ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - תלו - מעלת ההתבודדות
אות תלו כשהודיע לי רבנו זכרונו לברכה ענין ההתבודדות והשיחה בינו לבין קונו דברתי עמו, הלא האדם הוא בעל בחירה. ולא השיב לי בפרוש רק כלאחר יד כאומר אף על פי כן. כלומר אף על פי שאי אפשר לבאר לך הענין בשלמות אף על פי כן צריכין לנהג כך. ואנכי לא יכלתי לשאל יותר כי ידעתי כי קשיא זו יכולין להקשות גם על כל התפילות שסדרו לנו רבותינו זכרונם לברכה מכבר על ענין תשובה והתקרבות להשם יתברך כגון ברכת השיבנו וכיוצא (ועין בזה בלקוטי הלכות הלכות פקדון הלכה ג) אות תלז מכתב החברים: אמר, שטוב שיאמר האדם בשעת ההתבודדות כשמתבודד בינו לבין קונו, יאמר היום אני מתחיל לדבק בך. ויעשה בכל פעם התחלה, כי כל ההמשכות הולכין אחר ההתחלות. ואפילו המחקרים אומרים שההתחלה היא כמו חצי דבר של כל המעשה. נמצא ממה נפשך יעשה בכל פעם התחלה ויאמר כנ"ל. כי ממה נפשך אם היה מקדם טוב, עכשו יהיה טוב יותר ואם חס ושלום מקדם לא היה טוב בודאי צריך ומכרח לעשות התחלה חדשה אות תלח פעם אחת היה מדבר עמנו והיה מרבה לדבר אז מענין מעלת ההתבודדות והיה מפליג מאד בשבח מעלת גדלת הנהגה זו. ואמר שאי אפשר לצוות לאנשים שינהגו הנהגה זו כי אם שעה אחת ביום, כי אי אפשר להכביד עליהם יותר. אבל באמת היו צריכים שיהיה להם כל היום התבודדות. ודבר אז מאד בענין זה וכמה שיחות נאות ויפות נשמע אז מפיו הקדוש מענין מעלת ההתבודדות העולה על הכל. ואמר, הלא יכולים ללחש על קני שרפה שקורין [רובה] שלא תהיה מורה. כי הדבור יש לו כח גדול, והבן היטב. והיה מאריך בשיחה זו כל היום, אשרי שיאחז בזה אות תלט בראש השנה האחרון באומין היה אצלו נכדו החכם כמר ישראל בן חתנו הנגיד מורנו הרב יצחק אייזיק מקרימינטשאק. ונכדו היה עדין נער קטן בן שלש או ארבע שנים ורבנו זכרונו לברכה היה כבד עליו החולאת שלו כי היה סמוך להסתלקותו. ענה ואמר לנכדו הנ"ל ישראל התפלל עלי להשם יתברך שאשוב לבריאותי השיב תן לי הזייגיריל שלך ואתפלל עליך. ענה רבנו זכרונו לברכה הראיתם שכבר הוא גוטער יוד כי מצוה שאתן לו חפץ בשביל שיתפלל ונתן לו. ולקח הנער הזייגיריל והלך לו ואמר בזה הלשון: גאט גאט לאז דער זיידע זיין גיזונד. [ה' ה' הנח שהסבא יהיה בריא] והתחילו לשחק העומדים שם. ענה רבנו זכרונו לברכה ואמר כך צריכין לבקש מהשם יתברך וכי איך מתפללין להשם יתברך בענין אחר. כלומר שכך עקר התפילה להשם יתברך בפשיטות גמור כתינוק לפני אביו כאשר ידבר איש אל רעהו אות תמ אמר אפילו כשאין יכולין לדבר בהתבודדות רק תבת רבונו של עולם גם כן טוב מאד. אמר שיכולין להכיר באחר אם יש לו התבודדות אות תמא לאחד צוה רבנו זכרונו לברכה שיהיה לו התבודדות פעם אחת ביום ופעם אחת בלילה. פעם אחת שאל רבנו זכרונו לברכה לאיש אחד מאנשיו אם הוא רגיל להיות גונח ומתאנח שקורין קרעכצין בשעת התבודדות והשיב לו אין [כן]. ושאל אותו עוד אם הוא גונח ומתאנח מעמק הלב ענה ואמר לו, רבנו זכרונו לברכה כשאני עושה גניחה ואנחה אזי אם אני אוחז ידי על השלחן אז בשעת האנחה, אזי אי אפשר לי אחר כך להרים ולטל את ידי מעל השלחן וצריך אני להמתין איזה שעה עד שחוזר בי כחי. פעם אחת אחז רבנו זכרונו לברכה את הרב רבי שמואל אייזיק כנגד לבו ואמר לו: בשביל מעט דם כזה, הינו שבחלל הלב תאבד את העולם הזה והעולם הבא ותהיה רגיל להתאנח הרבה עד שתפטר אותו ותכניע הרע שבו ותזכה לבחינת ולבי חלל בקרבי. פעם אחת דבר רבנו זכרונו לברכה עם רבי יעקב יוסף מענין עבודת ה' כדרכו תמיד וספר לו משל למלך ששלח את בנו למרחקים ללמד חכמות. אחר כך בא הבן לבית המלך מלמד בכל החכמות כראוי. פעם אחת צוה המלך על הבן לקח איזה אבן גדול מאד כמו אבן הרחים ולטל ולשא אותו על עליות ביתו. ומסתמא לא היה יכול הבן הנ"ל לשא ולרום את האבן כי היה אבן גדול וכבד מאד ונצטער הבן מאד על שאי אפשר לו למלאת רצון אביו המלך עד שגלה לו המלך דעתו אחר כך ואמר לו היעלה על דעתך שאני אצוה עליך דבר כבד כזה לקחת את האבן כמו שהוא ולשא ולרום אותו התוכל לעשות דבר זה על פי חכמתך הגדולה. אך אין כונתי לזה כלל רק כונתי היה שתקח פטיש חזק ותכה ותפוצץ את האבן לחתיכות קטנות ובזה תוכל להעלות אותו על העליה. כמו כן השם יתברך צוה עלינו שנשא לבבנו אל כפים אל אל בשמים ולבבנו הוא לב האבן. והוא אבן גדול וכבד מאד ואי אפשר להרים אותו להשם יתברך בשום אפן רק על ידי שנקח פטיש ונשבר ונפוצץ את לב האבן ואז נוכל להרים אותו. והפטיש הוא הדבור עד כאן המשל. והבן. פעם אחת דבר רבנו זכרונו לברכה שצריכין לעסק הרבה באמירת תהלים ותחנות ובקשות והתבודדות וכו'. ושאל אותו הרב רבי יודל זכרונו לברכה איך לוקחין לב [רצונו לומר איך זוכין שיהיו הדבורים בהתעוררות הלב]. השיב לו רבנו זכרונו לברכה תאמרו לי אצל איזה צדיק קבלתם התעוררות הלב העקר הוא האמירה בפה. רצונו לומר להרבות בדבורים של תחנות ובקשות בפה והתעוררות הלב בא ממילא
אות תלו

