ברסלב - ספרי רבי נחמן מברסלב / ספרי ברסלב
דף הביתליקוטי מוהר"ן ח"אליקוטי מוהר"ן ח"בסיפורי מעשיותשבחי הר"ןשיחות הר"ןחיי מוהר"ןספר המידותלימוד


ספרי רבי נחמן מברסלב
לחץ על ה 💎 שליד שם הספר, ותעבור לפרק "אקראי" ממנו
💎ליקוטי מוהר"ן חלק א
💎ליקוטי מוהר"ן חלק ב
💎סיפורי מעשיות
💎שבחי הר"ן
💎שיחות הר"ן
💎חיי מוהר"ן
💎ספר המידות
באפשרותך להשתמש בטקסט שבדף, בתנאי שתשים קישור ישיר לכתובת של הדף הזה! תודה.
🖨חיי מוהר"ן - תלו - מעלת ההתבודדות
אות תלו כשהודיע לי רבנו זכרונו לברכה ענין ההתבודדות והשיחה בינו לבין קונו דברתי עמו, הלא האדם הוא בעל בחירה. ולא השיב לי בפרוש רק כלאחר יד כאומר אף על פי כן. כלומר אף על פי שאי אפשר לבאר לך הענין בשלמות אף על פי כן צריכין לנהג כך. ואנכי לא יכלתי לשאל יותר כי ידעתי כי קשיא זו יכולין להקשות גם על כל התפילות שסדרו לנו רבותינו זכרונם לברכה מכבר על ענין תשובה והתקרבות להשם יתברך כגון ברכת השיבנו וכיוצא (ועין בזה בלקוטי הלכות הלכות פקדון הלכה ג) אות תלז מכתב החברים: אמר, שטוב שיאמר האדם בשעת ההתבודדות כשמתבודד בינו לבין קונו, יאמר היום אני מתחיל לדבק בך. ויעשה בכל פעם התחלה, כי כל ההמשכות הולכין אחר ההתחלות. ואפילו המחקרים אומרים שההתחלה היא כמו חצי דבר של כל המעשה. נמצא ממה נפשך יעשה בכל פעם התחלה ויאמר כנ"ל. כי ממה נפשך אם היה מקדם טוב, עכשו יהיה טוב יותר ואם חס ושלום מקדם לא היה טוב בודאי צריך ומכרח לעשות התחלה חדשה אות תלח פעם אחת היה מדבר עמנו והיה מרבה לדבר אז מענין מעלת ההתבודדות והיה מפליג מאד בשבח מעלת גדלת הנהגה זו. ואמר שאי אפשר לצוות לאנשים שינהגו הנהגה זו כי אם שעה אחת ביום, כי אי אפשר להכביד עליהם יותר. אבל באמת היו צריכים שיהיה להם כל היום התבודדות. ודבר אז מאד בענין זה וכמה שיחות נאות ויפות נשמע אז מפיו הקדוש מענין מעלת ההתבודדות העולה על הכל. ואמר, הלא יכולים ללחש על קני שרפה שקורין [רובה] שלא תהיה מורה. כי הדבור יש לו כח גדול, והבן היטב. והיה מאריך בשיחה זו כל היום, אשרי שיאחז בזה אות תלט בראש השנה האחרון באומין היה אצלו נכדו החכם כמר ישראל בן חתנו הנגיד מורנו הרב יצחק אייזיק מקרימינטשאק. ונכדו היה עדין נער קטן בן שלש או ארבע שנים ורבנו זכרונו לברכה היה כבד עליו החולאת שלו כי היה סמוך להסתלקותו. ענה ואמר לנכדו הנ"ל ישראל התפלל עלי להשם יתברך שאשוב לבריאותי השיב תן לי הזייגיריל שלך ואתפלל עליך. ענה רבנו זכרונו לברכה הראיתם שכבר הוא גוטער יוד כי מצוה שאתן לו חפץ בשביל שיתפלל ונתן לו. ולקח הנער הזייגיריל והלך לו ואמר בזה הלשון: גאט גאט לאז דער זיידע זיין גיזונד. [ה' ה' הנח שהסבא יהיה בריא] והתחילו לשחק העומדים שם. ענה רבנו זכרונו לברכה ואמר כך צריכין לבקש מהשם יתברך וכי איך מתפללין