...של שקר? - חלק 1 במאמר זה נרכז את דעתו של רבי נחמן מברסלב, לגבי מי ראוי להיות מנהיג, ומיהו אינו ראוי להנהיג, אלא צריך קודם לכן לחזור בתשובה על העוונות של עצמו, ורק אח"כ להנהיג וכולי. breslev.eip.co.il/?key=47 - ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה יח - קרטליתא ולפעמים חושב אדם בעצמו שיש לו רחמנות על העולם ורוצה בהנהגתו ובאמת זהו הרודף אחר הכבוד ותולה רדיפתו ברחמנות ובאמת הוא רחוק מרחמנות הזה כי כל זמן שאין לאדם אמונה בשלמות שאין שלמות אחריו בודאי אין לו לקבל המלוכה וההנהגה ואפילו מי שמאמין באיזה דבר שהוא מדרכי...

ספר המידות - טבע חלק שני א. בריאות הגוף וחייו וטבעו של אדם, הכל הולך לפי טבע וחיי ובריאות אביו ואמו. ב. מי ששערותיו מרבין שלא על פי הטבע, זה עלול לנזקים הרבה ולפגעים רעים מהסטרא אחרא, סגלתו שיקרא הפרשה שקורין ביום כפור.

שיחות הר"ן - אות ער - שיחות מורנו הרב רבי נחמן אמר: "בהודו" שאומרים בערב שבת במנחה יכולין לשבר לבו מאד ולפרש כל שיחתו שם כי שם מדבר מענין צרות הנפש מאד, ומענין צעקה על כל דבר והוא מובן לכל כשאומרים "וכלהון מתעטרין בנשמתין חדתין" ראוי להתעורר מאד בשמחה גדולה והתלהבות גדול

...נט - מי שמשתדל תמיד לקרב בני אדם לעבודת השם יתברך [לשון רבנו, זכרונו לברכה] א. מי שמשתדל תמיד לקרב בני אדם לעבודת השם יתברך צריך לשמר את עצמו שלא יתאחזו בו הקליפות והרע של אלו בני אדם כי זה האיש המשתדל לקרב ולעשות נפשות בבחינת "ואת הנפש אשר עשו בחרן" הוא בונה בחינת 'היכל הקדש' "והנותר בירושלים קדוש יאמר לו" הינו זה שבני אדם נשארים דבוקים ביראה שלמה על ידו אף על פי שיש כמה וכמה שנפלו מקדשתם אף על פי כן מאלו שנשארו ביראה שלם על ידי זה "קדוש יאמר לו" וזה בחינת 'קדש' ו'היכל' זה בחינת הכבוד שנתכבד השם...

...לז - עקר התכלית הוא רק לעבד ולילך בדרכי ה' לשמו יתברך "ממתים ידך ה' ממתים מחלד וכו' אני בצדק אחזה פניך" וכו' הכלל שעקר התכלית הוא רק לעבד ולילך בדרכי ה' לשמו יתברך כדי לזכות להכיר אותו יתברך ולדעת אותו יתברך שזהו עקר התכלית וזהו רצונו יתברך שאנחנו נכיר אותו יתברך ואין ראוי לאדם שיהיה לו כונה אחרת בעבודתו יתברך כי אם למלאות רצונו יתברך, שאמר ונעשה רצונו כי יש מי שעובד כל ימיו ורודף אחר תאוות עולם הזה כדי למלאות בטנו וכרסו בתאוות עולם הזה ויש מי שעובד ומשתדל, כדי לזכות לעולם הבא וגם זהו נקרא מלוי...

