ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קא - בִּקְרוֹב עָלַי מְרֵעִים... שנקראת 'ראשית ברא עולמים' כי יוד, הוא השכל של התורה והא, הוא אותיות של התורה, שהוא חמשה חמשי תורה, בחינת חמשת מוצאות הפה והינו בי"ה ה' צור עולמים הינו בהתורה שהיא בחינת י"ק כנ"ל, ברא כל העולמים כנ"ל וכתיב: "אדם אתם" ודרשו רבותינו, זכרונם לברכה: 'אתם קרויין אדם, ואין עכו"ם קרויין ... המדות רעות וזהו: 'כל הפורק ממנו על תורה נותנין עליו על מלכות ועל דרך ארץ' הינו שעבוד בגשמיות, שזהו בחינת על מלכות וגם דרך ארציות, דהינו המדות רעות של העכו"ם שזהו בחינת על דרך ארץ כי על ידי שפרק ממנו על תורה, שהיא בחינת ע' אנפין נהירין על ידי זה מתגברין עליו בחינת ע' אנפין חשוכין שהם השעבוד והמדות רעות של העכו"ם שזהו בחינת על מלכות ועל דרך ארץ כנ"ל אבל, 'כל המקבל עליו על תורה מעבירין ממנו על מלכות ועל דרך ארץ' הינו מי שלומד בעיון, שמעין ומבין חכמות התורה שזהו בחינת אנפין נהירין, בחינת: "חכמת אדם תאיר פניו" על ידי זה מעבירין ממנו על מלכות ועל דרך ארץ כי נתבטל ממנו השעבוד והתאוות והמדות רעות שלהם שהם בחינת אנפין חשוכין על ידי שקבל עליו על תורה, שהיא בחינת אנפין נהירין כנ"ל כי כל מה שאדם משיג בשכלו, הוא בחינת אנפין נהירין ומה שאינו משיג, הוא בחינת אנפין חשוכין ועל כן כשזוכה לעין בתורה, עד שמשיג חכמות התורה שאזי הוא בבחינת אנפין נהירין אז נכנעין המדות והתאוות של העכו"ם, שנאחזין בבחינת אנפין חשוכין כנ"ל וזהו בחינת: "יצב גבולות עמים למספר בני ישראל" 'למספר', הוא לשון ספיר ונהיר בחינת: "לבנת הספיר" הינו אחר אנפין נהירין, שהם בחינת מספר בני ישראל אחריהם יצב גבולות עמים, שהם בחינת אנפין חשוכין כנ"ל ובכל אדם ואדם בעצמו יש בחינת אנפין נהירין, שהם בחינת קדשת ישראל עם קדוש, הרחוקים בשרשם מכל המדות והתאוות ויש בו אחיזת השבעים עכו"ם, שהם בחינת אנפין חשוכין, שהם בחינת התאוות ומדות רעות שכלם הם מבחינת השבעים עכו"ם, שהם אנפין חשוכין כמו שכתוב: "ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם" שהינו שמערב במדות רעות שבו, שנמשכין מן הגוים ... על עצמותיו, כמו שכתוב: "ותהי עונותם על עצמותם" ואי אפשר לו לצאת מזה, כי אם על ידי התורה שהיא בחינת אנפין נהירין, שהיא ההפך מכל התאוות והמדות שהם בחינת אנפין חשוכין שמשם נמשכין כל העברות, חס ושלום כי צריך האדם להתיגע בתורה ולהמית עצמו עליה כמו שאמרו רבותינו, ... על פסוק: "זאת התורה אדם כי ימות באהל" 'אין התורה מתקימת אלא במי שממית עצמו עליה' דהינו עצמיותו, שהם בחינת המדות רעות והתאוות רעות, שמהם כל הפגמים החקוקים על עצמותיו כנ"ל כי צריך להתיגע בהתורה עד שיזכה להבין אותה דהינו שיצא מבחינת אנפין חשוכין, שהם בחינת חשכות והסתרת הידיעה לבחינת אנפין נהירין, שהם בחינת ידיעת והשגת התורה כנ"ל ואז נקרא אדם, בחינת זאת התורה אדם הינו על ידי התורה נקרא אדם, בחינת 'אתם קרויים אדם ואין העכו"ם קרויים אדם' כי עקר שם אדם זוכין על ידי התורה שהיא בחינת אנפין נהירין שהיא ההפך מכל המדות והתאוות רעות שעל שם זה נקראים אדם, בחינת 'זאת התורה אדם' אבל העכו"ם הרחוקים מחכמות התורה, מאנפין נהירין כי הם בחינת אנפין חשוכין, כי הם משקעים בכל המדות רעות ותאוות רעות, על כן אין קרויים אדם וכנ"ל כי עקר בחינת אדם, הוא בחינת השכל האמתי שזוכין להשיג דהינו חכמות התורה הקדושה כי יש שלש שכליות דהינו שכל פשוט, שהוא בחינת חכמה, בחינת: "כלם בחכמה עשית" וכשלומד ומבין, זה נקרא בינה ואחר כך כשיודע התורה, זה נקרא דעת כידוע ושלש שכליות אלו, הם בחינת ידים לתורה בחינת יד הגדולה ויד החזקה ויד הרמה, שבהם מתקבלת התורה ואלו השלשה שכליים, הם בחינת שלש פעמים ...