להשם יתברך בענין אחר. כלומר שכך עקר התפילה להשם יתברך בפשיטות גמור כתינוק לפני אביו כאשר ידבר איש אל רעהו אות תמ אמר אפילו כשאין יכולין לדבר בהתבודדות רק תבת רבונו של עולם גם כן טוב מאד. אמר שיכולין להכיר באחר אם יש לו התבודדות אות תמא לאחד צוה רבנו זכרונו לברכה שיהיה לו התבודדות פעם אחת ביום ופעם אחת בלילה. פעם אחת שאל רבנו זכרונו לברכה לאיש אחד מאנשיו אם הוא רגיל להיות גונח ומתאנח שקורין קרעכצין בשעת התבודדות והשיב לו אין [כן]. ושאל אותו עוד אם הוא גונח ומתאנח מעמק הלב ענה ואמר לו, רבנו זכרונו לברכה כשאני עושה גניחה ואנחה אזי אם אני אוחז ידי על השלחן אז בשעת האנחה, אזי אי אפשר לי אחר כך להרים ולטל את ידי מעל השלחן וצריך אני להמתין איזה שעה עד שחוזר בי כחי. פעם אחת אחז רבנו זכרונו לברכה את הרב רבי שמואל אייזיק כנגד לבו ואמר לו: בשביל מעט דם כזה, הינו שבחלל הלב תאבד את העולם הזה והעולם הבא ותהיה רגיל להתאנח הרבה עד שתפטר אותו ותכניע הרע שבו ותזכה לבחינת ולבי חלל בקרבי. פעם אחת דבר רבנו זכרונו לברכה עם רבי יעקב יוסף מענין עבודת ה' כדרכו תמיד וספר לו משל למלך ששלח את בנו למרחקים ללמד חכמות. אחר כך בא הבן לבית המלך מלמד בכל החכמות כראוי. פעם אחת צוה המלך על הבן לקח איזה אבן גדול מאד כמו אבן הרחים ולטל ולשא אותו על עליות ביתו. ומסתמא לא היה יכול הבן הנ"ל לשא ולרום את האבן כי היה אבן גדול וכבד מאד ונצטער הבן מאד על שאי אפשר לו למלאת רצון אביו המלך עד שגלה לו המלך דעתו אחר כך ואמר לו היעלה על דעתך שאני אצוה עליך דבר כבד כזה לקחת את האבן כמו שהוא ולשא ולרום אותו התוכל לעשות דבר זה על פי חכמתך הגדולה. אך אין כונתי לזה כלל רק כונתי היה שתקח פטיש חזק ותכה ותפוצץ את האבן לחתיכות קטנות ובזה תוכל להעלות אותו על העליה. כמו כן השם יתברך צוה עלינו שנשא לבבנו אל כפים אל אל בשמים ולבבנו הוא לב האבן. והוא אבן גדול וכבד מאד ואי אפשר להרים אותו להשם יתברך בשום אפן רק על ידי שנקח פטיש ונשבר ונפוצץ את לב האבן ואז נוכל להרים אותו. והפטיש הוא הדבור עד כאן המשל. והבן. פעם אחת דבר רבנו זכרונו לברכה שצריכין לעסק הרבה באמירת תהלים ותחנות ובקשות והתבודדות וכו'. ושאל אותו הרב רבי יודל זכרונו לברכה איך לוקחין לב [רצונו לומר איך זוכין שיהיו הדבורים בהתעוררות הלב]. השיב לו רבנו זכרונו לברכה תאמרו לי אצל איזה צדיק קבלתם התעוררות הלב העקר הוא האמירה בפה. רצונו לומר להרבות בדבורים של תחנות ובקשות בפה והתעוררות הלב בא ממילא
אות תלו

כְּשֶׁהוֹדִיעַ לִי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עִנְיַן הַהִתְבּוֹדְדוּת וְהַשִּׂיחָה בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ

דִּבַּרְתִּי עִמּוֹ, הֲלא הָאָדָם הוּא בַּעַל בְּחִירָה.

