בעניין תאוות אכילה, מבוסס על מ"ש רבי נחמן מברסלב כי אצל הצדיק האמת יש בחינת הארת הרצון בשעת האכילה. כי הצדיק האמת נהנה מהאותיות שיש בכל דבר, דהיינו מהתגלות הרצונות של הבורא שיש בכל דבר.
כמו כן אצל הצדיק הגוף קדוש כמו הנשמה, אז הוא אינו חושש מתאוות הגוף, כי אצל הצדיק האמת כל תאוות הגוף הן כולן קודש ואין אצלו חילוק בין תאוות הגוף לתאוות הנשמה, כי הגוף קדוש בקדושת הנשמה.
כמו כן במספר מקומות מבואר כי התאוות הן בחינת רעב וצמא.
ובכלל, לחם הוא גם בחינת אישה. ואישה היא בחינת גוף. ועקרונית כל תאוות הגוף נכללות בעניין של תאוות אכילה.
וגם ידבר מעניין שצריך לקשר את עצמו לתכלית של כל דבר. והצדיק האמת מקושר תמיד אל התכלית הזו ממילא.
*
אחת מהפעולות הנפוצות ביותר אותן עושה האדם, זו האכילה.
גם אכילה כמו כל שאר הפעולות אותן עושה האדם, היא לכשעצמה היא אינה התכלית.
ז"א תכלית האכילה היא אינה האכילה עצמה.
האדם אוכל מסיבות שונות. הן סיבות השרדותיות כגון רעב והן סיבות רגשיות כגון הנאה וכיו"ב.
הדבר החשוב ביותר באכילה, הוא שהאדם יקשר את עצמו תמיד לתכלית של האכילה ולא לאכילה עצמה.
כאשר האדם זוכר את הסיבה שבגללה הוא אוכל, אז הוא בעצם מרגיל את עצמו להיות מקושר תמיד במחשבה שלו לתכלית הפנימית של מעשיו.
כאשר האכילה מקושרת לתכלית שלה, על ידי זה האכילה הופכת להיות בריאה יותר. אכילה עם מחשבה ועם דעת.
לעומת זאת, כאשר האדם שוכח את התכלית של האכילה שלו, על ידי זה נוצרת התמכרות לאכילה עצמה, מה שתמיד גורר אחריו בעיות בריאותיות, כגון השמנה, בעיות תזונה וכיו"ב.
כאשר האדם זוכר את התכלית שלשמה הוא אוכל, על ידי זה הוא לא נקשר רגשית לאוכל.
האוכל מספק לאדם בראש ובראשונה תחושה של שובע.
כאשר האדם רעב הוא אוכל והאוכל משביע את האדם.
תחושת השובע היא תחושה ממכרת.
תחושת השובע מייצגת את תחושת השלמות של הרצונות של האדם.
תחושת שובע של אכילה היא מקרה פרטי של תחושת שובע נפשי של האדם עצמו.
רעב = רצון = חסרון.
שובע = מילוי הרצון = שלמות.
בנוסף האכילה בפרט של דברים מתוקים, מספקת לאדם אהבה.
האוכל אינו כועס על האדם, אינו מצפה מהאדם לשום דבר ומקבל את האדם כפי שהוא.
התמכרות לאכילה מתוקה שאינה בריאה, נובעת מהתמכרות לאהבה ולקבלה עצמית. האוכל מספק לאדם את האהבה העצמית שלה הוא כ"כ זקוק. האוכל גם יוצר תחושה של שובע, גם מתיקות וגם אהבה וכולי.
על האדם לשים לב תמיד מהי הסיבה שבגללה הוא אוכל. מהי התכלית של האכילה עצמה.
כאשר האדם מקושר במחשבה שלו לתכלית של האכילה, על ידי זה הוא נשמר מליפול לקשר רגשי עם האוכל.
קשר רגשי עם אוכל = התמכרות = תלות רגשית = צרות.