כְּשֶׁהוֹדִיעַ לִי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עִנְיַן הַהִתְבּוֹדְדוּת וְהַשִּׂיחָה בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ

דִּבַּרְתִּי עִמּוֹ, הֲלא הָאָדָם הוּא בַּעַל בְּחִירָה.

וְלא הֵשִׁיב לִי בְּפֵרוּשׁ רַק כִּלְאַחַר יָד

כְּאוֹמֵר אַף עַל פִּי כֵן.

כְּלוֹמַר אַף עַל פִּי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר לְךָ הָעִנְיָן בִּשְׁלֵמוּת

אַף עַל פִּי כֵן צְרִיכִין לִנְהג כָּךְ.

וְאָנכִי לא יָכלְתִּי לִשְׁאל יוֹתֵר

כִּי יָדַעְתִּי כִּי קֻשְׁיָא זוֹ יְכוֹלִין לְהַקְשׁוֹת גַּם עַל כָּל הַתְּפִילּוֹת שֶׁסִּדְּרוּ לָנוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה מִכְּבָר עַל עִנְיַן תְּשׁוּבָה וְהִתְקָרְבוּת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כְּגוֹן בִּרְכַּת הֲשִׁיבֵנוּ וְכַיּוֹצֵא

אות תלז

מִכְּתַב הַחֲבֵרִים: אָמַר, שֶׁטּוֹב שֶׁיּאמַר הָאָדָם בִּשְׁעַת הַהִתְבּוֹדְדוּת כְּשֶׁמִּתְבּוֹדֵד בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ, יאמַר הַיּוֹם אֲנִי מַתְחִיל לִדָּבֵק בְּךָ.