וְלא הֵשִׁיב לִי בְּפֵרוּשׁ רַק כִּלְאַחַר יָד

כְּאוֹמֵר אַף עַל פִּי כֵן.

כְּלוֹמַר אַף עַל פִּי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר לְךָ הָעִנְיָן בִּשְׁלֵמוּת

אַף עַל פִּי כֵן צְרִיכִין לִנְהג כָּךְ.

וְאָנכִי לא יָכלְתִּי לִשְׁאל יוֹתֵר

כִּי יָדַעְתִּי כִּי קֻשְׁיָא זוֹ יְכוֹלִין לְהַקְשׁוֹת גַּם עַל כָּל הַתְּפִילּוֹת שֶׁסִּדְּרוּ לָנוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה מִכְּבָר עַל עִנְיַן תְּשׁוּבָה וְהִתְקָרְבוּת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כְּגוֹן בִּרְכַּת הֲשִׁיבֵנוּ וְכַיּוֹצֵא

אות תלז

מִכְּתַב הַחֲבֵרִים: אָמַר, שֶׁטּוֹב שֶׁיּאמַר הָאָדָם בִּשְׁעַת הַהִתְבּוֹדְדוּת כְּשֶׁמִּתְבּוֹדֵד בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ, יאמַר הַיּוֹם אֲנִי מַתְחִיל לִדָּבֵק בְּךָ.

וְיַעֲשֶׂה בְּכָל פַּעַם הַתְחָלָה, כִּי כָּל הַהַמְשָׁכוֹת הוֹלְכִין אַחַר הַהַתְחָלוֹת.

וַאֲפִילּוּ הַמְחַקְּרִים אוֹמְרִים שֶׁהַהַתְחָלָה הִיא כְּמוֹ חֲצִי דָּבָר שֶׁל כָּל הַמַּעֲשֶׂה.

נִמְצָא מִמָּה נַפְשָׁךְ יַעֲשֶׂה בְּכָל פַּעַם הַתְחָלָה וְיאמַר כַּנַּ"ל.

כִּי מִמָּה נַפְשָׁךְ

אִם הָיָה מִקּדֶם טוֹב, עַכְשָׁו יִהְיֶה טוֹב יוֹתֵר

וְאִם חַס וְשָׁלוֹם מִקּדֶם לא הָיָה טוֹב

בְּוַדַּאי צָרִיךְ וּמֻכְרָח לַעֲשׂוֹת הַתְחָלָה חֲדָשָׁה

אות תלח

פַּעַם אַחַת הָיָה מְדַבֵּר עִמָּנוּ

וְהָיָה מַרְבֶּה לְדַבֵּר אָז מֵעִנְיַן מַעֲלַת הַהִתְבּוֹדְדוּת

וְהָיָה מַפְלִיג מְאד בְּשֶׁבַח מַעֲלַת גְּדֻלַּת הַנְהָגָה זוֹ.

וְאָמַר שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְצַוּוֹת לַאֲנָשִׁים שֶׁיִּנְהֲגוּ הַנְהָגָה זוֹ כִּי אִם שָׁעָה אַחַת בַּיּוֹם, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְהַכְבִּיד עֲלֵיהֶם יוֹתֵר.

אֲבָל בֶּאֱמֶת הָיוּ צְרִיכִים שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם כָּל הַיּוֹם הִתְבּוֹדְדוּת.

וְדִבֵּר אָז מְאד בְּעִנְיָן זֶה

וְכַמָּה שִׂיחוֹת נָאוֹת וְיָפוֹת נִשְׁמַע אָז מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ מֵעִנְיַן מַעֲלַת הַהִתְבּוֹדְדוּת הָעוֹלָה עַל הַכּל.

וְאָמַר, הֲלא יְכוֹלִים לִלְחֹשׁ עַל קְנֵי שְׂרֵפָה שֶׁקּוֹרִין [רוֹבֶה] שֶׁלּא תִּהְיֶה מוֹרָה.

