ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה י - וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים... שיתגלה מלכותו גם לעכו"ם שיהיה להם גם כן השגה באלקותו יתברך שמו אי אפשר להעשות כי אם על ידי צדיקי הדור כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה 'מי שיש לו חולה בתוך ביתו, ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים' כי עקר התפילה אינם יודעים כי אם צדיקי הדור כי יש בעלי גאוה שאינם רוצים שילכו לצדיקים ואומרים שהן בעצמם יכולים להתפלל ומונעים גם אחרים כשיש להם צער או חולה לילך לצדיקים עליהם נאמר: "השב אשת האיש" וכו' כי זה הבעל גאוה מכנה בלשון אבימלך אבי לשון רצון כי הוא רוצה למלך והינו אבימלך כי באמת צדיק מושל בתפילתו כמו שכתוב: "צדיק מושל" וכו' והוא מתגאה בעצמו שיכול להתפלל ויש לו הממשלה ועל כן מכנה בשם אבימלך כי הוא רוצה למלך ... וזה פרוש: "השב אשת האיש" אשת ראשי תבות "אדני שפתי תפתח" זה בחינת תפילה דהינו השב אשת, בחינת התפילה, להצדיק כי נביא הוא כי 'הקדוש ברוך הוא מתאוה לתפילתן של צדיקים' ומשגר תפילה סדורה בפיו כדי שיהנה מתפילתו וזה: כי נביא הוא, לשון ניב שפתים כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה . "בורא ניב שפתים" אם שגורה תפילתו בפיו וכו' השב, ראשי תבות: הר שדה, בית זה רמז שתפילת הצדיק היא בשלמות שמעלה אותה מבחינת הר ושדה לבחינת בית כנ"ל אבל אלו הבעלי גאוה מעכבים תאוותו של השם יתברך ואינם מבקשים מצדיקים שיתפללו עליהם כי חושבים שהתענו וסגפו את עצמם, ובזה הם צדיקים אבל האמת אינו כן כי כל התעניתים שהתענו אין זה אלא כמו שק שיש בו חורים הרבה וכשמריקים את ... והעצה היעוצה לבטל הגאוה שהיא העבודה זרה כמו שכתוב: "תועבת ה' כל גבה לב" העקר הוא על ידי התקרבות לצדיקים כמובא בתקונים 'בתרועה דאיהו רוחא, אתעביר אל אחר' וצדיק הוא בחינת רוחא כמו שכתוב: "איש אשר רוח בו" ועל ידו נכנע רוח גבוה, אל אחר ונעשה מאחר, אחד ... כף ובחינת רקודין וזהו בחינת: "לבו נשא את רגליו" הינו על ידי הרוח שבלב באים הרקודין הינו על ידי הצדיק שהוא בחינת רוח כנ"ל נתבטל הגאוה כנ"ל כמו שכתוב: "אל תבואני רגל גאוה" ונתבטל העבודת אלילים כמו שכתוב: "ורחצו ... הידים הינו בחינת המחאת כף ואז נתבטל העבודה זרה, הינו הכפירות וזה בחינת: "ויהי ידיו אמונה" נמצא, שעל ידי הצדיק הינו בחינת רוח שבלב נתגלה הארת הידים והרגלים הינו בחינת רקודין והמחאת כף ונתבטל הגאוה והכפירות ונתרבה האמונה ואז ... ברישה דרמחא רמח, דא רוח מ"ם שהוא מארבע רוחות באי הרוח כי המ"ם היא ארבע רוחות שהיא בחינת רוח הצדיק דנשב בידין ורגלין כנ"ל וראש הרמח הוא הצדיק כי ממנו תוצאות הרוח כמו שכתוב: "איש אשר רוח בו" כנ"ל ואפקינהו, ואחרך אחרוכי אחרך, לשון חיים ואריכות ימים ... וכו' אמר לי: אצית להו. ושמעת דאמרין: משה אמת ותורתו אמת שהן מודין על האמת. כי כשמתקרב את עצמו לצדיקים כדי לקבל מהם הרוח כנ"ל ועל ידי זה נשבר הגאוה והעבודת אלילים ואז מכירין אפילו אלו שהם מסטרא דמותא ... הנ"ל נתיחד קדשא בריך הוא ושכינתה ונמתקין הדינים ונסתלק חרון אף מן העולם והנה, כלל הדברים אלו שעל ידי הצדיק, שהוא בחינת הרוח אתעבר אל אחר, כפירות ועל ידי הרוח באים רקודין והמחאת כף כי על ידי הצדיק שהוא בחינת הרוח נתעלו הרגלין, ונתגלה הארת הידים, ונתרבה האמונה כמבאר למעלה ועל כן כתיב ביוסף, שהוא בחינת הצדיק "ובלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלו" כי בלעדי בחינת יוסף, שהוא בחינת הצדיק אי אפשר להעלות ולהרים הידים והרגלים כנ"ל והנה, מכלל הדברים אתה שומע שנגלה הוא בחינת ידים ונסתר הוא בחינת ... נאמר: "השב אשת האיש כי נביא הוא ויתפלל בעדך וחיה" כי זה ידוע שהקדוש ברוך הוא [מתאוה לתפילתן של צדיקים וצריך לילך אצלם שיתפללו עליו] עליהם אבל בעלי גאוה אין הולכים אל צדיקים לבקשם שיתפללו עליהם וגם אין מניחים שאר בני אדם שילכו אצל צדיקים שיתפללו עליהם כי אמרו אלו בעלי גאוה שגם הם צדיקים ויכולים להתפלל ואין צדיק בארץ יותר מהם ובזה הם נקראים בשם אבימלך אבי לשון רצון כמו "ולא אבה ה' אלקיך" וכו'