וְיַעֲשֶׂה בְּכָל פַּעַם הַתְחָלָה, כִּי כָּל הַהַמְשָׁכוֹת הוֹלְכִין אַחַר הַהַתְחָלוֹת.

וַאֲפִילּוּ הַמְחַקְּרִים אוֹמְרִים שֶׁהַהַתְחָלָה הִיא כְּמוֹ חֲצִי דָּבָר שֶׁל כָּל הַמַּעֲשֶׂה.

נִמְצָא מִמָּה נַפְשָׁךְ יַעֲשֶׂה בְּכָל פַּעַם הַתְחָלָה וְיאמַר כַּנַּ"ל.

כִּי מִמָּה נַפְשָׁךְ

אִם הָיָה מִקּדֶם טוֹב, עַכְשָׁו יִהְיֶה טוֹב יוֹתֵר

וְאִם חַס וְשָׁלוֹם מִקּדֶם לא הָיָה טוֹב

בְּוַדַּאי צָרִיךְ וּמֻכְרָח לַעֲשׂוֹת הַתְחָלָה חֲדָשָׁה

אות תלח

פַּעַם אַחַת הָיָה מְדַבֵּר עִמָּנוּ

וְהָיָה מַרְבֶּה לְדַבֵּר אָז מֵעִנְיַן מַעֲלַת הַהִתְבּוֹדְדוּת

וְהָיָה מַפְלִיג מְאד בְּשֶׁבַח מַעֲלַת גְּדֻלַּת הַנְהָגָה זוֹ.

וְאָמַר שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְצַוּוֹת לַאֲנָשִׁים שֶׁיִּנְהֲגוּ הַנְהָגָה זוֹ כִּי אִם שָׁעָה אַחַת בַּיּוֹם, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְהַכְבִּיד עֲלֵיהֶם יוֹתֵר.

אֲבָל בֶּאֱמֶת הָיוּ צְרִיכִים שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם כָּל הַיּוֹם הִתְבּוֹדְדוּת.

וְדִבֵּר אָז מְאד בְּעִנְיָן זֶה

וְכַמָּה שִׂיחוֹת נָאוֹת וְיָפוֹת נִשְׁמַע אָז מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ מֵעִנְיַן מַעֲלַת הַהִתְבּוֹדְדוּת הָעוֹלָה עַל הַכּל.

וְאָמַר, הֲלא יְכוֹלִים לִלְחֹשׁ עַל קְנֵי שְׂרֵפָה שֶׁקּוֹרִין [רוֹבֶה] שֶׁלּא תִּהְיֶה מוֹרָה.

כִּי הַדִּבּוּר יֵשׁ לוֹ כּחַ גָּדוֹל, וְהָבֵן הֵיטֵב.

וְהָיָה מַאֲרִיךְ בְּשִׂיחָה זוֹ כָּל הַיּוֹם, אַשְׁרֵי שֶׁיּאחַז בָּזֶה

אות תלט

בְּראשׁ הַשָּׁנָה הָאַחֲרוֹן בְּאוּמֶין הָיָה אֶצְלוֹ נֶכְדּוֹ הֶחָכָם כְּמַר יִשְׂרָאֵל בֶּן חֲתָנוֹ הַנָּגִיד מוֹרֵנוּ הָרַב יִצְחָק אַיְיזִיק מִקְּרִימֶינְטְשַׁאק.

וְנֶכְדּוֹ הָיָה עֲדַיִן נַעַר קָטָן בֶּן שָׁלשׁ אוֹ אַרְבַּע שָׁנִים

וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הָיָה כָּבֵד עָלָיו הַחוֹלַאַת שֶׁלּוֹ כִּי הָיָה סָמוּךְ לְהִסְתַּלְּקוּתוֹ.

עָנָה וְאָמַר לְנֶכְדּוֹ הַנַּ"ל יִשְׂרָאֵל

הִתְפַּלֵּל עָלַי לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁאָשׁוּב לִבְרִיאוּתִי

הֵשִׁיב תֵּן לִי הַזֵּייגֶירִיל שֶׁלְּךָ וְאֶתְפַּלֵּל עָלֶיךָ.