כִּי הַדִּבּוּר יֵשׁ לוֹ כּחַ גָּדוֹל, וְהָבֵן הֵיטֵב.

וְהָיָה מַאֲרִיךְ בְּשִׂיחָה זוֹ כָּל הַיּוֹם, אַשְׁרֵי שֶׁיּאחַז בָּזֶה

אות תלט

בְּראשׁ הַשָּׁנָה הָאַחֲרוֹן בְּאוּמֶין הָיָה אֶצְלוֹ נֶכְדּוֹ הֶחָכָם כְּמַר יִשְׂרָאֵל בֶּן חֲתָנוֹ הַנָּגִיד מוֹרֵנוּ הָרַב יִצְחָק אַיְיזִיק מִקְּרִימֶינְטְשַׁאק.

וְנֶכְדּוֹ הָיָה עֲדַיִן נַעַר קָטָן בֶּן שָׁלשׁ אוֹ אַרְבַּע שָׁנִים

וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הָיָה כָּבֵד עָלָיו הַחוֹלַאַת שֶׁלּוֹ כִּי הָיָה סָמוּךְ לְהִסְתַּלְּקוּתוֹ.

עָנָה וְאָמַר לְנֶכְדּוֹ הַנַּ"ל יִשְׂרָאֵל

הִתְפַּלֵּל עָלַי לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁאָשׁוּב לִבְרִיאוּתִי

הֵשִׁיב תֵּן לִי הַזֵּייגֶירִיל שֶׁלְּךָ וְאֶתְפַּלֵּל עָלֶיךָ.

עָנָה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הַרְאִיתֶם שֶׁכְּבָר הוּא גּוּטֶער יוּד

כִּי מְצַוֶּה שֶׁאֶתֵּן לוֹ חֵפֶץ בִּשְׁבִיל שֶׁיִּתְפַּלֵּל

וְנָתַן לוֹ.

וְלָקַח הַנַּעַר הַזֵּייגֶירִיל וְהָלַךְ לוֹ

וְאָמַר בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: גָאט גָאט לָאז דֶער זֵיידֶע זַיין גִּיזוּנְד.

[ה' ה' הַנַּח שֶׁהַסַּבָּא יִהְיֶה בָּרִיא]

וְהִתְחִילוּ לִשְׂחֹק הָעוֹמְדִים שָׁם.

עָנָה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְאָמַר

כָּךְ צְרִיכִין לְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ

וְכִי אֵיךְ מִתְפַּלְּלִין לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעִנְיָן אַחֵר.

כְּלוֹמַר שֶׁכָּךְ עִקַּר הַתְּפִילָּה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּפְשִׁיטוּת גָּמוּר

כְּתִינוֹק לִפְנֵי אָבִיו

כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ

אות תמ

אָמַר אֲפִילוּ כְּשֶׁאֵין יְכוֹלִין לְדַבֵּר בְּהִתְבּוֹדְדוּת

רַק תֵּבַת רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם גַּם כֵּן טוֹב מְאד.

אָמַר שֶׁיְּכוֹלִין לְהַכִּיר בְּאַחֵר אִם יֵשׁ לוֹ הִתְבּוֹדְדוּת

אות תמא

לְאֶחָד צִוָּה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

שֶׁיִּהְיֶה לוֹ הִתְבּוֹדְדוּת פַּעַם אַחַת בַּיּוֹם וּפַעַם אַחַת בַּלַּיְלָה.

פַּעַם אַחַת שָׁאַל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לְאִישׁ אֶחָד מֵאֲנָשָׁיו

אִם הוּא רָגִיל לִהְיוֹת גּוֹנֵחַ וּמִתְאַנֵּחַ שֶׁקּוֹרִין קְרֶעכְצִין בִּשְׁעַת הִתְבּוֹדְדוּת

וְהֵשִׁיב לוֹ אִין [כֵּן].

