[לְשׁוֹן הַחֲבֵרִים]

וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה עַד בּא הַשָּׁמֶשׁ

כִּי יֵשׁ כַּמָּה מִינֵי אֱמוּנָה, יֵשׁ אֱמוּנָה שֶׁהוּא רַק בַּלֵּב

וְהָעִקָּר שֶׁצָּרִיך לִהְיוֹת לָאָדָם אֱמוּנָה כָּל כָּך

עַד שֶׁיִּתְפַּשֵּׁט בְּכָל הָאֵיבָרִים

כְּמוֹ שֶׁמּוּבָא בְּכִתְבֵי הָאֲרִ"י

שֶׁצָּרִיך לְהַגְבִּיהַּ יָדָיו בִּשְׁעַת נְטִילָה נֶגֶד הָראשׁ, כְּדֵי לְקַבֵּל הַקְּדֻשָּׁה

נִמְצָא שֶׁצָּרִיך לָזֶה אֱמוּנָה בְּהַיָּדַיִם

לְהַאֲמִין שֶׁמֵּחֲמַת שֶׁמַּגְבִּיהַּ יָדָיו כְּנֶגֶד הָראשׁ, מְקַבֵּל הַקְּדֻשָּׁה

כִּי בְּלא אֱמוּנָה אֵינוֹ כְּלוּם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כָּל מִצְוֹתֶיך אֱמוּנָה"

וּכְשֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱמוּנָה כָּזוֹ, בָּא מִן הָאֱמוּנָה אֶל הַשֵּׂכֶל

וְכָל מַה שֶּׁמַּחֲזִיק אֶת עַצְמוֹ בֶּאֱמוּנָה, בָּא אֶל שֵׂכֶל יוֹתֵר

כִּי הַדָּבָר שֶׁהָיָה צָרִיך מִתְּחִלָּה לְהַאֲמִין

עַכְשָׁו כְּשֶׁבָּא אֶל אֱמוּנָה יוֹתֵר גְּדוֹלָה, מֵבִין הַדָּבָר הָרִאשׁוֹן בַּשֵּׂכֶל

וְזֶה שֶׁכָּתוּב בְּמשֶׁה וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה

שֶׁהָיָה לוֹ אֱמוּנָה כָּל כָּך גְּדוֹלָה

עַד שֶׁנִּתְפַּשֵּׁט בְּכָל הָאֵיבָרִים

שֶׁאֲפִילּוּ בְּיָדָיו הָיָה הָאֱמוּנָה כָּל כָּך גְּדוֹלָה

עַד בּא הַשָּׁמֶשׁ, הַיְנוּ לְהַשֵּׂכֶל שֶׁל הַדָּבָר

וְשֶׁמֶשׁ הוּא בְּחִינַת חָכְמָה כַּמּוּבָא אֶצְלֵנוּ [לְעֵיל בְּסִימָן א].