עָנָה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הַרְאִיתֶם שֶׁכְּבָר הוּא גּוּטֶער יוּד

כִּי מְצַוֶּה שֶׁאֶתֵּן לוֹ חֵפֶץ בִּשְׁבִיל שֶׁיִּתְפַּלֵּל

וְנָתַן לוֹ.

וְלָקַח הַנַּעַר הַזֵּייגֶירִיל וְהָלַךְ לוֹ

וְאָמַר בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: גָאט גָאט לָאז דֶער זֵיידֶע זַיין גִּיזוּנְד.

[ה' ה' הַנַּח שֶׁהַסַּבָּא יִהְיֶה בָּרִיא]

וְהִתְחִילוּ לִשְׂחֹק הָעוֹמְדִים שָׁם.

עָנָה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְאָמַר

כָּךְ צְרִיכִין לְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ

וְכִי אֵיךְ מִתְפַּלְּלִין לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעִנְיָן אַחֵר.

כְּלוֹמַר שֶׁכָּךְ עִקַּר הַתְּפִילָּה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּפְשִׁיטוּת גָּמוּר

כְּתִינוֹק לִפְנֵי אָבִיו

כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ

אות תמ

אָמַר אֲפִילוּ כְּשֶׁאֵין יְכוֹלִין לְדַבֵּר בְּהִתְבּוֹדְדוּת

רַק תֵּבַת רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם גַּם כֵּן טוֹב מְאד.

אָמַר שֶׁיְּכוֹלִין לְהַכִּיר בְּאַחֵר אִם יֵשׁ לוֹ הִתְבּוֹדְדוּת

אות תמא

לְאֶחָד צִוָּה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

שֶׁיִּהְיֶה לוֹ הִתְבּוֹדְדוּת פַּעַם אַחַת בַּיּוֹם וּפַעַם אַחַת בַּלַּיְלָה.

פַּעַם אַחַת שָׁאַל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לְאִישׁ אֶחָד מֵאֲנָשָׁיו

אִם הוּא רָגִיל לִהְיוֹת גּוֹנֵחַ וּמִתְאַנֵּחַ שֶׁקּוֹרִין קְרֶעכְצִין בִּשְׁעַת הִתְבּוֹדְדוּת

וְהֵשִׁיב לוֹ אִין [כֵּן].

וְשָׁאַל אוֹתוֹ עוֹד אִם הוּא גּוֹנֵחַ וּמִתְאַנֵּחַ מֵעמֶק הַלֵּב

עָנָה וְאָמַר לוֹ, רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

כְּשֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה גְּנִיחָה וַאֲנָחָה

אֲזַי אִם אֲנִי אוֹחֵז יָדִי עַל הַשֻּׁלְחָן

אָז בִּשְׁעַת הָאֲנָחָה, אֲזַי אִי אֶפְשָׁר לִי אַחַר כָּךְ לְהָרִים וְלִטּל אֶת יָדִי מֵעַל הַשֻּׁלְחָן

וְצָרִיךְ אֲנִי לְהַמְתִּין אֵיזֶה שָׁעָה עַד שֶׁחוֹזֵר בִּי כּחִי.

פַּעַם אַחַת אָחַז רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אֶת הָרַב רַבִּי שְׁמוּאֵל אַיְיזִיק כְּנֶגֶד לִבּוֹ

וְאָמַר לוֹ: בִּשְׁבִיל מְעַט דָּם כָּזֶה, הַיְנוּ שֶׁבַּחֲלַל הַלֵּב

תּאבַד אֶת הָעוֹלָם הַזֶּה וְהָעוֹלָם הַבָּא

וְתִהְיֶה רָגִיל לְהִתְאַנֵּחַ הַרְבֵּה

עַד שֶׁתִּפְטר אוֹתוֹ וְתַכְנִיעַ הָרַע שֶׁבּוֹ

וְתִזְכֶּה לִבְחִינַת וְלִבִּי חָלַל בְּקִרְבִּי.

פַּעַם אַחַת דִּבֵּר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עִם רַבִּי יַעֲקב יוֹסֵף מֵעִנְיַן עֲבוֹדַת ה' כְּדַרְכּוֹ תָּמִיד

וְסִפֵּר לוֹ מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁשָּׁלַח אֶת בְּנוֹ לַמֶּרְחַקִּים לִלְמד חָכְמוֹת.