וְשָׁאַל אוֹתוֹ עוֹד אִם הוּא גּוֹנֵחַ וּמִתְאַנֵּחַ מֵעמֶק הַלֵּב

עָנָה וְאָמַר לוֹ, רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

כְּשֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה גְּנִיחָה וַאֲנָחָה

אֲזַי אִם אֲנִי אוֹחֵז יָדִי עַל הַשֻּׁלְחָן

אָז בִּשְׁעַת הָאֲנָחָה, אֲזַי אִי אֶפְשָׁר לִי אַחַר כָּךְ לְהָרִים וְלִטּל אֶת יָדִי מֵעַל הַשֻּׁלְחָן

וְצָרִיךְ אֲנִי לְהַמְתִּין אֵיזֶה שָׁעָה עַד שֶׁחוֹזֵר בִּי כּחִי.

פַּעַם אַחַת אָחַז רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אֶת הָרַב רַבִּי שְׁמוּאֵל אַיְיזִיק כְּנֶגֶד לִבּוֹ

וְאָמַר לוֹ: בִּשְׁבִיל מְעַט דָּם כָּזֶה, הַיְנוּ שֶׁבַּחֲלַל הַלֵּב

תּאבַד אֶת הָעוֹלָם הַזֶּה וְהָעוֹלָם הַבָּא

וְתִהְיֶה רָגִיל לְהִתְאַנֵּחַ הַרְבֵּה

עַד שֶׁתִּפְטר אוֹתוֹ וְתַכְנִיעַ הָרַע שֶׁבּוֹ

וְתִזְכֶּה לִבְחִינַת וְלִבִּי חָלַל בְּקִרְבִּי.

פַּעַם אַחַת דִּבֵּר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עִם רַבִּי יַעֲקב יוֹסֵף מֵעִנְיַן עֲבוֹדַת ה' כְּדַרְכּוֹ תָּמִיד

וְסִפֵּר לוֹ מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁשָּׁלַח אֶת בְּנוֹ לַמֶּרְחַקִּים לִלְמד חָכְמוֹת.

אַחַר כָּךְ בָּא הַבֵּן לְבֵית הַמֶּלֶךְ מְלֻמָּד בְּכָל הַחָכְמוֹת כָּרָאוּי.

פַּעַם אַחַת צִוָּה הַמֶּלֶךְ עַל הַבֵּן לִקַּח אֵיזֶה אֶבֶן גָּדוֹל מְאד כְּמוֹ אֶבֶן הָרֵחַיִם

וְלִטּל וְלִשָּׂא אוֹתוֹ עַל עֲלִיּוֹת בֵּיתוֹ.

וּמִסְּתָמָא לא הָיָה יָכוֹל הַבֵּן הַנַּ"ל לִשָּׂא וְלָרוּם אֶת הָאֶבֶן

כִּי הָיָה אֶבֶן גָּדוֹל וְכָבֵד מְאד

וְנִצְטַעֵר הַבֵּן מְאד עַל שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לְמַלּאת רְצוֹן אָבִיו הַמֶּלֶךְ

עַד שֶׁגִּלָּה לוֹ הַמֶּלֶךְ דַּעְתּוֹ אַחַר כָּךְ וְאָמַר לוֹ

הֲיַעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ שֶׁאֲנִי אֲצַוֶּה עָלֶיךָ דָּבָר כָּבֵד כָּזֶה

לָקַחַת אֶת הָאֶבֶן כְּמוֹ שֶׁהוּא וְלִשָּׂא וְלָרוּם אוֹתוֹ

הֲתוּכַל לַעֲשׂוֹת דָּבָר זֶה עַל פִּי חָכְמָתְךָ הַגְּדוֹלָה.

אַךְ אֵין כַּוָּנָתִי לָזֶה כְּלָל

רַק כַּוָּנָתִי הָיָה

שֶׁתִּקַּח פַּטִּישׁ חָזָק וְתַכֶּה וּתְפוֹצֵץ אֶת הָאֶבֶן לַחֲתִיכוֹת קְטַנּוֹת

וּבָזֶה תּוּכַל לְהַעֲלוֹת אוֹתוֹ עַל הָעֲלִיָּה.

