ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה א - תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֶּסֶא לְיוֹם חַגֵּנוּ... 'אכילה', בחינת: "ולחם לבב אנוש יסעד" 'תאוות משגל' גם כן בלב כי עקר התאוה על ידי החמימות, הבא מהדם שבחלל הלב ומחמת שהם בלב על כן הם מפסידין היראה שבלב שהוא בחינות ירושלים וזה פרוש: 'שלש משמרות הוי הלילה' ... הנעשה מעכירת דמיה ונולד לו חמימות בלבו, שהוא התגברות תאוה זו וכן להפך כשיונק חלב אשה כשרה אזי לבו חלל בקרבו, ואין לו חמימות רק מעט המכרח למצוות הבורא יתברך שמו וזה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: לא היה דוד ראוי לאותו מעשה שנאמר:"ולבי חלל בקרבי" לבי חלל בקרבי ראשי תבות חלב הינו שעל ידי חלב כשרה לבו חלל בקרבו, ואין מתגבר בו תאוה זו ועל כן דוד, שהיה בבחינה זו לא היה ראוי לאותו מעשה ולהפך חלב ... שצריך להמשיך הדעת אל הלב ועל ידי זה נתתקן שלש מדות הנ"ל כי הדעת הוא בחינת תלת מחין תלת חללי דגלגלתא והם בחינת שלש רגלים כי כל רגל הוא בחינת התחדשות המחין שנמשך שכל חדש לתקן שלש מדות אלו ...