...- תמט - עבודת השם אות תמט אמר לאחד על מה שספר לפניו שהיה מרגל בעברות גדולות עד שכמעט לא היה ביד עצמו למנע עצמו מלעשותם. השיב לו שיש בחינת התקשרות לקשר ולחבר עצמו יחד בהתקשרות חזק, ועל ידי זה יכולין להתגבר ולהנצל. ולא באר הענין. ואף על פי כן אפשר להבין הענין קצת והיא עצה נפלאה אות תנ תקס"א אחר שבועות בסמוך ספר זאת מעשה: אחד מאנשי שלומנו היה הולך כמה שנים עם מחשבה של עולם הבא, והיה רוצה לדבר עמו מזה ולא אסתיעא מלתא. ומי ידע מזה כי מי הוא נביא שידע מחשבתו. והוא היה הולך עם מחשבה זו כמה שנים. בשבועות...

...בעלי מופת ספר מעשה שמלך אחד היו לו שני בנים אחד היה חכם ואחד שוטה ועשה את השוטה ממנה על האוצרות ולהחכם לא היה שום התמנות רק ישב אצל המלך תמיד והיה קשה להעולם מאד שזה שאינו חכם יש לו כל ההתמנות והכל באים ונכנסים אצלו להכניס או להוציא מן האוצרות וזה החכם אין לו שום התמנות כלל והשיב להם המלך. וכי זה הוא מעלה מה שהוא לוקח אוצרות מוכנים ומחלקם להעולם ?! כי זה החכם יושב אצלי וחושב מחשבות ובא על עצות חדשות שאיני יכול לבוא עליהם ועל ידי אלו העצות אני כובש מדינות שלא הייתי יודע מהם כלל אשר מאלו המדינות נ...

...מוהר"ן ח"א - תורה ד - אנכי ה' אלהיך [לשון רבנו, זכרונו לברכה] אנכי ה' אלוהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים א. כשאדם יודע שכל מארעותיו הם לטובתו זאת הבחינה היא מעין עולם הבא כמו שכתוב: "בה' אהלל דבר באלוהים אהלל דבר" וזאת הבחינה היא מעין עולם הבא כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה "ביום ההוא יהיה ה' אחד" וכו' והקשו: וכי האידנא לאו הוא אחד ? ותרצו חכמינו, זכרונם לברכה. האידנא מברכין על הטובה הטוב והמטיב ועל הרעה דין אמת ולעתיד כלו הטוב והמטיב שיהיה שם ה' ושם אלהים אחדות אחד ב. וזאת הבחינה אי אפשר...

...קמד - אין אדם מת וחצי תאותו בידו [לשון רבנו, זכרונו לברכה] אין אדם מת וחצי תאוותו בידו כי אצל הצדיק אין חלוק בין החיים ובין לאחר מיתה כי גם לאחר מיתה הוא עובד את השם יתברך ואין זה החלוק אלא אצל זה האדם שנמשך אחר תאוות אכילה ושתיה כל ימיו ולאחר מיתה אין אוכל ושותה זה נקרא מת, והמיתה נכרת אצלו ויש ימים שהתרה אכילה ושתיה, כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה: 'חציו לה' וחציו לכם' והצדיק, אפילו בזאת החצי הוא כובש את יצרו, ואוחז את תאוותו בידו וחצי תאוותו בידו אפילו זאת החצי שהתר לו, אפילו בזה הוא אוחז תאוותו...

...תורה מג - הדבורים של הרשע מולידים נאוף בהשומע [לשון רבנו, זכרונו לברכה] דע כי הדבורים של הרשע שהוא בר דעת, מולידים ניאוף בהשומע כי הזווגים נמשכים מהדעת כמו שכתוב: "והאדם ידע את חוה אשתו" וכתיב "כל אשה ידעת איש" אך יש שני מיני זווגים הינו זווג דקדשה, הוא התקשרות לצדיקים, ואל התורה, ואל השם יתברך, זה נמשך מדעת דקדשה וזווגים של עברה, נמשכים מדעת דקלפה והדבור הוא התגלות הדעת כי אין יודעים מה שבדעת, אלא על ידי הדבור כמו שכתוב "ולילה ללילה יחוה דעת" 'יחוה' מלשון דבור שהדבור מדבר מה שבדעת וכשרשע מדבר ומוציא...