כאשר האדם אוכל מתוך מחשבה = קישור המחשבה לתכלית ולמהות ולא לפעולה החיצונית = פעולה נכונה.
כמו כן אצל הצדיק הגוף קדוש כמו הנשמה, אז הוא אינו חושש מתאוות הגוף, כי אצל הצדיק האמת כל תאוות הגוף הן כולן קודש ואין אצלו חילוק בין תאוות הגוף לתאוות הנשמה, כי הגוף קדוש בקדושת הנשמה.
כמו כן במספר מקומות מבואר כי התאוות הן בחינת רעב וצמא.
ובכלל, לחם הוא גם בחינת אישה. ואישה היא בחינת גוף. ועקרונית כל תאוות הגוף נכללות בעניין של תאוות אכילה.
וגם ידבר מעניין שצריך לקשר את עצמו לתכלית של כל דבר. והצדיק האמת מקושר תמיד אל התכלית הזו ממילא.
*
אחת מהפעולות הנפוצות ביותר אותן עושה האדם, זו האכילה.
גם אכילה כמו כל שאר הפעולות אותן עושה האדם, היא לכשעצמה היא אינה התכלית.
ז"א תכלית האכילה היא אינה האכילה עצמה.
האדם אוכל מסיבות שונות. הן סיבות השרדותיות כגון רעב והן סיבות רגשיות כגון הנאה וכיו"ב.
הדבר החשוב ביותר באכילה, הוא שהאדם יקשר את עצמו תמיד לתכלית של האכילה ולא לאכילה עצמה.
כאשר האדם זוכר את הסיבה שבגללה הוא אוכל, אז הוא בעצם מרגיל את עצמו להיות מקושר תמיד במחשבה שלו לתכלית הפנימית של מעשיו.
כאשר האכילה מקושרת לתכלית שלה, על ידי זה האכילה הופכת להיות בריאה יותר. אכילה עם מחשבה ועם דעת.
לעומת זאת, כאשר האדם שוכח את התכלית של האכילה שלו, על ידי זה נוצרת התמכרות לאכילה עצמה, מה שתמיד גורר אחריו בעיות בריאותיות, כגון השמנה, בעיות תזונה וכיו"ב.
כאשר האדם זוכר את התכלית שלשמה הוא אוכל, על ידי זה הוא לא נקשר רגשית לאוכל.
האוכל מספק לאדם בראש ובראשונה תחושה של שובע.
כאשר האדם רעב הוא אוכל והאוכל משביע את האדם.
תחושת השובע היא תחושה ממכרת.
תחושת השובע מייצגת את תחושת השלמות של הרצונות של האדם.
תחושת שובע של אכילה היא מקרה פרטי של תחושת שובע נפשי של האדם עצמו.
רעב = רצון = חסרון.
שובע = מילוי הרצון = שלמות.
בנוסף האכילה בפרט של דברים מתוקים, מספקת לאדם אהבה.
האוכל אינו כועס על האדם, אינו מצפה מהאדם לשום דבר ומקבל את האדם כפי שהוא.
התמכרות לאכילה מתוקה שאינה בריאה, נובעת מהתמכרות לאהבה ולקבלה עצמית. האוכל מספק לאדם את האהבה העצמית שלה הוא כ"כ זקוק. האוכל גם יוצר תחושה של שובע, גם מתיקות וגם אהבה וכולי.
על האדם לשים לב תמיד מהי הסיבה שבגללה הוא אוכל. מהי התכלית של האכילה עצמה.
כאשר האדם מקושר במחשבה שלו לתכלית של האכילה, על ידי זה הוא נשמר מליפול לקשר רגשי עם האוכל.
קשר רגשי עם אוכל = התמכרות = תלות רגשית = צרות.
כאשר האדם אוכל מתוך מחשבה = קישור המחשבה לתכלית ולמהות ולא לפעולה החיצונית = פעולה נכונה.