אַחַר כָּךְ בָּא הַבֵּן לְבֵית הַמֶּלֶךְ מְלֻמָּד בְּכָל הַחָכְמוֹת כָּרָאוּי.

פַּעַם אַחַת צִוָּה הַמֶּלֶךְ עַל הַבֵּן לִקַּח אֵיזֶה אֶבֶן גָּדוֹל מְאד כְּמוֹ אֶבֶן הָרֵחַיִם

וְלִטּל וְלִשָּׂא אוֹתוֹ עַל עֲלִיּוֹת בֵּיתוֹ.

וּמִסְּתָמָא לא הָיָה יָכוֹל הַבֵּן הַנַּ"ל לִשָּׂא וְלָרוּם אֶת הָאֶבֶן

כִּי הָיָה אֶבֶן גָּדוֹל וְכָבֵד מְאד

וְנִצְטַעֵר הַבֵּן מְאד עַל שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לְמַלּאת רְצוֹן אָבִיו הַמֶּלֶךְ

עַד שֶׁגִּלָּה לוֹ הַמֶּלֶךְ דַּעְתּוֹ אַחַר כָּךְ וְאָמַר לוֹ

הֲיַעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ שֶׁאֲנִי אֲצַוֶּה עָלֶיךָ דָּבָר כָּבֵד כָּזֶה

לָקַחַת אֶת הָאֶבֶן כְּמוֹ שֶׁהוּא וְלִשָּׂא וְלָרוּם אוֹתוֹ

הֲתוּכַל לַעֲשׂוֹת דָּבָר זֶה עַל פִּי חָכְמָתְךָ הַגְּדוֹלָה.

אַךְ אֵין כַּוָּנָתִי לָזֶה כְּלָל

רַק כַּוָּנָתִי הָיָה

שֶׁתִּקַּח פַּטִּישׁ חָזָק וְתַכֶּה וּתְפוֹצֵץ אֶת הָאֶבֶן לַחֲתִיכוֹת קְטַנּוֹת

וּבָזֶה תּוּכַל לְהַעֲלוֹת אוֹתוֹ עַל הָעֲלִיָּה.

כְּמוֹ כֵן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ צִוָּה עָלֵינוּ שֶׁנִּשָּׂא לְבָבֵנוּ אֶל כַּפִּיִם אֶל אֵל בַּשָּׁמַיִם

וּלְבָבֵנוּ הוּא לֵב הָאֶבֶן.

וְהוּא אֶבֶן גָּדוֹל וְכָבֵד מְאד וְאִי אֶפְשָׁר לְהָרִים אוֹתוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּשׁוּם אפֶן

רַק עַל יְדֵי שֶׁנִּקַּח פַּטִּישׁ וּנְשַׁבֵּר וּנְפוֹצֵץ אֶת לֵב הָאֶבֶן

וְאָז נוּכַל לְהָרִים אוֹתוֹ.

וְהַפַּטִּישׁ הוּא הַדִּבּוּר

עַד כַּאן הַמָּשָׁל.

וְהָבֵן.

פַּעַם אַחַת דִבֵּר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁצְּרִיכִין לַעֲסֹק הַרְבֵּה בַּאֲמִירַת תְּהִלִּים וּתְחִנּוֹת וּבַקָּשׁוֹת וְהִתְבּוֹדְדוּת וְכוּ'.

וְשָׁאַל אוֹתוֹ הָרַב רַבִּי יוּדְל זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אֵיךְ לוֹקְחִין לֵב

[רְצוֹנוֹ לוֹמַר אֵיךְ זוֹכִין שֶׁיִּהְיוּ הַדִּבּוּרִים בְּהִתְעוֹרְרוּת הַלֵּב].

הֵשִׁיב לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

תּאמְרוּ לִי אֵצֶל אֵיזֶה צַדִּיק קִבַּלְתֶּם הִתְעוֹרְרוּת הַלֵּב

הָעִקָּר הוּא הָאֲמִירָה בַּפֶּה.

