ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה יב - תְּהִלָּה לְדָוִד... שבעל פה שחדש כי משם מוצאה כמו שכתוב: "תוצא הארץ נפש חיה" נמצא עכשו כשלומדים את החדוש הזה וכשמכניסין הלמוד והחדוש בתוך פה נמצא שמדבקין רוח הצדיק שחדש זה החדוש עם רוח ממללא הינו עם הדבור הלומד זה החדוש ... שהוציא מפיו והכניס בתוך התורה שבעל פה וראה שבגלות הזה על פי הרב הלומדים אינם הגונים נמצא שעל ידי למודם שילמדו לא תכנס רוח הקדש של רחל של תורה שבעל פה לקבורה שאין שפתותיו דובבות בקבר על ידי למודו של רשע ועל ידי זה ויבך על גלותו. ועוד שלפעמים הלמדן אומר איזה חדוש בשם עצמו ולא בשם התנא ... עשר וכבוד כמו שכתוב: "משמאלה עשר וכבוד" אבל מצד התנא אין נפתל ועקש ועל זה צריך הלמדן לידע קדם למודו שבשעה שיושב ללמד הצדיק שבגן עדן צית לקלה כמו שכתוב: "היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך" וזה: ויהי כשמע לבן ... שלמד ואמר זאת התורה בכשרות לשמה ויעקב, הינו התנא, צית לקלה וירץ לקראתו ומחבק ומנשק לו הינו שעל ידי למודו מתדבק רוח התנא ברוחו זה בחינת נשיקין ויביאהו אל ביתו שמביא את רוח התנא לתוך התורה שלומד עכשו כי ... התנא לתוך גופו של התנא החזרת נפש לגוף כמו רכיבת הסוס, שהסוס טפלה לו וזה מתתאי כי התחתונים גורמים בלמודם להרכיב נפש התנא על סוסו, על גופו כמו שכתוב: "שפתותיו דובבות" וכו' אבל 'ולא יכיל לו' שהתנא לא יכול ... מחמת דבקותו העצומה בחיות הרוחני אינו מתיר את עצמו, חס ושלום, מכל וכל מחיות הרוחני ומחמת שהוא נפל לבחינת הלמוד [שלא לשמה] בשביל חיות גשמי קימין אתרי גשרי דדונג, ושור מהאי להאי כמו אדם שעומד על גשר של שעוה ... לעמד קופץ על גשר השני ומחמת שגם השני של שעוה קופץ על הראשונה קופץ מהאי להאי כן התנא עקר למודו תמיד לשמה ומחמת שצריך להמשיך חיות גשמי לעולם מפילין אותו ללמוד שלא לשמה אזי נוטלין ממנו למוד בחינת לשמה ושוור מלשמה לשלא לשמה ומחמת קדשתו ופרישותו שוור וקופץ משלא לשמה ללשמה כי זאת הבחינה אצלו כמו ...