כְּמוֹ כֵן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ צִוָּה עָלֵינוּ שֶׁנִּשָּׂא לְבָבֵנוּ אֶל כַּפִּיִם אֶל אֵל בַּשָּׁמַיִם

וּלְבָבֵנוּ הוּא לֵב הָאֶבֶן.

וְהוּא אֶבֶן גָּדוֹל וְכָבֵד מְאד וְאִי אֶפְשָׁר לְהָרִים אוֹתוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּשׁוּם אפֶן

רַק עַל יְדֵי שֶׁנִּקַּח פַּטִּישׁ וּנְשַׁבֵּר וּנְפוֹצֵץ אֶת לֵב הָאֶבֶן

וְאָז נוּכַל לְהָרִים אוֹתוֹ.

וְהַפַּטִּישׁ הוּא הַדִּבּוּר

עַד כַּאן הַמָּשָׁל.

וְהָבֵן.

פַּעַם אַחַת דִבֵּר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁצְּרִיכִין לַעֲסֹק הַרְבֵּה בַּאֲמִירַת תְּהִלִּים וּתְחִנּוֹת וּבַקָּשׁוֹת וְהִתְבּוֹדְדוּת וְכוּ'.

וְשָׁאַל אוֹתוֹ הָרַב רַבִּי יוּדְל זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אֵיךְ לוֹקְחִין לֵב

[רְצוֹנוֹ לוֹמַר אֵיךְ זוֹכִין שֶׁיִּהְיוּ הַדִּבּוּרִים בְּהִתְעוֹרְרוּת הַלֵּב].

הֵשִׁיב לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה

תּאמְרוּ לִי אֵצֶל אֵיזֶה צַדִּיק קִבַּלְתֶּם הִתְעוֹרְרוּת הַלֵּב

הָעִקָּר הוּא הָאֲמִירָה בַּפֶּה.

