו זכרונו לברכה] רציצא דמית בביעותה, היכא נפק רוחא ? אמר להו, בהינו דעאל א. כי למשך את כל העולם לעבודתו לעבדו שכם אחד וכלם ישליכו אלילי כספם וזהבם ויתפללו אל השם יתברך לבד זה הדבר נעשה בכל דור ודור לפי השלום שבדור כי על ידי השלום שיש בין בני האדם והם חוקרים ומסבירים זה לזה האמת על ידי זה משליך כל איש את שקר אלילי כספו ומקרב את עצמו להאמת ב. ואי אפשר לבוא לבחינת שלום אלא על ידי הארת פנים הדרת פנים וזה: "ויבא יעקב שלם עיר שכם" אתערותא של בחינת: "לעבדו שכם אחד" הוא על ידי שלום ושלום...
רבי נחמן מברסלב - חידוש
...שיש 2 תורות. תורת ה ותורת האדם. רבי נחמן מברסלב מבאר שהתורה שהאדם קורא לה תורת ה, היא רק על שם המושאל. דהיינו זה רק באופן יחסי. וככל שהאדם עולה יותר מדרגה לדרגה. כך הוא מתקרב יותר אל תורת ה ממש. בכל מקרה, הדבר נכון כמובן גם לגבי דברי רבי נחמן מברסלב עצמם, שגם בהם יש אין סוף בחינות ופירושים. לגבי התיקון הכללי. גם לתיקון הכללי, יש דרגות שונות. ברמה של עולם העשייה הגשמי, התקון הכללי, הוא הפרקי תהלים שרבי נחמן מברסלב נתן לקרוא. יחד עם זאת, רבי נחמן מברסלב בליקוטי מוהרן מבאר שתקון הכללי הוא תקון המחשבה...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קיח - כְּשֶׁלּוֹמֵד אֵיזֶה דָּבָר, טוֹב לְפָרֵשׁ הַדָּבָר
...קיח - כשלומד איזה דבר, טוב לפרש הדבר כשלומד איזה דבר, טוב לפרש הדבר בלשון אשכנז שמבין [והוא טובה להעולם] והענין, כי כל צדיק הדור הוא בחינת משה שהוא בחינת משיח כמו שכתוב: "עד כי יבא שילה", הינו משיח ושילה בגימטריא משה ועל כן קראו התנאים אחד לחברו משה כמו שכתוב: 'משה שפיר קאמרת' וכשמחדש דבר בתורה, אלו הדברים של החדוש הם בבחינת משה משיח כמו שכתוב בזוהר "ורוח אלהים", דא רוחא דמשיח "מרחפת על פני המים" הינו התורה וזהו שאמרנו כי החדושי תורה שמחדש, הם בעצמם בבחינת משיח כי שם רוחו מרחפת והינו "רוח פיו" ואמרו...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה עב - לִּרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ עִם הַצַּדִּיק הָאֱמֶת
...מוהר"ן ח"ב - תורה עב - לראות את עצמו עם הצדיק האמת דע, שלראות את עצמו עם הצדיק האמת הוא גם כן דבר גדול מאד בודאי כשזוכין לשמע מפיו תורה, הוא מעלה יתרה אבל גם כשאין שומעין תורה הראיה לבד, שזוכין לראות את עצמו עם הצדיק, הוא גם כן טוב מאד כי על ידי שרואין את עצמו עם הצדיק על ידי זה מקבלין גדלה ועקר הגדלה היא שפלות כמו שמצינו אצל השם יתברך: 'כל מקום שאתה מוצא גדלתו של הקדוש ברוך הוא, שם אתה מוצא ענותנותו' כי עקר הגדלה היא שפלות ולעתיד, שיעמדו בתחיה ויחיו חיים נצחיים עקר מה שיהיה נחיה ויקום בתחיה הוא...
חיי מוהר"ן - רטו - נסיעתו וישיבתו באומן
...שבת נחמו תק"ע באומין אחר קדוש אמר תורה מענין פשיטותו הינו מה שהוא לפעמים איש פשוט שקורין פראסטיק שהוא מחיה עצמו אז בעת פשיטותו מהדרך שנסע לארץ ישראל. ובאר הענין כמובא בספרנו בסימן ע"ח בלקוטי תנינא עין שם. ואמר שאינו יודע כלל ונשבע בשבת קדש, ואמר בזו הלשון "אני נשבע בשבת קדש" הינו על ענין הנ"ל שהוא אינו יודע כלל עכשו. ואחר כך אמר שהוא עתה ירא שקורין פרום, ושמח ואמר אשרינו שהשם יתברך היטיב עמנו מאד שזכינו לקדשת ישראל. ואמר שיש לו שמחה גדולה על שזכה להיות בארץ ישראל כי כמה מניעות וכמה בלבולים וכמ
שיחות הר"ן - אות שג - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות שג - שיחות מורנו הרב רבי נחמן פעם אחת דבר עמי מענין מאוס תאוה הידוע ואמר אז: מי שמהרהר בהרהורי ניאוף הוא שוטה כי הלא אפילו איש פשוט שקורין בעל הבית הוא גם כן אינו חפץ שיהיה נתפס חס ושלום, בענין זה אפילו אם אינו ירא חטא כלל על כל פנים בודאי אינו רוצה שיהיה לו בזיון בזה שיתפסו אותו עם אשה אחרת ואם כן למה לו להרהר ולצער נפשו בחנם ?! וכבר מבאר שהמחשבה ביד האדם להטותה כרצונו וכו' עין בספרים הנדפסים בכמה מקומות מזה ויערב לך לעד אם תרצה לקבלם באמת
חיי מוהר"ן - תקצג - עבודת השם
...ואנה בבית המיחד שהיה לו פה בברסלב וספר עמי מענין דרכי עבודת ה'. שיש לפעמים על פי רב יסורים גדולים לעבודתו ואחר כך מניחין לו לפעמים מעט, ויש לו איזה ניחא כידוע למי שנכנס קצת בעבודת ה'. ענה ואמר אין רשאים לותר להשם יתברך ואמר בלשון אשכנז בזה הלשון, [... ] כלומר שבתחלה היו לו יסורים ובלבולים ואחר כך כשיש לו ניחא קצת יאמר, שכבר מלא השם יתברך שאלתו ואין צריכים להפצירו עוד כי באמת עדין לא נתן השם יתברך הישועה בשלמות ועדין צריכין להסתכל לישועה ולהתחטא לפניו הרבה כבן המתחטא לפני אביו ולהרבות בגעגועים וה...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1410 שניות - עכשיו 11_10_2025 השעה 00:20:14 - wesi2