ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה פב - כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה... הוא אף על פי כן צריך אני שנהיה יחדו צריך ליחד ולקשר עמו, כמו שעשה משה כי יש בחינת אלקות אפילו בדיוטא התחתונה אפילו בעשרה כתרי דמסאבותא לקים: "ומלכותו בכל משלה" וזה בחינת חיריק, כמו שכתוב: 'ובחיריק לאנחתא לה לתתא, להמליך לה על תתאין' נמצא שבפחות מישראל יש בו בודאי איזה אלקות ועל ידי זה אני יכול להיות יחדו עמו וזה "כלו סג יחדו" ועוד זאת הבחינה היתה למשה כי כל ... על פי כן כפר בעקר והדבר תמוה כי אדרבא, כי כל מה שאדם נתעלה ביותר בודאי הוא יותר קרוב לאלקות כי כל הטוב הוא אלקות, כמו שכתוב "טוב ה' לכל" ואנו רואים בהפך כשאדם בא בעשירות, בטוב אזי הוא שוכח בהקדוש ברוך הוא ותדע, שזה בחינת "ותכהינה עיניו מראת" מחמת שנתקרב ביותר אל האור אלקות אזי האור מכהה עיניו ומזיק לו כמו כשאדם מסתכל בעצם השמש, אור השמש מזיק לעיניו אבל יש בחינת סגול ... התנגדות הרצון, הוא בחינת שלא כסדר וזהו "כי תצא למלחמה" כשהולך לך שלא כסדר, הינו התנגדות הרצון "ונתנו ה' אלקיך בידך" שיתבטל כל רצונות נגד רצונך שילך לך כסדר כרצונך אימתי ? כד, "ושבית שביו" כשתהיה בבחינת מה כשתמשיך לך אלקות, הוי"ה במלוי אלפין וזה פרוש 'מחשב"ה חש"ב מ"ה' כשתקשר תמיד במחשבתך אלקותו "מלך אסור ברהטים" 'ברהטי מחין דילך' וזהו "ושבית שביו" שתמשיך מ"ה בתוך מחשבתך שתקשר אלקותו במחשבתך כי כל דבר שנמשך ממקום גבוה נקרא שבי כמו שכתוב: "עלית למרום שבית שבי" ועל ידי זה יתבטלו ...