רְצוֹנוֹ לוֹמַר לְהַרְבּוֹת בְּדִבּוּרִים שֶׁל תְּחִנּוֹת וּבַקָּשׁוֹת בַּפֶּה

וְהִתְעוֹרְרוּת הַלֵּב בָּא מִמֵּילָא
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה קיג - מִי שֶׁרַק מִתְנוֹצֵץ לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַך
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה קיג - מי שרק מתנוצץ לו השם יתברך מי שרק מתנוצץ לו השם יתברך כשעושה, חס ושלום, אפילו דבר אחד שלא כראוי בשלמות [כלומר, אף על פי שאין בזה הדבר שום נדנוד עברה, חס ושלום ולא שום תאוה גמורה בגשמיות רק שאינו עושה הדבר בתכלית שלמות הקדשה כראוי באמת] ראוי לו שתכלה נפשו לגמרי מעצם החרטה והבושה
חיי מוהר"ן - רכט - נסיעתו וישיבתו באומן
...מוהר"ן - רכט - נסיעתו וישיבתו באומן אות רכט פעם אחת שאלתי אותו מה יהיה מהדבורים שנדברו וכו' הינו מה שבתחלה שמענו מפיו הקדוש כמה דבורים שהיה נראה שיאריך ימים ויגמר כחפצו וכו'. ענה ואמר, השמעתם מה שהוא שואל גם אצלי בעצמי קשה ענין זה ואף על פי כן אמר: אני לא גמרתי ?! [בלשון תמה] כבר גמרתי ואגמר ! כמובא. גם כשנסע לאומין ואני נסעתי עמו דבר עמי מענין שהשם יתברך גומר תמיד כמובא לעיל [באות ד]. ולבאר כל אלו הענינים צריכין לספר הרבה אשר לא יספיקו כמה יריעות. והכלל בתחלה עלה במחשבה כשנתקרבנו אליו שיגמר התקון...
שיחות הר"ן - אות מח
...מענין גודל היראה והקדשה שהיה לו בילדותו שהיה זריז וקדוש מאד ואמר שהיה מתחיל כמה פעמים ביום אחד הינו שהיה מתחיל להיות איש כשר, שמעתה יעבד את השם יתברך ואחר כך באותו היום עצמו נפל מזה ונפל לתאוות אכילה וכיוצא וחזר והתחיל באותו היום פעם אחר שמאותו השעה יהיה איש כשר וכו' ונפל וחזר והתחיל מחדש וכן היה כמה פעמים ביום אחד וכבר שמענו ממנו כמה פעמים שהיה לו כמה התחלות שבכל פעם התחיל מחדש לעבד את ה' וזהו כלל גדול מאד בעבודת ה' לבל יניח עצמו לפל חס ושלום מחמת שנפל מאיזה עבודה או מתפילה בכונה או שנפל למקום...
ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה יז - וַיְהִי הֵם מְרִיקִים שַׂקֵּיהֶם
...מוהר"ן ח"א - תורה יז - ויהי הם מריקים שקיהם ויהי הם מריקים שקיהם והנה איש צרור כספו בשקו, ויראו את צררות כספיהם המה ואביהם וייראו. ויאמר להם יעקב אביהם אתי שכלתם, יוסף איננו ושמעון איננו ואת בנימן תקחו עלי היו כלנה א. כי יראה ואהבה אי אפשר לקבל כי אם על ידי צדיקי הדור כי הצדיק הדור הוא המגלה היראה והאהבה כי הצדיק מבקש ומחפש תמיד לגלות הרצונות של השם יתברך כי יש בכל דבר רצון השם יתברך הן בכלל הבריאה דהינו מה שהשם יתברך רצה לברא את העולם בכלל וכן בפרטי הבריאה בכל דבר ודבר בפרט, יש רצון השם יתברך דהינו...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה קטו - סִפֵּר שֶׁהָיָה לוֹ הִתְחַזְּקוּת גָּדוֹל בַּעֲבוֹדָתוֹ
...ח"ב - תורה קטו - ספר שהיה לו התחזקות גדול בעבודתו ספר שהיה לו התחזקות גדול בעבודתו ולא הניח עצמו לבלבל כלל ודרכו היה שהיה בורר לו איזהו דרך ישרה איך להתנהג בעבודת השם והתחיל להתנהג באלו ההנהגות ובאותו הדרך שבחר לו והיה מתנהג באלו ההנהגות איזה זמן וכל מה שהיו באים עליו מחשבות אחרות לבלבלו מהנהגה זאת ולהתנהג בדרך אחר לא היה שומע לאלו המחשבות כלל והיה דוחה את אלו המחשבות מדעתו ולא הניחם לכנס בדעתו כלל רק היה חזק ואמיץ בדעתו מאד והיה הולך ומתנהג בדרך שבחר לו איזה זמן אך אחר כך בהמשך הזמן, אחר כמה שבועות...
ספר המידות - אמת