רְצוֹנוֹ לוֹמַר לְהַרְבּוֹת בְּדִבּוּרִים שֶׁל תְּחִנּוֹת וּבַקָּשׁוֹת בַּפֶּה

וְהִתְעוֹרְרוּת הַלֵּב בָּא מִמֵּילָא
הדעת משדך את כל השידוכים
...משדך את כל השידוכים breslev.eip.co.il/?key=266 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה פט - הדעת משדך כל השדוכים הדעת משדך כל השדוכים כי כל השדוכים הם שני הפכים והדעת הוא המתוך בין שני הפכים [עין לקוטי הראשון סי' ד] על כן כל השדוכים שבעולם כלם נעשים על ידי הבר דעת שיש בעולם ועל כן לפעמים קשה למצא זווגו כי לפעמים שני המשדכים רחוקים מאד והם שני הפכים ביותר זה מזה על כן קשה למצא זווגו והתקון לזה שצריך שיבוא להבר דעת לשמע תורה מפיו ועל ידי זה יכול למצא השדוך שלו כי כל זמן שהדעת בכח אזי לפעמים אי אפשר לחבר המשדכים...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה קצז - לְשׁוֹן הָרָע שֶׁל הָעוֹלָם מַזִּיק וּפוֹגֵם אֶת הָעֲנִיווּת
...- לשון הרע של העולם מזיק ופוגם את העניוות דע שלשון הרע של העולם מזיק ופוגם את העניוות שעל ידי לשון הרע שהעולם מדברים על ידי הפגם הזה, אי אפשר להצדיקים להיות ענוים כי פגם לשון הרע מפריד בין ענווה לחכמה ועל ידי זה, נפגם הענווה, ואי אפשר להיות ענו ואפילו אם יהיה ענו הוא בלא חכמה וזה ידוע שענווה בלא חכמה אינה כלום כי בודאי אין זה מעלת הענווה להראות עצמו בכפיפת ראש בדרך שטות כאלו הוא ענו כי זה ענווה פסולה ועקר הענווה כשהיא בחכמה ועל ידי פגם לשון הרע נעשה פרוד בין ענווה לחכמה ועל ידי זה אי אפשר להיות...
מי מאשים את רבי נחמן מברסלב בגאווה?
...בגאווה? כידוע, רבי נחמן מברסלב שיבח את עצמו פעמים רבות. בשבחים כאלו שלא נשמעו מעולם. רבי נחמן לקח את כל השבחים הקיימים, והלביש אותם על עצמו ואף הוסיף עליהם שבחים נוספים... והדבר הזה עורר עליו את המחלוקת וכולי... והשאלה הנשאלת היא, מדוע כל אלו שמאשימים את רבי נחמן בגאווה, מדוע הם כולם פגומים בדעתם וכולי? מדוע אין אפשרות בעולם שאדם יאשים את רבי נחמן בגאווה, בלי שהוא עצמו יהיה פגום כולו, למרות שהוא נראה כצדיק וכרב גדול וכולי? מהו שורש העניין? מדוע בהכרח שמי שמאשים את רבי נחמן מברסלב בגאווה, מדוע בהכרח...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה פו - פּוֹסְעִים בּוֹ פְּסִיעָה קְטַנָּה
...ח"א - תורה פו - פוסעים בו פסיעה קטנה [לשון החברים] פוסעים בו פסיעה קטנה סועדים בו לברך שלש פעמים וכו' הנה ידוע כי בימי החל הוא שליטת החיצונים וערב שבת קדש בין השמשות אין להם שליטה כלל כמו שמובא בזוהר הקדוש: 'כד אתקדש יומא כדין "יתפרדו כל פועלי און" ועקר שליטה שלהן בימי החל, הוא בבחינות רגלין שאין מניחין לאדם לילך בדרכי השם יתברך דאיתא בגמרא: 'הני ברכי דרבנן דשלהי מניהו' ובשבת קדש חוזרין להם כח ההליכה כמו שכתוב: "אם תשיב משבת רגלך" הינו כמו שאמרנו, שבשבת קדש יכול לילך בדרכי השם יתברך אך למשל, תינוק...
גשר צר מאוד - לא לפחד כלל - חלק 1
