אלה מסעי בני ישראל - פירוש סותר אחד את השני... ישראל" שמסעי בני ישראל דהינו הנסיעות שבני ישראל נוסעין ממקום למקום הם מכפרין על אלה אלקיך ישראל, הינו על פגם עבודה זרה כי אפילו כשאין עובדין עבודה זרה, יש פגם עבודה זרה כי קלקול האמונה היא גם כן בחינת עבודה זרה וכמו שמובא על פסוק: "וסרתם ועבדתם אלקים אחרים" ... נוסעים, על ידי זה דייקא יהיה תיקון האמונה. אך רבי נחמן מברסלב כתב את ההפך, שמצד אחד הנסיעות הן פגם אמונה. אך מצד שני על ידי הנסיעות מתקנים את הפגם הזה. וכמובן שאפשר לתרץ שתלוי באיך האדם עושה את הנסיעה שלו וכולי. אך באמת מצד האמת למה שרבי נחמן מברסלב אמר בהתחלה על זה שהנסיעות נמשכות מפגם האמונה, יש לזה שורש אחר. והוא: העניין של הקבצן החיגר וגם של הקבצן הגיבן שגר מחוץ למקום וגם של ... וכל הנסיעות נמשכות רק מחמת זה שהאדם אינו זוכה להיות מעל המקום. וזה שורש העניין של זה שהנסיעות שורשן בפגם האמונה. כי הצדיק שנכלל בא"ס, הוא בחינת אין, והוא לא נמצא בשום מקום, כמ"ש רבי נחמן מברסלב על הרוצה ... לשום מקום. כך שמההיבט הזה, כיצד זה מסתדר עם העניין שעל ידי הנסיעות דייקא, על ידי זה מתקן את פגם האמונה. הרי לכאורה צריך להיות הדבר להפך. רמז לתשובה: מי שיעמיק בשאלה עצמה הנ"ל, בבחינת מעל המקום של הצדיק, ממילא הוא ימצא תשובה לקושיא הנ"ל. תשובה: העניין הוא די פשוט. כאן, כל הנסיעות של האדם, כולן שורשן בפגם אמונה בלבד. היינו נסיעה = פגם אמונה. כי כל הנסיעות אפשריות רק משום זה שהאדם נמצא מתחת למקום, במקום להכלל בא"ס ולהיות במקומו של עולם, ... על ידי ההליכה שלו. אך כל זמן שהאדם לא תיקן את בחינת המקום שלו, הרי שכל ההליכות שלו נמשכות מפגם האמונה. כי אם הייתה לו אמונה שלמה, ממילא לא הייתה לו שום תאווה ללכת משום מקום לשום מקום... וראה ...