...את עצמו בהשם יתברך, עד שילך במחשבתו מהיכל אל היכל ויראה את ההיכלות בעיני השכל, ישמר את עצמו מלומר שקר אפלו בטעות. ב. מתר לשנות בדבר השלום. ג. כת שקרים אינם מקבלים פני השכינה. ד. שרי להו לצדיקיא לסגואי ברמאותא עם רמאי. ה. כל המוסיף גורע. ו. על ידי שקר באים הרהורי עבודה זרה. ז. על ידי אמת לא ימות קדם זמנו הקצוב. ח. מרוח פיו של השקרן נעשה היצר הרע, וכשיבוא משיח אז לא יהיה שקר, ובשביל זה לא יהיה יצר הרע בעולם. ט. מי שהוא איש אמת, אזי הוא מכיר באחר, אם אחר דובר שקר אם לאו. י. הסימן של השקר כשלא יסכימו...
חיי מוהר"ן - ג - שיחות השיכים להתורות
...שיחות השיכים להתורות אות ג קדם שאמר התורה משפטים אמונה בסימן ז', שמעתי ממנו זכרונו לברכה, התורה צהר תעשה לתבה בסימן קי"ב, וכתבתי מה ששמעתי כפי מה שנדפס בסימן הנ"ל. אך אחר כך אמר התורה תהמת יכסימו בסימן ט', ושם נכלל התורה צהר הנ"ל, והתורה תהמת יכסימו נאמרה בשבת שירה תקס"ג בדרך, ואחר כך התחיל לומר התורה משפטים הנ"ל, ואמרה פסקא פסקא. ובאותה העת ספר שהיה אצלו הבעל שם טוב זכרונו לברכה ואמר לו כשפוגמין בארץ ישראל נופלין בגלות, וסימן, משם רועה אבן ישראל. ושאל אותנו לומר לו פרוש על אותו המראה ולא ידענו...
בחירה חופשית. יש או אין?
...רבי נחמן מברסלב אמר כי אין לאדם בחירה חופשית. האם נכון הוא הדבר? מה המקור של השמועה הזאת? ומהי דעתו של רבי נחמן מברסלב לגבי בחירה חופשית? תודה. תשובה: העניין הזה של הבחירה החופשית הוא די מורכב. וכאן לא נשיב עליו לשורשו האמיתי והראשון. כי כדי להבין את עניין הבחירה החופשית בשלמות, לשם כך צריך להגיע לשכל על אנושי ששם כבר אין בחירה וכולי. יחד עם זאת, נביא כאן מספר ציטוטים של רבי נחמן מברסלב בעניין הזה של בחירה חופשית. וכמובן שעל הקורא להעמיק את דעתו בכל אחד מהציטוטים האלו, ולנסות להבין את פנימיות הכ...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה תורות מכת"י - כי אם אין טומאה אין צריך טהרה
...- תורה תורות מכת"י - כי אם אין טומאה אין צריך טהרה [הוספות לתורות מכתב יד רבנו ז"ל] [זה מצאתי מכתיבת ידו הקדושה מהתורה אר"ע כשתגיעו לאבני שיש טהור הנדפס בסי' נ"א אך לא מצאתי ההתחלה ומה שמצאתי העתקתי וזהו] כי אם אין טומאה אין צריך טהרה כי אל טומאה שייך טהרה כ"ש וטהרתם מכל טומאותיכם ודרך הטהרה יכולה לתקן את עצמה והטומאה שהיא השקר היא מחמת הריחוק מאחד כי עיקר הרע הוא מחמת הריחוק מאחד כי הרע הוא נגדיות הוא נגד רצונו של אדם ונגדיות אין שייך באחד אלא בשנים שאחד מתנגד לשני אבל באחד אין שייך נגדיות נמצא...
ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה פח - שֶׁלּא לֶאֱכל פְּרִי, שֶׁלּא נִתְבַּשְּׁלָה כָּל צָרְכָּהּ
...- שלא לאכל פרי, שלא נתבשלה כל צרכה צריך לזהר מאד, שלא לאכל פרי, שלא נתבשלה כל צרכה וכמו 'שאסור לקץ אילן בלא זמנו', כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה כן אסור לתלש פרי קדם בשולה וכן אסור לאכלה והאוכל פרי קדם גמר בשולה, יכולה להזיק לו מאד לנשמתו כי יוכל לאבד נפשו על ידי זה כי הפרי כל זמן שהיא צריכה להתגדל, יש לה כח המושך כי היא צריכה חיות להתגדל ועל כן בודאי יש לה כח המושך שמושכת יניקתה וחיותה וכשתולשין אותה קדם זמנה, קדם שנתבשלה עדין כל צרכה עדין יש לה כח המושך כי כשמתבשלת כל צרכה, שוב פסק ממנה כח המושך...
באפשרותך לשלב אצלך באתר, תיבת מאמרים נגללת, שמתעדכנת כל שעה בתכנים חדשים ... באמצעות הקוד הבא:    מידע נוסף - כאן

האתר Breslev.EIP.co.il נותן לך את כל ספרי רבי נחמן מברסלב
פרסם את האתר בכל מקום שאתה יכול!
© כל הזכויות שמורות
מותר לצטט חלקים בלבד מתוכן האתר במקומות שונים,
ובתנאי שתמיד יצורף קישור לכתובת שבה מופיע התוכן המקורי ולאתר.
דף זה הופיע ב 0.2500 שניות - עכשיו 31_03_2026 השעה 23:58:23 - wesi2