...- חלק 1 אמר רבי נחמן מברסלב breslev.eip.co.il/?key=225 - ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה מח - כשאדם נכנס בעבודת השם, אזי מראין לו התרחקות ודע, שהאדם צריך לעבר על גשר צר מאד מאד והכלל והעקר שלא יתפחד כלל ובלשון העם: כל העולם כולו גשר צר מאוד. והכלל והעיקר לא לפחד כלל. **** ויש בזה כמה עניינים. ראשית בפשיטות כפשוטו, שעל האדם לא לפחד וכולי... אך יש כאן עוד כמה עניינים, כגון שלדוגמא מרומז בזה העניין מ"ש רבי נחמן מברסלב, כי מי שרוצה לזכות לשעשוע של העולם הבא לשם כך עליו להעלות את מידת היראה לשורשה. דהיינו שעיקר...
חיי מוהר"ן - קמ - נסיעתו לארץ ישראל
...קמ ושמעתי בשם רבנו זכרונו לברכה שאמר כי קדם שבאים לגדלות צריכין לפל בתחלה לקטנות וארץ ישראל היא גדלות דגדלות על כן צריכין לפל בתחלה לקטנות דקטנות ועל כן לא היה יכול הבעל שם טוב זכרונו לברכה לבוא לארץ ישראל כי לא היה יכול לירד לתוך קטנות כזה. והוא זכרונו לברכה זכה לבוא לארץ ישראל על ידי גדל הקטנות שירד לשם בחכמתו העצומה לקטנות מפלג קטנות דקטנות עד שזכה לבוא לארץ ישראל שהוא גדלות דגדלות. ועצם ההשגה שזכה בארץ ישראל אלו כל הימים דיו וכו' אין מספיק לבאר אשר לא נשמע ולא נראה מי שיזכה על ידי כניסה לארץ...
ספר המידות - משקה
ספר המידות - משקה חלק א' א. על ידי גנבה המשקות מתקלקלין. ב. גם על ידי גאוה.
שיחות הר"ן - אות רצז - שיחות מורנו הרב רבי נחמן
שיחות הר"ן - אות רצז - שיחות מורנו הרב רבי נחמן דבר עמנו כמה פעמים שרצונו חזק מאד שנלך עם התורות שגלה דהינו לילך תחלה איזה זמן עם תורה פלונית בערך ב' או ג' חדשים דהינו שיהיו כל עבודתו והלוכו ביראת ה' על פי הנאמר באותה התורה וכל תפילתו ושיחתו יהיה לזכות להגיע למה שנאמר באותה התורה וכן יתנהג איזה זמן ואחר כך ילך איזה זמן עם תורה אחרת, וכן אחר כך עד שיגמר לילך עם כל התורות ודבר כמה פעמים מזה אשרי מי שיאחז בזה
ספר המידות - הרהורים
...על ידי ענווה ינצל מהרהורי עבודה זרה. ב. כשאתה מתפלל ונופל לך הרהורי עבודה זרה תכון בשם "אלקינו". ג. מחשבות טובות באים על ידי ודוי, שמתודים לפני התלמיד חכם. ד. מי שמספר מעשיות שארעו לצדיקים, על ידי זה נמשכין לו מחשבות טובות. ה. מי שיש לו מחשבות רעות, ידין את כל בני אדם לכף זכות תמיד. ו. על ידי דמעה נמאסים כל התאוות. ז. מי שאינו מאמין בצדיק, על ידי זה אין לבו נכון עם השם יתברך. ח. החגורה שחגור בה איזה צדיק כשתחגר בה הוא סגלה לבטל הרהורים. ט. על ידי שקר נתחלל הברית קדש. י. מי שמקדש את עצמו ועולה על...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה צב - עַל יְדֵי מַה שֶּׁאָדָם נָע וָנָד בְּתוֹך בֵּיתוֹ
...ח"א - תורה צב - על ידי מה שאדם נע ונד בתוך ביתו [לשון החברים] על ידי מה שאדם נע ונד בתוך ביתו יכול להחיות מתים כמו שכתוב באלישע כשהחיה את בן השונמית כתיב בה: "וילך אחת הנה ואחת הנה" ומובא בתקונים: 'אלמלא כנפי ראה דנשבי על לבא הוי לבא אוקיד כל גופא' והראה והלב הם בחינות יעקב ויוסף "תתן אמת ליעקב" כמו שכתוב: "תורת אמת" ובהתורה יש חמשה ספרים, כנגד חמשה כנפי ראה ויוסף הוא בחינות לב, כי יוסף נקרא "צפנת פענח", וכתיב: "בלבי צפנתי" וכו' וכשבוער האש שבלב, הוה אוקיד כל גופא ועל ידי שהחמשה כנפי ראה נעים ונדים...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.1855 שניות - עכשיו 14_02_2026 השעה 07:04:03 - wesi2